מחקר בגליל ההלניסטי מטעם המכון לארכיאולוגיה: בירור זהות האוכלוסייה המקומית והמועד והנסיבות להשתלטות החשמונאית | האוניברסיטה העברית בירושלים | The Hebrew University of Jerusalem
דלג לאתר בעברית
דלג לאתר באנגלית
דלג לאתר בערבית
דלג למפת אתר

מחקר בגליל ההלניסטי מטעם המכון לארכיאולוגיה: בירור זהות האוכלוסייה המקומית והמועד והנסיבות להשתלטות החשמונאית

המלכים החשמונאים עשו מאמצים אדירים לדחיקת האוכלוסייה הנוכרית שישבה בגליל ויישוב של מהגרים מיהודה במקומם. פועלם כמעט ולא נזכר בספרות חז"ל או שנזכר לגנאי, ועם זאת, בפיוטים מן התקופה הביזנטית שנתחברו ברובם בגליל דמותם של החשמונאים היא דווקא חיובית באופן עקבי
18/12/2019
ידיעותינו על הגליל בתקופה ההלניסטית מצומצמות ביותר (63-332 לפני הספירה הנוצרית). יש בידינו רק ידיעות היסטוריות אחדות הנוגעות לאזור, ורק בחפירות בודדות נחשפו שכבות יישוב מתקופה זו. כתוצאה מכך נותרות שאלות יסוד ללא מענה: מי היו תושבי הגליל בתקופה זו ומה היתה שפתם ודתם? על מה התבססה כלכלתם והאם היו חשופים לקשרי מסחר ולהשפעות תרבותיות מן החוץ? מן המקורות ההיסטוריים עולה כי דעיכתה של האימפריה הסלאוקית, במאה השנייה לפנה"ס הביאה לצמיחתן של ממלכות מקומיות שנאבקו ביניהן על השליטה במרחב הארץ־ישראלי, כגון הממלכה החשמונאית ביהודה, ממלכת היטורים באזור בקעת הלבנון, או הערים הפיניקיות האוטונומיות צור, צידון ועכו לאורך החוף.
 
על פי הידיעות העולות מהמקרא הוגלו תושבי הצפון בידי האשורים במאה השמינית לפנה"ס ושבי ציון התיישבו רק באזור יהודה. מקורות היסטוריים רומזים לכך שבימי המלך אלכסנדר ינאי (76-104 לפנה"ס) היה הגליל תחת שליטת הממלכה החשמונאית, אולם לא ברור מתי וכיצד השתלטה ממלכה זו על האזור. הערפל מתפזר לאחר הכיבוש הרומי של ארץ ישראל, ומן המקורות עולה כי הגליל מיושב עתה בצפיפות ביהודים. מתי וכיצד נהפך אפוא הגליל לאזור התיישבות יהודי מובהק ומה המקור של אוכלוסייתו הפורחת בשלהי ימי הבית השני? שאלות אלו חשובות להבנת הרקע לתנועות שהתפתחו בקרב יהודי הגליל באותם הדורות ושהיתה להן השפעה היסטורית מכרעת, ובראשן הנצרות הקדומה, קבוצות קנאיות ושורשי יהדות חז"ל.
 
בניסיון להתמודד עם השאלות האלה החל לפני כמה שנים פרויקט מחקר המתמקד בגליל ההלניסטי מטעם המכון לארכיאולוגיה באוניברסיטה העברית ובמימון הקרן הלאומית למדע. מטרת המחקר היא לאסוף נתונים ארכיאולוגיים על הגליל בתקופה הנדונה ובאמצעותם לשפוך אור על פרק זמן עלום זה בתולדות האזור. עניין מיוחד יש בבירור זהותה של האוכלוסייה המקומית והמועד והנסיבות של ההשתלטות החשמונאית על המרחב והתמורות שחלו בעקבותיה. הפרויקט מבוסס על שני מחקרי שדה המשלימים זה את זה: המחקר הראשון כולל חפירות בשני אתרי מפתח מן התקופה ההלניסטית, ח'רבת אל־עיכה בגליל התחתון המזרחי ומצודת תפן בגליל העליון המערבי; והמחקר השני הוא מרחבי וכולל סקר ארכיאולוגי ברצועה לרוחב הגליל ובחינה של חפירות עבר שנערכו באזור שעלה בהם ממצא הלניסטי.
 
ח'רבת אל־עיכה ממוקמת על פסגה גבוהה ומבודדת החולשת על בקעת ארבל שלמרגלותיה וצופה על חלק ניכר מן הגליל המזרחי. החפירה הנרחבת במקום העלתה שזהו אתר הלניסטי חד־שכבתי מוקף חומה שהממצאים בו סמוכים לפני השטח, ככל הנראה אחוזה חקלאית מבוצרת או מרכז מנהלי לאיסוף תוצרת חקלאית. האתר תוכנן מראש ונבנה כולו באחת סביב ראשית המאה השנייה לפנה"ס, ובו כמה מבנים גדולים ובהם חדרים לאחסנה של תוצרת חקלאית. האתר ניטש בפתאומיות בעקבות חורבן אלים והתושבים השאירו במבנים את תכולתם, על כלי הבית והאחסון וחפצים יקרי ערך, ולא שבו לאוספם. הממצאים העשירים מאפשרים לבחון את התרבות החומרית של הגליל ההלניסטי לעומקה ועולה מהם כי האוכלוסייה היא נוכרית, ככל הנראה פיניקית, או לכל הפחות בעלת זיקה חזקה לחוף הפיניקי. הממצאים כוללים שפע גדול של כלי חרס ונרות מיובאים, בעיקר מן החוף הפיניקי אך גם מאסיה הקטנה ומן הים האגאי, כלי אחסון ואגירה עם תוצרת חקלאית המאפשרים לעמוד על גידולי החקלאות באזור, שפע ממצאים זואולוגיים המאפשרים לזהות את בעלי החיים שגודלו ונאכלו במקום (בעיקר עזים, כבשים, חזירים ותרנגולים), כלי מתכת רבים, חלקם מיובאים, ועוד.
 
חשיבות מיוחדת יש לעשרות אמפורות יין שיובאו מאיים בים האגאי המצביעות על סגנון החיים, קשרי המסחר והיכולת הכלכלית של תושבי המקום. נראה כי האמפורות ויתר החפצים המיובאים הגיעו דרך נמל עכו, המרוחק כארבעים ק"מ מן האתר, וממצאים נוספים מצביעים על קשרים עם עיר חשובה זו. נראה שאזור האתר, והגליל התחתון בכללותו על הבקעות הפוריות שבו, שימש בתקופה זו כעורף החקלאי של עכו והיה תחת שליטתה. אמפורות היין אף נושאות טביעות המאפשרות לתארכן לשנה מדויקת, ויחד עם המטבעות הרבים שהתגלו בשכבת החורבן אפשר לקבוע כי האתר חרב בשנת 145-4 לפנה"ס לערך.
 
נראה שאפשר לקשור את חורבן האתר למסע צבאי של יונתן החשמונאי לגליל המזרחי סביב שנה זו. באותה עת היתה הממלכה הסלאוקית מפוצלת בין טוענים שונים לכתר ויונתן תימרן ביניהם וזכה לחופש פעולה נרחב, ואף קיבל מאחד מהם תפקיד בכיר בממלכה. במערכה המדוברת שימש יונתן כסטרטגוס (מצביא) של אנטיוכוס השישי ונלחם נגד צבאו של היריב, דמיטריוס השני. בספר מקבים א' (י"א 74-63) מסופר כי לאחר שנודע ליונתן כי צבאו של דמיטריוס נמצא בקדש שבגליל העליון הוא יצא למסע דרך "ים גניסר" והתנגש בצבא היריב "בבקעת חצור", כלומר בעמק החולה. לאחר קרב קשה הצליח יונתן לנצח במערכה ורדף את צבאו של דמיטריוס עד מחנהו בקדש. בחפירות נרחבות שנערכו בקדש, על ידי שרון הרברט ואנדריאה ברלין מאוניברסיטאות מישיגן ובוסטון, נתגלה מרכז מנהלי גדול מהתקופה ההלניסטית שאכן חרב וניטש סביב 145-4 לפנה"ס. במחקר המרחבי שערכנו תועדו ברחבי הגליל אתרים נוספים שננטשו או נפגעו באמצע המאה השנייה לפנה"ס, אם כי לא ברור אם יש לייחס את כל החורבנות הללו למסע יונתן. כשנתיים לאחר מכן נכנס יונתן עם אלף מחייליו למלכודת בעכו, שבסופה מצאו כולם את מותם (מקבים א' י"ב 48).
 
בחפירות באתרים אחרים ברחבי הגליל, כגון יודפת ותל אצטבא (בית שאן), התגלו שכבות חורבן המתוארכות כבר לימיו של יוחנן הורקנוס, לקראת סוף המאה השנייה לפנה"ס. באותה התקופה החלו להתחולל באזור תמורות יישוביות עמוקות ששינו לגמרי את פני המרחב. יישובים חדשים רבים נוסדו ובהם כמה מן החשובים שביישובי הגליל בימי הבית השני, כגון מגדלא וארבל. באתרים אחרים, כגון יודפת, אפשר להצביע על אוכלוסייה יהודית שהחליפה אוכלוסייה קודמת שישבה במקום. בגל התיישבות זה הוכפל מספר היישובים בהשוואה לתקופה הקודמת, ואלו היו הבסיס לגליל היהודי הפורח שאליו אנו מתוודעים בשלהי ימי הבית השני.
 
הגידול הניכר במספר היישובים ובהיקפם, שהתחולל תוך דורות ספורים, לא יכול היה לנבוע מריבוי טבעי של האוכלוסייה המקומית ונראה כי משקלו העיקרי הוא תוצאה של הגירה מבחוץ. ייסודם של ישובים רבים בפרק זמן קצר יחסית, כמו גם הקמת ביצורים אימתניים, מלמדים כנראה על מעורבות ממלכתית בתהליך זה. מסקנות אלה, כמו גם מאפייני התרבות החומרית ביישובים החדשים, מלמדים כנראה שמקורה של האוכלוסייה החדשה הוא בעיקר במהגרים מיהודה.
 
בין המאפיינים של התקופה ההלניסטית בגליל בולט קיומם של אתרים מבוצרים בחומות ומגדלים איתנים. אתרים אלה נבנו בנקודות שולטות בנוף, על פסגות נישאות או במעברים הכרחיים. אתרים אלה נחקרו באופן ראשוני בלבד ותיארוכם לתקופה ההלניסטית התבסס בעיקר על ממצאי סקרים שלא איפשרו לקבוע מתי בדיוק הוקמו, על ידי מי ולשם מה. כחלק מן הפרויקט נחקרים עתה אתרים מבוצרים אלה בניסיון לענות על השאלות שלעיל.
 
מצודת תפן שוכנת על פסגה נישאה באזור טרשי וסבוך שאינו מתאים לאתר יישוב, ללא מקור מים או אדמות חקלאיות. נתונים אלה, כמו גם שליטתה בתצפית על עכו ועמק עכו, מלמדים כי הסיבות להקמתה הן צבאיות גרידא. שרידי המצודה, שהיא מן הגדולות מסוגה בגליל, נסקרו בעבר וכוללים חומה ושבעה מגדלים איתנים בהיקף הפסגה. חוקרים בעבר היו בדעה כי מצודה זו, יחד עם אחרות המוכרות בגליל המערבי, נבנתה על ידי אנשי עכו כדי להגן על עורפה של העיר מפני האויב החשמונאי המתעצם בגליל. מטבעות חשמונאיים שנמצאו על פני השטח הביאו לדעה כי בשלב מסוים השתלטו החשמונאים על המקום.
 
חפירותינו באתר התמקדו בשאלת תיארוך הקמת המצודה ומשך השימוש בה, ובמסגרת זו נחקרו נקודות שונות במקום, בפרט ארבעה מן המגדלים שנחפרו עד ליסודותיהם. הממצאים בכל השטחים היו דומים ובעלי טווח כרונולוגי מצומצם, וממצא המטבעות העשיר איפשר לקבוע כי המצודה הוקמה על ידי החשמונאים דווקא, בשלהי שלטונו של אלכסנדר ינאי (סביב 80 לפנה"ס). המצודה שימשה לפרק זמן קצר בלבד, וממצאי החפירה מספקים צוהר נדיר אל התקופה החשמונאית בגליל, שכן באתרים אחרים בני התקופה שנחפרו באזור התמונה מקוטעת בשל כיסוי בשכבות יישוב מאוחרות.
 
בספר מקבים א' וכתבי יוסף בן מתתיהו נזכרות התנגשויות בין היהודים לאנשי עכו לכל אורך התקופה החשמונאית, ובראשית ימי שלטונו מכניע אלכסנדר ינאי את צבאה ומטיל מצור על העיר בניסיון לכובשה. נראה כי בבסיס העימותים הללו עומדת השליטה בגליל. בעוד החשמונאים ראו בו טריטוריה יהודית, אנשי עכו ראו אותו כאדמתם וכעורף החקלאי שלהם. אין בידינו מקורות על יחסי עכו והחשמונאים בסוף ימי ינאי, אך הקמתה של מצודת תפן בשנים אלה עשויה ללמד שהלה שאף עדיין לכבוש את העיר, או לכל הפחות להגן על גבולות ממלכתו מפניה.
 
ממצאי פרויקט המחקר מאפשרים הבנה טובה יותר של התמורות שעבר הגליל בתקופה ההלניסטית. בראשית התקופה היה האזור מיושב באוכלוסייה בעלת זיקה חזקה לערי החוף הפיניקיות, אך זו נדחקה בידי אוכלוסייה יהודית בעלת זיקה ברורה לממלכה החשמונאית שביהודה. נראה כי ההשתלטות החשמונאית על הגליל לא היתה אירוע חד פעמי אלא תהליך מתמשך של כיבושים צבאיים והתיישבות, שראשיתו כבר בימי יונתן, באמצע המאה השנייה לפנה"ס, ואחריתו בימי אלכסנדר ינאי, בראשית המאה הראשונה לפנה"ס. שורשיה של יהדות הגליל בימי הבית השני נעוצים אפוא בהשתלטות החשמונאית על המרחב ובאוכלוסייה שהיגרה מיהודה בעקבות הכיבושים הללו.
 
כידוע, פועלם של החשמונאים כמעט ולא נזכר בספרות חז"ל הארץ ישראלית ומלכי בית חשמונאי נזכרים בה לא פעם לגנאי. מצד אחר, בפיוטים מן התקופה הביזנטית שנתחברו ברובם בגליל דמותם של החשמונאים היא דווקא חיובית באופן עקבי. עניין מיוחד יש בפיוטים המשקפים ידיעות היסטוריות שאינן נזכרות בספרות חז"ל והמלמדות על מסורות שעברו בגליל בדרכים אחרות. אין בכך כדי להפתיע, שכן סביב ראשית המאה החמישית מעיד אב הכנסייה היירונימוס כי ראה אצל יהודים בארץ את ספר "מקבים הראשון" כתוב עברית. בפיוט סיפורי של ר' אלעזר בירבי קליר המתאר את גזירות היוונים ומרד החשמונאים, מעלה הפייטן על נס את גבורתם של "כוהני מתתיה": "קינאוּ חֲמישָה / להָקים דָת חמֻשָה / כממַים נמשָה // רָצוּ עַד מוֹדִיעִית / יְוָנִים שָׁם לְהַבְעִית / עַל נִקְמַת שְבִיעִית // שָׁאֲגוּ נַּהֲמַת / וְזִנְבוּם בַּחֲמַת / מֵעַכוֹ עַד לְבוֹא חֲמָת".
 
לא זו בלבד שהפייטן ידע על מתתיה וחמשת בניו ועל כך שמקורם ממודיעין, היתה בידו מסורת על קרבות חשמונאים "מעכו עד לבוא חמת", עניינים שאינם נזכרים בספרות חז"ל הארץ ישראלית הקדומה. דומה ששורשיו של הגליל היהודי, הנעוצים בתקופה החשמונאית, נרמזים גם בפיוטים הרבים העוסקים בעשרים וארבעה משמרות הכהונה ששירתו במקדש, הנקשרים באופן מפתיע ל-24 יישובים הנמצאים דווקא בגליל, כגון ארבל, יודפת ומגדלא. הממצאים הארכיאולוגיים מאתרים אלה מלמדים כאמור כי ראשית ההתיישבות היהודית בהם אכן נעוצה בכיבוש החשמונאי של האזור. נראה אפוא כי משך מאות שנים הילכו בגליל מסורות שהצביעו על אתרים שראשיתם באותם ימי זוהר רחוקים ושהיוו מעין סיפור יסוד של הגליל בתקופה החשמונאית.
 
מאמר זה של פרופ' עוזי ליבנר ורועי צבר פורסם בעיתון "הארץ"
תמונת כתבת חדשות 
מחקר בגליל ההלניסטי מטעם המכון לארכיאולוגיה: בירור זהות האוכלוסייה המקומית והמועד והנסיבות להשתלטות החשמונאית