ציר זמנים נשר רמלה

תגלית מרעישה בחפירות בישראל: התגלה טיפוס חדש של אדם קדום, שאינו מוכר למדע

24 יוני, 2021

קרא עוד
"טיפוס אדם נשר רמלה" – אדם קדום שעד כה לא היה ידוע למדע: חוקרים מאוניברסיטת תל אביב והאוניברסיטה העברית זיהו סוג חדש של אדם קדום באתר של "נשר רמלה" שחי בארץ  עד לפני 130 אלף שנה. על פי החוקרים, המורפולוגיה של טיפוס אדם "נשר רמלה" היא מורפולוגיה כללית, והוא חולק תכונות גם עם הניאנדרטליים (בעיקר בשיניים ובלסת) וגם עם בני אדם קדומים יותר כדוגמת ההומו ארקטוס (בעיקר בגולגולת). יחד עם זאת, הוא שונה מאוד מהאדם המודרני - מבנה הגולגולת אחר לחלוטין, אין לו סנטר והשיניים גדולות מאוד. בעקבות ממצאי המחקר, החוקרים סבורים שקבוצת האדם הקדום "נשר רמלה" היא אוכלוסיית המוצא שממנה התפתחו מרבית אוכלוסיות האדם בפלייסטוקן התיכון, כולל הניאנדרטלים מאירופה, והם אלה שהזדווגו עם ההומו ספיינס שהגיעו לאזור בסביבות 200 אלף, (על פי הממצא האנושי ממערת מיסליה).

מאחורי התגלית המסעירה, שמתפרסמת כעת (חמישי, 24.6) בכתב העת היוקרתי Science עומדים שני צוותי מחקר: צוות אנתרופולוגי בראשות פרופ' ישראל הרשקוביץ, ד"ר הילה מאי וד"ר רחל שריג מהפקולטה לרפואה ע"ש סאקלר, מרכז דן דוד לחקר תולדות האדם ומכון שמוניס לאנתרופולוגיה היושבים במוזיאון הטבע ע"ש שטיינהרדט באוניברסיטת תל אביב, וצוות ארכיאולוגי בראשות ד"ר יוסי זיידנר מהמכון לארכיאולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים. החפירות באתר נוהלו מטעם המכון לארכיאולוגיה ע"ש זינמן, אוניברסיטת חיפה.

ציר זמנים: טיפוס אדם "נשר רמלה" הוא מאבות הניאנדרטלים שחיו באירופה והאוכלוסיות הארכאיות באסיה

פרופ' הרשקוביץ: "החשיבות המדעית במציאת טיפוס חדש של אדם מאפשרת לנו לעשות סדר בעולם המאובנים, להרכיב חתיכה נוספת בפאזל של התפתחות האדם הקדום ולהבין את המסעות שהוא עבר ברחבי העולם הישן. טיפוס אדם "נשר רמלה" הוא הגשר שבין האוכלוסיות האסייתיות והאירופאיות בפלייסטוקן התיכון ומראה שחלק מהמאובנים של אותה תקופה שמוינו למינים שונים הם למעשה ואריינטים גיאוגרפים מקומיים של אותה קבוצה – קבוצת נשר רמלה".   

מאובן האנושי התגלה על ידי ד"ר זיידנר מהאוניהברסיטה העברית בחפירות הצלה שנערכו באתר הפרהיסטורי "נשר רמלה". אתר זה שוכן באזור הכרייה של מפעל המלט נשר (בבעלות לן בלווטניק) הסמוך לעיר רמלה. במהלך חפירת האתר, בעומק של כשמונה מטרים, נחשפו עצמות רבות של בעלי חיים כמו סוסים, יחמורים ושורי בר, כלי אבן וכן עצמות אדם. בין העצמות נמצאו גם עצמותיו של האדם הקדום "החדש". צוות בינלאומי, בהובלת החוקרים מאוניברסיטת תל אביב וירושלים, זיהה אותו מורפולוגית כשייך לטיפוס חדש של אדם, שכאמור לא היה מוכר למדע. זהו טיפוס האדם הראשון שמוגדר בארץ, וכמקובל, האדם החדש זכה לשם על סמך מקום גילויו – "טיפוס אדם נשר רמלה".

ד"ר זיידנר ציין עוד כי "התגלית היא יוצאת דופן, לא העלינו בדעתנו שלצדו של הומו ספיינס הקדום הסתובבה פה קבוצת אדם נוספת ששרדה עד לשלב כל כך מאוחר בהיסטוריה האנושית. אם עד כה לא היו מספיק ממצאים בנוגע לסוג אדם זה, כעת נפתח לנו צוהר בזמן כדי לדעת יותר על אורח חייו ותרבותו שהיו קרובים מאוד לאלו של הומו ספיינס". ממצאים באשר לאורחות חייו, תרבותו וקשרים תרבותיים בין "אדם נשר רמלה" להומו ספיינס מתפרסמים אף הם היום בכתב העת המדעי Science במאמר מקביל.

פרופ' הרשקוביץ מוסיף כי גילוי של האדם הקדום "נשר רמלה" מאתגר את התפיסה המקובלת לפיה מוצא האדם הניאנדרטלי באירופה. "עד לחשיפת הממצאים החדשים" מספר פרופ' הרשקוביץ, "רוב החוקרים סברו שהניאנדרטליים הם 'סיפור אירופאי', כשקבוצות קטנות מהן נאלצו לנדוד דרומה עם התפשטות הקרחונים באירופה ואף הגיעו לארץ ישראל לפני כ- 70,000 שנים. האיש מ"נשר רמלה" מאתגר את התיאוריה הזאת ומראה, שאבותיהם של הניאנדרטליים באירופה חיו בארץ ישראל כבר לפני כ-400,000 שנה ומכאן, הם נדדו (בהגירות חוזרות ונשנות) מערבה לאירופה ומזרחה לאסיה. הניאנדרטליים המפורסמים של מערב אירופה אינם אלא השרידים של אוכלוסייה גדולה בהרבה שחיה כאן בלבנט – ולא להפך".

לדברי ד"ר מאי, למרות שלצערנו לא השתמר דנ"א במאובן מנשר רמלה, הממצא יכול להציע פתרון לשאלה גדולה מאוד בהיסטוריה של האדם: כיצד הגיעו גנים של הומו ספיינס לתוך האוכלוסייה הניאנדרטלית שחיה באירופה זמן רב לפני שההומו ספיינס הגיע לשם. במחקרים קודמים גנטיקאים שחקרו את הדנ"א של הניאנדרטליים באירופה הניחו את קיומה של אוכלוסייה דמוית-ניאנדרטליים, אותה כינו "האוכלוסייה החסרה" או "אוכלוסייה אקס", שהזדווגה עם אוכלוסיית ההומו ספיינס לפני לפחות 100,000 שנים, וצאצאיה נדדו לאירופה. במאמר האנתרופולוגי שפורסם ב-Science, החוקרים טוענים כי האדם מ"נשר רמלה" מייצג את אותה אוכלוסייה חסרה בעדויות המאובנים של האדם. יתרה מכך, החוקרים טוענים שהאדם מ"נשר רמלה" איננו ממצא יחיד באזורינו, ושחלק ממאובני האדם שהתגלו בארץ בעבר ושהאנתרופולוגים התקשו שנים רבות בזיהויים, כמו המאובנים האנושיים ממערת טבון שהם בני כ-160 אלף שנה, ממערת זוטייה שהם בני כ-250 אלף שנה וממערת קסם שהם בני כ-400 אלף שנה, נמנים על אותה קבוצה אנושית חדשה - טיפוס אדם נשר רמלה.

"אנשים חושבים בפרדיגמות", מסבירה ד"ר שריג, "לכן עד היום נעשו ניסיונות לשייך את המאובנים האלה לקבוצות אנושיות מוכרות כמו להומו ספיינס, להומו ארקטוס, להומו היידלברגנזיס או לניאנדרטלים, ועכשיו אנחנו באים ואומרים: לא – הם קבוצה בפני עצמה עם מאפיינים וסממנים מיוחדים. בשלב מאוחר יותר קבוצות קטנות של טיפוס אדם נשר רמלה נדדו גם לאירופה (בתקופות בינקרחוניות) – שם הם ידועים כקדם-ניאנדרטלים והתפתחו, עם הזמן, להיות הניאנדרטלים ה'קלאסיים שאנחנו מכירים. בדומה, גם האוכלוסיות האסיאתיות הארכאיות שנושאות מאפיינים ניאנדרטלים (ונחשבו כהתפתחות מההומו ארקטוס המקומי) הם כנראה צאצאיהם של אוכלוסיות שנדדו מאזורינו (טיפוס אדם נשר רמלה) מזרחה לכיוון אסיה. בהיותה צומת דרכים בין אפריקה, אירופה ואסיה, ארץ ישראל הייתה כור היתוך ובה התערבבו האוכלוסיות האנושיות השונות זו בזו ונפוצו על פני כול העולם הישן.

ד"ר שריג סבורה שהגילוי הזה של טיפוס חדש של אדם עם תכונות קדמאיות (ארכאיות) וניאנדרטליות, עם דמיון למאובנים הן מאירופה והן ממזרח אסיה יוביל לכך שההיסטוריה של הניאנדרטלים תילמד באופן שונה. שכן, כבר לא מדובר בסיפור אירופאי ייחודי אלא בסיפור רחב הרבה יותר, אירופאי-אסיאתי, כאשר הלבנט הוא נקודת ההתחלה או נקודת החיבור בין שתי היבשות.

"התגלית מאתר נשר רמלה כותבת פרק חדש ומרתק בסיפור האבולוציה של האדם" אומרת ד"ר שריג. ד"ר מאי מוסיפה: "כול מאובן חדש שמתגלה בכלל ובאזורינו בפרט עשוי להביא לתפנית בסיפור". "תפיסה רווחת בקרב האנתרופולוגים" אומר פרופ' הרשקוביץ היא ש"שהעבר משתנה (בהתאם לממצאים), רק העתיד בטוח".

 

קראו פחות
ראה גם: בתקשורת, מחקר
thick_archaeological_layers_uncovered_during_the_dig._-_photo_credit_dr._yossi_zaidner

לצד ההומו ספיינס חיה בישראל קבוצת אדם ששרדה עד לשלב מאוחר בהיסטוריה האנושית - ביניהם התקיימו קשרים קרובים במיוחד

24 יוני, 2021

קרא עוד
התגלית פורסמה במסגרת מחקר שבוצע ע"י קבוצת חוקרים/ות ישראלית, בו נחשפה העדות הארכיאולוגית הקדומה ביותר לבו-זמניות וליחסים קרובים בין הומו ספיינס לאדם ארכאי שזכה לכינוי המקומי "אדם נשר רמלה". מאמר מדעי לגבי המחקר פורסם ב-Science, שהדגיש כי מקום מפגשם הראשוני היה בישראל

במחקר חדש שמתפרסם היום (24.6) בכתב העת המדעי היוקרתי Science אודות תרבותו ואורח חייו של "האדם מהפלייסטוקן התיכון", ששרידיו התגלו לאחרונה באתר נשר רמלה, התברר שמין אדם ארכאי זה המשיך להתקיים באזורינו עד לפני 120 אלף שנה. מדובר בתגלית יוצאת דופן מכיוון שאדם זה נחשב לארכאי יותר בהתפתחותו האבולוציונית מהאדם המודרני (הומו ספיינס) ועד כה חשבו החוקרים שקבוצה זו נכחדה לפני 300 אלף שנה לפחות. האדם הקדום ה"חדש" זכה לכינוי המקומי "אדם נשר רמלה" על סמך מקום גילוייו. התגלית מלמדת על כך שבישראל אדם זה המשיך להתקיים לצד האדם המודרני ששרידיו התגלו במערות הכרמל והגליל (מסלייה שבכרמל, המתוארכת ל-180 אלף שנה, ובמערות קפזה וסחול המתוארכת לכ-120 עד 90 אלף שנה לפני זממנו).

מדוע שרד בסופו של דבר האדם המודרני ולא האדם מפלייסטוקן התיכון? "יש הרבה השערות אבל תשובה מוחלטת עדיין אין לנו", מציין השבוע ד"ר יוסי זיידנר, מהמכון לארכיאולוגיה באוניברסיטה העברית ומראשי המחקר החדש, שבוצע בשיתוף של חוקרים מאוניברסיטה העברית, אוניברסיטת תל אביב, אוניברסיטת חיפה ואוניברסיטאות ומכוני מחקר נוספים מישראל ומצרפת. "ייתכן שהם לא הסתגלו לשינויי אקלים או שגודל האוכלוסייה שלהם היה קטן, מה שהביא בסופו של דבר להיעלמותם. במחקר הנוכחי גילינו שהאדם הארכאי הזה היה מבחינות רבות לא נחות מהאדם המודרני. אם עד כה לא היו מספיק ממצאים בנוגע לסוג אדם זה, כעת נפתח לנו צוהר בזמן כדי להבין יותר על אורח חייו ותרבותו. התגלית היא יוצאת דופן, לא העלינו בדעתנו שלצדו של הומו ספיינס הסתובבה פה קבוצת אדם נוספת ששרדה עד לשלב כל כך מאוחר בהיסטוריה האנושית".

המחקר חושף כי "אדם נשר רמלה" היה צייד מחונן שהשתמש באותן שיטות וטכנולוגיות לייצור של כלי אבן כמו ה-הומו ספיינס שחי באזור באותה התקופה. האתר נשר רמלה שבו נמצאו שרידי סוג זה של אדם הוא שקע קרסטי רחב ועמוק, עשיר בממצאים שכללו כלי אבן שהאדם סיתת, שרידי בעלי חיים שהוא צד, שרידי מדורות וממצאים נוספים. "אדם נשר רמלה" צד קרנפים, שורי בר, סוסים ויחמורים. הוא ידע להפיק ולהשתמש באש. הוא גם ניחן ביכולת לייצר כלים מתוחכמים ומודרניים שעד כה זוהו רק בזיקה לקבוצות אדם שנחשב למפותח יותר מבחינה האבולוציונית - האדם המודרני או אדם הניאנדרטלי.

הדמיון בין כלי אבן של האדם הארכאי מנשר רמלה והומו ספיינס הוא כה רב, שהחוקרים טוענים כי היחסים בין הקבוצות היו קרובים מספיק כדי לאפשר לקבוצות אדם קדומות ללמוד את רזי השיטות להכנת כלי אבן אחת מהשנייה. קשה להניח שמדובר בהמצאות מקבילות ובלתי קשורות. "כיוון שהכלים נוצרו באותה תקופה ובאזור גיאוגרפי מצומצם כמו ישראל, ההסבר המניח את הדעת יהיה שהיו קשרים משמעותיים בין שתי האוכלוסיות, שבמהלכן הידע הטכנולוגי עבר מקבוצה לקבוצה. הדמיון הינו בפרטים הקטנים ביותר", מסביר השבוע ד"ר זיידנר ומוסיף כי "הרצף הטכנולוגי להפקה של חודים ושל הכלים אחרים זהה כמעט לחלוטין. קשה להאמין ש'אדם נשר רמלה' הצליח ללמוד את הטכנולוגיה מתוך איסוף והתבוננות בכלים שהומו ספיינס עשה או להיפך". הטכנולוגיה עליה מתכוון ד"ר זיידנר נודעת בשם טכנולוגיית 'לוולואה צנטריפטלית'. מקורה של טכנולוגיה זו ביבשת אפריקה, משם היא נדדה לאזורינו יחד עם הומו ספיינס או "אדם נשר רמלה". באזורינו הטכנולוגיה עברה שינויים והתפתחו בה תכונות מקומיות.

אם כן, במחקר ארכיאולוגי זה נמצאה העדות הארכיאולוגית הקדומה ביותר לקשרים תרבותיים קרובים בין שתי קבוצות אדם שונות. מחקרים גנטיים אחרונים טוענים שקשרים בין אוכלוסיות של האדם הארכאי והמודרני התרחשו כבר לפני כ-200 אלף שנה, אולם עד כה לא היה ברור איפה הקבוצות האלה נפגשו והאם ליחסים ביניהם היו גם השפעות תרבותיות וחברתיות. המחקר הנוכחי מראה שמקום מפגשם הראשוני היה בישראל.

המחקר החל לקרום לראשונה עור וגידים כשד"ר זיידנר גילה יחד עם צוות המחקר, בחפירות הצלה מטעם המכון לארכיאולוגיה ע"ש זינמן באוניברסיטת חיפה, שנערכו בשנים האחרונות באתר הפרהיסטורי "נשר רמלה", מאובן אנושי ייחודי שעורר את סקרנותם. הגילוי והתיאור של המאובן האנושי התפרסם אף הוא היום בכתב העת המדעי Science, במאמר משלים, המתאר מחקר בהובלת של שני צוותים– האחד בראשות פרופ' ישראל הרשקוביץ, ד"ר הילה מאי וד"ר רחל שריג מהפקולטה לרפואה ע"ש סאקלר, מרכז דן דוד לחקר תולדות האדם ומכון שמוניס לאנתרופולוגיה היושבים במוזיאון הטבע ע"ש שטיינהרדט באוניברסיטת תל אביב; והשני בראשות ד"ר זיידנר וצוותו מהמכון לארכיאולוגיה באוניברסיטה העברית.

קראו פחות
ראה גם: בתקשורת, מחקר
ציר זמנים נשר רמלה

תגלית מרעישה בחפירות בישראל: התגלה טיפוס חדש של אדם קדום, שאינו מוכר למדע

24 יוני, 2021

קרא עוד
"טיפוס אדם נשר רמלה" – אדם קדום שעד כה לא היה ידוע למדע: חוקרים מאוניברסיטת תל אביב והאוניברסיטה העברית זיהו סוג חדש של אדם קדום באתר של "נשר רמלה" שחי בארץ  עד לפני 130 אלף שנה. על פי החוקרים, המורפולוגיה של טיפוס אדם "נשר רמלה" היא מורפולוגיה כללית, והוא חולק תכונות גם עם הניאנדרטליים (בעיקר בשיניים ובלסת) וגם עם בני אדם קדומים יותר כדוגמת ההומו ארקטוס (בעיקר בגולגולת). יחד עם זאת, הוא שונה מאוד מהאדם המודרני - מבנה הגולגולת אחר לחלוטין, אין לו סנטר והשיניים גדולות מאוד. בעקבות ממצאי המחקר, החוקרים סבורים שקבוצת האדם הקדום "נשר רמלה" היא אוכלוסיית המוצא שממנה התפתחו מרבית אוכלוסיות האדם בפלייסטוקן התיכון, כולל הניאנדרטלים מאירופה, והם אלה שהזדווגו עם ההומו ספיינס שהגיעו לאזור בסביבות 200 אלף, (על פי הממצא האנושי ממערת מיסליה).

מאחורי התגלית המסעירה, שמתפרסמת כעת (חמישי, 24.6) בכתב העת היוקרתי Science עומדים שני צוותי מחקר: צוות אנתרופולוגי בראשות פרופ' ישראל הרשקוביץ, ד"ר הילה מאי וד"ר רחל שריג מהפקולטה לרפואה ע"ש סאקלר, מרכז דן דוד לחקר תולדות האדם ומכון שמוניס לאנתרופולוגיה היושבים במוזיאון הטבע ע"ש שטיינהרדט באוניברסיטת תל אביב, וצוות ארכיאולוגי בראשות ד"ר יוסי זיידנר מהמכון לארכיאולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים. החפירות באתר נוהלו מטעם המכון לארכיאולוגיה ע"ש זינמן, אוניברסיטת חיפה.

ציר זמנים: טיפוס אדם "נשר רמלה" הוא מאבות הניאנדרטלים שחיו באירופה והאוכלוסיות הארכאיות באסיה

פרופ' הרשקוביץ: "החשיבות המדעית במציאת טיפוס חדש של אדם מאפשרת לנו לעשות סדר בעולם המאובנים, להרכיב חתיכה נוספת בפאזל של התפתחות האדם הקדום ולהבין את המסעות שהוא עבר ברחבי העולם הישן. טיפוס אדם "נשר רמלה" הוא הגשר שבין האוכלוסיות האסייתיות והאירופאיות בפלייסטוקן התיכון ומראה שחלק מהמאובנים של אותה תקופה שמוינו למינים שונים הם למעשה ואריינטים גיאוגרפים מקומיים של אותה קבוצה – קבוצת נשר רמלה".   

מאובן האנושי התגלה על ידי ד"ר זיידנר מהאוניהברסיטה העברית בחפירות הצלה שנערכו באתר הפרהיסטורי "נשר רמלה". אתר זה שוכן באזור הכרייה של מפעל המלט נשר (בבעלות לן בלווטניק) הסמוך לעיר רמלה. במהלך חפירת האתר, בעומק של כשמונה מטרים, נחשפו עצמות רבות של בעלי חיים כמו סוסים, יחמורים ושורי בר, כלי אבן וכן עצמות אדם. בין העצמות נמצאו גם עצמותיו של האדם הקדום "החדש". צוות בינלאומי, בהובלת החוקרים מאוניברסיטת תל אביב וירושלים, זיהה אותו מורפולוגית כשייך לטיפוס חדש של אדם, שכאמור לא היה מוכר למדע. זהו טיפוס האדם הראשון שמוגדר בארץ, וכמקובל, האדם החדש זכה לשם על סמך מקום גילויו – "טיפוס אדם נשר רמלה".

ד"ר זיידנר ציין עוד כי "התגלית היא יוצאת דופן, לא העלינו בדעתנו שלצדו של הומו ספיינס הקדום הסתובבה פה קבוצת אדם נוספת ששרדה עד לשלב כל כך מאוחר בהיסטוריה האנושית. אם עד כה לא היו מספיק ממצאים בנוגע לסוג אדם זה, כעת נפתח לנו צוהר בזמן כדי לדעת יותר על אורח חייו ותרבותו שהיו קרובים מאוד לאלו של הומו ספיינס". ממצאים באשר לאורחות חייו, תרבותו וקשרים תרבותיים בין "אדם נשר רמלה" להומו ספיינס מתפרסמים אף הם היום בכתב העת המדעי Science במאמר מקביל.

פרופ' הרשקוביץ מוסיף כי גילוי של האדם הקדום "נשר רמלה" מאתגר את התפיסה המקובלת לפיה מוצא האדם הניאנדרטלי באירופה. "עד לחשיפת הממצאים החדשים" מספר פרופ' הרשקוביץ, "רוב החוקרים סברו שהניאנדרטליים הם 'סיפור אירופאי', כשקבוצות קטנות מהן נאלצו לנדוד דרומה עם התפשטות הקרחונים באירופה ואף הגיעו לארץ ישראל לפני כ- 70,000 שנים. האיש מ"נשר רמלה" מאתגר את התיאוריה הזאת ומראה, שאבותיהם של הניאנדרטליים באירופה חיו בארץ ישראל כבר לפני כ-400,000 שנה ומכאן, הם נדדו (בהגירות חוזרות ונשנות) מערבה לאירופה ומזרחה לאסיה. הניאנדרטליים המפורסמים של מערב אירופה אינם אלא השרידים של אוכלוסייה גדולה בהרבה שחיה כאן בלבנט – ולא להפך".

לדברי ד"ר מאי, למרות שלצערנו לא השתמר דנ"א במאובן מנשר רמלה, הממצא יכול להציע פתרון לשאלה גדולה מאוד בהיסטוריה של האדם: כיצד הגיעו גנים של הומו ספיינס לתוך האוכלוסייה הניאנדרטלית שחיה באירופה זמן רב לפני שההומו ספיינס הגיע לשם. במחקרים קודמים גנטיקאים שחקרו את הדנ"א של הניאנדרטליים באירופה הניחו את קיומה של אוכלוסייה דמוית-ניאנדרטליים, אותה כינו "האוכלוסייה החסרה" או "אוכלוסייה אקס", שהזדווגה עם אוכלוסיית ההומו ספיינס לפני לפחות 100,000 שנים, וצאצאיה נדדו לאירופה. במאמר האנתרופולוגי שפורסם ב-Science, החוקרים טוענים כי האדם מ"נשר רמלה" מייצג את אותה אוכלוסייה חסרה בעדויות המאובנים של האדם. יתרה מכך, החוקרים טוענים שהאדם מ"נשר רמלה" איננו ממצא יחיד באזורינו, ושחלק ממאובני האדם שהתגלו בארץ בעבר ושהאנתרופולוגים התקשו שנים רבות בזיהויים, כמו המאובנים האנושיים ממערת טבון שהם בני כ-160 אלף שנה, ממערת זוטייה שהם בני כ-250 אלף שנה וממערת קסם שהם בני כ-400 אלף שנה, נמנים על אותה קבוצה אנושית חדשה - טיפוס אדם נשר רמלה.

"אנשים חושבים בפרדיגמות", מסבירה ד"ר שריג, "לכן עד היום נעשו ניסיונות לשייך את המאובנים האלה לקבוצות אנושיות מוכרות כמו להומו ספיינס, להומו ארקטוס, להומו היידלברגנזיס או לניאנדרטלים, ועכשיו אנחנו באים ואומרים: לא – הם קבוצה בפני עצמה עם מאפיינים וסממנים מיוחדים. בשלב מאוחר יותר קבוצות קטנות של טיפוס אדם נשר רמלה נדדו גם לאירופה (בתקופות בינקרחוניות) – שם הם ידועים כקדם-ניאנדרטלים והתפתחו, עם הזמן, להיות הניאנדרטלים ה'קלאסיים שאנחנו מכירים. בדומה, גם האוכלוסיות האסיאתיות הארכאיות שנושאות מאפיינים ניאנדרטלים (ונחשבו כהתפתחות מההומו ארקטוס המקומי) הם כנראה צאצאיהם של אוכלוסיות שנדדו מאזורינו (טיפוס אדם נשר רמלה) מזרחה לכיוון אסיה. בהיותה צומת דרכים בין אפריקה, אירופה ואסיה, ארץ ישראל הייתה כור היתוך ובה התערבבו האוכלוסיות האנושיות השונות זו בזו ונפוצו על פני כול העולם הישן.

ד"ר שריג סבורה שהגילוי הזה של טיפוס חדש של אדם עם תכונות קדמאיות (ארכאיות) וניאנדרטליות, עם דמיון למאובנים הן מאירופה והן ממזרח אסיה יוביל לכך שההיסטוריה של הניאנדרטלים תילמד באופן שונה. שכן, כבר לא מדובר בסיפור אירופאי ייחודי אלא בסיפור רחב הרבה יותר, אירופאי-אסיאתי, כאשר הלבנט הוא נקודת ההתחלה או נקודת החיבור בין שתי היבשות.

"התגלית מאתר נשר רמלה כותבת פרק חדש ומרתק בסיפור האבולוציה של האדם" אומרת ד"ר שריג. ד"ר מאי מוסיפה: "כול מאובן חדש שמתגלה בכלל ובאזורינו בפרט עשוי להביא לתפנית בסיפור". "תפיסה רווחת בקרב האנתרופולוגים" אומר פרופ' הרשקוביץ היא ש"שהעבר משתנה (בהתאם לממצאים), רק העתיד בטוח".

 

קראו פחות
ראה גם: בתקשורת, מחקר
ציר זמנים נשר רמלה

תגלית מרעישה בחפירות בישראל: התגלה טיפוס חדש של אדם קדום, שאינו מוכר למדע

24 יוני, 2021

קרא עוד
"טיפוס אדם נשר רמלה" – אדם קדום שעד כה לא היה ידוע למדע: חוקרים מאוניברסיטת תל אביב והאוניברסיטה העברית זיהו סוג חדש של אדם קדום באתר של "נשר רמלה" שחי בארץ  עד לפני 130 אלף שנה. על פי החוקרים, המורפולוגיה של טיפוס אדם "נשר רמלה" היא מורפולוגיה כללית, והוא חולק תכונות גם עם הניאנדרטליים (בעיקר בשיניים ובלסת) וגם עם בני אדם קדומים יותר כדוגמת ההומו ארקטוס (בעיקר בגולגולת). יחד עם זאת, הוא שונה מאוד מהאדם המודרני - מבנה הגולגולת אחר לחלוטין, אין לו סנטר והשיניים גדולות מאוד. בעקבות ממצאי המחקר, החוקרים סבורים שקבוצת האדם הקדום "נשר רמלה" היא אוכלוסיית המוצא שממנה התפתחו מרבית אוכלוסיות האדם בפלייסטוקן התיכון, כולל הניאנדרטלים מאירופה, והם אלה שהזדווגו עם ההומו ספיינס שהגיעו לאזור בסביבות 200 אלף, (על פי הממצא האנושי ממערת מיסליה).

מאחורי התגלית המסעירה, שמתפרסמת כעת (חמישי, 24.6) בכתב העת היוקרתי Science עומדים שני צוותי מחקר: צוות אנתרופולוגי בראשות פרופ' ישראל הרשקוביץ, ד"ר הילה מאי וד"ר רחל שריג מהפקולטה לרפואה ע"ש סאקלר, מרכז דן דוד לחקר תולדות האדם ומכון שמוניס לאנתרופולוגיה היושבים במוזיאון הטבע ע"ש שטיינהרדט באוניברסיטת תל אביב, וצוות ארכיאולוגי בראשות ד"ר יוסי זיידנר מהמכון לארכיאולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים. החפירות באתר נוהלו מטעם המכון לארכיאולוגיה ע"ש זינמן, אוניברסיטת חיפה.

ציר זמנים: טיפוס אדם "נשר רמלה" הוא מאבות הניאנדרטלים שחיו באירופה והאוכלוסיות הארכאיות באסיה

פרופ' הרשקוביץ: "החשיבות המדעית במציאת טיפוס חדש של אדם מאפשרת לנו לעשות סדר בעולם המאובנים, להרכיב חתיכה נוספת בפאזל של התפתחות האדם הקדום ולהבין את המסעות שהוא עבר ברחבי העולם הישן. טיפוס אדם "נשר רמלה" הוא הגשר שבין האוכלוסיות האסייתיות והאירופאיות בפלייסטוקן התיכון ומראה שחלק מהמאובנים של אותה תקופה שמוינו למינים שונים הם למעשה ואריינטים גיאוגרפים מקומיים של אותה קבוצה – קבוצת נשר רמלה".   

מאובן האנושי התגלה על ידי ד"ר זיידנר מהאוניהברסיטה העברית בחפירות הצלה שנערכו באתר הפרהיסטורי "נשר רמלה". אתר זה שוכן באזור הכרייה של מפעל המלט נשר (בבעלות לן בלווטניק) הסמוך לעיר רמלה. במהלך חפירת האתר, בעומק של כשמונה מטרים, נחשפו עצמות רבות של בעלי חיים כמו סוסים, יחמורים ושורי בר, כלי אבן וכן עצמות אדם. בין העצמות נמצאו גם עצמותיו של האדם הקדום "החדש". צוות בינלאומי, בהובלת החוקרים מאוניברסיטת תל אביב וירושלים, זיהה אותו מורפולוגית כשייך לטיפוס חדש של אדם, שכאמור לא היה מוכר למדע. זהו טיפוס האדם הראשון שמוגדר בארץ, וכמקובל, האדם החדש זכה לשם על סמך מקום גילויו – "טיפוס אדם נשר רמלה".

ד"ר זיידנר ציין עוד כי "התגלית היא יוצאת דופן, לא העלינו בדעתנו שלצדו של הומו ספיינס הקדום הסתובבה פה קבוצת אדם נוספת ששרדה עד לשלב כל כך מאוחר בהיסטוריה האנושית. אם עד כה לא היו מספיק ממצאים בנוגע לסוג אדם זה, כעת נפתח לנו צוהר בזמן כדי לדעת יותר על אורח חייו ותרבותו שהיו קרובים מאוד לאלו של הומו ספיינס". ממצאים באשר לאורחות חייו, תרבותו וקשרים תרבותיים בין "אדם נשר רמלה" להומו ספיינס מתפרסמים אף הם היום בכתב העת המדעי Science במאמר מקביל.

פרופ' הרשקוביץ מוסיף כי גילוי של האדם הקדום "נשר רמלה" מאתגר את התפיסה המקובלת לפיה מוצא האדם הניאנדרטלי באירופה. "עד לחשיפת הממצאים החדשים" מספר פרופ' הרשקוביץ, "רוב החוקרים סברו שהניאנדרטליים הם 'סיפור אירופאי', כשקבוצות קטנות מהן נאלצו לנדוד דרומה עם התפשטות הקרחונים באירופה ואף הגיעו לארץ ישראל לפני כ- 70,000 שנים. האיש מ"נשר רמלה" מאתגר את התיאוריה הזאת ומראה, שאבותיהם של הניאנדרטליים באירופה חיו בארץ ישראל כבר לפני כ-400,000 שנה ומכאן, הם נדדו (בהגירות חוזרות ונשנות) מערבה לאירופה ומזרחה לאסיה. הניאנדרטליים המפורסמים של מערב אירופה אינם אלא השרידים של אוכלוסייה גדולה בהרבה שחיה כאן בלבנט – ולא להפך".

לדברי ד"ר מאי, למרות שלצערנו לא השתמר דנ"א במאובן מנשר רמלה, הממצא יכול להציע פתרון לשאלה גדולה מאוד בהיסטוריה של האדם: כיצד הגיעו גנים של הומו ספיינס לתוך האוכלוסייה הניאנדרטלית שחיה באירופה זמן רב לפני שההומו ספיינס הגיע לשם. במחקרים קודמים גנטיקאים שחקרו את הדנ"א של הניאנדרטליים באירופה הניחו את קיומה של אוכלוסייה דמוית-ניאנדרטליים, אותה כינו "האוכלוסייה החסרה" או "אוכלוסייה אקס", שהזדווגה עם אוכלוסיית ההומו ספיינס לפני לפחות 100,000 שנים, וצאצאיה נדדו לאירופה. במאמר האנתרופולוגי שפורסם ב-Science, החוקרים טוענים כי האדם מ"נשר רמלה" מייצג את אותה אוכלוסייה חסרה בעדויות המאובנים של האדם. יתרה מכך, החוקרים טוענים שהאדם מ"נשר רמלה" איננו ממצא יחיד באזורינו, ושחלק ממאובני האדם שהתגלו בארץ בעבר ושהאנתרופולוגים התקשו שנים רבות בזיהויים, כמו המאובנים האנושיים ממערת טבון שהם בני כ-160 אלף שנה, ממערת זוטייה שהם בני כ-250 אלף שנה וממערת קסם שהם בני כ-400 אלף שנה, נמנים על אותה קבוצה אנושית חדשה - טיפוס אדם נשר רמלה.

"אנשים חושבים בפרדיגמות", מסבירה ד"ר שריג, "לכן עד היום נעשו ניסיונות לשייך את המאובנים האלה לקבוצות אנושיות מוכרות כמו להומו ספיינס, להומו ארקטוס, להומו היידלברגנזיס או לניאנדרטלים, ועכשיו אנחנו באים ואומרים: לא – הם קבוצה בפני עצמה עם מאפיינים וסממנים מיוחדים. בשלב מאוחר יותר קבוצות קטנות של טיפוס אדם נשר רמלה נדדו גם לאירופה (בתקופות בינקרחוניות) – שם הם ידועים כקדם-ניאנדרטלים והתפתחו, עם הזמן, להיות הניאנדרטלים ה'קלאסיים שאנחנו מכירים. בדומה, גם האוכלוסיות האסיאתיות הארכאיות שנושאות מאפיינים ניאנדרטלים (ונחשבו כהתפתחות מההומו ארקטוס המקומי) הם כנראה צאצאיהם של אוכלוסיות שנדדו מאזורינו (טיפוס אדם נשר רמלה) מזרחה לכיוון אסיה. בהיותה צומת דרכים בין אפריקה, אירופה ואסיה, ארץ ישראל הייתה כור היתוך ובה התערבבו האוכלוסיות האנושיות השונות זו בזו ונפוצו על פני כול העולם הישן.

ד"ר שריג סבורה שהגילוי הזה של טיפוס חדש של אדם עם תכונות קדמאיות (ארכאיות) וניאנדרטליות, עם דמיון למאובנים הן מאירופה והן ממזרח אסיה יוביל לכך שההיסטוריה של הניאנדרטלים תילמד באופן שונה. שכן, כבר לא מדובר בסיפור אירופאי ייחודי אלא בסיפור רחב הרבה יותר, אירופאי-אסיאתי, כאשר הלבנט הוא נקודת ההתחלה או נקודת החיבור בין שתי היבשות.

"התגלית מאתר נשר רמלה כותבת פרק חדש ומרתק בסיפור האבולוציה של האדם" אומרת ד"ר שריג. ד"ר מאי מוסיפה: "כול מאובן חדש שמתגלה בכלל ובאזורינו בפרט עשוי להביא לתפנית בסיפור". "תפיסה רווחת בקרב האנתרופולוגים" אומר פרופ' הרשקוביץ היא ש"שהעבר משתנה (בהתאם לממצאים), רק העתיד בטוח".

 

קראו פחות
ראה גם: בתקשורת, מחקר
ציר זמנים נשר רמלה

תגלית מרעישה בחפירות בישראל: התגלה טיפוס חדש של אדם קדום, שאינו מוכר למדע

24 יוני, 2021

קרא עוד
"טיפוס אדם נשר רמלה" – אדם קדום שעד כה לא היה ידוע למדע: חוקרים מהאוניברסיטה העברית ואניברסיטת תל אביב זיהו סוג חדש של אדם קדום באתר של "נשר רמלה" שחי בארץ  עד לפני 130 אלף שנה. על פי החוקרים, המורפולוגיה של טיפוס אדם "נשר רמלה" היא מורפולוגיה כללית, והוא חולק תכונות גם עם הניאנדרטליים (בעיקר בשיניים ובלסת) וגם עם בני אדם קדומים יותר כדוגמת ההומו ארקטוס (בעיקר בגולגולת). יחד עם זאת, הוא שונה מאוד מהאדם המודרני - מבנה הגולגולת אחר לחלוטין, אין לו סנטר והשיניים גדולות מאוד. בעקבות ממצאי המחקר, החוקרים סבורים שקבוצת האדם הקדום "נשר רמלה" היא אוכלוסיית המוצא שממנה התפתחו מרבית אוכלוסיות האדם בפלייסטוקן התיכון, כולל הניאנדרטלים מאירופה, והם אלה שהזדווגו עם ההומו ספיינס שהגיעו לאזור בסביבות 200 אלף, (על פי הממצא האנושי ממערת מיסליה).

מאחורי התגלית המסעירה, שמתפרסמת כעת (חמישי, 24.6) בכתב העת היוקרתי Science עומדים שני צוותי מחקר: צוות אנתרופולוגי בראשות פרופ' ישראל הרשקוביץ, ד"ר הילה מאי וד"ר רחל שריג מהפקולטה לרפואה ע"ש סאקלר, מרכז דן דוד לחקר תולדות האדם ומכון שמוניס לאנתרופולוגיה היושבים במוזיאון הטבע ע"ש שטיינהרדט באוניברסיטת תל אביב, וצוות ארכיאולוגי בראשות ד"ר יוסי זיידנר מהמכון לארכיאולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים. החפירות באתר נוהלו מטעם המכון לארכיאולוגיה ע"ש זינמן, אוניברסיטת חיפה.

ציר זמנים: טיפוס אדם "נשר רמלה" הוא מאבות הניאנדרטלים שחיו באירופה והאוכלוסיות הארכאיות באסיה

פרופ' הרשקוביץ: "החשיבות המדעית במציאת טיפוס חדש של אדם מאפשרת לנו לעשות סדר בעולם המאובנים, להרכיב חתיכה נוספת בפאזל של התפתחות האדם הקדום ולהבין את המסעות שהוא עבר ברחבי העולם הישן. טיפוס אדם "נשר רמלה" הוא הגשר שבין האוכלוסיות האסייתיות והאירופאיות בפלייסטוקן התיכון ומראה שחלק מהמאובנים של אותה תקופה שמוינו למינים שונים הם למעשה ואריינטים גיאוגרפים מקומיים של אותה קבוצה – קבוצת נשר רמלה".   

מאובן האנושי התגלה על ידי ד"ר זיידנר מהאוניהברסיטה העברית בחפירות הצלה שנערכו באתר הפרהיסטורי "נשר רמלה". אתר זה שוכן באזור הכרייה של מפעל המלט נשר (בבעלות לן בלווטניק) הסמוך לעיר רמלה. במהלך חפירת האתר, בעומק של כשמונה מטרים, נחשפו עצמות רבות של בעלי חיים כמו סוסים, יחמורים ושורי בר, כלי אבן וכן עצמות אדם. בין העצמות נמצאו גם עצמותיו של האדם הקדום "החדש". צוות בינלאומי, בהובלת החוקרים מאוניברסיטת תל אביב וירושלים, זיהה אותו מורפולוגית כשייך לטיפוס חדש של אדם, שכאמור לא היה מוכר למדע. זהו טיפוס האדם הראשון שמוגדר בארץ, וכמקובל, האדם החדש זכה לשם על סמך מקום גילויו – "טיפוס אדם נשר רמלה".

ד"ר זיידנר ציין עוד כי "התגלית היא יוצאת דופן, לא העלינו בדעתנו שלצדו של הומו ספיינס הקדום הסתובבה פה קבוצת אדם נוספת ששרדה עד לשלב כל כך מאוחר בהיסטוריה האנושית. אם עד כה לא היו מספיק ממצאים בנוגע לסוג אדם זה, כעת נפתח לנו צוהר בזמן כדי לדעת יותר על אורח חייו ותרבותו שהיו קרובים מאוד לאלו של הומו ספיינס". ממצאים באשר לאורחות חייו, תרבותו וקשרים תרבותיים בין "אדם נשר רמלה" להומו ספיינס מתפרסמים אף הם היום בכתב העת המדעי Science במאמר מקביל.

פרופ' הרשקוביץ מוסיף כי גילוי של האדם הקדום "נשר רמלה" מאתגר את התפיסה המקובלת לפיה מוצא האדם הניאנדרטלי באירופה. "עד לחשיפת הממצאים החדשים" מספר פרופ' הרשקוביץ, "רוב החוקרים סברו שהניאנדרטליים הם 'סיפור אירופאי', כשקבוצות קטנות מהן נאלצו לנדוד דרומה עם התפשטות הקרחונים באירופה ואף הגיעו לארץ ישראל לפני כ- 70,000 שנים. האיש מ"נשר רמלה" מאתגר את התיאוריה הזאת ומראה, שאבותיהם של הניאנדרטליים באירופה חיו בארץ ישראל כבר לפני כ-400,000 שנה ומכאן, הם נדדו (בהגירות חוזרות ונשנות) מערבה לאירופה ומזרחה לאסיה. הניאנדרטליים המפורסמים של מערב אירופה אינם אלא השרידים של אוכלוסייה גדולה בהרבה שחיה כאן בלבנט – ולא להפך".

לדברי ד"ר מאי, למרות שלצערנו לא השתמר דנ"א במאובן מנשר רמלה, הממצא יכול להציע פתרון לשאלה גדולה מאוד בהיסטוריה של האדם: כיצד הגיעו גנים של הומו ספיינס לתוך האוכלוסייה הניאנדרטלית שחיה באירופה זמן רב לפני שההומו ספיינס הגיע לשם. במחקרים קודמים גנטיקאים שחקרו את הדנ"א של הניאנדרטליים באירופה הניחו את קיומה של אוכלוסייה דמוית-ניאנדרטליים, אותה כינו "האוכלוסייה החסרה" או "אוכלוסייה אקס", שהזדווגה עם אוכלוסיית ההומו ספיינס לפני לפחות 100,000 שנים, וצאצאיה נדדו לאירופה. במאמר האנתרופולוגי שפורסם ב-Science, החוקרים טוענים כי האדם מ"נשר רמלה" מייצג את אותה אוכלוסייה חסרה בעדויות המאובנים של האדם. יתרה מכך, החוקרים טוענים שהאדם מ"נשר רמלה" איננו ממצא יחיד באזורינו, ושחלק ממאובני האדם שהתגלו בארץ בעבר ושהאנתרופולוגים התקשו שנים רבות בזיהויים, כמו המאובנים האנושיים ממערת טבון שהם בני כ-160 אלף שנה, ממערת זוטייה שהם בני כ-250 אלף שנה וממערת קסם שהם בני כ-400 אלף שנה, נמנים על אותה קבוצה אנושית חדשה - טיפוס אדם נשר רמלה.

"אנשים חושבים בפרדיגמות", מסבירה ד"ר שריג, "לכן עד היום נעשו ניסיונות לשייך את המאובנים האלה לקבוצות אנושיות מוכרות כמו להומו ספיינס, להומו ארקטוס, להומו היידלברגנזיס או לניאנדרטלים, ועכשיו אנחנו באים ואומרים: לא – הם קבוצה בפני עצמה עם מאפיינים וסממנים מיוחדים. בשלב מאוחר יותר קבוצות קטנות של טיפוס אדם נשר רמלה נדדו גם לאירופה (בתקופות בינקרחוניות) – שם הם ידועים כקדם-ניאנדרטלים והתפתחו, עם הזמן, להיות הניאנדרטלים ה'קלאסיים שאנחנו מכירים. בדומה, גם האוכלוסיות האסיאתיות הארכאיות שנושאות מאפיינים ניאנדרטלים (ונחשבו כהתפתחות מההומו ארקטוס המקומי) הם כנראה צאצאיהם של אוכלוסיות שנדדו מאזורינו (טיפוס אדם נשר רמלה) מזרחה לכיוון אסיה. בהיותה צומת דרכים בין אפריקה, אירופה ואסיה, ארץ ישראל הייתה כור היתוך ובה התערבבו האוכלוסיות האנושיות השונות זו בזו ונפוצו על פני כול העולם הישן.

ד"ר שריג סבורה שהגילוי הזה של טיפוס חדש של אדם עם תכונות קדמאיות (ארכאיות) וניאנדרטליות, עם דמיון למאובנים הן מאירופה והן ממזרח אסיה יוביל לכך שההיסטוריה של הניאנדרטלים תילמד באופן שונה. שכן, כבר לא מדובר בסיפור אירופאי ייחודי אלא בסיפור רחב הרבה יותר, אירופאי-אסיאתי, כאשר הלבנט הוא נקודת ההתחלה או נקודת החיבור בין שתי היבשות.

"התגלית מאתר נשר רמלה כותבת פרק חדש ומרתק בסיפור האבולוציה של האדם" אומרת ד"ר שריג. ד"ר מאי מוסיפה: "כול מאובן חדש שמתגלה בכלל ובאזורינו בפרט עשוי להביא לתפנית בסיפור". "תפיסה רווחת בקרב האנתרופולוגים" אומר פרופ' הרשקוביץ היא ש"שהעבר משתנה (בהתאם לממצאים), רק העתיד בטוח".

למאמר המדעי: https://science.sciencemag.org/content/372/6549/1424?intcmp=trendmd-sci

לפרסומים בתקשורת (סדר אקראי): ynet, הארץ, וואלה!, מעריב, ישראל היום, N12, mako, כאן 11, חדשות 13, news1, ערוץ 7, הידען, 0404רוטר

קראו פחות
ראה גם: בתקשורת, מחקר
ציר זמנים נשר רמלה

תגלית מרעישה בחפירות בישראל: התגלה טיפוס חדש של אדם קדום, שאינו מוכר למדע

24 יוני, 2021

קרא עוד
"טיפוס אדם נשר רמלה" – אדם קדום שעד כה לא היה ידוע למדע: חוקרים מאוניברסיטת תל אביב והאוניברסיטה העברית זיהו סוג חדש של אדם קדום באתר של "נשר רמלה" שחי בארץ  עד לפני 130 אלף שנה. על פי החוקרים, המורפולוגיה של טיפוס אדם "נשר רמלה" היא מורפולוגיה כללית, והוא חולק תכונות גם עם הניאנדרטליים (בעיקר בשיניים ובלסת) וגם עם בני אדם קדומים יותר כדוגמת ההומו ארקטוס (בעיקר בגולגולת). יחד עם זאת, הוא שונה מאוד מהאדם המודרני - מבנה הגולגולת אחר לחלוטין, אין לו סנטר והשיניים גדולות מאוד. בעקבות ממצאי המחקר, החוקרים סבורים שקבוצת האדם הקדום "נשר רמלה" היא אוכלוסיית המוצא שממנה התפתחו מרבית אוכלוסיות האדם בפלייסטוקן התיכון, כולל הניאנדרטלים מאירופה, והם אלה שהזדווגו עם ההומו ספיינס שהגיעו לאזור בסביבות 200 אלף, (על פי הממצא האנושי ממערת מיסליה).

מאחורי התגלית המסעירה, שמתפרסמת כעת (חמישי, 24.6) בכתב העת היוקרתי Science עומדים שני צוותי מחקר: צוות אנתרופולוגי בראשות פרופ' ישראל הרשקוביץ, ד"ר הילה מאי וד"ר רחל שריג מהפקולטה לרפואה ע"ש סאקלר, מרכז דן דוד לחקר תולדות האדם ומכון שמוניס לאנתרופולוגיה היושבים במוזיאון הטבע ע"ש שטיינהרדט באוניברסיטת תל אביב, וצוות ארכיאולוגי בראשות ד"ר יוסי זיידנר מהמכון לארכיאולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים. החפירות באתר נוהלו מטעם המכון לארכיאולוגיה ע"ש זינמן, אוניברסיטת חיפה.

ציר זמנים: טיפוס אדם "נשר רמלה" הוא מאבות הניאנדרטלים שחיו באירופה והאוכלוסיות הארכאיות באסיה

פרופ' הרשקוביץ: "החשיבות המדעית במציאת טיפוס חדש של אדם מאפשרת לנו לעשות סדר בעולם המאובנים, להרכיב חתיכה נוספת בפאזל של התפתחות האדם הקדום ולהבין את המסעות שהוא עבר ברחבי העולם הישן. טיפוס אדם "נשר רמלה" הוא הגשר שבין האוכלוסיות האסייתיות והאירופאיות בפלייסטוקן התיכון ומראה שחלק מהמאובנים של אותה תקופה שמוינו למינים שונים הם למעשה ואריינטים גיאוגרפים מקומיים של אותה קבוצה – קבוצת נשר רמלה".   

מאובן האנושי התגלה על ידי ד"ר זיידנר מהאוניהברסיטה העברית בחפירות הצלה שנערכו באתר הפרהיסטורי "נשר רמלה". אתר זה שוכן באזור הכרייה של מפעל המלט נשר (בבעלות לן בלווטניק) הסמוך לעיר רמלה. במהלך חפירת האתר, בעומק של כשמונה מטרים, נחשפו עצמות רבות של בעלי חיים כמו סוסים, יחמורים ושורי בר, כלי אבן וכן עצמות אדם. בין העצמות נמצאו גם עצמותיו של האדם הקדום "החדש". צוות בינלאומי, בהובלת החוקרים מאוניברסיטת תל אביב וירושלים, זיהה אותו מורפולוגית כשייך לטיפוס חדש של אדם, שכאמור לא היה מוכר למדע. זהו טיפוס האדם הראשון שמוגדר בארץ, וכמקובל, האדם החדש זכה לשם על סמך מקום גילויו – "טיפוס אדם נשר רמלה".

ד"ר זיידנר ציין עוד כי "התגלית היא יוצאת דופן, לא העלינו בדעתנו שלצדו של הומו ספיינס הקדום הסתובבה פה קבוצת אדם נוספת ששרדה עד לשלב כל כך מאוחר בהיסטוריה האנושית. אם עד כה לא היו מספיק ממצאים בנוגע לסוג אדם זה, כעת נפתח לנו צוהר בזמן כדי לדעת יותר על אורח חייו ותרבותו שהיו קרובים מאוד לאלו של הומו ספיינס". ממצאים באשר לאורחות חייו, תרבותו וקשרים תרבותיים בין "אדם נשר רמלה" להומו ספיינס מתפרסמים אף הם היום בכתב העת המדעי Science במאמר מקביל.

פרופ' הרשקוביץ מוסיף כי גילוי של האדם הקדום "נשר רמלה" מאתגר את התפיסה המקובלת לפיה מוצא האדם הניאנדרטלי באירופה. "עד לחשיפת הממצאים החדשים" מספר פרופ' הרשקוביץ, "רוב החוקרים סברו שהניאנדרטליים הם 'סיפור אירופאי', כשקבוצות קטנות מהן נאלצו לנדוד דרומה עם התפשטות הקרחונים באירופה ואף הגיעו לארץ ישראל לפני כ- 70,000 שנים. האיש מ"נשר רמלה" מאתגר את התיאוריה הזאת ומראה, שאבותיהם של הניאנדרטליים באירופה חיו בארץ ישראל כבר לפני כ-400,000 שנה ומכאן, הם נדדו (בהגירות חוזרות ונשנות) מערבה לאירופה ומזרחה לאסיה. הניאנדרטליים המפורסמים של מערב אירופה אינם אלא השרידים של אוכלוסייה גדולה בהרבה שחיה כאן בלבנט – ולא להפך".

לדברי ד"ר מאי, למרות שלצערנו לא השתמר דנ"א במאובן מנשר רמלה, הממצא יכול להציע פתרון לשאלה גדולה מאוד בהיסטוריה של האדם: כיצד הגיעו גנים של הומו ספיינס לתוך האוכלוסייה הניאנדרטלית שחיה באירופה זמן רב לפני שההומו ספיינס הגיע לשם. במחקרים קודמים גנטיקאים שחקרו את הדנ"א של הניאנדרטליים באירופה הניחו את קיומה של אוכלוסייה דמוית-ניאנדרטליים, אותה כינו "האוכלוסייה החסרה" או "אוכלוסייה אקס", שהזדווגה עם אוכלוסיית ההומו ספיינס לפני לפחות 100,000 שנים, וצאצאיה נדדו לאירופה. במאמר האנתרופולוגי שפורסם ב-Science, החוקרים טוענים כי האדם מ"נשר רמלה" מייצג את אותה אוכלוסייה חסרה בעדויות המאובנים של האדם. יתרה מכך, החוקרים טוענים שהאדם מ"נשר רמלה" איננו ממצא יחיד באזורינו, ושחלק ממאובני האדם שהתגלו בארץ בעבר ושהאנתרופולוגים התקשו שנים רבות בזיהויים, כמו המאובנים האנושיים ממערת טבון שהם בני כ-160 אלף שנה, ממערת זוטייה שהם בני כ-250 אלף שנה וממערת קסם שהם בני כ-400 אלף שנה, נמנים על אותה קבוצה אנושית חדשה - טיפוס אדם נשר רמלה.

"אנשים חושבים בפרדיגמות", מסבירה ד"ר שריג, "לכן עד היום נעשו ניסיונות לשייך את המאובנים האלה לקבוצות אנושיות מוכרות כמו להומו ספיינס, להומו ארקטוס, להומו היידלברגנזיס או לניאנדרטלים, ועכשיו אנחנו באים ואומרים: לא – הם קבוצה בפני עצמה עם מאפיינים וסממנים מיוחדים. בשלב מאוחר יותר קבוצות קטנות של טיפוס אדם נשר רמלה נדדו גם לאירופה (בתקופות בינקרחוניות) – שם הם ידועים כקדם-ניאנדרטלים והתפתחו, עם הזמן, להיות הניאנדרטלים ה'קלאסיים שאנחנו מכירים. בדומה, גם האוכלוסיות האסיאתיות הארכאיות שנושאות מאפיינים ניאנדרטלים (ונחשבו כהתפתחות מההומו ארקטוס המקומי) הם כנראה צאצאיהם של אוכלוסיות שנדדו מאזורינו (טיפוס אדם נשר רמלה) מזרחה לכיוון אסיה. בהיותה צומת דרכים בין אפריקה, אירופה ואסיה, ארץ ישראל הייתה כור היתוך ובה התערבבו האוכלוסיות האנושיות השונות זו בזו ונפוצו על פני כול העולם הישן.

ד"ר שריג סבורה שהגילוי הזה של טיפוס חדש של אדם עם תכונות קדמאיות (ארכאיות) וניאנדרטליות, עם דמיון למאובנים הן מאירופה והן ממזרח אסיה יוביל לכך שההיסטוריה של הניאנדרטלים תילמד באופן שונה. שכן, כבר לא מדובר בסיפור אירופאי ייחודי אלא בסיפור רחב הרבה יותר, אירופאי-אסיאתי, כאשר הלבנט הוא נקודת ההתחלה או נקודת החיבור בין שתי היבשות.

"התגלית מאתר נשר רמלה כותבת פרק חדש ומרתק בסיפור האבולוציה של האדם" אומרת ד"ר שריג. ד"ר מאי מוסיפה: "כול מאובן חדש שמתגלה בכלל ובאזורינו בפרט עשוי להביא לתפנית בסיפור". "תפיסה רווחת בקרב האנתרופולוגים" אומר פרופ' הרשקוביץ היא ש"שהעבר משתנה (בהתאם לממצאים), רק העתיד בטוח".

 

קראו פחות
ראה גם: בתקשורת, מחקר
thick_archaeological_layers_uncovered_during_the_dig._-_photo_credit_dr._yossi_zaidner

לצד ההומו ספיינס חיה בישראל קבוצת אדם ששרדה עד לשלב מאוחר בהיסטוריה האנושית - ביניהם התקיימו קשרים קרובים במיוחד

24 יוני, 2021

קרא עוד
התגלית פורסמה במסגרת מחקר שבוצע ע"י קבוצת חוקרים/ות ישראלית, בו נחשפה העדות הארכיאולוגית הקדומה ביותר לבו-זמניות וליחסים קרובים בין הומו ספיינס לאדם ארכאי שזכה לכינוי המקומי "אדם נשר רמלה". מאמר מדעי לגבי המחקר פורסם ב-Science, שהדגיש כי מקום מפגשם הראשוני היה בישראל

במחקר חדש שמתפרסם היום (24.6) בכתב העת המדעי היוקרתי Science אודות תרבותו ואורח חייו של "האדם מהפלייסטוקן התיכון", ששרידיו התגלו לאחרונה באתר נשר רמלה, התברר שמין אדם ארכאי זה המשיך להתקיים באזורינו עד לפני 120 אלף שנה. מדובר בתגלית יוצאת דופן מכיוון שאדם זה נחשב לארכאי יותר בהתפתחותו האבולוציונית מהאדם המודרני (הומו ספיינס) ועד כה חשבו החוקרים שקבוצה זו נכחדה לפני 300 אלף שנה לפחות. האדם הקדום ה"חדש" זכה לכינוי המקומי "אדם נשר רמלה" על סמך מקום גילוייו. התגלית מלמדת על כך שבישראל אדם זה המשיך להתקיים לצד האדם המודרני ששרידיו התגלו במערות הכרמל והגליל (מסלייה שבכרמל, המתוארכת ל-180 אלף שנה, ובמערות קפזה וסחול המתוארכת לכ-120 עד 90 אלף שנה לפני זממנו).

מדוע שרד בסופו של דבר האדם המודרני ולא האדם מפלייסטוקן התיכון? "יש הרבה השערות אבל תשובה מוחלטת עדיין אין לנו", מציין השבוע ד"ר יוסי זיידנר, מהמכון לארכיאולוגיה באוניברסיטה העברית ומראשי המחקר החדש, שבוצע בשיתוף של חוקרים מאוניברסיטה העברית, אוניברסיטת תל אביב, אוניברסיטת חיפה ואוניברסיטאות ומכוני מחקר נוספים מישראל ומצרפת. "ייתכן שהם לא הסתגלו לשינויי אקלים או שגודל האוכלוסייה שלהם היה קטן, מה שהביא בסופו של דבר להיעלמותם. במחקר הנוכחי גילינו שהאדם הארכאי הזה היה מבחינות רבות לא נחות מהאדם המודרני. אם עד כה לא היו מספיק ממצאים בנוגע לסוג אדם זה, כעת נפתח לנו צוהר בזמן כדי להבין יותר על אורח חייו ותרבותו. התגלית היא יוצאת דופן, לא העלינו בדעתנו שלצדו של הומו ספיינס הסתובבה פה קבוצת אדם נוספת ששרדה עד לשלב כל כך מאוחר בהיסטוריה האנושית".

המחקר חושף כי "אדם נשר רמלה" היה צייד מחונן שהשתמש באותן שיטות וטכנולוגיות לייצור של כלי אבן כמו ה-הומו ספיינס שחי באזור באותה התקופה. האתר נשר רמלה שבו נמצאו שרידי סוג זה של אדם הוא שקע קרסטי רחב ועמוק, עשיר בממצאים שכללו כלי אבן שהאדם סיתת, שרידי בעלי חיים שהוא צד, שרידי מדורות וממצאים נוספים. "אדם נשר רמלה" צד קרנפים, שורי בר, סוסים ויחמורים. הוא ידע להפיק ולהשתמש באש. הוא גם ניחן ביכולת לייצר כלים מתוחכמים ומודרניים שעד כה זוהו רק בזיקה לקבוצות אדם שנחשב למפותח יותר מבחינה האבולוציונית - האדם המודרני או אדם הניאנדרטלי.

הדמיון בין כלי אבן של האדם הארכאי מנשר רמלה והומו ספיינס הוא כה רב, שהחוקרים טוענים כי היחסים בין הקבוצות היו קרובים מספיק כדי לאפשר לקבוצות אדם קדומות ללמוד את רזי השיטות להכנת כלי אבן אחת מהשנייה. קשה להניח שמדובר בהמצאות מקבילות ובלתי קשורות. "כיוון שהכלים נוצרו באותה תקופה ובאזור גיאוגרפי מצומצם כמו ישראל, ההסבר המניח את הדעת יהיה שהיו קשרים משמעותיים בין שתי האוכלוסיות, שבמהלכן הידע הטכנולוגי עבר מקבוצה לקבוצה. הדמיון הינו בפרטים הקטנים ביותר", מסביר השבוע ד"ר זיידנר ומוסיף כי "הרצף הטכנולוגי להפקה של חודים ושל הכלים אחרים זהה כמעט לחלוטין. קשה להאמין ש'אדם נשר רמלה' הצליח ללמוד את הטכנולוגיה מתוך איסוף והתבוננות בכלים שהומו ספיינס עשה או להיפך". הטכנולוגיה עליה מתכוון ד"ר זיידנר נודעת בשם טכנולוגיית 'לוולואה צנטריפטלית'. מקורה של טכנולוגיה זו ביבשת אפריקה, משם היא נדדה לאזורינו יחד עם הומו ספיינס או "אדם נשר רמלה". באזורינו הטכנולוגיה עברה שינויים והתפתחו בה תכונות מקומיות.

אם כן, במחקר ארכיאולוגי זה נמצאה העדות הארכיאולוגית הקדומה ביותר לקשרים תרבותיים קרובים בין שתי קבוצות אדם שונות. מחקרים גנטיים אחרונים טוענים שקשרים בין אוכלוסיות של האדם הארכאי והמודרני התרחשו כבר לפני כ-200 אלף שנה, אולם עד כה לא היה ברור איפה הקבוצות האלה נפגשו והאם ליחסים ביניהם היו גם השפעות תרבותיות וחברתיות. המחקר הנוכחי מראה שמקום מפגשם הראשוני היה בישראל.

המחקר החל לקרום לראשונה עור וגידים כשד"ר זיידנר גילה יחד עם צוות המחקר, בחפירות הצלה מטעם המכון לארכיאולוגיה ע"ש זינמן באוניברסיטת חיפה, שנערכו בשנים האחרונות באתר הפרהיסטורי "נשר רמלה", מאובן אנושי ייחודי שעורר את סקרנותם. הגילוי והתיאור של המאובן האנושי התפרסם אף הוא היום בכתב העת המדעי Science, במאמר משלים, המתאר מחקר בהובלת של שני צוותים– האחד בראשות פרופ' ישראל הרשקוביץ, ד"ר הילה מאי וד"ר רחל שריג מהפקולטה לרפואה ע"ש סאקלר, מרכז דן דוד לחקר תולדות האדם ומכון שמוניס לאנתרופולוגיה היושבים במוזיאון הטבע ע"ש שטיינהרדט באוניברסיטת תל אביב; והשני בראשות ד"ר זיידנר וצוותו מהמכון לארכיאולוגיה באוניברסיטה העברית.

למאמר המדעי:

https://science.sciencemag.org/content/372/6549/1429?intcmp=trendmd-sci

פרסומים בתקשורת: ynet, אולפן ynet

קראו פחות
ראה גם: בתקשורת, מחקר
דר יונתן צור

לראשונה נמצאה דרך לשפר את איכות הביציות המזדקנות

24 יוני, 2021
קרא עוד

 

חוקרים מהאוניברסיטה העברית הצליחו לשפר איכות של ביציות מזדקנות דרך שליטה באות התאי "מאפ קינאז" של תולעים. בשלב הבא יבוצעו מחקרים בביציות אדם. במידה ויתברר שגם באדם הזדקנות הביציות נשלטת על ידי אותו אות, ניתן יהיה להביא לטיפולי פוריות מוצלחים יותר בקרב נשים מבוגרות באמצעות חומר כימי

פוריות בנשים יורדת במהירות עם העלייה בגיל, ולמעשה רוב הביציות אצל רוב הנשים מעל גיל ארבעים אינן יכולות להביא ללידת תינוק בריא. תופעה זו של ירידה דרסטית בפוריות בנקבות אינה ייחודית לאדם, וקיימת גם במגוון בעלי חיים. כיום אין דרך לשפר איכות של ביציות באדם, אלא רק לבחור את העוברים המוצלחים יותר למטרות רבייה.

במחקר חדש שבוצע על ידי ד"ר יונתן צור, ד"ר חנה אשש ותלמידת המוסמך רני פאלק מהאוניברסיטה העברית ופורסם בכתב העת Aging Cell, נבחנו האפקטים השונים של ההזדקנות על יצירת ביציות בתולעי סי אלגנס, אורגניזם מקובל בהזדקנות ופוריות. החוקרים בדקו, באמצע ות שיטות מיקרוסקופיות ופונקציונליות שונות, כיצד משתנה הרקמה של תאי מין לאורך ההזדקנות. הבדיקה נעשתה תוך השוואה בין תולעים צעירות, מבוגרות, לאחר הפסקת הפוריות וזקנות, שאצל תולעים מדובר בגילאי שלושה, שישה, עשרה ושנים עשר ימים.

החוקרים מצאו שיש תהליכים שממשיכים בצורה נורמלית בהיווצרות ביציות לאורך כל שלבי ההזדקנות, אך יש כאלו שמשתנים. כל התהליכים שהשתנו, היו דומים למצב של תולעים צעירות בהן יש בעיה באות התאי "מאפ קינאז". האות תאי הוא מעין מתג ש"מדליק" ו"מכבה" פעולות שונות בתא בהתאם לסיטואציה בו הוא נמצא. במחקר הנוכחי התגלה כי הדינמיקה של אות זה שונה בתולעים מבוגרות וזקנות מאשר בצעירות. החוקרים העלו השערה לפיה ניתן לשלוט בקצב ההזדקנות דרך שליטה באותו אות תאי. ואכן, כשהשתמשו בתולעים מהונדסות בהן האות היה פעיל מאוד, איכות הביציות בתולעים מבוגרות הייתה נמוכה יותר, ויותר עוברים לא השלימו את תהליך ההתפתחות העוברית, בדומה להפלה טבעית באדם. לעומת זאת, כשהשתיקו את האות בעזרת מעכב כימי, איכות הביציות עלתה והיה פחות מוות עוברי. 

ד"ר צור מסביר כי צוות המחקר עובר כעת לבצע ניסויים בביציות אדם: "במידה ויתברר שגם באדם הזדקנות הביציות נשלטת על ידי אותו אות, ניתן יהיה לשפר איכות ביציות על ידי חומרים כימיים שמעכבים את מאפ קינאז וחלקם כבר מאושרים כתרופות, ולסייע בעתיד לנשים המתקשות ללדת".

לפרסום המדעי

פרסומים בתקשורת: וואלה, כאן תרבות

 

קראו פחות
ראה גם: בתקשורת, מחקר
ציר זמנים נשר רמלה

תגלית מרעישה בחפירות בישראל: התגלה טיפוס חדש של אדם קדום, שאינו מוכר למדע

24 יוני, 2021

קרא עוד
"טיפוס אדם נשר רמלה" – אדם קדום שעד כה לא היה ידוע למדע: חוקרים מאוניברסיטת תל אביב והאוניברסיטה העברית זיהו סוג חדש של אדם קדום באתר של "נשר רמלה" שחי בארץ  עד לפני 130 אלף שנה. על פי החוקרים, המורפולוגיה של טיפוס אדם "נשר רמלה" היא מורפולוגיה כללית, והוא חולק תכונות גם עם הניאנדרטליים (בעיקר בשיניים ובלסת) וגם עם בני אדם קדומים יותר כדוגמת ההומו ארקטוס (בעיקר בגולגולת). יחד עם זאת, הוא שונה מאוד מהאדם המודרני - מבנה הגולגולת אחר לחלוטין, אין לו סנטר והשיניים גדולות מאוד. בעקבות ממצאי המחקר, החוקרים סבורים שקבוצת האדם הקדום "נשר רמלה" היא אוכלוסיית המוצא שממנה התפתחו מרבית אוכלוסיות האדם בפלייסטוקן התיכון, כולל הניאנדרטלים מאירופה, והם אלה שהזדווגו עם ההומו ספיינס שהגיעו לאזור בסביבות 200 אלף, (על פי הממצא האנושי ממערת מיסליה).

מאחורי התגלית המסעירה, שמתפרסמת כעת (חמישי, 24.6) בכתב העת היוקרתי Science עומדים שני צוותי מחקר: צוות אנתרופולוגי בראשות פרופ' ישראל הרשקוביץ, ד"ר הילה מאי וד"ר רחל שריג מהפקולטה לרפואה ע"ש סאקלר, מרכז דן דוד לחקר תולדות האדם ומכון שמוניס לאנתרופולוגיה היושבים במוזיאון הטבע ע"ש שטיינהרדט באוניברסיטת תל אביב, וצוות ארכיאולוגי בראשות ד"ר יוסי זיידנר מהמכון לארכיאולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים. החפירות באתר נוהלו מטעם המכון לארכיאולוגיה ע"ש זינמן, אוניברסיטת חיפה.

ציר זמנים: טיפוס אדם "נשר רמלה" הוא מאבות הניאנדרטלים שחיו באירופה והאוכלוסיות הארכאיות באסיה

פרופ' הרשקוביץ: "החשיבות המדעית במציאת טיפוס חדש של אדם מאפשרת לנו לעשות סדר בעולם המאובנים, להרכיב חתיכה נוספת בפאזל של התפתחות האדם הקדום ולהבין את המסעות שהוא עבר ברחבי העולם הישן. טיפוס אדם "נשר רמלה" הוא הגשר שבין האוכלוסיות האסייתיות והאירופאיות בפלייסטוקן התיכון ומראה שחלק מהמאובנים של אותה תקופה שמוינו למינים שונים הם למעשה ואריינטים גיאוגרפים מקומיים של אותה קבוצה – קבוצת נשר רמלה".   

מאובן האנושי התגלה על ידי ד"ר זיידנר מהאוניהברסיטה העברית בחפירות הצלה שנערכו באתר הפרהיסטורי "נשר רמלה". אתר זה שוכן באזור הכרייה של מפעל המלט נשר (בבעלות לן בלווטניק) הסמוך לעיר רמלה. במהלך חפירת האתר, בעומק של כשמונה מטרים, נחשפו עצמות רבות של בעלי חיים כמו סוסים, יחמורים ושורי בר, כלי אבן וכן עצמות אדם. בין העצמות נמצאו גם עצמותיו של האדם הקדום "החדש". צוות בינלאומי, בהובלת החוקרים מאוניברסיטת תל אביב וירושלים, זיהה אותו מורפולוגית כשייך לטיפוס חדש של אדם, שכאמור לא היה מוכר למדע. זהו טיפוס האדם הראשון שמוגדר בארץ, וכמקובל, האדם החדש זכה לשם על סמך מקום גילויו – "טיפוס אדם נשר רמלה".

ד"ר זיידנר ציין עוד כי "התגלית היא יוצאת דופן, לא העלינו בדעתנו שלצדו של הומו ספיינס הקדום הסתובבה פה קבוצת אדם נוספת ששרדה עד לשלב כל כך מאוחר בהיסטוריה האנושית. אם עד כה לא היו מספיק ממצאים בנוגע לסוג אדם זה, כעת נפתח לנו צוהר בזמן כדי לדעת יותר על אורח חייו ותרבותו שהיו קרובים מאוד לאלו של הומו ספיינס". ממצאים באשר לאורחות חייו, תרבותו וקשרים תרבותיים בין "אדם נשר רמלה" להומו ספיינס מתפרסמים אף הם היום בכתב העת המדעי Science במאמר מקביל.

פרופ' הרשקוביץ מוסיף כי גילוי של האדם הקדום "נשר רמלה" מאתגר את התפיסה המקובלת לפיה מוצא האדם הניאנדרטלי באירופה. "עד לחשיפת הממצאים החדשים" מספר פרופ' הרשקוביץ, "רוב החוקרים סברו שהניאנדרטליים הם 'סיפור אירופאי', כשקבוצות קטנות מהן נאלצו לנדוד דרומה עם התפשטות הקרחונים באירופה ואף הגיעו לארץ ישראל לפני כ- 70,000 שנים. האיש מ"נשר רמלה" מאתגר את התיאוריה הזאת ומראה, שאבותיהם של הניאנדרטליים באירופה חיו בארץ ישראל כבר לפני כ-400,000 שנה ומכאן, הם נדדו (בהגירות חוזרות ונשנות) מערבה לאירופה ומזרחה לאסיה. הניאנדרטליים המפורסמים של מערב אירופה אינם אלא השרידים של אוכלוסייה גדולה בהרבה שחיה כאן בלבנט – ולא להפך".

לדברי ד"ר מאי, למרות שלצערנו לא השתמר דנ"א במאובן מנשר רמלה, הממצא יכול להציע פתרון לשאלה גדולה מאוד בהיסטוריה של האדם: כיצד הגיעו גנים של הומו ספיינס לתוך האוכלוסייה הניאנדרטלית שחיה באירופה זמן רב לפני שההומו ספיינס הגיע לשם. במחקרים קודמים גנטיקאים שחקרו את הדנ"א של הניאנדרטליים באירופה הניחו את קיומה של אוכלוסייה דמוית-ניאנדרטליים, אותה כינו "האוכלוסייה החסרה" או "אוכלוסייה אקס", שהזדווגה עם אוכלוסיית ההומו ספיינס לפני לפחות 100,000 שנים, וצאצאיה נדדו לאירופה. במאמר האנתרופולוגי שפורסם ב-Science, החוקרים טוענים כי האדם מ"נשר רמלה" מייצג את אותה אוכלוסייה חסרה בעדויות המאובנים של האדם. יתרה מכך, החוקרים טוענים שהאדם מ"נשר רמלה" איננו ממצא יחיד באזורינו, ושחלק ממאובני האדם שהתגלו בארץ בעבר ושהאנתרופולוגים התקשו שנים רבות בזיהויים, כמו המאובנים האנושיים ממערת טבון שהם בני כ-160 אלף שנה, ממערת זוטייה שהם בני כ-250 אלף שנה וממערת קסם שהם בני כ-400 אלף שנה, נמנים על אותה קבוצה אנושית חדשה - טיפוס אדם נשר רמלה.

"אנשים חושבים בפרדיגמות", מסבירה ד"ר שריג, "לכן עד היום נעשו ניסיונות לשייך את המאובנים האלה לקבוצות אנושיות מוכרות כמו להומו ספיינס, להומו ארקטוס, להומו היידלברגנזיס או לניאנדרטלים, ועכשיו אנחנו באים ואומרים: לא – הם קבוצה בפני עצמה עם מאפיינים וסממנים מיוחדים. בשלב מאוחר יותר קבוצות קטנות של טיפוס אדם נשר רמלה נדדו גם לאירופה (בתקופות בינקרחוניות) – שם הם ידועים כקדם-ניאנדרטלים והתפתחו, עם הזמן, להיות הניאנדרטלים ה'קלאסיים שאנחנו מכירים. בדומה, גם האוכלוסיות האסיאתיות הארכאיות שנושאות מאפיינים ניאנדרטלים (ונחשבו כהתפתחות מההומו ארקטוס המקומי) הם כנראה צאצאיהם של אוכלוסיות שנדדו מאזורינו (טיפוס אדם נשר רמלה) מזרחה לכיוון אסיה. בהיותה צומת דרכים בין אפריקה, אירופה ואסיה, ארץ ישראל הייתה כור היתוך ובה התערבבו האוכלוסיות האנושיות השונות זו בזו ונפוצו על פני כול העולם הישן.

ד"ר שריג סבורה שהגילוי הזה של טיפוס חדש של אדם עם תכונות קדמאיות (ארכאיות) וניאנדרטליות, עם דמיון למאובנים הן מאירופה והן ממזרח אסיה יוביל לכך שההיסטוריה של הניאנדרטלים תילמד באופן שונה. שכן, כבר לא מדובר בסיפור אירופאי ייחודי אלא בסיפור רחב הרבה יותר, אירופאי-אסיאתי, כאשר הלבנט הוא נקודת ההתחלה או נקודת החיבור בין שתי היבשות.

"התגלית מאתר נשר רמלה כותבת פרק חדש ומרתק בסיפור האבולוציה של האדם" אומרת ד"ר שריג. ד"ר מאי מוסיפה: "כול מאובן חדש שמתגלה בכלל ובאזורינו בפרט עשוי להביא לתפנית בסיפור". "תפיסה רווחת בקרב האנתרופולוגים" אומר פרופ' הרשקוביץ היא ש"שהעבר משתנה (בהתאם לממצאים), רק העתיד בטוח".

 

קראו פחות
ראה גם: בתקשורת, מחקר
ציר זמנים נשר רמלה

תגלית מרעישה בחפירות בישראל: התגלה טיפוס חדש של אדם קדום, שאינו מוכר למדע

24 יוני, 2021

קרא עוד
"טיפוס אדם נשר רמלה" – אדם קדום שעד כה לא היה ידוע למדע: חוקרים מאוניברסיטת תל אביב והאוניברסיטה העברית זיהו סוג חדש של אדם קדום באתר של "נשר רמלה" שחי בארץ  עד לפני 130 אלף שנה. על פי החוקרים, המורפולוגיה של טיפוס אדם "נשר רמלה" היא מורפולוגיה כללית, והוא חולק תכונות גם עם הניאנדרטליים (בעיקר בשיניים ובלסת) וגם עם בני אדם קדומים יותר כדוגמת ההומו ארקטוס (בעיקר בגולגולת). יחד עם זאת, הוא שונה מאוד מהאדם המודרני - מבנה הגולגולת אחר לחלוטין, אין לו סנטר והשיניים גדולות מאוד. בעקבות ממצאי המחקר, החוקרים סבורים שקבוצת האדם הקדום "נשר רמלה" היא אוכלוסיית המוצא שממנה התפתחו מרבית אוכלוסיות האדם בפלייסטוקן התיכון, כולל הניאנדרטלים מאירופה, והם אלה שהזדווגו עם ההומו ספיינס שהגיעו לאזור בסביבות 200 אלף, (על פי הממצא האנושי ממערת מיסליה).

מאחורי התגלית המסעירה, שמתפרסמת כעת (חמישי, 24.6) בכתב העת היוקרתי Science עומדים שני צוותי מחקר: צוות אנתרופולוגי בראשות פרופ' ישראל הרשקוביץ, ד"ר הילה מאי וד"ר רחל שריג מהפקולטה לרפואה ע"ש סאקלר, מרכז דן דוד לחקר תולדות האדם ומכון שמוניס לאנתרופולוגיה היושבים במוזיאון הטבע ע"ש שטיינהרדט באוניברסיטת תל אביב, וצוות ארכיאולוגי בראשות ד"ר יוסי זיידנר מהמכון לארכיאולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים. החפירות באתר נוהלו מטעם המכון לארכיאולוגיה ע"ש זינמן, אוניברסיטת חיפה.

ציר זמנים: טיפוס אדם "נשר רמלה" הוא מאבות הניאנדרטלים שחיו באירופה והאוכלוסיות הארכאיות באסיה

פרופ' הרשקוביץ: "החשיבות המדעית במציאת טיפוס חדש של אדם מאפשרת לנו לעשות סדר בעולם המאובנים, להרכיב חתיכה נוספת בפאזל של התפתחות האדם הקדום ולהבין את המסעות שהוא עבר ברחבי העולם הישן. טיפוס אדם "נשר רמלה" הוא הגשר שבין האוכלוסיות האסייתיות והאירופאיות בפלייסטוקן התיכון ומראה שחלק מהמאובנים של אותה תקופה שמוינו למינים שונים הם למעשה ואריינטים גיאוגרפים מקומיים של אותה קבוצה – קבוצת נשר רמלה".   

מאובן האנושי התגלה על ידי ד"ר זיידנר מהאוניהברסיטה העברית בחפירות הצלה שנערכו באתר הפרהיסטורי "נשר רמלה". אתר זה שוכן באזור הכרייה של מפעל המלט נשר (בבעלות לן בלווטניק) הסמוך לעיר רמלה. במהלך חפירת האתר, בעומק של כשמונה מטרים, נחשפו עצמות רבות של בעלי חיים כמו סוסים, יחמורים ושורי בר, כלי אבן וכן עצמות אדם. בין העצמות נמצאו גם עצמותיו של האדם הקדום "החדש". צוות בינלאומי, בהובלת החוקרים מאוניברסיטת תל אביב וירושלים, זיהה אותו מורפולוגית כשייך לטיפוס חדש של אדם, שכאמור לא היה מוכר למדע. זהו טיפוס האדם הראשון שמוגדר בארץ, וכמקובל, האדם החדש זכה לשם על סמך מקום גילויו – "טיפוס אדם נשר רמלה".

ד"ר זיידנר ציין עוד כי "התגלית היא יוצאת דופן, לא העלינו בדעתנו שלצדו של הומו ספיינס הקדום הסתובבה פה קבוצת אדם נוספת ששרדה עד לשלב כל כך מאוחר בהיסטוריה האנושית. אם עד כה לא היו מספיק ממצאים בנוגע לסוג אדם זה, כעת נפתח לנו צוהר בזמן כדי לדעת יותר על אורח חייו ותרבותו שהיו קרובים מאוד לאלו של הומו ספיינס". ממצאים באשר לאורחות חייו, תרבותו וקשרים תרבותיים בין "אדם נשר רמלה" להומו ספיינס מתפרסמים אף הם היום בכתב העת המדעי Science במאמר מקביל.

פרופ' הרשקוביץ מוסיף כי גילוי של האדם הקדום "נשר רמלה" מאתגר את התפיסה המקובלת לפיה מוצא האדם הניאנדרטלי באירופה. "עד לחשיפת הממצאים החדשים" מספר פרופ' הרשקוביץ, "רוב החוקרים סברו שהניאנדרטליים הם 'סיפור אירופאי', כשקבוצות קטנות מהן נאלצו לנדוד דרומה עם התפשטות הקרחונים באירופה ואף הגיעו לארץ ישראל לפני כ- 70,000 שנים. האיש מ"נשר רמלה" מאתגר את התיאוריה הזאת ומראה, שאבותיהם של הניאנדרטליים באירופה חיו בארץ ישראל כבר לפני כ-400,000 שנה ומכאן, הם נדדו (בהגירות חוזרות ונשנות) מערבה לאירופה ומזרחה לאסיה. הניאנדרטליים המפורסמים של מערב אירופה אינם אלא השרידים של אוכלוסייה גדולה בהרבה שחיה כאן בלבנט – ולא להפך".

לדברי ד"ר מאי, למרות שלצערנו לא השתמר דנ"א במאובן מנשר רמלה, הממצא יכול להציע פתרון לשאלה גדולה מאוד בהיסטוריה של האדם: כיצד הגיעו גנים של הומו ספיינס לתוך האוכלוסייה הניאנדרטלית שחיה באירופה זמן רב לפני שההומו ספיינס הגיע לשם. במחקרים קודמים גנטיקאים שחקרו את הדנ"א של הניאנדרטליים באירופה הניחו את קיומה של אוכלוסייה דמוית-ניאנדרטליים, אותה כינו "האוכלוסייה החסרה" או "אוכלוסייה אקס", שהזדווגה עם אוכלוסיית ההומו ספיינס לפני לפחות 100,000 שנים, וצאצאיה נדדו לאירופה. במאמר האנתרופולוגי שפורסם ב-Science, החוקרים טוענים כי האדם מ"נשר רמלה" מייצג את אותה אוכלוסייה חסרה בעדויות המאובנים של האדם. יתרה מכך, החוקרים טוענים שהאדם מ"נשר רמלה" איננו ממצא יחיד באזורינו, ושחלק ממאובני האדם שהתגלו בארץ בעבר ושהאנתרופולוגים התקשו שנים רבות בזיהויים, כמו המאובנים האנושיים ממערת טבון שהם בני כ-160 אלף שנה, ממערת זוטייה שהם בני כ-250 אלף שנה וממערת קסם שהם בני כ-400 אלף שנה, נמנים על אותה קבוצה אנושית חדשה - טיפוס אדם נשר רמלה.

"אנשים חושבים בפרדיגמות", מסבירה ד"ר שריג, "לכן עד היום נעשו ניסיונות לשייך את המאובנים האלה לקבוצות אנושיות מוכרות כמו להומו ספיינס, להומו ארקטוס, להומו היידלברגנזיס או לניאנדרטלים, ועכשיו אנחנו באים ואומרים: לא – הם קבוצה בפני עצמה עם מאפיינים וסממנים מיוחדים. בשלב מאוחר יותר קבוצות קטנות של טיפוס אדם נשר רמלה נדדו גם לאירופה (בתקופות בינקרחוניות) – שם הם ידועים כקדם-ניאנדרטלים והתפתחו, עם הזמן, להיות הניאנדרטלים ה'קלאסיים שאנחנו מכירים. בדומה, גם האוכלוסיות האסיאתיות הארכאיות שנושאות מאפיינים ניאנדרטלים (ונחשבו כהתפתחות מההומו ארקטוס המקומי) הם כנראה צאצאיהם של אוכלוסיות שנדדו מאזורינו (טיפוס אדם נשר רמלה) מזרחה לכיוון אסיה. בהיותה צומת דרכים בין אפריקה, אירופה ואסיה, ארץ ישראל הייתה כור היתוך ובה התערבבו האוכלוסיות האנושיות השונות זו בזו ונפוצו על פני כול העולם הישן.

ד"ר שריג סבורה שהגילוי הזה של טיפוס חדש של אדם עם תכונות קדמאיות (ארכאיות) וניאנדרטליות, עם דמיון למאובנים הן מאירופה והן ממזרח אסיה יוביל לכך שההיסטוריה של הניאנדרטלים תילמד באופן שונה. שכן, כבר לא מדובר בסיפור אירופאי ייחודי אלא בסיפור רחב הרבה יותר, אירופאי-אסיאתי, כאשר הלבנט הוא נקודת ההתחלה או נקודת החיבור בין שתי היבשות.

"התגלית מאתר נשר רמלה כותבת פרק חדש ומרתק בסיפור האבולוציה של האדם" אומרת ד"ר שריג. ד"ר מאי מוסיפה: "כול מאובן חדש שמתגלה בכלל ובאזורינו בפרט עשוי להביא לתפנית בסיפור". "תפיסה רווחת בקרב האנתרופולוגים" אומר פרופ' הרשקוביץ היא ש"שהעבר משתנה (בהתאם לממצאים), רק העתיד בטוח".

 

קראו פחות
ראה גם: בתקשורת, מחקר
ציר זמנים נשר רמלה

תגלית מרעישה בחפירות בישראל: התגלה טיפוס חדש של אדם קדום, שאינו מוכר למדע

24 יוני, 2021

קרא עוד
"טיפוס אדם נשר רמלה" – אדם קדום שעד כה לא היה ידוע למדע: חוקרים מאוניברסיטת תל אביב והאוניברסיטה העברית זיהו סוג חדש של אדם קדום באתר של "נשר רמלה" שחי בארץ  עד לפני 130 אלף שנה. על פי החוקרים, המורפולוגיה של טיפוס אדם "נשר רמלה" היא מורפולוגיה כללית, והוא חולק תכונות גם עם הניאנדרטליים (בעיקר בשיניים ובלסת) וגם עם בני אדם קדומים יותר כדוגמת ההומו ארקטוס (בעיקר בגולגולת). יחד עם זאת, הוא שונה מאוד מהאדם המודרני - מבנה הגולגולת אחר לחלוטין, אין לו סנטר והשיניים גדולות מאוד. בעקבות ממצאי המחקר, החוקרים סבורים שקבוצת האדם הקדום "נשר רמלה" היא אוכלוסיית המוצא שממנה התפתחו מרבית אוכלוסיות האדם בפלייסטוקן התיכון, כולל הניאנדרטלים מאירופה, והם אלה שהזדווגו עם ההומו ספיינס שהגיעו לאזור בסביבות 200 אלף, (על פי הממצא האנושי ממערת מיסליה).

מאחורי התגלית המסעירה, שמתפרסמת כעת (חמישי, 24.6) בכתב העת היוקרתי Science עומדים שני צוותי מחקר: צוות אנתרופולוגי בראשות פרופ' ישראל הרשקוביץ, ד"ר הילה מאי וד"ר רחל שריג מהפקולטה לרפואה ע"ש סאקלר, מרכז דן דוד לחקר תולדות האדם ומכון שמוניס לאנתרופולוגיה היושבים במוזיאון הטבע ע"ש שטיינהרדט באוניברסיטת תל אביב, וצוות ארכיאולוגי בראשות ד"ר יוסי זיידנר מהמכון לארכיאולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים. החפירות באתר נוהלו מטעם המכון לארכיאולוגיה ע"ש זינמן, אוניברסיטת חיפה.

ציר זמנים: טיפוס אדם "נשר רמלה" הוא מאבות הניאנדרטלים שחיו באירופה והאוכלוסיות הארכאיות באסיה

פרופ' הרשקוביץ: "החשיבות המדעית במציאת טיפוס חדש של אדם מאפשרת לנו לעשות סדר בעולם המאובנים, להרכיב חתיכה נוספת בפאזל של התפתחות האדם הקדום ולהבין את המסעות שהוא עבר ברחבי העולם הישן. טיפוס אדם "נשר רמלה" הוא הגשר שבין האוכלוסיות האסייתיות והאירופאיות בפלייסטוקן התיכון ומראה שחלק מהמאובנים של אותה תקופה שמוינו למינים שונים הם למעשה ואריינטים גיאוגרפים מקומיים של אותה קבוצה – קבוצת נשר רמלה".   

מאובן האנושי התגלה על ידי ד"ר זיידנר מהאוניהברסיטה העברית בחפירות הצלה שנערכו באתר הפרהיסטורי "נשר רמלה". אתר זה שוכן באזור הכרייה של מפעל המלט נשר (בבעלות לן בלווטניק) הסמוך לעיר רמלה. במהלך חפירת האתר, בעומק של כשמונה מטרים, נחשפו עצמות רבות של בעלי חיים כמו סוסים, יחמורים ושורי בר, כלי אבן וכן עצמות אדם. בין העצמות נמצאו גם עצמותיו של האדם הקדום "החדש". צוות בינלאומי, בהובלת החוקרים מאוניברסיטת תל אביב וירושלים, זיהה אותו מורפולוגית כשייך לטיפוס חדש של אדם, שכאמור לא היה מוכר למדע. זהו טיפוס האדם הראשון שמוגדר בארץ, וכמקובל, האדם החדש זכה לשם על סמך מקום גילויו – "טיפוס אדם נשר רמלה".

ד"ר זיידנר ציין עוד כי "התגלית היא יוצאת דופן, לא העלינו בדעתנו שלצדו של הומו ספיינס הקדום הסתובבה פה קבוצת אדם נוספת ששרדה עד לשלב כל כך מאוחר בהיסטוריה האנושית. אם עד כה לא היו מספיק ממצאים בנוגע לסוג אדם זה, כעת נפתח לנו צוהר בזמן כדי לדעת יותר על אורח חייו ותרבותו שהיו קרובים מאוד לאלו של הומו ספיינס". ממצאים באשר לאורחות חייו, תרבותו וקשרים תרבותיים בין "אדם נשר רמלה" להומו ספיינס מתפרסמים אף הם היום בכתב העת המדעי Science במאמר מקביל.

פרופ' הרשקוביץ מוסיף כי גילוי של האדם הקדום "נשר רמלה" מאתגר את התפיסה המקובלת לפיה מוצא האדם הניאנדרטלי באירופה. "עד לחשיפת הממצאים החדשים" מספר פרופ' הרשקוביץ, "רוב החוקרים סברו שהניאנדרטליים הם 'סיפור אירופאי', כשקבוצות קטנות מהן נאלצו לנדוד דרומה עם התפשטות הקרחונים באירופה ואף הגיעו לארץ ישראל לפני כ- 70,000 שנים. האיש מ"נשר רמלה" מאתגר את התיאוריה הזאת ומראה, שאבותיהם של הניאנדרטליים באירופה חיו בארץ ישראל כבר לפני כ-400,000 שנה ומכאן, הם נדדו (בהגירות חוזרות ונשנות) מערבה לאירופה ומזרחה לאסיה. הניאנדרטליים המפורסמים של מערב אירופה אינם אלא השרידים של אוכלוסייה גדולה בהרבה שחיה כאן בלבנט – ולא להפך".

לדברי ד"ר מאי, למרות שלצערנו לא השתמר דנ"א במאובן מנשר רמלה, הממצא יכול להציע פתרון לשאלה גדולה מאוד בהיסטוריה של האדם: כיצד הגיעו גנים של הומו ספיינס לתוך האוכלוסייה הניאנדרטלית שחיה באירופה זמן רב לפני שההומו ספיינס הגיע לשם. במחקרים קודמים גנטיקאים שחקרו את הדנ"א של הניאנדרטליים באירופה הניחו את קיומה של אוכלוסייה דמוית-ניאנדרטליים, אותה כינו "האוכלוסייה החסרה" או "אוכלוסייה אקס", שהזדווגה עם אוכלוסיית ההומו ספיינס לפני לפחות 100,000 שנים, וצאצאיה נדדו לאירופה. במאמר האנתרופולוגי שפורסם ב-Science, החוקרים טוענים כי האדם מ"נשר רמלה" מייצג את אותה אוכלוסייה חסרה בעדויות המאובנים של האדם. יתרה מכך, החוקרים טוענים שהאדם מ"נשר רמלה" איננו ממצא יחיד באזורינו, ושחלק ממאובני האדם שהתגלו בארץ בעבר ושהאנתרופולוגים התקשו שנים רבות בזיהויים, כמו המאובנים האנושיים ממערת טבון שהם בני כ-160 אלף שנה, ממערת זוטייה שהם בני כ-250 אלף שנה וממערת קסם שהם בני כ-400 אלף שנה, נמנים על אותה קבוצה אנושית חדשה - טיפוס אדם נשר רמלה.

"אנשים חושבים בפרדיגמות", מסבירה ד"ר שריג, "לכן עד היום נעשו ניסיונות לשייך את המאובנים האלה לקבוצות אנושיות מוכרות כמו להומו ספיינס, להומו ארקטוס, להומו היידלברגנזיס או לניאנדרטלים, ועכשיו אנחנו באים ואומרים: לא – הם קבוצה בפני עצמה עם מאפיינים וסממנים מיוחדים. בשלב מאוחר יותר קבוצות קטנות של טיפוס אדם נשר רמלה נדדו גם לאירופה (בתקופות בינקרחוניות) – שם הם ידועים כקדם-ניאנדרטלים והתפתחו, עם הזמן, להיות הניאנדרטלים ה'קלאסיים שאנחנו מכירים. בדומה, גם האוכלוסיות האסיאתיות הארכאיות שנושאות מאפיינים ניאנדרטלים (ונחשבו כהתפתחות מההומו ארקטוס המקומי) הם כנראה צאצאיהם של אוכלוסיות שנדדו מאזורינו (טיפוס אדם נשר רמלה) מזרחה לכיוון אסיה. בהיותה צומת דרכים בין אפריקה, אירופה ואסיה, ארץ ישראל הייתה כור היתוך ובה התערבבו האוכלוסיות האנושיות השונות זו בזו ונפוצו על פני כול העולם הישן.

ד"ר שריג סבורה שהגילוי הזה של טיפוס חדש של אדם עם תכונות קדמאיות (ארכאיות) וניאנדרטליות, עם דמיון למאובנים הן מאירופה והן ממזרח אסיה יוביל לכך שההיסטוריה של הניאנדרטלים תילמד באופן שונה. שכן, כבר לא מדובר בסיפור אירופאי ייחודי אלא בסיפור רחב הרבה יותר, אירופאי-אסיאתי, כאשר הלבנט הוא נקודת ההתחלה או נקודת החיבור בין שתי היבשות.

"התגלית מאתר נשר רמלה כותבת פרק חדש ומרתק בסיפור האבולוציה של האדם" אומרת ד"ר שריג. ד"ר מאי מוסיפה: "כול מאובן חדש שמתגלה בכלל ובאזורינו בפרט עשוי להביא לתפנית בסיפור". "תפיסה רווחת בקרב האנתרופולוגים" אומר פרופ' הרשקוביץ היא ש"שהעבר משתנה (בהתאם לממצאים), רק העתיד בטוח".

 

קראו פחות
ראה גם: בתקשורת, מחקר
thick_archaeological_layers_uncovered_during_the_dig._-_photo_credit_dr._yossi_zaidner

לצד ההומו ספיינס חיה בישראל קבוצת אדם ששרדה עד לשלב מאוחר בהיסטוריה האנושית - ביניהם התקיימו קשרים קרובים במיוחד

24 יוני, 2021

קרא עוד
התגלית פורסמה במסגרת מחקר שבוצע ע"י קבוצת חוקרים/ות ישראלית, בו נחשפה העדות הארכיאולוגית הקדומה ביותר לבו-זמניות וליחסים קרובים בין הומו ספיינס לאדם ארכאי שזכה לכינוי המקומי "אדם נשר רמלה". מאמר מדעי לגבי המחקר פורסם ב-Science, שהדגיש כי מקום מפגשם הראשוני היה בישראל

במחקר חדש שמתפרסם היום (24.6) בכתב העת המדעי היוקרתי Science אודות תרבותו ואורח חייו של "האדם מהפלייסטוקן התיכון", ששרידיו התגלו לאחרונה באתר נשר רמלה, התברר שמין אדם ארכאי זה המשיך להתקיים באזורינו עד לפני 120 אלף שנה. מדובר בתגלית יוצאת דופן מכיוון שאדם זה נחשב לארכאי יותר בהתפתחותו האבולוציונית מהאדם המודרני (הומו ספיינס) ועד כה חשבו החוקרים שקבוצה זו נכחדה לפני 300 אלף שנה לפחות. האדם הקדום ה"חדש" זכה לכינוי המקומי "אדם נשר רמלה" על סמך מקום גילוייו. התגלית מלמדת על כך שבישראל אדם זה המשיך להתקיים לצד האדם המודרני ששרידיו התגלו במערות הכרמל והגליל (מסלייה שבכרמל, המתוארכת ל-180 אלף שנה, ובמערות קפזה וסחול המתוארכת לכ-120 עד 90 אלף שנה לפני זממנו).

מדוע שרד בסופו של דבר האדם המודרני ולא האדם מפלייסטוקן התיכון? "יש הרבה השערות אבל תשובה מוחלטת עדיין אין לנו", מציין השבוע ד"ר יוסי זיידנר, מהמכון לארכיאולוגיה באוניברסיטה העברית ומראשי המחקר החדש, שבוצע בשיתוף של חוקרים מאוניברסיטה העברית, אוניברסיטת תל אביב, אוניברסיטת חיפה ואוניברסיטאות ומכוני מחקר נוספים מישראל ומצרפת. "ייתכן שהם לא הסתגלו לשינויי אקלים או שגודל האוכלוסייה שלהם היה קטן, מה שהביא בסופו של דבר להיעלמותם. במחקר הנוכחי גילינו שהאדם הארכאי הזה היה מבחינות רבות לא נחות מהאדם המודרני. אם עד כה לא היו מספיק ממצאים בנוגע לסוג אדם זה, כעת נפתח לנו צוהר בזמן כדי להבין יותר על אורח חייו ותרבותו. התגלית היא יוצאת דופן, לא העלינו בדעתנו שלצדו של הומו ספיינס הסתובבה פה קבוצת אדם נוספת ששרדה עד לשלב כל כך מאוחר בהיסטוריה האנושית".

המחקר חושף כי "אדם נשר רמלה" היה צייד מחונן שהשתמש באותן שיטות וטכנולוגיות לייצור של כלי אבן כמו ה-הומו ספיינס שחי באזור באותה התקופה. האתר נשר רמלה שבו נמצאו שרידי סוג זה של אדם הוא שקע קרסטי רחב ועמוק, עשיר בממצאים שכללו כלי אבן שהאדם סיתת, שרידי בעלי חיים שהוא צד, שרידי מדורות וממצאים נוספים. "אדם נשר רמלה" צד קרנפים, שורי בר, סוסים ויחמורים. הוא ידע להפיק ולהשתמש באש. הוא גם ניחן ביכולת לייצר כלים מתוחכמים ומודרניים שעד כה זוהו רק בזיקה לקבוצות אדם שנחשב למפותח יותר מבחינה האבולוציונית - האדם המודרני או אדם הניאנדרטלי.

הדמיון בין כלי אבן של האדם הארכאי מנשר רמלה והומו ספיינס הוא כה רב, שהחוקרים טוענים כי היחסים בין הקבוצות היו קרובים מספיק כדי לאפשר לקבוצות אדם קדומות ללמוד את רזי השיטות להכנת כלי אבן אחת מהשנייה. קשה להניח שמדובר בהמצאות מקבילות ובלתי קשורות. "כיוון שהכלים נוצרו באותה תקופה ובאזור גיאוגרפי מצומצם כמו ישראל, ההסבר המניח את הדעת יהיה שהיו קשרים משמעותיים בין שתי האוכלוסיות, שבמהלכן הידע הטכנולוגי עבר מקבוצה לקבוצה. הדמיון הינו בפרטים הקטנים ביותר", מסביר השבוע ד"ר זיידנר ומוסיף כי "הרצף הטכנולוגי להפקה של חודים ושל הכלים אחרים זהה כמעט לחלוטין. קשה להאמין ש'אדם נשר רמלה' הצליח ללמוד את הטכנולוגיה מתוך איסוף והתבוננות בכלים שהומו ספיינס עשה או להיפך". הטכנולוגיה עליה מתכוון ד"ר זיידנר נודעת בשם טכנולוגיית 'לוולואה צנטריפטלית'. מקורה של טכנולוגיה זו ביבשת אפריקה, משם היא נדדה לאזורינו יחד עם הומו ספיינס או "אדם נשר רמלה". באזורינו הטכנולוגיה עברה שינויים והתפתחו בה תכונות מקומיות.

אם כן, במחקר ארכיאולוגי זה נמצאה העדות הארכיאולוגית הקדומה ביותר לקשרים תרבותיים קרובים בין שתי קבוצות אדם שונות. מחקרים גנטיים אחרונים טוענים שקשרים בין אוכלוסיות של האדם הארכאי והמודרני התרחשו כבר לפני כ-200 אלף שנה, אולם עד כה לא היה ברור איפה הקבוצות האלה נפגשו והאם ליחסים ביניהם היו גם השפעות תרבותיות וחברתיות. המחקר הנוכחי מראה שמקום מפגשם הראשוני היה בישראל.

המחקר החל לקרום לראשונה עור וגידים כשד"ר זיידנר גילה יחד עם צוות המחקר, בחפירות הצלה מטעם המכון לארכיאולוגיה ע"ש זינמן באוניברסיטת חיפה, שנערכו בשנים האחרונות באתר הפרהיסטורי "נשר רמלה", מאובן אנושי ייחודי שעורר את סקרנותם. הגילוי והתיאור של המאובן האנושי התפרסם אף הוא היום בכתב העת המדעי Science, במאמר משלים, המתאר מחקר בהובלת של שני צוותים– האחד בראשות פרופ' ישראל הרשקוביץ, ד"ר הילה מאי וד"ר רחל שריג מהפקולטה לרפואה ע"ש סאקלר, מרכז דן דוד לחקר תולדות האדם ומכון שמוניס לאנתרופולוגיה היושבים במוזיאון הטבע ע"ש שטיינהרדט באוניברסיטת תל אביב; והשני בראשות ד"ר זיידנר וצוותו מהמכון לארכיאולוגיה באוניברסיטה העברית.

קראו פחות
ראה גם: בתקשורת, מחקר
Photo by Markus Spiske on Unsplash

מחקר חדש, בצל ההתפרצות המחודשת של נגיף הקורונה: החרדה שנבעה כתוצאה מהקורונה החריפה את הקיטוב החברתי-פוליטי בישראל ובארצות הברית

23 יוני, 2021

 

ד"ר מיטל בלמס, מובילת המחקר: "למגפה יש הלשכות מעבר לבריאותיות וכלכליות. רמות החרדה באוכלוסייה והתחלואה הנפשית משפיעות גם על התחלואה החברתית"

 

Photo by Asterfolio on Unsplash

אממממ.... ד"ר מיכל מרמורשטיין חקרה למה אנחנו כותבים אמממ בשיחות ב-WhatsApp?

23 יוני, 2021

מחקר חדש של ד"ר מיכל מרמורשטיין מהאוניברסיטה העברית חושף כי, בניגוד לשימוש שלה בשיח בעל פה שמרמז על היסוס, השימוש במילה "אממ" בהתכתבויות בוואטסאפ נעשה באופן מחושב ואסטרטגי במטרה להמחיש התחשבות באחר

./

ירידה בערך הנדל"ן המשרדי בשל רצון החברות לעבור למודל היברידי שמשלב עבודה מהבית

27 יולי, 2021

קרא עוד

חוקרים מהאוניברסיטה העברית וממכללת עזריאלי בדקו את השפעת הקורונה על ניצול שטחי משרדים ומצאו ירידה משמעותית בערך נדל"ן משרדי למטר רבוע בשנת 2020 בשל חוסר הביקוש של החברות ורצונם לעבור לעבודה מהבית. החוקרים: "השגרה לפני הקורונה לא תהיה זהה לשגרה לאחריה

מאז התפרצות וירוס הקורונה, המגזרים העסקיים נאלצו, בעקבות התקנות הממשלתיות, לשנות את אופן התעסוקה באופן נרחב, כאשר העבודה מהבית הפכה לחלק בלתי נפרד מהשגרה. נראה כי השינויים בעולם העבודה ש"נכפו" על המעסיקים בתקופת המשבר, כמו המעבר לעבודה מהבית, הוכיחו גם לחברות העוגן במשק כי עבודה מהבית לא פוגעת בהכרח בתפקוד של החברות, ואף עשויה לחסוך הוצאות תפעוליות בצורה משמעותית.

מחקר חדש שפורסם בכתב העת האקדמי Journal of Facilities Management על ידי ד"ר מיכאל נאור, עמית הוראה בביה"ס למנהל עסקים באוניברסיטה העברית, בשיתוף עם ד"ר גבריאל דויד פינטו מנהל המחלקה להנדסה, תעשייה וניהול במכללת עזריאלי, והסטודנטים אמיר ישראל חקקיין ועקיבא ג'ייקוב ממכללת עזריאלי, בדק האם ארגונים ממשיכים לשכור שטחי משרדים נרחבים לאור המעבר לעבודה מהבית בתקופת הקורונה ומהי ההשפעה של הקורונה על שוק הנדל"ן?

החוקרים מספרים שבחרו לחקור את שאלתם במדינת ישראל בשל ייחודיותה, ד"ר נאור: "ישראל מספקת זירה ייחודית גם בשל צפיפות האוכלוסין הגבוהה וגם בשל מעמדה המוערך כאומת סטארט-אפ עם כוח אדם טכנולוגי מיומן שמועסק בתעשיית היי-טק מתקדמת". הם ערכו ניתוח של מילות מפתח הקשורות למשבר קורונה דרך מנוע החיפוש של גוגל, סקרי שוק וראיונות אישיים עם סוכני נדל"ן.  ד"ר פינטו מסביר: "השגרה לפני הקורונה לא תהייה זהה לשגרה לאחריה. הקורונה האיצה תהליכים טכנולוגיים שאחד מהם הוא העבודה מרחוק. למשל, מדד משמעותי שעובדים דורשים בעת בחירת מקום עבודה חדש הינו הגמישות של הארגון לעבודה מהבית".

התוצאות מראות מגמת ירידה בערך נדל"ן משרדי למטר רבוע בשנת 2020 בשל חוסר ביקוש וביטול חוזים מתוך רצון חברות לעבור למודל היברידי המשלב עבודה מהבית גם לאחר הסרת מגבלות ריחוק חברתי. ד"ר נאור: "משבר הקורונה הוריד ב-10% את מחירי השכירות של שטחי משרדים במהלך שנת 2020, בתלות במיקום גיאוגרפי ובכמות בעלים". הוא מוסיף: "מעניין לציין שפריון העובדים בזמן עבודה מהבית נותר גבוה למרות הסחות הדעת על-ידי בני משפחה, והביאה ארגונים לקיצוץ ניכר של עלויות, כמו נסיעה, תוך הסכמת עובדים לוותר על חוויה חברתית של עבודה במשרד אשר מיקומו וגודלו היווה לעיתים סמל של סטטוס בהיררכיה ארגונית".

ד"ר נאור מסכם: "אמנם ממצאי מחקר מצביעים בטווח ארוך על מעבר חברות לשבוע עבודה היברידי המשלב תעסוקה במשך יומיים עד שלושה בשבוע מהבית, אך לא בכל סוגי מקצועות במשק אפשרי מעבר לעבוד מהבית באותה מידה, ולכן יש צורך לבצע הערכה של הסיכונים הכרוכים בהשפעה של מודל היברידי על קידום מקצועי, תוך הקפדה על שוויון מגדרי במקום העבודה. למשל, צריך לאסוף נתונים כדי לבצע מחקר בשאלה האם הסיכוי לקבל העלאת שכר של עובדים שנוכחותם תהיה מורגשת על-ידי הנהלה כי נמצאים בכל ימי השבוע במשרד גבוה משל עובדים המועסקים היברידית מהבית?".

לפרסום המדעי

לפרסום בתקשורת:

 וואלה

אייס


קראו פחות
ראה גם: בתקשורת, מחקר
Croes, Rob C. / Anefo - [1] Dutch National Archives, The Hague, Fotocollectie Algemeen Nederlands Persbureau (ANeFo), 1945-1989

"פיסיקאי מחונן, יהודי חם ותומך ישראל נלהב": פרופ' צבי פירן ממכון רקח לפיסיקה על זוכה פרס הנובל הפיסיקאי פרופ' סטיבן ויינברג, שהלך לעולמו

27 יולי, 2021

Image by PublicDomainPictures from Pixabay

לא דמיינתם: הקיץ בישראל מתארך ויש יותר סופות מסוכנות בחורף

22 יולי, 2021

מחקר חדש, בהובלת ד"ר אפרת שפר מהאונ' העברית, בחן את השינויים בעונה הגשומה בישראל ב-45 השנים האחרונות. "שינוי האקלים לא פסח על ישראל. הממצאים מראים מגמה שתציב את התשתיות העירוניות בבעיה, אבל גם עשויה לשנות את המערכת האקולוגית כולה באזור שלנו בשנים הקרובות"

nematostella

בע"ח שחיו לפני 600 מיליון שנים מוכיחים: רמת המורכבות של מערכת החיסון לא בהכרח עלתה לאורך האבולוציה

21 יולי, 2021

קרא עוד
פרופ' יהוא מורן מהאוניברסיטה העברית, ממובילי המחקר: "שושנות ים חיות ומשגשגות ב-600 מיליון השנים האחרונות למרות הנוכחות של ווירוסים רבים, אז כנראה שמערכת החיסון שלהם אפקטיבית. חיסרון אפשרי שאני יכול להציע הוא שלמערכות מורכבות יש מחיר מטבולי (אנרגטי) משמעותי". וגם: מה אפשר ללמוד מכך על המערכת החיסונית האנושית?

נגיפים הם טפילים מוחלטים. הם חיים בתוכנו, המאכסנים שלהם, ומתרבים בתוך תאינו, כשהם מבזבזים את משאבינו ואף עלולים להרוג אותנו. למעשה, אין באפשרותם להתרבות מחוץ לגופנו או מחוץ לגופם של בעלי חיים כלשהם, משושנת ים ועד בן אדם. כך מתקיים לו מרוץ חימוש אבולוציוני, בין הנגיפים לבין המאכסנים שלהם, ובעטיו מערכות חיסון אנטי-ויראליות משתנות במהירות גבוהה. כתוצאה מכך, מערכת החיסון של חולייתנים כדוגמת דגים, עכברים ובני אדם, שונה מאוד מזו של תולעים וחרקים לדוגמה. במעבדתו של פרופ' יהוא מורן מהמחלקה לאקולוגיה, אבולוציה והתנהגות שבאוניברסיטה העברית, בדקו החוקרות והחוקרים את השוני בין מערכת החיסון האנטי-ויראליות של החולייתנים, לבין זו של שושנת הים הכוכבנית Nematostella vectensis, בעל חיים השייך לקבוצה קדומה, שזמן הפיצול האבולוציוני שלה מחולייתנים קדום בהרבה מזה של התולעים והחרקים. שושנה זו היא מין של צורבן הניתן לגידול במעבדה וחוקרים יכולים להנדס אותו גנטית.

בעשור וחצי האחרונים, ריצופם של גנומים של בעלי חיים המייצגים קבוצות עתיקות של בעלי חיים כגון הצורבנים (שושנות ים, מדוזות, אלמוגים ועוד) חשף ממצא מפתיע - למרות שזמן הפיצול של הקבוצה מן החולייתנים קדום מזה של החרקים, הגנומים שלהם מציגים לעתים נקודות דמיון בלתי צפויות לגנומים של חולייתנים שאינן משותפות לחרקים ותולעים.

פרופ' מורן ואנשי מעבדתו התמקדו במערכות הקיימות בתוך תאי השושנה ומאפשרות לתא הבודד להבחין בכך שהודבק בווירוס ולהגיב להדבקה. מערכות אלה עוצבו במהלך האבולוציה כך שיזהו מאפיינים של וירוס אשר אינם קיימים בתא בריא של המאכסן. מכיוון שמערכות אלה פועלות בצורה שונה ומשתמשות ברכיבים שונים בחולייתנים מול חסרי חוליות, ההנחה הייתה שבחיות פשוטות כמו שושנות ים המערכת תפעל כמו בתולעים או בזבובים. באופן בלתי צפוי, הראה מחקר חדש שהתפרסם בכתב העת המדעי Molecular Biology and Evolution של החברה לביולוגיה ואבולוציה מולקולרית, בהובלת קבוצת המחקר של פרופ' מורן, כי המערכת האנטי-ויראלית בשושנות ים מורכבת ביותר וכוללת גם רכיבים שקיימים בתולעים, אבל גם רכיבים שנחשבו עד עתה ייחודיים לחולייתנים, כשההנחה הרווחת הייתה שהם הופיעו רק בשלב מאוחר של האבולוציה.

הרכיבים ה"מודרניים" כוללים חלבונים רבים המשתתפים בתגובה התאית לאינטרפרון, מולקולה ייחודית לחולייתנים. האינטרפרון מופרש מן התא שהותקף על ידי הנגיף ומאותת למערכת החיסון על הפגיעה. כתוצאה מכך, תאים ייעודיים של מערכת החיסון נשלחים אל התא הפגוע על מנת לתקוף את הווירוס. למרות שלשושנת הים אין אינטרפרון, חלק מרכזי בתגובה האנטי-וויראלית שלה מזכיר את התגובה של חולייתנים למולקולה זו המנגנון המקביל אצל שושנת הים והחוקרים מאמינים שבעתיד הקרוב הם עשויים לגלות חלבון בשושנת הים המקביל לאינטרפרון מבחינת פעילות, וכנראה קדם לו באבולוציה.

החוקרים השתמשו בשיטות מתקדמות של ריצוף גנטי כדי לזהות איזה גנים מגיבים לסמנים הוויראליים, ובשיטות ביוכימיות על מנת לזהות קולטנים המשמשים את תאי השושנה בזיהוי וקשירת סמנים אלה. כמו כן, הם השתמשו בשיטות גנטיות על מנת למנוע את פעילות הקולטנים, דבר שהביא להפסקת התגובה האנטי-וויראלית והוכיח את מעורבות הקולטנים בזיהוי. תוצאות המחקר הצביעו על כך שבעלי חיים קדומים שחיו לפני 600 מיליון שנים, ושמהם התפתחו חסרי החוליות כגון שושנות הים, זבובים ותולעים וגם חולייתנים כמו הדגים והיונקים, השתמשו במערכת חיסון מורכבת. בנוסף לכך, המסקנה מהמחקר היא שכל אחת מקבוצות בעלי החיים, למעט הצורבנים, איבדה רכיבים שונים מהמערכת המורכבת הזו במהלך האבולוציה. זוהי דוגמא לכך שרמת המורכבות והתחכום של מערכת ביולוגית לא תמיד עולה לאורך האבולוציה, ולעיתים אובדן של רכיבים מתרחש עקב התמחות של המערכת באסטרטגיות הגנה אחרות המשתמשות ברכיבים אחרים.

מהם החסרונות שנמצאו לגבי מערכת החיסון הקדומה הזאת? "שושנות ים חיות ומשגשגות בים ב-600 מיליון השנים האחרונות למרות הנוכחות של ווירוסים רבים, אז כנראה שמערכת החיסון שלהם אפקטיבית. חיסרון אפשרי שאני יכול להציע הוא שלמערכות מורכבות יש מחיר מטבולי (אנרגטי) משמעותי. כלומר תחזוקה של מערכת מורכבת עם הרבה רכיבים דורשת השקעה משמעותית של אנרגיה מבעל החיים. לעומת זאת כאשר מערכת 'מתמחה' ויש בה פחות רכיבים, היא 'זולה' יותר לתחזוקה. כלומר, דורשת השקעה של פחות אנרגיה" מסביר פרופ' מורן.

מעבר למחקר שהתפרסם, קבוצתו של פרופ' מורן מתכוונת להתחיל לחקור גם את הרכב המערכת האנטי-וויראלית של אלמוגים - בני דודים רחוקים של שושנת הים, שלהם חשיבות אקולוגית אדירה, ושבשנים האחרונות סובלים ממחלות קטלניות שמקורן פעמים רבות אינו ברור ועשוי להיות ווירוסים שעוד לא זוהו.

האם המחקר יכול להגיד משהו לגבי המערכת החיסונית האנושית? פרופ' מורן מדגיש כי מערכת החיסון של האדם איבדה רכיבים מסוימים שהיו קיימים באב הקדמון המשותף לנו ולשושנות הים. מצד שני, לבני האדם הייתה הרחבה והתמחות של חלקים מסוימים במערכת כמו האינטרפרון במערכת החיסונית (בני אדם הם יונקים ויונקים הם חלק מהחולייתנים). "אני מאמין כי מחקרי המשך יוכלו לעסוק בשאלת הקשר הזה, וללמד אותנו עוד על התפתחות המערכת החיסונית בבעלי חיים מהפרה-היסטוריה ועד היום", סיכם החוקר.

לפרסום המחקרי: https://academic.oup.com/mbe/advance-article/doi/10.1093/molbev/msab197/6310749

לפרסומים בתקשורת: mako, שלושה שיודעים

קראו פחות
ראה גם: בתקשורת, מחקר
בתמונה: חולות נודדים במדבר הקלהרי שבדרום אפריקה. מדידות ריכוזי האיזוטופים הקוסמוגניים המצטברים בהם מאפשרים לתארך את הופעתם בנוף. צילום - ארי מטמון

לראשונה: שיטה שפותחה באונ' העברית קובעת את גיל החול במדבריות הגדולים בעולם

21 יולי, 2021

קרא עוד
במחקרים שנערכו באמצעות מודל חדש, המבוסס על נתונים שנמדדו בחולות ממדבר הקלהרי שבאפריקה ומדבר הסימפסון באוסטרליה, הצליחו חוקרים למצוא כי החולות עתיקים משסברו עד כה וכי היווצרותם התרחשה במקביל לשינויים אקלימיים משמעותיים במרחב. מהתוצאות עולה כי גילם של המדבריות הוא כמה מיליוני שנים לפחות, וכי ניתן לעשות שימוש בשיטה החדשה שיצרו לצורך תארוך של מדבריות עתיקים ולמידת דפוסי הנדידה של חולות ויצירתם

בתמונה: מדבר הסימפסון שבאוסטרליה.

מדבריות ואזורים יבשתיים צחיחים מהווים חלק מרכזי ביבשות כדור הארץ, ולכן הם משמשים כארכיון בלעדי וייחודי של תהליכים אקלימיים וגיאולוגיים שהתרחשו ביבשה בעבר. יחד עם זאת, העובדה שלמעלה מ-20% מאזורים אלה מכוסים בחול מציבה בפני חוקרים ברחבי העולם אתגר משמעותי בניסיון לקבוע את הגיל שבו נוצר המדבר. מגבלות הנובעות מהתהליכים הטבעיים המתרחשים בהם, כגון מיחזור המשקעים בדיונות חול, וכן מהיבטים טכנולוגיים הכרוכים ביישום כלים לתיארוך גיאולוגי, מקשים על תיארוך המדבריות והבנת תהליכים ארוכי הטווח הקשורים אליהם. יחד עם זאת, המידע המצטבר במדבריות העולם יכול לתרום לאופן בו אנו מבינים תהליכים טבעיים כמו שינויים אקלימיים והתפתחות הנוף בסביבות יבשתיות צחיחות. לאור הצורך לתארך מדבריות, קיים קושי משמעותי בתארוך של תצורות נוף מונעות רוח (aeolian landscapes) כגון שדות דיונות.

במסגרת מחקר שפורסם לאחרונה בעיתון המדעי "Earth Surface Processes and Landscapes", שילבו חוקרים למדעי כדור הארץ מהאוניברסיטה העברית ומאוניברסיטת לוזאן שבשוויץ, ד"ר יואב בן דור וד"ר שלומי ויינר, שיטות שונות המשמשות לתארוך של משקעים וסלעי משקע בעולם, באמצעות מודל חדשני המדמה את תנועת הדיונות במדבר תחת מגוון רחב של תרחישים סביבתיים. ניתוח נתונים ממדבר הקלהרי באפריקה וממדבר הסימפסון שבאוסטרליה באמצעות המודל המחישו כי חולות המדבריות עתיקים ממה שהוצע בעבר, וכי גילם הוא לפחות כמה מיליוני שנים.

כאן יש להדגיש כי ד"ר ויינר החל לחקור את רצף המשקעים וסלעי המשקע שהצטברו באגן הקלהרי במהלך מיליוני השנים האחרונות במסגרת מחקר לתואר ד"ר, שהשלים לפני כשנה באוניברסיטה העברית בהנחייתם של פרופ' ארי מטמון ופרופ' יגאל אראל. "אגן הקלהרי הוא אגן יבשתי סגור ובו תופעות טבע ייחודיות", מספר ד"ר ויינר ומוסיף כי "כשהגעתי לשם הבנתי שפענוח התהליכים המשתתפים בעיצוב הנוף באגן הוא אתגר מרכזי שישלב שימוש בכלים שונים ומגוונים שעומדים לרשותנו במכון למדעי כדור הארץ". לאחר שהחל לקרוא את הספרות הקיימת ולנתח דגימות שהביא מאגן הקלהרי, זיהה ד"ר ויינר "סתירה" בין פרסומים הדנים בגיל המדבר והנתונים שנמדדו בדגימות שאסף. בפרט, הופתע ד"ר ויינר לגלות כי התארוך הקיים של מדבר הקלהרי היה צעיר באופן משמעותי ממה שחישב באמצעות נתונים שמדד באמצעות מאיץ החלקיקים באקס-אן-פרובנאס שבצרפת. "החזון שלי היה לפתור את הסתירה שקיימת לכאורה בין תארוך מבוסס לומינסנציה, שמסוגל להגיע לטווח של עד מאות אלפי שנים, ותארוך באמצעות איזוטופים קוסמוגניים, שמצביע על כך שמדבר הקלהרי נוצר לכל הפחות לפני מיליון שנים לכל הפחות", הוא מתאר.

מדבר הקלהרי נמצא באגן יבשתי פנימי בחלקה הדרומי של אפריקה, ומכוסה בשמיכת החול הגדולה בעולם. צילום: ארי מטמון.

תיארוך באמצעות לומינסנציה אופטית, OSL (optically stimulated luminescence), הוא אחד הכלים הנפוצים ביותר לתיארוך של משקעים גיאולוגיים ומשמש לקביעת משך הזמן שחלף מאז חשיפתם של גרגרי קוורץ לקרינת השמש. גרגרי הקוורץ הם משקעים נפוצים מאוד המובלים על ידי רוח ומים, ולכן נמצאים כמעט בכל סביבה. ניתן למצוא אותם בחולות, בסלעים, בקרקעות, בחוף הים ובאתרים ארכאולוגיים. השיטה מאפשרת לתארך כמה זמן גרגרי הקוורץ קבורים מאז חשיפתם לאור שמש בפעם האחרונה. יחד עם זאת, הכמות המרבית של הקרינה שהגרגר יכול לצבור מכתיבה את הגיל המקסימלי שניתן לתארך בשיטה זו (עד לטווח זמן של כ300 אלף שנים בדיונות חול).

לצד השימוש בשיטות מבוססות לומינסנציה (כגון OSL), פותחו שיטות תיארוך אחרות המבוססות על מדידה של ריכוזי איזוטופים קוסמוגניים (cosmogenic isotopes) הנוצרים בסלעים ובמשקעים, דוגמת גרגרי קוורץ. האיזוטופים הקוסמוגניים בהם עשו החוקרים שימוש נוצרים כאשר קרינה קוסמית פוגעת בגרגרי הקוורץ, ובכך מביאה ליצירה של יסוד אחר בתוך הגביש. באופן הזה הופכים אטומים של חמצן בגביש הקוורץ לאיזוטופים של בריליום 10 (10Be), ואילו אטומים של סיליקון הופכים לאיזוטופים של אלומיניום 26 (26Al). הריכוז של איזוטופים אלו בגרגרי הקוורץ קטן ביותר, ולכן ריכוזם נמדד באמצעות מאיץ חלקיקים לאחר תהליך מורכב של ניקוי והכנה של הדגימות. מכיוון ששני האיזוטופים האלו הם גם רדיואקטיביים, ודועכים באופן פעיל, הרי שריכוזם בגרגרי הקוורץ תלוי באופן ישיר בקצב היצירה ובקצב הדעיכה שלהם. בתנאים בהם הגרגרים נמצאים בפני השטח, קצב היצירה גדול, ולכן ריכוזם עולה, ואילו כאשר הם נקברים קצב היצירה שלהם בגרגרי הקוורץ דועך וריכוזם קטן. לכן, ריכוז האיזוטופים בגרגרי הקוורץ מאפשר לחוקרים לחשב גיל קבורה מדומה של המשקעים המתוארכים.

למה לא להשתמש בשתי השיטות יחד? "קיים קושי מסוים בהמחשת האינטגרציה שבין מדידות מעולם הלומיניסנציה (OSL) ואיזוטופים קוסמוגניים", מספר ד"ר בן דור, "שתי השיטות מבוססות על תהליכים פיזיקליים מוגדרים ומובנים היטב, המתוארים באמצעות משוואות, ולא מצאנו שום פרסום בו הוצג שילוב שלהן לתוך מודל אחוד". כמו כן, לא ניתן לפתור בצורה ישירה את האופן שבו משפיעה נדידת החולות על תהליך ההצטברות של האיזוטופים הקוסמוגניים בגרגרי הקוורץ שבדיונה.

בעקבות כך פיתחו החוקרים מודל ממוחשב שמדמה את תנועת הגרגרים בדיונות חול. במודל, הגרגרים נעים במשך עשרות מיליוני שנים בדיונה נודדת, בקצבים שחושבו באמצעות התפלגות גילי לומינסנציה שמאפיינים דיונות חול. במקביל, מחשבים עבורם את ריכוזי האיזוטופים הקוסמוגניים וגיל הלומיניסנציה תחת מעטפת רחבה של תרחישים סביבתיים כגון קצבי בליה שונים, קצבי תנועה שונים ודיונות בעומקים שונים. לאחר השלמת הסימולציות (כמיליון הרצות לכל דגימה!), השתמשו החוקרים בתוצאות הסימולציות בהן ריכוזי האיזוטופים הקוסמוגניים המחושבים תאמו את אלו שנמדדו בדגימה באמצעות מאיץ החלקיקים לצורך קביעת פרק הזמן שחלף מתחילת נדידתו של החול, וכך מגיעים לגיל חולות המדבר.

חולות נודדים במדבר הקלהרי שבדרום אפריקה. מדידות ריכוזי האיזוטופים הקוסמוגניים המצטברים בהם מאפשרים לתארך את הופעתם בנוף. צילום: ארי מטמון.

בסופו של דבר הצליחו החוקרים לפתח תוכנה שעושה שימוש בחישוב מקבילי לצורך הרצת סימולציות רבות, ומאפשרת למשתמש לנתח את התוצאות בצורה יעילה. "את התוכנה, המכונה בשם Cosmolian, מתוך שילוב המילים cosmogenic  ו-aeolian, אנו שולחים לחוקרים שפונים אלינו", מוסיף ד"ר בן דור, "הן המאמר והן התכנה נגישים לכולם ללא עלות כדי לאפשר להם לנתח את תוצאות המדידות שלהם בצורה דומה". "אנחנו רוצים לבנות מאגר נתונים עולמי של סימולציות לצורך ניתוח הדינמיקה של דיונות חול", ממשיך ד"ר ויינר. "כך נוכל לזהות דפוסים בתהליך ההיווצרות והנדידה של מדבריות חול הנגזרים מתנאים סביבתיים מסוימים, וזה ילמד אותנו כיצד הנוף הגיב ויגיב לשינויים אקלימיים", הוא מוסיף.

בתמונה: משקעי חול במדבר הקלהרי שבנמיביה. מטרת המחקר הייתה לתארך את הופעתם הראשונית בנוף כדי להבין את התזמון של תהליכי יצירת המדבר. צילום: שלומי ויינר.

במחקרים שנערכו באמצעות מדידות של חולות ממדבר הקלהרי שבאפריקה וממדבר הסימפסון באוסטרליה באמצעות המודל החדש, החוקרים אכן זיהו כי החולות נוצרו בזמנים בהם מתועדים שינויים אקלימיים משמעותיים במרחב. מהתוצאות עולה כי חול החל להצטבר בדרום יבשת אפריקה בפרק הזמן שבין כ-2.5 מיליון ועד למיליון שנים לפני זמננו, בעוד שמדבר החול שבאוסטרליה החל להתפתח כבר לפני כ-3.5 מיליון שנים. החוקרים מציעים כי ניתן לעשות שימוש בשיטה חדשנית זו לצורך תארוך של מדבריות עתיקים ולמידת דפוסי הנדידה של חולות ויצירתם. להבנות אלו השלכות מעמיקות ומרחיקות לכת על האופן שבו ניתן לחזות את התגובה של תצורות נוף לשינויים בתנאים האקלימיים והסביבתיים.

לפרסום המחקרי: https://onlinelibrary.wiley.com/doi/10.1002/esp.5169?af=R

לפרסום בתקשורת: ynetהפורטל לחקלאות טבע וסביבהmivzaklive.

קראו פחות
ראה גם: בתקשורת, מחקר
פרופ' דורון שטיינברג

בשורה אדירה לעולם המיקרוביולוגיה הרפואית: סיכול ממוקד של חיידקים עמידים לתרופות

20 יולי, 2021

קרא עוד
חוקרים מהאוניברסיטה העברית מצאו דרך להילחם בחיידקים שעמידים לתרופות ולהשמידם. החוקרים: "הטכנולוגיה שפיתחנו עשויה להיות המפתח והפתרון העולמי לבעיה נפוצה שעמה מתמודדים מזה שנים רבות בעולם הרפואה המודרנית, ורק מחמירה עם השנים"

ביופילם הם קבוצה של תאים שנדבקים אחד אל השני על משטח כלשהו, חיידקים מקובעים, והם אחראים לרוב גדול מהמחלות אצל בני אדם, כמו למשל הפלאק הדנטלי, דלקות עור, דלקות שתן, דלקות אזניים ועוד. במקביל, חלק מחיידקים אלו מפתחים עמידות לאנטיביוטיקה וכתוצאה מחוסר יעילות האנטיביוטיקה אלפי אנשים מתים. טרם נמצא מענה תרופתי בעולם הרפואה המודרנית לזיהומים של מיקרואורגניזמים עמידים, והעולם עדיין במרוץ חיפוש מתמשך אחריו. אובדן הפעילות של אנטיביוטיקה נגד חיידקים (המכונה עמידות מיקרוביאלית) היא אחת הבעיות העיקריות ברפואה וטומנת בחובה סכנות אדירות. אם לא יימצאו דרכים למניעת עמידות מיקרוביאלית, ייתכן שניאלץ לחזור בזמן כמעט מאה שנה אחורה, לתקופה שלפני האנטיביוטיקה - תקופה שבה אין לעולם הרפואה נשק נגד חיידקים.

לפני כשישים שנים פרופ' רפאל משולם, חוקר מהפקולטה לרפואה באוניברסיטה העברית, היה הראשון בעולם שבודד את המרכיב הפעיל של הקנביס, אפיין את מבנהו הכימי, סינטז את ה THC שהוא המרכיב הפסיכו-אקטיבי של צמח הקנביס. לפני כעשרים שנים, הוא היה גם מי שמצא שהגוף מפריש חומרים דמוי קנבינואידים שנקראים אנדו-קנבינואידים. במחקר חדש מהאוניברסיטה העברית שפורסם באחד מכתבי העת יוקרתיים מקבוצת NATURE, Scientific Reports, ונערך בהובלת שניים מהחוקרים המובילים ביותר בעולם בתחומם, פרופ' דורון שטיינברג ופרופ' רפאל משולם, נבדק האם לחומרים קנבינואידים יש אפקט על חיידקים מקובעים בביופילם ועל חיידקים ופטריות עמידות לתרופות, במטרה לנסות למצוא דרך לפגוע גם בחיידקים הלא מקובעים.

החוקרים סינתזו את החומרים במעבדתו של פרופ' משולם ובדקו אותם במודלים שונים של ביופילם במעבדתו של פרופ' שטיינברג. פרופ' משולם מסביר: "סינטזנו סדרה של קנאבואידים, שהם מרכיבים של צמח החשיש, וגם אנדוקנאבואידים שהגוף מייצר לבד, ובדקנו האם הם פועלים בצורה כזו שהורגת חיידקים מקובעים".

צוותי המחקר מצאו שהקנבינואידים והאנדו-קנבינואידים פוגעים לא רק בחיידקים הלא מקובעים, אלא גם באלו המקובעים. הם מסבירים שמצאו כי מספר נגזרות כימיות של קנבינואידים משפיעים על שיבוש התקשורת הבין חיידקית, מפחיתות את יצירת הביופילם ופוגעות בחיות של חיידקים ופטריות העמידות לתרופות. התצפית המרגשת ביותר במחקר הייתה זו שהראתה כי אנדוקנבינואידים ומולקולות דומות פועלות כנגד חיידק סטפילוקוקוס, חיידק העמיד בפני אנטיביוטיקה ואחראי למחלות רבות ולזיהומים.

בעקבות הניסוי והעבודה המאומצת במעבדות ניתן היה לקבוע כי הטכנולוגיה שפיתחו שני החוקרים מהווה בשורה בעולם הרפואה המודרנית ועשויה להוביל לסדרת תרופות חדשניות כנגד חיידקים ופטריות שהתרופות הניתנות כיום אינם פוגעות בהן (ומכאן שיש קושי רב בריפוי מחלות אילו).

פרופ' שטיינברג משתף: "צוות המעבדה שלי גילה שחלק מהקנאבודים והאנדוקנאבואידים פוגעים בחיידקים עמידים, ולכן זוהי בשורה אדירה לעולם המיקרוביולוגיה הרפואית. הטכנולוגיה שפיתחנו עשויה להיות המפתח והפתרון העולמי למיקרו אורגניזמים עמידים לתרופות ולבעיה נפוצה שמתמודדים עימה מזה שנים רבות בעולם הרפואה המודרנית ורק מחמירה עם השנים".

פרסומים בתקשורת:

ישראל היום

News1

קראו פחות
ראה גם: בתקשורת, מחקר
israel observatory on femicide

מחקר: פחות נשים נרצחו השנה בישראל - ירידה של 43% בסך מקרי הפמיסייד בחציון הראשון של 2021 לעומת 2020

20 יולי, 2021

קרא עוד
דר' שלוה וייל, חוקרת בכירה בביה"ס לחינוך ע"ש סיימור פוקס באוניברסיטה העברית, יוזמת מחקר חדש מטעם 'התצפית הישראלית על רצח נשים': "ההד התקשורתי בנושא עצירת אלימות, שירה איסקוב שנבחרה להדליק משואה עם שכנתה עדי גוזי שהצילה אותה ממוות, תגובות הפוליטיקאים, וממשלה שרוצה לשנות את המציאות – ככל הנראה הובילו לתוצאות המעודדות שהתקבלו"

אלימות כלפי נשים הפכה בעת האחרונה למגיפה של ממש, היא חוצת מגזרים, אזורים גאוגרפיים וחתכים סוציו-אקונומיים, ונדמה כי הקורונה ותקופת הפוסט-קורונה שלאחריה הובילו לעלייה דרסטית במקרי האלימות במשפחה. בשבוע שעבר נרצחה אישה נוספת, מייסר עותמאן (27), לעיניי ילדיה בדירה בחיפה, הפעם ביריות. בתחילת החודש נמצאו בני זוג מבוגרים ללא רוח בבית ביישוב כפר יונה שבשרון - נבדק החשד שהגבר ירה באישה ולאחר מכן נטל את חייו בידיו. אם נסתמך על הסיקור התקשורתי הנרחב לאירועים האחרונים, התחושה היא שמגיפת הפמיסייד (מוגדרת בספרות המחקרית כרצח נשים על ידי גברים בגלל היותן נשים) נמצאת בשיאה. האמנם?

בחודש נובמבר האחרון, לפני הקמת ממשלת השינוי של בנט-לפיד, זעק נציג מרכז המחקר והמידע של הכנסת בוועדה לקידום מעמד האיש כי באותה תקופה לא היה גורם שלטוני שבוחן באופן שיטתי את כלל מקרי הרצח שיש חשד שבוצעו על רקע מגדרי. מנובמבר 2020 החלה לפעול "התצפית הישראלית על רצח נשים", המטפלת בנושא באופן יסודי. גוף זה הוקם על ידי דר' שלוה וייל, חוקרת בכירה בביה"ס לחינוך ע"ש סיימור פוקס באוניברסיטה העברית (אשר שואף להיות הסמכות הרשמית לאיסוף נתונים כאלה במדינת ישראל), ומפרסם מעת לעת נתונים לגבי רציחות נשים ופמיסייד בארץ ומנתח אותם בצורה מעמיקה.

השבוע התפרסם דו"ח חדש של 'התצפית הישראלית על רצח נשים', המציג תמונת מצב מרגיעה. מסד הנתונים של הדו"ח נבנה מתוך מעקב רציף אחר דיווחים באתרי חדשות מקומיים וארציים, שימוש בהתראות גוגל והצלבה עם מאגרי נתונים אחרים. על פי המסמך, בחציון הראשון של שנת 2021 נרשמו שמונה רציחות נשים לעומת 14 אשתקד. כלומר, חלה ירידה של 43% בסך מקרי הפמיסייד בחציון זה. בפרט, בחודש מרץ של השנה שעברה, החודש שבו הוכרזה מגפת הקורונה, נרצחו חמש נשים - בעוד שהשנה חודש מרץ היה נטול קורבנות.

"נראה כי הפעילות המשמעותית של ארגוני הנשים והמודעות הגוברת לנושא מניעת אלימות נגד נשים בעולם ובישראל, יצרו הד תקשורתי רב בישראל וגרמו להתגברות העיסוק הציבורי במגפה הנשכחתרצח נשים. העובדה ששירה איסקוב זכתה להדליק משואה בטקס המשואות יחד עם שכנתה עדי גוזי, שהצילה אותה ממוות, גרמה להגדלת החשיפה לנושא ולשינוי היחס בציבור. הלחץ הציבורי בא לידי ביטוי גם  בהצהרות של פוליטיקאים לקראת הבחירות בחודש מרץ2021 , והן בכך שהטיפול באלימות נגד נשים נרשם כקו יסוד רשמי של ממשלת האחדות שקמה. כל אלה ככל הנראה הובילו לתוצאות המעודדות שהתקבלו", הסבירה השבוע ד"ר וייל.

עוד על פי המסמך, ישנם 1.3 מקרי פמיסייד בממוצע בכל חודש בישראל מתחילת שנת 2021, לעומת 2.3 בחציון הזהה של 2020. בחציון הראשון של שנת 2021 הגיל הממוצע עומד על 50.1 שנים, בהשוואה לגיל הממוצע אשתקד של 39.6 - כלומר מרבית הקורבנות משמעותית מבוגרות יותר. בחציון הנוכחי הקורבן הצעירה ביותר הייתה בת 27, והמבוגרת ביותר הייתה בת 76. כ-38% מהמקרים בחציון הנוכחי היו מקרים של female geronticide, כלומר רצח של קשישות. בנוסף, שני מקרים היו מטריסייד (matricide) - אמא שנרצחה על ידי בנה. היה מקרה אחר שבו גם הבן וגם בן הזוג היו חשודים ושוחררו, שלא נכנס לסטטיסטיקה. כ-38% מהמקרים היו מקרים של רצח על ידי בן הזוג , בעוד שבחציון הראשון אשתקד הנתון עמד על 57%.

לגבי הזהות האתנית של הקורבן והרוצח, גם בשנה הנוכחית (בדומה לשנה שעברה) התפלגות הזהות האתנית של הרוצחים הייתה דומה לזו של הקורבנות. בחציון הראשון של 2021, כ-38% מהנשים שנרצחו היו ממוצא ערבי או דרוזי. ב-25% מהמקרים הקורבן והרוצח השתייכו לקהילת יוצאי ברית המועצות, ובמקרה אחד הקורבן והרוצח היו יוצאי קהילת העבריים מדימונה. לשם השוואה, בשנת 2020 57% מהמקרים הקורבן השתייכה לחברה הערבית, כאשר מתוכן שש היו בדואיות. מתוך שאר המקרים, אחת הייתה יוצאת אתיופיה, ארבע היו יוצאות בריה"מ לשעבר, וארבע היו ישראליות ותיקות.

לקריאת הדו"ח במלואו - לחצו כאן

לפרסומים בתקשורת: ישראל היום, ישראל היום - באנגליתערוץ 7.

קראו פחות
פרופ שי ארקין

פרופ' שי ארקין מדווח: התקדמות משמעותית במחקר בדרך למציאת תרופה נגד הקורונה - שתועיל נגד הווריאנטים

19 יולי, 2021

קרא עוד
מחלות נגיפיות מהוות איום בריאותי חמור, כפי שקל לראות דרך המאבק בנגיף הקורונה. יתר על כן, מחלות נגיפיות אחרות דוגמת קדחת דנגי, קדחת הנילוס המערבי, וקדחת זיקה, גובות מחיר משמעותי וכואב במיוחד בעולם המתפתח (ממערכת הבריאות ועד לכלכלה, פוליטיקה וחברה). מעבר למניעת הידבקות דרך בידוד חברתי או עטיית מסכות במרחב הציבורי, מלחמה בנגיפים נעשית בשלושה ערוצים - חיסונים, מתן נוגדנים מחולים שהבריאו, וטיפול תרופתי. גם כאשר אחד מהערוצים הללו זוכה להצלחה, אין לשקוט על השמרים מאחר שנגיפים משתנים במהירות ויעילות הטיפול של אחד הערוצים (כדוגמת חיסונים) עלולה להידרדר ללא התרעה מוקדמת, כפי שניתן לראות כעת בווריאנטים של נגיפי הקורונה (ירידת אפקטיביות). מציאת תרופות נגד המחלות, לפיכך, היא לא עניין שיש להקל בו ראש, ועבודות המחקר הרבות הנעשות כיום בתחום הן קריטיות להמשך ההתמודדות מול הנגיפים המדבקים. שתי עבודות מחקר חדשות של פרופ׳ שי ארקין מהמחלקה לכימיה ביולוגית באוניברסיטה העברית, שפורסמו במגזין המדעי Pharmaceuticals, ו-Viruses מתמקדות במציאת תרופות נגד נגיפים בהסתמך על חוליה חלשה במיוחד השכיחה בנגיפים רבים – תעלות יונים.

תעלות יונים מאפשרות מעבר מלחים דרך קרומי התא (וקרומים פנימיים), ומהוות נדבך חשוב ביותר בעולם החי. תעלות היונים הנגיפיות מאפשרות לנגיף לווסת את החומציות והמליחות של סביבתו הפנימית והחיצונית, ולפיכך מהוות מרכיב חיוני במסלול ההדבקה. יתרה מכך, תעלות יונים משמשות כמטרות שכיחות ביותר בעולם הרפואה לעיכוב תרופתי. כיום משמשים חומרים המעכבים (אנטגוניסטים) או מזרזים (אגוניסטים) תעלות יונים לטיפול במספר רב של מחלות כגון מחלות ניווניות, ליפת כיסתית, סיסטיק פיברוזיס, כיפיון, אפילפסיה, הפרעות בקצב הלב, יתר לחץ דם ועוד. חשוב לציין כי תעלות יונים בנגיפים הוכחו כמטרות תרופתיות יעילות.

"נכון להיום רק סוג אחד של חוסמי תעלות מאושר כחומרים אנטי-ויראליים: התרופות האנטי-פלואו-אמינו-דאמאנטן, המכוונות נגד החלבון M2 של שפעת, זאת באמצעות חסימת פעילות הערוץ שלו. למרבה הצער, עמידות נרחבת מצד הנגיף הפכה את האמינו-אדמנטנים ללא יעילים", מוסבר במאמר המדעי. "לפיכך, החלטנו לחפש חסמים נגד נגיף הקורונה בתעלת החלבון E. חסמים אלה עשויים להציג גישה פוטנציאלית לבלימת זיהומיות, בפרט בהתחשב בעובדה שחלבון E הוא השמור ביותר מבין כל החלבונים הנגיפיים. לדוגמה, בעוד שחלבוני הספייק של SARS-CoV-2 (נגיף הקורונה העכשווי) ו-SARS-CoV-1 (נגיף הסארס שנכחד מהעולם) זהים רק 76.2%, חלבוני E שלהם זהים בהתאמה בקרבה של 93.5%. בנוסף, חוסמי התעלות יכולים לשמש עבורנו ככלי מחקר שימושי להבהרת תפקידו של חלבון E במחזור ההדבקות הנגיפי".

בשני המאמרים שהתפרסמו במגזינים מובילים בעולם הווירולוגיה התמקדו פרופ' ארקין וקבוצתו בשתי תעלות בנגיף הקורונה: חלבון ה-E וחלבון 3a. במחקר הראשון, סרקו החוקרים ספרייה קטנה של חומרים המאושרים לשימוש בבני אדם על מנת למצוא מעכבים לחלבון זה, כשתוצאות הסריקה הניבו שני מעכבים: גליקלאזיד (תרופה המשמשת לטיפול בסכרת) וממנטין (תרופה לטיפול במחלת אלצהיימר). במחקר השני והאחרון, שפורסם בסוף החודש שעבר, בוצעה סריקה של ספרית חומרים רחבה יותר (2,839 כימיקלים מספריית התרופות של MedChem Express) ונמצאו קרוב ל-10 מעכבים. הגידול בכמות המעכבים שנמצאו מגדיל את הסיכוי למציאת תרופה לקורונה. מאחר שכל המעכבים החדשים שנמצאו מאושרים אף הם לשימוש בבני אדם, יש צפייה שכל המשוכות הרגולטוריות יהיו פחות מכשילות ופחות קשות למעבר כדי להשתמש בהן למחקר קליני. "30 אחוז מהתרופות הקיימות היום אושרו בדרך הזאת, ביניהן כמובן התרופות הקיימות כיום נגד הקורונה או אלה שניסו לבדוק אותן לאחרונה נגד נגיף זה, דוגמת 'רמדסיביר'", מסביר פרופ' ארקין ומוסיף: "יש לשער שהחומרים שנמצאו יעכבו גם את פעילות נגיף הקורונה, כפי שניסויים שנערכו לאחרונה במעבדת ה-BSL3 באוניברסיטה העברית בירושלים אכן הראו לאחרונה".

המחקר משמעותי מאוד למציאת פתרון לווריאנטים של הקורונה עצמם. מדוע? שני החלבונים בהם התמקדה קבוצתו של ארקין הם מהשמורים ביותר בנגיף - חלבון ה-E בנגיף הקורונה הנוכחי כמעט זהה לחלוטין למקבילו בנגיף ה-SARS מ-2003 (93.5%) בעוד שחלבוני ה-spike בשני הנגיפים זהים רק ב-79.5%. לפיכך ניתן לשער שכל המעכבים שהתגלו המחקר האחרון לגבי החלבון E יהיו רלוונטיים לווריאנטים החדשים של נגיף הקורונה שמתפרצים באופן תדיר. כמו כן, בעוד שהחיסון עובד נגד המרכיב בנגיף שמשתנה בצורה תדירה ביותר, החלבונים שאותם צוות המחקר של פרופ' ארקין מצאו כמעכבים - משתנים באופן הנמוך ביותר, ולכן יש תקווה שהם יהיו פעילים נגד הווריאנטים החדשים שנמצאים בשטח, שהחיסונים מגיבים אליהם פחות.

הבשורה המשמעותית ביותר של המחקרים שנעשו על ידי צוות המחקר של פרופ' ארקין היא שהפיתוח התרופתי מתקדם ומתפתח בכיוונים הנכונים. "החסם הגדול שהיה – אי זמינות של מעבדה לבדיקת החומרים באופן ישיר על נגיף הקורונה – הוסר. כיום אנחנו מסוגלים לחקור בצורה יותר טובה ולעבוד בקצב מהיר. דברים שחשבנו עליהם לפני שנה לגבי הנגיף יכולים להתברר כיום בקלות", מבהיר פרופ' ארקין, אך ממשיך להזהיר: "התחושה הכללית בארץ ובעולם היא שאם יש חיסונים, אין סיבה להמשיך לעבוד על הנגיף כי מצאנו פתרון. לצערנו, אם נסתמך על ערוץ אחד, ערוץ החיסונים, אנחנו עלולים להיות במצב שיופיעו וריאנטים חדשים שיכו אותנו שוק על ירך. למזלנו אנחנו עדיין לא שם, בכל הנוגע לשוק על ירך, אבל הווריאנטים הקיימים היום ברחבי העולם הם נורת אזהרה עבור כולנו". קבוצת המחקר מקווה לצאת בקרוב עם פרסום מחקרי נוסף, שלישי במספר, על היעילות של החומרים המעכבים נגד הנגיף כולו ולא נגד חלבון E בלבד - מהלך שעשוי לעורר עניין בקרב חברות הפארמה להתחיל בניסויים קליניים על תרופה חדשה נגד הקורונה.

לפרסום המדעי: https://www.mdpi.com/1424-8247/14/7/604

לפרסומים בתקשורת: mako, ישראל היום, מעריב, 103FMכיכר השבתערוץ 7, מדינטהידעןעיתון שחריתכאן 11 - חדשות הלילה, כאן ב - הבוקר הזה (https://omny.fm/shows/kan-2971/20-7-2021).

קראו פחות
ראה גם: בתקשורת, מחקר
משטח הזכוכית המצופה על גבי תמונה של וירוסים - מציג את השקיפות מלאה. באדיבות דוברות האוניברסיטה העברית

מחקר חדש חושף פיתוח של ציפוי שקוף, בעל פעילות אנטי-ויראלית ואנטי-חיידקית מושלמת

19 יולי, 2021

קרא עוד
חוקרים מהאונ' העברית המציאו ציפוי שהצליח להוריד משמעותית את כמות הפתוגנים השורדים על גבי משטחים מזוהמים, ולעזור במניעת הדבקות של מחלות שונות בין בני אדם. אחד החומרים מהם מורכב הצפוי הוא נחושת – בו השתמשו המצרים הקדמונים לחיטוי של פצעים, שיטה עתיקה ממנה שאבו החוקרים השראה. האם הטכנולוגיה תאומץ בקרוב על ידי חברות הסלולר, לפיתוח מגני מסך נגד קורונה לטלפונים ניידים?

ההתפרצות של המגפה העולמית המתמשכת של נגיף הקורונה העלתה מחדש את החשיבות של משטחים סטריליים שיכולים להרוג וירוסים וחיידקים. וירוסים כמו נגיף הקורונה, SARS-CoV-2 וכמו וירוס השפעת יכולים להדביק בני אדם דרך משטחים מזוהמים. בעיה דומה נפוצה בבתי חולים כאשר  משטחים מזוהמים על ידי חיידקים פתוגניים יכולים להדביק מטופלים. תופעה זו יכולה להיות מסוכנת במיוחד כאשר למטופל יש כשל חיסוני כלשהו שבגללו הוא נמצא מלכתחילה בבית החולים. מנגד, המשטחים המזוהמים יכולים להוות סיכון לא רק בבתי חולים, אלא בכל מקום בו יש מגע של אנשים שונים בחפצים או במשטחים במרחב הציבורי. למשל, ידיות של דלתות, ברזים, משטחים שונים בתחבורה ציבורית, מקלדות ומסכי מגע.

אחד הפתרונות לבעיה זו הוא השימוש בציפוי שיכול להרוג את הוירוסים והחיידקים שבאים איתו במגע - ציפוי אנטי-ויראלי ואנטי-בקטריאלי. ציפוי שכזה יכול להוריד את כמות הפתוגנים השורדים על גבי המשטחים המזוהמים, ולעזור במניעת הדבקות של מחלות שונות בין בני אדם. בסופו של דבר, הציפויים יכולים להוביל לירידה כללית בקצב התחלואה, שעולה בשבועות האחרונים. אחד החומרים שיכולים לשמש להריגת חיידקים ווירוסים הוא נחושת. התכונות האנטי-מיקרוביאליות של נחושת היו בשימוש כבר אצל תרבויות קדומות, עוד לפני שידעו על קיומם של חיים מיקרוסקופיים. השימוש המתועד הקדום ביותר של נחושת נמצא אצל המצרים הקדמונים בפפירוס שמתוארך למאה ה-17 לפנה"ס ובו נכתב על השימוש בנחושת לחיטוי של פצעים ושל מי שתייה.

מה שעבד אצל המצרים הקדמונים יעבוד גם במחקר שלהם – כך האמינו פרופ' מיטל רכס ותלמיד הדוקטורט דניאל בועז המכון לכימיה והמרכז לננו-מדע וננו-טכנולוגיה באוניברסיטה העברית, שביצעו לאחרונה מחקר חדש במעבדתה של פרופ' רכס באוניברסיטה, במהלכו פותחה מולקולה חדשה שיכולה ליצור באופן ספונטני ציפוי דביק ושקוף, בעל פעילות אנטי-ויראלית ואנטי-בקטריאלית. המולקולה הזו היא למעשה שרשרת עם מספר קטן של חומצות אמינו, הנקראת פפטיד, והיא יכולה לקשור מתכות שונות ביניהן גם נחושת. במסגרת המחקר בוצעו בדיקות שמטרתן לכמת את מספר הווירוסים ששורדים את המגע עם המשטח המצופה במולקולה בשילוב עם נחושת. בבדיקות הללו, וירוסים מסוג bacteriophage T4 (מערכת מודל טובה לווירוסים) הונחו על גבי משטחים מצופים ומשטחי ביקורת לא מצופים, נשטפו מהם, עורבבו עם חיידקי E. coli והונחו על גבי צלחות פטרי. אם הווירוסים הצליחו לשרוד את המגע עם המשטחים, הם הרגו את החיידקים שנמצאים סביבם ויצרו אזור שקוף במושבות החיידקים שנקרא רובד נגיפי – plaque. הפלאקים שנוצרו משמשים כמדד לכמות הווירוסים ששרדו על המשטחים. נמצא כי המשטחים המצופים בעזרת המולקולה והנחושת הצליחו להרוג חמישה סדרי גודל של וירוסים יותר מאשר משטחי הביקורת הלא מצופים. למעשה, 100% מהווירוסים שהונחו על גבי המשטחים המצופים לא שרדו.

בהמשך בוצעו בדיקות דומות עבור כמות החיידקים ששורדים את המגע עם המשטחים המצופים. בבדיקות הללו חיידקי E. coli הונחו על גבי משטחים מצופים ומשטחי ביקורת לא מצופים, נשטפו מהם והונחו על גבי צלחות פטרי. החיידקים ששרדו יצרו מושבות שנספרו כמדד לכמות החיידקים ששרדו על המשטחים. במדידות הללו נמצא כי המשטחים המצופים הצליחו להרוג שישה סדרי גודל של חיידקים לעומת משטחי הביקורת, וגם כאן 100% מהחיידקים שהונחו על המשטחים המצופים לא שרדו.

בנוסף לפעילות האנטי-ויראלית ואנטי-בקטריאלית החזקה של הציפוי, יש חשיבות רבה גם לעובדה שהציפוי שקוף ולא משפיע על מראה המשטח המצופה. עובדה זו מקנה לציפוי יתרון בכך שניתן להשתמש בו על גבי משטחים שונים שאת המראה שלהם לא רוצים לשנות. למשל, מסכי מגע, מגנים שקופים לטלפונים סלולריים (נגד קורונה, לדוגמה), מחיצות שקופות במשרדים, מגני פנים, חלונות ועוד. "בימים כאלו, בהם מגפות משתוללות ברחבי העולם, ציפוי אנטי-ויראלי ואנטי-בקטריאלי יכול להוות אמצעי חשוב למלחמה בהתפשטות המגפה, למניעת זיהומים חיידקיים שיכולים לפגוע בצורה קשה במטופלים בבתי חולים, ולאפשר חזרה מהירה יותר לשגרה", סיכמו החוקרים. המחקר מומן על ידי משרד המדע.

למחקר - ראו בקובץ המצורף למטה.

לפרסומים בתקשורת: מקור ראשון, ישראל היום, שלושה שיודעים - כאן תרבותמבזקלייב,

קראו פחות
ראה גם: בתקשורת, מחקר
ליעם גל מקבל את הפרס

פרס דיקן הסטודנטים על פעילות התנדבותית לקהילה ניתן למייסד הפורום הסטודנטיאלי לרפואת להט"ב

15 יולי, 2021

קרא עוד
היחידה למעורבות חברתית בדיקנט הסטודנטים באוניברסיטה העברית קיימה לאחרונה אירוע סיום למלגאיות ולמלגאים, וטקס הענקת פרס דיקן הסטודנטים על פעילות התנדבותית לקהילה. האירוע נערך בהשתתפות 200 סטודנטים מכל הפקולטות באוניברסיטה שלקחו חלק במהלך השנה החולפת באחת מתכניות היחידה. במרכז האירוע התקיים דיון בשולחנות עגולים על האימפקט החברתי של האוניברסיטה, וכן נדונו הנושאים - כיצד האוניברסיטה יכולה למנף את היותה מקום מפגש בין סטודנטים ערבים ויהודים ולאפשר שיח משותף, כיצד האוניברסיטה יכולה לתת יותר מקום וביטוי לנשים במרחב האקדמי והציבורי, לעודד חינוך לערכים דמוקרטיים ולקדם אותם בחברה ועוד.

בין מקבלי פרסי ההצטיינות מטעם דיקן הסטודנטים על פעילות התנדבותית לקהילה היה ליעם גל מהפקולטה לרפואה באוניברסיטה, עתודאי בשנתו השישית במסלול צמרת אשר ייסד לראשונה בארץ את הפורום סטודנטיאלי לרפואת להט"ב, שמטרתו להעלות את מודעות הסטודנטים למקצועות הבריאות לסוגיות מרכזיות ברפואת להט"ב. במסגרת עבודתו ההתנדבותית, ליעם הבחין בחוסר מודעות לרפואה ייחודית המותאמת לקהילה הגאה בקרב מקצועות הבריאות השונים, והחל לפעול להקמת פורום מסודר ונגיש. הפורום מארגן שיעורים חודשיים לסטודנטים ממקצועות הבריאות, המועברים מפי רופאים מובילים בתחום, מעודד מחקר לעבודות גמר ברפואת להט"ב, ואף גייס 10,000 שקלים מתורמים לשם הענקת מענקי מחקר בנושא. בנוסף, הוא מעורר מודעות בקרב רופאים לפורום.

פעילותו החברתית של ליעם כוללת גם את התנדבותו בפרויקט "לביא", במסגרתו מנגן ליעם בחצוצרה כדי להנעים למאושפזים והמאושפזות הצעירים בבית החולים לילדים בהדסה עין כרם בירושלים, וכן את היותו רכז האחווה הסטודנטיאלית הגאה בקמפוס עין כרם בין השנים 2017 – 2019.

"ליעם גל הינו סטודנט אשר הבחין בחוסר מערכתי כלל-ארצי, אשר פעל והקים פרויקט בסדר גודל לאומי לשם שינוי באספקט התודעתי והן באספקט המעשי", הסבירו השבוע בדיקנט הסטודנטים באוניברסיטה העברית והוסיפו כי "באופן כללי, אחרי שנה של עבודה מאתגרת שחלקה התקיים מרחוק ולאחר אירועי מאי והמתיחות שהכניסו לקמפוס, היה מרומם לראות את ההתכנסות הגדולה פנים אל פנים, מהמפגש הבלתי אמצעי של סטודנטים מקהילות תרבותיות שונות ששוחחו יחד בפתיחות, כבוד ורצינות והביעו את דעתם ביחס להשפעה שראוי שיהיה לאוניברסיטה בסוגיות חברתיות מרכזיות".

יתר הזוכים בפרסי ההצטיינות השנה מטעם דיקן הסטודנטים על פעילותם ההתנדבותית לקהילה: חנה בחלריס ממדעי הקוגניציה, שמתנדבת מזה כשלוש שנים בפרויקט "יזהר" - פרויקט למזעור נזקים בקרב סובלים מבעיות סמים, דרות רחוב וזנות; נועם אפל מביוטכנולוגיה, שמתנדב למעלה משבע שנים בעמותת "בית הגלגלים" שהינה עמותה לילדים עם צרכים מיוחדים ונכויות פיזיות שונות; שירה ורטיקובסקי נימני מבית הספר לחינוך (תכנית "עמיתי מלטון"), אשר שותפה להקמת מיזם "עושים שכונה" - יוזמה חברתית המתמקדת בשכונות מצוקה וכוללת הקמת מרכז עשייה קהילתי, הפרחת השטחים המוזנחים, שיפוץ גינות, בתים ובניינים ויצירת קשרים עם תושבי השכונה; גלי קרונזון מהחוגים סוציולוגיה, אנתרופולוגיה ויחסים בינלאומיים, שותפה להקמת מיזם הנקרא "עולים על הגל" אשר נולד בתקופת הקורונה המזמין עולים חדשים לתרגל עברית עם מתנדבים בשיעורי זום בחינם; ויפתח סחאוטן ממדעי בעלי חיים, שהתנדב בארגון "תרבות של סולידריות" - התארגנות אזרחית לעזרה הדדית שתומכת בקהילה ובאנשים מוחלשים שנפגעו ממשבר הקורונה ובכלל.  "האוניברסיטה גאה בסטודנטים שלצד לימודים תובעניים מגלים אחריות אזרחית, ואקטיביזם ומבקשים להשפיע ולחולל שינוי חברתי באמצעות פעולות ומיזמים מעוררי השראה" נמסר מטעם דיקנט הסטודנטים בסיום האירוע.

פרסום בתקשורת - ynet

קראו פחות
צילום: יוסי זמיר

השרה לביטחון מזון ומים של איחוד האמירויות, ביקרה בפקולטה לחקלאות מזון וסביבה על מנת לקדם שיתופי פעולה בתחום הפודטק והאגריטק בין המדינות

14 יולי, 2021

מדובר בביקור הראשון של בכירי ממשלת איחוד האמירויות במוסד אקדמי ישראלי. פרופ' חפץ: "יש לנו הזדמנות לאחד כוחות ומקורות ידע בין שתי מדינות קטנות במזה"ת ולהביא בשורה משמעותית לעולם"

 

כתובת ירובעל, שנכתבה בדיו על גבי כלי חרס. צילום - דפנה גזית, רשות העתיקות

מי אתה ירובעל? בפעם הראשונה התגלתה כתובת נדירה מימי השופטים, המתקשרת לספר שופטים

12 יולי, 2021

קרא עוד

הכתובת בת ה-3,100 שנה התגלתה ליד קרית גת, בחפירות של האוניברסיטה העברית בירושלים, רשות העתיקות ואוניברסיטת מק-קוורי בסידני. לדברי הארכיאולוגים, "כינויו של השופט גדעון בן יואש בתנ"ך היה ירובעל, אך אין לדעת אם הכלי שעליו נכתבה הכתובת בדיו, היה שייך לו"

לראשונה: כתובת מימי השופטים המתקשרת לספר שופטים, נחשפה בחפירה ארכיאולוגית בחורבת אל-ראעי, ליד קרית גת. הכתובת הנדירה נושאת את השם "ירובעל" בכתב האלף-בית, ומתוארכת לסביבות 1,100 לפנה"ס. היא נכתבה בדיו על גבי כלי חרס, ונמצאה בתוך ממגורה לאחסון שנחפרה אל תוך האדמה, והייתה מדופנת באבנים.

החפירות באתר, השוכן ביער שחריה של קרן קיימת לישראל, מתנהלות מדי שנה מאז שנת 2015, ועכשיו נערכת בו עונת החפירות השביעית. החפירות נערכות מטעם המכון לארכיאולוגיה של האוניברסיטה העברית בירושלים, רשות העתיקות, ואוניברסיטת מק-קוורי בסידני שבאוסטרליה, בניהולם של פרופ' יוסף גרפינקל, סער גנור, ד"ר קייל קיימר וד"ר גיל דוויס. המחקר נתמך על ידי ג'ואי סילבר, אהרן לוי, קרן משפחת רות מסידני, ומרכז רוג'ר וסוזאן הרטוג לארכיאולוגיה, במכון לארכיאולוגיה באוניברסיטה העברית.

הכתובת נכתבה בדיו על פך – כלי אישי קטן עשוי חרס, בנפח של כ-1 ליטר, שיכול היה להכיל מוצר יקר כמו שמן, בושם או תרופה. נראה, כי – בדומה להיום, בעלי הכלי כתב את שמו על הכלי, על מנת שידעו כי הוא שייך לו.

הכתובת פוענחה על ידי האפיגרף פרופ' כריסטופר רולסטון מאוניברסיטת ג'ורג וושינגטון בוושינגטון די.סי. בכתובת רואים בברור את האותיות יוד (שבורה בחלקה העליון), ריש, בית, עין, למד, ושרידי אותיות נוספות, המעידות שהכתובת הייתה ארוכה יותר.

לדברי פרופ' גרפינקל וגנור, "השם ירובעל מוכר במסורת המקראית בספר שופטים, כשמו השני של השופט גדעון בן יואש. תחילה, גדעון מוזכר כמי שנלחם בעבודת אלילים וכמי ששבר את מזבח הבעל וכרת את האשרה. לאחר מכן, הוא נזכר במסורת המקראית כמי שנלחם במדיינים שהגיעו מעבר הירדן, ונהגו לבזוז את יבול האיכרים. לפי הכתוב, גדעון התארגן עם צבא מצומצם של 300 איש והתקיף את המדיינים בשעות הלילה באזור מעיין חרוד. לאור המרחק הגיאוגרפי בין השפלה ועמק יזרעאל, יתכן שבכתובת מוזכר ירובעל אחר, ולא גדעון של המסורת המקראית, איך אין לשלול את האפשרות כי הכלי היה שייך לגדעון השופט. על כל פנים, מסתמן כי השם ירובעל משקף מציאות מימי השופטים, בה היה שם זה מקובל".

כתובות מתקופת השופטים הן נדירות ביותר, וכמעט שלא מוצאים כמותן בארכיאולוגיה של ארץ ישראל. כתובות ספורות שנחשפו בעבר נשאו מספר אותיות, שלא ניתן היה לקשר ביניהן. זו הפעם הראשונה שהשם ירובעל נמצא כממצא ארכיאולוגי מחוץ למקרא - בשכבה ארכיאולוגית, המתוארכת לסביבות 1100 לפנה"ס, ימי השופטים.

"כידוע, יש ויכוחים גדולים האם המסורת המקראית משקפת מציאות ונאמנה לזיכרונות היסטוריים מימי השופטים ומימי דוד", אומרים החוקרים. "השם ירובעל מופיע במסורת המקראית רק בתקופת השופטים, ועתה הוא נחשף גם בממצא הארכיאולוגי, בשכבה מימי השופטים. באופן דומה, השם אישבעל מופיע במסורת המקראית רק בימי דוד המלך, והוא נמצא בחפירות חורבת קיאפה באתר מימי דוד המלך. זהות שמות האנשים בתנ"ך ובכתובות המתגלות בחפירות ארכיאולוגיות, מעידה על השתמרות זיכרון שעבר מדור לדור".     

כתובת ירובעל תורמת אף להבנת התפשטות כתב האלף-בית במעבר מהתקופה הכנענית לתקופה הישראלית. כתב האלף-בית התפתח על ידי הכנענים בהשפעה מצרית בסביבות שנת 1,800 לפנה"ס, בתקופת הברונזה התיכונה. בתקופת הברונזה המאוחרת, בשנים 1,150-1,550 מוכרות בארץ ישראל רק כתובות בודדות, שרובן נתגלו בתל לכיש, הסמוך למושב לכיש של ימינו. נראה, כי העיר הכנענית לכיש, הייתה המרכז בו התקיימה והשתמרה מסורת הכתיבה של כתב האלף-בית. לכיש הכנענית נהרסה בסביבות 1,150 לפנה"ס, ונשארה שוממת במשך כ-200 שנה. לפיכך, לא היה ברור עד כה היכן השתמרה מסורת הכתיבה באלף-בית לאחר חורבן לכיש.

הכתובת שנחשפה, מעידה כי בחורבת אל ראעי, שמיקומה היה כ-4 ק"מ מלכיש ואשר הייתה האתר המרכזי באזור בתקופת השופטים, השתמרה מסורת הכתיבה, במעבר מהתרבות הכנענית לתקופה של ממלכות ישראל ויהודה. בתקופת המלוכה, מהמאה ה-10 לפנה"ס, מוכרות באזור השפלה כתובות נוספות: שתי כתובות מחורבת קיאפה, וכתובות באתרים תל צפית ותל בית שמש.

לסרטון:

פרסומים בתקשורת: ynet, הארץ, ישראל היוםמעריב, וואלה, כאן 11, מקור ראשוןN12, JDN, News1, סרוגים, ערוץ 20ערוץ 7 - מבזק, mivzaklive, 0404

קראו פחות
ראה גם: בתקשורת, מחקר
המכון לארכיאולוגיה, האוניברסיטה העברית. PHOTO BY AG

התקדמות בפרויקט החפירות בבית שאן: "המכון לארכיאולוגיה - חוד החנית של המחקר בישראל"

11 יולי, 2021

ממזרח לעמק יזרעאל שוכנת בית שאן, עיר ספר בת כ-20,000 תושבים שידועה כיום בעיקר בשל עברה רוויי ההסתננויות אליה מירדן. אולם בשטחה של בית שאן המודרנית, שקמה בשנת 1949, שוכן ישוב בעל שם זהה עוד מ-4000 לפנה”ס ונזכר במקרא.

ראה גם: בתקשורת, מחקר
הרקטור עורך את טקס ההכתרה. צילום - יוסי זמיר

השיא של כל הזמנים נשבר: הענקנו השנה 383 תארי דוקטור, יותר מבעבר ומכל מוסד אקדמי בישראל!

11 יולי, 2021

מקבלת התואר המבוגרת ביותר בת 76 והצעיר ביותר בן 28 ולראשונה מעל ממחצית ממקבלות התואר הנשים הן מתחומי המדעים הניסויים. רקטור האוניברסיטה העברית, פרופ' ברק מדינה: "אני מאחל לכולנו שתעשו חיל, בקידום הידע האנושי"

קרדיט: ברונו שרביט

האוניברסיטה העברית קוראת לחוקרים וסטודנטים אזרחי אוקראינה להמשיך את הפעילות המחקרית אצלנו!

6 מרץ, 2022

הנהלת האוניברסיטה העברית ואגודת הסטודנטים הציבו היום את דגל אוקראינה ברחבת הדגלים בקמפוס בהר הצופים כאות הזדהות עם העם באוקראינה. הצבת הדגל מבקשת להעביר מסר של חיזוק ותמיכה באוקראינה שנמצאת זה השבוע השני בפלישה אגרסיבית של הצבא הרוסי בשטחה.

פרופ' אשר כהן, נשיא האוניברסיטה העברית ציין כי: "הצבת הדגל מהווה מבחינתו אמירה חשובה שאנו באוניברסיטה העברית לא נשארים אדישים אל מול האסון המתרחש באוקראינה, וכי אנו שולחים מסר של חיזוק ועמידה איתנה לעם באוקראינה. ליבנו עם העם האוקראיני ועם הסבל הנורא המתרחש שם שנובע מהתנהגות ברברית שאינה מתקבלת על הדעת".

 יום האישה 2022: פרויקט מאמרי דעה של עמיתות מיזם "לוקחות במה" באוניברסיטה

יום האישה 2022: פרויקט מאמרי דעה של עמיתות מיזם "לוקחות במה" באוניברסיטה

2 מרץ, 2022

קרא עוד

יום האישה הבינלאומי 2022

פרויקט מאמרי דעה של עמיתות מיזם "לוקחות במה" באוניברסיטה
שנועד להגדיל את הייצוג והחשיפה של חברות הסגל כדוברות ושותפות בשיח הציבורי

 

 

אנדומטריוזיס: מחלה אחת, נשים שונות

ד״ר דנה לסרי, ביה''ס לעבודה סוציאלית

איה ורטהיימר, מנכ''לית שותפה בקהילת אנדומטריוזיס ישראל 

למרות שמדובר במחלה שמשפיעה על 10% מהנשים בעולם וגובה מחיר פיזי ונפשי משמעותי מהנשים המתמודדות עימה, אנדומטריוזיס עדיין לא נמצאת מספיק בשיח.

לקריאת הכתבה >

 

 

כמה עולה להיות אישה?

פרופ' רננה פרס, ביה''ס למנהל עסקים

הסטודנטיות דנה טיילר ונסיה מוראי 

המס הורוד הוא מס סמוי שמוטל על נשים בלבד, ומשמעותו מחיר גבוה יותר על מוצרי צריכה בסיסיים. למה זה קורה וכיצד אנחנו יכולות לשנות את זה?

לקריאת הכתבה >

 

איפה אתם הגברים? ריפוי בעיסוק קורא לכם! 

ד"ר יפית גלבוע, ד"ר לנה ליפסקיה וד"ר מור נחום, ביה''ס לריפוי בעיסוק

מהי תופעת "ההדרה העיסוקית", כיצד היא משפיעה על בחירותיהם המקצועיות של גברים ונשים ומהם הפערים החברתיים שנוצרים בעקבות כך?

לקריאת הכתבה >

 

פרספקטיבה אישית על מיעוט הנשים בעמדות מפתח באוניברסיטאות

פרופ מונה דביר-גינזברג, הפקולטה לרפואת שיניים

התפיסות החברתיות של תכונות אופי של מנהלות ומנהלים, מובילות לפער בין גברים ונשים בהגעה למשרות ניהוליות בכירות באקדמיה - כיצד אנו יכולות לשנות את המציאות הזו?

לקריאת הכתבה > 

 

"למען הדורות הבאות" 

ד''ר שהם חשן-הלל, מביה''ס למנהל עסקים

פרופ' נטע קליגלר-וילנצ'יק, המחלקה לתקשורת ועיתונאות

פרופ' נטע ברק-קורן, הפקולטה למשפטים 

 

פנייה של צוות חוקרות להנהלת האוניברסיטה, הובילה לגיבוש מסמך הנחיות מקיפות ראשון מסוגו, המגנות על זכויותיהן של חוקרות בחופשת לידה.

לקריאת הכתבה > 

 

 

איך שומרים על מגוון ומה למדתי מעולם הצמחים? 

ד"ר תמר פרידלנדר, הפקולטה לחקלאות מזון וסביבה

תופעת ההפרייה העצמית אומנם מאפיינת צמחים רבים, אך גם עשויה לפגוע במגוון הגנטי ולהשפיע על ההתפתחות האבולוציונית של הצמח.

לקריאת הכתבה > 

 

למה נשים (לא) לומדות מדעי המחשב?

פרופ' יפעת בן-דוד קוליקנט, ביה''ס לחינוך ושרה גנוט מהמרכז האקדמי לב

האם הסיבה לרתיעה של נשים מלימודי המחשב נעוצה בסביבה הגברית המאפיינת אותם? נתונים חדשים מוכיחים שכן.

לקריאת הכתבה > 

 

מעורבותן של נערות ערביות באלימות ועבריינות

פרופ' מונא חורי-כסאברי, סגנית נשיא האוניברסיטה לאסטרטגיה ומגוון

לנא ג'יריס-לולו, ביה"ס לעבודה סוציאלית ורווחה חברתית

התרגלנו לשמוע על אלימות גברית, אבל ממה נובעת אלימות נשית? אלימות נשים במגזר הערבי קשורה לחוויות פרסונליות של אפליה מגדרית ואתניתולכן דורשת יותר רגישות מצד אנשי מקצוע כשמתמודדים עם ההדרה הכפולה.

לקריאת הכתבה > 

 

 

קראו פחות
pexels-chokniti-khongchum-3938022

ד"ר הייתם עמל על הקשר המפתיע בין אוטיזם לאלצהיימר

21 פברואר, 2022

שיחה עם ד"ר הייתם עמל, מהמכון לחקר התרופה, בית הספר לרוקחות, הפקולטה לרפואה. לאחרונה נבחר ד"ר עמל לאחד מארבעים הצעירים והצעירות המבטיחים בישראל של מגזין דה מרקר. זו היתה הפעם הראשונה בה נחשף לקהל הרחב, אבל בקהילה המדעית - בטח בין העוסקים באוטיזם ואלצהיימר - ד"ר עמל הוא שם ידוע ומוכר כמי שחתום על הגילוי הראשון בספרות של הקשר בין תחמוצת החנקן (NO) לאוטיזם.

ראה גם: סגל
איינשטיין

תמיכה בכנסים מדעיים בינלאומיים

21 פברואר, 2022

קרא עוד
האוניברסיטה מעודדת קיומם של כנסים מדעיים בינלאומיים המאורגנים על-ידי חוקריה, ורואה חשיבות בכנסים אלו להידוק הקשרים בין החוקרים לעמיתיהם בארץ ובעולם. לצורך כך מקצה האוניברסיטה משאבים כספיים ופיזיים שחלוקתם נקבעת על ידי הוועדה לכנסים מדעיים בינלאומיים, בראשות סגן הרקטור, המתכנסת פעמיים בשנה.
הקול הקורא מתפרסם בסמוך לתחילת כל סמסטר.

ועדת הכנסים פועלת מתוקף הוראת ההנהלה מס' 17-001. בסמכות הוועדה להעניק סיוע כספי לארגון כנס בינלאומי, אשר נע בדרך כלל בין $500 ל-$5,000. החלטות הוועדה מתקבלות בהתאם לאמות מידה שנקבעו לעניין זה.

על אמות המידה לתמיכה בכנסים מדעיים בינלאומיים קרא כאן.
הטיפול המנהלי בבקשות המוגשות לוועדה נעשה ע"י הרשות לבינלאומיות.
לשאלות אנא פנו לגב' אלמה לסינג, ​טל': 02-855-0454, דוא"ל: almal@savion.huji.ac.il

​מימון חיצוני לארגון כנסים מדעיים ניתן לחפש באמצעות החיפוש המתקדם.

תאריך הגשה קובע: יום שלישי, 17 במאי 2022
 קול קורא מקורי

קראו פחות
Ousa Chea, unsplash

שלושה חוקרים מהאוניברסיטה זכו במענקי מחקר יוקרתיים מטעם תכנית האיחוד האירופי למחקר וחדשנות (ERC)

10 פברואר, 2022

קרא עוד

שלושה חוקרים מהאוניברסיטה העברית – פרופ' יוסי בוגנים מהמחלקה לביולוגיה התפתחותית וחקר הסרטן בפקולטה לרפואה, פרופ' עפרה בני מבית הספר לרוקחות בפקולטה לרפואה ופרופ' אורי בנין מהמכון לכימיה בפקולטה למתמטיקה ולמדעי הטבע – זכו במענקי European Research Council (ERC) על מחקריהם פורצי הדרך. מדובר במענקי המשך בשווי ממוצע של 150 אלף יורו כל אחד, אשר יסייעו להם לגשר על הפער בין תוצאות המחקר החלוצי שלהם לבין השלבים המוקדמים של מסחורו. המענקים הם חלק מתוכנית Horizon Europe  של האיחוד האירופי בתחומי המחקר והחדשנות.

מימין לשמאל: פרופ' בנין (קרדיט תמונה: נתי שוחט, פלאש 90), פרופ' בני (קרדיט תמונה: Yoram Aschheim) ופרופ' בוגנים (קרדיט תמונה: AG).

מימון זה יועיל לפרויקטים במגוון תחומים, למשל ביצירת ערכת כלים חדשה לפיתוח המחקרים. בזכות המענק, פרופ' בוגנים ועמיתיו מפתחים עתה שיטת טיפול חדשנית לתופעת הניוון המקולרי הקשור לגיל (Age-Related Macular Degeneration), המהווה הגורם המוביל בעולם לעיוורון ופגעה בשנים האחרונות ב-196 מיליון בני אדם ברחבי העולם. "השיטה החדשה לא רק תאפשר לעכב את המחלה, אלא גם תשפר את התפקוד התאי בטיפול בה", משתף פרופ' בוגנים. התוצאות כבר מוכיחות שהטכניקה המוצעת בטוחה ויעילה בשיפור תפקוד תאי עור זקנים אצל עכברים, והמוצר הסופי, המכונה "I See", יציע טיפול ראשון מסוגו שיכול לשחזר את הראייה גם אצל בני אדם.

מחקרו של פרופ' בנין מתמקד בננו-גבישים, נקודות קוונטיות, המכונים גם "אטומים מלאכותיים". חלקיקים אלה מיושמים כיום במסכי תצוגה, כאשר כל אחד מהם מעניק למסך צבע שונה המרכיב את התמונה המלאה. על-ידי שינוי גודל הגביש, ניתן לשלוט גם בצבע האור שהוא פולט. הרעיון של פרופ' בנין ועמיתיו היה לחבר ננו-גבישים כאלה כאטומים מלאכותיים וליצור מהם מולקולות מלאכותיות. למולקולות מלאכותיות אלה עשוי להיות יישום במסכים. פרופ' בנין מסביר כי "כל מולקולה מלאכותית כזו, המורכבת מננו-גבישים, תכיל את כל הצבעים הבסיסיים של המסך, ולאו דווקא צבע אחד שמוגדר בהתאם לגודל שלה. נוכל לשלוט בצבע של המולקולה באמצעות הפרעה חשמלית, כך שזה צפוי לחסוך שלבים רבים בייצור המסכים העתידיים". המענק הנוכחי יאפשר פיתוח מעשי והמעבר למולקולות האלה נראה לחוקרים כבעל פוטנציאל להקל על תהליך הייצור הטכנולוגי.

כמו כן, המענק יאפשר פריצת דרך משמעותית בתחום הננו-רפואה והטיפול במחלת הסרטן. צוות המחקר בהובלת פרופ׳ עפרה בני מפתח ננו-חלקיקים מכילי תרופה המורכבים מפולימר מתכלה ומתכת. החלקיקים המולטי-פונקציונליים מתוכננים למיקוד מקסימלי בגידול הדרוש לריפוי מחלת הסרטן. הננו-חלקיקים פוגעים בתאי סרטן בו זמנית באמצעות טיפול תרופתי, וגם באמצעות חימום המקום הנגוע – שיטה שמייעלת את חיסול המחלה. "הטכנולוגיה החדשה בה אנו מכינים את החלקיקים מאפשרת שליטה בתכונות הפיזיות שלהם כך שיוכלו לחדור לתאים הסרטניים בלבד, מבלי לפגוע בתאים בריאים מסביב. המענק יאפשר את פיתוח הטכנולוגיה ליצירת נשאי התרופה המתוחכמים, אשר תשפר את יעילות הטיפול בסרטן", מסבירה פרופ' בני.

המענקים החדשים הוענקו בסך הכל ל-18 חוקרים הפועלים בישראל, מתוכם שלושת חוקרי האוניברסיטה העברית. הם מצטרפים ל-166 חוקרים ברחבי העולם שזכו במענקי הוכחה למחקריהם מטעם התוכנית.

קראו פחות
Antenna, unsplash

פרופ׳ צפירה גרבלסקי ליכטמן על הסודות לפיצוח הצלחה בעמידה מול קהל

7 פברואר, 2022

קרא עוד
פרופ׳ צפירה גרבלסקי ליכטמן מתארחת בפודקאסט של ורד רמון ריבלין ברדיו תל אביב בשיחה על תקשורת לא-מילולית

ורד רמון ריבלין משוחחת עם פרופ׳ צפירה גרבלסקי ליכטמן מהמחלקה לתקשורת ועיתונאות באוניברסיטה על הסודות לפיצוח ההצלחה בעמידה מול קהל, הופעה מול מצלמה ומול עובדים ובמשא ומתן. פרופ' גרבלסקי ליכטמן זוכה כבר 24 שנים ברציפות בתואר המרצה המצטיינת והיא החוקרת היחידה בארץ בתחום המומחיות של התקשורת הלא-מילולית.

להאזנה לפודקאסט המלא - "המשפיעות" רדיו תל אביב 102FM

קראו פחות
ראה גם: בתקשורת, סגל
Glenn Carstens-Peters, unsplash

השקעה לטווח ארוך: תקצוב ראוי למערכת ההשכלה הגבוהה

23 ינואר, 2022

קרא עוד
על רקע התפשטות זן האומיקרון והחשש שרופאים רבים ייכנסו לבידוד, במשרד הבריאות שקלו להתיר לרופאים ורופאות שנמצאו חיוביים לקורונה להמשיך לעבוד- כל זמן שאינם מגלים סימפטומים. המצב הזה של מחסור בצוות רפואי אינה בעיה שהחלה עם מגיפת הקורונה. הוא קשור כמובן לשאלות של תקצוב ותכנון ארוך טווח שבוודאי ניתן לפתרון.  

צריך לומר ביושר, רופאים שלומדים ומוכשרים כאן בישראל, הולכים ומתמעטים. על פי נתוני משרד הבריאות מבין הרופאים שקיבלו רשיון לעסוק ברפואה בישראל בשנת 2020 רק 36% למדו בישראל, לעומת כ- 50% לפני עשור. ואילו אחוז הבוגרים ממוסדות ממזרח אירופה, בשנת 2020 עמד על כ- 50%. המצב ברפואת שיניים גרוע עוד יותר. רק 22% בלבד מרופאי השיניים שקיבלו רשיון בשנה שעברה הם בוגרים שלמדו בארץ!

תמונת המצב הזו של לימודי הרפואה בישראל היא רק דוגמא אחת להיחלשות מערכת ההשכלה הגבוהה בארץ.

ההסבר להיחלשות הזו פשוט למדיי. לפי נתוני מרכז המידע והמחקר של הכנסת תקציב ההשכלה הגבוהה שעמד בשנת 2015 על סך של 3% מתקציב המדינה, ירד משמעותית בכ- 10% לשיעור של 2.7% מהתקציב הכולל. גם בהשוואה בינלאומית מצבנו לא טוב. ההשקעה השנתית לסטודנט נמוכה בישראל בכ- 20% ביחס לממוצע במדינות ה-OECD. לא כך צריכים להיות הנתונים במדינה דלת משאבים פיזיים שחרטה על דגלה יצירת כלכלה מבוססת ידע.

על מנת שמערכת ההשכלה הגבוהה תמשיך לייצר את הבסיס לשוויון חברתי ולשגשוג כלכלי במדינה, יש להעלות את התקציב לכל הפחות לרמות היחסיות שהיה בהן, ולהתייצב על תקצוב שאינו נופל מזה של  המדינות המפותחות. השקעה כספית מושכלת יכולה לייצר הצלחות גדולות. כך, לדוגמא, לפני כחמש שנים הגדירה הות"ת בשיתוף פעולה הדוק עם שר החינוך דאז נפתלי בנט, תכנית להגדלת מספר הלומדים במקצועות ההייטק באוניברסיטאות. בתכנית הושקעו כמיליארד שקלים, והיעד היה הגדלת מספר הבוגרים בתחומים אלה ב-40%. התכנית הצליחה מעל למשוער, ובתוך חמש שנים גדל מספר הסטודנטים ב-60%. סטודנטים אלה השתלבו בשנים האחרונות בתעשיית ההיי טק והם חלק מהסיבה לגידול המבורך של הסקטור הזה בשנים האחרונות. השקעה מושכלת הניבה תוצאה מצוינת.

מערכת ההשכלה הגבוהה משוועת לתכנית חומש מתוקצבת באופן מספק ולתכנון מושכל ושאפתני.
אם לא נעשה זאת היום, לא נצליח להגדיל את שיעורם של הסטודנטים החרדים והערבים בקמפוסים שלנו, והמדינה לא תצליח ליישר קו בתחום ההשכלה בין המגזרים השונים בעשורים הקרובים. השקעה שכזו בסטודנטים, בייחוד אלה שבאים מרקע מוחלש, תתרום גם להעלאת הפריון במשק.
אם לא נשקיע מספיק, נמצא עצמנו הולכים ומידרדרים בתחומי ידע שיגדירו את עתידנו – בינה מלאכותית, ביולוגיה סינתטית ומיחשוב קוונטי. אנחנו הולכים ומידרדרים בתוצרי המחקר שלנו בגלל השקעה שהולכת ופוחתת בהשוואה למקבילים לנו בעולם.

אם לא נשקיע מספיק, לא נראה הרבה רופאים שיוכשרו בבאר-שבע, בתל-אביב או בירושלים. השקעה דלה תמשיך ותאלץ את מיטב בנותינו ובנינו לנדוד ללמוד רפואה בחו"ל, פעמים רבות במוסדות שרמתם ירודה. והרי ברור לכולנו שלאזרחי ישראל מגיע להיות מטופלים על ידי הטובים ביותר.

לאחרונה הקימה הממשלה כח משימה לטיפול במחסור באנשי הייטק, ובמקביל פועלות גם כמה ועדות שמייעצות בנושא המחסור באנשי צוות רפואי. צריך לומר ביושר - הפתרונות הנדרשים אינם כאלה שיניבו תוצאה מהירה. הם מצריכים השקעה תשתיתית בהשכלה הגבוהה. לא יספיקו כאן פלסטרים, מעקפים ופטנטים יצירתיים. כבר מאוחר מדי להגדיל באופן משמעותי את היצע המהנדסים בשלוש השנים הקרובות, אולם עבודה מושכלת תשפר את מצבנו בעוד ארבע שנים ויותר. באופן דומה, לא ניתן לתקן את מספר תלמידי הרפואה בישראל בחמש השנים הקרובות. אבל אם נפעל כעת, נוכל לשפר את המצב במחצית השנייה של שנות ה-20.

מערכת ההשכלה הגבוהה נהנית מתכנון עם אופק רחוק יותר ממרבית הסקטורים במדינה. המערכת שלנו פועלת על פי תכניות חמש-שנתיות. שתי תכניות החומש האחרונות הביאו להצלחות בכמה תחומים, אולם אין בכך די. לקראת תכנית החומש הבאה, זו שתתחיל בשנת 2023, נכון שהמדינה תשקיע סכומים שהמערכת ראוייה להם, ולכל הפחות תשווה את ההשקעה למדינות הדומות לנו בגדלן ובאופי המשק והתעסוקה שלהן. השקעה מושכלת תייצר פירות שהחברה והכלכלה בארצנו משוועות להם.

הכותב הוא ישי פרנקל, מנכ"ל האוניברסיטה העברית.

קראו פחות
Colin C Murphy, unsplash

יום השואה הבינלאומי: גרמנים רבים זכו לפיצוי ממשלת מערב גרמניה עבור רכוש אבוד שגזלו מיהודים

16 ינואר, 2022

קרא עוד
מחקר שביצעה חוקרת מהאוניברסיטה מגלה קשר לכאורה, בין הפיצויים לניצולי שואה לבין פיצויים שניתנו לגרמנים ממיעוטים אתניים, שהשתלטו על רכוש יהודי במדינות מזרח ומרכז אירופה וגורשו משם בתום מלחמת העולם השנייה

ד"ר איריס נחום המתמחה בהיסטוריה מודרנית של מרכז אירופה מהחוג להיסטוריה באוניברסיטה העברית בירושלים, חוקרת את סוגיית הפיצויים בעבור עוולות היסטוריים, בהקשר היהודי-גרמני והפנים-גרמני. מחקרה מתבסס על ניתוח איכותי של חומר ארכיוני שטרם נחשף לציבור. הארכיון הממוקם בעיר ביירוית בגרמניה ונקרא Lastenausgleichsarchiv "ארכיון השוואת הנטל". ד"ר נחום מצאה בו 55 אלף תיקים העוסקים בגזילת רכוש יהודי במרכז ומזרח אירופה. בנוסף, הארכיון מתעד גירוש גרמנים אתניים לגרמניה מאזורים במרכז ומזרח אירופה שנכבשו או סופחו ע"י גרמניה הנאצית ושוחררו אחרי מלחמת העולם השנייה.

מהמחקר עולה, כי החל משנות ה-50 של המאה ה-20, מערב-גרמניה שילמה פיצויים, לא רק לניצולי שואה, אלא גם למיעוטים גרמנים אתניים, שהשתלטו על רכוש יהודי במרכז ומזרח אירופה, תחת השלטון הנאצי. אותם מיעוטים איבדו את הרכוש כתוצאה מתבוסת גרמניה, אך זכו לפיצויים בגין הרכוש שאבד כתוצאה מגירושם. לטענת המחקר, קיים קשר נסיבתי בין הפיצויים עבור ניצולי השואה לפיצויים עבור המגורשים הגרמניים והוא מראה שגרמנים רבים פוצו על-ידי מערב גרמניה, בעבור רכוש אבוד, שבמקורו בבעלות יהודית.

במחקר, בוחנת ד"ר נחום כיצד הקשר הובא לידי ביטוי בהסכם השילומים משנת 1952, בין ישראל למערב-גרמניה ועורכת השוואה בין טיפול החוק הגרמני בגרמני אתני שביקש פיצויים עבור רכוש אבוד שהיה שייך במקור ליהודי, לעומת פניות של יהודים עבור אותו הרכוש. הממצאים העיקריים הם ש"מערכת הפיצויים" המערב-גרמנית העדיפה ניצולי שואה מרקע גרמני על פני ניצולי שואה ללא רקע גרמני. מסתבר, שככל שמגורש גרמני אתני שכנע את שלטונות המערב-גרמניים שהרכוש היהודי הגיע לידיו במהלך הרייך השלישי באופן "תקין" ו"הוגן" - כך גברו סיכויו לזכות בפיצויים. בעוד שלא כל ניצול שואה יהודי שאיבד רכוש במהלך השואה היה רשאי לבקש פיצויים, אלא רק אם יכול היה להוכיח, שלפני המלחמה הוא היה חלק מהעם הגרמני. ברוב המקרים הפיצוי לגרמנים הלא יהודיים היה גבוה בהשוואה לפיצוי ליהודים.

המחקר מעמיד באור חדש את מתן הפיצויים לניצולי השואה ולמגורשים הגרמנים האתניים ומאיר בזווית חדשה את  היחסים בין יהודים לגרמנים בסוגיית הפיצויים, יחס שלטונות מערב-גרמניה לניצולי השואה ולמגורשים ומעורבותם של גרמנים אתניים בגזלת הרכוש היהודי במרכז ומזרח אירופה במהלך הרייך השלישי.

קראו פחות
Jeremy Bezanger, unsplash

באמצעות דיגיטציה לתבליטים שנמצאו במצרים, חוקרים חשפו טקסים אינטימיים של הזוג המלכותי

9 ינואר, 2022

קרא עוד

מחקר חדש בהובלת האוניברסיטה העברית חושף לראשונה בהיסטוריה, תבליטי קיר מצריים המתארים סצנות אינטימיות של מלכת מצרים נפרטיטי ופרעה אחנתון, בהם מתוארים טקסים שביצע הזוג המלכותי לפני הנישואים הקדושים שלהם כאלים חיים. המחקר נערך על-ידי פרופ' ארלט דוד מהחוג לארכיאולוגיה והמזרח הקרוב הקדום שבאוניברסיטה העברית, יחד עם ד"ר רוברט ורניה מאוניברסיטת בורדו-מונטן שבצרפת, והתפרסם לאחרונה בכתב העת Journal of Near Eastern Studies.

המחקר התמקד בשברי תבליטים שבעבר היו חלק ממבנה במתחם הפולחן באזור מזרח כרנך שבמצרים, המתוארך לתחילת שלטונו של פרעה אחנתון (1350 לפנה"ס לערך). בעזרת מאגר נתונים הכולל תמונות של כ-12,000 תבליטים שחולצו על-ידי ארכיאולוגים צרפתים מאחד השערים המונומנטאליים באזור, שחזרו החוקרים את הסצנות המתוארות בהם: פרעה אחנתון שוטף את ידיו ומניח צווארון גדול על כתפיו בטקס של טהרה וטיפוח הגוף. בסצנות אחרות רואים אותם גוזזים ציפורניים, מתרחצים ומאפרים את העיניים. "מדובר בפעולות שביצע הזוג המלכותי לפני הנישואים הקדושים שלהם, כאלים חיים. הם למעשה קיבלו על עצמם תכונות אלוהיות" אומרת פרופ' דוד.

החוקרים משערים כי מדובר בתרגום מדויק של פולחן האל המצרי אמון, כפי שהוא מוזכר בפפירוס מאוחר יותר. הסצנות המתוארות בתבליטים הורכבו מחדש באופן דיגיטלי, והחוקרים טוענים כי פרעה אחנתון המונותאיסט, שהוכר כאויבו של האל אמון, למעשה משחזר בעצמו את הטקס המסורתי שבוצע למען האל אמון. לטענת פרופ' דוד מדובר בדימויים ייחודיים באיקונוגרפיה המצרית העתיקה והדבר מלמד גם על הדרך שבה אחנתון העביר את המסר הפוליטי-דתי המונותאיסטי שלו, שבמרכזו עמד פרעה, בן האל אתון.

לכתבה המלאה באתר ynet

פרסומים נוספים בתקשורת: 103FM, הידען

קראו פחות
Image by Klaus Hausmann from Pixabay

פרופ' אמנון להד: הסגר איננו נחוץ, איננו יעיל ונזקיו גדולים

16 אוגוסט, 2021

מאמר מאת פרופ' אמנון להד, ראש החוג לרפואת המשפחה באוניברסיטה

 

כשדנים בסגר צריך קודם כל לחזור ולשאול לשם מה? בסגר הראשון, בזמן שידענו כה מעט, המטרה הייתה למנוע את קריסת מערכת הבריאות. הונחינו על ידי פיזיקאים ומתמטיקאים ללא ידע וניסיון רפואי שבנו מודלים אפוקליפטיים וניבאו התמוטטות המערכת. כיום דווקא עם ההצלחה של החיסונים בהקטנת תחלואה קשה המערכת איננה קרובה לקריסה. רוב הטיפול והמעקב עברו לקהילה וניתן להרחיב זאת כפי שנעשה בשכונות חרדיות.

פרופ' עמית רפאל צורן Amit Raphael Zoran. The School of Engineering and Computer Science, The Hebrew University of Jerusalem

אינטראקציה מממדים גבוהים: מניפסט לשמאניזם דיגיטלי

15 אוגוסט, 2021

מאמר דעה של עמית רפאל צורן הוא פרופסור חבר בבית הספר להנדסה ומדעי המחשב באוניברסיטה העברית. המאמר הופיע בכתב העת "צירופים חדשים": https://zerufim.siach.org.il/author/amit-zoran/

* * *

Photo by Andrea Piacquadio from Pexels

פרופ' רונית קלדרון מרגלית: הציבור עייף ולכן הסגר לא יעבוד - הגבלות רכות הן הפתרון

12 אוגוסט, 2021

פרופ' רונית קלדרון מרגלית מביה"ס לבריאות הציבור ורפואה קהילתית באוניברסיטה העברית וביה"ח הדסה, במאמר דעה על האופציה לסגר רביעי

הגל הנוכחי, הרביעי במספר, בתחלואה בקורונה מאכזב במיוחד. כבר הרגשנו שהמגיפה מאחורינו. יצאנו ממצבים של ריחוק חברתי ועטית מסיכות וחזרנו לחיים של מפגשים חברתיים, סעודות משפחתיות גדולות וחגיגות, הופעות בחללים סגורים ופתוחים, ממש כמו פעם.

"משחקי מחשב הם אמנות במלוא מובן המילה״ - מאמר דעה מאת אליי קורנצקי, סטודנט לתואר שני בחוג לספרות עברית

"משחקי מחשב הם אמנות במלוא מובן המילה״ - מאמר דעה מאת אליי קורנצקי, סטודנט לתואר שני בחוג לספרות עברית

8 אוגוסט, 2021
לקריאת הכתבה המלאה לחצו כאן 
Croes, Rob C. / Anefo - [1] Dutch National Archives, The Hague, Fotocollectie Algemeen Nederlands Persbureau (ANeFo), 1945-1989

"פיסיקאי מחונן, יהודי חם ותומך ישראל נלהב": פרופ' צבי פירן ממכון רקח לפיסיקה על זוכה פרס הנובל הפיסיקאי פרופ' סטיבן ויינברג, שהלך לעולמו

27 יולי, 2021

Dr Orna Keren-Carmel

מאמר דעה: למה ישראל חייבת להכיר לעומק את המודל הנורדי?

13 יוני, 2021

קרא עוד
המודל הנורדי הוא תפיסה כלכלית-חברתית ייחודית שהתפתחה החל משנות ה-30 של המאה ה-20 בשוודיה, דנמרק, נורווגיה, פינלנד ואיסלנד, ואשר הפכה לאחת המצליחות בעולם על-פי מדדים של ה-OECD. ב-2013 הוכתר המודל ב"אקונומיסט" בתואר The Next Supermodel, בהתבסס על השילוב שמתקיים בו בין תחרותיות, יוזמה, שוויון ורווחה. הקונצנזוס סביב מדינת הרווחה, שניצבת במוקד המודל הנורדי, כה רחב שאין כיום אף מפלגה פוליטית נורדית, מהקצה השמרני ועד לזה הליברלי, שמציעה לבטל אותה. ההבדלים בין המפלגות נוגעים רק למידת הרווחה הראויה, לא לעצם קיומה.

המודל הנורדי לא מעניין רק את הנורדים עצמם. ברני סנדרס מנסה בעקביות ליישם תהליכי-מדיניות המבוססים על אלה של המודל הנורדי, מדינות רווחה במערב נושאות אליו עיניים ואפילו מדינות מסוימות באסיה מביעות בו לאחרונה עניין רב. מכאן, שגם למנהיגי ישראל כדאי להכיר מודל זה, שמוכיח את עצמו קרוב למאה שנים, יותר לעומק, ויש גם מי שכבר מבקש לאמץ חלקים ממנו בהקדם. ח"כ לשעבר עליזה לביא ממפלגת "יש עתיד" אמרה עליו: "המודל הנורדי נוחל הצלחה מסחררת ומוביל לירידה חדה בצריכת הזנות".

בזירה הבינלאומית, אחד מיתרונותיו הבולטים של המודל הוא שאין צורך (וגם לא ניתן) להעתיקו במלואו. מספיק לאמץ, בשינויים המתבקשים, רכיבים מסוימים מתוכו ואת ההשפעה ניתן יהיה לזהות במעגלים רחבים יותר. לאחר המחאה החברתית העזה של 2011, כשמיליון ישראלים יצאו לרחובות, עלה המודל לרגע קצר לכותרות בישראל כדגם שראוי לחקותו. אלא שבאותה מהירות הוא גם ירד. הטענה השגורה הייתה ש"אנחנו לא נורווגיה, לא שוודיה ולא דנמרק", כפי שהכריז באותה שנה שר האוצר דאז יובל שטייניץ, היות ולא ניתן להשוות בין ההומוגניות של האוכלוסייה השוודית להטרוגניות של זו הישראלית. האם יש כיום פוליטיקאי/ת בישראל, מימין או משמאל, שיצאו בגלוי כנגד רכיבים במודל הנורדי כגון הגברת השקיפות לצמצום השחיתות, תמיכה בחיבורים פוליטיים חוצי-מפלגות, נסיון למיגור העוני והאבטלה, העלאת תחושת הסולידריות בתוך ובין המגזרים השונים והגדלת האמון של האזרח במוסדות המדינה? אני מאמינה שלא. הממד החברתי של המודל מקיף יותר מהממד הכלכלי שלו, ועל כן פעמים רבות הוא עומד מעל המחלוקות הקונבנציונליות בפוליטיקה הישראלית. ייתכן כי בישראל יוכל המודל הנורדי לשמש מעין גשר בין בעלי עמדות פוליטיות מנוגדות.

המודל הנורדי מתפרש על מגוון רחב של תחומי מדיניות, ביניהם ביטחון, עבודה, רווחה, פוליטיקה, תקשורת, חינוך, כלכלה, משבר האקלים, קיימות, עיצוב ודיפלומטיה. המשותף לכולם – וזהו הייחוד של המודל הנורדי – הוא שילוב הערכים שמונחים בבסיס המודל: אמון רחב, גם כלפי מוסדות המדינה וגם כלפי יתר האזרחים (גם אנחנו כאן, בישראל, זקוקים לו כעת אפילו יותר מתמיד); דגש על דמוקרטיה יום-יומית באמצעות שימוש בכלים להגברת המעורבות והאחריות של הפרט בחיי הקהילה והמדינה; אוניברסליות, משמע הכללה של כל חלקי החברה במדינת הרווחה הן מבחינת מיסוי והן מבחינת זכויות, בדגש על מעמד הביניים; איגודי עובדים חזקים, שפורשים רשת בטחון לעובד/ת תוך כדי קידום תחרותיות בינלאומית; חתירה לשוויון, גם במובן של צמצום פערי שכר וגם במובן המגדרי; מסורת של התפשרות והגעה להסכמות בין המדינה, העובדים והמעבידים; ולבסוף טיפוח של ההון האנושי – המשאב החשוב ביותר של מדינת הרווחה.  

בתחום הביטחוני, המדינות הנורדיות משמשות, כבר מאז ימי המלחמה הקרה, דוגמה ל'קהילה בטחונית' (Security Community) שהסיכון במסגרתה לסכסוכים אזוריים אלימים נמוך מאד, בזכות שיתופי-פעולה הדוקים בתחום הצבאי, בפוליטיקה הבינלאומית ולא פחות מכך בתחומי הכלכלה והתרבות. לאחר 1989 ניתן אפילו לזהות התקרבות נוספת של המדינות הנורדיות בתחום הבטחוני, כתוצאה מהאיום הרוסי המתגבר. האם ניתן לייצר גם במזרח התיכון, בהתאמות הנדרשות, קהילה בטחונית שמבוססת יותר על שיתופי פעולה ופחות על סכסוכים?

גם בשילוב בין כלכלה לרווחה, נחשבות המדינות הנורדיות למובילות. מדובר במדינות קטנות ובעלות כלכלות סטארט-אפ מפותחות, מבוססות יצוא, אשר בד בבד מצליחות גם לשמור על תנאי רווחה ברמה גבוהה לעובד/ת. השילוב הזה מתאפשר הודות למדיניות ה-flexicurity שמשלב גמישות בתנאי ההעסקה (והפיטורים) עבור המעסיקים ובטחון תעסוקתי עם רשת תמיכה נרחבת עבור העובדים. כך, הכלכלה הנורדית מאפשרת לעסקים ליטול חלק בתחרות הבינלאומית, ובמקביל מנווטת את העובדים לתעשיות רווחיות.

בפוליטיקה, המודל הנורדי בא לידי ביטוי בממשלות מיעוט, אשר נסמכות על תמיכה מהאופוזיציה (הדבר נכון בעיקר בדנמרק, שוודיה ונורווגיה, ואילו בפינלנד ובאיסלנד יש בדרך כלל ממשלות רוב). התרבות הפרלמנטרית הנורדית מבוססת על פשרות חוצות-מפלגות ובמקרים של רפורמות משמעותיות - על הגעה להסכמות נרחבות ככל הניתן. לא משהו שניתן למצוא כרגע בפוליטיקה הישראלית רווית הסכסוכים והיעדר הפשרות.

לסיכום, נהוג לתאר את המודל הנורדי כמודל אחד עם חמישה יוצאי דופן. כל אחת מהמדינות הנורדיות הגיעה אליו בעקבות תהליכים היסטוריים שונים, ופעמים רבות ההבדלים בין המדינות בדרך שבה המודל בא לידי ביטוי עולים בהרבה על הדמיון ביניהן. חשוב גם לציין, כי למרות הצלחתו של המודל הנורדי, הוא אינו נטול אתגרים ומכשולים. עליית הימין הקיצוני, גלי הגירה שמערערים את האיזון העדין בין החברה לכלכלה, הזדקנות האוכלוסייה ועוד הם האתגרים שעמם מתמודד המודל הנורדי בהווה. ובכל זאת – כדאי למנהיגי ישראל להכיר אותו יותר לעומק. יש מה ללמוד ממנו.

הכותבת היא ד"ר אורנה קרן-כרמל מהתוכנית ללימודי אירופה באוניברסיטה העברית, אחת ממארגנות הכנס "The Nordic Model: an Israeli Viewpoint" שהתקיים ב-9 ביוני באוניברסיטה.

לאתר הכנס: https://nordic.huji.ac.il/ 

לפרסומים בתקשורת: גלובס

קראו פחות
באנר

מרכז ״אקורד״: כיצד עוצרים את ההידרדרות במערכת היחסים שבין יהודים וערבים?

24 מאי, 2021

שותפות ושותפים שלום,


אני כותב לכם בימים אלה של מלחמה בין ישראל לחמאס ואלימות בין אזרחים יהודים וערבים בישראל, כדי לשתף אתכם בכלים שפתחנו על מנת לסייע לשחקנים בשדה לעצור את ההידרדרות במערכת היחסים שבין יהודים וערבים ולקדם חברה משותפת.

דר גודה קולר. צילום ארקדי ורונין

דר' ג'ודה קולר במאמר דעה לרגל חודש קבלת האוטיזם: אוטיזם היא לא מילה גסה

11 אפריל, 2021

קרא עוד
בשנה שעברה הופנתה למעבדה שלנו משפחה לצורך מחקר על ילדים צעירים עם אוטיזם. המשפחה בהחלט התאימה למחקר אבל הייתה בעיה אחת: ההורים לא ידעו שילדם מאובחן עם אוטיזם. הסיבה לכך היא שגם בשיחה עם הצוות המאבחן וגם בדו"ח האבחון שנמסר להם, נאמר להם שלילדם יש "בעיית תקשורת". המונח הבעייתי הזה נפוץ היום במידה כזאת שהשם הרשמי לכיתות המיועדות לילדים עם אוטיזם הוא "כיתות תקשורת". ריכוך זה של המונח להורים אינו משרת אף אחד, והוא גם לא מדויק.

כדי לאבחן א/נשים עם אוטיזם, צריכים להימצא ליקויים בתקשורת ובאינטראקציה החברתית, כמו גם התנהגויות מוגבלות וחזרתיות ו/או תחומי עניין סטריאוטיפיים שמקשים על היכולת של האדם לתפקד באופן יומיומי. תקשורת נמצאת במרכז הסיפור, אך אינה עומדת בפני עצמה. כאן ראוי לציין כי ישנם אנשים עם אוטיזם בעלי יכולות תקשורת תקינות (כלומר מסוגלים להעביר ולקבל מסרים מאחרים), המתקשים רק בשימוש החברתי או הפרגמטי בשפה.

השימוש היופמיסטי ב"תקשורת" אינו האתגר היחיד בטרמינולוגיה בתחום האוטיזם כיום. האם עלינו לומר שמישהו הוא "אוטיסט" או "על הספקטרום"? "הפרעת ספקטרום האוטיסטי" או פשוט "אוטיזם"? במקרה הזה אין נכון או לא נכון, אלא רק ביטוי של השקפות שונות בנוגע לקטגוריה האבחנתית ומוגבלויות בכלל. לעומת זאת, למונח "תקשורת" אין מקום בשיח על אוטיזם. תחשבו רגע על המשפחה מהמחקר שקבלה אבחנה אבל למעשה לא קבלה. שעברה את כל החששות והספקות, לגבי ילדם ולגבי עצמם כהורים, שעברו את רשימת ההמתנה, את התהליך האבחוני ובסוף יצאו עם אבחנה שהיא לא אבחנה. בלי לדעת לאן פניהם ואפילו איזה מילים להכניס לגוגל. כל זה בגלל שמישהו חשש לפגוע, להגיד ולכתוב משהו שאולי יוביל לדמעות, לעצב, לכעס. אלא שזה גם עלול להוביל לתמיכה, ולתהליך של השלמה והתקדמות.

אפשר רק להניח, באופן דומה, שהשימוש המקורי במונח "תקשורת" במשרד החינוך היה ניסיון להגן על משפחות וילדים מפני אמירת המילה "אוטיזם" בקול. אך אנחנו יודעים שכאשר אנו נמנעים משימוש במילה מסוימת, הסטיגמה סביבה גדלה וגדלה, מהדהדת דרך גני ילדים, חצרות בית ספר ומקומות עבודה. כך המונח "אוטיסט" הופך למונח שנעשה בו שימוש מפחית ערך על-ידי ילדים ומבוגרים כאחד. אולי אם ילדים לא-אוטיסטים היו שומעים את התלמידים מהכיתה בהמשך המסדרון, או את הילד בכיתה שלהם, מדברים בפתיחות על היותם אוטיסטים, הם היו מרגישים פחות בנוח עם שימוש בלתי הולם במונח.

בתחילת מרץ פרסמה אגודת האוטיזם באמריקה וארגוני מוגבלויות מובילים אחרים הצהרה כי תפסיק לקרוא לחודש אפריל חודש המודעות לאוטיזם ותתחיל לקרוא לו חודש קבלת האוטיזם. אי לכך, הוחלט על ידי רבים ברחבי העולם כי נציין בסופ"ש הקרוב את יום המודעות והקבלה הבינלאומי לאוטיזם. מודעות? כולם שמעו כבר על אוטיזם, החברה מודעת למונח. בכך שאנו מקבלים ולא רק מודעים לשם הזה, על ידי אמירתו בקול רם, על ידי דחיית הסטריאוטיפים וההטיה הנמשכים, אנו יכולים להתקדם כחברה ממודעות לקבלה.

 

דר' ג'ודה קולר הוא ראש המגמה לחינוך מיוחד ומרצה לפסיכולוגיה קלינית של הילד באוניברסיטה העברית. שם הוא מנהל את המעבדה לחקר אוטיזם בילדים ומשפחות ובין מייסדי המרכז לאוטיזם של האוניברסיטה.

 

פרסום בתקשורת: https://www.zman.co.il/writer/13964/

קראו פחות
graph up

פרופ' אורי חפץ מהמחלקה לכלכלה: השפל הגדול של שנות 30 במאה הקודמת לא חזר ב-2020, אפילו לא קרוב לכך

11 מרץ, 2021

 

קרא עוד

זה לא נגמר. וזה עשוי להידרדר שוב במפתיע. אבל שנה מאז שזה התחיל אפשר כבר לומר בזהירות: החששות הכלכליים הקודרים ביותר התבדו. משבר עולמי בממדי השפל הגדול של שנות ה-1930 לא חזר ב-2020. אפילו לא קרוב .

שנת 2020 הייתה שנה קשה, ואת הנזקים שלה, שממשיכים להצטבר אל תוך 2021 ושילוו אותנו שנים רבות, עוד נלמד ונחקור בעשורים הבאים. היא הייתה שנה שחילקה את הסבל - בריאותי, כלכלי, חברתי, ונפשי - באי שוויון משווע. המדינות התחלקו: אלו שנפגעו יותר ואלו שפחות. גם העובדים התחלקו: ענפים עתירי מדע מול ענפים עתירי מגע; עבודה מרחוק מול רחוק מעבודה. זו הייתה שנה ששינתה את הכול, ולא הכול יחזור להיות כשהיה: הבריאות, אורח החיים, האמון במוסדות השלטון, הסולידריות החברתית, הזכות לפרטיות, המערכת הפוליטית, מצב הדמוקרטיה במדינות השונות, ואפילו היחס שלנו לעובדות - הם כולם השתנו, בדרכים שעוד נגלה, לטוב ולרע. אבל בתוך כל זה, כשבוחנים את מצב הכלכלה העולמית, יכול היה להיות הרבה יותר גרוע.

נראה שהתגובה המאקרו-כלכלית, במיוחד בכלכלות המובילות, הצילה אותנו משפל גדול נוסף, לעת עתה. אולי עוד נפשל. עשינו טעויות ואולי עוד נעשה. פה לא עשינו מספיק, ושם הגזמנו, או עוד נגזים. אנחנו רק מתחילים להבין מה עבד ומה לא, איפה היה בזבוז ואיפה הישג, אילו מדינות הצליחו יותר ואילו פחות. אבל ביחד שלחנו מסר חד משמעי: אנחנו על זה. נעשה מה שצריך, בתעוזה ובהיקפים חסרי תקדים. ונראה שבגדול, זה הצליח. הצליח בגדול.

השפל הגדול והמלחמה

בסופו של דבר, מה שהוציא את העולם מהמשבר הכלכלי החמור ביותר במאה השנים האחרונות הייתה טרגדיה נוראה, מהמזוויעות שידעה האנושות. השפל הגדול של שנות ה-1930 הסתיים בעזרת מלחמת העולם השנייה. האבטלה המייאשת בארצות רבות, שהגיעה בשיאה לכמעט רבע (בארה״ב) ואפילו שליש (בגרמניה) מכוח העבודה, נעלמה כלא הייתה כשהמשקים המתועשים גויסו לטובת המאמץ המלחמתי. בארצות הברית, שיעור האבטלה, שהגיע לשיא ב-1933, היה עדיין 17% בשנת 1939, טרם המלחמה, למרות הניו דיל של פרנקלין רוזוולט, הרגולציה והחוקים החדשים, מפעלי העבודות הציבוריות, ולמרות קמפיין התקווה - לפחות כלפי הציבור - שהנשיא האמריקאי הביא.

בסופו של דבר, זה היה עניין של ביקוש מצרפי. עניין בסיסי במאקרו-כלכלה, בחשבונאות לאומית. ערב פרוץ המלחמה, ההוצאה הצבאית האמריקאית הייתה פחות מ-2% תוצר. בשנת 1944, כשהיא הגיעה לשיעור המדהים של 43% תוצר, האבטלה התאדתה, ושיעורה ירד לאחוז בודד, הנמוך ביותר שידעה ארה״ב מאז השנים ההן ועד היום.

היום אנחנו חושבים שהשפל הגדול היה, כמו המלחמה, טרגדיה מעשה ידי אדם, ויכול היה להימנע. היסטוריונים כלכליים מאשימים מדיניות מאקרו-כלכלית שגויה. הטראומה הכלכלית הזו, עם הייאוש שהיא הביאה ושתרם לעלייתו של היטלר ואחרים, הולידה גם אופטימיות, אמונה שאפשר לנהל את הכלכלה טוב יותר, שאפשר גם אחרת. היום אנחנו חושבים שהשפל הגדול לא היה גזירה משמיים. מאז, אנחנו הכלכלנים התנצלנו קולקטיבית בשם אבות אבותינו, והבטחנו לילדינו לא לוותר. הבטחנו שנעשה הכול בשביל למנוע שפל גדול נוסף. והפעם בלי מלחמת עולם. לא עוד.

מתוך השפל הגדול נולדה דיסציפלינה חדשה. ג׳ון מיינרד קיינס הבריטי, אבי המאקרו-כלכלה, פרסם את ספרו ב-1936, והפך את המחשבה השמרנית השלטת על פיה. הוא טען בין היתר, כנגד הדעה הרווחת בזמנו, שממשלות יכולות לסיים את השפל הגדול, להקטין אבטלה ולייצב את המשק באמצעות הגדלת הביקושים. המלחמה, שהגדילה את ההוצאה הציבורית, נהייתה בעל כורחה תצוגת תכלית של התיאוריה הקיינסיאנית החדשה. בארצות הברית, רכיב ההוצאה הציבורית בתוצר האמריקאי התנדנד סביב ה-15% בשנות השלושים, אבל זינק בחדות ב-1941, והגיע ל-48% תוצר ב-1943. הגירעון בתקציב הפדרלי, שבמרבית שנות השלושים היה בין 0% ל-5% תוצר, התנפח ל-27%. רק אחרי המלחמה חזרה ההוצאה הציבורית לרמתה המקורית, והגירעון הפך ליתרה (וגם זה, באופן זמני). אבל בינתיים, נראה שהתרופה הקיינסיאנית כבר עבדה: לא רק המלחמה נגמרה; גם השפל כבר לא חזר.

אז מה למדנו?

כשפרץ משבר הקורונה בתחילת 2020, הייתה הסכמה כמעט גורפת בקרב קהילת הכלכלנים העולמית - בהובלת עמיתינו בארה״ב ובאירופה - שבנוסף למדיניות מוניטרית מרחיבה מאוד, הממשלות צריכות להקדיש משאבים גדולים, תוך כניסה לגירעונות גדולים, כדי למנוע את קריסת המשקים הלאומיים. ואכן, הכלכלות המובילות תמכו באופן מסיבי וחסר תקדים במשקי הבית ובעסקים המקומיים. פרטי התוכניות היו שונים ממדינה למדינה, אבל העיקרון היה דומה: ללוות כסף ולהזרים אותו לידי הציבור, העובדים, המובטלים, והמעסיקים. זה יהיה יקר, הזהירו הכלכלנים, ומסוכן. אבל ההססנות, אמרנו באותה הנשימה, תהיה יקרה ומסוכנת יותר.

וזה אכן היה, ועודנו, יקר ומסוכן. כפי שהובטח. הגירעונות ב-2020 הרקיעו שחקים: אומדנים מצביעים על כ- 15% תוצר בארה״ב ובבריטניה, וכ-10% בגוש האירו וביפן. (בישראל, הגירעון היה כ-11% תוצר, כנראה שקצת מתחת לממוצע ה- OECD , מועדון המדינות המובילות.) החובות הלאומיים תפחו גם הם-בדיוק לפי הוראות ההפעלה. נראה שמילטון פרידמן צדק, אם כן, כשאמר לפני יותר מחמישים שנה שבמובן מסוים, כולנו קיינסיאנים עכשיו.

וזה עדיין מסוכן, וזה עדיין לא נגמר. ומה נעשה אם הריביות יעלו? אם האינפלציה תחזור? אם וריאנט חדש יגיע? דאגנו מאוד, ואנחנו עדיין דואגים. אבל כמו שאמר חסידו של קיינס, הכלכלן המנוח ג׳ון קנת גלבריית, על הניו דיל של רוזוולט: דאגנו-ועשינו את זה בכל זאת.

סיכום ביניים: המצב קשה, אבל יש מקום לאופטימיות זהירה

רק לפני שנה, האבטלה בארה״ב זינקה מ-3.5% בפברואר 2020 לכמעט 15% באפריל. זה זינוק, תוך חודשיים בלבד, משיעור האבטלה הנמוך ביותר בחמישים השנים האחרונות, לגבוה ביותר מאז השפל הגדול. התחזיות באפריל 2020 היו שהאבטלה, שהייתה כבר קרובה להחריד ל-17% של 1939, עוד תמשיך לטפס. התמונה במקומות אחרים בעולם נראתה מפחידה לא פחות.

בשבועות האחרונים, עם פרסום הנתונים המצרפים הראשוניים לגבי משקי העולם ב-2020, אפשר לעצור לרגע ולעשות סיכום ביניים. לחזור ולשאול: אז מה היה לנו שם?

היה לנו שם רע. מאוד. אבל יחסית לתרחישים הקודרים ביותר מהם חששנו, הצלחנו מעל ומעבר לציפיות. בדיעבד, מהרבה בחינות, אפריל המר של 2020 היה השיא, נקודת המפנה. הכלכלה העולמית השתפרה מאוד מאז. בארה״ב למשל, שיעור האבטלה מאז רק ירד, ובחודש שעבר כבר התקרב ל-6%. קרן המטבע הבינלאומית העריכה בינואר השנה שכלכלת העולם איבדה 3.5% תוצר ב-2020. זה כואב, אבל זה הרבה יותר טוב ממה שיכול היה להיות. זה אפילו יותר טוב, בלמעלה מאחוז, מהתחזית הקודמת של הקרן, מאוקטובר 2020, ומהעדכון שלפניה, מיוני. וזה צפוי להשתפר במהירות: הקרן צופה צמיחה עולמית של 5.5% ב-2021 ומעל 4% ב-2022, שני עדכונים חיוביים נוספים של התחזית הקודמת. בקרן מסבירים את העדכון בהתקדמות מבצעי החיסונים, אבל גם בתמריצים פיסקליים בכלכלות הגדולות, כמו ארה״ב ויפן.

וזו לא רק קרן המטבע. מגזין האקונומיסט, למשל, ליקט לאחרונה 14 תחזיות לצמיחה כלכלית בארה״ב ב-2021. החציונית קרובה ל-6%. וגם אצלנו, בנק ישראל חזה בתחילת ינואר השנה צמיחה שנתית של כ-6% בשנתיים הקרובות, תחת תרחיש התחסנות מהירה-וזה עוד לפני בשורת פברואר מהלמ״ס שהתוצר הישראלי התכווץ ב-2020 ב-2.4%, ולא ב-3.7% כפי שהעריכו בבנק. הפעם האחרונה בה ישראל צמחה בקצב של 6% בשנה הייתה לפני עשור, בשנים שלפני ואחרי המשבר הפיננסי העולמי. ארה״ב צמחה בכזה קצב רק שנה אחת בחמישים השנים האחרונות.

אז למרות שהצמיחה המצרפית הצפויה הזו מסתירה מאחוריה הרבה סבל ואי שיוויון, היא עדיפה בהרבה על מה שיכול היה להיות, ועל מה שעד לא מזמן צפינו שיהיה. האופטימיות שהיא מציגה חוזרת גם במדדים אחרים. בישראל למשל, שניים מתוך ארבעת הרכיבים של מדד אמון הצרכנים של הלמ״ס חזרו בשבועות הראשונים של 2021 לרמה קרובה לרמתם אשתקד. שניהם פונים אל העתיד: הם אומדים את השינוי הצפוי במצב הכלכלי בשנה הקרובה - האחד, של משקי הבית, והשני, של המדינה.

שני הרכיבים הנותרים במדד אמון הצרכנים של הלמ״ס פונים פחות אל העתיד ויותר אל ההווה והעבר: הם אומדים כוונות לרכישות גדולות בשנה הקרובה בהשוואה לשנה האחרונה, ואת השינוי במצב הכלכלי של משק הבית בשנה האחרונה. גם הם התאוששו לאחרונה, אבל הם עדיין רחוקים ממצבם בתחילת השנה שעברה. כי המצב הכלכלי עדיין קשה. וזה מבלי לדבר על הבריאות, החברה, החירות, החיים עצמם. עם מאות אלפים בישראל ומיליונים רבים בארצות אחרות שאיבדו את מקור ההכנסה בשנה האחרונה ושלא רואים את הסוף. עם סבל עולמי שמרוכז, כרגיל, בקרב בעלי השכלה נמוכה יותר, נשים, צעירים, אלו שאינם מועסקים פורמאלית, ובאופן כללי אלו שחיים במדינות החלשות.

מוכרחים להמשיך לסייע לכל אלו. אבל הסיוע כעת צריך להיות ממוקד. מבחינת המאקרו-כלכלה, אם הכל יילך כשורה, כנראה שהביקושים המצרפיים כבר החלו לחזור. חיברנו את המשק העולמי למכונת הנשמה, והוא התייצב. 2020 הייתה שנה נוראית, וזה עוד לא נגמר, אבל היא לא מתקרבת לטרגדיה של השפל הגדול. בהינו בתהום, אבל הפעם הכלכלות המובילות עשו את הדבר הנכון, והעולם לא נפל. יש מקום לאופטימיות זהירה.

* הכותב הוא פרופסור במחלקה לכלכלה ע״ש משפחת בוגן ובמרכז פדרמן לרציונליות באוניברסיטה העברית בירושלים; ובבית הספר ס.ק. ג׳ונסון למנהל עסקים באוניברסיטת קורנל.

*המאמר פורסם בעיתון גלובס: https://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1001363428&after_registra...

קראו פחות
NASA’s Perseverance rover touched down on Mars on February 18, 2021

פרופ' עמרי ונדל אודות רכב החלל Perseverance, שנחת ב-18.2 ויחפש חיים על פני במאדים

21 פברואר, 2021

שמונה חודשים טסה משימת Mars 2020 עם רכב המחקר Perseverance (התמדה) של נאס"א בדרך למאדים, עד לנחיתה המורכבת אך המוצלחת שאירעה ביום חמישי. הנחיתה אירעה שמונה שנים אחרי משימה דומה, Curiosity (סקרנות) שעדיין חוקרת את פני מאדים – וגם הפעם נעתקה נשמתם של מיליוני חובבי חלל ומדענים מנאס"א שצפו בדריכות בחלק האחרון והמסוכן ביותר במסלול בן 500 מיליון הקילומטרים מכדור הארץ, ההאטה באטמוספירה של מאדים, אשר דוברי נאס"א כינו בשם "7 דקות של אימה".

covid-19 vaccine stock photo by hakannural, from UNSPLASH

החיסונים לקורונה כבר כאן - ומה עם חיסון למגפת השנאה?

6 ינואר, 2021

האתגר שנשות ואנשי חינוך נדרשים אליו בימים אלה הוא עצום. הם מתמודדים עם עומס עבודה חריג, עדכון בלתי פוסק של מערכות, למידה בזום, מאמצים כבירים למנוע נשירה ומתן מענה לאינספור מצוקות. במציאות משברית זו, כל נושא או תחום שאינו נתפס כדחוף נדחק להמתנה עד לחזרה המיוחלת לשגרה. כשהכול דחוף ובוער, מי יכול להקדיש זמן לנושאים שנתפסים כמותרות, ראויים ככל שיהיו?

פרופ' אלון פלד

מאמר דעה: כמחצית מהנדבקים בגל השני אותרו בסיוע איכוני השב"כ – האם הביקורת הקשה כלפיו הוגנת?

4 אוקטובר, 2020

המונח ״איכוני השב״כ״ הפך למטבע לשון נפוץ. כותרות עיתונים משדרות מסר קליט - האיכונים לא מדויקים, יש תחליפים טכנולוגיים טובים לאיכונים אלו, והפגיעה בפרטיות האזרח בלתי נסבלת. אבל אם נבחן את משימת המאבק בקורונה של שירות הביטחון הכללי במונחים של מבצע ביג דאטה נראה כי בפועל עבודת השירות משתפרת בהתמדה, האיכונים רבי ערך, והפגיעה בפרטיות האזרח כמעט ולא קיימת.

סטודנטים וסטודנטיות בינלאומיים שקיבלו את המנה הראשונה של החיסון בקמפוס הר הצופים

נותנים כתף: מבצע חיסונים מיוחד בקמפוס הר הצופים עבור סטודנטים וסטודנטיות בינלאומיים

16 פברואר, 2021

קרא עוד
דואגים שכולם מתחסנים! באוניברסיטה העברית בירושלים הוחלט על מבצע חיסונים מיוחד וחד-יומי, בסיוע צוות ממגן דוד אדום, לטובת סטודנטים ולאנשי מחקר בינלאומיים שעדיין לא זכו להתחסן במנה הראשונה (חלקם הצליחו לעשות זאת בכוחות עצמם, אך יש כאלה שנתקלו בקשיים). וכך, כ-500 סטודנטיות וסטודנטיות ממדינות כגון סין, הודו, דנמרק, צרפת, פינלנד, אירלנד, פרו, מקסיקו, קניה, טיוואן ואחרות שהיו מעוניינים להתחסן קיבלו אתמול (ראשון) באולם מקסיקו שבקמפוס הר הצופים את מנת חיסוני הקורונה הראשונה, כשהיד עוד נטויה – את הסבב השני של החיסונים הם יחזרו לעשות בקמפוס, בעוד כשלושה שבועות.

כעשרה אנשי מד"א שקיבלו את פניהם של הסטודנטים והסטודנטיות הפנו אותם לארבע עמדות חיסונים, שפעלו משעה עשר בבוקר עד חמש אחר הצהריים. לאחר שסיימו לחסן את כולם, יצאו אנשי מד"א לסייר בקמפוס ולהציע לאנשי מחקר ישראלים שחייבים להגיע לקמפוס בימים אלה להתחסן בחיסונים שנותרו. הגיעו לצפות במבצע: נשיא האוניברסיטה העברית פרופ' אשר כהן וסגן נשיא לבינלאומיות פרופ' אורון שגריר.

לפרסום בתקשורת: https://finance.walla.co.il/item/3417904

קראו פחות
בכניסה לתחנת הקורונה. צילום - יוסי זמיר

מחקר: כך הושפעו המורים, הרופאים והשוטרים – "הפנים של המדינה" בקורונה – מההחלטות הלא ברורות של הממשלה

9 פברואר, 2021

המאבק הממושך במגפת הקורונה המאתגר את כל החברה בישראל, מאתגר גם את מערכת היחסים המורכבת שבין עובדי הקצה לבין הפוליטיקאים. עובדי הקצה, אשר במובנים רבים משמשים "הפנים של המדינה", הם אנשי המקצוע המיישמים את מדיניות הממשלה בשטח - רופאים, מורים, שוטרים, עובדים סוציאליים ועוד. הציפייה של קובעי המדיניות מעובדים אלה היא לרוב לא ברורה מאליה ולעיתים גם לא ריאלית. לא רק שמצופה מהם ליישם מדיניות בהתאם לכללים ולהנחיות, המתאפיינים פעמים רבות בעמימות ובסתירות פנימיות, אלא שבמקביל נדרש מהם להיות להיענות לצרכים העולים מהשטח ומהציבור.

אין לימודים. צילום מתוך האתר unsplash, על ידי MChe Lee

חוקרי האונ' העברית והדסה במכתב לראש הממשלה נתניהו ולשרי הממשלה: "הילדים הפכו לקורבנות הקשים ביותר של ההתמודדות עם הנגיף"

8 פברואר, 2021

קרא עוד
מגיפת הקורונה צפויה להשאר איתנו עוד זמן רב ומחייבת מדיניות בת קיימא בכל הנוגע לחינוך ילדי ישראל. הזכות לחינוך הינה זכות בסיסית וגם חובה בחוק בישראל כבר משנת 1949. למעשה, ילדי ישראל סגורים בבתיהם זמן ממושך בהרבה מבני גילם ברוב מדינות ה-OECD. יש לזכור שגם בין הסגרים מערכת החינוך פעלה באופן חלקי ביותר ואין דין הוראה מרחוק כהוראה בכתה. הבנו מהתקשורת ששוב יש מתווה קצר טווח שאינו משמש פתרון לטווח הארוך.

העדר אסטרטגיה בת קיימא לחינוך פרונטאלי פוגע בילדי ישראל ושולל מהם את הזכות לחינוך. זכות זו צריכה לעמוד בראש סדרי העדיפויות הלאומיים באופן בלתי קשור לזכות הוריהם להתפרנס או לצרכי המשק הכלכליים.

כמומחים בתחומים שונים של רפואה ובריאות הציבור, חתרנו בעקביות להשפיע על קובעי המדיניות לאזן את הגישה הצרה לריסון התחלואה והתמותה מקורונה על ידי התחשבות בהשלכות הרחבות של המגיפה, בעיקר בכל הנוגע בילדים. עמדנו על כך שהחלטות הדרג הפוליטי חייבות להיות מבוססות על מידע אמין ומקיף.  מאז תחילת המגפה דגלנו בחזרה זהירה, בטוחה ומנוטרת למסגרות החינוך תוך ביצוע שינויים אפשריים וחשובים להפחתת הצפיפות בכיתות על מנת לצמצם הדבקה ולאפשר רציפות לימודית. הזהרנו מפני השפעה שלילית אפשרית של סגירת מסגרות החינוך על בריאות הילדים ולצערנו חששותינו התאמתו וכיום ניתן לקבוע בוודאות כי ההעדרות הממושכת ממסגרות חינוכיות היא בעלת השפעות הרסניות. נתונים אמפיריים מראים שמצוקה נפשית, הפרעות אכילה ושינה, שימוש באלכוהול ובידוד חברתי אינן רק השלכות תיאורטיות של מדיניות המתעלמת מצרכי הילדים אלא תוצאותיה בפועל. אנו גם יודעים כי רכישת השכלה הינה אחד הגורמים החברתיים החשובים ביותר הקובעים את בריאות האוכלוסיה. לפיכך, למניעת חינוך ראוי ממליוני ילדים ולפגיעה בהתפתחותם צפויות להיות השלכות כלכליות ובריאותיות קשות לטווח ארוך.

אנו מודעים לחומרת המגיפה והשלכותיה. חלקנו מעורבים ישירות בטיפול בחולים בבית החולים ובקהילה ומודעים לחלוטין לעומס שמגפת הקורונה משיתה על מערכת הבריאות. איננו מזלזלים בסיכונים לילדים, שיישארו ללא אפשרות להתחסן, גם כאשר יופיעו וריאנטים חדשים. אנו עוקבים מקרוב בשנה האחרונה אחר תחלואת הקורונה בילדים ומנתחים אותה. אנו מודעים היטב לכך שבגל השלישי, ילדים נדבקו יותר, אפילו במהלך הסגר. עם זאת, לשמחתנו הרבה, מרבית הילדים עדיין מוגנים מהשלכות קליניות קשות של הנגיף  וגם מתחלואה נילווית מאוחרת. לא נכון ואף לא מוסרי להטיל עליהם את האחריות להעברת המחלה בקהילה. לאורך כל המגפה הייתה נטיה להתיחס לאוכלוסיית הילדים כקבוצה מאיימת ולסרב להכיר בכך שהם קבוצה פגיעה ונפגעת. אמנם ישנה אפשרות שילדים ידביקו את הסובבים אותם (דוגמת צוות חינוכי ובני משפחה), אך למקבלי ההחלטות היה במשך הסגר האחרון (והסגרים הקודמים) די והותר זמן לגיבוש צעדים להקטנת סיכונים אלו וליצירת שגרה חינוכית הולמת, תוך מתן מענה לצרכים החינוכיים, החברתיים והרגשיים של הילדים ובני הנוער.

למרות שהילדים נפגעים לרוב בצורה קלה ממחלת הקורונה עצמה, הם הפכו לקורבנות הקשים ביותר של ההתמודדות עם הנגיף. חוסר מידתיות זה חייב להיפסק לאלתר. הדבר פוגע בבריאות הציבור עליה אתם מופקדים. אנו, שעוקבים אחר מדיניות הממשלה בשנה האחרונה, לא יכולים עוד לעמוד מנגד לנוכח סדר העדיפויות המעוות, לפיו אישור לטייק-אווי קודם לפתיחת מסגרות החינוך. לילדים, למרבה הצער, אין לובי, אין קול במדיה ואין זכות הצבעה, ומכאן שאינם יכולים להשפיע על גורלם. חובתנו המקצועית לזעוק את שוועתם.

אנו קוראים לממשלת ישראל לפעול באופן מיידי להבטחת סביבה בטוחה ורצף חינוכי שיאפשרו שגרת לימודים עם נוכחות פיזית עד תום המגיפה ולאחריה. בטחון חינוכי הוא חלק אינטגרלי מבטחון לאומי.

על החתום: הצוות הבין תחומי לילדים וקורונה של הדסה והאוניברסיטה העברית, דר' אלכס גיללס-הלל, דר' חגית הוכנר, פרופ' דוד חיניץ, דר' קטיה יז'מסקי, פרופ' אמנון להד, פרופ' אורלי מנור, פרופ' רן ניר-פז, פרופ' אורה פלטיאל, מר ארי פלטיאל, פרופ' רונית קלדרון-מרגלית.

המכתב נשלח ל: ראש הממשלה בנימין נתניהו, שר הבריאות יולי אדלשטיין, שר החינוך יואב גלנט ואחרים (בתאריך 7.2.21).

פרסומים בתקשורת -

ידיעות אחרונות:

כלכליסט: https://www.calcalist.co.il/local/articles/0,7340,L-3892438,00.html

חמל מבית וואלה: https://www.hamal.co.il/post/-MT-IIkZWESgzlkoFVWI

103FM: https://103fm.maariv.co.il/programs/media.aspx?ZrqvnVq=IFFKLM&c41t4nzVQ=ELD

News1: https://www.news1.co.il/Archive/001-D-436917-00.html

בחזית המדע: https://www.bahazit.co.il/%d7%a1%d7%93%d7%a8-%d7%a2%d7%93%d7%99%d7%a4%d7...

בוקרא: https://www.bokra.net/Article-1456189

קראו פחות
אין לימודים. צילום מתוך האתר unsplash, על ידי MChe Lee

נייר עמדה של מומחי בריאות הציבור של האונ' העברית והדסה: תחלואת ילדים בגל ה-3 והשלכותיה על פתיחת מערכת החינוך

28 ינואר, 2021

איך מתמודדים מוזיאונים ואנדרטאות להנצחת השואה תחת מגבלות מגפת הקורונה בישראל ובעולם

יום השואה הבינלאומי: איך הקורונה שינתה את הנצחת השואה בארץ ובעולם, בדגש על אנדרטאות השואה ומוזיאונים?

26 ינואר, 2021

קרא עוד
מחקר חדש מהאוניברסיטה העברית בוחן איך מתמודדים מוזיאונים ואנדרטאות להנצחת השואה עם מגבלות מגפת הקורונה, וחושף דרכים מקוריות, חדשות ודיגיטליות להנצחת זיכרון השואה

כמדי שנה ב־27 בינואר יציינו בעולם ובישראל את יום הזיכרון הבינלאומי לשואה, היום שבו שוחרר מחנה ההשמדה אושוויץ מידי הנאצים. ביום זה, בתקופה שגרתית, פוקדים מאות אלפי יהודים את אתרי ההנצחה המרכזיים לשואה ולגבורה. מדינות רבות לוקחות חלק בהנצחה, וברחבי העולם קיימים כיום מעל 400 מוזיאונים, אתרי הנצחה ואנדרטאות לזכר השואה. התפשטות נגיף הקורונה (COVID-19) עצרה את היכולת להנציח את השואה בדרכים המקובלות עקב המגבלות המשמעויות שהוטלו בעולם. מגבלות אלה השפיעו במיוחד על אנדרטאות השואה והמוזיאונים, הנשענות על נוכחותם הפיזית של המבקרים. בשנה האחרונה, ציון 75 שנה לשחרור מחנות הריכוז הנאצים, הם נאלצו לסגור מאות תערוכות ואתרי זיכרון, ביטלו אירועים ציבוריים, ואינם יכלו להציע הרצאות, סמינרים או סיורים מודרכים.

בפרויקט מחקר חדשני מטעם האוניברסיטה העברית בוחנים ד"ר טוביאס אברכט-הרטמן ותום דיבון, סטודנט למחקר מתקדם במחלקה לתקשורת באוניברסיטה העברית, את האתגרים שעובר תחום ההנצחה. כחלק מהמחקר, שפורסם בידי ד"ר אברכט-הרטמן בכתב העת "Media, Culture & Society" ונתמך על ידי המכון למדעי האדם בווינה (IWM), נבדקו הדרכים בהן מוזיאונים ואנדרטאות התמודדו בשנה החולפת (2020) עם ההנצחה תחת מגבלות הקורונה.

תוצאות המחקר הציגו מגוון רחב ומרתק של פורמטים חדשניים שנראו לראשונה בהקשר של הנצחה, כמו סיורי "לייב" באינסטגרם במחנות ההשמדה, קמפיינים מבוססי Hashtags בפייסבוק ובטוויטר, סרטונים ויראליים ושיחות "זום" עם ניצולים מרחבי העולם. ממצאים אלו מעניינים בייחוד לאור העובדה שעד לפרוץ המגפה, הביעו האנדרטאות והמוזיאונים התנגדות לקדם את פעילויות הנצחת השואה בפלטפורמות הרשתות החברתיות, מתוך חשש ל"מסחור" ועיוות מאורעות השואה.

במחקר המשך, הנערך בימים אלו, עורכים ד"ר אברכט-הרטמן ועמיתו למחקר תום דיבון, סקר מקוון, בו משתתפים 32 מוזיאוני שואה ואנדרטאות מתשע מדינות, במטרה להבין באילו סוגים של פרויקטים דיגיטליים ובאילו פלטפורמות אנדרטאות שואה ומוזיאונים עושות שימוש מאז תחילת המגפה. בנוסף, הם מבצעים ניתוח חזותי של פרויקטים נבחרים של הנצחה דיגיטלית כדי לפענח את הדרכים בהן פרויקטים אלו מאפשרים הנצחה מרחוק.

מהמחקר עולה שמוזיאונים ואנדרטאות מגבירים פעילות דיגיטלית ושמים בה דגש על השתתפות של הקהל בהנצחה. המוסדות מתאימים את תוכן זיכרונות השואה להנצחה דיגיטלית ברשת במגוון פורמטים ובכך מעודדים את הקהל לקחת חלק בתהליך הזיכרון. ישנן אנדרטאות שפותחות פרופילים באינסטגרם וטיקטוק, יוצרות "אתגרים דיגיטליים" עבור הגולשים, ומוזיאונים שפותחים את שעריהם "הדיגיטליים" ומזמינים את המבקרים לאתרים וסיורים חיים. ניסיונות ההנצחה בפלטפורמות החדשות, כמו טיקטוק, מבטאים את רצונם של המוזיאונים והאנדרטאות להגיע אל הדור הרביעי והחמישי לשואה ולחבר אתם לזיכרונות שהולכים והופכים לא רלוונטיים עבורם.

בגזרה המקומית, אנשי אנדרטת השואה הישראלית "יד ושם" הרחיבו את טקס ההנצחה השנתי ביום השואה מהטלוויזיה, גם ליוטיוב. בנוסף, הם יזמו קמפיין להקראת שמות באופן וירטואלי ובו הזמינו את משתמשי המדיה החברתית להקליט את עצמם קוראים את שמות הקורבנות שנרצחו בשואה באמצעות הטלפונים הניידים, ולהעלות את הסרטונים לפייסבוק או לאינסטגרם עם האשטגים ספציפיים. בעזרת היצירה הדיגיטלית המשותפת, אירוע ההנצחה הווירטואלי אפשר לזיכרון השואה להתקיים גם מרחוק ואף ברחבי העולם.

באופן דומה, אנשי אנדרטת מחנה הריכוז "מאוטהאוזן" שבאוסטריה ביקשו מהציבור להעלות תמונות וציורים המנציחים את שחרור המחנה עם ההאשטג "Liberation1945#". התמונות והציורים הופיעו בסרטון שהופץ בכמה ערוצי מדיה חברתית של האנדרטה. בנוסף, אנדרטאות רבות באתרי מחנות ריכוז לשעבר השתמשו בהאשטגים כדי לתייג פרסומים הקשורים לפעילות הנצחה דיגיטלית ואירועים מיוחדים כמו ביקורים וירטואליים. בכך, הפכו ההאשטגים לאנדרטה מורחבת וירטואלית שחיברה בין מספר רב של הנצחות במגוון מקומות היסטוריים ברחבי העולם.

ד"ר טוביאס משתף: "למרות הממצאים, חשוב לציין שהאתרים הפיזיים נותרו חשובים לצורך הנצחת השואה, ולכן נראה שאנו מתקדמים לעבר תרבות הנצחה עתידית משולבת, פיזית ודיגיטלית. כחלק מהמחקר שלנו, יצרנו מאגר של פרויקטים דיגיטליים הקשורים לשואה, הזמינים באופן מקוון. זהו לא רק מקור חשוב למחקר עתידי, אלא גם אוסף של דוגמאות מומלצות למחנכים, אוצרים ואנשי תוכן ממוזיאונים ואנדרטאות השואה ברחבי העולם".

 

לעיון במחקר המדעי: https://journals.sagepub.com/doi/full/10.1177/0163443720983276

 

קראו פחות
dogs. by Anoir Chafik UNSPLASH

הכלב הוא (תמיד) חברו הטוב ביותר של האדם: מחקר מצא כי תקופת הקורונה עודדה אימוץ כלבים

12 ינואר, 2021

קרא עוד
האם היחסים בין כלבים ובעליהם הורעו במהלך משבר הקורונה? האם יותר כלבים אומצו ו/או ננטשו בעקבות התפשטות הנגיף בארץ והתעצמות בעיות כלכליות וחברתיות בקרב בעלי הכלבים? האם כלבים סבלו יותר במהלך משבר הקורונה – עד כדי הופעת בעיות חברתיות חדשות על ידי בעליהם? מחקר שבוצע לאחרונה על ידי חוקרות וחוקרים מהאוניברסיטה העברית, ד״ר ליאת מורגן וד״ר טל רז מביה"ס לרפואה וטרינרית באוניברסיטה העברית, וד״ר בוריס יעקובסון מהשירותים הווטרינרים במשרד החקלאות (נערך במימון מלא של השירותים הווטרינרים במשרד החקלאות), ופורסם בכתב העת היוקרתי Humanities and Social Sciences Communications מבית nature, ניסה לענות על שאלות אלה ובעיקר לבחון את השפעת הסגר והבידוד החברתי שנכפו על תושבי ישראל על ההתנהגות בעלי הכלבים והכלבים עצמם, ורווחתם האישית.

"הדיווחים על בעלי חיים כנשאים פוטנציאליים של נגיף ה-Covid19, המשבר הכלכלי ובמיוחד הבהלה שנוצרת סביב הנגיף במהלך המגיפה הזאת, עלולים לגרום לעלייה דרמטית בנטישת כלבים", ציינו החוקרים במאמרם. "ההערכה היא שמיליוני חיות מחמד ננטשים מדי שנה בעולם, בלי קשר למגפה הנוכחית. כתוצאה מכך, מספר הולך וגדל של בעלי חיים משוטטים ברחובות חופשיים, המקלטים שמקבלים את אותם בעלי חיים הופכים לצפופים, רווחת חייהם של בעלי החיים נפגעת, והסיטואציה הנוכחית עלולה להוות נטל על משלמי המיסים. יתר על כן, נוצרת בעיה חמורה בכל הנוגע לבריאות הציבור, עקב העברה פוטנציאלית של מחלות זואונוטיות (כגון כלבת) והתקפות על אנשים על ידי בעלי חיים משוטטים".

כדי לבחון את כמות הכלבים שאומצו וננטשו, ואת רווחת בעלי הכלבים בישראל במהלך משבר הקורונה, נעזרו החוקרים בארבעה אמצעים - (1) נתונים שנאספו בין ינואר 2016 למאי 2020 מאתר Yad4, מנוע חיפוש מקוון לאימוץ חיות מחמד בישראל, שד"ר מורגן הינה המייסדת שלו; (2) נתונים שנאספו בין נובמבר 2016 עד מאי 2020 דרך Google Trends לגבי חיפושים אינטרנטיים ברחבי העולם אודות כלבים מאומצים; (3) נתונים שנאספו משאלון מקוון לבעלי כלבים בישראל, שהיה זמין למילוי בין התאריכים 27 במרץ 2020 ל-30 באפריל 2020, במהלך משבר הקורונה והסגר הראשון; (4) נתונים שנאספו משאלון מקוון המיועד לאנשים בישראל שאימצו כלבים ממקלטים במהלך משבר הקורונה, והיה זמין למילוי בין ה-20 במאי ל-25 במאי 2020 – ממש לאחר סיום הסגר בישראל.

ניתוח הנתונים מאתר Yad4 נעשה באמצעות שימוש ב-Google Analytics. ממצאי הבדיקה התברר כי ככל שההגבלות החברתיות היו החמירו במהלך מגפת הקורונה בישראל, מספר המאמצים הפוטנציאליים (אנשים המעוניינים לאמץ כלב), כמו גם מספר מאמצי הכלבים גדל משמעותית. זאת ועוד, מבדיקה לגבי כמות הכלבים שננטשו, דרך האתר, התגלה כי לא חל שינוי משמעותי לעומת החודשים שלפני התפרצות הקורונה בארץ. "מספר הכלבים שפורסמו באתר, המייצג את מרבית הכלבים הנטושים בישראל, לא השתנה באופן משמעותי לאורך שנות הבדיקה, כולל במהלך תקופת מגיפת הקורונה. מאידך, אימוץ כלבים השתנה דרסטית לעומת תקופות קודמות, במיוחד לאחר שאובחן המטופל הראשון ב-COVID-19 בארץ, ואף במידה נוספת במהלך הסגר", הוסבר במאמר.

כך, לדוגמה, בתקופה שבין אבחון חולה הקורונה הראשון בארץ ועד תחילת הסגר הראשון המספר ממוצע הבקשות לאימוץ שהוגשו באופן מקוון היה 31.1 בקשות ליום בממוצע, במהלך הסגר המספר הממוצע של בקשות לאימוץ כלבים היה 111.3 בקשות ביום; ובמהלך הפתיחה ההדרגתית לאחר הסגר בחודש מאי הוגשו 73 בקשות אימוץ ליום. עם זאת, לפני התפרצות נגיף הקורונה בסין, הרבה לפני הבהלה העולמית, המספר היומי הממוצע של בקשות לאימוץ כלבים עמד על ​25.7 בקשות ביום בלבד.

מספר המבקרים היומי באתר Yad4, מאז נודע על החולה הראשון ב-COVID-19 בישראל ועד לסיום הסגר הראשון, היה גבוה משמעותית בהשוואה לתקופות לפני פרוץ מגיפת הקורונה. לדוגמה, המספר המוחלט של ביקורים מקוונים בחודש אפריל 2020 היה 221,959 ביקורים, בהשוואה ל-72,703 בחודש אפריל 2019, ו- 91,920 ביקורים באוקטובר 2019 – שהוא החודש שנחשב לעמוס ביותר מבחינת טראפיק (תנועת גולשים) באתר Yad4. זאת ועוד, על פי נתוני Google Trends, חיפושים מקוונים ברחבי העולם אחר המילים "אימוץ כלב" היו גבוהות משמעותית בתקופות ההתפרצות הקורונה בסין ולאחריה, בעיקר בתקופות שבהן מדינות בעולם הכריזו על סגרים, דבר המצביע על כך שלא מדובר רק בתופעה מקומית.

אפשרות נוספת העומדת לרשות הציבור באתר Yad4 הייתה למלא בקשה לשמש כמשפחת אומנה, כחלופה לאימוץ. לפני הקורונה, הביקוש למשפחות אומנה בקרב ארגוני בעלי חיים היה גבוה במיוחד, אך מספר המשפחות האומנות הזמינות היה נמוך מאוד. למעשה, הארגונים נעזרו בכל המשפחות שהיו זמינות. בתקופת המגיפה, מהדיווחים הראשונים להתפשטות נגיף ה-Covid-19 בסין ועד לאחר סיום הסגר הראשון בישראל, מספר המשפחות האומנות שהצטרפו לרשימת המשפחות הפנויות לאימוץ היה גבוה לעומת הביקוש, כשהכמות עלתה בהתמדה לאורך הזמן. על פי תוצאות המחקר, בזמן התפרצות הקורונה בסין, 226 משפחות אומנה הפכו זמינות וביקשו לקבל כלבים לאומנה, כשבסוף חודש אפריל האחרון היו לא פחות מ-844 משפחות אומנה זמינות לאימוץ כלבים.

השאלונים המקוונים, שהועברו על ידי צוות המחקר לאנשים שאימצו כלבים במהלך משבר הקורונה, נכתבו בשפה העברית והתבססו על מיקוד לקבוצת מגיבים שהוגדרה מראש, ברמת דיוק גבוהה, המאופיינת בתחומי העניין שלהם והתנהגותם המקוונת (למשל, משתמשים שקונים באינטרנט מזון לכלבים או מבצעים חיפושים לקבלת מידע כללי על כלבים). החוקרים נעזרו ברשתות החברתיות כדי להפיץ את הסקר שלהם. מתוך 508 מגיבים, 312 מהנשאלים הצהירו כי אימצו כלב/ים במהלך משבר הקורונה (בחודשים ינואר – מאי), כשמתוכם 38.5% הצהירו כי שקלו לאמץ כלב במשך זמן רב כשמבחינתם זו הייתה הזדמנות טובה לנצל את הסגר לאמץ חיית מחמד, 37.8% מהם ציינו כי תכננו לאמץ כלב ללא כל קשר למגיפת הקורונה; 8.0% ציינו כי הם מרגישים בודדים ו/או לחוצים והאמינו כי בעלות על יצור חי עשויה לסייע למצבם; ו-9.3% שמעו על נטישת כלבים בתקשורת וחשו שזו תקופה טובה לאמץ כלבים כדי להצילם. רק 8 משתתפים, שאימצו כלב במהלך המגפה (2.6%), החזירו או ויתרו על הכלב שלהם או ציינו כי שקלו לנטוש אותו בשאלון.

על מנת לחקור את הקשר בין איכות חייהם של הבעלים וכלביהם בתקופת הקורונה, הופץ שאלון מקוון נוסף לבעלי כלבים, גם הוא בשפה העברית, באמצעותו נבחנו שאלות הנוגעות לרווחתם בעלי הכלבים, כמו גם רווחת הכלבים עצמם. נכללו שאלות כמו השפעת המגפה על רמות הלחץ והמצב הכלכלי של בעלי הכלבים, רמת הדאגה שלהם לבריאותם והתפיסות שלהם בנוגע לרווחת הכלב שלהם ולהתנהגותם תחת הסגר. החלק המעניין בשאלון נוגע לבקשה לציין בעיות התנהגות חדשות שהופיעו אצל הכלבים מאז פרוץ המגיפה בישראל, והאם המשיבים שקלו לוותר על הכלב שלהם בשל כך. מספר המשיבים שזיהו בעיות התנהגות בכלב/ים שלהם היה נמוך (11.6% מבעלי הכלבים), כמו גם מספר האנשים ששקלו לוותר על הכלב/ים שלהם (1%). "אנחנו משערים כי לבעלי הכלבים היה יותר זמן לבלות עם הכלב שלהם במהלך הסגר, מה שעשוי היה להקל על פיתוח היחסים ביניהם. עם זאת, השערה זו מצריכה בדיקה מחקרית נוספת לאורך טווח", נכתב במאמר המדעי.

"לסיכום, המחקר שלנו מצביע על כך שככל שהבידוד החברתי החמיר במהלך מגפת הקורונה, כך גובר העניין באימוץ כלבים", ציינו החוקרים בסיום מאמרם. "שיעור האימוץ עלה משמעותית במשבר, בעוד שנטישת הכלבים כמעט לא השתנתה לעומת תקופות קודמות להופעת וירוס הקורונה. הממצאים מציגים את היתרונות הפוטנציאליים של יחסי אדם וכלב במהלך מגיפת ה-COVID-19. אנו משערים שבעלות על כלב עשויה אפילו למנוע התפתחות של הפרעות דחק פוסט-טראומטיות (PTSD) הנגרמות כתוצאה מהמגיפה או לפחות להקל על ההתמודדות איתה, ברגע שהיא התרחשה. לאחר התפרצות ה-SARS בשנת 2003, שעשויה להיות שוות ערך מבחינות בריאותיות וחברתיות למגפת ה-COVID-19, דווח כי חולים רבים סבלו מהפרעות דחק פוסט-טראומטיות. ידוע כי לכלבים יש השפעה חיובית על הטיפול ב-PTSD. לפיכך, זהו כיוון מחקר עתידי חשוב".

---

לקריאת המאמר המדעי: https://www.nature.com/articles/s41599-020-00649-x

לפרסומים בתקשורת

וואלה - https://finance.walla.co.il/item/3411003

ישראל היום - https://www.israelhayom.co.il/article/837965

ynet - https://www.ynet.co.il/laisha/article/ryteqp1fd

פורטל הכרמל והצפון - http://www.karmel.co.il/%d7%a9%d7%95%d7%a0%d7%95%d7%aa/%d7%aa%d7%a7%d7%9...

קראו פחות
prof._lee_mordechai

ד"ר לי מרדכי במחקר חדש: כך מצליחים להפוך את מגיפת הקורונה לגרסה שנייה של "המוות השחור"

11 ינואר, 2021

קרא עוד

חוקרים מהאוניברסיטה העברית ואוניברסיטת מרילנד בחנו במחקר חדש כיצד אנו נוטים לפרש באופן קיצוני את ההשפעות של מגפות בעבר ובהווה, ועד כמה קל לנו לקשר בינם לבין אירועים היסטוריים אחרים כדי ליצור דרמה ואקשן, ולהאדיר פנדמיות שלא לצורך

https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%94%D7%9E%D7%92%D7%A4%D7%94_%D7%94%D7%9...

צמד החוקרים ד"ר לי מרדכי מהחוג להיסטוריה באוניברסיטה העברית בירושלים והפוסט דוקטורנט מריל אייזנברג מה-The National Socio-Environmental Synthesis Center באוניברסיטת מרילנד שבארה"ב, גילו שפרשנויות מהמאה ה-19 לגבי מגפות בעולם העתיק ממשיכות לעצב את התפיסה המודרנית שלנו, על פיה פנדמיות גורמות בהכרח למוות המוני ושינויים היסטוריים רחבי טווח. המחקר, שמפורסם כעת בכתב העת היוקרתי American Historical Review, מסביר כי מסביבות שנת 1900 חוקרים פירשו שורה של התפרצויות מקומיות בעולם העתיק כפנדמיה נוראית אחת, שאותה תיארו כאירוע היסטורי מסיבי שהוביל לסוף העולם העתיק.

שני ההיסטוריונים הצביעו במחקריהם הקודמים על היעדר ההוכחות לטענה שהפנדמיה היוסטיניאנית הרגה עשרות מליוני אנשים מסביב לים התיכון, והובילה לשינויים היסטוריים דרסטיים בין המאות השישית לשמינית. הפרשנות הלא-ביקורתית שניתנה לפנדמיה ממשיכה לעוות עד היום, לטענת החוקרים, את הציפיות שלנו מפנדמיות קשות, בנות זמננו. לאורך מאה השנים האחרונות, טוענים ד"ר מרדכי ואייזנברג, החברה המודרנית הפנימה מודל שרואה במחלות מסוימות – כמו למשל ה'דבר' – כפנדמיות פוטנציאליות שעשויות לגרום למוות המוני בקנה מידה היסטורי ברמת ה'מוות השחור', שהרג בין רבע לחצי מאוכלוסיית אירופה בימי הביניים. כשאנחנו משתמשים במודל כזה, אנחנו נוטים לפרש באופן קיצוני הן את ההשפעות של מגפות היסטוריות בעבר והן את ההשפעות האפשריות של מגפות בהווה, כפי שראינו בתחילת משבר הקורונה.

כמקרה בוחן, ד"ר מרדכי ואייזנברג עקבו אחרי המחקרים על הפנדמיה היוסטיניאנית וגילו שחוקרים החלו לשים לב אליה בסוף המאה ה-19, בזמן מגפת הדבר העולמית. כדי להמחיש את הסכנה הפוטנציאלית במגפה זו וכדי לשכנע מקבלי החלטות שדרושות פעולות נחרצות, רופאים ומדענים החלו להדגיש את ההשפעות של מחלות דומות בעבר. היחלשות מגפת הדבר בשנות ה-20 של המאה ה-20 נחשבה להוכחה שהרפואה המודרנית הצליחה לנצח את מגפת הדבר, ולמנוע השפעות קטסטרופליות כמו אלו להם גרמה בעבר.

אלא שבמקביל הפרשנות המחקרית לפאנדמיה היוסטיניאנית הלכה והקצינה לאורך המאה ה-20 – עד שהגיעה לתאר מצב של פנדמיה שנמשכה כמאתיים שנה, הרגה עשרות מליוני אנשים והשפיעה על שטח עצום מאנגליה ועד אתיופיה. למרות מיעוט העדויות התומכות בהסברים כאלו, ככל שהפנדמיה גדלה כך ההשפעות הפוליטיות החברתיות והתרבותיות שיוחסו לה גדלו. לאחרונה נטען שהפנדמיה הזאת מסבירה אפילו אירועים היסטוריים גדולים עוד יותר, כמו למשל נפילת האימפריה הרומית או עליית האיסלאם, שלא בצדק.

ההנחות המוקדמות של חוקרים שבחנו פנדמיות בעבר, לגבי ההשפעות הקיצוניות להן פנדמיות כאלו היו עשויות לגרום, השפיעו באופן משמעותי על השאלות שאותן שאלו במחקריהם, טוענים ד"ר מרדכי ואייזנברג. כלומר, התפיסות המוטעות מראש עשויות להשפיע בצורה שלילית על מחקריהם השונים. אותן ההנחות גם ממשיכות להגדיל את החששות שלנו ממגפות במאה ה-21, כפי שראינו במקרים של שפעת העופות, שפעת החזירים וכמובן עכשיו גם הקורונה. הנחות אלו מסבירות מדוע אנחנו כל כך חוששים ממגפות היום ולמה התייחסנו לקורונה כ"מוות שחור" נוסף.

"המסר שלי הוא שאסור ליפול לפרשנויות-כזב שנוצרות סביב הפנדמיות", מסכם ד"ר מרדכי. "במקום לבדוק את מה שקרה במגפות בעבר או בהווה, אנחנו פשוט מניחים מה אמור לקרות במהלכן ובסופן, בלי להתבסס על נתונים אמיתיים או מדויקים או ממצאים ברורים. תגובות עתידיות למחלות מדבקות צריכות להתבסס אך ורק על הראיות והנסיבות הקשורות למקרה ספציפי – ולא על הנחות מוקדמות מהעבר שעשויות להיות לא מדויקות".

לפרסום המדעי:https://academic.oup.com/ahr/advance-article/doi/10.1093/ahr/rhaa510/604...  

לפרסום בתקשורת: https://www.ynet.co.il/environment-science/article/HJBd5ndRw

קראו פחות
covid-19 vaccine stock photo by hakannural, from UNSPLASH

החיסונים לקורונה כבר כאן - ומה עם חיסון למגפת השנאה?

6 ינואר, 2021

האתגר שנשות ואנשי חינוך נדרשים אליו בימים אלה הוא עצום. הם מתמודדים עם עומס עבודה חריג, עדכון בלתי פוסק של מערכות, למידה בזום, מאמצים כבירים למנוע נשירה ומתן מענה לאינספור מצוקות. במציאות משברית זו, כל נושא או תחום שאינו נתפס כדחוף נדחק להמתנה עד לחזרה המיוחלת לשגרה. כשהכול דחוף ובוער, מי יכול להקדיש זמן לנושאים שנתפסים כמותרות, ראויים ככל שיהיו?

img

פרופ' דורון גזית, מצוות חוקרי הקורונה באונ' העברית, בראיון נרחב: "יש פה וירוס שמדבק יותר ועובר 'טוב יותר' דרך הילדים"

31 דצמבר, 2020

מה משמעות המוטציה מבחינת השפעתה על מהלך המגפה ועל ההתמודדות אתה? האם מתחילה פה סוג של מגפה חדשה, ועד כמה היא צריכה להדאיג אותנו?

Doctors performing surgery. unspalsh

מחקר ישראלי חדש חושף ממצאים מדאיגים על שכיחות הפרעות קצב לב אצל חולי קורונה

31 דצמבר, 2020

ד"ר משה רב-אחא, ד"ר אמיר אורלב וד"ר יואב מיכוביץ מהאונ' העברית והמרכז הרפואי שערי צדק מצאו קשר מובהק בין קורונה לבין הפרעות קצב לב, וחשפו לראשונה את הדרך המהירה ביותר עבור רופאים לאפיין מי חולה בסיכון גבוה ומי נחשב בסיכון נמוך, כדי להקל על מערכות הבריאות בגלי תחלואה קשים

פרופ' נחמיאס

תרופה לקורונה? נתונים קליניים ראשונים מאששים את התוצאות של פרופ' יעקב נחמיאס לגבי יעילות תרופות ממשפחת הפיבראטים נגד הקורונה

21 דצמבר, 2020

כפי שפורסם ביולי האחרון, פרופ' יעקב נחמיאס, ראש המרכז לביו-הנדסה באוניברסיטה העברית, הצליח לפצח את מנגנון השכפול של נגיף SARS-CoV-2 בתאי ריאה אנושיים, שמשתלט על מנגנון חילוף החומרים של התאים ומונע מהם פירוק שומנים באופן יעיל. בהמשך, איתר פרופ' נחמיאס תרופה בשם Fenofibrate (Ticor), תרופה מוכרת שמאושרת לשימוש על ידי ה-FDA משנת 1975 וייעודה לטיפול ברמות גבוהות של טריגליצרידים בדם. התרופה מאיצה את פירוק השומנים  בתאי הריאה, ובכך עוצרת את התפתחות המחלה.

האוטובוס בדרכו ליעד

"תואר עד הבית": ביה"ס למנהל עסקים באוניברסיטה העברית במיזם יצירתי וייחודי להענקת תעודות סיום התואר

21 דצמבר, 2020

מאות עוברים ושבים שגדשו ביום שישי (18.12) בצהריים את פארק צ'ארלס קלור בחוף הדרומי של תל אביב, נתקלו במחזה משונה.

קרא עוד
באמצע הרחוב נעצר אוטובוס שנשא את הסמל והצבעים של האוניברסיטה העברית, ומתוכו יצאו מספר חברי סגל. הם חצו את המדשאה, ניגשו לאחת המשפחות שישבה על שמיכה דקה, נהנתה ממזג האוויר הנעים וערכה פיקניק - ופנו לאישה הצעירה שישבה שם. "רותם? מזל טוב. בשעה טובה. אנחנו שמחים להעניק לך את תעודת סיום התואר השני במנהל עסקים, בהצטיינות!", הודיעה ד"ר רננה פרס, סגנית הדיקן בבית הספר למנהל עסקים, לצעירה המופתעת.

הטקס הזה, שחזר על עצמו באותו יום ביישוב בית חורון, בכפר האורנים שליד מודיעין, בגבעתיים ובמקומות שונים ברחבי תל אביב, וימשיך גם בשבועות הקרובים בימי שישי הוא חלק ממיזם יצירתי וייחודי שיזמו מרצי ועובדי בית הספר למנהל עסקים "תואר עד הבית". בראש המיזם עומדת ד"ר פרס, שיצאה אל השטח כדי לחלק את התארים. בגלל אילוצי הקורונה, סטודנטים שסיימו את התואר הראשון במנהל עסקים או חשבונאות, ומסיימי ה-MBA לא זכו לחגוג השנה את טקס הסיום המסורתי טקס הסיום המסורתי. בביה"ס למנהל עסקים שם הם לומדים הוחלט כי אם הסטודנטים לא יכולים להגיע לטקס – המרצים עצמם יגיעו לביתם או למקום מפגש כדי להעניק להם אישית את התואר.

במהלך סדרת המסעות, שהחלה כאמור ביום שישי, יצא אוטובוס מקושט וצבעוני מטעם האוניברסיטה למסלולים שונים ברחבי הארץ. על האוטובוס היו דיקנית בית הספר למנהל עסקים פרופ' ניקול אדלר, מרצים ומרצות, עובדי בית הספר, וצוות צילום. הסטודנטים התבקשו להתארגן בקבוצות קטנות, כדי לשמור על כללי התו הסגול, ולתאם זמן ומועד הגעה. התחנה הראשונה של האוטובוס הייתה בישוב בית חורון שעל כביש 443. היעד – אסף ברקוביץ, שמסיים תואר שני במנהל עסקים. הסטנדאפיסטית תמרי שחר, שהתלוותה לסיור ושימשה כמנחת התכנית האמנותית חיברה שיר אישי ומיוחד לכבודו, ובעקבותיה נכנסו חברי הסגל להענקת התעודה. ברקוביץ, עורך דין ורואה חשבון, לא הסתיר את התרגשותו. "אשתי, אלומה שנמצאת פה אתי, והילדים – כולם רצו להיות בטכס, והצטערנו שלא היה טכס רשמי ומרכזי. אבל בדיעבד, לא יכולתי לבקש סיום מוצלח יותר. כאן, במקום בו אני גר, מוקף בבני המשפחה", סיפר. 

פרופ' ניקול אדלר, דיקנית ביה"ס למנהל עסקים, סיפרה שהיוזמה נתנה לסגל בית הספר את האפשרות להכיר את הסטודנטים במקומות בהם הם חיים: "תמיד ידעתי שהסטודנטים שלנו חכמים ומיוחדים, ושהתקופה שלהם אצלנו היא משמעותית ומיוחדת עבורם, אבל אני חושבת שרק עכשיו הבנתי כד כמה. לראות אותם מחגים לנו בכל מקום, מתכוננים ומתרגשים, לראות את המגוון העצום ממנו הם מגיעים ולראות, על הדרך את המדינה היפה שלנו – זאת זכות והתרגשות".

ד"ר רננה פרס הוסיפה וסיפרה: "רצינו לייצר הזדמנות להיפרד מהסטודנטים שלנו באופן אישי, ולהעניק להם את ברכת הדרך. קשה היה לנו לחשוב שתעודת הסיום, שמסמלת שיא בחיים של הסטודנטים הצעירים והמוכשרים שלנו תישלח אליהם בדואר. לכן החלטנו, שאם הם לא יכולים להגיע אלינו - אנחנו נגיע אליהם. עודדנו אותם להזמין בני משפחה וחברים לאירוע – עד עשרה אנשים בחלל סגור, ועשרים בשטח פתוח. הסטודנטים שלנו הם הנכס היקר ביותר שלנו - בכל מקום בו הם נמצאים ורוצים אותנו, הם ומשפחותיהם, קבוצת חברים, או אפילו סטודנט אחד - אנחנו שם בשבילם".

תמונות: רן ברטוב, האוניברסיטה העברית.

 

פרסומים בתקשורת:

https://www.ynet.co.il/environment-science/article/rkdTinahP

https://www.themarker.com/blogs/ariella-danielli/BLOG-1.9368598

 

קראו פחות