מחקר חדש הכולל שיתוף פעולה בין צוות החוקרים פרופ' סיגל קפלן מהאוני' העברית, ד"ר דורון גרינברג מאוניברסיטת אריאל בשומרון, ד"ר איציק ספיר מכללת אפקה וד"ר ענת צ'צ'יק מאוניברסיטת בר-אילן בדק השפעות של תפיסות סיכון, פחד מהדבקה ואמון הציבור ברשויות על הפחתת השימוש בתחבורה ציבורית (תחב"צ), לצורך נסיעה לעבודה בתקופת הקורונה. המחקר נערך לאחרונה באמצעות סקר שבוצע על מדגם של 850 נוסעים בתחב"צ שהשתמשו בה באופן תדיר לפני משבר הקורונה, זאת בעזרת חברת פאנל4אול, והוא צפוי להתפרסם בקרוב בכתב עת מדעי.
מניתוח הממצאים עולה כי 31% סבורים שהם בקבוצת סיכון לקורונה, 27% סבורים כי בני משפחתם נמצאים בסיכון גבוה לחלות, כ- 15% מהמדגם מכירים חולה קורונה שאושפז ו-41% נוספים מכירים חולים שלא אושפזו. מבחינת המשבר הכלכלי, 21% ספגו אובדן של רוב הכנסתם, 46% נוספים דיווחו על איבוד חלק מסוים מהכנסתם. 43% מהמדגם מעריכים שהכנסתם לא תחזור לרמתה המקורית לפני דצמבר 2022. 23% דיווחו שלא יחזרו לעבוד כלל לאחר תום הסגר, 13% עובדים באופן מלא מהבית, 21% עבדים מהבית באופן חלקי ו-42% עובדים באופן מלא במקום העבודה. 62% חששו מפיטורים כאשר 13% חשו סיכון גבוה להיות מפוטרים. רק ל- 7% יותר ממקור הכנסה אחד.
עוד נמצא שאנשים מתעניינים באותה מידה בהשפעות הבריאותיות והכלכליות של הקורונה. כשליש מתעדכן בחדשות פעם ביום וכרבע נוסף מתעדכנים מספר פעמים ביום, דבר המעיד על רמת כוננות גבוהה יחסית באוכלוסייה.
במחקר הושוותה רמת הסיכון הנתפס לחלות בקורונה כתוצאה מחשיפה בתחב"צ לעומת הסיכון להיפגע בתאונת דרכים. 36% מאמינים שהסיכון להידבק בקורונה גדול מאשר הסיכון להיפגע בתאונת דרכים, ו- 18% נוספים חושבים שהסיכון זהה. 28% חושבים שהסיכון להידבק מקורונה בתחב"צ גבוה מ- 10% ו- 24% נוספים חושבים שהסיכון להידבקות הוא בין 1%-5% (זאת למרות ששיעור ההדבקה בקורונה באוכלוסייה עומד 1.2%).
לפני הקורונה, 52% נסעו לעבודה בתחב"צ לפחות פעמיים בשבוע, בעיקר באוטובוס. לאחר פתיחת הסגר ניכרת הפחתה של 50%, כלומר שיעור הנוסעים לעבודה בתחב"צ ירד ל- 27%. יש לציין כי בקרב אלו שהפחיתו את תדירות הנסיעה בתחב"צ, נמצאה הפחתה גבוהה עבור אנשים בעלי הכנסה גבוהה, בעלי רכב, ואלו שקנו כלי רכב בעקבות המשבר (האחרונים מהווים כ- 10% מהמדגם). ההפחתה בשימוש בתחב"צ משמעותית יותר בקרב אלו שנסעו לפני המשבר בתדירות גבוהה ביחס למי שנסעו בתדירות נמוכה, (להם ממילא אין מקום להפחתה).עוד על פי ממצאי המחקר, כ- 70% חוששים להידבק בקורונה במהלך הנסיעה עצמה, 50% חוששים להידבק בזמן ההמתנה בתחנה, 30% חוששים שלא יהיה מקום באוטובוס עקב דרישות המרחק החברתי, וכ-66% חשים חוסר וודאות ביחס לתדירות הפעולה של התחב"צ ולמידת שמירת הכללים של המרחק החברתי.
תפיסת הסיכון להידבקות בתחב"צ, המניעה את הפחד, מושפעת בין היתר מהיות הנדגם או בני משפחתו בקבוצת סיכון. תפיסת סיכון נמוכה יותר נמצאה בקרב גברים, ובקרב מי שמאמין ש"לי זה לא יקרה" (חסינות אישית), ש"ממילא הכל מסוכן" (תיאורית הג'ונגל) ובקרב ספקנים באשר לממשיות הסכנה. הפחד להידבק בתחב"צ גבוה יותר אצל אנשים הנוקטים באמצעי זהירות אחרים כגון עטיית מסיכות בצורה תקנית, שימוש באלכוג'ל והימנעות ממקומות הומים.
יש לציין שמידת האימון במפעילי התחב"צ בכל הנוגע לטיפול במשבר קשורה במידת האמון במשרד הבריאות, משרד התחבורה ורמת השירות של מפעילי התחב"צ לפני המשבר. לדברי החוקרים, "חשוב מאוד לחזק את אמון הציבור במשרד הבריאות, התחבורה, ומפעילי התחב"צ. מכיוון שנמצאה במחקר עדות לכך שאנשים נוטים 'להעצים' את ההסתברות להידבק בקורונה בתחב"צ (כפי שצופה תורת הערך של כהנמן וטברסקי) דרוש להנגיש לציבור מידע שקוף, עדכני ונגיש על שיעור ההדבקה באוכלוסייה בכלל ובתחב"צ בפרט. לגבי מודעות האוכלוסייה, כדי לקדם אסטרטגיות התמודדות יעילות עם המצב הנוכחי של חיים בצל הקורונה, יש להקטין את הנטייה לספקנות ולתפיסת ה'לי זה לא יקרה' מחד, ומאידך להדגיש את יעילות ההתמגנות לקיום חיים נורמליים בעידן הקורונה".
לפרסום בתקשורת המקומית: https://www.themarker.com/dynamo/cars/.premium-1.9217287