ד"ר שירלי הרשקו. צילום: אופיר רכבוך

הפינה של דר' שירלי הרשקו על הפרעת קשב וריכוז

12 אפריל, 2021

קרא עוד
אנשים עם הפרעת קשב נוטים לאכילה לא בריאה. כך אפשר לעזור להם
https://www.haaretz.co.il/health/.premium-1.9386068

אנשים עם הפרעות קשב סובלים במיוחד בקורונה. מה הם יכולים לעשות?

https://www.haaretz.co.il/health/.premium-1.9497671

אם לילד שלכם יש הפרעת קשב, כדאי שתלכו להיבדק
https://www.haaretz.co.il/health/.premium-1.9558947

הן לא עונות לסטיגמות של הפרעת קשב, אז אנחנו לא שמים לב
https://www.haaretz.co.il/health/.premium-1.9630612

למה הפרעת קשב פוגעת במערכת היחסים ומה אפשר לעשות?
https://www.haaretz.co.il/health/.premium-1.9703840

הפרעת קשב עשויה להיות דווקא יתרון בעבודה, אם רק משתמשים בה נכון
https://www.haaretz.co.il/health/.premium-1.9750839

 

ד"ר שירלי הרשקו היא מומחית בהפרעת קשב ולקויות למידה, חוקרת ומרצה באוניברסיטה העברית, מטפלת, מאבחנת, מדריכת הורים, ומנהלת קהילת "אנשי הקשב" בפייסבוק.

 

קראו פחות
ראה גם: בתקשורת, מחקר
האם מים כבדים הם גם מתוקים. איור

מחקר חדש פותר מחלוקת ארוכת שנים בנוגע לטעמם של המים הכבדים

11 אפריל, 2021

מחקר ייחודי באוניברסיטה העברית מצא כי מים כבדים מתוקים יותר באופן מובהק ממים רגילים, ואף עשויים למסך מרירות קלה. "המידע החדש יוכל לעזור בעתיד בפיתוח דורות חדשים של ממתיקים", קובעות החוקרות

Close up of a recycle garbage bin logo. by gary chan, unsplash

מחקר חדש: בעקבות משבר הקורונה – גידול משמעותי בשיעור הישראלים שהביעו נכונות למחזר יותר ולצרוך פחות

8 אפריל, 2021

סקר מיוחד מצא שיפור משמעותי בעמדות הציבור בנוגע לשימור הסביבה במהלך הסגר הראשון בישראל. הסקר בוצע במסגרת מחקר ישראלי, בו לקחו חלק ד"ר ורד בלאס מבית הספר לסביבה ולמדעי כדור הארץ באוניברסיטת תל אביב, ד"ר ענת צ'צ'יק מהמחלקה לגיאוגרפיה וסביבה באוניברסיטת בר אילן, ופרופ' סיגל קפלן מהמחלקה לגיאוגרפיה באוניברסיטה העברית בירושלים. תוצאותיו פורסמובכתב העת Resources, Conservation and Recycling.

מצבה

מחקר חדש של חוקרים מביה"ס לבריאות הציבור מצא כי ניצולי שואה מתים יותר ממחלות לב ומסרטן בהשוואה לקבוצת אוכלוסייה מקבילה עם נסיבות חיים שונות

7 אפריל, 2021

כנימת עש הטבק. צילום באדיבות דוברות האוניברסיטה העברית

חוקרים פיתחו כלי לחיזוי אוכלוסיות מזיקים שעשוי להפחית את השימוש בחומרי הדברה בחקלאות

7 אפריל, 2021

קרא עוד

המודל שפיתחו החוקרים יכול כבר כעת לשמש חקלאים ישראלים לטובת שימוש מושכל ומידתי בקוטלי חרקים. פרופ' מורין: "אי אפשר להתעלם מהכוח הפוטנציאלי שיש לכלי זה בהפחתת הנזק הסביבתי הרב הנגרם משימוש מופרז ולא יעיל בקוטלי חרקים כימיים"

חרקים מזיקים גורמים לנזקים כלכליים עצומים בחקלאות ברחבי העולם. חקלאים מתמודדים עם חרקים אלו בעזרת שימוש אינטנסיבי בכימיקלים, דשנים וחומרי הדברה, הפוגעים במזיקים אך יוצרים במקביל נזק סביבתי גדול. בשנים האחרונות מתחזקת גישה חדשה לאופן הטיפול במזיקים ובה החקלאים עושים שימוש בכלים שונים על מנת לקבל מידע לגבי המזיקים האפשריים בשדותיהם. בעזרת כלים אלו חקלאים יכולים לקבל החלטות מבוססות יידע בנוגע לשאלות מתי לרסס ובאיזו מידה, וכך גם פוחת הנזק הסביבתי בצורה משמעותית. עם זאת, המודלים הקיימים פותחו עבור אזורים עם תנאים שונים מישראל, ולכן אינם מותאמים לטמפרטורות האופייניות לאזורינו, ואין באפשרותם לדייק בתנאים של גלי חום קיצוניים, למשל.

במחקר חדש שפורסם בכתב העת "Ecological Modeling" ובוצע על ידי תלמידת המוסמך עיינה נטע בהובלת פרופ' שי מורין מהמחלקה לאנטומולוגיה ופרופ' אפרת מורין מהמכון למדעי כדור הארץ של האוניברסיטה העברית, בשיתוף עם ד"ר ליאורה שלתיאל, חוקרת במו"פ צפון במכון המחקר מיגל. החוקרים בנו מודל לחיזוי התפתחות האוכלוסיות של אחד החרקים המזיקים ביותר בחקלאות העולמית,  "כנימת עש הטבק" (Bemisia tabaci). המודל מאפשר לבצע תחזיות לגבי קצב גידול האוכלוסייה על בסיס נתונים מטאורולוגיים מתחזיות מזג אוויר.

בשלב הראשוני החוקרים התמקדו בהתאמת המודל, הנבנה על בסיס נתונים מניסויי מעבדה בטמפרטורות קבועות, לסביבת השדה שבה שונות הטמפרטורה היומית גדולה. לאחר בניית המודל הראשוני, החוקרים ביצעו סדרת ניסויים בתנאי שדה בעמק החולה. לצורך כך, הם נעזרו במגוון של צמחים פונדקאים, הנפוצים בשדות העמק בחודשים מרץ-אוקטובר, חודשים בהם הכנימה משגשגת באקלים הישראלי. הם אספו תצפיות לגבי מצב הכנימה מפקחיות מזיקים הפועלות בעמק החולה והשוו אותן לתחזיות של המודל לאורך עונת גידול שלמה.

מהממצאים עולה שהמודל מתאים לחיזוי מדויק של קצב ההתפתחות של אוכלוסיות החרקים בשדה. חקלאים ישראלים יכולים כבר כעת להשתמש במידע על מנת לקבל החלטות המאפשרות שימוש מושכל ומידתי בקוטלי חרקים. אחת הדוגמאות הבולטות היא חיזוי הדור השלישי של אוכלוסיית החרקים, שהתאים לזמן שבו הפקחיות ציינו התחלה של התבססות האוכלוסייה, וחיזוי הדור החמישי של אוכלוסיית החרקים, שהתרחש באותו זמן בו הפקחיות המליצו על ריסוסים כנגד הכנימה. מחקר זה פורץ דרך ומציג מודל התורם להתייעלות הפעילות החקלאית, כמו גם להפחתת הנזק הסביבתי בישראל הנגרם כתוצאה משימוש עודף ולא מתוזמן (עם פעילות החרקים בשדה) בחומרים כימיים.

המשך הפרויקט כולל שילוב המודל עם תחזיות מזג אויר עונתיות המתקבלות בתחילת האביב. מכיוון שלא ניתן לחזות את הטמפרטורה בצורה מדויקת, התחזיות משולבות בכלי הנקרא "מנוע מזג אויר", המייצר סדרות רבות של נתוני טמפרטורה אפשריים לכל תחזית. משילוב של הסדרות הללו עם מודל התפתחות האוכלוסיות מתקבל התרחיש העונתי הסביר ביותר להתפתחות החרקים המזיקים וגם הסיכויים לתרחישים נוספים, כולל התפרצויות של המזיק במהלך העונה.

פרופ' שי מורין משתף: "אי אפשר להתעלם מהכוח הפוטנציאלי שיש לכלי זה בהפחתת הנזק הסביבתי הרב הנגרם מדי שנה משימוש מופרז לעיתים ולא יעיל בקוטלי חרקים כימיים. בהמשך הפרויקט אנו מתכננים להקים מערכת מידע נגישה לחקלאים, בה ניתן יהיה לקבל תחזיות לגבי מצב האוכלוסייה העתידי על בסיס נתונים מתחזיות מטאורולוגיות עונתיות. הכלי שפיתחנו במחקר יוכל לשמש מקבלי החלטות, כמו למשל רשויות ממשלתיות, פקחי מזיקים או מגדלים בתכנון עונתי של מחזור גידולים ובניטור ובקרה של המזיקים לאורך העונה".

לפרסום המדעי:  https://www.sciencedirect.com/science/article/abs/pii/S0304380020304658?...

לפרסום בתקשורת: https://www.ynet.co.il/article/Skxr11xfBO

קראו פחות
ראה גם: בתקשורת, מחקר
Racool_studio

מחקר בהובלת פרופ' מונסונגו אורנן מהפקולטה לחקלאות קבע: אכילת "ג'אנק פוד" בתקופת הגדילה פוגעת בהתפתחות התקינה של העצמות, גם בצריכה מתונה

24 מרץ, 2021

pills. by elsa olofsson, unsplash

מחקר חדש: רבים מתקשים לבלוע תרופות בגלל טעמן הדוחה – האם שיטה חדשה תהפוך אותן לידידותיות יותר לאדם?

18 מרץ, 2021

קרא עוד
חוקרים מהאונ' העברית פיתחו אלגוריתם ייחודי שחוזה כבר בשלבי תכנון החומר אם יהיה בעל טעם מר ודוחה, על בסיס המבנה הכימי שלו. האלגוריתם, שנוצר באמצעות Machine Learning, יוכל לזרז ולהוזיל תהליכי פיתוח תרופות ולמנוע ניסויים בבע"ח לצורך הערכת מרירות החומרים הנמצאים בפיתוח

המאמץ המחקרי בפיתוח תרופות מתרכז בפיתוח של תרופות יעילות ובטיחותיות, כך שיוכלו לרפא ממחלה במינימום של תופעות לוואי. השימוש בתהליכים מתוחכמים ואוטומטיים הוביל לאישורים של אלפי תרופות על ידי ה-FDA, כאשר רק ב-2020 אושרו 53 תרופות חדשות. עם זאת, ישנה בעיה שלא מקבלת מענה אופטימאלי  - לתרופות רבות יש טעם מר מאוד שמקשה על נטילתן דרך הפה. אמנם הכנסת התרופה לקפסולות לרוב פותרת את בעיית הטעם, אך מדובר בפתרון שלא תמיד אפשרי היות והוא מגדיל את התרופה ועלול ליצור קושי ממשי בבליעה.

בעוד שרבים מאיתנו מצליחים לבלוע את התרופה למרות הטעם הנורא שלה או גודלה הבעייתי, יש אוכלוסיות שמאוד מתקשות בכך, כולל פעוטות ומבוגרים עם קשיי בליעה. מחקרים הראו כי כאשר לתרופות היה טעם מר מאוד, נצפתה ירידה בהיענות לטיפול בקרב ילדים, מה שגרר סכנה בריאותית עקב אי השלמת הטיפול התרופתי. לדוגמה, מחקר שפורסם לפני זמן לא רב קבע כי למעלה מ-90% מרופאי הילדים מדווחים על ילדים רבים שאינם מוכנים לקבל תרופות בשל טעמן, והדבר חושף אותם לפגיעות בריאותיות ולהיעדר טיפול רפואי ראוי. זאת ועוד, בגלל הסיכונים הפוטנציאליים הנגרמים בעקבות טעמן המרתיע של תרופות רבות, ה-FDA האמריקאי ביקש לאחרונה להוסיף הערת טעם לרשימת תופעות הלוואי במרשמים של התרופות לילדים, כדי להזהיר הורים מפני אותם טעמים בעייתיים.

כיום, חברות התרופות יזהו שישנה בעיה של טעם מר מאוד רק בשלבים מתקדמים של פיתוחה, או בשלב הניסויים הקליניים עצמם, כאשר התרופה ניתנת לאלפי בני אדם המשמשים כנסיינים על מנת לבדוק את יעילותה. במקרה שזוהתה בעיית טעם חריגה במיוחד, החברות ייאלצו לחזור ולשנות את הפורמולציה של התרופות על מנת לנסות ולמסך את הטעם הנוראי (מה שלא תמיד אפשרי), דבר שיגרור דחייה נוספת בשחרור התרופה לשוק, הפסדים כספיים של מיליוני דולרים וניסויים נוספים ולא רצויים בבעלי חיים. לרוב חברות התרופות  יעדיפו להוציא לשוק תרופה גם אם כבר הבינו שהיא מרה מאוד, בתקווה שנתמודד עם הטעם הבלתי נסבל.

בקבוצת המחקר של פרופ' מאשה ניב, חוקרת טעם במכון לביוכימיה, מזון ותזונה בפקולטה לחקלאות, מזון וסביבה של האוניברסיטה העברית, הבינו את חומרת הבעיה, והצליחו לפתח אלגוריתם שחוזה מרירות חזקה של מולקולה רק על סמך המבנה הכימי התיאורטי שלה, עוד לפני שהיא נוצרה במעבדה. המחקר פורסם לאחרונה בעיתון Computational and Structural Biotechnology Journal.

איתן מרגוליס, דוקטורנט במעבדה של פרופ' ניב, מספר על המהלך המחקרי ותהליך יצירת האלגוריתם באמצעות שיטת למידת מכונה (Machine Learning) לגבי מרירות עזה: "אספנו מולקולות ממאגר ה-BitterDB שהוקם במעבדה שלנו ומכיל מידע על מעל 1000 תרכובות מרות. שילבנו מידע על טעמן של מולקולות שקיבלנו מעמיתינו בחברת התרופותGSK  ובחברת חומרי טבע AnalytiCon Discovery. לימדנו את המחשב להבין אילו קומבינציות של תכונות כימיות הכי חשובות על מנת שחומר מסוים ייתפס כבעל טעם מר מאוד ובכך 'אימנו' אותו לזהות במהירות האם מולקולה מסוימת עלולה להיות מרה מאוד או לא. כך, בעצם, יצרנו את האלגוריתםBitterIntense . לאחר בדיקת ביצועי המודל ראינו שהוא צודק ביותר מ-80% מהמקרים, מה שמחזק את פוטנציאל השימוש בו לצורך פיתוח תרופות ידידותיות מבחינת הטעם - ללא צורך בסינתזה מוקדמת של החומר ובבדיקתו בבני אדם או בבעלי חיים. בנוסף, היות ומדובר במודל חישובי, נוכל להמשיך ולשפר את דיוקו ככל שיצטבר עוד מידע על מולקולות מרות".

בניגוד לסברות מדעיות קודמות, נמצא מתוצאות החיזויים כי תרופות מרות מאוד לא נוטות להיות רעילות יותר לכבד מאשר תרופות פחות מרות. עם זאת חומרים מאוד מרים נראו כיותר רעילים ללב עקב יכולתם לחסום תעלות אשלגן. "העובדה שחומרים מאוד מרים הם עם פוטנציאל גבוה יותר להיות רעילים ללב מעניינת במיוחד משום שקולטנים לטעם המר מתבטאים גם בלב. מחקרים עכשוויים מתרכזים בתפקידיהם הפיזיולוגיים של קולטני טעם המתבטאים מחוץ לפה", מסבירה פרופ' ניב.

ומה לגבי תרופות למחלת הקורונה? הדוקטורנט איתן מרגוליס מוסיף ומסביר כי "ראינו ששכיחות התרופות המרות מאוד בקרב אלה שנמצאות כרגע בשלבי פיתוח או באישור לטיפול בקורונה, גבוה יותר מאשר בקבוצת התרופות הכללית. תוצאה זו מעניינת היות ואיבוד חוש הטעם הוא תסמין משמעותי מאוד ונפוץ בקרב הנדבקים בנגיף, כפי שהראו גם מחקרים במעבדתה של פרופ' ניב. עם זאת, העובדה שתרופות מאוד מרות יכולות להיות בעלות אפקט פיסיולוגי מיטיב, מדגיש את הצורך שלא לפסול על הסף את אותן תרופות מרות מאוד רק על סמך טעמן, אלא רק להיערך בהתאם".

לסיכום, החוקרים מאמינים כי BitterIntense היא שיטה שעשויה להפחית את העלויות הכספיות, את הניסויים בבעלי חיים ולקצר את זמן הגעת התרופה לקליניקה. היכולת לאתר מרירות גבוהה באופן אינטגרטיבי בתהליך גילוי ופיתוח, יעזור בפיתוח תרופות מתאימות לילדים ולמטופלים גריאטריים. בנוסף, BitterIntense רלוונטית גם לחברות ביוטכנולוגיה וחברות שעובדות על פיתוח ממתיקים חדשים (שלעתים גם מרירים) או מרכיבים טבעיים שמטרתם להשתלב במוצרי מזון.

איתן מרגוליס משתף בחווייה אישית לאור המחקר: "לאחר פרסום המאמר המדעי, פנו אלי צעירים ומבוגרים רבים דרך הרשתות החברתיות, וסיפרו לי שהם מאוד מזדהים עם בעיית המרירות של התרופות. חלקם סיפרו שעד עכשיו הם נאלצים ללעוס תרופות או לאכול אותן עם אוכל בעל טעם דומיננטי וגם אז זה לא תמיד עובד. אחרים שיתפו על התסכול של לתת כדורים מרים לילדים שבהרבה מקרים פולטים את הכדור, ואז לא יודעים אם לתת התרופה שוב או באיזה צורה ומינון. אנחנו מקווים שבזכות המחקר שלנו יינתן מענה טוב יותר לבעיית הטעם של התרופות, ומרכיבי מזון חדשניים".

 

קראו פחות
Gerd Altmann from Pixabay

עם זכיית פרופ' אבי ויגדרזון, לשעבר חוקר באונ' העברית וכיום ב-IAS בפרינסטון, בפרס ABEL - האונ' ממצבת את מעמדה כפס ייצור למצוינות מתמטית

18 מרץ, 2021

חיטת בר

פרופ' צבי פלג וד"ר נמרוד שוורץ מהפקולטה לחקלאות החזירו מקטע גנטי של חיטת הבר לחיטה מודרנית ובכך הביאו לשיפור יעילות מערכת השורשים של החיטה

17 מרץ, 2021

האירוע השנתי של תכנית סגול לרפואה חישובית תשפא

בשלישי הקרוב: האירוע השנתי של תוכנית סגול לרפואה חישובית תשפ"א

15 מרץ, 2021

 

אנו שמחים להזמינכם/ן לאירוע השנתי של תכנית סגול לרפואה חישובית, תשפ"א, 2021.

האירוע יתקיים ביום שלישי, 16.03.2021, בשעה 18:00-20:00 בפורמט און-ליין

 

CIT GIF

מחקר חדש: האם פיתוח של מבחן ה-CIT (עם אלגוריתם למידת מכונה) יוכל להחליף בעתיד הקרוב את הפוליגרף?

14 מרץ, 2021

תוצאות הניסוי מראות שניתן לנתח תגובות מוחיות של חשודים באמצעות אלגוריתם בזמן אמת, בדיוק רב, גם כשיש מאמץ מצד הנבדק להסתיר את המידע. החוקרים בטוחים כי השיטה החדש הייתה מסוגלת לפתור תעלומות פשע היסטוריות דוגמת פרשת דמיאניוק

ראה גם: בתקשורת, מחקר
צילום של דיסקת הג'ל. קרדיט - עידו לוין

"מחקר שרושם הצלחה גדולה בתחום בו הידע האנושי הוא מועט עד בלתי קיים": כיצד הצליחה יריעת ג'ל לשחות באופן עצמאי?

14 מרץ, 2021

קרא עוד

ליצור חומר המתנהג כמו יצור חי: הדוקטורנט עידו לוין ופרופ' ערן שרון ממכון רקח לפיזיקה באוניברסיטה העברית, בשיתוף פרופ' רוברט דיגן מאוניברסיטת מישיגן, ביצעו לאחרונה מחקר ראשון מסוגו. בעבודת המחקר שלהם הם ניסו ליצור יריעות שמגיבות לאותות שמגיעים מראקציות פנימיות באופן דומה לפעולות ברקמות חיות. דוגמה מובהקת לרקמה חיה כזאת היא הלב, שהתכווצותו המקומית מופעלת על ידי סינגל כימי-חשמלי (action potential) המתקדם בקרום הלב, באופן עצמאי. החוקרים הצליחו לפתח יריעות סינטטיות דקות, בצורת דיסק ג'ל שטוח, שהצליחו להפוך בצורה עצמונית לצורת "אוכף" כאשר הן "הרגישו" בחום, וחזרו למצבן הבסיסי כאשר 'חשו' בקור. לטענת החוקרים, הניסוי שפורסם פורץ דרך, כיוון שהוא יוכל לסייע בפיתוח אוסף גדול של שיטות מדעיות שונות כגון ההדפסה "ארבע-ממדית" וכן "תכנות" של צורות שונות ומגוונות ביריעות השטוחות, הפועלות בכוחות עצמן בעזרת גירויים מסוגים שונים.

"הצלחנו ליצור יריעות המבצעות מטבוליזם של ממש, כמו ביצור חי, וממירות אנרגיה כימית לתנועה ולשינוי צורה תלת-ממדי", מסביר פרופ' שרון בהתרגשות. "החומר שבו השתמשנו אינו ישות פאסיבית, בעלת צורה נתונה, אלא כזאת המכילה אינפורמציה שיכולה להתבטא בשינויי צורה. עם זאת, בהשוואה למערכות ביולוגיות, אשר משתנות באופן חופשי וללא אות או סימן חיצוני, המערכות הללו מוגבלות מאוד בחופשיות תנועתן. בתהליך שחשפנו, חומרים הנמצאים בסביבת הג׳ל שימשו כ'אוכל' - מקור אנרגיה להתכווצות מקומית ומשתנה, אשר בעקבותיה הג'ל שינה את צורתו ונראה כשוחה".

הבנייה של הג'ל המגיב לסביבה דומה לג'לים קודמים שבהם השתמשו החוקרים במעבדה, אלא שהפעם הוא הכיל ״מונומר״ המגיב לראקציה הכימית 'תגובתו המתנודדת של בלוסוב' (הידועה כיום כתגובת בלוסוב-ז'בוטינסקי, Belousov – Zhabotinsky). החומר ביצע מטבוליזם (חילוף חומרים) בכוחות עצמו. כאשר שמו החוקרים את הג'ל בתמיסה כימית, התחילו להופיע מעצמן תבניות שונות בתוך הג'ל - אזורים כתומים וירוקים המתפשטים כפאזות (גלים מחזוריים). כתוצאה מכך, שדה הניפוח של הג׳ל לא היה אחיד, עובדה המתורגמת לכך שצורתו התלת-ממדית של הג'ל השתנתה בזמן שבו הוא שהה בתמיסה. הג'ל היה מסוגל לבצע עשרות רבות של מחזורי ראקציה, כל עוד המשיך לשהות בתמיסה רעננה של כימיקלים. "למחקר הנוכחי יש התאמה גבוהה לתאוריה החוזה באופן כמותי את התפתחות צורת הג'ל בזמן", הוסיף פרופ' שרון.

הדרך להשגת התוצאות בג'ל לא הייתה קלה. ראשית, תהליך ההכנה של הג'ל התארך עד שהחוקרים הצליחו ליצור יריעות ג'ל גדולות ודקות, אשר מגיבות באופן חזק לריאקציה הכימית של התמיסה. לאחר שפיתוח החומר הושלם, ודגמים ראשונים אכן שינו את צורתם בתגובה לריאקציה, פותחה מערכת ייחודית המאפשרת למדוד באופן מדויק את צורתו התלת-ממדית של הג'ל המשתנה בזמן, בעודו שרוי בתוך הנוזל. ראשית, באמצעות רשת של נקודות שחורות מודפסות על הג'ל שתנועתן תועדה בעזרת שתי מצלמות. שנית, אלגוריתם שפותח במעבדה איתר את מיקום הנקודות בתמונה, ויצר צורה תלת-ממדית של התנועה של הג'ל לאורך זמן. שלישית, הפאזה של הריאקציה נמדדה דרך הצבע של הג'ל. רביעית, מראה הנשלטת בידי מחשב "שרטטה" בעזרת לייזר את התבנית הרצויה, ומשם הצליחו החוקרים לפתח חומר במבנה מסוים המסוגל לבצע ריאקציה המתפתחת באופן עצמוני. הדבר חשוב כדי להבין אם החומר מסוגל לעבור ראיקציה בתצורות שונות ומשונות.

עבודה זו כמעט סוגרת מעגל ביחד עם עבודות מתחום ההנדסה הרפואית, בהן מדפיסים מבנים מתאים חיים - בעוד שבעבודות אלו הופכים תאים חיים ל'חומר', בעבודה הנוכחית הופכים חומר סנטטי ל"חי". העבודה הנוכחית נותנות כלים חדשים למידול ולחקר יריעות ביולוגיות או סינטטיות, המופיעות בשלל הקשרים מחסרי חוליות ועד רובוטים רכים. "הצלחנו לגרום ליריעות פשוטות 'לשחות' ו'לזחול' על קרקעית התא. אמנם מדובר חשוב וחדשני, אך זהו מחקר בסיסי ולא מדובר באחד שניתן לתרגם אותו באופן מידי למוצר", מבהיר החוקר עידו לוין. "מאידך, הוא פורץ דרך מכיוון שהוא רושם הצלחה גדולה בתחום בו הידע האנושי הוא מועט עד בלתי קיים. ההבנה של הצורה בה רקמות ביולוגיות 'מעצבות את הצורה של עצמן', ונעות באופן עצמי הוא בחזית המחקר המדעי העכשווי.

ומה לגבי המשך הדרך? פרופ' שרון מבהיר כי "בשלב הבא נהיה מעוניינים ליצור מודל מכאני את האינטראקציה עם הנוזל, כדי לתכנן ולבנות 'שחיינים' מהירים יותר. במקביל, נעבוד על פיתוח היכולת להדפיס את הג'ל במדפסת תלת-ממד, כדי להרכיב בעתיד מבנים מורכבים אשר יכללו חלקים דמויי-שריר, וחלקים דמויי-עצבים המוליכים את האות המפעיל, ויוכלו להיות מושתלים בגוף האדם".

המחקר מומן על ידי הקרן הדו-לאומית למדע ישראל-ארה"ב (BSF) וקרן עזריאלי.

למאמר המדעי: https://journals.aps.org/prl/abstract/10.1103/PhysRevLett.125.178001

לפרסומים בתקשורת:

https://www.ynet.co.il/environment-science/article/rJDr7nqQd

התוכנית שלושה שיודעים: https://www.kan.org.il/radio/player.aspx?ItemId=205622 (תחילת השעה השנייה)

קראו פחות
ראה גם: בתקשורת, מחקר
הפרסום בטוויטר של נאסא

המחקר שהלהיב את NASA: שיטה חדשה מאפשרת למפות מהחלל אגמים מדבריים ברחבי העולם

6 מאי, 2021

קרא עוד
אגמים באזורים מדבריים הם בדרך כלל רדודים (מספר מטרים) ושטוחים מאוד, ובעיקר מרוחקים מאזורים מיושבים. רוב הזמן הם ריקים לגמרי ממים, אך מדי פעם הם מתמלאים על ידי שיטפונות נדירים הזורמים במדבר. כמות זו כמובן אינה מספקת כדי להגיע למקום עם ספינה, ולמפות את צורת הקרקעית של אגמים כאלה – כך שאנו לא יכולים למדוד ולקבוע בצורה סבירה כמה מים האגמים אוצרים בכל רגע נתון.

"בדרך כלל, שיטפון מדברי אובד אל תוך קרקעית הנחל ונספג אל התשתית שלו או מתאדה, ולכן נעלם במורד נהרות מדבריים. פעם בכמה שנים שיטפון שכזה עשוי להגיע לאגם מדברי רדוד הנמצא במורד הנחל ולמלא אותו ובהדרגה, מים אלו שנעמדו באגם, מתאדים ממנו. כך יכול גם, לדוגמא, להיווצר נווה מדבר", מסביר קוקו (משה) ארמון מהמכון למדעי כדור הארץ באוניברסיטה העברית. "אגמים מדבריים עשויים לשמש אותנו בתור מאגרי מים טבעיים גדולים, והם מהווים בית למגוון גדול מאוד של מינים של צמחים ובעלי חיים מדבריים שמצליחים לשגשג רק בזמן שיטפונות. אגמים אלה משמשים חוקרי אקלים על מנת להבין מה היה האקלים בתקופות קדומות ולנסות להשליך מכך על העתיד. לדוגמא, אם מזהים תקופה בה האגם היה מלא באופן תדיר, אנחנו יכולים להבין שהאקלים היה רטוב יותר. אך 'יותר' הוא מושג יחסי ומטרתנו היא לקבוע כמה רטוב היה באותם מקומות".

כדי להבין מהי כמות המים באגם מדברי נדרש לדעת כיצד נראית הטופוגרפיה המדויקת של הקרקעית שלו – עבודה שנחשבת קשה מאוד לביצוע באגמים מדבריים. קוקו (משה) ארמון ביצע לאחרונה מחקר בו הוא בחן שיטה מקורית לקביעת הטופוגרפיה של אגמים מדבריים. לפני כשנה הוא ועמיתיו פרסמו מאמר מדעי שהופיע על השער של כתב העת "Geophysical Research Letters". כעת המאמר והשיטה המקורית זוכים לחשיפה מחודשת על ידי סוכנות החלל האמריקאית NASA, שפרסמה כתבה על כך היום (שלישי) ב-NASA Earth Observatory. את המחקר שלו ביצע ארמון יחד עם (לפי הסדר במאמר) ד"ר אלעד דנטה (המכון למדעי כדור הארץ באוניברסיטה העברית, המכון הגיאולוגי ומכון שמיר),  יובל שמילוביץ' (המכון למדעי כדור הארץ באוניברסיטה העברית והמכון הגיאולוגי), ד"ר עמית מושקין (המכון הגיאולוגי), פרופ' טים כהן (אוניברסיטת וולונגונג שבאוסטרליה), פרופ' אפרת מורין ופרופ' יהודה אנזל (שניהם מהמכון למדעי כדור הארץ באוניברסיטה העברית). 

המחקר התחיל למעשה לפני כשנתיים, אז שוגר לוויין חדש של נאס"א (ICESat-2) שתפקידו המקורי היה למדוד באופן מדויק מאוד את גובהם של הקרחונים בקטבים - כדי להבין טוב יותר איך משפיעה ההתחממות הגלובלית על אובדן והדקיקות של הקרח בקטבים. מדידות הגובה המדויקות התאפשרו באמצעות לייזר המוקרן מהחלל אל פני השטח של כדור הארץ. כך, אם מודדים את הזמן שלוקח לקרן הלייזר לחזור מפני השטח של כדור הארץ אל הלוויין, אפשר לחשב במדויק את גובה פני השטח. הלוויין ייחודי בכך שהוא מודד את גובה פני השטח בצורה מדויקת מאוד, בעזרת קרן לייזר ירוקה. מאחר שאור ירוק מסוגל לחדור כמה מטרים לתוך מים ועדיין לחזור אל הלוויין, ניתן לקבל דרך הלוויין מדידות גובה מדויקות אפילו מתחת למים, בצפיפות גבוהה מאוד לאורך מסדרונות מדידה צרים.

"חדירה של האור לעומק של מטרים בודדים הוא כל שהיינו זקוקים לו במקרה של אגמים רדודים", מסביר ארמון ומוסיף כי "באמצעות התוצאות שהתקבלו מהלוויין החדש הצלחנו למצוא, לנתח ולתאר במחקרנו את הקשר בין תדירות הופעת המים בכל אזור באגם (מתוך סדרה ארוכה של תצלומי לוויינים אחרים של נאס"א, לאורך השנים), ובין הגובה של אותם אזורים (מתוך הלוויין החדש). ברגע שאנחנו יודעים מהו הקשר, אנחנו יכולים לחשב באופן מדויק את העומק של כל נקודה באגם, אפילו שמדידת העומק המקורית מתבצעת רק לאורך מסדרונות צרים בו, ואפילו אם האגם מלא במים".

החוקרים השתמשו בשיטה שפיתחו למפות את הקרקעית של האגם המדברי הרדוד הגדול בעולם - ימת אייר שבאוסטרליה, שגודלו כמעט שליש משטחה של מדינת ישראל, וקיבלו תוצאות שהן כמעט בוודאות, לדברי החוקרים, טובות יותר מאלה שנמדדו באגם עצמו באמצעות ספינות מחקר בשנות ה-70 של המאה הקודמת. בעקבות התוצאות החליטו החוקרים למפות עוד שני אגמים מדבריים שעד כה לא הייתה שום דרך להבין מהי כמות המים האצורה בהם. אחד מהם נקרא סבחת אל-מלח, הנמצא במדבר הסהרה באלג'יריה והשני נקרא לאגו קויפסה ונמצא באלטיפלנו היבש בבוליביה, על מסלול הטיולים של רבים מהמוצ'ילרים הישראלים בדרום אמריקה. לגבי לאגו קויפסה, לדוגמה, הצליחו החוקרים לגלות שכמות המים שיכולה להאגר באגם גדולה ב-50% ממה שנהוג היה לחשוב עד היום. כמות כזאת כנראה מילאה את האגם לפני כ-12,000 שנים, אך המים נעלמו בהדרגה וכיום האגם מתמלא רק באופן חלקי.

ארמון מסכם וקובע כי "השיטה שפיתחנו יכולה לשמש למיפוי הקרקעית של אגמים מדבריים ברחבי העולם, ולעזור לנו להבין מה היה האקלים באותם אזורים בעולם בעבר ואולי אפילו בעתיד. אנחנו בטוחים שנצליח לפתח את השיטה עם הזמן, זוהי רק ההתחלה. כדי להיערך טוב יותר לשינויי האקלים באזורים מדבריים אנחנו חייבים לדעת כמה מים טבעיים קיימים בהם, אך עד היום היה קשה מאוד לעשות זאת. בעתיד נדע להעריך ברמת דיוק גבוהה את כמות המים בכל האגמים המדבריים ברחבי העולם".

הפרסום ב-NASA - earthobservatory.nasa.gov:

https://earthobservatory.nasa.gov/images/148230/sizing-up-remote-lakes

לפרסום המאמר המדעי: https://agupubs.onlinelibrary.wiley.com/doi/10.1029/2020GL087367

לפרסום בתקשורת:

https://www.ynet.co.il/article/SyHOhyZOd

קראו פחות
הפרסום בטוויטר של נאסא

המחקר שהלהיב את NASA: שיטה חדשה מאפשרת למפות מהחלל אגמים מדבריים ברחבי העולם

6 מאי, 2021

קרא עוד
אגמים באזורים מדבריים הם בדרך כלל רדודים (מספר מטרים) ושטוחים מאוד, ובעיקר מרוחקים מאזורים מיושבים. רוב הזמן הם ריקים לגמרי ממים, אך מדי פעם הם מתמלאים על ידי שיטפונות נדירים הזורמים במדבר. כמות זו כמובן אינה מספקת כדי להגיע למקום עם ספינה, ולמפות את צורת הקרקעית של אגמים כאלה – כך שאנו לא יכולים למדוד ולקבוע בצורה סבירה כמה מים האגמים אוצרים בכל רגע נתון.

"בדרך כלל, שיטפון מדברי אובד אל תוך קרקעית הנחל ונספג אל התשתית שלו או מתאדה, ולכן נעלם במורד נהרות מדבריים. פעם בכמה שנים שיטפון שכזה עשוי להגיע לאגם מדברי רדוד הנמצא במורד הנחל ולמלא אותו ובהדרגה, מים אלו שנעמדו באגם, מתאדים ממנו. כך יכול גם, לדוגמא, להיווצר נווה מדבר", מסביר קוקו (משה) ארמון מהמכון למדעי כדור הארץ באוניברסיטה העברית. "אגמים מדבריים עשויים לשמש אותנו בתור מאגרי מים טבעיים גדולים, והם מהווים בית למגוון גדול מאוד של מינים של צמחים ובעלי חיים מדבריים שמצליחים לשגשג רק בזמן שיטפונות. אגמים אלה משמשים חוקרי אקלים על מנת להבין מה היה האקלים בתקופות קדומות ולנסות להשליך מכך על העתיד. לדוגמא, אם מזהים תקופה בה האגם היה מלא באופן תדיר, אנחנו יכולים להבין שהאקלים היה רטוב יותר. אך 'יותר' הוא מושג יחסי ומטרתנו היא לקבוע כמה רטוב היה באותם מקומות".

כדי להבין מהי כמות המים באגם מדברי נדרש לדעת כיצד נראית הטופוגרפיה המדויקת של הקרקעית שלו – עבודה שנחשבת קשה מאוד לביצוע באגמים מדבריים. קוקו (משה) ארמון ביצע לאחרונה מחקר בו הוא בחן שיטה מקורית לקביעת הטופוגרפיה של אגמים מדבריים. לפני כשנה הוא ועמיתיו פרסמו מאמר מדעי שהופיע על השער של כתב העת "Geophysical Research Letters". כעת המאמר והשיטה המקורית זוכים לחשיפה מחודשת על ידי סוכנות החלל האמריקאית NASA, שפרסמה כתבה על כך היום (שלישי) ב-NASA Earth Observatory. את המחקר שלו ביצע ארמון יחד עם (לפי הסדר במאמר) ד"ר אלעד דנטה (המכון למדעי כדור הארץ באוניברסיטה העברית, המכון הגיאולוגי ומכון שמיר),  יובל שמילוביץ' (המכון למדעי כדור הארץ באוניברסיטה העברית והמכון הגיאולוגי), ד"ר עמית מושקין (המכון הגיאולוגי), פרופ' טים כהן (אוניברסיטת וולונגונג שבאוסטרליה), פרופ' אפרת מורין ופרופ' יהודה אנזל (שניהם מהמכון למדעי כדור הארץ באוניברסיטה העברית). 

המחקר התחיל למעשה לפני כשנתיים, אז שוגר לוויין חדש של נאס"א (ICESat-2) שתפקידו המקורי היה למדוד באופן מדויק מאוד את גובהם של הקרחונים בקטבים - כדי להבין טוב יותר איך משפיעה ההתחממות הגלובלית על אובדן והדקיקות של הקרח בקטבים. מדידות הגובה המדויקות התאפשרו באמצעות לייזר המוקרן מהחלל אל פני השטח של כדור הארץ. כך, אם מודדים את הזמן שלוקח לקרן הלייזר לחזור מפני השטח של כדור הארץ אל הלוויין, אפשר לחשב במדויק את גובה פני השטח. הלוויין ייחודי בכך שהוא מודד את גובה פני השטח בצורה מדויקת מאוד, בעזרת קרן לייזר ירוקה. מאחר שאור ירוק מסוגל לחדור כמה מטרים לתוך מים ועדיין לחזור אל הלוויין, ניתן לקבל דרך הלוויין מדידות גובה מדויקות אפילו מתחת למים, בצפיפות גבוהה מאוד לאורך מסדרונות מדידה צרים.

"חדירה של האור לעומק של מטרים בודדים הוא כל שהיינו זקוקים לו במקרה של אגמים רדודים", מסביר ארמון ומוסיף כי "באמצעות התוצאות שהתקבלו מהלוויין החדש הצלחנו למצוא, לנתח ולתאר במחקרנו את הקשר בין תדירות הופעת המים בכל אזור באגם (מתוך סדרה ארוכה של תצלומי לוויינים אחרים של נאס"א, לאורך השנים), ובין הגובה של אותם אזורים (מתוך הלוויין החדש). ברגע שאנחנו יודעים מהו הקשר, אנחנו יכולים לחשב באופן מדויק את העומק של כל נקודה באגם, אפילו שמדידת העומק המקורית מתבצעת רק לאורך מסדרונות צרים בו, ואפילו אם האגם מלא במים".

החוקרים השתמשו בשיטה שפיתחו למפות את הקרקעית של האגם המדברי הרדוד הגדול בעולם - ימת אייר שבאוסטרליה, שגודלו כמעט שליש משטחה של מדינת ישראל, וקיבלו תוצאות שהן כמעט בוודאות, לדברי החוקרים, טובות יותר מאלה שנמדדו באגם עצמו באמצעות ספינות מחקר בשנות ה-70 של המאה הקודמת. בעקבות התוצאות החליטו החוקרים למפות עוד שני אגמים מדבריים שעד כה לא הייתה שום דרך להבין מהי כמות המים האצורה בהם. אחד מהם נקרא סבחת אל-מלח, הנמצא במדבר הסהרה באלג'יריה והשני נקרא לאגו קויפסה ונמצא באלטיפלנו היבש בבוליביה, על מסלול הטיולים של רבים מהמוצ'ילרים הישראלים בדרום אמריקה. לגבי לאגו קויפסה, לדוגמה, הצליחו החוקרים לגלות שכמות המים שיכולה להאגר באגם גדולה ב-50% ממה שנהוג היה לחשוב עד היום. כמות כזאת כנראה מילאה את האגם לפני כ-12,000 שנים, אך המים נעלמו בהדרגה וכיום האגם מתמלא רק באופן חלקי.

ארמון מסכם וקובע כי "השיטה שפיתחנו יכולה לשמש למיפוי הקרקעית של אגמים מדבריים ברחבי העולם, ולעזור לנו להבין מה היה האקלים באותם אזורים בעולם בעבר ואולי אפילו בעתיד. אנחנו בטוחים שנצליח לפתח את השיטה עם הזמן, זוהי רק ההתחלה. כדי להיערך טוב יותר לשינויי האקלים באזורים מדבריים אנחנו חייבים לדעת כמה מים טבעיים קיימים בהם, אך עד היום היה קשה מאוד לעשות זאת. בעתיד נדע להעריך ברמת דיוק גבוהה את כמות המים בכל האגמים המדבריים ברחבי העולם".

הפרסום ב-NASA - earthobservatory.nasa.gov:

https://earthobservatory.nasa.gov/images/148230/sizing-up-remote-lakes

לפרסום המאמר המדעי: https://agupubs.onlinelibrary.wiley.com/doi/10.1029/2020GL087367

לפרסום בתקשורת:

https://www.ynet.co.il/article/SyHOhyZOd

קראו פחות
הפרסום בטוויטר של נאסא

המחקר שהלהיב את NASA: שיטה חדשה מאפשרת למפות מהחלל אגמים מדבריים ברחבי העולם

6 מאי, 2021

קרא עוד
אגמים באזורים מדבריים הם בדרך כלל רדודים (מספר מטרים) ושטוחים מאוד, ובעיקר מרוחקים מאזורים מיושבים. רוב הזמן הם ריקים לגמרי ממים, אך מדי פעם הם מתמלאים על ידי שיטפונות נדירים הזורמים במדבר. כמות זו כמובן אינה מספקת כדי להגיע למקום עם ספינה, ולמפות את צורת הקרקעית של אגמים כאלה – כך שאנו לא יכולים למדוד ולקבוע בצורה סבירה כמה מים האגמים אוצרים בכל רגע נתון.

"בדרך כלל, שיטפון מדברי אובד אל תוך קרקעית הנחל ונספג אל התשתית שלו או מתאדה, ולכן נעלם במורד נהרות מדבריים. פעם בכמה שנים שיטפון שכזה עשוי להגיע לאגם מדברי רדוד הנמצא במורד הנחל ולמלא אותו ובהדרגה, מים אלו שנעמדו באגם, מתאדים ממנו. כך יכול גם, לדוגמא, להיווצר נווה מדבר", מסביר קוקו (משה) ארמון מהמכון למדעי כדור הארץ באוניברסיטה העברית. "אגמים מדבריים עשויים לשמש אותנו בתור מאגרי מים טבעיים גדולים, והם מהווים בית למגוון גדול מאוד של מינים של צמחים ובעלי חיים מדבריים שמצליחים לשגשג רק בזמן שיטפונות. אגמים אלה משמשים חוקרי אקלים על מנת להבין מה היה האקלים בתקופות קדומות ולנסות להשליך מכך על העתיד. לדוגמא, אם מזהים תקופה בה האגם היה מלא באופן תדיר, אנחנו יכולים להבין שהאקלים היה רטוב יותר. אך 'יותר' הוא מושג יחסי ומטרתנו היא לקבוע כמה רטוב היה באותם מקומות".

כדי להבין מהי כמות המים באגם מדברי נדרש לדעת כיצד נראית הטופוגרפיה המדויקת של הקרקעית שלו – עבודה שנחשבת קשה מאוד לביצוע באגמים מדבריים. קוקו (משה) ארמון ביצע לאחרונה מחקר בו הוא בחן שיטה מקורית לקביעת הטופוגרפיה של אגמים מדבריים. לפני כשנה הוא ועמיתיו פרסמו מאמר מדעי שהופיע על השער של כתב העת "Geophysical Research Letters". כעת המאמר והשיטה המקורית זוכים לחשיפה מחודשת על ידי סוכנות החלל האמריקאית NASA, שפרסמה כתבה על כך היום (שלישי) ב-NASA Earth Observatory. את המחקר שלו ביצע ארמון יחד עם (לפי הסדר במאמר) ד"ר אלעד דנטה (המכון למדעי כדור הארץ באוניברסיטה העברית, המכון הגיאולוגי ומכון שמיר),  יובל שמילוביץ' (המכון למדעי כדור הארץ באוניברסיטה העברית והמכון הגיאולוגי), ד"ר עמית מושקין (המכון הגיאולוגי), פרופ' טים כהן (אוניברסיטת וולונגונג שבאוסטרליה), פרופ' אפרת מורין ופרופ' יהודה אנזל (שניהם מהמכון למדעי כדור הארץ באוניברסיטה העברית). 

המחקר התחיל למעשה לפני כשנתיים, אז שוגר לוויין חדש של נאס"א (ICESat-2) שתפקידו המקורי היה למדוד באופן מדויק מאוד את גובהם של הקרחונים בקטבים - כדי להבין טוב יותר איך משפיעה ההתחממות הגלובלית על אובדן והדקיקות של הקרח בקטבים. מדידות הגובה המדויקות התאפשרו באמצעות לייזר המוקרן מהחלל אל פני השטח של כדור הארץ. כך, אם מודדים את הזמן שלוקח לקרן הלייזר לחזור מפני השטח של כדור הארץ אל הלוויין, אפשר לחשב במדויק את גובה פני השטח. הלוויין ייחודי בכך שהוא מודד את גובה פני השטח בצורה מדויקת מאוד, בעזרת קרן לייזר ירוקה. מאחר שאור ירוק מסוגל לחדור כמה מטרים לתוך מים ועדיין לחזור אל הלוויין, ניתן לקבל דרך הלוויין מדידות גובה מדויקות אפילו מתחת למים, בצפיפות גבוהה מאוד לאורך מסדרונות מדידה צרים.

"חדירה של האור לעומק של מטרים בודדים הוא כל שהיינו זקוקים לו במקרה של אגמים רדודים", מסביר ארמון ומוסיף כי "באמצעות התוצאות שהתקבלו מהלוויין החדש הצלחנו למצוא, לנתח ולתאר במחקרנו את הקשר בין תדירות הופעת המים בכל אזור באגם (מתוך סדרה ארוכה של תצלומי לוויינים אחרים של נאס"א, לאורך השנים), ובין הגובה של אותם אזורים (מתוך הלוויין החדש). ברגע שאנחנו יודעים מהו הקשר, אנחנו יכולים לחשב באופן מדויק את העומק של כל נקודה באגם, אפילו שמדידת העומק המקורית מתבצעת רק לאורך מסדרונות צרים בו, ואפילו אם האגם מלא במים".

החוקרים השתמשו בשיטה שפיתחו למפות את הקרקעית של האגם המדברי הרדוד הגדול בעולם - ימת אייר שבאוסטרליה, שגודלו כמעט שליש משטחה של מדינת ישראל, וקיבלו תוצאות שהן כמעט בוודאות, לדברי החוקרים, טובות יותר מאלה שנמדדו באגם עצמו באמצעות ספינות מחקר בשנות ה-70 של המאה הקודמת. בעקבות התוצאות החליטו החוקרים למפות עוד שני אגמים מדבריים שעד כה לא הייתה שום דרך להבין מהי כמות המים האצורה בהם. אחד מהם נקרא סבחת אל-מלח, הנמצא במדבר הסהרה באלג'יריה והשני נקרא לאגו קויפסה ונמצא באלטיפלנו היבש בבוליביה, על מסלול הטיולים של רבים מהמוצ'ילרים הישראלים בדרום אמריקה. לגבי לאגו קויפסה, לדוגמה, הצליחו החוקרים לגלות שכמות המים שיכולה להאגר באגם גדולה ב-50% ממה שנהוג היה לחשוב עד היום. כמות כזאת כנראה מילאה את האגם לפני כ-12,000 שנים, אך המים נעלמו בהדרגה וכיום האגם מתמלא רק באופן חלקי.

ארמון מסכם וקובע כי "השיטה שפיתחנו יכולה לשמש למיפוי הקרקעית של אגמים מדבריים ברחבי העולם, ולעזור לנו להבין מה היה האקלים באותם אזורים בעולם בעבר ואולי אפילו בעתיד. אנחנו בטוחים שנצליח לפתח את השיטה עם הזמן, זוהי רק ההתחלה. כדי להיערך טוב יותר לשינויי האקלים באזורים מדבריים אנחנו חייבים לדעת כמה מים טבעיים קיימים בהם, אך עד היום היה קשה מאוד לעשות זאת. בעתיד נדע להעריך ברמת דיוק גבוהה את כמות המים בכל האגמים המדבריים ברחבי העולם".

הפרסום ב-NASA - earthobservatory.nasa.gov:

https://earthobservatory.nasa.gov/images/148230/sizing-up-remote-lakes

לפרסום המאמר המדעי: https://agupubs.onlinelibrary.wiley.com/doi/10.1029/2020GL087367

לפרסום בתקשורת:

https://www.ynet.co.il/article/SyHOhyZOd

קראו פחות
הפרסום בטוויטר של נאסא

המחקר שהלהיב את NASA: שיטה חדשה מאפשרת למפות מהחלל אגמים מדבריים ברחבי העולם

6 מאי, 2021

קרא עוד
אגמים באזורים מדבריים הם בדרך כלל רדודים (מספר מטרים) ושטוחים מאוד, ובעיקר מרוחקים מאזורים מיושבים. רוב הזמן הם ריקים לגמרי ממים, אך מדי פעם הם מתמלאים על ידי שיטפונות נדירים הזורמים במדבר. כמות זו כמובן אינה מספקת כדי להגיע למקום עם ספינה, ולמפות את צורת הקרקעית של אגמים כאלה – כך שאנו לא יכולים למדוד ולקבוע בצורה סבירה כמה מים האגמים אוצרים בכל רגע נתון.

"בדרך כלל, שיטפון מדברי אובד אל תוך קרקעית הנחל ונספג אל התשתית שלו או מתאדה, ולכן נעלם במורד נהרות מדבריים. פעם בכמה שנים שיטפון שכזה עשוי להגיע לאגם מדברי רדוד הנמצא במורד הנחל ולמלא אותו ובהדרגה, מים אלו שנעמדו באגם, מתאדים ממנו. כך יכול גם, לדוגמא, להיווצר נווה מדבר", מסביר קוקו (משה) ארמון מהמכון למדעי כדור הארץ באוניברסיטה העברית. "אגמים מדבריים עשויים לשמש אותנו בתור מאגרי מים טבעיים גדולים, והם מהווים בית למגוון גדול מאוד של מינים של צמחים ובעלי חיים מדבריים שמצליחים לשגשג רק בזמן שיטפונות. אגמים אלה משמשים חוקרי אקלים על מנת להבין מה היה האקלים בתקופות קדומות ולנסות להשליך מכך על העתיד. לדוגמא, אם מזהים תקופה בה האגם היה מלא באופן תדיר, אנחנו יכולים להבין שהאקלים היה רטוב יותר. אך 'יותר' הוא מושג יחסי ומטרתנו היא לקבוע כמה רטוב היה באותם מקומות".

כדי להבין מהי כמות המים באגם מדברי נדרש לדעת כיצד נראית הטופוגרפיה המדויקת של הקרקעית שלו – עבודה שנחשבת קשה מאוד לביצוע באגמים מדבריים. קוקו (משה) ארמון ביצע לאחרונה מחקר בו הוא בחן שיטה מקורית לקביעת הטופוגרפיה של אגמים מדבריים. לפני כשנה הוא ועמיתיו פרסמו מאמר מדעי שהופיע על השער של כתב העת "Geophysical Research Letters". כעת המאמר והשיטה המקורית זוכים לחשיפה מחודשת על ידי סוכנות החלל האמריקאית NASA, שפרסמה כתבה על כך היום (שלישי) ב-NASA Earth Observatory. את המחקר שלו ביצע ארמון יחד עם (לפי הסדר במאמר) ד"ר אלעד דנטה (המכון למדעי כדור הארץ באוניברסיטה העברית, המכון הגיאולוגי ומכון שמיר),  יובל שמילוביץ' (המכון למדעי כדור הארץ באוניברסיטה העברית והמכון הגיאולוגי), ד"ר עמית מושקין (המכון הגיאולוגי), פרופ' טים כהן (אוניברסיטת וולונגונג שבאוסטרליה), פרופ' אפרת מורין ופרופ' יהודה אנזל (שניהם מהמכון למדעי כדור הארץ באוניברסיטה העברית). 

המחקר התחיל למעשה לפני כשנתיים, אז שוגר לוויין חדש של נאס"א (ICESat-2) שתפקידו המקורי היה למדוד באופן מדויק מאוד את גובהם של הקרחונים בקטבים - כדי להבין טוב יותר איך משפיעה ההתחממות הגלובלית על אובדן והדקיקות של הקרח בקטבים. מדידות הגובה המדויקות התאפשרו באמצעות לייזר המוקרן מהחלל אל פני השטח של כדור הארץ. כך, אם מודדים את הזמן שלוקח לקרן הלייזר לחזור מפני השטח של כדור הארץ אל הלוויין, אפשר לחשב במדויק את גובה פני השטח. הלוויין ייחודי בכך שהוא מודד את גובה פני השטח בצורה מדויקת מאוד, בעזרת קרן לייזר ירוקה. מאחר שאור ירוק מסוגל לחדור כמה מטרים לתוך מים ועדיין לחזור אל הלוויין, ניתן לקבל דרך הלוויין מדידות גובה מדויקות אפילו מתחת למים, בצפיפות גבוהה מאוד לאורך מסדרונות מדידה צרים.

"חדירה של האור לעומק של מטרים בודדים הוא כל שהיינו זקוקים לו במקרה של אגמים רדודים", מסביר ארמון ומוסיף כי "באמצעות התוצאות שהתקבלו מהלוויין החדש הצלחנו למצוא, לנתח ולתאר במחקרנו את הקשר בין תדירות הופעת המים בכל אזור באגם (מתוך סדרה ארוכה של תצלומי לוויינים אחרים של נאס"א, לאורך השנים), ובין הגובה של אותם אזורים (מתוך הלוויין החדש). ברגע שאנחנו יודעים מהו הקשר, אנחנו יכולים לחשב באופן מדויק את העומק של כל נקודה באגם, אפילו שמדידת העומק המקורית מתבצעת רק לאורך מסדרונות צרים בו, ואפילו אם האגם מלא במים".

החוקרים השתמשו בשיטה שפיתחו למפות את הקרקעית של האגם המדברי הרדוד הגדול בעולם - ימת אייר שבאוסטרליה, שגודלו כמעט שליש משטחה של מדינת ישראל, וקיבלו תוצאות שהן כמעט בוודאות, לדברי החוקרים, טובות יותר מאלה שנמדדו באגם עצמו באמצעות ספינות מחקר בשנות ה-70 של המאה הקודמת. בעקבות התוצאות החליטו החוקרים למפות עוד שני אגמים מדבריים שעד כה לא הייתה שום דרך להבין מהי כמות המים האצורה בהם. אחד מהם נקרא סבחת אל-מלח, הנמצא במדבר הסהרה באלג'יריה והשני נקרא לאגו קויפסה ונמצא באלטיפלנו היבש בבוליביה, על מסלול הטיולים של רבים מהמוצ'ילרים הישראלים בדרום אמריקה. לגבי לאגו קויפסה, לדוגמה, הצליחו החוקרים לגלות שכמות המים שיכולה להאגר באגם גדולה ב-50% ממה שנהוג היה לחשוב עד היום. כמות כזאת כנראה מילאה את האגם לפני כ-12,000 שנים, אך המים נעלמו בהדרגה וכיום האגם מתמלא רק באופן חלקי.

ארמון מסכם וקובע כי "השיטה שפיתחנו יכולה לשמש למיפוי הקרקעית של אגמים מדבריים ברחבי העולם, ולעזור לנו להבין מה היה האקלים באותם אזורים בעולם בעבר ואולי אפילו בעתיד. אנחנו בטוחים שנצליח לפתח את השיטה עם הזמן, זוהי רק ההתחלה. כדי להיערך טוב יותר לשינויי האקלים באזורים מדבריים אנחנו חייבים לדעת כמה מים טבעיים קיימים בהם, אך עד היום היה קשה מאוד לעשות זאת. בעתיד נדע להעריך ברמת דיוק גבוהה את כמות המים בכל האגמים המדבריים ברחבי העולם".

הפרסום ב-NASA - earthobservatory.nasa.gov:

https://earthobservatory.nasa.gov/images/148230/sizing-up-remote-lakes

לפרסום המאמר המדעי: https://agupubs.onlinelibrary.wiley.com/doi/10.1029/2020GL087367

לפרסום בתקשורת:

https://www.ynet.co.il/article/SyHOhyZOd

קראו פחות
lockdown. Lucrezia Carnelos, unsplash

מחקר ענק בחן לעומק את מידת הפגיעה בבריאותם הנפשית של אוכלוסיית המבוגרים במשבר הקורונה

4 מאי, 2021

קרא עוד
במחקר, שכלל 33,485 נבדקים מ-17 מדינות, נמצא כי לא רק שהתקשורת האלקטרונית לא הצליחה לשמש תחליף לתקשורת פנים אל פנים במהלך משבר הקורונה, אלא שהיא תרמה להחרפת המצב הנפשי של המבוגרים והקשישים. החוקרים: "ראוי היה לנקוט במדיניות התרחקות דיפרנציאלית, בה אנשים מבוגרים עם פחות גורמי סיכון רשאים לשמור על קשר פנים אל פנים עם קבוצה קבועה של אנשים ממשקי בית אחרים"

אינטראקציה חברתית, פנים אל פנים, נחשבת כמפתח להזדקנות בריאה ואיכותית. מחקרים שבוצעו בשנים האחרונות חיזקו הנחה זאת, כשאחד מהם אף קבע כי שכיחות נמוכה של קשרים חברתיים אישיים עם חברים ובני משפחה ניבאו את הסיכון לסבול מחרדה ודיכאון בגילים מאוחרים. האם הדבר נכון גם לגבי קשרים חברתיים בעידן הקורונה? קשרים חברתיים מקוונים לא הוכחו עד כה כיעילים לשיפור הרווחה הנפשית אצל אוכלוסיות המבוגרים והקשישים. יתר על כן, עד כה לא פורסמו תוצאות של מחקרים על השפעת אופי הרשתות החברתיות על בריאות הנפש בשלבים המאוחרים של החיים, במהלך מגפת הקורונה. מחקר חדש, אותו ביצעו פרופ' האווי ליטוין והדוקטורנטית מיכל לוינסקי מביה"ס לעבודה סוציאלית ולרווחה חברתית באוניברסיטה העברית בירושלים, ניסה לבחון לראשונה את השינויים שאירעו ברשתות החברתיות האישיות בקרב אוכלוסיות המבוגרים והשפעתם על בריאות הנפש (דיכאון וחרדה) לאור התפרצות מגיפת הקורונה.

"דיווחים שפורסמו לאחר התפרצות המגפה מצביעים על כך שהתקופה הנוכחית אכן עוררה חרדות (לדוגמה, מחקרים של קואלו, סוטיוואן, אראטו וזידו מ-2020). מחקר בריטי מצא כי לאחר שישה שבועות של סגר בלונדון, במהלך משבר הקורונה, כ-13% מהאנשים המבוגרים הבריאים דיווחו כי הם חשים רע יותר מבחינת החרדות והדיכאון שלהם, במיוחד נשים ומבוגרים שהתגוררו בגפם", נכתב במאמר המדעי שפורסם על ידי החוקרים בכתב העת המדעי "Aging & Mental Health".

במחקר נבחנו כמה שאלות מרכזיות, ביניהן: האם משבר הקורונה השפיע לרעה על בריאותם הנפשית של אירופאים וישראלים בני 50 ומעלה? האם היו השפעות שונות על המדינות בהקשר לכך? באיזה אופן הרשתות החברתיות האישיות מיתנו את השפעת המשבר על בריאות הנפש של אותם מבוגרים? והאם היה הבדל בהשפעות של רשתות חברתיות פנים אל פנים לעומת שימוש במדיות אלקטרוניות על בריאותם של המבוגרים שנבדקו?

המחקר הנוכחי מתבסס על הסקר האירופי לבחינת בריאות, הזדקנות ופרישה, המכונה גם 'סקר SHARE' (The Survey of Health, Aging and Retirement in Europe), שהתחיל בשנת 2004 ונמשך עד היום. נערכו יותר מ-480,000 ראיונות עומק פנים-אל-פנים ב-8 גלים במסגרת הסקר, עם כ-140,000 איש בני 50 ומעלה מ-28 מדינות אירופה וישראל. כוחו המדעי של הסקר טמון בנתוני האורך, המאפשרים לתפוס את האופי הדינמי של השינויים במהלך שנות ההזדקנות. בסקר נבדקים שלושה תחומים עיקריים – הפן החברתי, הפן הכלכלי והפן הבריאותי של אוכלוסיות המבוגרים. סקר SHARE ישראל נערך בחסות מרכז הידע לחקר הזדקנות האוכלוסייה בישראל באוניברסיטה העברית ומבוצע במסגרת התקשרות של המשרד לשוויון חברתי עם מרכז הידע. במימונו השתתפו משרד ראש הממשלה, משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים, משרד המדע והטכנולוגיה, משרד הבריאות, המוסד לביטוח לאומי והוועדה לתכנון ותקצוב. עם פרוץ הקורונה, נעצר איסוף הנתונים של הגל השמיני והשאלון הותאם לסקר טלפוני, ונבנה מחדש עם שאלות מותאמות לתקופת הקורונה.

במדגם של המחקר הרלוונטי נכללו 33,485 נבדקים מבוגרים (מעל גיל 50) מ-17 מדינות, ונבדק הפער במצבם הנפשי לפני ובמהלך משבר הקורונה. בין היתר, נבחן השינוי בבריאות הנפשית שלהם באמצעות שתי שאלות על קיומן של תחושות דיכאון וחרדה, כששתיהן נמדדו לפני ובהתפרצות המגפה. מדדי התקשורת החברתית חושבו על פי שני מדדים  - ממוצע תדירות התקשורת פנים אל פנים וממוצע תדירות התקשורת האלקטרונית (טלפון, דואר אלקטרוני או כל אמצעי אלקטרוני אחר) ועם אנשים שונים (ילדים, הורים, קרובי משפחה ואחרים). בניתוחים עצמם נכללה חלוקה לקבוצות גיל בתוך האוכלוסייה המבוגרת, בנוסף למדינת מגורים, ומשתני רקע נוספים.

ממצאי המחקר העלו כי קשר פנים אל פנים הפחית משמעותית את הסבירות להרעה בבריאות הנפשית של הנבדקים לאחר פרוץ המגיפה, בעוד שתקשורת אלקטרונית דווקא הגדילה אותה. מעבר לכך, לא נמצאה משמעות לקבוצות הגיל השונות, כך שלמעשה נמצא כי ההתרחקות החברתית גובה מחיר מכל המבוגרים, בכל גיל. "אף קבוצת גיל במדגם שלנו,  לא הרוויחה ממש ממגע חברתי מקוון בתחילת משבר הקורונה, בעוד שכל הגילאים נהנו מההשפעה חיובית של מגע פנים אל פנים (על הבריאות הנפשית). המשמעות היא שההתרחקות החברתית אכן גובה מחיר מכל המבוגרים", קבעו החוקרים במאמרם.

עוד נמצא במחקר הנוכחי כי לנשים היו קשיים נפשיים רבים יותר מאשר גברים במהלך משבר הקורונה, כפי שדווח במחקרים דומים שבוצעו לאחרונה. בנוסף, מגיבים שציינו כי הם בעלי השכלה גבוהה ניהלו פחות קשרים חברתיים פנים אל פנים ויותר קשרים מקוונים. כמו כן, התברר כי למגפה היו השפעות שליליות יותר על הבריאות הנפשית של האוכלוסיות המבוגרות במדינות מסוימות מאשר במדינות אחרות - במיוחד במדינות עם שיעורי הדבקה ו/או מקרי מוות גבוהים כגון פורטוגל, איטליה וספרד.

"תוצאות אלה מדגישות את המורכבות הקיימת בתקופה הנוכחית עבור נשים וגברים בגילאי 50 ומעלה", מציינת לוינסקי. "מצד אחד, הממצאים מעלים שתקשורת פנים אל פנים עשויה למתן את ההשפעות השליליות של תקופת הקורונה על הבריאות הנפשית. מצד שני, מדיניות הריחוק החברתי, שמטרתה לעצור את המגיפה, פועלת כיום דווקא למזעור סוג תקשורת זו. מי שבעיקר סובל מהניגודיות הזאת היא האוכלוסייה הבוגרת. יש צורך לבחון במחקר עתידי האם היקף המגיפה בכל מדינה הוא שהחריף את בריאותם הנפשית של חבריה המבוגרים, וכן את השפעת היקף יישום מגבלות הסגר בכל מדינה על בריאותם הנפשית".

לסיכום, הממצאים מדגישים את הסיכון שיש בסגר ובהתרחקות החברתית על בריאותם הנפשית של אנשים מבוגרים. ממשלות רבות מבקשות לבודד אנשים מבוגרים לתקופות ארוכות יחסית, למנוע קרבה פיזית עם קרוביהם, וכן מעודדות להישאר בבית ולתקשר באמצעים אלקטרוניים. במחקר נמצא כי באופן מפתיע, לא רק שתקשורת אלקטרונית אינה מחליפה את התפקיד החיובי של תקשורת פנים אל פנים בבריאות הנפשית, אלא היא אף עשויה להחמיר את המצב הנפשי. המסקנות שעולות ממחקר זה עשויות להצביע על כך שעל הרשויות לנקוט במדיניות שמעודדת יותר תקשורת פנים אל פנים, על מנת למנוע נזקים נוספים של המגיפה. "כך, לדוגמא, ראוי היה לנקוט במדיניות התרחקות דיפרנציאלית, בה אנשים מבוגרים עם פחות גורמי סיכון רשאים לשמור על קשר פנים אל פנים עם קבוצה קבועה של אנשים ממשקי בית אחרים", מציין פרופ' ליטוין.

לפרסום המדעי

https://www.tandfonline.com/doi/full/10.1080/13607863.2021.1902468

פרסומים בתקשורת

הארץ - https://www.haaretz.co.il/news/nurit/.premium-1.9769499

סבאל'ה - https://www.sabale.co.il/%d7%97%d7%93%d7%a9%d7%95%d7%aa/%d7%9e%d7%97%d7%...

ערוץ 7 - https://www.inn.co.il/news/491411

MSN - https://www.msn.com/he-il/lifestyle/lifestyle-beauty/%d7%94%d7%96%d7%95%...

קראו פחות
ראה גם: בתקשורת, מחקר
פרח צומח. nikola_jovanovic_unsplash

האוניברסיטה העברית מקימה מרכז כלל-אוניברסיטאי לקיימות

3 מאי, 2021

קרא עוד

במכתב לקהיליית האוניברסיטה הוכרז על החלטתה האסטרטגית של הנהלת האוניברסיטה להציב את תחום הקיימות בראש סדרי העדיפויות ולהקים את המרכז לקיימות. מנהלת המרכז, פרופ' יעל מישאל: "אתגר הקיימות הינו צו השעה ברמה העולמית, והמדע מתגייס כולו להתמודדות עם אתגר זה". כיום, יותר מ-130 מרצים ומרצות באונ' העברית חוקרים, מלמדים ועוסקים בנושאי קיימות, סביבה ואקלים

מרכז כלל-אוניברסיטאי לקיימות, חדש וראשון מסוגו, מוקם בימים אלה באוניברסיטה העברית, כחלק מהחלטתה האסטרטגית של הנהלת האוניברסיטה להציב את אתגר הקיימות הגלובלי בראש סדרי העדיפויות של המוסד האקדמי. הקמת מרכז זה (שכנס להשקתו הרשמית מתוכנן בירושלים בפני סגל האוניברסיטה בקיץ הקרוב) נועדה בין היתר להגביר באופן משמעותי את המחקר וההוראה בנושאי קיימות, תוך עידוד פעילות משולבת חוצת-דיסציפלינות והרחבת הספטקרום המחקרי וההוראתי באופן שישקלל שלל היבטי קיימות רלוונטים. מטרה מרכזית נוספת של המרכז היא לקדם ולהטמיע קיימות מעבר לגבולות האוניברסיטה. לשם כך, המרכז ישתף פעולה עם גורמי תעשייה והסקטור הפרטי, החברה האזרחית, האקדמיה והממשל, בארץ ובעולם, לטובת קידום ופיתוח פתרונות טכנולוגיים, העלאת המודעות הציבורית, מדיניות והטמעה בתחומי הקיימות.

במרכז צפויים לפעול חוקרים בעלי שם, וכן עמיתים ותלמידים לתארים מתקדמים באוניברסיטה. בשלב הראשון, המרכז יפיץ קולות קוראים למימון מחקרים שיקדמו נושאי קיימות, בדגש על שיתופי פעולה בין-תחומיים ובין-קמפוסיים. ראוי לציין כי מעבר להקמת המרכז, מתעסקים כיום מעל ל-130 מרצים ומרצות בנושאי קיימות, סביבה ואקלים במחלקות, בפקולטות ובחוגים ברחבי האוניברסיטה.

אתגר הקיימות העומד בפנינו כולל את הרצון לאפשר את המשך קיום החברה האנושית בדור הנוכחי ברווחה, תוך שמירה ואף שיפור רמת החיים לדורות הבאים. מדובר באחד האתגרים המשמעותיים והבוערים שידעה האנושות. על רקע התנאים האקלימיים המשתנים במהירות והשימוש הבלתי מושכל שנעשה בדורות האחרונים במשאבי כדור הארץ, מתגבשת הבנה נרחבת ברחבי העולם באשר לחשיבותה הקריטית של הקיימות ומתהווה פעילות גוברת והולכת לקידומה. בתוך כך, אוניברסיטאות מובילות בעולם התגייסו באופן מרשים לקידום קיימות, בהתאם ליעדי העל לפיתוח בר-קיימא של האו"ם (Sustainable Development Goals – SDGs).

פרופ' יעל מישאל מהפקולטה לחקלאות, מזון וסביבה ע"ש רוברט ה. סמית נבחרה לכהן כמנהלת המרכז, ולצידה מונתה ועדה אקדמית שמורכבת מנציגים ונציגות של כלל הקמפוסים באוניברסיטה. במרכז יפעלו גם עמיתים ותלמידים לתארים מתקדמים באוניברסיטה. פרופ' מישאל מסרה כי "אתגר הקיימות הינו צו השעה ברמה העולמית, והמדע מתגייס כולו להתמודדות עם אתגר זה. האוניברסיטה העברית מחויבת ליטול חלק מרכזי במאמץ להציע פתרונות לעמידה ביעדי האו"ם ולמציאת דרכים לניהול אורח חיים בר-קיימא. אחת החוזקות של האוניברסיטה העברית היא שכבר כיום קיימת פעילות מחקרית והוראתית ענפה באפיקים שונים ומגוונים בתחומי הקיימות. נדרשת הרחבה, העמקה ומציאת אפיקיי מחקר חדשים שיתרמו לקידום הידע. באופן חד-משמעי, שיתוף פעולה בין החוקרים ליצירת מחקר בין-תחומי ורב-תחומי, יוביל לפריצות דרך - מכיוון שמגוון מעודד חדשנות, מחזק יצירתיות ומוביל לקבלת החלטות טובה יותר. במקביל לפעילות המחקרית, נפעל ליצירת יחסי גומלין בין האוניברסיטה והגופים הציבוריים הרלוונטיים במדינת ישראל, כך שהידע המחקרי יתורגם להמלצות רגולטוריות ויועבר למקבלי ההחלטות. גישה זו, מחקר חדשני רב-תחומי ובין-תחומי בתחום הקיימות במובן הרחב שיתכתב עם גורמים מדיניים וציבוריים הינו ייחודי".

במכתב שנשלח לאחרונה בנושא זה לקהיליית האוניברסיטה, כתבו נשיא האוניברסיטה, פרופ' אשר כהן, רקטור האוניברסיטה פרופ' ברק מדינה ומנכ"ל האוניברסיטה וסגן הנשיא ישי פרנקל: "רבים מקהילת האוניברסיטה מקדמים את הנושא גם במישור הלאומי. הקמת המרכז האוניברסיטאי נועדה להרחיב, לתכלל ולשכלל את כלל הפעילות בתחום הקיימות כתחום מועדף ובינתחומי כלל-אוניברסיטאי, בהתאם לאתגרים העומדים לפתחנו. אנו פועלים לגייס כספים חיצוניים בהיקפים משמעותיים להמשך פעילות המרכז. אנו קוראים לכם/לכן חברי וחברות הסגל באוניברסיטה, מכלל תחומי המחקר, לבחון דרכים לשלב בפעילות האקדמית והציבורית שלהם היבטים שקשורים לקיימות. מוטלת על כולנו אחריות חברתית וציבורית ראשונה במעלה לתרום תרומה מדעית להתמודד עם האתגר הגדול שמוטל בעת הזו על האנושות".

לפני מספר חודשים הוחלט באוניברסיטה העברית להקים את המרכז לחקר אקלים HUCS (Hebrew University center for Climate Science), בראשו עומדים כיום פרופ' חזי גילדור ודר' אורי אדם. הפרויקט הייחודי מאפשר בפעם הראשונה בארץ לחוקרים מתחומים שונים (מתמטיקה, סטטיסטיקה, פיזיקה, מדעי כדור הארץ, גאוגרפיה, מדע המדינה, חקלאות, מדעי המחשב, ועוד) לשלב כוחות בכדי לפתח מודל אקלימי שיוכל לצפות ולהסביר את השינויים הצפויים להתרחש באזורנו בצורה טובה משמעותית ממודלים קיימים. כמו כן, המרכז מאפשר שילוב של רעיונות ומחקרים וסיעור מוחות בין חוקרים מתחומים שונים סביב נושא האקלים, ויתקיימו בו שיתופי פעולה עם השירות המטאורולוגי ומוסדות שונים בארץ, כדי לקדם את ההבנה של השינויים האזוריים לטובת מקבלי ההחלטות.

 

לפרסום בתקשורת: https://www.ynet.co.il/article/SJmPNITDO

קראו פחות
קורונה

מחקר בינלאומי ענק מחזק את הקשר שנמצא בין קורונה לשבץ מוחי – בעיקר בקרב צעירים שחלו בנגיף

3 מאי, 2021

קרא עוד
במחקר, בו השתתפו חוקרים מישראל, ארה"ב, קנדה, אוסטרליה, מצרים, איראן, לבנון ואיחוד האמירויות, ועוד נמצאו בעיקר חסימות של כלי דם גדולים במוחם של הנבדקים הצעירים. את הצד הישראלי ייצג הנוירולוג והחוקר פרופ' רונן לקר, מנהל יחידת השבץ במרכז הרפואי הדסה והאוניברסיטה העברית

מחקרים שבוצעו בעת האחרונה ניסו למצוא את הקשר בין תחלואה בקורונה והסיכון לסבול מאירועים מוחיים. דיווח של בית החולים מאונט סיני בניו יורק בתחילת השנה על מקרי שבץ של חמישה חולי קורונה צעירים, העלה חשש לעלייה בשכיחות של שבץ מוחי גם בקרב חולים צעירים ללא גורמי סיכון וסקולריים, כמו יתר לחץ דם, סוכרת או עישון. מחקר חדש ונרחב שפורסם לאחרונה בכתב העת Stroke, בו לקח חלק הנוירולוג והחוקר פרופ' רונן לקר מהמרכז הרפואי הדסה והאוניברסיטה העברית, ניסה לבחון לעומק את הקשר בין מחלת הקורונה לשבץ מוחי, ומצא מספר לא מבוטל של מקרי שבץ מוחי בקרב חולי קורונה בגילאים צעירים בהשוואה למקרי שבץ קודמים באוכלוסייה דומה לפני פרוץ המגפה.

במחקר השתתפו לא פחות מ-89 חוקרים וחוקרות מ 136 מוסדות אקדמיים שונים ברחבי העולם – ביניהם גם מאיראן, לבנון ואיחוד האמירויות. הם ערכו מחקר תצפיתי על חולים שלקו בשבץ מוחי איסכמי חריף, דימום תוך גולגולתי, ופקקת ורידית מוחית (נוכחות של קריש דם בורידי המוח או בסינוסים הורידים הדוראליים, המנקזים את הדם מהמוח) בקרב חולי קורונה שאושפזו בבתי החולים ובדקו את חומרת השבץ ותת-סוג שבץ. בנוסף, ביצעו החוקרים לאותם חולים הדמיה עצבית, ובחנו את ההבדלים הין חולים סימפטומטיים ללא-סימפטומטיים לאחר שנדבקו ב-SARS-CoV-2 תוך הופעת שבץ מוחי. בנוסף, נבדקה ההשפעה של תחלואה באזורים גיאוגרפיים שונים על חומרת המחלה.

מבין 136 מרכזים ב-32 מדינות שהשתתפו במחקר זה, ב-71 מרכזים מ-17 מדינות היו לפחות מטופל או מטופלת אחד/אחת שסבלו מקורונה ושבץ מוחי בו זמנית או מיד לאחר ההחלמה מקורונה. מתוך 432 חולים שנמצאו סובלים משבץ מוחי, 323 (74.8%) סבלו משבץ מוחי איסכמי הנובע מחסימת כלי דם במוח, 91 (21.1%) מדימום תוך גולגולתי ו-18 (4.2%) מפקקת ורידי המוח.

מסתמן כי גיל חולי הקורונה שלוקים בשבץ מוחי הוא נמוך. "לא הגבלנו את עצמנו לקבוצת גיל מסוימת במהלך עבודת המחקר שלנו, אבל שמנו לב שאחוז נכבד מהחולים היו מתחת לגיל 55, שזה יותר משאנחנו רואים בדרך כלל במקרים של שבץ", מבהיר השבוע פרופ' לקר. "הגיל הממוצע של חולי קורונה שסבלו משבץ מוחי היה 68, כשבימים ללא קורונה הגיל הממוצע של חולי שבץ בארץ עמד על 80. זה פער משמעותי. הממצא הזה הוכיח לנו שיש כיום יותר חולים צעירים בשבץ בעקבות הידבקות קורונה, ושהגיל הממוצע לחטוף שבץ בימי קורונה יורד. בנוסף, נמצא ש24% מחולי הקורונה שסבלו משבץ היו מתחת לגיל 55 – אחוז הרבה יותר גבוה מתקופה מקבילה ללא קורונה בגילאים אלו".

תופעה מעניינת נוספת שהתגלתה הייתה שרוב מקרי השבץ נגרמו כתוצאה מפגיעה בכלי דם גדולים לעומת כלי דם קטנים במוח, מה שאינו שגרתי כיוון שבשנים בהן לא הייתה קורונה כמות המקרים המשניים לחסימה של כלי דם קטנים עולה על זאת הנובעת מחסימת כלי דם גדולים. בנוסף, שכיחות השבץ האיסכמי בקרב צעירים ללא גורמי סיכון קלאסיים לשבץ הייתה גבוהה הרבה יותר מהצפוי, דבר שאשרר את תוצאות המחקר הקודם של חוקרי מאונט סיני על שכיחות יתר של שבץ בצעירים חולי קורונה.

זאת ועוד, מתוך כלל חולי השבץ, 183 (42.4%) חולים היו נשים ולפיכך, אין מדובר בתופעה המאפיינת מגדר מסוים. במדינות שבהן יש השקעה גבוהה בבריאות, נמצאו שיעורים גבוהים יותר של טיפולים באמצעות צינתורי מוח בחולים צעירים עם חסימה של עורק גדול במוח לעומת מדינות עניות יותר, כך שיותר חולים ניצלו בהן ממוות משני לשבץ. בנוסף, 380 מתוך 432 חולים במחקר שידוע כי סבלו מנגיף הקורונה ושבץ מוחי בו זמנית נבדקו, ונמצא כי 144 (37.8%) מהם היו ללא תסמינים (א-סימפטומטיים) של קורונה (ללא חום שיעול שלשולים כאבי בטן וכדו') ורק בדיקה של כלל חולי השבץ המתקבלים לבית החולים לקורונה גילתה שלקו בקורונה. במילים אחרות, 72% מחולי הקורונה שנפגעו בשבץ מוחי סבלו גם מתסמיני קורונה בדרגות שונות. 

"המחקר מחזק את הקשר בין קורונה לשבץ כתוצאה מחסימת כלי דם גדולים בקרב צעירים הסובלים מקורונה, אם כי קשר זה לא הוכח כנפוץ מאוד", מסביר השבוע פרופ' לקר. "מדובר באחד המחקרים הגדולים שנעשו בנוגע לקשר הזה, מחקר בינלאומי שנועד ללמוד על מאפייני תחלואת שבץ בתקופת הקורונה, בו נמצא שיש יותר חולים צעירים ויותר חסימות של כלי דם גדולים בקרב אותם חולים צעירים, אך פחות חסימות של כלי דם קטנים כגורם לשבץ - לעומת התקופה המקבילה לפני הקורונה. תוצאות המחקר גם מעודדות לבצע בדיקת קורונה לכל מטופל צעיר עם שבץ מוחי, כתוצאה מחסימה של כלי דם גדול במוח שאין לו גורמי סיכון קלאסיים שמסבירים את השבץ. נדגיש שאין מדובר כאן במקרי שבץ איסכמי או פקקת ורידית מוחית משניים לחיסוני קורונה (תופעות אילו לא היו קיימות בזמן איסוף הנתונים שנעשה עוד טרם להמצאות חיסונים בארץ או בעולם). מחקר זה מהווה עוד סיבה ללכת ולהתחסן כיון שהחיסון מוריד את התחלואה בקורונה ומכאן שגם את הסיכון לשבץ משני למחלת הקורונה בגיל צעיר. אני מקווה שמחקרים נוספים בתחום זה יוכלו לתרום עוד להבנת הקשר בין קורונה לשבץ מוחי".

לפרסום המדעי 

פרסומים בתקשורת המקומית:

מאקו - https://www.mako.co.il/health-illnesses-and-medicines/illnesses-the_novel_coronavirus/Article-7f42db420513971027.htm

Ynet אתר: https://www.ynet.co.il/health/article/r1Cbmq0wu

אולפן ynet: http://www.ifatmediasite.com/ms/radiomp4/2021/05/04/10653437.mp4

רדיו ירושלים: https://www.jerusalemnet.co.il/%d7%a7%d7%95%d7%a8%d7%95%d7%a0%d7%94-%d7%94%d7%9e%d7%93%d7%95%d7%a8-%d7%94%d7%9e%d7%99%d7%95%d7%97%d7%93/%d7%9e%d7%97%d7%a7%d7%a8-%d7%91%d7%99%d7%a0%d7%9c%d7%90%d7%95%d7%9e%d7%99-%d7%a2%d7%a0%d7%a7-%d7%9e%d7%97%d7%96%d7%a7-%d7%90%d7%aa-%d7%94%d7%a7%d7%a9%d7%a8-%d7%a9%d7%a0%d7%9e%d7%a6%d7%90-%d7%91%d7%99%d7%9f-%d7%a7%d7%95%d7%a8%d7%95%d7%a0%d7%94-%d7%9c%d7%a9%d7%91%d7%a5-%d7%9e%d7%95%d7%97%d7%99-%d7%91%d7%a2%d7%99%d7%a7%d7%a8-%d7%91%d7%a7%d7%a8%d7%91-%d7%a6%d7%a2%d7%99%d7%a8%d7%99%d7%9d-%d7%a9%d7%97%d7%9c%d7%95-%d7%91%d7%a0%d7%92%d7%99%d7%a3-476472

ערוץ 20 - https://www.20il.co.il/%d7%97%d7%95%d7%a7%d7%a8%d7%99%d7%9d-%d7%9e%d7%99%d7%a9%d7%a8%d7%90%d7%9c-%d7%90%d7%99%d7%a8%d7%90%d7%9f-%d7%95%d7%9e%d7%93%d7%99%d7%a0%d7%95%d7%aa-%d7%a0%d7%95%d7%a1%d7%a4%d7%95%d7%aa-%d7%a7%d7%a9/

מקור ראשון - https://www.makorrishon.co.il/news/343781/

כאן תרבות, שלושה שיודעים - https://omny.fm/shows/three-who-know/48046dcc-bea5-46c5-8efb-ad18008b09b6

דוקטורס אונלי - https://doctorsonly.co.il/2021/05/227510/

הידען - https://www.hayadan.org.il/%D7%9E%D7%97%D7%A7%D7%A8-%D7%91%D7%99%D7%A0%D7%9C-%D7%A2%D7%A0%D7%A7-%D7%9E%D7%97%D7%96%D7%A7-%D7%90%D7%AA-%D7%94%D7%A7%D7%A9%D7%A8-%D7%91%D7%99%D7%9F-%D7%A7%D7%95%D7%A8%D7%95%D7%A0%D7%94-%D7%9C

בחזית - https://www.bahazit.co.il/%d7%94%d7%a7%d7%a9%d7%a8-%d7%91%d7%99%d7%9f-%d7%a7%d7%95%d7%a8%d7%95%d7%a0%d7%94-%d7%9c%d7%a9%d7%91%d7%a5-%d7%9e%d7%95%d7%97%d7%99-%d7%91%d7%a2%d7%99%d7%a7%d7%a8-%d7%91%d7%a7%d7%a8%d7%91/

מדפייג - https://medpage.co.il/%d7%9e%d7%94%d7%a9%d7%9c%d7%9b%d7%95%d7%aa-%d7%94%...

כל רגע - https://kore.co.il/viewArticle/81426

עיתון המבשר - http://www.ifatmediasite.com/CustomerMedia/S_ShowItem.aspx?FromMail=true&ItemID=KKEIEMGGJ&CustomerID=EDDHFHE&InfoTypeID=0&PageIndex=1&EmailGroupID=FEHIF

עיתון שחרית - http://www.ifatmediasite.com/CustomerMedia/S_ShowItem.aspx?FromMail=true&ItemID=KKEIFDKFE&CustomerID=EDDHFHE&InfoTypeID=0&PageIndex=1&EmailGroupID=FEHIF

עיתון יתד נאמן - https://www.ifatmediasite.com/CustomerMedia/S_ShowItem.aspx?FromMail=tru...

קראו פחות
תמונה של ענת זכריה. קרדיט צלם - אסף ב. גולדפריד

פרס דוליצקי לשנת תשפ"ב יוענק השנה למשוררת ענת זכריה

29 אפריל, 2021

קרא עוד
הפרס אותו מעניקה האוניברסיטה העברית בירושלים מדי שנה הופך את המשוררת ל"משוררת הבית" של האוניברסיטה. מנימוקי ועדת הפרס: "ההישג של שירתה הוא בהעמדת מחול מול מחול, שירה מול עולם, עוצמה מול כוחנו"

פרס דוליצקי לשנת תשפ"ב יוענק השנה למשוררת ענת זכריה – כך הודיעה השבוע האוניברסיטה העברית בירושלים. פרס דוליצקי הופך מדי שנה את הזוכה ל"משורר/ת הבית" של האוניברסיטה, למשך סמסטר – כשהזוכה מלמד או מלמדת סדנה בשירה במסגרת התוכנית לכתיבה יוצרת. בנוסף, הזוכה בפרס מקבל מענק על סך 25,000 שקל. חברי ועדת הפרס היו השנה פרופ' אילנה פרדס ופרופ' יואב רינון מהחוג לספרות כללית והשוואתית, ד"ר תמר הס ופרופ' דרור בורשטיין מהחוג לספרות עברית – כולם מהאוניברסיטה העברית.

זכריה (נולדה בת"א, 1974) היא משוררת, עורכת ספרותית, מנחת סדנאות כתיבה ויועצת תוכן, המשמשת גם כמבקרת המחול של ידיעות אחרונות. מנימוקי השופטים לזכייתה בפרס: "שירתה נוכחת כקול עצמאי, פורץ גבולות, שירה המתפלשת בעולם האנושי כמות שהוא. זהו דיבור שירי המודע לכוחו ומאמין בנחיצותו. ביטוי מובהק לכך הוא שירים המדברים בגוף רבים ('ואנחנו מקווים שיהיו לנו חיים'), כלומר המדברים בשם הציבור ואל הציבור. חומרי השירים הם כאב וקושי. טעות, רעב, בדידות, קנאה, עומס, הגזמה וניכור ('ירח העולה על גדותיו בטלוויזיה'). בשיר אחד הדיבור הוא דיבור של טבועה שבלי ספק כבר אינה בין החיים, אבל עודה מדברת ('אך זה שאני לא טובעת', שואלת הטבועה). זבוב לכוד בענבר מייחל למלאך, שאילו יופיע – והרי לעולם לא יופיע – יוכל לאפשר לזבוב להילכד שנית. וכאילו לא די בצער הפרטי, בעניינים שבין אישה לעצמה ולנפשה, אפופה השירה הזאת במצוקה הפוליטית והחברתית של החיים ב'פלשתינה-אַי'. א"י הופכת לקריאת כאב, והחיים – ההווה – הופך לשלד בכותרת ספרה האחרון, 'עד עצם היום'".

עוד נכתב בנימוקי השופטים: "ענת זכריה היא מבקרת מחול במקצועה, ואפשר לראות בשירתה ביקורת של ה-Danse Macabre של הקיום האנושי, ובייחוד הנשי, בישראל. ההישג של שירתה הוא בהעמדת מחול מול מחול, שירה מול עולם, עוצמה מול כוחנות, מחול שהוא התעקשות לנשום, לראות, לִחיות".

זכריה זכתה לאורך השנים בפרסים רבים ובהם פרס ראש הממשלה ליוצרים ע"ש לוי אשכול לשנת תשע"ד. בין ספריה: "יפה אחת קודם" (2008), "בגלל טעות אנוש" (2012) ו"פלשתינה אַי" (2016).  פרס דוליצקי, על שמו של המשורר והסופר העברי-יידי מנחם מנדל דוליצקי, מוענק מדי שנה לבולטים שבמשוררים המקומיים. בפרס זכו בעבר, בין היתר, אלי אליהו, אגי משעול, דליה רביקוביץ', בכל סרלואי ובנימין שבילי.

 

פרסום בתקשורת: https://www.ynet.co.il/environment-science/article/HkpiCxdP00

קראו פחות
ראה גם: בתקשורת, סגל
תרנגולים

מחקר חדש מהפקולטה לחקלאות מזון וסביבה מגלה כי ביצועי הרבייה של תרנגולים משתפרים בהתאם לשינויים בצבע התאורה

29 אפריל, 2021

לקיחת דם מסוס. צילום באדיבות דר גילי שוורץ

מחקר בינלאומי חדש חושף לראשונה: נגיף ממשפחת הקורונה שפוגע בסוסים אובחן לראשונה בישראל

29 אפריל, 2021

אבחון של קורונה בישראל – הפעם לא בבני אדם. קבוצת חוקרים מביה"ס לרפואה וטרינרית ע"ש קורט בשיתוף עם חוקרים מהמחלקה לווירולוגיה במכון הווטרינרי ע"ש קימרון וחוקרים מביה"ס לרפואה וטרינרית בדייויס )ארה"ב( הצליחו למצוא לראשונה עדות לנוכחות של נגיף הקורונה בסוסים בישראל (ECoV) אשר למעט דיווח בודד מערב הסעודית הינו היחיד מהמזרח התיכון. העבודה המחקרית בוצעה כחלק מעבודת הדוקטורט של ד"ר גילי שורץ, ופורסמה לאחרונה בז'ורנל המדעי Animals.

עוגן בחוף קדם. צילום - גדעון הדס

עוגן מתקופת המלך הורדוס התניע את מחקר פעילות עיינות קדם ושיחזור מפלסי ים המלח לאורך אלפי השנים האחרונות

28 אפריל, 2021

ים המלח, המקום הנמוך ביותר על פני כדור הארץ (מפלסו הנוכחי 435 מ' מתחת לפני הים), קולט מים וחומרי סחף מאגן ניקוז רחב המשתרע בין המדבר ואזור האקלים הים-תיכוני, ומשמש כ"מד גשם" של אזור הלבנט. האם תמיד היה ים המלח במפלס כל כך נמוך והאם תמיד היה אגן הניקוז של האגם צחיח במיוחד – או ששינויי האקלים בהווה והשפעת האדם הם שתרמו לירידה המשמעותית בגובה המפלס מאז שנות החמישים של המאה שעברה (כאשר המפלס עמד על גובה של 400 מ' מתחת לפני הים)?

ראה גם: בתקשורת, מחקר
תעודת הוראה

מחקר חדש: האם מורים ומורות רבים יעזבו בקרוב את מקצוע ההוראה?

28 אפריל, 2021

קרא עוד
"תקופת הקורונה תביא לעזיבה של מורים רבים וטובים את המערכת בעקבות תחושת הזלזול של המערכת עצמה והציבור בישראל": כך נטען, בין היתר, במחקר חדש שבוצע על ידי חוקרות מביה"ס לחינוך באוניברסיטה העברית, ובחן את תחושותיהם של המורים והמורות בישראל

עם הירידה בתחלואת הקורונה, במערכת החינוך חזרו להוראה ולמידה פנים-אל-פנים בכיתה, אך את השפעות הקורונה והלמידה מרחוק על המורים השחוקים ותלמידיהם, כנראה שנרגיש עוד זמן רב. במחקר חדש, בחנו ד"ר טוני גוטנטג ופרופ' קריסטה אסטרחן מביה"ס לחינוך באוניברסיטה העברית בירושלים את שחיקת המורים והמורות בישראל עקב ההוראה מרחוק בקורונה והקשר שלה לאיכות הלמידה. במחקר השתתף מדגם מייצג של כ-500 מורים בבתי ספר ממלכתיים וממלכתיים דתיים בשיא הסגרים השני והשלישי. המחקר התבסס על סקר אינטרנטי שהופץ לאנשי ההוראה בבתי הספר. המורים והמורות שנבחרו למחקר מלמדים בחטיבות ביניים שלמדו מרחוק במהלך רוב שנת הלימודים הנוכחית.

המחקר שילב מתודה כמותית ושאלות פתוחות. השאלות הכמותיות בחנו את תחושותיהם של המורים והמורות במהלך משבר הקורונה. בין היתר נדרשו הנבדקים לסמן את שביעות הרצון שלהם בעבודה: האם הם מרגישים שעבודתם מוערכת, האם הם עצמם מרגישים שעבודתם חסרת משמעות, המידה שבה חווים קשיים ביורוקרטיים בעבודה,  המידה שבה הם חווים מחלוקות בינם לבין המורים/ות שעמם הם עובדים וכו'. בנוסף, נדרשו לסמן את מידת השחיקה שלהם - באיזו מידה הם מרגישים סחוטים נפשית מעבודתם, האם אכפת להם ממה שקורה לתלמידיהם ועד כמה העבודה עם התלמידים הפכה עבורם למעמסה והאם הם מוצאים משמעות בעבודתם. שאלה משמעותית לגבי כוונות עזיבה, שהוצגה לנבדקים, הייתה: "באיזו תדירות את/ה חושב/ת ברצינות על לעזוב את מקצוע ההוראה?". בסוף הסקר ניתן למורים מקום להוסיף הערות ותגובות משלהם.

ממצאי הסקר חשפו כי ההוראה מרחוק בתקופת המגפה גבתה מחיר רב מהמורים. המורים דיווחו כי בהוראה מרחוק הם חשו יותר לחץ ופחות אמפתיה כלפי התלמידים בהשוואה ללמידה פנים-אל-פנים. 63% חשו לחץ בינוני עד גבוה ו-20% דיווחו על שחיקה בינונית עד רבה. השחיקה התבטאה בעיקר בתשישות רגשית של 47% ודה-פרסונאליזציה של התלמידים בקרב 14%. ד"ר גוטנטג הוסיפה וציינה בהקשר לממצא זה כי "מצאנו ששחיקת המורים – רובן מורות, אגב – נבעה מהימצאותם 'בין הפטיש לסדן' בקונפליקט הבית-עבודה: מחד מחוייבותם למקצוע ההוראה, ומאידך מחוייבותם למשפחתם". מורה לאנגלית שענתה על הסקר טענה כי "אני חושבת שמבחינתי הכי מאתגר היה ללמד מרחוק בזמן ששני ילדים שלי - בני 3 ו-4 - נמצאים בבית, ואני צריכה גם להשגיח עליהם וגם להיות בזום. זה הפך את הלמידה מרחוק מבחינתי לסבל". לכך הצטרף הקושי הטכנולוגי להפעיל לראשונה למידה מרחוק, שתרם אף הוא לשחיקה. מהעבר השני, החוקרות מצאו ממצא מעודד – המורים שציינו שיש להם יותר שליטה על המתרחש דיווחו על פחות שחיקה במהלך משבר הקורונה.

המורים השחוקים דיווחו שהם פחות שבעי רצון מעבודתם כמורים, וחושבים יותר על עזיבת מקצוע ההוראה.  מבחינת שביעות הרצון, מורים שחוקים הרגישו שפחות מעריכים את עבודתם, דיווחו על קשיים בירוקרטיים בעבודתם, מחלוקות עם- וחוסר חיבה כלפי- המורים הקולגות, פחות אהבה כלפי מקצוע ההוראה ותחושה שמקצוע ההוראה חסר משמעות. מבחינת כוונות עזיבה, 1 מתוך 6 מורים חשב/ה במידה רבה או במידה רבה מאוד לעזוב את מקצוע ההוראה. במילותיה של מורה לתיאטרון: "עד תקופת הקורונה מאוד אהבתי את מקצוע ההוראה. השנה מצאתי את עצמי כל כך הרבה פעמים במשבר אמיתי בעבודה שלי". מורה לאסטרטגיות למידה ומקצועות רבי מלל: "תקופת הקורונה גרמה ותביא לעזיבה של מורים רבים וטובים את המערכת בעקבות תחושת הזלזול של המערכת עצמה והציבור בישראל".

כמו כן, באופן רחב יותר, מורים שחוקים דיווחו על יותר הרגשת דיכאון וחרדה ועל פחות שביעות רצון מחייהם. 26% דיווחו על הרגשת דיכאון לעיתים עד כל הזמן ו-25% דיווחו על חרדה יותר ממחצית מהזמן עד כמעט כל יום. מורה לספרות ותנ"ך: "אני סבורה שהלחץ הנפשי נובע בכללי משיגרת הקורונה והאווירה המלחיצה. הלחץ בעבודה נובע מדרישות רבות של המערכת, הדרישות הכפילו את עצמן... ולכן הלחץ הנפשי של המורים גדל".

בנוסף להשלכות על רווחת המורים עצמם, יש לשחיקה בתקופת ההוראה מרחוק גם מחיר עבור איכות ההוראה. מורים שחוקים נטו פחות להשתמש בטכניקות הוראה איכותיות בזום, בהשוואה למורים פחות שחוקים. פרופ' אסטרחן הסבירה כי: "הם פחות השתמשו בשיח לימודי פורה עם תלמידיהם. מחקרים שבוצעו במקומות שונים בעולם  הראו ששיח לימודי פורה עם תלמידים מקדם הישגים, למידה משמעותית ואף פיתוח כישורי חשיבה. שיח כזה מאופיין על-ידי כך שהמורה מעודד שאילת שאלות, הסברים מפורטים ונימוקים, בחינת פרספקטיבות מגוונות, ההשתתפות ערה ושוויונית ועיגון של דעות והסברים במקורות ידע מקובלים. הוראה כזאת קשורה לאופני הוראה שמשתפים יותר את התלמידים בשיעור (כגון עבודה בקבוצות, עידוד שאילת שאלות), אך לא לאופנים שלא משתפים אותם (כגון הוראה פרונטאלית, שאילת שאלות 'סגורות')".

שימוש מועט יותר בעקרונות הוראה איכותית מסוג זה הלך יד ביד עם לחץ רב יותר של המורים, אמפתיה נמוכה יותר כלפי תלמידיהם ותחושת מסוגלות נמוכה יותר בהוראה של אותם המורים. כמו כן, נמצאה "עייפות זום": 60% דיווחו שההוראה המקוונת מעייפת יותר מההוראה בכיתה; 15% דיווחו שההוראה המקוונת מעייפת כמו ההוראה בכיתה; ורק 25% דיווחו שההוראה המקוונת מעייפת פחות מההוראה בכיתה.

ד"ר גוטנטג: "כשבחנו את הסוגייה בקרב תלמידי חטיבות הביניים באותה התקופה, הם הסכימו עם המורים שמתקיים פחות שיח לימודי פורה בהוראה מרחוק (זום ודומיו) בקורונה. תלמידיהם של מורים שבכל זאת השתמשו בעקרונות הוראה איכותית בכיתתם, דיווחו כי למרות הלמידה הווירטואלית, חשו נוכחות חברתית רבה יותר של המורה ושל חברי הכיתה, יותר מעורבות בלמידה, תחושת מסוגלות לימודית גבוהה יותר, שחיקה לימודית נמוכה יותר ולמידה לשם למידה (להבדיל מלמידה לשם ציונים או תגמולים חיצוניים אחרים)".

החוקרות ציינו לאור ממצאי המחקר שנותר להן לקוות שעם החזרה לשגרה וללמידה פנים-אל-פנים בכיתה, המחירים של ההוראה מרחוק הן עבור המורים והן עבור התלמידים יתגמדו. עם זאת, גם בזמן החזרה לשגרה, אל לנו לשכוח את המורים השחוקים. במילותיה של מורה לספרות: "אני שמחה לראות שיש מישהו שמתענין במצב של עובדי ההוראה וחוקר זאת לעומק, ולא אומר כי הם 'מרוויחים' ו'מכייפים', כי האמת היא ההיפך הגמור". יש לתת להם מענה, אחרת השחיקה תתרגם לעזיבה המונית של מקצוע ההוראה, ולפגיעה ממשית בבריאות הנפש של המורים.

לפרסום בתקשורת: 

מעריב-

http://www.ifatmediasite.com/CustomerMedia/S_ShowItem.aspx?FromMail=true&ItemID=KKDKFIEGF&CustomerID=EDDHFHE&InfoTypeID=0&PageIndex=1&EmailGroupID=FEHIF

https://www.maariv.co.il/news/Education/Article-836818

קראו פחות
מבט על מערת וונדרוורק. צילום באדיבות פרופ מיכאל חזן

מחקר שנערך ע"י האוניברסיטה העברית ואוניברסיטת טורונטו: נמצאה ההתיישבות המכוונת במערות העתיקה ביותר בעולם

26 אפריל, 2021

קרא עוד
חוקרים מהאוניברסיטה העברית ואוניברסיטת טורונטו מצאו כי ההומינידים הקדומים התיישבו במערות והחלו לייצר כלים כבר לפני כ-1.8 מיליון שנה בדרום אפריקה: "המחקר מאשר ומבסס בצורה מהימנה את ההערכות הקודמות שלנו לגבי הגילים של ההתיישבות הראשונה במערה, השינויים בטכנולוגיות ייצור כלי האבן והשימוש הראשון המכוון באש"

מערת וונדרוורק (Wonderwerk) בדרום אפריקה, הממוקמת באגפים המזרחיים של גבעות קורומן (Kuruman Hills) על שפת מדבר הקלהרי, היא אחד ממוקדי ההתיישבות במערה הקדומים ביותר הידועים לעולם המדע, ומהווה מקור מידע עיקרי לגבי ההתפתחות התרבותית והטכנולוגית של ההומינינים הקדומים. במחקר חדש, בהובלת חוקרים מהאוניברסיטה העברית - פרופ' רון שער, פרופ' ארי מטמון, ד''ר ליאורה קולסקה הורביץ - ופרופ' מיכאל חזן מאוניברסיטת טורונטו, הצליחו החוקרים לתארך מחדש את רצף ההתיישבות במערה וקבעו שגילו של המפלס התחתון בה, בו נמצאו שרידי כלי אבן פשוטים מהתרבות האולדובאית (Oldowan), הוא לפחות 1.8 מיליון שנה. ממצא זה מאשר כי זו, ככל הנראה, ההתיישבות המכוונת העתיקה ביותר בעולם בתוך מערה. כמו כן, המחקר מביא ראיות חדשות לכך שהמעבר מכלים פשוטים לסיתות אבני-יד במערה התרחש לפחות לפני כמיליון שנה, ושהשימוש הראשון באש התרחש בסביבות מיליון שנה לפני ימינו ומהווה עדות העתיקה בעולם לטכנולוגיה זו. המחקר פורסם ב-"Quaternary Science Reviews".

התרבות האולדובאית מסמנת שלב קריטי באבולוציה האנושית בו הומינינים קדומים במזרח אפריקה החלו לראשונה לסתת כלי אבן פשוטים לפני כ-2.6 מיליון שנה במזרח אפריקה. איזה מין של הומיניד ייצר את הכלים הללו, כיצד התפשטה הטכנולוגיה באפריקה והקשר האפשרי שלה למעבר לצייד שיטתי - הן בין השאלות המעניינות בחקר הפרה-היסטוריה. עד כה, התקשו החוקרים לתארך את רצף האירועים ההיסטורי שקשור לתרבות האולדובאית בדרום אפריקה, מאחר ורוב הממצאים מתקופה זו התגלו באתרים פתוחים או נשטפו מבחוץ לתוך מערות, לדוגמה המערות באזור המכונה ׳ערש המין האנושי׳. מערת וונדרוורק היא ייחודית בהקשר זה. זו המערה היחידה בעולם בה נחשף רצף של שכבות גאולוגיות, אשר משמרות  באתרם את ההתיישבות האולדובאית. בנוסף, מעל האולדובן ישנו רצף נוסף של שכבות המייצגות את תרבות האשלית (Acheulean), המאפשרים לחוקרים לתעד את המעבר לייצור מתקדם יותר של אבני יד – החל מאבני יד גולמיות ופשוטות ועד צורות מפותחות ומעודנות.

החשיבות של מערת וונדרוורק נובעת גם מעצם היותה המקום הקדום ביותר בו נעשה שימוש מכוון באש. מחקרים קודמים זיהו במערה את השימוש באש, כנראה על ידי המין הומו-ארקטוס, על סמך נוכחות של עצמות וכלים שרופים, קרקע שרופה, ונוכחות של אפר. ניתוח מיקרוסקופי של המשקעים שהתגלו בעומק של יותר מ-30 מטר בתוך המערה אישר שמדובר בשרפה מכוונת ולא בחומר שנסחף מבחוץ. במחקר האחרון באתר, החוקרים תיארכו את השימוש באש לפני כמליון שנה. המחקר הנוכחי מחזק ומאשר אמינות הגילים הקודמים.

לצורך קביעת הגיל של השכבות הארכאולוגיות במערה, צוות המחקר הנוכחי הפעיל שתי שיטות שונות המשמשות בדרך כלל לתיארוך חומרים גאולוגיים - תיארוך פליאומגנטי וגילי קבורה קוסמוגניים. עבור התיארוך הפליאומגנטי, החוקרים אספו מאות דוגמאות של משקעים מכל הרצף הארכיאולוגי, ומדדו את הכיוון המגנטי שהוקלט בקרקע לאחר שזו נחתמה בשכבה. הם זיהו כי חלק מהרצף הארכיאולוגי הקליט שדה מגנטי שמכוון דרומה, בדיוק הפוך לשדה המגנטי של כדור הארץ היום. שילוב של רצף ההיפוכים הפליאומגנטיים, שגילם ידוע היטב, עם תוצאות שהתקבלו משיטת תיארוך נוספת הנקראת גיל קבורה קוסמוגני, הביא לקביעת סולם זמנים המתאר את רצף ההתיישבות במערה – שהחל כאמור, לפי המחקר, לפני כ1.8 מיליון שנה.

פרופ׳ רון שער מהמכון למדעי כדור הארץ באוניברסיטה העברית, הכותב המוביל במאמר, מסביר את האתגר בתיארוך של משקעי מערה: ״השכבות במערה נוצרו במשך מיליוני שנה, בתהליך מאוד איטי בו חול וחרסיות שמגיעים מבחוץ נסחפים בהדרגה ושוקעים בתוך מערה ברצף של שכבות הכוללות, בין השאר, שרידים של פעילות ההומינינים הקדומים  כמו כלי אבן ועצמות בעלי חיים - הטרף מהם הם ניזונו. היות ואין שיטה אחת פשוטה לקביעת הגיל של שכבות כה עתיקות, בחרנו לשלב שתי שיטות״.

פרופ׳ ארי מטמון, שמכהן כעת כראש המכון למדעי כדה״א, מסביר את העיקרון של גיל קבורה קוסמוגני: ״החול שמחוץ למערה מכיל גרגרי קווארץ שפועלים כמו שעון גאולוגי. כל עוד גרגרי הקווארץ נמצאים מחוץ למערה, הם חשופים לקרינה קוסמית. הקרינה מניעה שרשרת של תגובות גרעיניות שבסופן נוצרים בתוך גבישי הקווארץ יסודות חדשים – אלומיניום ובריליום. כאשר גרגרי חול נכנסים למערה ואינם חשופים יותר לקרינה קוסמית השעון מתחיל לפעול כתוצאה מדעיכה רדיואקטיבית של היסודות הללו הנקראים ׳איזוטופים קוסמוגניים׳. במעבדה, אנחנו מסוגלים למדוד את הריכוזים של האיזוטופים הקוסמוגניים ולקבוע מתי החול נכנס למערה והפך לחלק מהשכבה הארכיאולוגית״.

פרופ׳ מיכאל חזן וד״ר ליאורה קולסקה הורביץ שמובילים את המחקר במערה כבר למעלה מ-15 שנה מסכמים: ״כעת, יש בידינו מסגרת גיל מוצקה להתחלה של התרבות הפרה-היסטורית בדרום אפריקה. המחקר החדש מאשר ומבסס בצורה מהימנה את ההערכות הקודמות שלנו לגבי הגילים של ההתיישבות הראשונה במערת וונדרוורק באולדובאן, ראשית ייצור כלי האבן והשימוש הראשון המכוון באש. החשיבות של העדויות החדשות היא שהן מגדירות לוח זמנים ברור של התפתחות התרבות האנושית הקדומה בדרום אפריקה. ממצאים אלה מאפשרים הבנה עמוקה יותר של האבולוציה האנושית באפריקה, והקשר בין התרבויות העתיקות לשינויים באקלים ובסביבת ההתיישבות״.

 

לפרסום המדעי: https://www.sciencedirect.com/science/article/pii/S0277379121001141?via%3Dihub#

פרסומים בתקשורת:

הארץ - https://www.haaretz.com/archaeology/.premium-archaeologists-find-oldest-...

הידען - https://www.hayadan.org.il/%D7%9E%D7%97%D7%A7%D7%A8-%D7%A9%D7%A0%D7%A2%D...

שלושה שיודעים - https://www.kan.org.il/radio/player.aspx?ItemId=211035

קראו פחות
ראה גם: בתקשורת, מחקר
פרח צומח. nikola_jovanovic_unsplash

האוניברסיטה העברית מקימה מרכז כלל-אוניברסיטאי לקיימות

3 מאי, 2021

קרא עוד

במכתב לקהיליית האוניברסיטה הוכרז על החלטתה האסטרטגית של הנהלת האוניברסיטה להציב את תחום הקיימות בראש סדרי העדיפויות ולהקים את המרכז לקיימות. מנהלת המרכז, פרופ' יעל מישאל: "אתגר הקיימות הינו צו השעה ברמה העולמית, והמדע מתגייס כולו להתמודדות עם אתגר זה". כיום, יותר מ-130 מרצים ומרצות באונ' העברית חוקרים, מלמדים ועוסקים בנושאי קיימות, סביבה ואקלים

מרכז כלל-אוניברסיטאי לקיימות, חדש וראשון מסוגו, מוקם בימים אלה באוניברסיטה העברית, כחלק מהחלטתה האסטרטגית של הנהלת האוניברסיטה להציב את אתגר הקיימות הגלובלי בראש סדרי העדיפויות של המוסד האקדמי. הקמת מרכז זה (שכנס להשקתו הרשמית מתוכנן בירושלים בפני סגל האוניברסיטה בקיץ הקרוב) נועדה בין היתר להגביר באופן משמעותי את המחקר וההוראה בנושאי קיימות, תוך עידוד פעילות משולבת חוצת-דיסציפלינות והרחבת הספטקרום המחקרי וההוראתי באופן שישקלל שלל היבטי קיימות רלוונטים. מטרה מרכזית נוספת של המרכז היא לקדם ולהטמיע קיימות מעבר לגבולות האוניברסיטה. לשם כך, המרכז ישתף פעולה עם גורמי תעשייה והסקטור הפרטי, החברה האזרחית, האקדמיה והממשל, בארץ ובעולם, לטובת קידום ופיתוח פתרונות טכנולוגיים, העלאת המודעות הציבורית, מדיניות והטמעה בתחומי הקיימות.

במרכז צפויים לפעול חוקרים בעלי שם, וכן עמיתים ותלמידים לתארים מתקדמים באוניברסיטה. בשלב הראשון, המרכז יפיץ קולות קוראים למימון מחקרים שיקדמו נושאי קיימות, בדגש על שיתופי פעולה בין-תחומיים ובין-קמפוסיים. ראוי לציין כי מעבר להקמת המרכז, מתעסקים כיום מעל ל-130 מרצים ומרצות בנושאי קיימות, סביבה ואקלים במחלקות, בפקולטות ובחוגים ברחבי האוניברסיטה.

אתגר הקיימות העומד בפנינו כולל את הרצון לאפשר את המשך קיום החברה האנושית בדור הנוכחי ברווחה, תוך שמירה ואף שיפור רמת החיים לדורות הבאים. מדובר באחד האתגרים המשמעותיים והבוערים שידעה האנושות. על רקע התנאים האקלימיים המשתנים במהירות והשימוש הבלתי מושכל שנעשה בדורות האחרונים במשאבי כדור הארץ, מתגבשת הבנה נרחבת ברחבי העולם באשר לחשיבותה הקריטית של הקיימות ומתהווה פעילות גוברת והולכת לקידומה. בתוך כך, אוניברסיטאות מובילות בעולם התגייסו באופן מרשים לקידום קיימות, בהתאם ליעדי העל לפיתוח בר-קיימא של האו"ם (Sustainable Development Goals – SDGs).

פרופ' יעל מישאל מהפקולטה לחקלאות, מזון וסביבה ע"ש רוברט ה. סמית נבחרה לכהן כמנהלת המרכז, ולצידה מונתה ועדה אקדמית שמורכבת מנציגים ונציגות של כלל הקמפוסים באוניברסיטה. במרכז יפעלו גם עמיתים ותלמידים לתארים מתקדמים באוניברסיטה. פרופ' מישאל מסרה כי "אתגר הקיימות הינו צו השעה ברמה העולמית, והמדע מתגייס כולו להתמודדות עם אתגר זה. האוניברסיטה העברית מחויבת ליטול חלק מרכזי במאמץ להציע פתרונות לעמידה ביעדי האו"ם ולמציאת דרכים לניהול אורח חיים בר-קיימא. אחת החוזקות של האוניברסיטה העברית היא שכבר כיום קיימת פעילות מחקרית והוראתית ענפה באפיקים שונים ומגוונים בתחומי הקיימות. נדרשת הרחבה, העמקה ומציאת אפיקיי מחקר חדשים שיתרמו לקידום הידע. באופן חד-משמעי, שיתוף פעולה בין החוקרים ליצירת מחקר בין-תחומי ורב-תחומי, יוביל לפריצות דרך - מכיוון שמגוון מעודד חדשנות, מחזק יצירתיות ומוביל לקבלת החלטות טובה יותר. במקביל לפעילות המחקרית, נפעל ליצירת יחסי גומלין בין האוניברסיטה והגופים הציבוריים הרלוונטיים במדינת ישראל, כך שהידע המחקרי יתורגם להמלצות רגולטוריות ויועבר למקבלי ההחלטות. גישה זו, מחקר חדשני רב-תחומי ובין-תחומי בתחום הקיימות במובן הרחב שיתכתב עם גורמים מדיניים וציבוריים הינו ייחודי".

במכתב שנשלח לאחרונה בנושא זה לקהיליית האוניברסיטה, כתבו נשיא האוניברסיטה, פרופ' אשר כהן, רקטור האוניברסיטה פרופ' ברק מדינה ומנכ"ל האוניברסיטה וסגן הנשיא ישי פרנקל: "רבים מקהילת האוניברסיטה מקדמים את הנושא גם במישור הלאומי. הקמת המרכז האוניברסיטאי נועדה להרחיב, לתכלל ולשכלל את כלל הפעילות בתחום הקיימות כתחום מועדף ובינתחומי כלל-אוניברסיטאי, בהתאם לאתגרים העומדים לפתחנו. אנו פועלים לגייס כספים חיצוניים בהיקפים משמעותיים להמשך פעילות המרכז. אנו קוראים לכם/לכן חברי וחברות הסגל באוניברסיטה, מכלל תחומי המחקר, לבחון דרכים לשלב בפעילות האקדמית והציבורית שלהם היבטים שקשורים לקיימות. מוטלת על כולנו אחריות חברתית וציבורית ראשונה במעלה לתרום תרומה מדעית להתמודד עם האתגר הגדול שמוטל בעת הזו על האנושות".

לפני מספר חודשים הוחלט באוניברסיטה העברית להקים את המרכז לחקר אקלים HUCS (Hebrew University center for Climate Science), בראשו עומדים כיום פרופ' חזי גילדור ודר' אורי אדם. הפרויקט הייחודי מאפשר בפעם הראשונה בארץ לחוקרים מתחומים שונים (מתמטיקה, סטטיסטיקה, פיזיקה, מדעי כדור הארץ, גאוגרפיה, מדע המדינה, חקלאות, מדעי המחשב, ועוד) לשלב כוחות בכדי לפתח מודל אקלימי שיוכל לצפות ולהסביר את השינויים הצפויים להתרחש באזורנו בצורה טובה משמעותית ממודלים קיימים. כמו כן, המרכז מאפשר שילוב של רעיונות ומחקרים וסיעור מוחות בין חוקרים מתחומים שונים סביב נושא האקלים, ויתקיימו בו שיתופי פעולה עם השירות המטאורולוגי ומוסדות שונים בארץ, כדי לקדם את ההבנה של השינויים האזוריים לטובת מקבלי ההחלטות.

 

לפרסום בתקשורת: https://www.ynet.co.il/article/SJmPNITDO

קראו פחות
באנר

דרושים סטודנטים לתכנית "מסעות דעת״ של האוניברסיטה העברית ומכון ון ליר בירושלים

2 מאי, 2021

קרא עוד
אנחנו מחפשים אתכן ואתכם - סטודנטים/ות שנרשמו לשנה"ל תשפ"ב באוניברסיטה העברית בירושלים.

"מסעות דעת - תוכנית למנהיגות אינטלקטואלית צעירה" של מכון ון ליר בירושלים והאוניברסיטה העברית – מיועדת עבורכםן.

מסעות דעת היא תוכנית ייחודית ומרתקת המיועדת לקבוצה קטנה ואיכותית של סטודנטים וסטודנטיות בעלי סקרנות אינטלקטואלית ויכולת לימוד גבוהה, מכל גווני האוכלוסייה בישראל ומכל תחומי הידע.

עמיתי התוכנית יזכו במלגת לימודים באוניברסיטה העברית ויהיו זכאים ל 2- נ"ז בכפוף למילוי כל מטלות התוכנית. בתקופת לימודי הקיץ יתגוררו העמיתים יחד במתחם ייעודי במעונות האוניברסיטה.

הלימודים יתקיימו במכון ון ליר בירושלים במשך חמישה שבועות רצופים במהלך הקיץ ואחריהם יתקיימו מפגשי המשך אחת לחודש, עד ליוני 2022.

לפרטים נוספים: https://journeys.vanleer.org.il

הגשת מועמדות עד ה- 10/5/21.

קראו פחות
ראה גם: סטודנטים
תרנגולים

מחקר חדש מהפקולטה לחקלאות מזון וסביבה מגלה כי ביצועי הרבייה של תרנגולים משתפרים בהתאם לשינויים בצבע התאורה

29 אפריל, 2021

באנר

חבר הנאמנים: פרופ' אשר כהן נבחר לכהונה שנייה כנשיא האוניברסיטה, פרופ' מונא חורי-כסאברי נבחרה לכהן כסגנית נשיא האוניברסיטה לאסטרטגיה ומגוון

28 אפריל, 2021

ראה גם: סגל, סטודנטים
alyssa_arre

מחקר חדש של חוקרים מהמחלקה לפסיכולוגיה: גם לקופים יש מודעות (ותת מודע)

25 אפריל, 2021

ההבחנה בין המודע לבין התת מודע היא אבן פינה של התרבות המערבית. התודעה האנושית נתפסת לעתים קרובות כפסגת היצירה האבולוציונית. היא מאפשרת רגשות, מוטיבציות, קבלת החלטות, ותכנונים לטווח ארוך. התודעה נתפסת לעתים קרובות ככזו שהופכת אותנו מסתם חיה, לחיה מוכשרת במיוחד, שככל הנראה שולטת היום בעולם – לטוב ולרע. אבל האם לכל בעלי החיים יש תודעה? כל בעל חתול, כלב או דג, יישבע שלחיית המחמד שלו יש תודעה. אבל איך יודעים?

 

הר הצופים

הוכרזו מקבלי פרס הרקטור השנה לאנשי סגל וסטודנטים מצטיינים

25 אפריל, 2021

טקס הענקת פרס הרקטור השנה יתקיים ביום רביעי, ט"ז בניסן תשפ"א (28.4.2021) בשעה 18:00, באולם עצמאות מקסיקו, קמפוס הר-הצופים.

 

כמדי שנה יחולקו בטקס הפרסים הבאים:

פרס הרקטור לחוקרים מצטיינים על הצטיינות במחקר, בהוראה ובהשתתפות פעילה בחייה האקדמיים של האוניברסיטה. להלן שמות הזוכים ונימוקי הוועדה:

פרופ' ענבל ארנון, המחלקה לפסיכולוגיה, הפקולטה למדעי החברה

Pillivery

כל הכבוד לכם, "פיליברי"! סטודנטים תרמו לקהילה במהלך משבר הקורונה - וזכו בפרס כספי

21 אפריל, 2021

קרא עוד
ות"ת מקדמת ומתמרצת עשייה איכותית אשר מנצלת את משאבי האקדמיה לטובת סביבתה הקרובה, תורמת לה ומחזקת את השפעות האקדמיה החיוביות על החברה הישראלית. לאור חשיבות הנושא מתקצבת הות"ת שבמועצה להשכלה גבוהה שורה של פרויקטים חברתיים בכ-30 מיליון שקלים בשנה. בנוסף, ועדת ההיגוי בוחרת סטודנטים מצטיינים מהמוסדות השונים, סטודנטים אשר פעלו לאורך כל השנה, התנדבו ופעלו למען הקהילה והפגינו מעורבות חברתית יוצאת דופן בשנה שבה התמודדה ישראל, כמו רוב מדינות העולם, עם מגפת הקורונה. הות''ת מכבדת אותם כעת בפרס כספי. 

מהאוניברסיטה העברית היו אלה נעמה מיטלמן, יונתן אגר, שרון שרייבר, יוגב כהן -  שהקימו את "פיליברי" (Pillivery = Pill + Deliver), יוזמה מקורית של סטודנטיות וסטודנטים לרפואה, אשר בעת הסגר הראשון של מגיפת הקורונה זיהו מהר (עוד לפני מערכת הבריאות הציבורית!) את הצורך של חולים כרוניים בסיכון לקבל את התרופות שלהם מבלי להסתכן ולצאת לבית המרקחת ולהחשף לנגיף. מדובר על מאגר מתנדבים שמטרתו איסוף תרופות לפי מרשם מבית המרקחת השכונתי עבור חולים כרוניים, מדוכאי חיסון, קשישים ושאר קבוצות סיכון, והבאתן עד דלת המטופל. הרציונל - צמצום חשיפתן של קבוצות הסיכון אל גורמים מזהמים, הנמצאים בשכיחות גבוהה בבתי המרקחת. מפתיחת המיזם, גייסו הסטודנטים מעל 150 מתנדבים באזור ירושלים והשרון אשר הגיעו וסייעו למעל 1200 מטופלים ברחבי הארץ (גויס גם רכב חלוקה ייעודי כדי להגיע למרפאות מרוחקות.

נעמה, יונתן, שרון ויוגב, כל הכבוד לכם! 

לפרסום בתקשורת: https://www.ynet.co.il/environment-science/article/H1w00DmhUu
 

קראו פחות
פרופ' אלברט איינשטיין

שיחה עם פרופ' אלברט איינשטיין - עכשיו זה אפשרי!

21 אפריל, 2021

קרא עוד

בינה מלאכותית שפותחה באוניברסיטה העברית מאפשרת לשוחח עם המדען המפורסם! נסו זאת בעצמכם >>

https://digitalhumans.com/digital-einstein/

לפרסומים בתקשורת: http://www.ifatmediasite.com/ms/radiomp4/2021/04/20/10622758.mp4

קראו פחות
cannabis

יום הקנאביס הבינלאומי: הפקולטה לחקלאות מזון וסביבה מקימה את המתחם המתקדם בישראל ובין היעילים בעולם לגידול ומחקר בקנאביס– מהזרע ועד הצריכה

20 אפריל, 2021

קרא עוד
בשנים האחרונות הולך וגובר הצורך במחקר מדעי מעמיק ורב-תחומי של צמח הקנאביס על מנת לייעל את יצור חומרי הגלם לתעשיית התרופות ולהרחיב את היישומיים גם לתעשיות נוספות המשתמשות בחומרי הגלם שמייצר הצמח.כבר היום מתנהל במספר מעבדות בפקולטה לחקלאות של האוניברסיטה העברית ברחובות מחקר בנושא גידול הקנאביס, אך על מנת להיענות לצורך ההולך וגדל במחקר אקדמי איכותי בצמח, הפקולטה לחקלאות מזון וסביבה של האוניברסיטה העברית ברחובות מרחיבה את פעילותה בנושא ומקימה מתחם מתקדם ומאובזר לגידול קנאביס – הראשון באוניברסיטה בישראל.

 

המתחם החדש ישמש הן למחקר אקדמי בסיסי והן כמחקר יישומי לחברות מחקר פרטיות ומטרתו תהיה לימוד מקיף על הצמח, גידולו ושימושיו ויכלול שיתוף פעולה של כל הפקולטות ובתי הספר הרלוונטיים באוניברסיטה, כולל כל מכוני המחקר בפקולטה לחקלאות ומכונים נוספים מתחומי הרפואה והרוקחות. פרופ' מנחם מושליון מהמכון למדעי הצמח וגנטיקה בחקלאות, היועץ המדעי של המיזם, פירט עוד על ייעודו של המתחם: "בגלל ששנים רבות גידול הצמח היה לא חוקי ברוב העולם, יש המון פערי ידע מאוד בסיסיים שצריך להשלים, לדוגמה מהם תנאי ההשקיה הדישון והתאורה האופטימליים לגידול קנאביס? מה הן ואיך ניתן לטפל במחלות והמזיקים של הצמח תוך הפחתת השימוש בהדברה כימית, שיכולה לסכן את משתמשי הצמח בשלבים מאוחרים יותר? בנוסף לשאלות הבסיסיות, כמובן שהמתחם ייתן פתרונות לגנטיקאים השואפים לפתח זנים חדשים שיותאמו למטרות רפואיות שונות וזנים עמידים יותר שניתן יהיה לגדל בקלות באקלים הישראלי ללא צורך במכשור מיוחד וחממות יקרות". בגידול ומחקר הקנאביס יהיו שותפים גם סטודנטים לתואר שני ושלישי בפקולטה לחקלאות, שישלבו את העבודה במתחם עם תחומי המחקר שלהם.

 

לאוניברסיטה העברית יתרון ממשי במחקר קנאביס על המוסדות בישראל וגם על מוסדות רבים בעולם, לאור העובדה שכל שלבי המחקר, החל משלב הזרעים, הקרקע והמים דרך אופטימיזציה של הגידול ועד הניסויים הקליניים בבעלי חיים ובני אדם, נעשה במוסד אחד ועם מינימום בירוקרטיה. בנוסף, מדובר בפעם הראשונה שמוצעת שותפות עסקית פרטית-אקדמית לקידום מחקר ופיתוחים בתחום. במקום שחברות פרטיות יחזרו אחר חוקרים מובילים מהאקדמיה על מנת לקדם את המחקר שהן מקיימות לשימושן, החוקרים המובילים יהיו נגישים לנושא תוך עבודתם האקדמית, עם כל הנגישות למשאבי הידע האדירים שהאוניברסיטה העברית מציעה.

 

לצורך הקמת המתחם, הקצתה האוניברסיטה העברית שטח של כדונם בתוך שטחי הפקולטה לחקלאות ברחובות שיכלול, בין היתר, חממות וחדרי גידול. עתה, האוניברסיטה מחפשת שותף אסטרטגי לפרויקט - יזמים, חברות תרופות, חברות גידול קנאביס, וכל משקיע או גוף אחר בעל ניסיון רלבנטי - אשר יהיה מוכן להשקיע את העלויות הנדרשות לצורך הקמת הקומפלקס, עלויות שמוערכות כיום בסך של כ-10 מיליון שקלים ולהקים את המתחם בצורה המיטבית.

 

לכתבה באתר mako

קראו פחות
הלל פורסטנברג

פרופ' הלל פורסטנברג הצטרף לקיר הנובליסטים בעקבות זכייתו בפרס אבל לשנת 2020

18 אפריל, 2021

היום (א') התקיים טקס הסרת הלוט מעל תמונתו של הלל פורסטנברג בקיר הנובליסטים של האוניברסיטה העברית בנוכחות הנהלת האוניברסיטה, מתמטיקאים בכירים ממכון איינשטיין למתמטיקה בו חוקר פורסטנברג ובני משפחתו. בזאת, הצטרף פרופ' פורסטנברג לרשימה מכובדת של חוקרים מהאוניברסיטה שהגיעו לפסגה העולמית בתחומם, דוגמת אלברט איינשטיין, ישראל אומן, אילון לינדנשטראוס, דניאל כהנמן, עדה יונת ואהרן צ'חנובר.

יזכור

יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה

14 אפריל, 2021
יזכור
נִזְכּוֹר אֶת רֵעֵינוּ, אַחֵינוּ וְאַחְיוֹתֵינוּ, תַּלְמִידֵי הָאוּנִיבֶרְסִיטָה הָעִבְרִית וְעוֹבְדֶיהָ שֶׁנָּפְלוּ בְּמַעַרְכוֹת יִשְׂרָאֵל וּבְמוֹתָם נָתְנוּ לָנוּ חַיִּים; וְאֶת מִי שֶׁנִרְצְחוּ בִּידֵי בְּנֵי עַוְלָה בִּפְעוּלוֹת טֵרוֹר.

ראה גם: סגל, סטודנטים
באנר

השאטלים לקמפוס חוזרים!

13 אפריל, 2021

קרא עוד
השאטלים חוזרים! עם החזרה ההדרגתית לקמפוסים, אנחנו יותר משמחים לעדכן כי מערך השאטלים החינמי שלנו חזר לפעולה. לפרטים אודות מערך השאטלים, ראו:

https://studean.huji.ac.il/.../%D7%A9%D7%90%D7%98%D7%9C...

אנו מזכירים לכם את מערך שירות השאטל ממרכז העיר לקמפוס הר הצופים. השאטל פועל בימים א' -ה' בשעה 07:40 בבוקר, במסלול הבא:

צומת הרצוג טשרניחובסקי - רחוב עזה רד"ק - המלך ג'ורג' פינת בן יהודה - גבעת התחמושת (התחנה מול החניה של המטה הארצי) - הר הצופים (שער ראשי).

שמחים לראות אתכם שוב בקמפוסים!

קראו פחות
ראה גם: סטודנטים
prof Alex retzker. YITZ WOOLF PHOTOGRAPHY for huji

"רגע ייחודי בתולדות המדע": האוניברסיטה העברית ואמזון ווב סרוויס AWS סיכמו על ביצוע מחקרים בתחום המחשוב הקוונטי

12 אפריל, 2021

 המרכז למחשוב קוונטי של האוניברסיטה העברית יערוך מחקר ממוקד בחומרה של מחשוב קוונטי

זהו הסכם ראשון ראשון בין אמזון ווב סרוויס AWS ומוסד אקדמי בישראל לפיתוח טכנולוגיות קוונטים

צילום: חיים צח, לע"מ

פרס הרצוג לתרומה ייחודית למדינה הוענק לעמוס חורב ויהושע גביש

13 אפריל, 2022

פרס נשיא המדינה חיים הרצוג ז"ל, הניתן על-ידי האוניברסיטה העברית בירושלים, כאות הערכה לתרומה ייחודית למדינת ישראל, הוענק היום בטקס חגיגי בבית הנשיא

הפרס הוענק השנה לעמוס חורב וישעיהו (שייקה) גביש, בהוקרה על תרומתם הייחודית למדינת ישראל לאורך חייהם עתירי הפעילות. החל משרות צבאי ארוך ותובעני שכלל את בניית הכוח, ועד תפקידי הנהגה במערכות החינוך והכלכלה, תוך הובלת פרויקטים משמעותיים שהשפיעו על דמותה של החברה הישראלית. חורב וגביש הפכו עם השנים לאנשי מופת ודוגמה לרבים שהולכים בעקבותיהם.

12

מחקר חדש מהפקולטה לחקלאות: עלייה מדאיגה בחוסר ביטחון תזונתי בקרב ילדים בעקבות הקורונה

4 אפריל, 2022

מחקר חדש מצא כי במהלך המגפה כחצי מיליון תלמידים בישראל הזכאים לתוכנית ההזנה איבדו 30-50% מהארוחות שלהם, כיוון שלא נכחו בבתי הספר

ראה גם: מחקר, סגל
צילום: הדס פרוש, פלאש 90

ד"ר מורן יסעור וד"ר הייתם עמל מהפקולטה לרפואה זכו בפרס קריל לשנת 2022!

4 אפריל, 2022

ד''ר מורן יסעור, מהמחלקה למיקרוביולוגיה וגנטיקה מולקולרית והחוג לביולוגיה חישובית בביה"ס להנדסה ולמדעי המחשב וד''ר הייתם עמל, מהמכון למדעי התרופה וביה''ס לרוקחות, זכו בפרס קריל היוקרתי, המוענק על ידי קרן וולף. הפרס ניתן מדי שנה לעד 10 חוקרים צעירים ומצטיינים, בדרגת מרצה או מרצה בכיר שעדיין לא קיבלו קביעות. הבחירה בזוכים ובזוכות נעשית על פי קריטריונים של הצטיינות ונושא המחקר וחשיבותו.

l._barry_hetherington

פרופ' ג'רילו-הררו זוכה פרס דן מידן לחקר הננו-מדע לשנת 2022

24 מרץ, 2022

קרא עוד

פרס דן מידן לחקר הננו-מדע לשנת 2022 יוענק על-ידי המרכז לננו-מדע ולננו-טכנולוגיה באוניברסיטה העברית (HUCNN). חתן הפרס היוקרתי לשנת 2022 הוא פרופ' פבלו ג'רילו-הררו מהמחלקה לפיזיקה באוניברסיטת MIT

פרס דן מידן לחקר הננו-מדע לשנת 2022 מוענק לפרופ' ג'רילו-הררו על עבודתו החלוצית בתחום הננו-חומרים הדו-מימדיים הבנויים משכבות חד-אטומיות מוגדרות ומוכוונות. תרומותיו פורצות הדרך כוללות יצירה והבנה של מבנים דו-מימדיים טופולוגיים ומגנטיים, וגילוי של מוליכות-על ומצבים מתואמים בגרפן דו-שכבתי מוכוון בזווית קסם.

פרס דן מידן לחקר הננו-מדע מוענק מדי שנה למדען/ית מצטיין/נת בשלב של עד אמצע הקריירה, מישראל או מחו"ל, על הישגים האקדמיים יוצאי דופן בתחום הננומדע והננוטכנולוגיה ונבחר על-ידי ועדת הפרס: פרופ' אורי בנין (יו"ר, לשעבר מנהל מייסד של HUCNN), פרופ' אוריאל לוי (מנהל HUCNN) ופרופ' ראם סרי (סגן נשיא האוניברסיטה העברית למחקר ופיתוח).

פרופ' ג'רילו-הררו מצטרף לשורת חתני פרס דן מידן הקודמים: פרופ' יי צ'וי (2019), פרופ' עלי ג'ווי (2020), פרופ' מקסים ו' קובלנקו (2021) ופרופ' אנדריאה אלו (2021). פרופ' ג'רילו-הררו הוא חלוץ בהכנה ומחקר של מערכת גרפן דו-שכבתי מוכוון ב"זוית קסם". הוא מוביל עולמי במחקר של חומרים דו-מימדיים שמהם הכין מבנים שכבתיים מוכוונים. פרופ' ג'רילו-הררו הראה כי הזוית היחסית בין השכבות השונות יכולה לשנות את תכונות המבנה באופן בסיסי ומהותי. תרומותיו כוללות מחקר של מבנה הפסים עבור שכבות גרפן, מחקר תכונות מגנטיות של חומרים דו-מימדיים שכבתיים, גילוי של מצבים טופולוגיים ועוד.

בשנת 2018 פרסם עבודה מרעישה בה הצליח להכין מערכת של שתי שכבות של גרפן המוכוונות ביניהן בזוית קסם קטנה ומדויקת. בסדרת עבודותיו בתחום זה חשף עם שותפיו מצבים אלקטרוניים מתואמים במערכת זו וכן תכונות על-מוליכות מפתיעות. למעשה, נפתחה כאן חזית מחקר חדשה בתחום הננו-חומרים, הפיזיקה שלהם ותקנים ננומטריים שנגזרים מכך. כתוצאה מתגליות אלו, ניתן כעת לייצר טרנזיסטורים מבוססי מוליכי-על והתקנים נוספים שמהווים בסיס להתקנים לוגיים חדשניים.

התגליות גם הובילו למחקר פורה ומתפתח במהירות בתחום החומרים דו-מימדיים הנשלטים עם הרכבים שונים מעבר לגרפן. פרופ' ג'רילו-הררו זכה בפרס וולף בפיזיקה (2020) ובפרס בקלי. הוא פרסם מעל 110 עבודות שמצוטטות באופן נרחב. הוא ללא ספק אחד המדענים המובילים בעולם בתחום פיזיקת המצב המוצק וננו-פיזיקה.

פרס דן מידן לחקר הננו-מדע נוסד על-ידי האוניברסיטה העברית בשיתוף עם הידידים האמריקאים של האוניברסיטה העברית (AFHU) והתרומה הנדיבה שנתן ד"ר מידן, שמילא תפקיד מרכזי בהקמת היוזמה הלאומית הישראלית לננו-טכנולוגיה (INNI). ארגון זה סייע למצב את ישראל כמובילה בננו-טק והוביל להקמת 10 מרכזי ננו-טק בישראל.

מאז הקמתו בשנת 2001, המרכז לננו-מדע ולננו-טכנולוגיה באוניברסיטה העברית מטפח מחקר חוצה תחומים ברמה עולמית בתחומי כימיה, פיזיקה, הנדסה, מדעי החיים, חקלאות, רוקחות ורפואה ומאכלס מעל 100 קבוצות מחקר ויותר מ-600 M.סטודנטים לתואר מוסמך ודוקטורט. המרכז מאפשר למדענים, מהנדסים, ובעיקר לסטודנטים הטובים והמבריקים בישראל, לעבוד בחזית החדשנות הננו-טכנולוגית. ננו-מדעים וננוטכנולוגיה נמצאים בחזית המחקר הבסיסי והיישומי בתחומי מחקר אלה.

הפרס יוענק באירוע חגיגי שיתקיים במאי 2022 באוניברסיטה העברית.

קראו פחות
ראה גם: מחקר, סגל
Glenn Carstens-Peters, unsplash

שני חוקרים מהאוניברסיטה זכו במענק מחקר יוקרתי מהנציבות האירופית

22 מרץ, 2022

קרא עוד
13 חוקרים בולטים מישראל, ביניהם שני חוקרים מהאוניברסיטה העברית, זכו במענק יוקרתי שניתן לחוקרים שצברו בין שבע ל-12 שנות ניסיון לאחר קבלת תואר הדוקטור, על מחקריהם פורצי הדרך

במענקי ERC Consolidator זוכים חוקרים בולטים שצברו בין שבע ל-12 שנות ניסיון אחרי קבלת תואר הדוקטור, על הישגים מזהירים ומשמעותיים במחקר. התנאי לקבלת המענק הוא שהמחקר חייב להיערך בגוף מחקר ציבורי או פרטי הפועל באחת ממדינות האיחוד האירופי או באחת מהמדינות המשויכות לתוכנית. גובה המימון עומד על סכום של עד 2 מיליון יורו למענק, ולעתים מקבלים עוד מיליון יורו לתמיכה ברכישת ציוד או שימוש בתשתיות ייעודיות. התוספת ניתנת לתקופה של חמש שנים ומכסה בעיקר את עלות ההעסקה של החוקרים הזוכים ושל אנשי צוות נוספים המגבשים את צוותי המחקר.

שני חוקרי האוניברסיטה העברית שזכו במענק הם פרופ' קרים אדיפרסיטו ממכון איינשטיין למתמטיקה, הפקולטה למתמטיקה ולמדעי הטבע על מחקרו "מתורת הודג' ועד קומבינטוריקה וגיאומטריה" ופרופ' גיל שגב מבית הספר להנדסה ולמדעי המחשב על המחקר "יסודות הקריפטוגרפיה נטולת הזמן".

כבר בגיל 27, פרופ' אדיפרסיטו זכה בפרס האירופי בקומבינטוריקה. מחקרו עוסק בקשר בין קומבינטוריקה, אלגברה, טופולוגיה וגיאומטריה. במחקר שזיכה אותו במענק היוקרתי, הוא מציע גישה חדשה להשערת דודזיוק-זינגר. פרופ' שגב בילה שנתיים כחוקר פוסט-דוקטורט ב-Microsoft Research Silicon Valley לפני שהצטרף לאוניברסיטה העברית. מחקרו מתמקד בקריפטוגרפיה ובמשחק הגומלין שלה ביסודות וביישומי מדעי המחשב. החוקר משתף כי "התקדמות משמעותית לקראת היעדים שלנו תאפשר לנו להבין את הנחת היסוד של קריפטוגרפיה עם שחרור בזמן, ותהיה לה השפעה ארוכת טווח בתחום".

קראו פחות
ראה גם: מחקר, סגל
Becca Tapert, unsplash

פרס א.מ.ת הוענק לשלושה חוקרים מהאוניברסיטה

13 מרץ, 2022

קרא עוד

ברכות לפרופ' חרמונה שורק, פרופ' רות לפידות ופרופ' גדעון שלח, זוכי פרס א.מ.ת לשנת 2022!

פרס א.מ.ת לאומנות, מדע ותרבות, מוענק מידי שנה ע"י קרן א.מ.נ. - לקידום המדע התרבות והאמנות בישראל ובחסות ראש הממשלה, על הצטיינות והישגים אקדמאים או מקצועיים בעלי השפעה מרחיקת לכת ותרומה מיוחדת לחברה, בחסות ראש הממשלה.

פרופ' חרמונה שורק, מהמכון למדעי החיים ומרכז אדמונד ולילי ספרא לחקר המוח, היא זוכת פרס א.מ.ת למדעי החיים בתחום חקר המוח, בעקבות תרומתה יוצאת הדופן למדעי העצב המולקולריים הבסיסיים והישומיים בישראל ומחוצה לה. פרופ' שורק היא מדענית מובילה במיזוג תחומי הגנומיקה והביוכימיה בפענוח המסלולים המולקולריים שמווסתים את אחד המוליכים העצביים החשובים ביותר במוח, אצטילכולין, במצבי בריאות וחולי.

פרופ' רות לפידות, מהפקולטה למשפטים ומהמחלקה ליחסים בינלאומיים בפקולטה למדעי החברה, היא זוכת פרס א.מ.ת למדעי החברה בתחום משפטים, בעקבות פעילותה האקדמית כחוקרת וכמורה וכן פעילותה הציבורית הענפה. פרופ' לפידות היא זוכת פרס ישראל בחקר המשפט ונחשבת לחלק מגדולי המשפט במדינת ישראל וככזאת היא הטביעה את חותמה במחקר, בהוראה, ובעשייה מגוונת למען החברה בישראל ומדינת ישראל.

פרופ' גדעון שלח-לביא, מהחוג ללימודי מזרח אסיה בפקולטה למדעי הרוח, הוא זוכה פרס א.מ.ת למדעי הרוח בתחום הארכיאולוגיה, בשל היותו הארכאולוג הישראלי הראשון שהצליח לבסס קריירה אקדמית כחוקר מוביל בתחום הארכאולוגיה של אזורים המצויים מחוץ לארץ-ישראל והמזרח הקרוב. עבודתו של פרופ' שלח מרחיבה את אופקי הארכיאולוגיה הישראלית לאזורים ותרבויות שלא היו קודם לכן חלק מן המחקר האקדמי הישראלי והעניקה כבוד רב למדינת ישראל בזירה הבינלאומית.

ברכות!

קרדיט לתמונה של פרופ' שלח: Teng Mingyu

קראו פחות
ראה גם: מחקר, סגל
פרסי הרקטור 2021

ברכות לזוכי פרס הרקטור 2022!

10 מרץ, 2022

קרא עוד
 אתמול, יום ד', ה-9 במרץ, קיבלו את פרס הרקטור 79 סטודנטים ו 11 חברי סגל על הצטיינותם במחקר, הוראה והשתתפות פעילה בקהילת האוניברסיטה.

להלן רשימת הזוכים: 

 

פרופ' ענבל גושן ממרכז אדמונד ולילי ספרא למדעי המוח היא כלת פרס הרקטור לחוקרת ומורה מצטיינת לשנת הלימודים תשפ"א.

פרופ' גושן היא מדענית מצטיינת. בשורה של מחקרים פורצי-דרך היא גילתה, יחד עם צוות החוקרות והחוקרים במעבדה שלה, את תפקידם של תאים בשם אסטרוציטים בפעילות של למידה ויצירת זיכרון במוח. הפעילות של תאים אלה היא שקובעת אילו חוויות ייצרבו רק בזיכרון לטווח קצר ואילו יישמרו גם בזיכרון ארוך הטווח. למחקרים אלה עשויות להיות השלכות מרחיקות לכת בהבנה של סיבות לפגיעה בזיכרון ולאיתור דרכים לשיפור הזיכרון. בזכות מחקריה בנושא יצירת זיכרון ובהבנת תפקידם של האסטרוציטים, פרופ' גושן נמנית עם חוקרי המוח המובילים בעולם.

פרופ' גושן מצטיינת בהוראה, והיא מדריכה מעולה. טובי הסטודנטיות והסטודנטים באוניברסיטה, מהארץ ומהעולם, משתפים איתה פעולה במחקר. ענבל מסייעת בנדיבות לחוקרות ולחוקרים אחרים. היא מנהיגה אקדמית ותורמת רבות לקידום הפעילות האקדמית במרכז אלס"ק לחקר המוח. היא גם פעילה רבות בקידום שוויון הזדמנויות לנשים במדע, בייזום מפגשים עם מדעניות מובילות אחרות, בסיוע בהכוונה ובייעוץ ובדוגמה האישית שהיא נותנת למדעניות צעירות.

בזכות ההצטיינות יוצאת הדופן שלה במחקר ובהוראה, פרופ' ענבל גושן היא כלת פרס הרקטור לשנה זו.

 

פרופ' ישי יפה מבית-הספר למנהל עסקים הוא חתן פרס הרקטור לחוקר ומורה מצטיין לשנת הלימודים תשפ"א.

פרופ' יפה הוא חוקר מוביל בעולם בתחום המימון. התמחותו היא בתחום ממשל תאגידי בעיקר בהקשר של קבוצת אחזקות, שפעילה בו-זמנית במספר שווקים. הוא מומחה להבנת ההשלכות של פעילות של גופים כאלה על היבטים של תחרות ומחירים בשוק וכוחם של צעדים רגולטוריים לצמצם את ההשפעות השליליות של קבוצות כאלה. הוא עוסק גם בבחינה היסטורית של התהליכים הכלכליים והתאגידיים שמובילים לגלובליזציה והוא מומחה בתחום של השקעות בינלאומיות. לצד כל אלה, הוא אחד החוקרים המובילים בעולם בתחום הממשל התאגידי של בנקים. בין היתר, הוא היה מבין הראשונים שזיהו בעיות מבניות באופן הפעולה של הבנקים ביפן, במחקר שהפך לקלאסיקה, והוסיף לכך מחקרים חדשניים רבים בתחום הממשל התאגידי בתחום הבנקאות.

למחקריו הרבים של ישי השפעה לא רק בקהילה האקדמית אלא גם בקרב קובעי מדיניות. הוא מוביל ועדות ציבוריות בארץ ובעולם, להסדרת הפעילות של קרנות הפנסיה ושל חברות אחזקות, ופעיל מאד בתחום של צעדים להגברת התחרותיות במשק, בין היתר להוזלת יוקר המחייה.

בנוסף לפעילותו האקדמית והציבורית הנרחבת, ישי הוא מורה מחונן, שזוכה להערכה רבה של תלמידיו ותלמידותיו. משקיע מאד, משיב במהירות לכל פנייה, ומוביל את תכניות הלימודים הייחודיות באוניברסיטה לשילוב מנהל עסקים ולימודי מזרח אסיה. הוא פעיל מאד בבית-הספר למנהל עסקים. הוא השלים תקופת כהונה מוצלחת מאד כדיקן וממשיך למלא תפקידים בכירים בבית-הספר. בזכותו מבקרים בבית-הספר חוקרים בינלאומיים מובילים והוא גורם מחבר, מוערך על-ידי כלל חברי הסגל בבית-הספר, ממגוון תחומי הדעת.

בזכות הצטיינותו במכלול פעילותו האקדמית, פרופ' ישי יפה הוא חתן פרס הרקטור לשנה זו.

 

פרופ' לירן כרמל המכון למדעי החיים בפקולטה למתמטיקה ולמדעי הטבע הוא חתן פרס הרקטור לחוקר ומורה מצטיין לשנת הלימודים תשפ"א.

פרופ' כרמל הוא מורה מצטיין, שזוכה להערכה רבה של הסטודנטיות והסטודנטים הרבים שהוא מלמד. הוא מלמד קורסים קשים ומאתגרים, ומצליח בהם מאד. הוא מגלה עניין רב בהצלחת הסטודנטים, ובמאור פנים והשקעה רבה מוביל את הסטודנטים להצליח בלימודים. הוא מתנדב לכל משימה במכון, וכאשר חבר במכון חלה ולא יכל ללמד עוד, לירן לא היסס למלא את מקומו ולהשלים את הוראת הקורס. לירן מצטיין גם בתרומה לאוניברסיטה ולקהילה, והוא מכהן, בין היתר, כראש החוג לתלמידי תיכון שלומדים באוניברסיטה.

פרופ' כרמל הוא חוקר מצטיין. תחום המחקר שלו הוא ייחודי: לירן הוא בעל תארי בוגר ומוסמך בפיזיקה, דוקטורט במתמטיקה ומדעי המחשב והוא עוסק במחקר במדעי החיים. הרקע הייחודי שלו מכשיר אותו לעיסוק בתחום החדשני של חקר ד.נ.א. קדום. הוא הפך להיות אחד החוקרים המובילים בעולם בתחום זה, בעקבות כך שפיתח, עם ערן משורר, שיטה לשחזור תבניות פעולה של גנים מתוך הפקת ד.נ.א. קדום, תהליך שמאפשר להסיק מסקנות מרתקות על מאפיינים של אנשים שחיו לפני אלפי שנים, לרבות מראה הפנים שלהם. למחקר פוטנציאל להניב תרומה רבה להבנת האבולוציה של האדם. לירן מיישם שיטות חישוביות להבנת הגנטיקה של אוכלוסיות שנכחדו, והוא משתף פעולה במחקר עם ביולוגים ניסיונאים ועם ארכיאולוגים חוקרי מאובנים. בעקבות הישגיו המצוינים, לירן מוביל, עם קבוצת חוקרים במכון למדעי החיים ובמכון לארכיאולוגיה באוניברסיטה את ההקמה של מרכז לחקר ד.נ.א. קדום והאבולוציה של האדם.

בזכות הצטיינותו במכלול פעילותו האקדמית, פרופ' לירן כרמל הוא חתן פרס הרקטור לשנה זו.

 

פרופ' אורנה קופרמן מבית-הספר להנדסה ולמדעי המחשב על שם רחל וסלים בנין היא כלת פרס הרקטור לחוקרת ומורה מצטיינת לשנת הלימודים תשפ"א.

פרופ' קופרמן היא חוקרת מצטיינת, העוסקת באימות פורמלי של מערכות, כלומר בחקר הבטחת נכונות של תוכנה, דבר שהוא קריטי במערכות רבות. היא בעלת מעמד בינלאומי מוביל בקהילת החוקרות והחוקרים במדעי המחשב, ובמסגרת זו היא פעילה במערכות של כתבי עת מובילים ובארגון כנסים בינלאומיים וזכתה בשורה של פרסים יוקרתיים בגין הצטיינותה האקדמית.

פרופ' קופרמן מצטיינת בהוראה. היא מלמדת קורס בנושא מודלים חישוביים, חישוביות וסיבוכיות, שנחשב הקשה ביותר בתחום מדעי המחשב. היא זוכה להערכות ההוראה הגבוהות ביותר בבית-הספר למדעי המחשב, בזכות יכולת הפשטה והסבר מעולים, הקפדה על ארגון וסדר ובעיקר בזכות יחס נפלא לסטודנטיות ולסטודנטים. היא גם מנחה מבוקשת מאד של תלמידות ותלמידים לתארים מתקדמים.

בצד כל זאת, אורנה היא אזרחית נהדרת באוניברסיטה ומחוצה לה. בעבר היא שימשה כסגנית הרקטור, כראש בית הספר למדעי המחשב וכיועצת נשיא האוניברסיטה לשוויון מגדרי. היא פועלת להנגשת המדע בהרצאות בבתי-ספר תיכוניים ובמרכזי גמילה. בצד זאת, היא מובילה פעילות לעידוד נשים ללמוד מקצועות בתחום ההנדסה ומדעי המחשב, להבטחת שוויון הזדמנויות לנשים ולסטודנטים מקבוצות אחרות שאינן מיוצגות כראוי בתחומים אלה. בצד כל אלה, אורנה אקטיבית מאד בהבטחת שוויון מגדרי, באמצעות פעילות נמרצת לקידום שוויון לחרדים ולחרדיות. היא מובילה את המאבק להשתלבות סטודנטים חרדים באקדמיה, תוך הצבעה על העוולה הקשה שגורמות תכניות לימודים בהפרדה מגדרית ומגזרית. בפעילותה מוכיחה פרופ' קופרמן שאפשר לשלב בין מצוינות במחקר ובהוראה עם מעורבות ציבורית נרחבת, לכינון חברה טובה יותר.

בזכות הצטיינותה הייחודית במגוון התחומים של הפעילות האקדמית והציבורית, פרופ' אורנה קופרמן היא כלת פרס הרקטור לשנה זו.

 

פרופ' אריה קצוביץ' מהמחלקה ליחסים בינלאומיים בפקולטה למדעי החברה הוא חתן פרס הרקטור לחוקר ומורה מצטיין לשנת הלימודים תשפ"א.

פרופ' קצוביץ' הוא מעמודי התווך של המחלקה ליחסים בינלאומיים, דבר שבא לידי ביטוי בכל המישורים המקצועיים. מחקריו של פרופ' קצוביץ' עוסקים בחקר השלום ויישוב סכסוכים ובגלובליזציה. הוא פיתח תיאוריות ייחודיות באשר  להשלכות של הסכמי שלום על קשרים חוצי-גבולות בינלאומיים.

בתחום ההוראה, פרופ' קצוביץ' מלמד קורסים מרכזיים בתכנית הלימודים של המחלקה בתארים השונים. במשך עשרות שנים הוא מתנדב ללמד את קורס המבוא של תואר הבוגר. זהו קורס מאתגר מבחינה פדגוגית ומינהלית, וחרף היותו מבכירי החוקרים במחלקה, אריה ממשיך ללמדו באהבה ותוך השקעה רבה, שזוכה להכרה ולהערכה רבה של מאות הסטודנטים שלומדים בקורס מדי שנה. בתקופת מגפת הקורונה אריה הוכיח את מחויבותו להוראה כאשר התייצב, כמעט לבדו בכל הקמפוס, ללמד את הקורס בכיתה, בפני מצלמה בלבד, וכאשר הסטודנטים שלו הבחינו שהוא מלמד מאולם הכיתה, אט אט החלו גם הם להגיע לקמפוס, ולהצטרף אליו במאבק לשמור על שגרת הפעילות האקדמית גם בימים הקשים. אריה מלמד גם קורסים מתקדמים וסמינרים, ובכולם הוא מצטיין.

פרופ' קצוביץ' מחויב מאוד להנחיית תלמידי מחקר, ועד כה הכשיר עשרות תלמידי מוסמך, דוקטורט ופוסט-דוקטורט. רק לאחרונה השלים ספר פורץ-דרך, בשיתוף עם שלושה מתלמידי המחקר שלו. הוא מרכז מדי שנה כנס דוקטורנטים בינלאומי, בהשתתפות קרוב למאה תלמידי מחקר מכל העולם, אף זאת בהתנדבות ובמשך שנים רבות. אריה הוא לא רק מנחה אלא גם מנטור בכל רמ"ח איבריו.

בנוסף לכל אלה, אריה פעיל מאד בתחום הניהול האקדמי באוניברסיטה ומחוצה לה. הוא מילא שורה של תפקידי ניהול באוניברסיטה, הוביל את העמותה ללימודים בינלאומיים, ייעץ למשרד החינוך ועוד. אריה הוא דוגמה לחברי הסגל באוניברסיטה.

בזכות הצטיינותו במחקר, בהוראה ובפעילות ציבורית, פרופ' אריה קצוביץ' הוא חתן פרס הרקטור לשנה זו.

 

פרס ע"ש מיכאל מילקן למורים מצטיינים על הצטיינות נמשכת בהוראה

השנה הזוכים בפרס הם:

פרופ' נורה בונה                         החוג לבלשנות, הפקולטה למדעי הרוח

 

ד"ר הדר אריהן-זכאי                 ביה"ס לרוקחות, הפקולטה לרפואה

 

פרופ' דורון טייכמן                     הפקולטה למשפטים

 

פרופ' יהודה ניומרק                    ביה"ס לבריאות הציבור ולרפואה קהילתית, הפקולטה לרפואה

 

ד"ר נועה ניצן                             בית הספר למנהל עסקים

ומכון איינשטיין למתמטיקה, הפקולטה למתמטיקה ולמדעי הטבע

 

פרס הוקרה מיוחד- פרופ' תמר אלאור, המחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה בפקולטה למדעי החברה

פרס הוקרה מיוחד ניתן לפרופ' תמר אלאור מהמחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה בפקולטה למדעי החברה.

הפרס ניתן לתמר על תרומתה האקדמית המצוינת, במחקר ובהוראה ועל הפעילות הציבורית הנרחבת שלה. מחקריה של פרופ' אלאור משלבים אנתרופולוגיה, ארכאולוגיה, שימור ואומנות. הפעילות של פרופ' אלאור כוללת ייזום תערוכות שבהן מוצגים מחקריה והובלה של פסטיבל הסרטים האנתרופולוגי, בשיתוף עם סינמטק ירושלים.

פסטיבל הסרטים האנתרופולוגי הוא אירוע בין-לאומי, שבו משתתפים במאים, יוצרים, חוקרים ואנתרופולוגים בעלי ובעלות שם עולמי, וסטודנטיות וסטודנטים מהארץ והעולם. הפסטיבל הוא מוסד רב ערך, שתורם תרומה חשובה מאד לחקר האנתרופולוגיה והבנה והכרה של תרבויות, ואגב כך תורם גם לקידומה של האוניברסיטה ושל ירושלים.

הפסטיבל הפך למוסד עבור כל מי שהאנתרופולוגיה, וחקר התרבויות קרוב לליבם. בפסטיבל נבחרים סרטים ייחודיים, המבוססים על אתנוגרפיה בתרבויות שונות מרחבי העולם. בכל שנה מוצגים כ- 15 סרטים, שנבחרים על ידי צוות בהובלתה של פרופ' אלאור. ארוע הפתיחה של הפסטיבל מלווה  בהופעה חיה, בנושא קרוב לתחום של הסרט הנבחר, ובכל שנה משתתפים בו מאות אנשים, מכל רחבי הארץ. הסרטים מלווים בהרצאות אקדמיות של חוקרות וחוקרי המחלקה, ונכתבות עבודות מחקר של סטודנטים בהשראת סרטים שהוצגו בפסטיבל. הנחישות של תמר, היוזמה, המעמד המקצועי הבכיר ובעיקר הנדיבות ועבודת הצוות, הניבו פרי הילולים בדמות פסטיבל שהפך להיות עמוד תווך בתחום חקר האנתרופולוגיה.

לצד הפסטיבל, פרופ' אלאור משתפת פעולה עם מוזאונים, שבהם היא מציגה את עבודותיה במתכונת של תערוכה ולא רק כפרסומים אקדמיים. בין היתר, היא הציגה במוזיאון תל-אביב את הפרויקט שלה על הנעליים כאובייקט תרבותי אוניברסלי במוזאון האומנות בחולון הציגה את המחקר שלה על אשפה ומחזור.

פעילויות אלה, הפקת פסטיבל הסרטים הבינלאומי והתערוכות, מחזקות את הקשר שבין האוניברסיטה לבין הציבור הרחב ותורמות רבות להנגשה לציבור הרחב של הידע שמושג במחקר ולכינון דיאלוג בין האקדמיה לציבור.

הפרס הוא ביטוי להערכה הרבה שרוחשים לפרופ' אלאור חבריה וחברותיה במחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה וכלל קהילת האוניברסיטה העברית.

 

פרס הרקטור לתלמידים מצטיינים לתואר בוגר ולתואר מוסמך

הפקולטה למדעי הרוח

תואר בוגר: דור היימברג, אורי מיר, יהונדב צדקה

תואר מוסמך: שיר ונטורה, ניצן ישראלי, עמיר לקח אביבי

בית הספר לחינוך ע"ש סימור פוקס

תואר בוגר: תמר בן-שלמה

תואר מוסמך: בתשבע ויגודה, שני כהן, האלה מחול, תמרה מנין אנג'ל

הפקולטה למשפטים

תואר בוגר: אביתר אברהמי, נועה בלוך

תואר מוסמך: מריה טרוצקי, שני סבג אילוז, אוריה פרץ, ספיר שבו

בית הספר למנהל עסקים

תואר בוגר: שקד כהן

תואר מוסמך: צופית ורהפטיג, אור ישראלי, אייל פונצ'ק, ירון פרדקוב, לירן שוסיוב

הפקולטה למדעי החברה

תואר בוגר: דוד אביכזר, אלעד דהאן, אפרת מלכה, שקד צימרמן, עידן שבו

תואר מוסמך: מריה ארהרד, נתנאל בן פורת, רחל ברוך,  אודיאה גבאי,  אילנית דאר-יחזקאל,

יוליה מרי ויטורף,  דניאל זוהר,  אמיר שמר

ביה"ס לעבודה סוציאלית ולרווחה חברתית ע"ש פאול ברוואלד

תואר בוגר: אילאיל לוין

תואר מוסמך: הדס בן-מאיר גבריאלוב, נועה למברגר, גל עוזיאל, ליר ראובן, הדס שור, ניצן שרון-לביא

הפקולטה למתמטיקה ולמדעי הטבע

תואר בוגר: יובל אילני, מעיין ליבנה, אפק ציפרמן-לוטן

תואר מוסמך: אלון יובל גוטפרוינד, יואב מירון, עומר שוסיוב

ביה"ס להנדסה ולמדעי המחשב ע"ש רחל וסלים בנין

תואר בוגר: עידן אורזך, נועם בלום, אלון ויזנר, עינבר ליבוביץ

תואר מוסמך: ניר לביא, נעמה שמש הלוי

הפקולטה לחקלאות, מזון וסביבה ע"ש רוברט ה. סמית

תואר בוגר: דניאלה הבר, שני לייזר, ינאי שרם

תואר מוסמך: נופית וקנין, נעה נח, פלג שלום שניידר

ביה"ס לרפואה וטרינרית ע"ש קורט

תואר מוסמך: חן שרר גיבשטיין

הפקולטה לרפואה

תואר בוגר: נועה ברקוביץ, גאריק הויכמן, שקד יצקן, אוריה קדוש, טל קצובר דואק, דניאל שפקטורוב

תואר מוסמך: מאיה ברוך דוסקלוביץ, ד"ר תהילה כהן-אביטן, רנאל יוסף לוטטי, הודא נזאל, גיא פסקין, אוריה צובארי, אלישיב צנגן

הפקולטה לרפואת  שיניים

תואר בוגר: יובל ירושלמי

תואר מוסמך: רון בראונשטיין, יהונתן מעטוף

מרכז אדמונד ולילי ספרא למדעי המוח

תואר מוסמך: חביבה מושבי מרקיינד

קראו פחות
ראה גם: מחקר, סגל
חזון סביבתי

חזון הקיימות של האוניברסיטה העברית - פרופ' אשר כהן, נשיא האוניברסיטה

9 מרץ, 2022

האמת הפשוטה:

בשלושת העשורים האחרונים עלתה הטמפרטורה הממוצעת באזורנו בחצי מעלה לעשור; כמות המשקעים בעשורים האלה קטנה בכ 25 מ"מ לעשור;  מפלס הים בתקופה הזאת עלה כל שנה בין 4 ל-17 מילימטר.  למעשה, כל המודלים הקיימים מנבאים כי מגמת ההתחממות בצירוף עם ירידה בכמות המשקעים ועליית מפלס הים באזורנו תימשך.

חזון ותכנית פעולה:

anh-nguyen-unsplash_ndvmtryvzys

יום האישה 2022: אנדומטריוזיס - מחלה אחת, נשים שונות

7 מרץ, 2022

קרא עוד

למרות שמדובר במחלה שמשפיעה על 10% מהנשים בעולם וגובה מחיר פיזי ונפשי משמעותי מהנשים המתמודדות עימה, אנדומטריוזיס עדיין לא נמצאת מספיק בשיח.

אנדומטריוזיס הינה מחלה גניקולוגית כרונית נפוצה (כ-10% מהנשים והנערות) המאופיינת בכאב כרוני וקשיי פריון. לאנדומטריוזיס השלכות שליליות רבות על בריאותן הפיזית והנפשית של נשים רבות בישראל. היא נחשבת לאחת המחלות האניגמטיות ביותר ברפואה והמודעות אליה לוקה בחסר בקרב אנשי רפואה, רווחה וטיפול, כך שהאיחור באבחנה עומד על ממוצע של כעשר שנים. למרות המודעות הגוברת לשכיחותה, כמו גם לחשיבותם של גורמים ביו-פסיכוסוציאליים בהבנת השפעותיה השליליות על רווחתן ותפקודן של נשים, הנושא טרם נחקר בהיקף נרחב. לפיכך, המידע אודות המנגנונים העומדים בבסיס הקשר בין אנדומטריוזיס לרווחה נפשית ובפרט אודות גורמי חוסן היכולים להסביר הבדלים בין הנשים בהתמודדותן עם המחלה לוקה בחסר. כמו כן, הן המחקר והן הפרקטיקות הקליניות באנדומטריוזיס התמקדו בעיקר בהיבט הרפואי, אשר אינו מוביל לעלייה הרצויה ברווחתן של הנשים.

במחקר שערכנו בקרב 989 נשים המתמודדות עם אנדומטריוזיס ו/או אדנומיוזיס בחנו את רווחתן הנפשית ומנגנוני פגיעות וחוסן אישיותיים ופ סיכו-חברתיים חוצי-אבחנות, תוך שימוש בגישה ממוקדת-אדם לניתוח הנתונים (ניתוח פרופילים לטנטיים), המאפשרת לזהות פרופילים שונים של התמודדות עם המחלה על בסיס מנגנוני פגיעות וחוסן מרובים. ככלל, 78% מהמשתתפות דיווחו על רמות בינוניות ומעלה של דיכאון ו54% על רמות בינוניות ומעלה של חרדה, כאשר כ-28% מהמשתתפות דיווחו על סימפטומים של דיכאון בעוצמה חמורה וכ- 25% על סימפטומים של חרדה בעוצמה חמורה. זיהינו שלושה פרופילים של נשים עם אנדומטריוזיס: סיכון גבוה (נשים המדווחות על רמות גבוהות של גורמי סיכון ורמות נמוכות של גורמי חוסן), סיכון בינוני (רמות בינוניות של גורמי פגיעות וחוסן) וחוסן יחסי (רמות גבוהות של גורמי חוסן ורמות נמוכות של גורמי פגיעות). בהתאמה, אכן נמצאו הבדלים מובהקים בין תתי הקבוצות הללו במדדי דיכאון, חרדה, סומטיזציה, עוצמת כאב והשפעתו על חיי היומיום, איכות חיים, שביעות רצון מיחסים רומנטיים ותפקוד מיני. כך לדוגמה, 61% מהנשים בקבוצת הסיכון דיווחו על דיכאון ברמה חמורה בעוד שבקבוצת החוסן רק כ6% דיווחו על דיכאון חמור. אנו תקווה כי מחקר מקדים זה יהווה בסיס למחקר רב היקף ומעמיק שמטרתו לתרגם ידע זה לכדי תכניות מניעה והתערבות אינטגרטיביות המותאמות למידת הסיכון והחוסן, בקרב נשים עם אנדומטריוזיס.

ד״ר דנה לסרי מביה''ס לעבודה סוציאלית ואיה ורטהיימר מנכ''לית שותפה בקהילת אנדומטריוזיס ישראל

קראו פחות
linkedin-sales-solutions-mnhygvt_nshyt-unsplash

יום האישה 2022: פרספקטיבה אישית על מיעוט נשים בעמדות הובלה באוניברסיטאות

7 מרץ, 2022

קרא עוד
התפיסות החברתיות של תכונות אופי של מנהלות ומנהלים, מובילות לפער בין גברים ונשים בהגעה למשרות ניהוליות בכירות באקדמיה - כיצד אנו יכולות לשנות את המציאות הזו?

כאשר אני חושבת על מצב הנשים באקדמיה, נגלה לעיני "גרף המספריים" המפורסם שמראה כי אחוז הנשים הולך וקטן עם הקידום במעלה הסולם האקדמי. הסיבות לכך רבות ומגוונות, וכמו כל אישה זה פגש אותי בצמתים השונים של הקרירה האקדמית. כיום כחברת סגל בדרגת פרופ' חבר, אני מתבוננת באחוזון זה (29% נשים בדרגת פרופ' חבר) ובאחוזון של פרופ' מן המניין (17% נשים), ותוהה מדוע ישנה עוד "קפיצה" מטה בקצה הגרף? בדרגות אלה, מצופה מחברי וחברות הסגל ליטול חלק בוועדות חשובות, וכן לשמש בתפקידי ניהול בהובלת האוניברסיטה. כאן אנחנו נכשלות באופן בולט.

למעשה הנתונים העולים מדו"ח מבקר המדינה לשנת 2014, מראים תשקיף עגום בסקירת ההתפלגות המגדרית בתפקידים בכירים באוניברסיטאות (נכון לשנת 2011). בשנת 2011, כיהנו 11 נשים לעומת 45 גברים במשרות דיקן, 11 לעומת 24 למשרות משנים וסגני דיקן, 1 לעומת 3 רקטורים ו-1 לעומת 4 נשיאים. האחוז המצטבר של נשות אקדמיה בתפקידים הללו עומד על 22%. לא נכללו תפקידי ניהול אחרים כגון ראשי מחלקות, חוגים ותוכניות, כך שסביר להניח שהמצב חמור מהנתונים הללו. תת-ייצוג במשרות בחירות באקדמיה מדיר נשים ממוקדי קבלת החלטות ויכול אף להנציח את אי-השיוון ואי-מיצוי הפוטנציאל הניהולי וההון האנושי של מחצית מהאוכלוסייה. ואכן, בהסתכלות על הסגל המוביל את האקדמיה בארץ, החסר הנשי בולט ומדגיש תקרת זכוכית, שכנראה אין די דגש עליה.

חלק יטענו שאחוז הנשים בדרגות הניהוליות משול לאחוזון הנשים בדרגת פרופ' מן המנין, אבל כאמור, התפקידים שנבדקו על-ידי מבקר המדינה בשנת 2014 אינם משקפים את כלל התפקידים הניהוליים באוניברסיטה, ביניהם נכללים מנהלי תוכניות, מחלקות, חוגים, וועדות ופורומים אקדמיים אחרים שבפעילותם מהווים מוקדים מרכזיים לקבלת החלטות. בנוסף, מצב בו נשים הינן מיעוט בפורומים הללו, אינו מאפשר להן באמת להשפיע, אלא דומה יותר לכורח מציאות שמכתיבה איזושהי נוכחות נשית. מעבר לכך, אני תוהה מהי התרבות הארגונית שמרפה את ידיהן של נשים כה רבות וכה מוכשרות מליטול חלק בפעילויות במוסדות אקדמיים?

השאלה הזו מחזירה אותי לאירוע שהתקיים לפני מספר שנים בבית השגריר הגרמני לציון שיתופי הפעולה בין המדינות תוך דגש על תרומתן של נשות האקדמיה. בשולחן שלי ישבה פרופ' אוה אילוז ודברה ברהיטות על האופן שבו נשים מצליחות נתפסות. היא הביאה אוסף מאמרים וסקרים שהצביעו על כך שתדמית האישה האימהית, המכילה והרכה לעיתים נמצאת בקונפליקט כשאותה אישה צריכה להוביל, להחליט, לדרוש או ליזום - כל אלה נכנסו תחת מושג שהיה חדש לי דאז המכונה "הטייה מגדרית". בשיחה עמה, פרופ' אילוז האירה את עיני על כך שישנם מחקרים רבים שמראים כי נשים מוערכות על-פי האישיות שלהן ולא על-פי יכולותיהן או ביצועיהן המקצועיים. בנוסף, היא ציינה בפני כי במקרים בהם שאישה נחשבת כמצליחה, אישיותה נתפסת לעיתים כ"בעייתית". אווירה זו מקשה על נשים להתקדם ולהוכיח את עצמן בסביבת העבודה.

שיחה זו באותו ערב מהדהדת בי עד היום וגורמת לי להעריך הרבה יותר את קשייהן של נשות האקדמיה שבוחרות כן ליטול חלק בהובלת המוסד. ההתמודדות המתמדת עם "הטייפ קאסט" יוצרת קושי יומיומי בביצוע תפקידן, ואני מתארת לעצמי שזה יכול לעיתים לגרום אף ל"קיצור קדנציה" או להימנעות מהצגת מועמדות לתפקיד זה או אחר. מיעוט הנשים בעמדות אלה והקושי שנובע מהטייה מגדרית רווחת, יכולים להזין עוד יותר את חוסר הרצון בקרב חלק מחברותיי למקצוע ליטול חלק בהובלה האקדמית.

ברמה האישית, אני מודה שהיו לא מעט פעמים שהפגנתי אסרטיביות ודרשתי דבר מה, אם בזכות או מתוך צורך שעלה מתפקידי, אלא שבקשותיי לא התקבלו באותה הבנה שהופגנה למול הקולגות הגבריים. היה נדמה לי שלקולגות הגבריים היה קל יותר לזכות לאוזן קשבת, שיתוף פעולה או לקבל הכרה וקידום בעבודה. הסביבה שופטת לחומרה התנהגות אסרטיבית בקרב נשים, כך שלעיתים מתייגים את חברות הסגל הללו כ"קשות אופי" או "קשוחות". כל אלה פידבקים מהסביבה שמחלישים את מעמדן של נשים ומרפים את ידיהן מלקחת חלק בתפקידים מובילים באקדמיה. מצאתי את עצמי לא פעם מביטה בגיחוך בסיטואציות הללו, אך האמת המרה היא שהשיח הזה צריך להיפסק. שיח כזה עובר גם לדור הבא ומנציח עוד יותר את תקרת הזכוכית. כולנו צריכים לשים לב שלא לחטוא באמירות הללו או להשתתף בשיח כזה בשל הפגיעה הברורה בנשים.

ישנן לא מעט נשים מנהלות שהצליחו בתפקידן למרות הקושי והתרבות הארגונית המגמתית הזו. יש לעודד נשים נוספות להצטרף לשורות הקדמיות באקדמיה ולחגוג את אשר השיגו בעמלן. הרי שאם התכונות הניהוליות והאסרטיביות שלנו הביאו אותנו להישגים עד כה - למה שהמוסדות לא יראו זאת כמשאב יקר ערך שיכול להצעיד את המוסד קדימה?

הכותבת מודה לפרופ' אוה אילוז, פרופ' נטלי קרבצ'נקו-בלשה וד"ר אריאל גינזברג על השיח והפידבקים שתרמו לכתיבת המאמר.

פרופ, מונה דביר-גינזברג, הפקולטה לרפואת שיניים.

קראו פחות
emil-kalibradov-ms_nshym-unsplash

יום האישה 2022: כמה עולה להיות אישה?

7 מרץ, 2022

קרא עוד

המס הורוד הוא מס סמוי שמוטל על נשים בלבד, ומשמעותו מחיר גבוה יותר על מוצרי צריכה בסיסיים. למה זה קורה וכיצד אנחנו יכולות לשנות את זה?

תארו לעצמכם שהייתם נכנסים לחנות, ועל מוצרים מסוימים היו שתי תוויות מחיר - מחיר אחד למי שנולד בקיץ ומחיר אחר, גבוה יותר, למי שנולד בחורף. נשמע הזוי? זה מה שקורה לנשים. את נכנסת לחנות בגדים לקנות חולצה, קונה שמפו, דאודורנט, סכין גילוח, הולכת להסתפר "רק להוריד קצוות"- תשלמי יותר. למה? כי אולי לא נולדת בחורף אבל נולדת אישה.

בפברואר 2016 עלתה על המוקד רשת בתי המרקחת הבריטית "Boots". נחשף כי הרשת נהגה לגבות מחיר גבוה בעשרות אחוזים על סכיני הגילוח החד פעמיים לנשים שמכרה, שהיו זהים בכל צורה ואופן לסכיני הגילוח לגברים, פרט לעובדה ש… היו ורודים. הצרכניות זעמו, Boots הורידה את המחיר, והפרלמנט הבריטי נדרש לדון בשאלה האם מדובר בתופעה חד פעמית או שמא, באמת, נשים משלמות יותר?

מסתבר, ש Boots לא לבד, ושתמחור מגדרי הוא לא רק בעיה של אנגלים. בדיקה שנערכה בעקבות הדיון בפרלמנט העלתה שנשים, ילדות, ונערות משלמות בממוצע 37% יותר על בגדים, מוצרי טיפוח וצעצועים. בדיקה מקיפה שנעשתה על ידי עיריית ניו יורק, השוותה את המחיר של למעלה מ- 800 מוצרים עם גרסה נשית וגרסה גברית, והגיעה למסקנה שאחרי שקלול פרמטרים של איכות, הגרסה הנשית יקרה ב 7% מגרסת המוצרים הגברית. מחקר שנעשה ב- 2009 בארצות הברית מראה כי נשים משלמות ריבית גבוהה יותר אפילו על משכנתאות לדיור.

הבדלי המחירים מתחילים כבר מינקות - כסא תינוק ורוד לרכב יעלה יותר מכסא כחול, אופני ילדים פרחוניים יעלו יותר מאשר אופני ילדים חלקים, יותר ממחצית הפעמים הצעצועים לבנות עולים יותר וזה לא כי הלו קיטי נחשבת יותר מספיידרמן.

התוספת הזאת, או כמו שקוראים לה, המס הורוד (The Pink Tax), שייכת למחלקה של המיסים הסמויים. אלה מיסים שלא מדברים עליהם, המדינה לא מטילה אותם באופן רשמי, הם נמצאים שם כמובנים מאליהם ולא פשוט למדוד ולכמת אותם. מס כזה יכול להיות למשל, דמי משלוח שעולים יותר לאנשים שחיים בפריפריה, או תשלום גבוה יותר לאינסטלטור במקומות בהם אין תחרות. לגבי נשים, המס הזה מרגיז במיוחד, כי הוא לא נגרם באמת מעלות נוספת בייצור המוצרים, הובלה, או מתן השירות. אותו מקום, אותו מוצר ואותן עלויות ייצור - אבל מחיר אחר.

מלבד המס זה, ישנן עלויות רבות נוספות שאנחנו כנשים משלמות על מנת להמשיך להתנהל בחיי היום-יום שלנו, למשל מוצרי ההיגיינה לווסת החודשית. גם כאשר דיברו בשלהי חודש נובמבר האחרון על ״רפורמת הפארם״, שמטרתה הייתה להוריד בעלויות שוק התמרוקים, התייחסו למוצרי הקוסמטיקה והבישום אבל, למרבה ההפתעה, שכחו ממוצרי המחזור, כאילו אין מדובר במוצר בסיסי שנמצא בשימוש של חצי מאוכלוסיית המדינה. כך יוצא שגם ההוצאות של נשים גדולות יותר, גם ההזדמנויות שלהן פחותות וגם הן מרוויחות פחות כסף (אבל זה כבר ענין לטור אחר). יקר לנו וזה קשה לנו.

למה זה קורה? הסיבה הראשונית היא החלוקה הבסיסית של מוצרים רבים למוצרי נשים ומוצרי גברים, חלוקה, שיושבת על נטייה אנושית בסיסית לדיכוטומיה מגדרית. חברות מסחריות רוכבות על הנטייה הטבעית הזאת ועל החלוקה המובנית הטבועה בנו ומנצלות אותה כדי לגבות מחירים גבוהים יותר. בנוסף לזה, נשים מראות יותר נאמנות למותגים, בממוצע, מגברים, ונשים נאמנות יותר לנותני שירות ספציפיים (למשל מותג שמפו מסוים, או הנאמנות לאילנה הספרית) מאשר גברים. התוצאה היא שנשים מצד אחד "זוכות" למחיר גבוה יותר, ומהצד השני ממשיכות לרכוש את אותו המותג בגלל הנאמנות שלהן.

מה עושים? מדברים על זה - דרך מימון מחקרי השוואה, שיציפו את התופעה, עד למחאות צרכניות  שכבר הוכיחו את עצמן. השלב הבא, חקיקה - מקומות שונים בארצות הברית כמו עיריית ניו יורק, או מדינת ורמונט אסרו בחוק על תמחור שונה. אז למה אצלנו זה עדיין לא קורה?

אנחנו, בתור נשים באקדמיה, כבר מרימות את הכפפה וקוראות לאוניברסיטה להצטרף למאבק ולהכניס מוצרי היגיינה לשירותים, באותה צורה שבה היא מספקת נייר טואלט.

יום האישה הוא ההזדמנות שלנו לאחד כוחות -   מנהלי ומנהלות מותגים, משרדי פרסום, יצרנים ורשתות שיווק, צרכניות וצרכנים, ונקדיש מחשבה למסים הסמויים. נבין שגם פעולות עסקיות יומיומיות כמו קביעת מחירים, או סימון צעצועים כמיועדים לבנות בלבד או או לבנים בלבד, יכולות להיות חלק מהמנגנון החמקמק של המיסוי הסמוי. מודעות, שבעקבותיה יבואו פעולה וחקיקה, יקרבו אותנו עוד צעד בדרך לשוויון הזדמנויות אמיתי.

פרופ' רננה פרס מביה''ס למנהל עסקים, יחד עם הסטודנטיות דנה טיילר ונסיה מוראי

קראו פחות
christina-wocintechchat-rypvy_bysvqunsplash

יום האישה 2022: איפה אתם הגברים? ריפוי בעיסוק קורא לכם!

7 מרץ, 2022

 

קרא עוד

מהי תופעת "ההדרה העיסוקית", כיצד היא משפיעה על בחירותיהם המקצועיות של גברים ונשים ומהם הפערים החברתיים שנוצרים בעקבות כך?

 

הטבלה לא משקרת: לפי נתוני משרד הבריאות נכון לחודש מאי 2021 אחוז הגברים העוסקים בריפוי בעיסוק בארץ מתוך כלל המרפאים.ות בעיסוק עמד על 4%. כמרפאות בעיסוק, חוקרות ומרצות באקדמיה, אנו חייבות לשאול: האם למרות כל השיח על שילוב של נשים בכל תחומי העשייה, אנחנו עדיין מוסללות למקצועות טיפוליים, אשר דורשים רגישות, חמלה, נתינה, עדינות, יצירתיות, סבלנות? והשאלה שאולי פחות נשאלת היא מדוע הגברים נמנעים  מלעסוק במקצועות הללו?? אין ספק בכך ששורשי המצב הקיים נטועים בצורה עמוקה בתהליכים היסטוריים, חברתיים, כלכליים, תרבותיים רבים. עם זאת, אפשר להניח כי המצב מוביל לכך שרבים ורבות -גברים ונשים עוסקים.ות ביומיום במקצועות שלא בהכרח משקפים את הנטיות הטבעיות שלנו, הרצונות שלנו, הערכים שלנו או המיומנויות שלנו. למצב הזה יש שם. קוראים לו "הדרה עיסוקית".  

המושג הדרה עיסוקית, מגיע ממדע העיסוק אשר דן באדם ובעיסוק כשתי ישויות הנמצאות ביחסי גומלין הדוקים ותמידיים. אנחנו, בני האדם – ישות עיסוקית – והעיסוק ממלא עבורנו פונקציות שונות, מעבר לפרנסה. למשל, העיסוק מהווה את הזהות שלנו, מאפשר לנו להתפתח ולרכוש מיומנויות (חשבו על תינוק שמגלה את העולם ואת עצמו באמצעות משחק, בזמן אמבטיה, תוך ניסיונות לחבוש כובע), למלא את הצרכים הבסיסיים שלנו (למשל: להכין אוכל ולאכל, לבלות עם חברים בכדי לממש את תחושת השייכות שלנו), ולהביע את הערכים שלנו (באמצעות הבחירה בפעילות זו או אחרת). כאשר אנו חיים במצב של הדרה עיסוקית ונמנעים מאיתנו עיסוקים משמעותיים דרכם יש לנו פוטנציאל לממש את עצמנו, שנועדו לספק את הצרכים שלנו, לפגוש את הערכים שלנו ולהוות את הביטוי שלהם, אנו חווים פגיעה בבריאות ובתחושת הרווחה האישית שלנו. ייתכן כי הסטטיסטיקה הכואבת המעידה על תחלופה של מקומות עבודה כל 3 שנים בממוצע בעשור האחרון, במקביל לנתוני שימוש הולך וגובר בנוגדי דיכאון, כדורי הרגעה, שינה ומשככי כאבים (שהפכו בפני עצמם למגפה) קשורה למשמעות החשובה של העיסוק על חיינו ולהשפעותיה של הדרה עיסוקית.

התופעה של הדרה עיסוקית לא עוצרת ברמת הפרט, ויש לה השלכות רבות גם ברמת החברה. כך, נשאל את עצמנו, כיצד נוכחות בולטת של מגדר מסוים (והדרה של השני) משפיעה על המקצועות עצמם בהיבטים שונים של תוכן, צורה, מעמד, ערך, תגמול? למשל, האם העובדה שבמדינת ישראל רוב העוסקים בתחום ההוראה הנן נשים שינתה את מעמד המקצוע וההתנהלות המקצועית? האם המציאות בה יותר נשים הן רופאות כיום שינתה את חשיבות ערך החמלה ברפואה?  מעבר לכך, חוסר גיוון מגדרי במקצועות יכול ליצור תקרת זכוכית אשר כשלעצמה תגדיל ותרחיב את ההדרה העיסוקית, אי שיוון עיסוקי ואף חוסר צדק עיסוקי עם אלה שהיו מעוניינים להשתלב במקצוע אך אינם דומים לפרופיל המייצג שלו. ומה עם הפיל שבחדר? אולי גברים לא באים ללמוד ריפוי בעיסוק בשל הסטיגמה (שלצערי במקרים רבים מדי נכונה) והיא כי התגמול הכספי במקצוע נמוך והם עדיין המפרנסים העיקריים? כל זאת ועד לא דיברנו על הלקוחות שלנו, האם הם מקבלים את השירות הטוב ביותר כאשר כל המרפאים בעיסוק הן למשה מרפאות?

למרות התמונה הקודרת במקצת העולה ממאמר זה, אל לנו לומר נואש. מודעות, ושיח פתוח על מגדר ותעסוקה, יכול לסייע לנו להפחית את ההשפעה של סטיגמות הבחירות התעסוקתיות שלנו, ובכך תאפשר לנו להביא לידי ביטוי בעיסוקים שמתאימים לנו בדיוק.

ד"ר יפית גלבוע, ד"ר לנה ליפסקיה וד"ר מור נחום מביה''ס לריפוי בעיסוק

קראו פחות
nadine-shaabana-lymvt-unsplash.jpg

יום האישה 2022: מעורבותן של נערות ערביות באלימות ועבריינות

7 מרץ, 2022

קרא עוד
התרגלנו לשמוע על אלימות גברית, אבל ממה נובעת אלימות נשית? אלימות נשים במגזר הערבי קשורה לחוויות פרסונליות של אפליה מגדרית ואתנית ודורשת מאנשי מקצוע רגישות יותר אל מול הדרה כפולה.

במהלך השנים האחרונות האלימות בחברה הערבית תופסת תשומת לב תקשורתית וציבורית רבה, וזאת לאור גל האלימות הקשה המתרחשת בה ואשר מבוצעת ברובה על ידי בני נוער וגברים בעוד שקורבנותיה הם גברים, נשים וילדים/ות. מציאות זו הביאה לכך שרוב המחקר, התיאוריה וההתערבות שנבנו להתמודדות עם אלימות, התמקדה בעיקר בבני נוער ובגברים. עבודת הדוקטורט שלי שמבוצעת בימים אלו בהנחיית פרופ' מונא חורי-כסאברי, סגנית נשיא האוניברסיטה לאסטרטגיה ומגוון, באה להרחיב את הידע הקיים בתחום ולאפשר לנו להכיר לעומק את מידת מעורבותן של נערות באלימות והגורמים המנבאים התנהגות זו. המחקר יאפשר לאנשי מקצוע בתחום העבודה הסוציאלית לתכנן ולבנות תכניות התערבות מותאמות מגדרית תוך התמקדות מבוססת מחקר בהתנהגותן של נערות.

המחקר שלי מתבסס על תיאוריה מוכרת ומקובלת במחקר סוציאלי-פמיניסטי, הנקראת תיאוריית הצטלבות מיקומי השוליים. התיאוריה מנחה אותנו לבחון את האלמנטים הזהותיים של הנערות שמשתייכות לקבוצות שוליים (מעמד, מגדר, גזע, שיוך אתני, נטייה וזהות מינית וגיל) והקשרים ביניהם, שעלולים להשליך על מעורבותן באלימות. במחקר, מונא ואני מנסות להתחקות אחר גורמי סיכון להתנהגות אלימה בקרב נערות ערביות, הקשורים לאוריינטציה מגדרית-לאומית: אפליה אתנית-לאומית, אפליה מגדרית, קורבנות התעללות מינית והימצאות במצבי סיכון.

איסוף הנתונים החל בחודש ספטמבר 2020 ונמשך כחצי שנה. ממצאי המחקר שהתבססו על מדגם של 400 נערות ערביות (מחציתן נערות בסיכון), העלו כי יותר משליש מהנערות (35.6%) דיווחו על אלימות פיזית קשה כלפי אחרים כגון, להרביץ לאחד ההורים או לבני משפחה, או לתת מכות חזקות לאחר;  שיעור דומה (35.9%) ציינו כי נקטו באלימות פיזית מתונה כגון איומים על פגיעה במישהו אחר; ושני שליש (66.1%) מהנערות ציינו כי ביצעו תוקפנות עקיפה כלפי אחרים לפחות פעם אחת במהלך החודש האחרון שקדם למחקר, כג ון, לרכל על מישהו או להטיל עליו חרם.

ומה גורם להן לנהוג באלימות?

גורם סיכון עיקרי המעלה את הסבירות להתנהגות אלימה של הנערה כלפי אחרים בסביבתה הוא אפליה מגזרית ואתנית. רוב הנערות ערביות שנשאלו (85.5%), דיווחו על אפליה מגדרית על ידי אנשים שונים בסביבתן. מגמה דומה נמצאה לגבי אפליה אתנית-לאומית (79%) מצד גורמים שונים בציבור. אפליה אתנית, מעבר להיותה גורם המגביר מעורבות באלימות, מגבירה את הסיכון להשלכות שליליות וגורמי סיכון אחרים בהתנהגותן של הנערות. חוויה של אפליה אתנית-לאומית הגבירה את המעורבות בעבריינות של נערות במצבי סיכון, דוגמת נערות שחוו התעללות מינית.

גורם סיכון נוסף הינו קשר קרוב ומשמעותי עם ההורים. נערות שחוות אפליה מגדרית בסביבתן, על ידי משפחתם ומקורביהן, מרגישות קרובות פחות להוריהם, מה שהוכח כמעלה את הסבירות שהם יהיו מעורבות במעשי אלימות.

ההקשר התרבותי של התפקידים המגדריים הוא קריטי בנטייה של הנערות להשתמש באלימות. הרי נערות ערביות בחברה הישראלית מודרות כפליים. מצד אחד, על רקע אתני-לאומי בשל היותן מיעוט בישראל, ומצד שני בשל היותם נקבות/נערות בחברה פטריארכלית. בהקשר זה, לא אפליה מגדרית כשלעצמה הביאה להתנהגות אלימה, אלא הצטלבות של מקומי שוליים מרובים, וגורמי סיכון רבים שהובילו להתנהגות אנטי-סוציאלית ומעורבות רבה יותר של נערות אלו באלימות.

אמנם המחקר שלי עוד לא תם, אך כבר ממצאים אלו אפשר להסיק כי אנשי ציבור ואנשי המקצוע בתחומים הטיפוליים צריכים להיות רגישים שבעתיים למצבן המיוחד של נערות בסיכון שמשתייכות גם למספר קבוצות שוליים, כמו מיעוט אתני-לאומי ולחברה מסורתית פטריארכלית. בנוסף, קשר פתוח ומכיל בין הורים לנערות - קרבה להורים, מיומנויות תקשורת עם הנערה, לצד הצבת גבולות וניטור הורי - הוא חשוב מאין כמותו בהפחתת הנטייה של הנערות להתנהגות אנטי-סוציאלית.

פרופ' מונא חורי-כסאברי, סגנית נשיא האוניברסיטה לאסטרטגיה ומגוון ולנא ג'יריס-לולו, דוקטורנטית בביה"ס לעבודה סוציאלית ורווחה חברתית

קראו פחות
steven-weeks-mtsmkhym-unsplash.jpg

יום האישה 2022: איך שומרים על מגוון ומה למדתי מעולם הצמחים?

7 מרץ, 2022

קרא עוד

תופעת ההפרייה העצמית אומנם מאפיינת צמחים רבים, אך גם עשויה לפגוע במגוון הגנטי ולהשפיע על ההתפתחות האבולוציונית של הצמח

רבים מאיתנו רגילים לחשוב על צמחים כיצורים פאסיביים ומשעממים, אשר לא זזים ולא מתקשרים עם סביבתם. אבל צמחים הם גם דוגמה מצוינת לכך שהכורח הוא אבי ההמצאה: מבחינה אבולוציונית, צמחים הם יצורים מרתקים ורבגוניים ביותר החיים במגוון עצום של בתי גידול ומשתמשים בטווח רחב של התנהגויות רבייה, אשר חלקן לא קיימות כלל אצל צורות חיים אחרות. כחוקרים, התבוננות בשיטות הרבייה של הצמחים מאפשרת לנו לבדוק שאלות ביולוגיות כלליות במעין "מעבדה אבולוציונית חיה". בקבוצת המחקר שלי אנו חוקרים מנגנון רבייה שהוא ייחודי לצמחים.

בניגוד לבעלי חיים אשר אצל רובם יש פרטים שהם זכרים ופרטים אחרים שהם נקבות, אצל צמחים קיימות אפשרויות נוספות: יש צמחים שהם גם זכר וגם נקבה, ולעתים איברים זכריים ונקביים אף נמצאים יחד באותו הפרח. במצב זה קיימת אפשרות של רבייה ע"י הפריה עצמית, אשר אינה קיימת אצל בעלי חיים: אותו הצמח יכול להיות גם האם וגם האב של הצאצא. תוסיפו לכך את העובדה שצמחים אינם ניידים ואינם יכולים לחפש לעצמם בני זוג, ולכן מוגבלים למי שנמצא בקרבתם. בנסיבות אלה, הפרייה עצמית היא האפשרות הקלה והזמינה ביותר לרבייה, בפרט כאשר האוכלוסייה דלילה ואין בני זוג פוטנציאליים בקרבת מקום. אז איפה כאן הבעיה? אוכלוסייה צריכה לשמור על מגוון גנטי כדי להתקיים, והפרייה עצמית גורמת לצמצום המגוון. זו בדיוק הסיבה שאצל בני אדם, נישואים בין קרובי משפחה אינם רצויים, ומרבית התרבויות האנושיות אף אסרו עליהם. זאת משום שנישואי קרובים עלולים להגביר את הסיכון להופעת מחלות גנטיות שונות אצל הצאצאים. שיקול זה תקף גם לגבי צמחים. גם אצלם הפרייה ע"י צמחים קרובים גנטית ובייחוד הפרייה עצמית, עלולה לגרום לצאצאים להיות פגיעים ובעלי שרידות נמוכה יותר.

אז איך הצמחים מתמודדים עם הבעיה? כדי לצמצם הפרייה עצמית, צמחים פיתחו במהלך האבולוציה מנגנונים שונים שיצמצמו את התופעה ויגבירו הפריה זרה (הפרייה ע"י פרטים אחרים). מנגנונים כאלה נקראים בשם הכללי "אי-התאם עצמי" (self-incompatibility). לדוגמה: באבוקדו האיברים הזכריים והנקביים של הפרח פעילים בשעות שונות של היממה וכך מגדילים את הסיכוי להאבקה ע"י עץ אחר. צמחים מסוימים פיתחו מבנה פרח שמונע הפריה עצמית. בנוסף למבנה פיזי ו"חלוקת משמרות" בין זכר לנקבה, קיימים גם מספר מנגנונים גנטיים יחודיים, שהם מנגנוני זיהוי המבחינים בין "עצמי" ל"זר". בקבוצת המחקר שלי אנו מתמקדים באחד המנגנונים האלה. מנגנון זה נמצא בעצי פרי מוכרים כגון תפוח, אגס, שקד ועוד, בחלק ממיני העגבניות ותפוחי האדמה ובפרח הנוי המוכר, פטוניה. כדי לאפשר בצמחים הללו הפרייה זרה, יש לתכנן את המטעים כך שיכללו צמחים  שונים גנטית.

מנגנון האי-התאם שאנו חוקרים מבוסס על קיום של מספר רב של תת-סוגים בתוך אוכלוסיית הצמחים, כאשר "סוג" מאופיין ע"י צרוף מסוים של חלבונים המבוטאים באיברי הרבייה של הצמח: האבקנים (האיברים הזכריים) ועמוד העלי (האיבר הנקבי). האבקן המגיע לעמוד העלי בניסיון להפרות את הצמח, עובר תהליך "זיהוי". אם החלבונים שהוא מכיל מזוהים כחלבונים זרים – ההפריה מתאפשרת. אחרת, אלה עלולים להיות חלבונים עצמיים ואז ההפריה נחסמת והצמח ממשיך להמתין לאבקן אחר שיגיע ואולי יתאים להפריה. באופן זה, הצמח מוודא שהפריה תתבצע ע"י אבקנים זרים ושונים ממנו גנטית, וכך שומר על המגוון הגנטי של אוכלוסיית הצמחים. הרעיון של אבחנה בין חלבונים עצמיים לחלבונים זרים מזכיר במידת מה את העיקרון על פיו פועלת מערכת החיסון שלנו, שגם היא מבחינה בין חלבונים עצמיים (שאין לפגוע בהם) לחלבונים זרים (שעשויים להיות מחוללי מחלות ויש לתקוף אותם). עם זאת, במערכת החיסון השימוש בזיהוי הוא לצורך ההפוך של מניעת פלישה של גורם זר, בעוד שבצמחים המערכת מיועדת דווקא לעודד את הזר והשונה.

קיום מנגנון זה דורש מגוון גדול של חלבונים באוכלוסיית הצמחים שיאפשרו שונות גנטית מספקת כדי שמרבית (אם לא כל) הצמחים ימצאו בני זוג מתאימים וימשיכו להתרבות. הגנים המקודדים את החלבונים של מערכת זו מתאפיינים במגוון גנטי גבוה במיוחד, ביחס למרבית הגנים המוכרים לנו. קיימים סימני שאלה לגבי המנגנונים הגנטיים שיצרו את המגוון העצום הזה מלכתחילה וממשיכים לשמר אותו לבל יאבד. בקבוצה שלי אנו חוקרים שאלות כגון: איך נוצרים חלבונים חדשים? איך המנגנון שורד אבולוציונית? באילו תנאים עדיף לצמח לאבד את המנגנון ולפנות דווקא להפריה עצמית למרות המחיר שהיא גובה? ועוד. דרך מחקר מערכת זו אנו שואלים גם שאלות אבולוציוניות כלליות.  

אז לסיכום, בפעם הבאה שתסתכלו על העציצים שבמרפסת, תזכרו שצמחים הם יצורים מתוחכמים למדי ואולי אף יכולים ללמד אותנו פרק או שניים על מגוון ואיך אפשר לשמר אותו.

 

ד"ר תמר פרידלנדר,הפקולטה לחקלאות מזון וסביבה

 

קראו פחות
marek-levak-mkhshbym-unsplash

יום האישה 2022: למה נשים (לא) לומדות מדעי המחשב?

7 מרץ, 2022

קרא עוד

האם הסיבה לרתיעה של נשים מלימודי המחשב נעוצה בסביבה הגברית המאפיינת אותם? נתונים חדשים מראים שכן

לימודי מדעי המחשב הם קרש קפיצה לתעסוקה מעניינת והשתכרות טובה. בשנים האחרונות נעשה מאמץ מצד ות"ת לעודד נשים ללמוד מקצוע זה לצד מקצועות היי טק נוספים, למשל על ידי מתן מענק למוסדות לההשכלה הגבוהה בהן לפחות 35% מהלומדים מקצועות היי טק הם נשים. עם זאת מקצוע זה עדיין נשלט על ידי רוב גברי. למה? איך ניתן לשנות זאת?

 

 

מחקרים במערב הראו שנשים נרתעות מללמוד מדעי המחשב, כי הוא נתפס כמקצוע גברי, "גיקי", לא חברתי, ומקשה על שילוב קריירה עם חיי משפחה. הסברים נוספים הם חוסר היחשפות למקצוע, למשל בתיכון, והיעדר מודלים נשיים.

האמנם מדעי המחשב הוא מקצועי גברי? לא בהכרח, אחרת איך נסביר שבמדינות מתפתחות, כגון מלזיה, טאיוון, קניה ומאורציוס יש אחוז גבוה של נשים שלומדות מדעי המחשב, לפחות מחצית מהסטודנטים? גם שם נשים מודעות לאתגר בשילוב קריירה ומשפחה, ומגד מקצועות מדעי המחשב נתפשים (ובצדק) כמאפשרים הזדמנויות מעניינות לפרנסה בעבודה משרדית מוערכת ומימוש עצמי באקלים בטוח וידידותי לנשים.

ערכנו מספר מחקרים במרכז האקדמי לב, שם שיעור הלומדות מדעי המחשב  גבוה ממחצית הסטודנטים. רצינו להבין מדוע בחרו במקצוע ומדוע נשארו בו. במרכז לב נשים לומדות בנפרד מגברים. יתרה מזאת, המרכז יש מגון קבוצות נשים: דתיות לאומיות, חרדיות, חרדיות לאומיות ואף קבוצה קטנה של תלמידות מחסידויות שונות. גילינו שאף קבוצה לא דמתה בשיקוליהן לנשים קבוצות המערביות או למדינות המתקדמות. הן גם לא דמו בשיקוליהן זו לזו. כל הנשים ציינו את האתגר שבשילוב קריירה עם חיי משפחה. אך זה לא הרתיע אותן.

החרדיות נמשכו ללימודים מהשיקול הכלכלי וגם כי מדעי המחשב הוא מקצוע שניתן ללמדו ללא תכנים בסתירה עם אמונות דתיות וניתן איתו לפרנס משפחה ולתמוך בבעל לומד תורה. בראיונות שערכנו איתן לא עלה באופן ספונטני הרעיון שמדעי המחשב הוא מקצוע גברי. כששאלנו מפורשות שללו. היה נראה שהופתעו. חלקן אף סיפרו על החשיבות המיוחסת בסביבתן ללימודי מתמטיקה ברמה גבוהה, כגשר ללימודי ההמשך, וסיכוי לשידוך טוב.

לעומן יש נשים, דתיות לאומיות ברובן, שנמשכו ללימודי הביואינפורמטיקה, מקצוע אינטר-דיסציפלינארי המתיך ביולוגיה ומדעי המחשב. רובן כשנרשמו, תפשו את הלימודים כביולוגיה, נמשכו לערכים החברתיים של עזרה וקידום החברה ומאוחר יותר למדו ליהנות ממדעי המחשב, הטבועים בהם. בוגרות רבות ממסלול זה משתלבות בתעשייה ובמחקר, או ממשיכות באקדמיה ללמוד תואר שני במדעי המחשב או רפואה. גם באוניברסיטה העברית בחוג לביולוגיה חישובית מחצית הלומדים הם נשים. שילוב מדעי המחשב במסלול דו-חוגי עם מקצעות עם תדמית חברתית כגון פסיכולוגיה יכול גם הוא למשוך נשים אל ספסל הלימודים במדעי המחשב.

במוסדות אלו ניתנת הדעת על אקלים בטוח, כשהקונטקסט הוא חברה מעורבת גברים-נשים. למשל, מצאו כי  למידה בקבוצות קטנות ועידוד נשים להשמיע את קולן אפקטיבי. מחקרים באנגליה מצאו כי נשים מתנהלות במעבדה באופן שונה מגברים ומבקשות עזרה אחרת.

המחקר מראה כי יש מקום לחשיבה על אקלים בטוח גם בקבוצות ללא גברים. חקרנו קבוצת נשים חסידיות שהגיעו אחרי שבדקו את המקום (בדרך כלל עם אמן), בעיקר מבחינה ערכית-אמונית. הן העזו ובאו ללמוד מדעי המחשב, משום ששאפו גם הן לתמוך בבן הזוג לומד התורה. השיקול המרכזי בבחירת המוסד והפקטור שניהל אותן במהלך לימודיהן הוא הרצון להתבדל מהעולם מחוץ לקהילותיהן. במוטיבציה אדירה הן התגברו על פערי ידע גבוהים וציוניהן לא נפלו משל תלמידות אחרות למדעי המחשב. עם זאת היה ניכר כי הדאגה שמטען הקודש שלהן ייפגם (והרי הן אמונות על חינוך הדור הבא) הקשה עליהן. מספיק היה שמורה תיתן דוגמא "חילונית"  או תאמר "סבבה",  כדי שייחרדו, ויפנו לרב לעצתו.

מדעי המחשב אינו מקצוע "גברי" , גבריותו היא שיקוף של החברה בה אנו חיים וזאת אנו רואים משיקוף של תפישות בחברות אחרות לגביו. לכל קבוצת לומדים, מתעניינים ואפילו נרתעים יש רקע תרבותי שונה שמתכתב עם שיקול הדעת (לא) לבחור מדעי המחשב ועם התחושה, אפילו ההגדרה, שונה של אקלים בטוח במהלך הלימודים.

למה זה חשוב? ישראל היא מדינה מרובת תרבויות וקבוצות. כאשר שואפים לגוון את הלומדים במקצועת מדעי המחשב חשוב לקחת את הרקע, את המטען התרבותי איתו מגיעים מועמדים ומועמדות ולמצוא את הדרך להגיע לכל אחד ואחת ולייצר להם אקלים בטוח. אין זה עניין של מה בכך. לעיתים ערכים של קבוצה מתנגשים עם ערכי המדינה והמוסד ויש לפתור זאת ברגישות.

פרופ' יפעת בן-דוד קוליקנט מביה''ס לחינוך ושרה גנוט מהמרכז האקדמי לב.

קראו פחות
Image by Klaus Hausmann from Pixabay

פרופ' אמנון להד: הסגר איננו נחוץ, איננו יעיל ונזקיו גדולים

16 אוגוסט, 2021

מאמר מאת פרופ' אמנון להד, ראש החוג לרפואת המשפחה באוניברסיטה

 

כשדנים בסגר צריך קודם כל לחזור ולשאול לשם מה? בסגר הראשון, בזמן שידענו כה מעט, המטרה הייתה למנוע את קריסת מערכת הבריאות. הונחינו על ידי פיזיקאים ומתמטיקאים ללא ידע וניסיון רפואי שבנו מודלים אפוקליפטיים וניבאו התמוטטות המערכת. כיום דווקא עם ההצלחה של החיסונים בהקטנת תחלואה קשה המערכת איננה קרובה לקריסה. רוב הטיפול והמעקב עברו לקהילה וניתן להרחיב זאת כפי שנעשה בשכונות חרדיות.

פרופ' עמית רפאל צורן Amit Raphael Zoran. The School of Engineering and Computer Science, The Hebrew University of Jerusalem

אינטראקציה מממדים גבוהים: מניפסט לשמאניזם דיגיטלי

15 אוגוסט, 2021

מאמר דעה של עמית רפאל צורן הוא פרופסור חבר בבית הספר להנדסה ומדעי המחשב באוניברסיטה העברית. המאמר הופיע בכתב העת "צירופים חדשים": https://zerufim.siach.org.il/author/amit-zoran/

* * *

Photo by Andrea Piacquadio from Pexels

פרופ' רונית קלדרון מרגלית: הציבור עייף ולכן הסגר לא יעבוד - הגבלות רכות הן הפתרון

12 אוגוסט, 2021

פרופ' רונית קלדרון מרגלית מביה"ס לבריאות הציבור ורפואה קהילתית באוניברסיטה העברית וביה"ח הדסה, במאמר דעה על האופציה לסגר רביעי

הגל הנוכחי, הרביעי במספר, בתחלואה בקורונה מאכזב במיוחד. כבר הרגשנו שהמגיפה מאחורינו. יצאנו ממצבים של ריחוק חברתי ועטית מסיכות וחזרנו לחיים של מפגשים חברתיים, סעודות משפחתיות גדולות וחגיגות, הופעות בחללים סגורים ופתוחים, ממש כמו פעם.

"משחקי מחשב הם אמנות במלוא מובן המילה״ - מאמר דעה מאת אליי קורנצקי, סטודנט לתואר שני בחוג לספרות עברית

"משחקי מחשב הם אמנות במלוא מובן המילה״ - מאמר דעה מאת אליי קורנצקי, סטודנט לתואר שני בחוג לספרות עברית

8 אוגוסט, 2021
לקריאת הכתבה המלאה לחצו כאן 
Croes, Rob C. / Anefo - [1] Dutch National Archives, The Hague, Fotocollectie Algemeen Nederlands Persbureau (ANeFo), 1945-1989

"פיסיקאי מחונן, יהודי חם ותומך ישראל נלהב": פרופ' צבי פירן ממכון רקח לפיסיקה על זוכה פרס הנובל הפיסיקאי פרופ' סטיבן ויינברג, שהלך לעולמו

27 יולי, 2021

Dr Orna Keren-Carmel

מאמר דעה: למה ישראל חייבת להכיר לעומק את המודל הנורדי?

13 יוני, 2021

קרא עוד
המודל הנורדי הוא תפיסה כלכלית-חברתית ייחודית שהתפתחה החל משנות ה-30 של המאה ה-20 בשוודיה, דנמרק, נורווגיה, פינלנד ואיסלנד, ואשר הפכה לאחת המצליחות בעולם על-פי מדדים של ה-OECD. ב-2013 הוכתר המודל ב"אקונומיסט" בתואר The Next Supermodel, בהתבסס על השילוב שמתקיים בו בין תחרותיות, יוזמה, שוויון ורווחה. הקונצנזוס סביב מדינת הרווחה, שניצבת במוקד המודל הנורדי, כה רחב שאין כיום אף מפלגה פוליטית נורדית, מהקצה השמרני ועד לזה הליברלי, שמציעה לבטל אותה. ההבדלים בין המפלגות נוגעים רק למידת הרווחה הראויה, לא לעצם קיומה.

המודל הנורדי לא מעניין רק את הנורדים עצמם. ברני סנדרס מנסה בעקביות ליישם תהליכי-מדיניות המבוססים על אלה של המודל הנורדי, מדינות רווחה במערב נושאות אליו עיניים ואפילו מדינות מסוימות באסיה מביעות בו לאחרונה עניין רב. מכאן, שגם למנהיגי ישראל כדאי להכיר מודל זה, שמוכיח את עצמו קרוב למאה שנים, יותר לעומק, ויש גם מי שכבר מבקש לאמץ חלקים ממנו בהקדם. ח"כ לשעבר עליזה לביא ממפלגת "יש עתיד" אמרה עליו: "המודל הנורדי נוחל הצלחה מסחררת ומוביל לירידה חדה בצריכת הזנות".

בזירה הבינלאומית, אחד מיתרונותיו הבולטים של המודל הוא שאין צורך (וגם לא ניתן) להעתיקו במלואו. מספיק לאמץ, בשינויים המתבקשים, רכיבים מסוימים מתוכו ואת ההשפעה ניתן יהיה לזהות במעגלים רחבים יותר. לאחר המחאה החברתית העזה של 2011, כשמיליון ישראלים יצאו לרחובות, עלה המודל לרגע קצר לכותרות בישראל כדגם שראוי לחקותו. אלא שבאותה מהירות הוא גם ירד. הטענה השגורה הייתה ש"אנחנו לא נורווגיה, לא שוודיה ולא דנמרק", כפי שהכריז באותה שנה שר האוצר דאז יובל שטייניץ, היות ולא ניתן להשוות בין ההומוגניות של האוכלוסייה השוודית להטרוגניות של זו הישראלית. האם יש כיום פוליטיקאי/ת בישראל, מימין או משמאל, שיצאו בגלוי כנגד רכיבים במודל הנורדי כגון הגברת השקיפות לצמצום השחיתות, תמיכה בחיבורים פוליטיים חוצי-מפלגות, נסיון למיגור העוני והאבטלה, העלאת תחושת הסולידריות בתוך ובין המגזרים השונים והגדלת האמון של האזרח במוסדות המדינה? אני מאמינה שלא. הממד החברתי של המודל מקיף יותר מהממד הכלכלי שלו, ועל כן פעמים רבות הוא עומד מעל המחלוקות הקונבנציונליות בפוליטיקה הישראלית. ייתכן כי בישראל יוכל המודל הנורדי לשמש מעין גשר בין בעלי עמדות פוליטיות מנוגדות.

המודל הנורדי מתפרש על מגוון רחב של תחומי מדיניות, ביניהם ביטחון, עבודה, רווחה, פוליטיקה, תקשורת, חינוך, כלכלה, משבר האקלים, קיימות, עיצוב ודיפלומטיה. המשותף לכולם – וזהו הייחוד של המודל הנורדי – הוא שילוב הערכים שמונחים בבסיס המודל: אמון רחב, גם כלפי מוסדות המדינה וגם כלפי יתר האזרחים (גם אנחנו כאן, בישראל, זקוקים לו כעת אפילו יותר מתמיד); דגש על דמוקרטיה יום-יומית באמצעות שימוש בכלים להגברת המעורבות והאחריות של הפרט בחיי הקהילה והמדינה; אוניברסליות, משמע הכללה של כל חלקי החברה במדינת הרווחה הן מבחינת מיסוי והן מבחינת זכויות, בדגש על מעמד הביניים; איגודי עובדים חזקים, שפורשים רשת בטחון לעובד/ת תוך כדי קידום תחרותיות בינלאומית; חתירה לשוויון, גם במובן של צמצום פערי שכר וגם במובן המגדרי; מסורת של התפשרות והגעה להסכמות בין המדינה, העובדים והמעבידים; ולבסוף טיפוח של ההון האנושי – המשאב החשוב ביותר של מדינת הרווחה.  

בתחום הביטחוני, המדינות הנורדיות משמשות, כבר מאז ימי המלחמה הקרה, דוגמה ל'קהילה בטחונית' (Security Community) שהסיכון במסגרתה לסכסוכים אזוריים אלימים נמוך מאד, בזכות שיתופי-פעולה הדוקים בתחום הצבאי, בפוליטיקה הבינלאומית ולא פחות מכך בתחומי הכלכלה והתרבות. לאחר 1989 ניתן אפילו לזהות התקרבות נוספת של המדינות הנורדיות בתחום הבטחוני, כתוצאה מהאיום הרוסי המתגבר. האם ניתן לייצר גם במזרח התיכון, בהתאמות הנדרשות, קהילה בטחונית שמבוססת יותר על שיתופי פעולה ופחות על סכסוכים?

גם בשילוב בין כלכלה לרווחה, נחשבות המדינות הנורדיות למובילות. מדובר במדינות קטנות ובעלות כלכלות סטארט-אפ מפותחות, מבוססות יצוא, אשר בד בבד מצליחות גם לשמור על תנאי רווחה ברמה גבוהה לעובד/ת. השילוב הזה מתאפשר הודות למדיניות ה-flexicurity שמשלב גמישות בתנאי ההעסקה (והפיטורים) עבור המעסיקים ובטחון תעסוקתי עם רשת תמיכה נרחבת עבור העובדים. כך, הכלכלה הנורדית מאפשרת לעסקים ליטול חלק בתחרות הבינלאומית, ובמקביל מנווטת את העובדים לתעשיות רווחיות.

בפוליטיקה, המודל הנורדי בא לידי ביטוי בממשלות מיעוט, אשר נסמכות על תמיכה מהאופוזיציה (הדבר נכון בעיקר בדנמרק, שוודיה ונורווגיה, ואילו בפינלנד ובאיסלנד יש בדרך כלל ממשלות רוב). התרבות הפרלמנטרית הנורדית מבוססת על פשרות חוצות-מפלגות ובמקרים של רפורמות משמעותיות - על הגעה להסכמות נרחבות ככל הניתן. לא משהו שניתן למצוא כרגע בפוליטיקה הישראלית רווית הסכסוכים והיעדר הפשרות.

לסיכום, נהוג לתאר את המודל הנורדי כמודל אחד עם חמישה יוצאי דופן. כל אחת מהמדינות הנורדיות הגיעה אליו בעקבות תהליכים היסטוריים שונים, ופעמים רבות ההבדלים בין המדינות בדרך שבה המודל בא לידי ביטוי עולים בהרבה על הדמיון ביניהן. חשוב גם לציין, כי למרות הצלחתו של המודל הנורדי, הוא אינו נטול אתגרים ומכשולים. עליית הימין הקיצוני, גלי הגירה שמערערים את האיזון העדין בין החברה לכלכלה, הזדקנות האוכלוסייה ועוד הם האתגרים שעמם מתמודד המודל הנורדי בהווה. ובכל זאת – כדאי למנהיגי ישראל להכיר אותו יותר לעומק. יש מה ללמוד ממנו.

הכותבת היא ד"ר אורנה קרן-כרמל מהתוכנית ללימודי אירופה באוניברסיטה העברית, אחת ממארגנות הכנס "The Nordic Model: an Israeli Viewpoint" שהתקיים ב-9 ביוני באוניברסיטה.

לאתר הכנס: https://nordic.huji.ac.il/ 

לפרסומים בתקשורת: גלובס

קראו פחות
באנר

מרכז ״אקורד״: כיצד עוצרים את ההידרדרות במערכת היחסים שבין יהודים וערבים?

24 מאי, 2021

שותפות ושותפים שלום,


אני כותב לכם בימים אלה של מלחמה בין ישראל לחמאס ואלימות בין אזרחים יהודים וערבים בישראל, כדי לשתף אתכם בכלים שפתחנו על מנת לסייע לשחקנים בשדה לעצור את ההידרדרות במערכת היחסים שבין יהודים וערבים ולקדם חברה משותפת.

דר גודה קולר. צילום ארקדי ורונין

דר' ג'ודה קולר במאמר דעה לרגל חודש קבלת האוטיזם: אוטיזם היא לא מילה גסה

11 אפריל, 2021

קרא עוד
בשנה שעברה הופנתה למעבדה שלנו משפחה לצורך מחקר על ילדים צעירים עם אוטיזם. המשפחה בהחלט התאימה למחקר אבל הייתה בעיה אחת: ההורים לא ידעו שילדם מאובחן עם אוטיזם. הסיבה לכך היא שגם בשיחה עם הצוות המאבחן וגם בדו"ח האבחון שנמסר להם, נאמר להם שלילדם יש "בעיית תקשורת". המונח הבעייתי הזה נפוץ היום במידה כזאת שהשם הרשמי לכיתות המיועדות לילדים עם אוטיזם הוא "כיתות תקשורת". ריכוך זה של המונח להורים אינו משרת אף אחד, והוא גם לא מדויק.

כדי לאבחן א/נשים עם אוטיזם, צריכים להימצא ליקויים בתקשורת ובאינטראקציה החברתית, כמו גם התנהגויות מוגבלות וחזרתיות ו/או תחומי עניין סטריאוטיפיים שמקשים על היכולת של האדם לתפקד באופן יומיומי. תקשורת נמצאת במרכז הסיפור, אך אינה עומדת בפני עצמה. כאן ראוי לציין כי ישנם אנשים עם אוטיזם בעלי יכולות תקשורת תקינות (כלומר מסוגלים להעביר ולקבל מסרים מאחרים), המתקשים רק בשימוש החברתי או הפרגמטי בשפה.

השימוש היופמיסטי ב"תקשורת" אינו האתגר היחיד בטרמינולוגיה בתחום האוטיזם כיום. האם עלינו לומר שמישהו הוא "אוטיסט" או "על הספקטרום"? "הפרעת ספקטרום האוטיסטי" או פשוט "אוטיזם"? במקרה הזה אין נכון או לא נכון, אלא רק ביטוי של השקפות שונות בנוגע לקטגוריה האבחנתית ומוגבלויות בכלל. לעומת זאת, למונח "תקשורת" אין מקום בשיח על אוטיזם. תחשבו רגע על המשפחה מהמחקר שקבלה אבחנה אבל למעשה לא קבלה. שעברה את כל החששות והספקות, לגבי ילדם ולגבי עצמם כהורים, שעברו את רשימת ההמתנה, את התהליך האבחוני ובסוף יצאו עם אבחנה שהיא לא אבחנה. בלי לדעת לאן פניהם ואפילו איזה מילים להכניס לגוגל. כל זה בגלל שמישהו חשש לפגוע, להגיד ולכתוב משהו שאולי יוביל לדמעות, לעצב, לכעס. אלא שזה גם עלול להוביל לתמיכה, ולתהליך של השלמה והתקדמות.

אפשר רק להניח, באופן דומה, שהשימוש המקורי במונח "תקשורת" במשרד החינוך היה ניסיון להגן על משפחות וילדים מפני אמירת המילה "אוטיזם" בקול. אך אנחנו יודעים שכאשר אנו נמנעים משימוש במילה מסוימת, הסטיגמה סביבה גדלה וגדלה, מהדהדת דרך גני ילדים, חצרות בית ספר ומקומות עבודה. כך המונח "אוטיסט" הופך למונח שנעשה בו שימוש מפחית ערך על-ידי ילדים ומבוגרים כאחד. אולי אם ילדים לא-אוטיסטים היו שומעים את התלמידים מהכיתה בהמשך המסדרון, או את הילד בכיתה שלהם, מדברים בפתיחות על היותם אוטיסטים, הם היו מרגישים פחות בנוח עם שימוש בלתי הולם במונח.

בתחילת מרץ פרסמה אגודת האוטיזם באמריקה וארגוני מוגבלויות מובילים אחרים הצהרה כי תפסיק לקרוא לחודש אפריל חודש המודעות לאוטיזם ותתחיל לקרוא לו חודש קבלת האוטיזם. אי לכך, הוחלט על ידי רבים ברחבי העולם כי נציין בסופ"ש הקרוב את יום המודעות והקבלה הבינלאומי לאוטיזם. מודעות? כולם שמעו כבר על אוטיזם, החברה מודעת למונח. בכך שאנו מקבלים ולא רק מודעים לשם הזה, על ידי אמירתו בקול רם, על ידי דחיית הסטריאוטיפים וההטיה הנמשכים, אנו יכולים להתקדם כחברה ממודעות לקבלה.

 

דר' ג'ודה קולר הוא ראש המגמה לחינוך מיוחד ומרצה לפסיכולוגיה קלינית של הילד באוניברסיטה העברית. שם הוא מנהל את המעבדה לחקר אוטיזם בילדים ומשפחות ובין מייסדי המרכז לאוטיזם של האוניברסיטה.

 

פרסום בתקשורת: https://www.zman.co.il/writer/13964/

קראו פחות
graph up

פרופ' אורי חפץ מהמחלקה לכלכלה: השפל הגדול של שנות 30 במאה הקודמת לא חזר ב-2020, אפילו לא קרוב לכך

11 מרץ, 2021

 

קרא עוד

זה לא נגמר. וזה עשוי להידרדר שוב במפתיע. אבל שנה מאז שזה התחיל אפשר כבר לומר בזהירות: החששות הכלכליים הקודרים ביותר התבדו. משבר עולמי בממדי השפל הגדול של שנות ה-1930 לא חזר ב-2020. אפילו לא קרוב .

שנת 2020 הייתה שנה קשה, ואת הנזקים שלה, שממשיכים להצטבר אל תוך 2021 ושילוו אותנו שנים רבות, עוד נלמד ונחקור בעשורים הבאים. היא הייתה שנה שחילקה את הסבל - בריאותי, כלכלי, חברתי, ונפשי - באי שוויון משווע. המדינות התחלקו: אלו שנפגעו יותר ואלו שפחות. גם העובדים התחלקו: ענפים עתירי מדע מול ענפים עתירי מגע; עבודה מרחוק מול רחוק מעבודה. זו הייתה שנה ששינתה את הכול, ולא הכול יחזור להיות כשהיה: הבריאות, אורח החיים, האמון במוסדות השלטון, הסולידריות החברתית, הזכות לפרטיות, המערכת הפוליטית, מצב הדמוקרטיה במדינות השונות, ואפילו היחס שלנו לעובדות - הם כולם השתנו, בדרכים שעוד נגלה, לטוב ולרע. אבל בתוך כל זה, כשבוחנים את מצב הכלכלה העולמית, יכול היה להיות הרבה יותר גרוע.

נראה שהתגובה המאקרו-כלכלית, במיוחד בכלכלות המובילות, הצילה אותנו משפל גדול נוסף, לעת עתה. אולי עוד נפשל. עשינו טעויות ואולי עוד נעשה. פה לא עשינו מספיק, ושם הגזמנו, או עוד נגזים. אנחנו רק מתחילים להבין מה עבד ומה לא, איפה היה בזבוז ואיפה הישג, אילו מדינות הצליחו יותר ואילו פחות. אבל ביחד שלחנו מסר חד משמעי: אנחנו על זה. נעשה מה שצריך, בתעוזה ובהיקפים חסרי תקדים. ונראה שבגדול, זה הצליח. הצליח בגדול.

השפל הגדול והמלחמה

בסופו של דבר, מה שהוציא את העולם מהמשבר הכלכלי החמור ביותר במאה השנים האחרונות הייתה טרגדיה נוראה, מהמזוויעות שידעה האנושות. השפל הגדול של שנות ה-1930 הסתיים בעזרת מלחמת העולם השנייה. האבטלה המייאשת בארצות רבות, שהגיעה בשיאה לכמעט רבע (בארה״ב) ואפילו שליש (בגרמניה) מכוח העבודה, נעלמה כלא הייתה כשהמשקים המתועשים גויסו לטובת המאמץ המלחמתי. בארצות הברית, שיעור האבטלה, שהגיע לשיא ב-1933, היה עדיין 17% בשנת 1939, טרם המלחמה, למרות הניו דיל של פרנקלין רוזוולט, הרגולציה והחוקים החדשים, מפעלי העבודות הציבוריות, ולמרות קמפיין התקווה - לפחות כלפי הציבור - שהנשיא האמריקאי הביא.

בסופו של דבר, זה היה עניין של ביקוש מצרפי. עניין בסיסי במאקרו-כלכלה, בחשבונאות לאומית. ערב פרוץ המלחמה, ההוצאה הצבאית האמריקאית הייתה פחות מ-2% תוצר. בשנת 1944, כשהיא הגיעה לשיעור המדהים של 43% תוצר, האבטלה התאדתה, ושיעורה ירד לאחוז בודד, הנמוך ביותר שידעה ארה״ב מאז השנים ההן ועד היום.

היום אנחנו חושבים שהשפל הגדול היה, כמו המלחמה, טרגדיה מעשה ידי אדם, ויכול היה להימנע. היסטוריונים כלכליים מאשימים מדיניות מאקרו-כלכלית שגויה. הטראומה הכלכלית הזו, עם הייאוש שהיא הביאה ושתרם לעלייתו של היטלר ואחרים, הולידה גם אופטימיות, אמונה שאפשר לנהל את הכלכלה טוב יותר, שאפשר גם אחרת. היום אנחנו חושבים שהשפל הגדול לא היה גזירה משמיים. מאז, אנחנו הכלכלנים התנצלנו קולקטיבית בשם אבות אבותינו, והבטחנו לילדינו לא לוותר. הבטחנו שנעשה הכול בשביל למנוע שפל גדול נוסף. והפעם בלי מלחמת עולם. לא עוד.

מתוך השפל הגדול נולדה דיסציפלינה חדשה. ג׳ון מיינרד קיינס הבריטי, אבי המאקרו-כלכלה, פרסם את ספרו ב-1936, והפך את המחשבה השמרנית השלטת על פיה. הוא טען בין היתר, כנגד הדעה הרווחת בזמנו, שממשלות יכולות לסיים את השפל הגדול, להקטין אבטלה ולייצב את המשק באמצעות הגדלת הביקושים. המלחמה, שהגדילה את ההוצאה הציבורית, נהייתה בעל כורחה תצוגת תכלית של התיאוריה הקיינסיאנית החדשה. בארצות הברית, רכיב ההוצאה הציבורית בתוצר האמריקאי התנדנד סביב ה-15% בשנות השלושים, אבל זינק בחדות ב-1941, והגיע ל-48% תוצר ב-1943. הגירעון בתקציב הפדרלי, שבמרבית שנות השלושים היה בין 0% ל-5% תוצר, התנפח ל-27%. רק אחרי המלחמה חזרה ההוצאה הציבורית לרמתה המקורית, והגירעון הפך ליתרה (וגם זה, באופן זמני). אבל בינתיים, נראה שהתרופה הקיינסיאנית כבר עבדה: לא רק המלחמה נגמרה; גם השפל כבר לא חזר.

אז מה למדנו?

כשפרץ משבר הקורונה בתחילת 2020, הייתה הסכמה כמעט גורפת בקרב קהילת הכלכלנים העולמית - בהובלת עמיתינו בארה״ב ובאירופה - שבנוסף למדיניות מוניטרית מרחיבה מאוד, הממשלות צריכות להקדיש משאבים גדולים, תוך כניסה לגירעונות גדולים, כדי למנוע את קריסת המשקים הלאומיים. ואכן, הכלכלות המובילות תמכו באופן מסיבי וחסר תקדים במשקי הבית ובעסקים המקומיים. פרטי התוכניות היו שונים ממדינה למדינה, אבל העיקרון היה דומה: ללוות כסף ולהזרים אותו לידי הציבור, העובדים, המובטלים, והמעסיקים. זה יהיה יקר, הזהירו הכלכלנים, ומסוכן. אבל ההססנות, אמרנו באותה הנשימה, תהיה יקרה ומסוכנת יותר.

וזה אכן היה, ועודנו, יקר ומסוכן. כפי שהובטח. הגירעונות ב-2020 הרקיעו שחקים: אומדנים מצביעים על כ- 15% תוצר בארה״ב ובבריטניה, וכ-10% בגוש האירו וביפן. (בישראל, הגירעון היה כ-11% תוצר, כנראה שקצת מתחת לממוצע ה- OECD , מועדון המדינות המובילות.) החובות הלאומיים תפחו גם הם-בדיוק לפי הוראות ההפעלה. נראה שמילטון פרידמן צדק, אם כן, כשאמר לפני יותר מחמישים שנה שבמובן מסוים, כולנו קיינסיאנים עכשיו.

וזה עדיין מסוכן, וזה עדיין לא נגמר. ומה נעשה אם הריביות יעלו? אם האינפלציה תחזור? אם וריאנט חדש יגיע? דאגנו מאוד, ואנחנו עדיין דואגים. אבל כמו שאמר חסידו של קיינס, הכלכלן המנוח ג׳ון קנת גלבריית, על הניו דיל של רוזוולט: דאגנו-ועשינו את זה בכל זאת.

סיכום ביניים: המצב קשה, אבל יש מקום לאופטימיות זהירה

רק לפני שנה, האבטלה בארה״ב זינקה מ-3.5% בפברואר 2020 לכמעט 15% באפריל. זה זינוק, תוך חודשיים בלבד, משיעור האבטלה הנמוך ביותר בחמישים השנים האחרונות, לגבוה ביותר מאז השפל הגדול. התחזיות באפריל 2020 היו שהאבטלה, שהייתה כבר קרובה להחריד ל-17% של 1939, עוד תמשיך לטפס. התמונה במקומות אחרים בעולם נראתה מפחידה לא פחות.

בשבועות האחרונים, עם פרסום הנתונים המצרפים הראשוניים לגבי משקי העולם ב-2020, אפשר לעצור לרגע ולעשות סיכום ביניים. לחזור ולשאול: אז מה היה לנו שם?

היה לנו שם רע. מאוד. אבל יחסית לתרחישים הקודרים ביותר מהם חששנו, הצלחנו מעל ומעבר לציפיות. בדיעבד, מהרבה בחינות, אפריל המר של 2020 היה השיא, נקודת המפנה. הכלכלה העולמית השתפרה מאוד מאז. בארה״ב למשל, שיעור האבטלה מאז רק ירד, ובחודש שעבר כבר התקרב ל-6%. קרן המטבע הבינלאומית העריכה בינואר השנה שכלכלת העולם איבדה 3.5% תוצר ב-2020. זה כואב, אבל זה הרבה יותר טוב ממה שיכול היה להיות. זה אפילו יותר טוב, בלמעלה מאחוז, מהתחזית הקודמת של הקרן, מאוקטובר 2020, ומהעדכון שלפניה, מיוני. וזה צפוי להשתפר במהירות: הקרן צופה צמיחה עולמית של 5.5% ב-2021 ומעל 4% ב-2022, שני עדכונים חיוביים נוספים של התחזית הקודמת. בקרן מסבירים את העדכון בהתקדמות מבצעי החיסונים, אבל גם בתמריצים פיסקליים בכלכלות הגדולות, כמו ארה״ב ויפן.

וזו לא רק קרן המטבע. מגזין האקונומיסט, למשל, ליקט לאחרונה 14 תחזיות לצמיחה כלכלית בארה״ב ב-2021. החציונית קרובה ל-6%. וגם אצלנו, בנק ישראל חזה בתחילת ינואר השנה צמיחה שנתית של כ-6% בשנתיים הקרובות, תחת תרחיש התחסנות מהירה-וזה עוד לפני בשורת פברואר מהלמ״ס שהתוצר הישראלי התכווץ ב-2020 ב-2.4%, ולא ב-3.7% כפי שהעריכו בבנק. הפעם האחרונה בה ישראל צמחה בקצב של 6% בשנה הייתה לפני עשור, בשנים שלפני ואחרי המשבר הפיננסי העולמי. ארה״ב צמחה בכזה קצב רק שנה אחת בחמישים השנים האחרונות.

אז למרות שהצמיחה המצרפית הצפויה הזו מסתירה מאחוריה הרבה סבל ואי שיוויון, היא עדיפה בהרבה על מה שיכול היה להיות, ועל מה שעד לא מזמן צפינו שיהיה. האופטימיות שהיא מציגה חוזרת גם במדדים אחרים. בישראל למשל, שניים מתוך ארבעת הרכיבים של מדד אמון הצרכנים של הלמ״ס חזרו בשבועות הראשונים של 2021 לרמה קרובה לרמתם אשתקד. שניהם פונים אל העתיד: הם אומדים את השינוי הצפוי במצב הכלכלי בשנה הקרובה - האחד, של משקי הבית, והשני, של המדינה.

שני הרכיבים הנותרים במדד אמון הצרכנים של הלמ״ס פונים פחות אל העתיד ויותר אל ההווה והעבר: הם אומדים כוונות לרכישות גדולות בשנה הקרובה בהשוואה לשנה האחרונה, ואת השינוי במצב הכלכלי של משק הבית בשנה האחרונה. גם הם התאוששו לאחרונה, אבל הם עדיין רחוקים ממצבם בתחילת השנה שעברה. כי המצב הכלכלי עדיין קשה. וזה מבלי לדבר על הבריאות, החברה, החירות, החיים עצמם. עם מאות אלפים בישראל ומיליונים רבים בארצות אחרות שאיבדו את מקור ההכנסה בשנה האחרונה ושלא רואים את הסוף. עם סבל עולמי שמרוכז, כרגיל, בקרב בעלי השכלה נמוכה יותר, נשים, צעירים, אלו שאינם מועסקים פורמאלית, ובאופן כללי אלו שחיים במדינות החלשות.

מוכרחים להמשיך לסייע לכל אלו. אבל הסיוע כעת צריך להיות ממוקד. מבחינת המאקרו-כלכלה, אם הכל יילך כשורה, כנראה שהביקושים המצרפיים כבר החלו לחזור. חיברנו את המשק העולמי למכונת הנשמה, והוא התייצב. 2020 הייתה שנה נוראית, וזה עוד לא נגמר, אבל היא לא מתקרבת לטרגדיה של השפל הגדול. בהינו בתהום, אבל הפעם הכלכלות המובילות עשו את הדבר הנכון, והעולם לא נפל. יש מקום לאופטימיות זהירה.

* הכותב הוא פרופסור במחלקה לכלכלה ע״ש משפחת בוגן ובמרכז פדרמן לרציונליות באוניברסיטה העברית בירושלים; ובבית הספר ס.ק. ג׳ונסון למנהל עסקים באוניברסיטת קורנל.

*המאמר פורסם בעיתון גלובס: https://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1001363428&after_registra...

קראו פחות
NASA’s Perseverance rover touched down on Mars on February 18, 2021

פרופ' עמרי ונדל אודות רכב החלל Perseverance, שנחת ב-18.2 ויחפש חיים על פני במאדים

21 פברואר, 2021

שמונה חודשים טסה משימת Mars 2020 עם רכב המחקר Perseverance (התמדה) של נאס"א בדרך למאדים, עד לנחיתה המורכבת אך המוצלחת שאירעה ביום חמישי. הנחיתה אירעה שמונה שנים אחרי משימה דומה, Curiosity (סקרנות) שעדיין חוקרת את פני מאדים – וגם הפעם נעתקה נשמתם של מיליוני חובבי חלל ומדענים מנאס"א שצפו בדריכות בחלק האחרון והמסוכן ביותר במסלול בן 500 מיליון הקילומטרים מכדור הארץ, ההאטה באטמוספירה של מאדים, אשר דוברי נאס"א כינו בשם "7 דקות של אימה".

covid-19 vaccine stock photo by hakannural, from UNSPLASH

החיסונים לקורונה כבר כאן - ומה עם חיסון למגפת השנאה?

6 ינואר, 2021

האתגר שנשות ואנשי חינוך נדרשים אליו בימים אלה הוא עצום. הם מתמודדים עם עומס עבודה חריג, עדכון בלתי פוסק של מערכות, למידה בזום, מאמצים כבירים למנוע נשירה ומתן מענה לאינספור מצוקות. במציאות משברית זו, כל נושא או תחום שאינו נתפס כדחוף נדחק להמתנה עד לחזרה המיוחלת לשגרה. כשהכול דחוף ובוער, מי יכול להקדיש זמן לנושאים שנתפסים כמותרות, ראויים ככל שיהיו?

פרופ' אלון פלד

מאמר דעה: כמחצית מהנדבקים בגל השני אותרו בסיוע איכוני השב"כ – האם הביקורת הקשה כלפיו הוגנת?

4 אוקטובר, 2020

המונח ״איכוני השב״כ״ הפך למטבע לשון נפוץ. כותרות עיתונים משדרות מסר קליט - האיכונים לא מדויקים, יש תחליפים טכנולוגיים טובים לאיכונים אלו, והפגיעה בפרטיות האזרח בלתי נסבלת. אבל אם נבחן את משימת המאבק בקורונה של שירות הביטחון הכללי במונחים של מבצע ביג דאטה נראה כי בפועל עבודת השירות משתפרת בהתמדה, האיכונים רבי ערך, והפגיעה בפרטיות האזרח כמעט ולא קיימת.

סטודנטים וסטודנטיות בינלאומיים שקיבלו את המנה הראשונה של החיסון בקמפוס הר הצופים

נותנים כתף: מבצע חיסונים מיוחד בקמפוס הר הצופים עבור סטודנטים וסטודנטיות בינלאומיים

16 פברואר, 2021

קרא עוד
דואגים שכולם מתחסנים! באוניברסיטה העברית בירושלים הוחלט על מבצע חיסונים מיוחד וחד-יומי, בסיוע צוות ממגן דוד אדום, לטובת סטודנטים ולאנשי מחקר בינלאומיים שעדיין לא זכו להתחסן במנה הראשונה (חלקם הצליחו לעשות זאת בכוחות עצמם, אך יש כאלה שנתקלו בקשיים). וכך, כ-500 סטודנטיות וסטודנטיות ממדינות כגון סין, הודו, דנמרק, צרפת, פינלנד, אירלנד, פרו, מקסיקו, קניה, טיוואן ואחרות שהיו מעוניינים להתחסן קיבלו אתמול (ראשון) באולם מקסיקו שבקמפוס הר הצופים את מנת חיסוני הקורונה הראשונה, כשהיד עוד נטויה – את הסבב השני של החיסונים הם יחזרו לעשות בקמפוס, בעוד כשלושה שבועות.

כעשרה אנשי מד"א שקיבלו את פניהם של הסטודנטים והסטודנטיות הפנו אותם לארבע עמדות חיסונים, שפעלו משעה עשר בבוקר עד חמש אחר הצהריים. לאחר שסיימו לחסן את כולם, יצאו אנשי מד"א לסייר בקמפוס ולהציע לאנשי מחקר ישראלים שחייבים להגיע לקמפוס בימים אלה להתחסן בחיסונים שנותרו. הגיעו לצפות במבצע: נשיא האוניברסיטה העברית פרופ' אשר כהן וסגן נשיא לבינלאומיות פרופ' אורון שגריר.

לפרסום בתקשורת: https://finance.walla.co.il/item/3417904

קראו פחות
בכניסה לתחנת הקורונה. צילום - יוסי זמיר

מחקר: כך הושפעו המורים, הרופאים והשוטרים – "הפנים של המדינה" בקורונה – מההחלטות הלא ברורות של הממשלה

9 פברואר, 2021

המאבק הממושך במגפת הקורונה המאתגר את כל החברה בישראל, מאתגר גם את מערכת היחסים המורכבת שבין עובדי הקצה לבין הפוליטיקאים. עובדי הקצה, אשר במובנים רבים משמשים "הפנים של המדינה", הם אנשי המקצוע המיישמים את מדיניות הממשלה בשטח - רופאים, מורים, שוטרים, עובדים סוציאליים ועוד. הציפייה של קובעי המדיניות מעובדים אלה היא לרוב לא ברורה מאליה ולעיתים גם לא ריאלית. לא רק שמצופה מהם ליישם מדיניות בהתאם לכללים ולהנחיות, המתאפיינים פעמים רבות בעמימות ובסתירות פנימיות, אלא שבמקביל נדרש מהם להיות להיענות לצרכים העולים מהשטח ומהציבור.

אין לימודים. צילום מתוך האתר unsplash, על ידי MChe Lee

חוקרי האונ' העברית והדסה במכתב לראש הממשלה נתניהו ולשרי הממשלה: "הילדים הפכו לקורבנות הקשים ביותר של ההתמודדות עם הנגיף"

8 פברואר, 2021

קרא עוד
מגיפת הקורונה צפויה להשאר איתנו עוד זמן רב ומחייבת מדיניות בת קיימא בכל הנוגע לחינוך ילדי ישראל. הזכות לחינוך הינה זכות בסיסית וגם חובה בחוק בישראל כבר משנת 1949. למעשה, ילדי ישראל סגורים בבתיהם זמן ממושך בהרבה מבני גילם ברוב מדינות ה-OECD. יש לזכור שגם בין הסגרים מערכת החינוך פעלה באופן חלקי ביותר ואין דין הוראה מרחוק כהוראה בכתה. הבנו מהתקשורת ששוב יש מתווה קצר טווח שאינו משמש פתרון לטווח הארוך.

העדר אסטרטגיה בת קיימא לחינוך פרונטאלי פוגע בילדי ישראל ושולל מהם את הזכות לחינוך. זכות זו צריכה לעמוד בראש סדרי העדיפויות הלאומיים באופן בלתי קשור לזכות הוריהם להתפרנס או לצרכי המשק הכלכליים.

כמומחים בתחומים שונים של רפואה ובריאות הציבור, חתרנו בעקביות להשפיע על קובעי המדיניות לאזן את הגישה הצרה לריסון התחלואה והתמותה מקורונה על ידי התחשבות בהשלכות הרחבות של המגיפה, בעיקר בכל הנוגע בילדים. עמדנו על כך שהחלטות הדרג הפוליטי חייבות להיות מבוססות על מידע אמין ומקיף.  מאז תחילת המגפה דגלנו בחזרה זהירה, בטוחה ומנוטרת למסגרות החינוך תוך ביצוע שינויים אפשריים וחשובים להפחתת הצפיפות בכיתות על מנת לצמצם הדבקה ולאפשר רציפות לימודית. הזהרנו מפני השפעה שלילית אפשרית של סגירת מסגרות החינוך על בריאות הילדים ולצערנו חששותינו התאמתו וכיום ניתן לקבוע בוודאות כי ההעדרות הממושכת ממסגרות חינוכיות היא בעלת השפעות הרסניות. נתונים אמפיריים מראים שמצוקה נפשית, הפרעות אכילה ושינה, שימוש באלכוהול ובידוד חברתי אינן רק השלכות תיאורטיות של מדיניות המתעלמת מצרכי הילדים אלא תוצאותיה בפועל. אנו גם יודעים כי רכישת השכלה הינה אחד הגורמים החברתיים החשובים ביותר הקובעים את בריאות האוכלוסיה. לפיכך, למניעת חינוך ראוי ממליוני ילדים ולפגיעה בהתפתחותם צפויות להיות השלכות כלכליות ובריאותיות קשות לטווח ארוך.

אנו מודעים לחומרת המגיפה והשלכותיה. חלקנו מעורבים ישירות בטיפול בחולים בבית החולים ובקהילה ומודעים לחלוטין לעומס שמגפת הקורונה משיתה על מערכת הבריאות. איננו מזלזלים בסיכונים לילדים, שיישארו ללא אפשרות להתחסן, גם כאשר יופיעו וריאנטים חדשים. אנו עוקבים מקרוב בשנה האחרונה אחר תחלואת הקורונה בילדים ומנתחים אותה. אנו מודעים היטב לכך שבגל השלישי, ילדים נדבקו יותר, אפילו במהלך הסגר. עם זאת, לשמחתנו הרבה, מרבית הילדים עדיין מוגנים מהשלכות קליניות קשות של הנגיף  וגם מתחלואה נילווית מאוחרת. לא נכון ואף לא מוסרי להטיל עליהם את האחריות להעברת המחלה בקהילה. לאורך כל המגפה הייתה נטיה להתיחס לאוכלוסיית הילדים כקבוצה מאיימת ולסרב להכיר בכך שהם קבוצה פגיעה ונפגעת. אמנם ישנה אפשרות שילדים ידביקו את הסובבים אותם (דוגמת צוות חינוכי ובני משפחה), אך למקבלי ההחלטות היה במשך הסגר האחרון (והסגרים הקודמים) די והותר זמן לגיבוש צעדים להקטנת סיכונים אלו וליצירת שגרה חינוכית הולמת, תוך מתן מענה לצרכים החינוכיים, החברתיים והרגשיים של הילדים ובני הנוער.

למרות שהילדים נפגעים לרוב בצורה קלה ממחלת הקורונה עצמה, הם הפכו לקורבנות הקשים ביותר של ההתמודדות עם הנגיף. חוסר מידתיות זה חייב להיפסק לאלתר. הדבר פוגע בבריאות הציבור עליה אתם מופקדים. אנו, שעוקבים אחר מדיניות הממשלה בשנה האחרונה, לא יכולים עוד לעמוד מנגד לנוכח סדר העדיפויות המעוות, לפיו אישור לטייק-אווי קודם לפתיחת מסגרות החינוך. לילדים, למרבה הצער, אין לובי, אין קול במדיה ואין זכות הצבעה, ומכאן שאינם יכולים להשפיע על גורלם. חובתנו המקצועית לזעוק את שוועתם.

אנו קוראים לממשלת ישראל לפעול באופן מיידי להבטחת סביבה בטוחה ורצף חינוכי שיאפשרו שגרת לימודים עם נוכחות פיזית עד תום המגיפה ולאחריה. בטחון חינוכי הוא חלק אינטגרלי מבטחון לאומי.

על החתום: הצוות הבין תחומי לילדים וקורונה של הדסה והאוניברסיטה העברית, דר' אלכס גיללס-הלל, דר' חגית הוכנר, פרופ' דוד חיניץ, דר' קטיה יז'מסקי, פרופ' אמנון להד, פרופ' אורלי מנור, פרופ' רן ניר-פז, פרופ' אורה פלטיאל, מר ארי פלטיאל, פרופ' רונית קלדרון-מרגלית.

המכתב נשלח ל: ראש הממשלה בנימין נתניהו, שר הבריאות יולי אדלשטיין, שר החינוך יואב גלנט ואחרים (בתאריך 7.2.21).

פרסומים בתקשורת -

ידיעות אחרונות:

כלכליסט: https://www.calcalist.co.il/local/articles/0,7340,L-3892438,00.html

חמל מבית וואלה: https://www.hamal.co.il/post/-MT-IIkZWESgzlkoFVWI

103FM: https://103fm.maariv.co.il/programs/media.aspx?ZrqvnVq=IFFKLM&c41t4nzVQ=ELD

News1: https://www.news1.co.il/Archive/001-D-436917-00.html

בחזית המדע: https://www.bahazit.co.il/%d7%a1%d7%93%d7%a8-%d7%a2%d7%93%d7%99%d7%a4%d7...

בוקרא: https://www.bokra.net/Article-1456189

קראו פחות
אין לימודים. צילום מתוך האתר unsplash, על ידי MChe Lee

נייר עמדה של מומחי בריאות הציבור של האונ' העברית והדסה: תחלואת ילדים בגל ה-3 והשלכותיה על פתיחת מערכת החינוך

28 ינואר, 2021

איך מתמודדים מוזיאונים ואנדרטאות להנצחת השואה תחת מגבלות מגפת הקורונה בישראל ובעולם

יום השואה הבינלאומי: איך הקורונה שינתה את הנצחת השואה בארץ ובעולם, בדגש על אנדרטאות השואה ומוזיאונים?

26 ינואר, 2021

קרא עוד
מחקר חדש מהאוניברסיטה העברית בוחן איך מתמודדים מוזיאונים ואנדרטאות להנצחת השואה עם מגבלות מגפת הקורונה, וחושף דרכים מקוריות, חדשות ודיגיטליות להנצחת זיכרון השואה

כמדי שנה ב־27 בינואר יציינו בעולם ובישראל את יום הזיכרון הבינלאומי לשואה, היום שבו שוחרר מחנה ההשמדה אושוויץ מידי הנאצים. ביום זה, בתקופה שגרתית, פוקדים מאות אלפי יהודים את אתרי ההנצחה המרכזיים לשואה ולגבורה. מדינות רבות לוקחות חלק בהנצחה, וברחבי העולם קיימים כיום מעל 400 מוזיאונים, אתרי הנצחה ואנדרטאות לזכר השואה. התפשטות נגיף הקורונה (COVID-19) עצרה את היכולת להנציח את השואה בדרכים המקובלות עקב המגבלות המשמעויות שהוטלו בעולם. מגבלות אלה השפיעו במיוחד על אנדרטאות השואה והמוזיאונים, הנשענות על נוכחותם הפיזית של המבקרים. בשנה האחרונה, ציון 75 שנה לשחרור מחנות הריכוז הנאצים, הם נאלצו לסגור מאות תערוכות ואתרי זיכרון, ביטלו אירועים ציבוריים, ואינם יכלו להציע הרצאות, סמינרים או סיורים מודרכים.

בפרויקט מחקר חדשני מטעם האוניברסיטה העברית בוחנים ד"ר טוביאס אברכט-הרטמן ותום דיבון, סטודנט למחקר מתקדם במחלקה לתקשורת באוניברסיטה העברית, את האתגרים שעובר תחום ההנצחה. כחלק מהמחקר, שפורסם בידי ד"ר אברכט-הרטמן בכתב העת "Media, Culture & Society" ונתמך על ידי המכון למדעי האדם בווינה (IWM), נבדקו הדרכים בהן מוזיאונים ואנדרטאות התמודדו בשנה החולפת (2020) עם ההנצחה תחת מגבלות הקורונה.

תוצאות המחקר הציגו מגוון רחב ומרתק של פורמטים חדשניים שנראו לראשונה בהקשר של הנצחה, כמו סיורי "לייב" באינסטגרם במחנות ההשמדה, קמפיינים מבוססי Hashtags בפייסבוק ובטוויטר, סרטונים ויראליים ושיחות "זום" עם ניצולים מרחבי העולם. ממצאים אלו מעניינים בייחוד לאור העובדה שעד לפרוץ המגפה, הביעו האנדרטאות והמוזיאונים התנגדות לקדם את פעילויות הנצחת השואה בפלטפורמות הרשתות החברתיות, מתוך חשש ל"מסחור" ועיוות מאורעות השואה.

במחקר המשך, הנערך בימים אלו, עורכים ד"ר אברכט-הרטמן ועמיתו למחקר תום דיבון, סקר מקוון, בו משתתפים 32 מוזיאוני שואה ואנדרטאות מתשע מדינות, במטרה להבין באילו סוגים של פרויקטים דיגיטליים ובאילו פלטפורמות אנדרטאות שואה ומוזיאונים עושות שימוש מאז תחילת המגפה. בנוסף, הם מבצעים ניתוח חזותי של פרויקטים נבחרים של הנצחה דיגיטלית כדי לפענח את הדרכים בהן פרויקטים אלו מאפשרים הנצחה מרחוק.

מהמחקר עולה שמוזיאונים ואנדרטאות מגבירים פעילות דיגיטלית ושמים בה דגש על השתתפות של הקהל בהנצחה. המוסדות מתאימים את תוכן זיכרונות השואה להנצחה דיגיטלית ברשת במגוון פורמטים ובכך מעודדים את הקהל לקחת חלק בתהליך הזיכרון. ישנן אנדרטאות שפותחות פרופילים באינסטגרם וטיקטוק, יוצרות "אתגרים דיגיטליים" עבור הגולשים, ומוזיאונים שפותחים את שעריהם "הדיגיטליים" ומזמינים את המבקרים לאתרים וסיורים חיים. ניסיונות ההנצחה בפלטפורמות החדשות, כמו טיקטוק, מבטאים את רצונם של המוזיאונים והאנדרטאות להגיע אל הדור הרביעי והחמישי לשואה ולחבר אתם לזיכרונות שהולכים והופכים לא רלוונטיים עבורם.

בגזרה המקומית, אנשי אנדרטת השואה הישראלית "יד ושם" הרחיבו את טקס ההנצחה השנתי ביום השואה מהטלוויזיה, גם ליוטיוב. בנוסף, הם יזמו קמפיין להקראת שמות באופן וירטואלי ובו הזמינו את משתמשי המדיה החברתית להקליט את עצמם קוראים את שמות הקורבנות שנרצחו בשואה באמצעות הטלפונים הניידים, ולהעלות את הסרטונים לפייסבוק או לאינסטגרם עם האשטגים ספציפיים. בעזרת היצירה הדיגיטלית המשותפת, אירוע ההנצחה הווירטואלי אפשר לזיכרון השואה להתקיים גם מרחוק ואף ברחבי העולם.

באופן דומה, אנשי אנדרטת מחנה הריכוז "מאוטהאוזן" שבאוסטריה ביקשו מהציבור להעלות תמונות וציורים המנציחים את שחרור המחנה עם ההאשטג "Liberation1945#". התמונות והציורים הופיעו בסרטון שהופץ בכמה ערוצי מדיה חברתית של האנדרטה. בנוסף, אנדרטאות רבות באתרי מחנות ריכוז לשעבר השתמשו בהאשטגים כדי לתייג פרסומים הקשורים לפעילות הנצחה דיגיטלית ואירועים מיוחדים כמו ביקורים וירטואליים. בכך, הפכו ההאשטגים לאנדרטה מורחבת וירטואלית שחיברה בין מספר רב של הנצחות במגוון מקומות היסטוריים ברחבי העולם.

ד"ר טוביאס משתף: "למרות הממצאים, חשוב לציין שהאתרים הפיזיים נותרו חשובים לצורך הנצחת השואה, ולכן נראה שאנו מתקדמים לעבר תרבות הנצחה עתידית משולבת, פיזית ודיגיטלית. כחלק מהמחקר שלנו, יצרנו מאגר של פרויקטים דיגיטליים הקשורים לשואה, הזמינים באופן מקוון. זהו לא רק מקור חשוב למחקר עתידי, אלא גם אוסף של דוגמאות מומלצות למחנכים, אוצרים ואנשי תוכן ממוזיאונים ואנדרטאות השואה ברחבי העולם".

 

לעיון במחקר המדעי: https://journals.sagepub.com/doi/full/10.1177/0163443720983276

 

קראו פחות
dogs. by Anoir Chafik UNSPLASH

הכלב הוא (תמיד) חברו הטוב ביותר של האדם: מחקר מצא כי תקופת הקורונה עודדה אימוץ כלבים

12 ינואר, 2021

קרא עוד
האם היחסים בין כלבים ובעליהם הורעו במהלך משבר הקורונה? האם יותר כלבים אומצו ו/או ננטשו בעקבות התפשטות הנגיף בארץ והתעצמות בעיות כלכליות וחברתיות בקרב בעלי הכלבים? האם כלבים סבלו יותר במהלך משבר הקורונה – עד כדי הופעת בעיות חברתיות חדשות על ידי בעליהם? מחקר שבוצע לאחרונה על ידי חוקרות וחוקרים מהאוניברסיטה העברית, ד״ר ליאת מורגן וד״ר טל רז מביה"ס לרפואה וטרינרית באוניברסיטה העברית, וד״ר בוריס יעקובסון מהשירותים הווטרינרים במשרד החקלאות (נערך במימון מלא של השירותים הווטרינרים במשרד החקלאות), ופורסם בכתב העת היוקרתי Humanities and Social Sciences Communications מבית nature, ניסה לענות על שאלות אלה ובעיקר לבחון את השפעת הסגר והבידוד החברתי שנכפו על תושבי ישראל על ההתנהגות בעלי הכלבים והכלבים עצמם, ורווחתם האישית.

"הדיווחים על בעלי חיים כנשאים פוטנציאליים של נגיף ה-Covid19, המשבר הכלכלי ובמיוחד הבהלה שנוצרת סביב הנגיף במהלך המגיפה הזאת, עלולים לגרום לעלייה דרמטית בנטישת כלבים", ציינו החוקרים במאמרם. "ההערכה היא שמיליוני חיות מחמד ננטשים מדי שנה בעולם, בלי קשר למגפה הנוכחית. כתוצאה מכך, מספר הולך וגדל של בעלי חיים משוטטים ברחובות חופשיים, המקלטים שמקבלים את אותם בעלי חיים הופכים לצפופים, רווחת חייהם של בעלי החיים נפגעת, והסיטואציה הנוכחית עלולה להוות נטל על משלמי המיסים. יתר על כן, נוצרת בעיה חמורה בכל הנוגע לבריאות הציבור, עקב העברה פוטנציאלית של מחלות זואונוטיות (כגון כלבת) והתקפות על אנשים על ידי בעלי חיים משוטטים".

כדי לבחון את כמות הכלבים שאומצו וננטשו, ואת רווחת בעלי הכלבים בישראל במהלך משבר הקורונה, נעזרו החוקרים בארבעה אמצעים - (1) נתונים שנאספו בין ינואר 2016 למאי 2020 מאתר Yad4, מנוע חיפוש מקוון לאימוץ חיות מחמד בישראל, שד"ר מורגן הינה המייסדת שלו; (2) נתונים שנאספו בין נובמבר 2016 עד מאי 2020 דרך Google Trends לגבי חיפושים אינטרנטיים ברחבי העולם אודות כלבים מאומצים; (3) נתונים שנאספו משאלון מקוון לבעלי כלבים בישראל, שהיה זמין למילוי בין התאריכים 27 במרץ 2020 ל-30 באפריל 2020, במהלך משבר הקורונה והסגר הראשון; (4) נתונים שנאספו משאלון מקוון המיועד לאנשים בישראל שאימצו כלבים ממקלטים במהלך משבר הקורונה, והיה זמין למילוי בין ה-20 במאי ל-25 במאי 2020 – ממש לאחר סיום הסגר בישראל.

ניתוח הנתונים מאתר Yad4 נעשה באמצעות שימוש ב-Google Analytics. ממצאי הבדיקה התברר כי ככל שההגבלות החברתיות היו החמירו במהלך מגפת הקורונה בישראל, מספר המאמצים הפוטנציאליים (אנשים המעוניינים לאמץ כלב), כמו גם מספר מאמצי הכלבים גדל משמעותית. זאת ועוד, מבדיקה לגבי כמות הכלבים שננטשו, דרך האתר, התגלה כי לא חל שינוי משמעותי לעומת החודשים שלפני התפרצות הקורונה בארץ. "מספר הכלבים שפורסמו באתר, המייצג את מרבית הכלבים הנטושים בישראל, לא השתנה באופן משמעותי לאורך שנות הבדיקה, כולל במהלך תקופת מגיפת הקורונה. מאידך, אימוץ כלבים השתנה דרסטית לעומת תקופות קודמות, במיוחד לאחר שאובחן המטופל הראשון ב-COVID-19 בארץ, ואף במידה נוספת במהלך הסגר", הוסבר במאמר.

כך, לדוגמה, בתקופה שבין אבחון חולה הקורונה הראשון בארץ ועד תחילת הסגר הראשון המספר ממוצע הבקשות לאימוץ שהוגשו באופן מקוון היה 31.1 בקשות ליום בממוצע, במהלך הסגר המספר הממוצע של בקשות לאימוץ כלבים היה 111.3 בקשות ביום; ובמהלך הפתיחה ההדרגתית לאחר הסגר בחודש מאי הוגשו 73 בקשות אימוץ ליום. עם זאת, לפני התפרצות נגיף הקורונה בסין, הרבה לפני הבהלה העולמית, המספר היומי הממוצע של בקשות לאימוץ כלבים עמד על ​25.7 בקשות ביום בלבד.

מספר המבקרים היומי באתר Yad4, מאז נודע על החולה הראשון ב-COVID-19 בישראל ועד לסיום הסגר הראשון, היה גבוה משמעותית בהשוואה לתקופות לפני פרוץ מגיפת הקורונה. לדוגמה, המספר המוחלט של ביקורים מקוונים בחודש אפריל 2020 היה 221,959 ביקורים, בהשוואה ל-72,703 בחודש אפריל 2019, ו- 91,920 ביקורים באוקטובר 2019 – שהוא החודש שנחשב לעמוס ביותר מבחינת טראפיק (תנועת גולשים) באתר Yad4. זאת ועוד, על פי נתוני Google Trends, חיפושים מקוונים ברחבי העולם אחר המילים "אימוץ כלב" היו גבוהות משמעותית בתקופות ההתפרצות הקורונה בסין ולאחריה, בעיקר בתקופות שבהן מדינות בעולם הכריזו על סגרים, דבר המצביע על כך שלא מדובר רק בתופעה מקומית.

אפשרות נוספת העומדת לרשות הציבור באתר Yad4 הייתה למלא בקשה לשמש כמשפחת אומנה, כחלופה לאימוץ. לפני הקורונה, הביקוש למשפחות אומנה בקרב ארגוני בעלי חיים היה גבוה במיוחד, אך מספר המשפחות האומנות הזמינות היה נמוך מאוד. למעשה, הארגונים נעזרו בכל המשפחות שהיו זמינות. בתקופת המגיפה, מהדיווחים הראשונים להתפשטות נגיף ה-Covid-19 בסין ועד לאחר סיום הסגר הראשון בישראל, מספר המשפחות האומנות שהצטרפו לרשימת המשפחות הפנויות לאימוץ היה גבוה לעומת הביקוש, כשהכמות עלתה בהתמדה לאורך הזמן. על פי תוצאות המחקר, בזמן התפרצות הקורונה בסין, 226 משפחות אומנה הפכו זמינות וביקשו לקבל כלבים לאומנה, כשבסוף חודש אפריל האחרון היו לא פחות מ-844 משפחות אומנה זמינות לאימוץ כלבים.

השאלונים המקוונים, שהועברו על ידי צוות המחקר לאנשים שאימצו כלבים במהלך משבר הקורונה, נכתבו בשפה העברית והתבססו על מיקוד לקבוצת מגיבים שהוגדרה מראש, ברמת דיוק גבוהה, המאופיינת בתחומי העניין שלהם והתנהגותם המקוונת (למשל, משתמשים שקונים באינטרנט מזון לכלבים או מבצעים חיפושים לקבלת מידע כללי על כלבים). החוקרים נעזרו ברשתות החברתיות כדי להפיץ את הסקר שלהם. מתוך 508 מגיבים, 312 מהנשאלים הצהירו כי אימצו כלב/ים במהלך משבר הקורונה (בחודשים ינואר – מאי), כשמתוכם 38.5% הצהירו כי שקלו לאמץ כלב במשך זמן רב כשמבחינתם זו הייתה הזדמנות טובה לנצל את הסגר לאמץ חיית מחמד, 37.8% מהם ציינו כי תכננו לאמץ כלב ללא כל קשר למגיפת הקורונה; 8.0% ציינו כי הם מרגישים בודדים ו/או לחוצים והאמינו כי בעלות על יצור חי עשויה לסייע למצבם; ו-9.3% שמעו על נטישת כלבים בתקשורת וחשו שזו תקופה טובה לאמץ כלבים כדי להצילם. רק 8 משתתפים, שאימצו כלב במהלך המגפה (2.6%), החזירו או ויתרו על הכלב שלהם או ציינו כי שקלו לנטוש אותו בשאלון.

על מנת לחקור את הקשר בין איכות חייהם של הבעלים וכלביהם בתקופת הקורונה, הופץ שאלון מקוון נוסף לבעלי כלבים, גם הוא בשפה העברית, באמצעותו נבחנו שאלות הנוגעות לרווחתם בעלי הכלבים, כמו גם רווחת הכלבים עצמם. נכללו שאלות כמו השפעת המגפה על רמות הלחץ והמצב הכלכלי של בעלי הכלבים, רמת הדאגה שלהם לבריאותם והתפיסות שלהם בנוגע לרווחת הכלב שלהם ולהתנהגותם תחת הסגר. החלק המעניין בשאלון נוגע לבקשה לציין בעיות התנהגות חדשות שהופיעו אצל הכלבים מאז פרוץ המגיפה בישראל, והאם המשיבים שקלו לוותר על הכלב שלהם בשל כך. מספר המשיבים שזיהו בעיות התנהגות בכלב/ים שלהם היה נמוך (11.6% מבעלי הכלבים), כמו גם מספר האנשים ששקלו לוותר על הכלב/ים שלהם (1%). "אנחנו משערים כי לבעלי הכלבים היה יותר זמן לבלות עם הכלב שלהם במהלך הסגר, מה שעשוי היה להקל על פיתוח היחסים ביניהם. עם זאת, השערה זו מצריכה בדיקה מחקרית נוספת לאורך טווח", נכתב במאמר המדעי.

"לסיכום, המחקר שלנו מצביע על כך שככל שהבידוד החברתי החמיר במהלך מגפת הקורונה, כך גובר העניין באימוץ כלבים", ציינו החוקרים בסיום מאמרם. "שיעור האימוץ עלה משמעותית במשבר, בעוד שנטישת הכלבים כמעט לא השתנתה לעומת תקופות קודמות להופעת וירוס הקורונה. הממצאים מציגים את היתרונות הפוטנציאליים של יחסי אדם וכלב במהלך מגיפת ה-COVID-19. אנו משערים שבעלות על כלב עשויה אפילו למנוע התפתחות של הפרעות דחק פוסט-טראומטיות (PTSD) הנגרמות כתוצאה מהמגיפה או לפחות להקל על ההתמודדות איתה, ברגע שהיא התרחשה. לאחר התפרצות ה-SARS בשנת 2003, שעשויה להיות שוות ערך מבחינות בריאותיות וחברתיות למגפת ה-COVID-19, דווח כי חולים רבים סבלו מהפרעות דחק פוסט-טראומטיות. ידוע כי לכלבים יש השפעה חיובית על הטיפול ב-PTSD. לפיכך, זהו כיוון מחקר עתידי חשוב".

---

לקריאת המאמר המדעי: https://www.nature.com/articles/s41599-020-00649-x

לפרסומים בתקשורת

וואלה - https://finance.walla.co.il/item/3411003

ישראל היום - https://www.israelhayom.co.il/article/837965

ynet - https://www.ynet.co.il/laisha/article/ryteqp1fd

פורטל הכרמל והצפון - http://www.karmel.co.il/%d7%a9%d7%95%d7%a0%d7%95%d7%aa/%d7%aa%d7%a7%d7%9...

קראו פחות
prof._lee_mordechai

ד"ר לי מרדכי במחקר חדש: כך מצליחים להפוך את מגיפת הקורונה לגרסה שנייה של "המוות השחור"

11 ינואר, 2021

קרא עוד

חוקרים מהאוניברסיטה העברית ואוניברסיטת מרילנד בחנו במחקר חדש כיצד אנו נוטים לפרש באופן קיצוני את ההשפעות של מגפות בעבר ובהווה, ועד כמה קל לנו לקשר בינם לבין אירועים היסטוריים אחרים כדי ליצור דרמה ואקשן, ולהאדיר פנדמיות שלא לצורך

https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%94%D7%9E%D7%92%D7%A4%D7%94_%D7%94%D7%9...

צמד החוקרים ד"ר לי מרדכי מהחוג להיסטוריה באוניברסיטה העברית בירושלים והפוסט דוקטורנט מריל אייזנברג מה-The National Socio-Environmental Synthesis Center באוניברסיטת מרילנד שבארה"ב, גילו שפרשנויות מהמאה ה-19 לגבי מגפות בעולם העתיק ממשיכות לעצב את התפיסה המודרנית שלנו, על פיה פנדמיות גורמות בהכרח למוות המוני ושינויים היסטוריים רחבי טווח. המחקר, שמפורסם כעת בכתב העת היוקרתי American Historical Review, מסביר כי מסביבות שנת 1900 חוקרים פירשו שורה של התפרצויות מקומיות בעולם העתיק כפנדמיה נוראית אחת, שאותה תיארו כאירוע היסטורי מסיבי שהוביל לסוף העולם העתיק.

שני ההיסטוריונים הצביעו במחקריהם הקודמים על היעדר ההוכחות לטענה שהפנדמיה היוסטיניאנית הרגה עשרות מליוני אנשים מסביב לים התיכון, והובילה לשינויים היסטוריים דרסטיים בין המאות השישית לשמינית. הפרשנות הלא-ביקורתית שניתנה לפנדמיה ממשיכה לעוות עד היום, לטענת החוקרים, את הציפיות שלנו מפנדמיות קשות, בנות זמננו. לאורך מאה השנים האחרונות, טוענים ד"ר מרדכי ואייזנברג, החברה המודרנית הפנימה מודל שרואה במחלות מסוימות – כמו למשל ה'דבר' – כפנדמיות פוטנציאליות שעשויות לגרום למוות המוני בקנה מידה היסטורי ברמת ה'מוות השחור', שהרג בין רבע לחצי מאוכלוסיית אירופה בימי הביניים. כשאנחנו משתמשים במודל כזה, אנחנו נוטים לפרש באופן קיצוני הן את ההשפעות של מגפות היסטוריות בעבר והן את ההשפעות האפשריות של מגפות בהווה, כפי שראינו בתחילת משבר הקורונה.

כמקרה בוחן, ד"ר מרדכי ואייזנברג עקבו אחרי המחקרים על הפנדמיה היוסטיניאנית וגילו שחוקרים החלו לשים לב אליה בסוף המאה ה-19, בזמן מגפת הדבר העולמית. כדי להמחיש את הסכנה הפוטנציאלית במגפה זו וכדי לשכנע מקבלי החלטות שדרושות פעולות נחרצות, רופאים ומדענים החלו להדגיש את ההשפעות של מחלות דומות בעבר. היחלשות מגפת הדבר בשנות ה-20 של המאה ה-20 נחשבה להוכחה שהרפואה המודרנית הצליחה לנצח את מגפת הדבר, ולמנוע השפעות קטסטרופליות כמו אלו להם גרמה בעבר.

אלא שבמקביל הפרשנות המחקרית לפאנדמיה היוסטיניאנית הלכה והקצינה לאורך המאה ה-20 – עד שהגיעה לתאר מצב של פנדמיה שנמשכה כמאתיים שנה, הרגה עשרות מליוני אנשים והשפיעה על שטח עצום מאנגליה ועד אתיופיה. למרות מיעוט העדויות התומכות בהסברים כאלו, ככל שהפנדמיה גדלה כך ההשפעות הפוליטיות החברתיות והתרבותיות שיוחסו לה גדלו. לאחרונה נטען שהפנדמיה הזאת מסבירה אפילו אירועים היסטוריים גדולים עוד יותר, כמו למשל נפילת האימפריה הרומית או עליית האיסלאם, שלא בצדק.

ההנחות המוקדמות של חוקרים שבחנו פנדמיות בעבר, לגבי ההשפעות הקיצוניות להן פנדמיות כאלו היו עשויות לגרום, השפיעו באופן משמעותי על השאלות שאותן שאלו במחקריהם, טוענים ד"ר מרדכי ואייזנברג. כלומר, התפיסות המוטעות מראש עשויות להשפיע בצורה שלילית על מחקריהם השונים. אותן ההנחות גם ממשיכות להגדיל את החששות שלנו ממגפות במאה ה-21, כפי שראינו במקרים של שפעת העופות, שפעת החזירים וכמובן עכשיו גם הקורונה. הנחות אלו מסבירות מדוע אנחנו כל כך חוששים ממגפות היום ולמה התייחסנו לקורונה כ"מוות שחור" נוסף.

"המסר שלי הוא שאסור ליפול לפרשנויות-כזב שנוצרות סביב הפנדמיות", מסכם ד"ר מרדכי. "במקום לבדוק את מה שקרה במגפות בעבר או בהווה, אנחנו פשוט מניחים מה אמור לקרות במהלכן ובסופן, בלי להתבסס על נתונים אמיתיים או מדויקים או ממצאים ברורים. תגובות עתידיות למחלות מדבקות צריכות להתבסס אך ורק על הראיות והנסיבות הקשורות למקרה ספציפי – ולא על הנחות מוקדמות מהעבר שעשויות להיות לא מדויקות".

לפרסום המדעי:https://academic.oup.com/ahr/advance-article/doi/10.1093/ahr/rhaa510/604...  

לפרסום בתקשורת: https://www.ynet.co.il/environment-science/article/HJBd5ndRw

קראו פחות
covid-19 vaccine stock photo by hakannural, from UNSPLASH

החיסונים לקורונה כבר כאן - ומה עם חיסון למגפת השנאה?

6 ינואר, 2021

האתגר שנשות ואנשי חינוך נדרשים אליו בימים אלה הוא עצום. הם מתמודדים עם עומס עבודה חריג, עדכון בלתי פוסק של מערכות, למידה בזום, מאמצים כבירים למנוע נשירה ומתן מענה לאינספור מצוקות. במציאות משברית זו, כל נושא או תחום שאינו נתפס כדחוף נדחק להמתנה עד לחזרה המיוחלת לשגרה. כשהכול דחוף ובוער, מי יכול להקדיש זמן לנושאים שנתפסים כמותרות, ראויים ככל שיהיו?

img

פרופ' דורון גזית, מצוות חוקרי הקורונה באונ' העברית, בראיון נרחב: "יש פה וירוס שמדבק יותר ועובר 'טוב יותר' דרך הילדים"

31 דצמבר, 2020

מה משמעות המוטציה מבחינת השפעתה על מהלך המגפה ועל ההתמודדות אתה? האם מתחילה פה סוג של מגפה חדשה, ועד כמה היא צריכה להדאיג אותנו?

Doctors performing surgery. unspalsh

מחקר ישראלי חדש חושף ממצאים מדאיגים על שכיחות הפרעות קצב לב אצל חולי קורונה

31 דצמבר, 2020

ד"ר משה רב-אחא, ד"ר אמיר אורלב וד"ר יואב מיכוביץ מהאונ' העברית והמרכז הרפואי שערי צדק מצאו קשר מובהק בין קורונה לבין הפרעות קצב לב, וחשפו לראשונה את הדרך המהירה ביותר עבור רופאים לאפיין מי חולה בסיכון גבוה ומי נחשב בסיכון נמוך, כדי להקל על מערכות הבריאות בגלי תחלואה קשים

פרופ' נחמיאס

תרופה לקורונה? נתונים קליניים ראשונים מאששים את התוצאות של פרופ' יעקב נחמיאס לגבי יעילות תרופות ממשפחת הפיבראטים נגד הקורונה

21 דצמבר, 2020

כפי שפורסם ביולי האחרון, פרופ' יעקב נחמיאס, ראש המרכז לביו-הנדסה באוניברסיטה העברית, הצליח לפצח את מנגנון השכפול של נגיף SARS-CoV-2 בתאי ריאה אנושיים, שמשתלט על מנגנון חילוף החומרים של התאים ומונע מהם פירוק שומנים באופן יעיל. בהמשך, איתר פרופ' נחמיאס תרופה בשם Fenofibrate (Ticor), תרופה מוכרת שמאושרת לשימוש על ידי ה-FDA משנת 1975 וייעודה לטיפול ברמות גבוהות של טריגליצרידים בדם. התרופה מאיצה את פירוק השומנים  בתאי הריאה, ובכך עוצרת את התפתחות המחלה.

האוטובוס בדרכו ליעד

"תואר עד הבית": ביה"ס למנהל עסקים באוניברסיטה העברית במיזם יצירתי וייחודי להענקת תעודות סיום התואר

21 דצמבר, 2020

מאות עוברים ושבים שגדשו ביום שישי (18.12) בצהריים את פארק צ'ארלס קלור בחוף הדרומי של תל אביב, נתקלו במחזה משונה.

קרא עוד
באמצע הרחוב נעצר אוטובוס שנשא את הסמל והצבעים של האוניברסיטה העברית, ומתוכו יצאו מספר חברי סגל. הם חצו את המדשאה, ניגשו לאחת המשפחות שישבה על שמיכה דקה, נהנתה ממזג האוויר הנעים וערכה פיקניק - ופנו לאישה הצעירה שישבה שם. "רותם? מזל טוב. בשעה טובה. אנחנו שמחים להעניק לך את תעודת סיום התואר השני במנהל עסקים, בהצטיינות!", הודיעה ד"ר רננה פרס, סגנית הדיקן בבית הספר למנהל עסקים, לצעירה המופתעת.

הטקס הזה, שחזר על עצמו באותו יום ביישוב בית חורון, בכפר האורנים שליד מודיעין, בגבעתיים ובמקומות שונים ברחבי תל אביב, וימשיך גם בשבועות הקרובים בימי שישי הוא חלק ממיזם יצירתי וייחודי שיזמו מרצי ועובדי בית הספר למנהל עסקים "תואר עד הבית". בראש המיזם עומדת ד"ר פרס, שיצאה אל השטח כדי לחלק את התארים. בגלל אילוצי הקורונה, סטודנטים שסיימו את התואר הראשון במנהל עסקים או חשבונאות, ומסיימי ה-MBA לא זכו לחגוג השנה את טקס הסיום המסורתי טקס הסיום המסורתי. בביה"ס למנהל עסקים שם הם לומדים הוחלט כי אם הסטודנטים לא יכולים להגיע לטקס – המרצים עצמם יגיעו לביתם או למקום מפגש כדי להעניק להם אישית את התואר.

במהלך סדרת המסעות, שהחלה כאמור ביום שישי, יצא אוטובוס מקושט וצבעוני מטעם האוניברסיטה למסלולים שונים ברחבי הארץ. על האוטובוס היו דיקנית בית הספר למנהל עסקים פרופ' ניקול אדלר, מרצים ומרצות, עובדי בית הספר, וצוות צילום. הסטודנטים התבקשו להתארגן בקבוצות קטנות, כדי לשמור על כללי התו הסגול, ולתאם זמן ומועד הגעה. התחנה הראשונה של האוטובוס הייתה בישוב בית חורון שעל כביש 443. היעד – אסף ברקוביץ, שמסיים תואר שני במנהל עסקים. הסטנדאפיסטית תמרי שחר, שהתלוותה לסיור ושימשה כמנחת התכנית האמנותית חיברה שיר אישי ומיוחד לכבודו, ובעקבותיה נכנסו חברי הסגל להענקת התעודה. ברקוביץ, עורך דין ורואה חשבון, לא הסתיר את התרגשותו. "אשתי, אלומה שנמצאת פה אתי, והילדים – כולם רצו להיות בטכס, והצטערנו שלא היה טכס רשמי ומרכזי. אבל בדיעבד, לא יכולתי לבקש סיום מוצלח יותר. כאן, במקום בו אני גר, מוקף בבני המשפחה", סיפר. 

פרופ' ניקול אדלר, דיקנית ביה"ס למנהל עסקים, סיפרה שהיוזמה נתנה לסגל בית הספר את האפשרות להכיר את הסטודנטים במקומות בהם הם חיים: "תמיד ידעתי שהסטודנטים שלנו חכמים ומיוחדים, ושהתקופה שלהם אצלנו היא משמעותית ומיוחדת עבורם, אבל אני חושבת שרק עכשיו הבנתי כד כמה. לראות אותם מחגים לנו בכל מקום, מתכוננים ומתרגשים, לראות את המגוון העצום ממנו הם מגיעים ולראות, על הדרך את המדינה היפה שלנו – זאת זכות והתרגשות".

ד"ר רננה פרס הוסיפה וסיפרה: "רצינו לייצר הזדמנות להיפרד מהסטודנטים שלנו באופן אישי, ולהעניק להם את ברכת הדרך. קשה היה לנו לחשוב שתעודת הסיום, שמסמלת שיא בחיים של הסטודנטים הצעירים והמוכשרים שלנו תישלח אליהם בדואר. לכן החלטנו, שאם הם לא יכולים להגיע אלינו - אנחנו נגיע אליהם. עודדנו אותם להזמין בני משפחה וחברים לאירוע – עד עשרה אנשים בחלל סגור, ועשרים בשטח פתוח. הסטודנטים שלנו הם הנכס היקר ביותר שלנו - בכל מקום בו הם נמצאים ורוצים אותנו, הם ומשפחותיהם, קבוצת חברים, או אפילו סטודנט אחד - אנחנו שם בשבילם".

תמונות: רן ברטוב, האוניברסיטה העברית.

 

פרסומים בתקשורת:

https://www.ynet.co.il/environment-science/article/rkdTinahP

https://www.themarker.com/blogs/ariella-danielli/BLOG-1.9368598

 

קראו פחות