משבר הקורונה הנוכחי חשף ביתר שאת את בעיות הבדידות של אנשים מבוגרים - אלו ללא גישה למכשירים דיגיטליים כמו טלפון חכם, מחשב וטאבלט הפכו בודדים עוד יותר, ואלו שמכירים את המכשירים השונים גילו כי ידיעותיהם בהפעלת המכשירים אינן מספיקות בעת מגיפה עולמית. ומה קורה במגזר הערבי, בו השימוש במחשבים ובאמצעי תקשורת אלקטרוניים פחות נפוצים לעומת המגזר היהודי? מחקר חדש שנערך במזרח ירושלים על ידי חוקרות מהאוניברסיטה העברית - ד"ר מאיה דה-פריס עמיתת הוראה מהמחלקה לתקשורת והתכנית לחקר סכסוכים, ניהולם ויישובם; וד"ר לילה עבד רבו עמיתת מחקר במכון טרומן - שיתפרסם בקרוב בספר אותו כותבות החוקרות, ניסה לענות על השאלות איך מבוגרים מהמגזר הערבי חיים עם טלפון חכם, ומה מידת ואופן השימוש של נשים פלסטיניות מבוגרות בירושלים בטלפונים אלה.
יש לציין כי במסגרת המחקר של ד"ר דה-פריס וד"ר עבד רבו בוצעו בדיקות דומות ברחבי העולם – בעשר מדינות, ביניהן צ'ילה, יפן, סין, אירלנד, ברזיל, קמרון, אוגנדה, טרינדד ואיטליה. ביום חמישי האחרון (6 למאי) יצא הספר הראשון של הפרויקט הבינלאומי הזה, שערך השוואה בין המדינות השונות. המחלקה לאנתרופולגיה באוניברסיטת UCL הבריטית בהובלת פרופ' דניאל מילר, ריכזה את מאמצי המחקר העולמי. הפרויקט כולו ממומן על ידי ה-ERC, מקרנות המחקרים הגדולות בעולם (European Research Council).
המחקר הישראלי כלל עבודת שדה בת שנה וחצי בשכונה ערבית בירושלים. המחקר משלב סקר (שאלון), תצפית משתתפת וראיונות עומק בקרב נשים ערביות בירושלים המזרחית – כדי לקבל מסקנות מדויקות ככל האפשר. 55 הנשים שנבדקו במחקר היו בגילאי 45-80 (קבוצת הרוב במועדון הוותיקים השכונתי), כשהחוקרות בדקו באילו אופנים הטלפון החכם נוכח ומשפיע על חיי היום-יום שלהן, וכיצד פלטפורמות דיגיטליות שונות באות לידי ביטוי בשגרת חייהן. 24% מהמשתתפות הן בגילים 40-49, 19.6% בגילים 50-59, 17.4% בגילים 60-69, ו-4.4% בגילים 70-79. המחקר האתנוגרפי בוצע באחת השכונות הפלסטיניות בירושלים המזרחית, בה גרים כיום כ-10,000 תושבים. התצפיות נערכו במועדון הוותיקים השכונתי, בבתי התושבים ובאירועים שונים כמו טיולים והרצאות, כאשר החוקרות השתדלו לקחת חלק בחיי היום-יום של נבדקותיהן.
המחקר חשף כי ל-51.2% יש טלפון נייד אך לא טלפון חכם – כלומר ללא חיבור לאינטרנט, למרות של-87.8% יש חיבור לאינטרנט בבית (אחוזים נמוכים משמעותית לעומת המגזר היהודי). 58% מהמשיבות ענו שאם הן יצטרכו עזרה עם הפעלת הטלפון הן יבקשו זאת מילדיהן או מנכדיהן - כשרק 14% ציינו שיבקשו זאת מבן זוגן. עוד נמצא כי וואטסאפ היא האפליקציה הפופולרית ביותר עבור הנבדקות, ולאחריה פייסבוק ואינסטגרם. 59.6% השיבו שהוואטסאפ היא האפליקציה שנמצאת הכי בשימוש מבחינת יצירת קשר עם אנשים, לאחריה שיחות טלפון – 32.7% מתקשרות בשביל ליצור קשר עם אנשים (כלומר, הן מעדיפות להתקשר באמצעות האינטרנט ולא דרך חברת הסלולר שלהן).
Our latest blog is up! Laila Abed Rabho & Maya de Vries @dvrmaya write about the effects of COVID-19 on their fieldsite - Al-Quds (East Jerusalem). While for many older people, the lockdown means anxiety may set in, there have also been silver linings. https://t.co/ze0GxBqSxs
— Anthropology of Smartphones and Smart Ageing UCL (@ASSAUCL) August 27, 2020
אם נגענו באפליקציות - 52.8% מהמשיבות ציינו שהן לא יודעות מה זה QR CODE, ו- 26.4% ראו את האפליקציה אבל לא חשבו שהן צריכות להוריד אותה. 65% מהמשיבות מעולם לא העבירו כסף דרך הטלפון החכם, ורק 16% שילמו חשבונות דרך הסמארטפון (רובן אינן משתמשות בסלולרי כדי לשלם חשבונות, לבצע קניות, להגיש בקשות לביטוח לאומי או לקבוע תור לרופא). הסבר אפשרי לקושי לשלם דרך הטלפון החכם הוא שלחלק מהנשים הערביות במזרח ירושלים אין חשבון בנק ישראלי או כרטיס אשראי. היו כאלה שציינו כי הן חוששת ש"יגיע יום והכל יהיה אונליין". לדוגמה, אחת הנשים סיפרה שהיא מודאגת מהמחשבה שמכונת התשלום בחניון הקניון תיעלם באחד הימים, והיא תהיה חייבת לשלם דרך הטלפון החכם.
ממצאי המחקר מצביעים על אתגרי השימוש בסמארטפון בגיל מבוגר, אשר להם יש השלכות עמוקות על חיי היום-יום של מושאי המחקר הן מבחינת תחושות שייכות, העצמה, הדרה וקרבה. נשים המחזיקות בטלפון נייד "דור 2" תואר בפיהן כ"טלפון טיפש" - הן אמנם יכלו ליצור קשר עם המשפחה שלהן דרכו, אם הן היו מחוץ לבית, אולם הוא הדיר אותן מקבוצת הוואטסאפ של מועדון הוותיקים בשכונה. עוד נמצא כי כלפי חוץ קיימת תקשורת דיגיטילית בקרב הנשים, אך כאשר נכנסים לעומק אופני השימוש שלהן ניתן להיחשף לפערים בחברה הערבית, במזרח ירושלים, הנובעים מאי-שוויון דיגיטלי.
לטענת החוקרות, "האוריינות הדיגיטלית הנמוכה נובעת משלוש סיבות. הראשונה היעדר כישורים דיגיטליים - הנחקרות לא למדו באופן מסודר כיצד להשתמש בטלפון ולחלקן אף אין מחשב ברשותן או לא השתמשו באחד מעולם. שנית, ההקשר הפוליטי-חברתי מהווה בסיס חשוב להבנת הפער הדיגיטלי הקיים – הנחקרות ברובן אינן יודעות את השפה העברית, בעוד חלקן אינן יודעות קרוא וכתוב בערבית משום שהן לא למדו את השפה בצורה ראויה בבית ספר. שלישית - יש התנגדות לטלפון החכם, שמייצרת לעתים התנגדות ללמידה בשל היותו מכשיר שעלול לחשוף מצבים מביכים ועל כן עלול להיות מסוכן מבחינה חברתית".
לאחר שהתברר כי האוריינות הדיגיטלית של הנחקרות נמוכה יחסית, החליטו החוקרות להקים קורס לימוד על סמאטרפון בשיתוף עם עמותת מחשבה טובה ואש"ל ג'וינט לטובת המשתתפים במחקר. הקורס המסובסד התפרש על פני 14 שבועות, התקיים בשפה הערבית ועסק בהיבטים שונים של תפעול הטלפון החכם. חודשים ספורים לאחר שהקורס הסתיים פרצה מגיפת הקורונה וכפתה על המשתתפות הקורס בדידות חברתית ואף משפחתית. חלק גדול מהן כתבו בקבוצת הווטסאפ של הקורס כי עצם הלימוד על הפעלת הסמארטפון, גלישה באינטרנט ובעיקר ביוטיוב הקלו על תחושות הבדידות הקשות שהציפו אותן. "אנו מקוות להמשיך ולקיים קורסים נוספים בשדה המחקר ובאזורים אחרים בירושלים המזרחית", סיכמו ד"ר דה פריס וד"ר עבד רבו.