prof. barak kol. by Michael Yakirevich

פרופ' ברק קול ממכון רקח לפיזיקה חושף תאוריה חדשה לפתרון אחת הבעיות הוותיקות במדע

11 מרץ, 2021

קרא עוד
מחקר ישראלי חדש מבשר על גישה חדשה לבעיית שלושת הגופים וחוזה במדויק את הסטטיסטיקה של התנהגות המערכת

                                                            פרופ' ברק קול בהרצאה על הבעייה התלת-גופית

בעיית שלושת הגופים הכרחית להבנה של מגוון תהליכים אסטרונומיים ואף להבנה של מחלקה רחבה של בעיות במכניקה ולכן היא העסיקה את מיטב הפיזיקאים, האסטרונומים והמתמטיקאים למעלה משלוש מאות שנים. ניסיונותיהם הובילו לגילויים של מספר תחומי מדע חשובים, אך פתרונה נותר בגדר מסתורין ותעלומה.

בסוף המאה ה-17 סר אייזיק ניוטון הצליח להסביר את תנועתו של כל אחד מכוכבי הלכת סביב השמש על ידי חוק יחיד ופשוט המתאר את כוח המשיכה ביניהם. הוא שאף להסביר גם את תנועת הירח, ומכיוון שתנועתו נקבעת הן על ידי כדור הארץ והן על ידי השמש, התעניין בבעיה של חיזוי תנועתם של שלושה גופים כלשהם הנעים בחלל בהשפעתו של כוח הכבידה ההדדי ביניהם (ראו איור מצורף), בעיה שזכתה בהמשך לכינוי "הבעיה התלת-גופית". ואולם, בניגוד לבעיה הדו-גופית, ניוטון לא הצליח למצוא עבורה פתרון מתמטי סגור וכללי. אם כן, בעיית שלושת הגופים קלה להגדרה אך קשה לפתרון.

בשלהי המאה ה-19, לאחר כמאתיים שנות מחקר פורה בתחום כולל על ידי אוילר, לגרנז' ויעקובי, גילה המתמטיקאי הגדול פואנקרה (Poincare), שהבעיה מציגה רגישות גבוהה למיקומם ומהירותם ההתחלתיים של הגופים. לדבר משמעות מרחיקת לכת - רגישות זו מעידה שלא קיים פתרון דטרמיניסטי (קבוע מראש) ומדויק לבעיה התלת-גופית. במאה ה-20 פיתוחם של מחשבים איפשר לבחון מחדש את הבעיה בעזרת סימולציות המדמות את תנועת הגופים. הסימולציות הראו כי בדרך כלל מערכת תלת-גופית תחווה פרקי זמן של תנועה כאוטית (אקראית) וביניהן פרקי זמן של תנועה סדירה עד שלבסוף המערכת מתפרקת לזוג הסובב סביב מרכז המסה המשותף ולגוף שלישי המתרחק או נחלץ מהם. בשל הרגישות לתנאי התחלה גם הסימולציה הממוחשבת לא מספקת פתרון אמין עבור מערכת תלת-גופית בודדת, ואולם ביצוע סימולציות עבור אוספים גדולים של מערכות הוביל בשנת 1976 לרעיון שניתן לחזות את הסטטיסטיקה של תנועת המערכת, ובפרט לחזות את סיכוי ההיחלצות של כל אחד משלושת הגופים. במובן זה, השאלה המקורית, למצוא פתרון דטרמיניסטי, התגלתה כלא נכונה, והוכר כי השאלה הנכונה היא למצוא פתרון סטטיסטי.

קביעתו של הפתרון הסטטיסטי הוכחה כמשימה לא קלה בשל מספר אלמנטי קושי המתקיימים בבעיה זו: המערכת מציגה תנועה כאוטית המתחלפת בתנועה סדירה, והמערכת לא חסומה ומאפשרת התפרקות. פריצת דרך בנושא אירעה כאשר דר' ניקולס סטון ממכון רקח לפיזיקה באוניברסיטה העברית ושותפיו השתמשו בשיטת חישוב חדשה, והשיגו לראשונה ביטוי מתמטי סגור עבור הפתרון הסטטיסטי. לאחרונה אף שופרה שיטה זאת על ידי יונתן ברי גינת ופרופ' חגי פרץ מהטכניון. אך שיטה זו, כמו כל קודמותיה בנושא הפתרון הסטטיסטי, נשענת על הנחות מסוימות. בהשראתן של תוצאות אלו החל פרופ׳ ברק קול ממכון רקח לפיזיקה בבחינה מחודשת של ההנחות. נמצא כי ההנחה שהתנועה אקראית אינה מדויקת משום שאינה מביאה בחשבון את התנועה הסדירה שלאחר ההתפרקות, וכי באחד המשתנים ישנו מרכיב שרירותי.

במחקר שיפורסם בקרוב בכתב העת המדעי Celestial Mechanics and Dynamical Astronomy, הוצעה תאוריה חדשה לפתרון הסטטיסטי, אשר מתקנת פגמים אלו על ידי בסיס מושגי שונה. סיכויי ההיחלצות הנחזים על ידי תאוריה זו שונים מכל העבודות שקדמו לה, ופרופ' קול מדגיש כי "בחינתן על ידי מיליוני סימולציות ממוחשבות הראתה התאמה גבוהה בין התאוריה והסימולציה". התאמה זו מוכיחה כי הבנת המערכת דורשת שינוי תפיסתי וכי הבסיס המושגי החדש מתאר את המערכת היטב. מתברר אם כן, כי ניתן לחדש גם לגבי יסודותיה של בעיה כה וותיקה.

השלכותיו של מחקר זה רחבות. הוא צפוי להשפיע הן על פתרונן של מגוון בעיות אסטרו-פיזיקליות והן בהבנה של מחלקה שלמה של בעיות במכניקה. באסטרופיזיקה הוא עשוי לשמש למציאת המנגנון שיוצר זוגות של גופים קומפקטיים המהווים מקור של גלי כבידה, וכן להעמיק את ההבנה של הדינמיקה בתוך צבירי כוכבים. במכניקה, הבעיה התלת-גופית הינה אב-טיפוס למגוון בעיות כאוטיות, ולכן התקדמות בה צפויה להקרין על בעיות נוספות במחלקה חשובה זו.

למאמר המדעי: http://old.phys.huji.ac.il/~barak_kol/Kol_3body_CM.pdf

לפרסומים בתקשורת: https://www.hayadan.org.il/%D7%AA%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%94-%D7%97%D...

 

קראו פחות
מודל להאטה של מערכת העיכול בעקבות ביטוי של חלבון אלפא-סינוקלאין בגזע המוח. קרדיט - באדיבות החוקרים

עצירות והתכווצות תאי מוח - המפתח לאבחון מוקדם של מחלת הפרקינסון?

11 מרץ, 2021

במחקר פורץ דרך בהובלתו של פרופ' יהושע גולדברג מהאוניברסיטה העברית נמצא שהתכווצות תאי מוח עשויה להסביר את תסמין העצירות בקרב חולי פרקינסון. הממצא החשוב צפוי לסייע בעתיד באבחון מחלת הפרקינסון כבר בשלביה המוקדמים

ראה גם: בתקשורת, מחקר
Bacteria Streptococcus pyogenes

מחקר חדש חושף את האופן שבו ניתן לרסן חיידק טורף: "ישפר את היכולת לתכנן טיפולים יעילים נגדו"

10 מרץ, 2021

פרופ' עמנואל הנסקי מהאוניברסיטה העברית, עומד בראש צוות של מחקר משותף שנערך בסינגפור וישראל. הצוות פרסם מחקר בכתב העת היוקרתי Cell Reports: "מחקר זה מספק הבנה מדויקת של האינטראקציות בין החיידק סטרפטוקוקוס מסוג A למאכסן, ומשפר את היכולת לתכנן טיפולים יעילים נגדו, כגון פפטידים מהונדסים שהחיידק לא יכול לבקע"

ראה גם: בתקשורת, מחקר
ריח בתמונה

הדוקטורנט ולד שומייקו ופרופ' עודד שוסיוב מהפקולטה לחקלאות פיתחו אף אופטי ממוחשב שיכול לזהות ריחות ולהפוך אותם לתמונה על מסך המחשב

9 מרץ, 2021

פרופ' אלי קשת. קרדיט צילום - קרן א.מ.ן

חתן פרס ישראל בתחום חקר מדעי החיים לשנת תשפ"א הוא פרופ' אלי קשת מהפקולטה לרפואה

25 פברואר, 2021

קרא עוד
פרופ' אלי קשת מהפקולטה לרפואה באוניברסיטה העברית הוא חתן פרס ישראל בתחום חקר מדעי החיים לשנת תשפ"א. ועדת הפרס התכנסה בראשותו של פרופ' יוסף ירדן ובהשתתפותם של החברים: פרופ' יהודית ברגמן, פרופ' שולמית מיכאלי ופרופ' גרא נויפלד. בנימוקיה ציינה הוועדה כי: "פרס ישראל בתחום חקר מדעי החיים לשנת תשפ"א מוענק לפרופ' אלי קשת, מהאוניברסיטה העברית, על תרומותיו החלוציות בהבנת המנגנון בו תנאי מחסור בחמצן מעוררים צמיחה של כלי דם חדשים. לתהליך זה יש השפעות מרחיקות לכת על התפתחות מחלות רבות כגון מחלות רשתית העין וסרטן. תגליותיו אלו הביאו להכרה בכך שעודף חמצן הניתן בטיפול בפגים מוביל לעיוורונם והביא לשינוי  בטיפול בפגים לאחר לידתם".

עוד הדגישה הועדה כי "תגליותיו הביאו לזיהוי הפקטור העיקרי האחראי לעידוד צמיחת כלי דם חדשים אל תוך גידולים סרטניים. תגליות אלו תרמו לפיתוח תרופות המעכבות התפתחות של גידולים. פרופסור קשת הוא מורה בחסד והעמיד תלמידים רבים הממשיכים את דרכו המדעית". 

פרופ' אלי קשת נולד בישראל ב 1945 ולאחר שירותו הצבאי למד ביולוגיה באוניברסיטה העברית. את עבודת הדוקטור ביצע בשנים 1970 עד 1975 בהנחית פרופ' נתן דה-גרוט במחלקה לביוכימיה, בנושא האינטראקציות בין ריבוזומים ו-tRNA .לאחר סיום הדוקטורט נסע להשתלמות בתר דוקטורט באוניברסיטה של ויסקונסין, בהנחייתו של חתן פרס נובל לרפואה, מגלה הרברס- טרנסקריפטזה, פרופ' Temin Howard. לאחר השתלמות בנושא רטרווירוסים ומנגנוני האינטגרציה שלהם לגנום, התמקדה עבודתו של פרופ' קשת כחוקר עצמאי ברטרוטרנספוזונים תאיים ומנגנוני יצירת סרטן. במשך כעשור חקר נושא זה במעבדתו בפקולטה לרפואה באוניברסיטה העברית, והגיע לתגליות חשובות של משפחות טרנספוזונים חדשות, וכן הדגמה כיצד טרנספוזונים משנים את דגמי הביטוי של גנים תאיים שבסמיכותם.

בשנת 1982 מונה למרצה בכיר בפקולטה לרפואה באוניברסיטה העברית, בשנת 1986 מונה לפרופסור חבר ומאז 1993 הינו פרופסור מן המנין. בשנת 1991 שינה פרופ' קשת את כיוון מחקרו באופן דרמטי בעקבות ממצאים מפתיעים שהתקבלו במעבדתו ותובנות תאורטיות חדשות אליהן הגיע, ופנה לחקור את תהליך היצירה של כלי דם חדשים (אנגיוגנזה). בתחום זה הוא עוסק עד היום ובו הפך למוביל עולמי האחראי למספר פריצות דרך קונצפטואליות בעלות משמעות לטיפול במספר רב של מחלות חשובות. עבודתו הראשונה בתחום האנגיוגנזה נחשבת עד היום לעבודה המכוננת של התחום, שזיהתה את הפקטור האנגיוגני המרכזי (VEGF) ואת המנגנון הבסיסי השולט על ביטוי הגן ל-VEGF ועל תהליך היצירה של כלי דם בבריאות ובחולי: מחסור רקמתי בחמצן.

בשלושת העשורים שחלפו פרסם קשת מספר רב של עבודות שגילו זוויות חדשות על תהליכי היצירה של כלי דם, על המשמעות הפיסיולוגית והפתולוגית של יצירת כלי דם, ועל הפוטנציאל התרפויטי הגלום בתובנות חדשות אלה. בשנים האחרונות מתמקד מחקרו בהבנת האינטראקציות ההדוקות של המערכת הוסקולרית והפקטור VEGF עם התפתחות ותפקוד מערכת העצבים והמערכת ההמטופואטית, אינטראקציות המגלמות בחובן משמעויות תרפויטיות מלהיבות למגוון מחלות אנושיות.

בסך הכל פרסם פרופ' קשת מעל 130 מאמרים בעיתונים מהשורה הראשונה ואשר צוטטו למעלה מ-33,000 פעמים. פרופ' קשת זכה בפרסים יוקרתיים רבים לאורך השנים, כולל פרס א.מ.ת. בשנת 2006 שהוענק לו "על מחקריו החלוציים ופורצי הדרך בחקר מערכת כלי הדם ונגיעותיה לסרטן ולמחלות קרדיו וסקולריות ועל שילוב נדיר של מצויינות וגישות מחקר חדשניות שהביאו לתובנות כיצד ניתן ליישם את הידע אודות יצירת כלי דם למטרות רפואיות". פרס רוטשילד (2014) הוענק לו על מחקריו פורצי הדרך בביולוגיה של כלי דם, בהם גילוי חשיבותו של גורם גידול האנדותל (VEGF) בתהליכי היווצרותם של כלי דם, גילויים שתרמו רבות לפיתוח שיטות ריפוי חדשות לסרטן וברפואת העין". הוא גם זכה בפרס המייסדים של "טבע" (2014) ,ופרס מפעל-חיים האמריקאי הגבוה ביותר למחקר מחלות כלי-דם (2016 ,Award Meritorious Beneditt). בשנת 2015 נבחר פרופ' קשת כחבר באקדמיה הישראלית למדעים.

תלמידיו הרבים לתארים מתקדמים (18 דוקטורנטים, 10 פוסט-דוקטורנטים) מאיישים כיום משרות בכירות באקדמיה, בתעשיה, ובמערכות החינוך והבריאות.

 

קראו פחות
sleeping

ישן כמו תינוק? מחקר חדש קובע - שנת לילה לקויה של תינוקות עלולה להשפיע על היכולת של ההורים להיות טובים יותר

25 פברואר, 2021

קרא עוד
קשיי שינה בגיל הרך הינה סוגיה שמטרידה הורים רבים. חלקם מנסים לקבל את המצב ו"להתעלם" מקשיי השינה, מתוך תקווה או אמונה שקשיים אלה יחלפו באופן טבעי, בעוד שהורים אחרים נעזרים בטיפולים שמטרתם לעזור לילדים לרכוש את היכולת להירדם באופן עצמאי ולישון ברציפות. לא משנה כיצד ההורים מתמודדים עם סוגיה זו, אחת השאלות המרכזיות שמעסיקה את אנשי המקצוע בתחום היא האם קשיי השינה של הילדים משפיעים לרעה גם על שנת ההורים ועל תפקודם במהלך היום. קבוצת חוקרים מהאוניברסיטה העברית ומאוניברסיטת בן-גוריון בנגב התעניינה כיצד קשיי השינה הללו, הנפוצים אצל משפחות רבות ברחבי העולם, קשורים ליחסים שמתפתחים ונוצרים בין הורים לילדיהם בגילים מוקדמים. "מעניין אם הורים חושבים בכלל ששינה לא טובה של ילדיהם עלולה להשפיע  או להיות קשורה להתנהגות היומיומית שלהם כלפי ילדיהם", תוהה ד"ר דנה ורצברגר, בעבר דוקטורנטית במחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטה העברית וכיום פוסט דוקטורנטית במחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטה סטנפורד.

במחקר חדש שהתפרסם לאחרונה על ידי ד״ר ורצברגר יחד עם אוריה ברוכי ופרופ׳ אריאל כנפו-נעם מהמחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטה העברית, ובשיתוף פרופ' ליאת טיקוצקי מאוניברסיטת בן-גוריון בנגב, בכתב העת המדעי Journal of developmental and behavioral pediatrics, נבחן הקשר בין הרגלי השינה של פעוטות לבין איכות ההורות אותה הם מקבלים, ומצא כי שנת תינוקות וילדים קטנים קשורה להתפתחות היחסים בין הילדים עם הוריהם, ובעיקר עם אמם. עד כה היה ידוע כי בין 20% –30% מכלל התינוקות והילדים חווים נדודי שינה התנהגותיים, ואם לא ניקח זאת בחשבון ונתייחס לכך בהתאם - עלולות להיות לכך השלכות שליליות על תפקודנו כהורים, קובעים החוקרים. למרבה הפלא, מעט מאוד ידוע כיום במחקר לגבי הקשר בין שנת הלילה של התינוקות לדפוסים השליליים שמפתחים הורים כלפי ילדיהם עם הזמן, ולגבי עוצמת אותן תחושות.

במחקר הנוכחי השתתפו 392 משפחות ישראליות והוא נערך במעבדה להתפתחות חברתית בראשות פרופ׳ כנפו-נעם, במסגרת המחקר הישראלי להתפתחות המשפחה (מ.י.ל.ה). במסגרת המחקר הוזמנו הורים והתינוקות שלהם למעבדה - פעם אחת כשהפעוטות היו בני 9 חודשים, ופעם נוספת כשהיו בני 18 חודשים. בנוסף למטלות שונות שהפעוטות והוריהם עשו במעבדה, כגון מטלות שבודקות את האמפתיה של התינוקות או הפחד שלהם מזרים, ההורים התבקשו לענות על שאלון שבחן את ההורות שלהם ואת הרגלי השינה של ילדיהם - למשל, באיזו שעה הפעוטות הולכים לישון, כמה שעות הם ישנים במהלך הלילה, ומשך זמן הערות שלהם בשעות הלילה, משך חביון השינה הלילי (הזמן שלקח לתינוק להירדם). בנוסף, ההורים מילאו שאלון שנוגע להתנהגות ההורית שלהם כלפי ילדיהם. כדי לבחון את תחושות ההורים, הם נדרשו להתייחס בשאלון למשפטים כמו "אני לא מתייחס לתינוק שלי", "אני מעניש את הילד שלי בצורה קשה כשאני כועס", "התינוק שלי הוא מטרד בעיניי" ועוד. על השאלון הם נדרשו לענות פעמיים – בכל פעם שהגיעו למעבדה.

מתוצאות המחקר עולה בבירור כי חלה עלייה ברגש השלילי של הורים לתינוקות מגיל 9 חודשים לגיל 18 חודשים, שהייתה קשורה, בחלקה, לבעיות השינה של אותם תינוקות בגיל 9 חודשים. "התוצאות הללו התקבלו בעקבות הדיווחים של ההורים על עצמם. הניתוח הסטטיסטי הראה שבעיות השינה של התינוקות ניבאו עליה בהורות השלילית כלפי התינוקות מצד ההורים", מסבירה ד"ר ורצברגר. עוד נמצא במחקר כי תפיסת ההורים את שנת ילדיהם כבעייתית יותר בגיל 9 חודשים ניבאה עלייה ברגש השלילי של האם, ולא אצל האב, כלפי אותו הילד עד גיל 18 חודשים (שנה וחצי). החוקרים הציעו כי "הבדלים בין אמהות לבין אבות (בממצאים) עשויים להתרחש במידה שאמהות מעורבות יותר בטיפול בתינוקות בלילות מאשר האבות (סוגיה שלא הייתה יכולה להיבדק במסגרת המחקר הנוכחי)". כמו כן, נבדק אם התוצאות הושפעו בעקבות הרגלי האכלה שונים של התינוקות (כלומר, הנקה או בבקבוק) או סידורי שינה שונים של התינוקות (למשל, שינה לבד או עם אחים), אך לא נמצאו עדויות לכך. עוד התגלה שבממוצע שנת הילדים משתפרת ככל שהפעוטות גדלים והופכים לילדים.

"בעיות שינה של פעוטות, שאמנם טבעיות בינקות, עלולות להשפיע על איכות השינה של ההורים בלילה, אשר בתורה עלולה להשפיע על איכות ההורות שהפעוטות חווים. התוצאות אליהן הגענו מדגישות שהורים לא רק משפיעים על התפתחות ילדיהם, אלא עשויים להיות גם מושפעים מנטיות ילדיהם (במקרה זה שנת ילדיהם), כבר מהינקות, ומדגישה את העובדה שגם לילד יש תפקיד משמעותי ביחסי הורה-ילד. על ההורים להיות מודעים להשפעה שיש לילדיהם עליהם ועל התנהגותם כלפי ילדיהם, על מנת שיוכלו לצמצם השפעה שלילית אפשרית, ויאפשרו לילד לגדול בסביבה מטיבה", מסכמת ד"ר ורצברגר. 

לפרסום המדעי:https://journals.lww.com/jrnldbp/Abstract/9000/Parents__Perceptions_of_Infants__Nighttime_Sleep.98995.aspx

לפרסום בתקשורת:

https://www.mako.co.il/home-family-kids/education/Article-a32249ebf12d77...

קראו פחות
פרופ' נחמיאס

טכנולוגיה חדשנית שפיתח פרופ׳ יעקב נחמיאס מהמכון למדעי החיים מאפשרת פיתוח מהיר של תרופות בעזרת שבבים ביוניים, ללא צורך בניסויים בבעלי חיים

25 פברואר, 2021

מחקר חדש בהובלת פרופ' יעקב נחמיאס, ראש המרכז לביו-הנדסה באוניברסיטה העברית ומייסד חברת טישו דינאמיקס שפורסם בכתב העת היוקרתי Science Translational Medicine, פיתחו החוקרים מערכת כליה על שבב שמכילה סנסורים זעירים המדווחים על ההשפעה הישירה של תרופות על הרקמה האנושית. הטכנולוגיה אפשרה לצוות לפתח תרופה חדשה למניעת זנק כיליתי בטיפולי כימותרפיה על רקמות אנושיות. הטכנולוגיה מאפשרת לראשונה לבטל את השימוש בחיות מעבדה לצרכי ניסוי. 

nsp2. צילום באדיבות דר דינה שניידמן

"התחלה עם בשורות טובות": חוקרות וחוקרים הצליחו לפענח את המבנה והפעילות של 3 מחלבוני SARS-COV-2

23 פברואר, 2021

אחד החלבונים הגדולים ביותר של הנגיף, אותו הצליחו החוקרות לפענח בשיטה חדשה וייחודית, הוא חלבון בשם Nsp2, שנודע כ"סרבן" לפיענוח מבני. דר' דינה שניידמן: "עכשיו יש לנו טכנולוגיה ופרוטוקול ניסויי לחקור לא רק את חלבוני הנגיף עצמם, כי אם גם את השותפים שלהם מתוך התא האנושי". פרופ' מיכל ליניאל: "בהמשך יהיה צורך לפצח את הנגיף השלם בהקשר התאי כדי לדמות את כל חלבוני הנגיף והאינטאקציות ביניהם"

TD_GIF, Credit - NASA's Goddard Space Flight Center

ד"ש לוהט ממרחקים: חלקיק נייטרינו הגיע לכדור הארץ מסביבת חור שחור סופר מאסיבי

23 פברואר, 2021

קרא עוד

צוות מדענים בינלאומי נרחב - הכולל כ-60 חוקרים ממרכז המחקר DESY הגרמני, מאוניברסיטת הומבולדט של ברלין, אוניברסיטאות ניו-יורק, מרילנד וקולומביה האמריקאיות, אוניברסיטת ליידן ההולנדית, אוניברסיטת קורטין האוסטרלית, ואניברסטאות נוספות בהן גם האסטרופיזיקאי התצפיתי ממכון רקח לפיסיקה ד״ר אסף חרש והדוקטורנט איתי ספרדי מהאוניברסיטה העברית וכן האסטרופיזיקאי פרופ׳ אבישי גל-ים ממכון וייצמן - גילה לראשונה חלקיק נייטרינו המגיע מסביבת חור שחור סופר מאסיבי לאחר אירוע קטסטרופלי בו כוכב נקרע לגזרים בעקבות כוחות גאות חזקים שהפעיל עליו החור השחור. גילוי זה מעיד על כך שאירועים מהסוג הזה משמשים כמאיצים טבעיים של חלקיקים לאנרגיות מאד גבוהות. המחקר פורסם כיום (שני) בכתב העת המדעי המפורסם nature astronomy, המחקר השני של ד"ר חרש שנוגע לחורים שחורים, המתפרסם בגיליון זה.

הנייטרינו (מאיטלקית, נייטרלי קטן) הוא חלקיק יסוד בעל מסה נמוכה במיוחד (כמעט חסר מסה) ונטול מטען חשמלי (ועל כן אינו מגיב לכוח אלקטרומגנטי). ההסתברות לאינטראקציה של נייטרינו עם אטומי החומר דרכו הוא עובר היא נמוכה מאוד, ולכן יכול לעבור בתוך חומר בקלות ולאורך דרך ארוכה מאד מבלי שיקרה לו דבר או מבלי שיעבור התמזגות עם חומר אחר. הוא יכול להגיע אלינו ממרחקים מבלי להתפזר בדרך. לשם הבנת ייחודיותו, נדרש קיר עופרת בעובי מספר שנות אור על מנת לחסום מחצית מכמות חלקיקי הנייטרינו העוברים דרכו. באופן כללי חלקיקים מהסוג הזה שוטפים את כדור הארץ כל הזמן. לדוגמה, שטפי נייטרינים (נייטרינו ברבים) מגיעים מהשמש שלנו, אך גם ממקורות אסטרופיזיקליים אחרים. דוגמא מפורסמת היא שטף חלקיקי הנייטרינו שהתגלה מסופרנובה 1987A (שהתרחשה במרחק של כ – 170 אלף שנות אור מאתנו).

בשנים האחרונות, מתגלים עוד ועוד הבזקי אור נראה (אופטי) בהירים במרכזי גלקסיות. הבזקי האור נמשכים מספר שבועות עד חודשים. הדעה הרווחת היא שהבזקי אור אלו נובעים מאירוע אלים במיוחד, במהלכו כוכב נע קרוב מידי לחור שחור סופר מאסיבי הנמצא במרכז אותה הגלקסיה, ונקרע לגזרים על ידי כוחות הגאות שמפעיל עליו החור השחור. הכוכב חדל להתקיים כשהגז שהרכיב את הכוכב עד כה הופך לזרם של חומר (גז) שחלקו נשאר לחוג מסביב לחור השחור, וחלקו עף במהירות עצומה הרחק מן החור השחור. אירועים מהסוג הזה נקראים אירועי הרס כוכבים על ידי כוחות גאות (Tidal Disruption Events, או בקיצור TDEs).

אירוע מסוג זה התגלה בחודש אפריל 2019 כהבזק אור נראה (ניתן לו השם AT2019DSG), על ידי פרויקט ZTF (The Zwicky Transient Facility). בעקבות גילוי אירוע זה, אסטרונומים ברחבי העולם כיוונו טלסקופים הצופים באורכי גל שונים (אור נראה, קרינת X, וקרינת רדיו) לעבר האירוע על מנת לאסוף עליו עוד נתונים ולעמוד על טיבו (צוות מהאוניברסיטה העברית בראשותו של ד״ר אסף חרש ביצע תצפיות רדיו על האירוע במשך חודשים באמצעות טלסקופ בשםAMI  הנמצא באנגליה). בהמשך, כחצי שנה לאחר גילוי הבזק האור הנראה, גילו מדענים בפרוייקטIceCube , הנמצא בקוטב הדרומי של כדור הארץ, חלקיק נייטרינו, והמדענים מאמינים כי החלקיק נוצר בתהליך שקשור להרס הכוכב שהתגלה חצי שנה קודם לכן. גלאי Icecube מורכב למעשה מסדרה של גלאים על פני שטח ענקי בתוך הקרח האנטרקטי (בקוטב). החוקרים באתר זה גילו כי חלקיק הנייטרינו פגע בקרח האנטרקטי באנרגיה של יותר מ-100 טרה אלקטרון וולט (שקול לפי עשר מהאנרגיה שאליה אפשר להאיץ חלקיק במאיץ החלקיקים הכי חזק בעולם).

המידע שנאסף בתצפיות על האירוע מתחילתו יכול להיות מוסבר על ידי זריקה של חומר בצורה סילונית במהירות גבוהה מסביבת החור השחור בעקבות אירוע הרס הכוכב, שלמעשה יצר מעין ״מנוע״ אנרגיה מרכזי האחראי לזריקת החומר והפועל במשך חודשים. ״מנוע״ זה יכול להסביר ככל הנראה גם את החלקיק שהתגלה. "מקור החלקיק באירוע המדובר הוא לא בכוכב עצמו. עקב הרס הכוכב, ככל הנראה יש ספיחה של חומר מן הכוכב שנהרס אל תוך החור השחור", מסביר ד"ר חרש. "התהליך הזה של הספיחה יוצר כנראה סילונים של חומר שעף במהירות עצומה מסביבת החור השחור (חשוב לציין שפרטי התהליך לא ידועים לגמרי למדע). בתהליך שבו נוצרים הסילונים שמעיפים חומר במהירות גבוהה גם ישנה האצה של חלקיקים לאנרגיות גבוהות ונוצרים כתוצאה מכך גם נייטרינים. אחד החלקיקים האלה עשה דרכו אלינו והתגלה".

לסיום מבהיר ד"ר חרש כי ״אירועים של הרס כוכבים על ידי כוחות גאות מחורים שחורים הם תופעות שאנחנו יודעים עליהם עדיין מעט מאוד. גילוי הנייטרינו מאירוע אלים כזה הוא עדות לכך שבאירועים אלו מופעל מנגנון המאיץ חלקיקים לאנרגיות מאוד גבוהות. החלקיק שהתגלה הוא פיסת מידע חשובה בהבנה הכוללת שלנו את האירועים הללו. עצם השימוש באמצעי התצפית הרבים באירוע הנוכחי, החל מגילוי האירוע לראשונה באור נראה לעין, מעקב אחר התפתחות קרינת הרדיו מהאירוע מרגע גילויו וכלה בגילוי חלקיק הנייטרינו, מדגים את הכוח המדעי הנוצר בשילוב מספר ערוצי תצפית יחדיו. שילוב זה הולך ונעשה נפוץ יותר ויותר בעולם האסטרופיזיקה כיום ומגדיל את פוטנציאל הגילוי המדעי בכל אירוע אסטרונומי״.

לפרסום המדעי: https://www.nature.com/articles/s41550-020-01295-8

לפרסומים בתקשורת: 

https://www.haaretz.co.il/science/space/.premium.HIGHLIGHT-MAGAZINE-1.95...

https://www.ynet.co.il/environment-science/article/267U52A39

https://www.hayadan.org.il/%D7%9C%D7%A8%D7%90%D7%A9%D7%95%D7%A0%D7%94-%D...

שלושה שיודעים בכאן תרבות [להאזנה, החל מדקה 30:00]: https://www.kankids.org.il/Podcast/item.aspx?pid=21182

קראו פחות
ראה גם: בתקשורת, מחקר
דר אסף חרש. צילום - Michael Yakirevich.

הרדיו ״מתעורר״: דר' אסף חרש מהאונ' העברית חשף תופעה חדשה ומפתיעה הנוגעת להרס כוכבים על ידי חורים שחורים

23 פברואר, 2021

קרא עוד
החוקר וצוותו הצליחו לחשוף שחרור של הבזקי קרינת רדיו חודשים ושנים לאחר שהכוכב נקרע לראשונה לחתיכות ע"י החור השחור. עד כה לא הצליח אף חוקר להוכיח שקיימים הבזקי קרינת רדיו כאלה, זמן רב יחסית לאחר הרס הכוכב. המחקר אף מוכיח את עוצמת האירוע ואת ההבנה החלקית של עולם המדע בנושא. המחקר פורסם ב-nature astronomy

בשנים האחרונות, מתגלים עוד ועוד הבזקי אור נראה (אופטי) בהירים במרכזי גלקסיות. הבזקי האור נמשכים מספר שבועות עד חודשים. הדעה הרווחת היא שהבזקי אור אלו נובעים מאירוע אלים במיוחד, במהלכו כוכב נע קרוב מידי לחור שחור סופר מאסיבי הנמצא במרכז אותה הגלקסיה, ונקרע לגזרים על ידי כוחות הגאות שמפעיל עליו החור השחור. הכוכב חדל להתקיים כשהגז שהרכיב את הכוכב עד כה הופך לזרם של חומר (גז) שחלקו נשאר לחוג מסביב לחור השחור, וחלקו עף במהירות עצומה הרחק מן החור השחור. אירועים מהסוג הזה נקראים אירועי הרס כוכבים על ידי כוחות גאות (Tidal Disruption Events, או בקיצור TDEs).

לאירועים מעין אלה יש חשיבות רבה בתחום של חקר חורים שחורים. ראשית, אנו יודעים כיום שברוב מרכזי הגלקסיות כיום קיים חור שחור סופר-מאסיבי (לדוגמא בגלקסיית שביל החלב שלנו קיים חור שחור במסה של כארבע מיליון מסות שמש, גילוי שעבורו הוענק פרס נובל השנה). בחלק מהגלקסיות החור השחור מוגדר כפעיל - ישנו מאגר גז גדול במרכז הגלקסיה בתצורה של דיסקה, הנקראת דיסקת ספיחה, מסביב לחור השחור וחומר מהדיסקה נספח אל החור השחור. בתהליך זה משתחררת קרינה חזקה וכתוצאה מכך מסביבת החור השחור (אך לא ממנו ישירות) נפלטים סילונים רבי עוצמה שנראים באורכי גל שונים ובמיוחד בקרינת רדיו. ישנם גם חורים שחורים ״רדומים״ שאין מסביבם דיסקה שכזו ולא נפלטת מאזור זה קרינה חזקה באופן יוצא דופן.

אירועי הרס כוכבים עם ידי כוחות גאות של חור שחור יכולים להתרחש גם בעקבות מעבר של כוכב בסביבה של חורים שחורים אלו (הרדומים כביכול), ובעצם גילוי הבזק הקרינה הזמני כתוצאה מקריעת הכוכב על יד החור השחור הרדום מעידים על קיום אותו חור שחור במרכז אותה הגלקסיה. אירוע זה, אם כך, הוא דרך נוספת לחשוף חורים שחורים. הוא גם מאפשר לנו ללמוד על מבנה החומר הנמצא בסביבה המאוד קרובה של החור השחור, גם בגלקסיות רחוקות, מה שלא מתאפשר בשום דרך אחרת כיום. מעבר לכך אירועים אלו מאפשרים לנו לחקור תהליכים של ספיחת חומר אל החור השחור. לדוגמה, לא ברור לנו כיצד נוצרות דיסקות הספיחה. גם כשהכוכב נקרע לגזרים על ידי החור השחור ישנה שאלה פתוחה מה מוביל להבזק האור שאנו רואים - האם הוא נגרם כתוצאה מספיחה מהירה של החומר של הכוכב אל תוך החור השחור? יש הגורסים שספיחה של חומר מן הכוכב שחדל להתקיים לא יכולה להתרחש באופן מיידי, וזרם החומר שנקרע מהכוכב ממשיך לחוג מסביב לחור השחור, ושגלי הלם שנוצרים מהפגיעה של חלק אחד של הזרם בחלק אחר שלו גורמים להבזק האור שאנו רואים.

קבוצת המחקר בראשות ד״ר אסף חרש מכון רקח לפיסיקה באוניברסיטה העברית, בשיתוף מנהל טלסקופ החלל סוויפט פרופ׳ בראד סנקו, וד״ר יאיר הרכבי מהחוג לאסטרופיזיקה באוניברסיטת תל אביב, חוקרת בעת האחרונה אירועים מהסוג הזה על ידי תצפיות של חיפוש אחר קרינת רדיו המסוגלת להגיע לכדור הארץ ולבשר על פעילות החור השחור. מחקר חדש של הקבוצה התפרסם השבוע בכתב העת המדעי היוקרתי nature astronomy. החוקרים הצליחו להבחין בקרינת רדיו שהתגלתה רק במעט אירועים מן הסוג הזה, ובדרך כלל מעידה על קיומו של חומר המועף מיד לאחר אירוע קריעת כוכב במהירות גבוהה (או מסילון רב עוצמה הנפלט מסביבת החור השחור כתוצאה מהספיחה, אם מתקיימת, של חומר מהכוכב שנהרס בגלל פעילות החור השחור). עם זאת,  בכל המקרים המועטים שבהן התגלתה קרינת רדיו עד כה, באירועים מסוג זה, היא התגלתה כמעט מיד לאחר הרס הכוכב, דבר שמעיד על חומר המועף במהירות גבוהה מסביבת החור השחור באופן מיידי באירוע. הפעם לעומת זאת, הופתעו החוקרים לגלות הבזקי רדיו מהאירוע שנפלטו באיחור של חודשים (ולאחר מכן בנוסף גם שנים) לאחר הזמן בו נהרס הכוכב.

תצפיות הרדיו הרגישות בוצעו במסגרת מחקר על אירוע (המכונה ASASSN-15oi) של הרס כוכב על ידי כוחות גאות של חור שחור, חושפות בפעם הראשונה הבזקי רדיו מאוחרים (בהשהייה) הנפלטים באירועים מסוג זה. אירוע הרס הכוכב התגלה כהבזק אור נראה לעין בפרויקטASASSN . מיד עם גילוי האירוע, ביצע דר' חרש ועמיתיו למחקר תצפית רדיו על האירוע עם טלסקופ הרדיו הידוע בשם ״המערך הגדול מאוד״ (Very Large Array), שבניו מקסיקו בארה״ב (טלסקופ המורכב מ-27 אנטנות רדיו בקוטר של 25 מטר כל אחת).

בתצפית הראשונה לא התגלתה קרינת רדיו למרות הרגישות הגבוהה של התצפית. החוקרים חזרו על התצפית פעמיים נוספות בשלושת החודשים שלאחר התצפית הראשונה, וגם בתצפיות אלו לא התגלתה כל קרינת רדיו. למרבה הפלא, התעקשותם של החוקרים בראשות דר׳ חרש להמשיך ולבצע בדיקות הייתה משתלמת. "התאוריה הרווחת בשלב זה היא שאם לא התגלתה קרינת רדיו אז לא מצופה שתתגלה קרינה בהמשך", מספר דר' חרש. "עם זאת, החלטנו לצאת מגבולות התחזיות של התיאוריות המוכרות, ולבצע תצפית נוספת כחצי שנה לאחר הזמן שבו התגלה לראשונה האירוע באור נראה לעין, ולהפתעתנו הרבה גילינו קרינת רדיו בהירה. מיד לאחר הגילוי אספנו נתונים נוספים ומפורטים יותר באמצעות טלסקופ הרדיו לאורך כשנה, במהלכה דעכה קרינת הרדיו. בנוסף, גילינו בניתוח נתונים שנאספו כחלק מסקר שמיים גדול (שבוצע על ידי המצפה הלאומי לאסטרונומיית רדיו של ארה״ב באמצעות אותו טלסקופ הרדיו) בשנת 2019 הבזק רדיו נוסף (שני) מאותה נקודה בשמיים, כארבע שנים לאחר הגילוי הראשון של האירוע באור נראה לעין. זו הפעם הראשונה בה מתגלים הבזקי קרינת רדיו המתרחשים בדיליי (השהייה) של חודשים ושנים לאחר האירוע הראשוני בו נהרס כוכב על ידי חור שחור".

ניתוח הממצאים העלה שלוש מסקנות מרכזיות. הראשונה, שאף אחד מהמודלים הסטנדרטים של הרס כוכב על ידי חור שחור לא יכולים להסביר את הבזקי הרדיו המופיעים בהשהייה כל כך ארוכה לאחר הרס הכוכב (ובכלל זה לא את התנהגות קרינת הרדיו שהתפתחה באופן שונה מהדרך בה מתפתחת קרינת רדיו באירועים דומים, בהן התגלתה קרינת רדיו בעבר סמוך לזמן הרס הכוכב). השנייה, שישנה אפשרות שהתפרצויות של קרינות רדיו מאוחרות באירועים אלה הינן תופעות שכיחות ושניתן יהיה לגלות עוד כאלו, ולחקור את התופעה החדשה שהתגלתה אם יערכו תצפיות רדיו בזמנים מאוחרים יותר מכפי שהיה נהוג לעשות עד כה. השלישית, שאפשרי כי חלק מהחומר שנותר מהכוכב ההרוס נספח אל החור השחור ביעילות גבוהה אך לא מיידית, באיחור של מספר חודשים.

"מה גרם לעיכוב זה ומה הוביל בסופו של דבר לספיחה של החומר לחור השחור, אלו שאלות שעדיין נותרו פתוחות. אם אכן התרחשה ספיחת חומר מאוחרת שכזאת, יתכן שייפלט סילון במהירות גדולה לאחר הספיחה, כשהסילון הוא שיהיה אחראי להבזק הרדיו המאוחר אותו גילינו במחקר הנוכחי", מסביר דר' חרש שאף מאמין כי התגלית שלו חשובה כדי להבין כיצד חורים שחורים גדלים (צוברים מסה) ביקום, ואיך הם מתפתחים והופכים להיות סופר-מאסיביים. ספיחת חומר היא דרך אחת לגידול החורים השחורים וגילוי תקופות שבהן מתרחשת גדילה של החור שחור על ידי ספיחה מושהת (אם השערה זו תוכח בהמשך) היא צעד חשוב נוסף להבנת התהליך כולו.

כמו כן, דר' חרש וצוות מחקרו מאמינים כי גילוי התפרצויות רדיו מאוחרות (מושהות) יאפשרו לא רק לחקור את הפיזיקה שמאחורי אירועים אלו, אלא הן יכולות לחשוף ולהעיד על קיומם של חורים שחורים נוספים במרכזי גלקסיות. לדוגמה, לא תמיד יתגלה הבזק אור נראה כשייהרס כוכב על ידי חור שחור, אבל אם כתוצאה מכך ייווצרו מספר הבזקי קרינת רדיו מאוחרים, אלו האחרונים יחשפו את קיומו של החור השחור המעורב באירוע ויאפשרו לחקור אותו. "לאור גילויים אלו אנו נערכים לבצע תצפיות רדיו נוספות על אירועים מסוג זה באמצעות טלסקופי רדיו ברחבי העולם, על מנת לנסות ולגלות הבזקי רדיו נוספים מסוג זה ולרדת לעומק התופעה", מציין דר' חרש.

 

לפרסום המדעי: https://www.nature.com/articles/s41550-021-01300-8

לפרסומים בתקשורת: 

https://www.ynet.co.il/environment-science/article/267U52A39

https://www.haaretz.co.il/science/space/.premium.HIGHLIGHT-MAGAZINE-1.95...

שלושה שיודעים בכאן תרבות [להאזנה, החל מדקה 30:00]: https://www.kankids.org.il/Podcast/item.aspx?pid=21182

https://www.israelhayom.com/2021/02/28/radio-emissions-from-galaxy-chall...

קראו פחות
ראה גם: בתקשורת, מחקר
broken glass. by jilbert ebrahimi unsplash

"תוצאות מפתיעות": מחקר בראשות פרופ' ג'אי פיינברג מהאונ' העברית חושף לראשונה מה קורה בקצהו של הסדק

17 פברואר, 2021

קרא עוד

סדקים מחלישים חומר שנשבר, את זה רבים יודעים, אך קיומם הם הדבר הקובע את מידת חוזקו של חומר באופן כללי. סדקים מרכזים כמות עצומה של אנרגיה באזור הקצה שלהם, כשהמאמצים באזור המיקרוסקופי הזה יכולים להגיע מבחינה מתמטית עד אינסוף. בטבע, בניגוד לתחזיות התיאורטיות, מנגנון מיקוד המאמצים המופעל ברגע של יצירת סדק בחומר משתנה בין חומר לחומר, וכמובן שיש גבול לכל מאמץ אנרגטי המתבטא בסופו של תהליך בשבר של החומר. לדוגמה, הזכוכית היא חומר שמציב גבול חלש יחסית למאמצים האינסופיים שסדק מרכז בקצה שלו - ועל כן היא נשברת בקלות כשהוא נוצר. לעומתה, באלומיניום או בפלדה מתרחש בקצה הסדק מנגנון אחר, אשר מונע ממאמצי הסדק לשבור את החומר.

במחקר שפורסם לאחרונה ביצעו חוקרים באופן יזום "רעידות אדמה" קטנות בחומר פרספקס (perspex, סוג של זכוכית אקרילית שקופה) והפנו את ה"זרקורים" על ההתנהגות המסתורית המתרחשת בקצוות סדקים בזמן שבירה. מחקר זה, שבוצע לאחרונה על ידי פרופ' ג'אי פיינברג ונרי ברמן ממכון רקח לפיסיקה, פורסם בעיתון היוקרתי Physical Review Letters. המחקר חשף, לראשונה, את ההתנהגות בסביבה הקרובה של קצה הסדק. למעשה, זאת הפעם הראשונה בעולם שאזור זעיר זה, בו שבירת חומרים מתרחשת, נצפה בניסוי מעבדה.

אחד הממצאים החשובים במחקר הוא שקצה הסדק עובר פאזה במהירות התקדמות קריטית, בה הוא משנה לחלוטין את אופיו. מעבר הפאזה אנלוגי למעבר הפאזה המאפיין את המעבר של המים לקרח. "הקושי המרכזי בצפייה בקצה הסדק הוא הגודל המיקרוסקופי של האזור, המסוגל לנוע במהירות הקול (כ-ק''מ/שנייה)", מסביר פרופ' פיינברג. "למרות המדידה המאתגרת, הצלחנו לראשונה לבצע הדמיה של הסדקים הרצים במהירות הקול, וגילינו דרכה את הצורה שבה החומר עצמו מתארגן על מנת למנוע את הלחצים הגדולים הנמצאים בקצה הסדק. כלומר החומר מושפע מהתהליך של יצירת הסדק. הצורה שהתגלתה התבררה כשונה לחלוטין מהציפיות המתוארות בספרות המדעית בעשרות שנים האחרונות".

אין מדובר בעבודה הראשונה של פרופ' פיינברג בנוגע לאינסופיות של מאמצי סדקים. בפרסום קודם בכתב העת היוקרתי Nature, הסביר פרופ' פיינברג כי "כשחקרנו את תופעת החיכוך במעבדה, גילינו שתחילת תהליך ההחלקה, בעצם, מתוארת על ידי התקדמותן של רעידות אדמה השוברות את המגעים בין כל שני גופים המתחככים זה על זה. 'רעידות האדמה' אלו המתחילים בנקודה חלשה ומתקדמים במהירות המתקרבת למהירות הקול. כדי להבין את התנהגותן, המצאנו שיטה המאפשרת לנו לעקוב אחרי מהלכי רעידות האדמה הללו באמצעות צילום מהיר (כמיליון תמונות בשנייה) של שטח המגע בכל נקודת מגע בין שני לוחות המחליקים זה  על זה.. מדידות אלו הראו שרעידות האדמה מהוות את המנגנון שדרכו חיכוך מתנהל. זאת הייתה הפעם הראשונה שמישהו מדד דבר כזה. מעבר לכך, הראנו כי לרעידות אדמה תכונות שמקבילות לחלוטין לתכונותיהם של סדקים נעים. במחקר הנוכחי, ניצלנו את הידע הזה כדי לפענח את התנהגותם של חומרים בהשפעת המאמצים האדירים הנוצרים בקצה של סדק בזמן שבו חומרים נשברים".

למחקר עשויות להיות השלכות רבות, היות ותוצאותיו מערערות את התפיסה הבסיסית בנוגע לתכונותיהם ויציבותם של חומרים. התפיסה המסורתית מניחה כי בזמן השבירה החומר הוא די פסיבי, דהיינו הוא מושפע על ידי הלחצים האדירים המופעלים עליו – אך הוא אינו משפיע על מאמצים אלו, ובוודאי לא אמור היה להשפיע על צורת ההתארגנות של המאמצים המופעלים עליו. "לאור התוצאות המפתיעות של המחקר, אנו חייבים לקחת את ההדדיות הזאת בחשבון", מבהיר פרופ' פיינברג. זאת ועוד, המודלים החדשים שיפותחו יצטרכו לכלול את תהליכי 'מעבר הפאזה' המתרחשים כאשר חומר נכנע ללחצים המופעלים עליו – ואולי זה יהיה המפתח בהבנת השוני הגדול בחוזקם של חומרים – בעיקר בנוגע לחומרים שדומים מאוד בכל יתר התכונות המכאניות המאפיינות אותם.

מחקר עתידי של פרופ' פיינברג ינסה לבחון כיצד ניתן להשפיע על האזור המיקרוסקופי של הסדק על מנת לשנות את ההתנהגות והחוזק של חומרים ברבדים השונים. אפיונו של אזור קריטי זה הוא הצעד הראשון לקראת שינוי תכונותיו בצורה יזומה, אפשרות מרתקת שבעזרתה ייתכן ויתאפשר להנדס בצורה משכילה את התכונות של חומרים חדשים, וליצור חומרים חזקים יותר לתועלת האנושית. פרופ' גאי פיינברג מסכם: "בהרבה מקרים, השגת הבנה חדשה מובילה לדרכים חדשות 'לכוון' ולשנות התנהגות טבעית. אנו מצפים (ומקווים) שהשגת ההבנה החדשה הזאת בהתנהגותו של החומר בקצה של סדק, תוביל לפיתוח של חומרים חדשים שניתן יהיה 'לכוון' את חוזקם".

למאמר המדעי: https://journals.aps.org/prl/abstract/10.1103/PhysRevLett.125.125503

לפרסום בתקשורת: 

ynet: https://www.ynet.co.il/environment-science/article/HyeNPV9Zu

שלושה שודעים, כאן תרבות: https://www.kan.org.il/radio/player.aspx?ItemId=191579

קראו פחות
ראה גם: בתקשורת, מחקר
smoking

"הפילטר הוא אלמנט חשוב בצמצום נזקי העישון, יש צורך בפיתוח פילטרים טובים יותר כמסנני רעלים"

11 פברואר, 2021

מחקר חדש חושף זווית נוספת לנזק הבריאותי החמור שנגרם למעשני הסיגריות. אחד הממצאים המשמעותיים של המחקר נוגע לכך שעשן הסיגריות עלול לפגוע בתקשורת בין תאי החיידקים. ממצא זה רלוונטי בייחוד בעידן המגיפה ומדגיש את החשיבות של הפרעות לנשימה. בנוסף, נמצא כי ככל שהסיגריה עם פילטר יקרה יותר, כך נצפו רמות נמוכות יותר של רעילות

ראה גם: בתקשורת, מחקר
drought. Mike Erskine, unsplash

ד"ר אסף הוכמן: "כמעט כל המודלים מראים יובש קיצוני בחורף הקרוב"

27 אוקטובר, 2021

קרא עוד

היכולת לחזות מה תהיה הטמפרטורה או כמה גשם ירד יותר משבוע או שבועיים קדימה נחשבת לכמעט בלתי אפשרית. למרות זאת, המודלים בהם משתמשים כיום חוקרי האקלים מסוגלים לתת תחזית מדויקת למדי של השינויים הצפויים במערכות מזג האוויר במקום מסוים, גם לתקופות ארוכות. ד"ר אסף הוכמן, קלימטולוג בכיר מהמכון למדעי כדור הארץ באוניברסיטה העברית, מפתח בימים אלה כלים מתמטיים פשוטים באמצעותם ניתן לחקור שינויים רחבים יותר במזג האוויר, מה שנקרא "משטרי אקלים" או "מערכות מזג אוויר".

במאמר מדעי חדש שפורסם לאחרונה ב-Geophysical Research Letters, תחת הכותרת המרתקת "Do Atlantic-European Weather Regimes Physically Exist?", בו לקחו חלק חוקרים וחוקרות מהאוניברסיטה השבדית Uppsala University, ומהמכון הטכנולוגי של קרלסרוהה שבגרמניה (בו סיים ד"ר הוכמן את הפוסט דוקטורט שלו), יחד עם שני מאמרים נוספים שפרסם ד"ר הוכמן לאחרונה, נבחנה ההיתכנות של גישה חדשה לחיזוי מזג אוויר קיצוני לטווח קצר, אך גם  לטווחים "בינוניים", של בין 10 ל-30 ימים (לא ימים ספורים ולא לעונות הבאות). טווחים אלו מאפשרים למקבלי ההחלטות להחליט החלטות חשובות, כמו אם למשל יש היתכנות לסופה גדולה או שרב כבד, בטווח של כשבועיים ויותר.

חיזוי מזג אוויר היום נעשה באמצעות מודלים ממוחשבים, שמשלבים מדדים שונים מהאטמוספירה, למשל טמפרטורה ולחות, כדי לחזות את השתנות מזג האוויר בעתיד. "כל תחזית מזג אוויר בחדשות משתמשת בשיטה שכזאת", מסביר ד"ר הוכמן. במחקר הנוכחי בחנו החוקרים גישה לשילוב בין מודלים ממוחשבים ובין שיטות מתמטיות פשוטות שפיתחו בתחום של חקר מערכות דינמיות, כלומר מערכות שמשתנות עם הזמן. באמצעות הגישה הנ"ל מצאו החוקרים כי קיימות מערכות מזג אוויר מסויימות שניתן לחזות את השתנותם לטווחי זמן בינוניים בדיוק גבוה בהרבה מבעבר, ובכך לשפר משמעותית את תחזית מזג האוויר לטווחי זמן אלו. כמו כן, צוות המחקר טען כי שימוש בגישה שפיתחו ייאפשר לחזות בדיוק גבוה יותר, למשל, עד כמה אירועי מזג אוויר הקרובים עשויים לכלול אירועי גשם קיצוניים.

"אנחנו עוזרים למודלים הקיימים לחזות את העתיד", מוסיף ומסביר ד"ר הוכמן, "אנחנו מוסיפים למודל מידע שהוא לא יודע על אי הוודאות בחיזוי מערכת מזג האוויר, ובכך נוכל לשפר משמעותית את התחזית בטווחי זמן בינוניים, כלומר שבועיים ואפילו שלושה שבועות קדימה. זה טווח זמן משמעותי, קודם כל עבור אזרחים שעושים תוכניות המשלבות שהייה בחוץ, אך גם ובעיקר עבור כל מי שמקבל החלטה לגבי אירוע קיצוני שהולך להגיע לאזורינו. החלטות מתאימות ובזמן מאפשרות הצלת חיים וצמצום נזקים כלכליים".

ד"ר הוכמן משוכנע כי אין בשורות טובות לגבי עונת החורף המתקרבת. "כמעט כל המודלים לעונה הבאה מראים יובש קיצוני", הוא קובע ומוסיף באותה נשימה: "זאת אומרת, חיזוי עונתי הוא משהו שהוא עדיין מורכב, בגלל איך שהאטמוספירה שלנו מתנהגת, והשיטה החדשה שלנו עדיין לא מסוגלת לבדוק זאת, אבל אם נסתכל על כמעט כל המודלים הקיימים השנה נראה יובש קיצוני כמשהו שמתאים לשינויי האקלים באזור שלנו. זה לא אומר שלא יהיו אירועי גשם קיצוניים בתקופה הקרובה, אגב, אלא שכמויות הגשם הכוללות כנראה יהיו נמוכות בחורף 2021-22".

ומה לגבי סופה קרובה בחודש נובמבר, סופות גשמים עזות שבשנים האחרונות קורות יותר ויותר באזורנו? "המחקר שאנחנו עשינו הוא עדיין לא אופרטיבי", הוא מבהיר, "בשלב הבא, כשנוכל להפעיל את השיטה החדשה נוכל להגיד מה יקרה בתקופה הקרובה בדיוק גבוה יותר. כרגע אנחנו מתכננים שיתוף פעולה עם השירות המטאורולוגי בישראל וחוקרים שותפים בגרמניה ובשבדיה, שהמאמר הנוכחי הוא שיתוף פעולה נרחב איתם, כדי לאפשר חיזוי בטווח של החודש הקרוב. חשוב לציין שאחד הדברים שאנחנו בעיקר מתמקדים בהם הם אירועי מזג האויר קיצוני במיוחד, כמו למשל שלג בירושלים, שמאז ומתמיד נחשבים כקשים מאוד לחיזוי. כירושלמי בדימוס אני יכול להעיד על כך. קשה לקבוע כרגע אם בינואר השנה יהיה שלג או לא, אבל אם העבודה שלנו תהפוך לאופרטיבית יהיה קל לקבוע תחזיות שלג לטווחים קצרים יותר, או לפחות לשפר אותן בצורה משמעותית. גם גלי חום בקיץ נוכל לבחון באותה השיטה", מסכם ד"ר הוכמן.

למאמר המדעי: https://agupubs.onlinelibrary.wiley.com/doi/10.1029/2021GL095574

לפרסומים בתקשורת: ynet, בימה

קראו פחות
ראה גם: בתקשורת, מחקר
ivf. by maxpixel

איך נבחר את העובר הבריא ביותר? מחקר ישראלי בוחן דרך חדשנית לבחירת עובר בהפריה חוץ-גופית

27 אוקטובר, 2021

קרא עוד
היכולת של הורים לבחור עובר כחלק מהפריה חוץ-גופית, מעלה שאלות רפואיות ואתיות. מחקר ישראלי חדש בוחן את החידושים בתחום וסיכויי ההצלחה שלהם

ישראל היא אחת מהמדינות המובילות בעולם בביצוע הפריות חוץ-גופיות, בהן מספר ביציות מופרות מחוץ לגוף האם, ולאחר מכן נבחר עובר אחד לקליטה ברחם (השרשה). מזה מספר שנים שהורים פוטנציאליים יכולים לבדוק האם העוברים שלהם נושאים פגמים גנטיים נדירים העשויים להתפתח למחלות קשות, דוגמת סיסטיק פיברוזיס או מחלת טיי-זאקס, כדי להחליט אם להמשיך בלידה. טכנולוגיה חדשה, הקיימת כיום רק בארה''ב, מאפשרת להורים לבדוק האם עוברים הנושאים גורמי סיכון גנטיים למחלות כרוניות נפוצות כמו סוגים שונים של סרטן, סוכרת, מחלת קרון, מחלות לב או סכיזופרניה, ולבחור מהם עובר מתאים, הבריא ביותר.

פרופ' שי כרמי מביה''ס לבריאות הציבור וד''ר אור צוק מהמחלקה לסטטיסטיקה, שניהם מהאוניברסיטה העברית, ביחד עם פרופ' טוד לנץ ממכון פיינשטיין למחקר רפואי בניו יורק, מפרסמים כעת בכתב העת המדעי eLife מחקר הבוחן את היעילות הצפויה של השיטה החדשה, ומספק הערכה מהו הסיכוי שהעובר הנבחר יפתח במהלך חייו מחלה גנטית ספציפית. תהליך בחירה זה נועד להפחית תחלואה עתידית, אך יש לו גם השלכות אתיות וחברתיות משמעותיות, והוא  עשוי לשנות את האופן שבו יתבצע בעתיד תהליך ההפריה החוץ גופית.

החוקרים בחנו תרחיש שבו ההורים מקבלים את הערכת הסיכון של כל עובר לחלות במחלה נתונה. הורים אלה יעמדו אז בפני שתי אסטרטגיות בחירה: לסנן את העוברים להם סיכון גנטי גבוה במיוחד למחלה לא רצויה, ואז לבחור באקראי באחד מהעוברים הנותרים, או לחלופין לבחור מראש את העובר בעל הסיכון הנמוך ביותר. האסטרטגיה הראשונה מורכבת פחות מבחינה אתית, מכיוון שאף עובר לא מסומן כ"טוב ביותר". עם זאת, החוקרים הראו כי בחירה זו לא הפחיתה באופן משמעותי את הסיכון לפתח מחלה. כלומר, מבחינה סטטיסטית עדיף לפעול על פי האסטרטגיה השנייה ולבחור את העובר בעל הסיכון הנמוך ביותר. בדרך זו, תחת תנאים מסוימים ומספר מגבלות מעשיות, ניתן יהיה להוריד את הסיכון לחלות במחלות כמו סכיזופרניה או קרון בכ-40-50%.

יש לציין כי כרגע תהליך זה רלוונטי בעיקר לזוגות צעירים, להם בדך כלל מספר עוברים רב יותר, וכן לזוגות ממוצא אשכנזי, מכיוון שהמחקרים הגנטיים עליהם מתבססת השיטה התבצעו בעיקר באוכלוסיות ממוצא אירופאי.

ביחס להיבטים האתיים והחברתיים שעשויים לעלות מהטכנולוגיה, פרופ' כרמי מסביר כי חוקרים רבים נרתעים מטכנולוגיות הדורשות להחליט אילו עוברים ''אינם ראויים'' שיוולדו. טכנולוגיות מסוג זה מעלות חשש מהתדרדרות ל-"אאוגניקה", תנועה שהיתה פופולרית במחצית הראשונה של המאה ה-20, ובמסגרתה נרצחו או עוקרו בכפייה מאות אלפי אנשים שנחשדו כנחותים מבחינה גנטית. בחירת עוברים על פי מדדי סיכון למחלות נפוצות גם עלולה להוביל לסטיגמטיזציה של חולים, להגדלת אי-שיוויון חברתי, ולבלבול ולתסכול בקרב מטופלים. מאידך, הטכנולוגיה החדשה מהווה, במובן מסוים, התפתחות טבעית של בדיקות לגילוי מוטציות המעלות סיכון לסרטן השד והשחלה שקיבלו זה מכבר לגיטימציה ציבורית. בנוסף, חוקרים אחרים טוענים כי החובה המוסרית של ההורים היא לבחור את העובר בעל הסיכון הנמוך ביותר לחלות.

פרופ' כרמי מוסיף כי בשלב הבא של המחקר יתבצעו "ראיונות עם הורים ורופאים, גם מישראל, כדי לגלות את עמדותיהם בנוגע לשימוש בטכנולוגיה החדשה. בהתחשב במורכבות, אנו קוראים לכל בעלי העניין – רופאים, הורים המעוניינים לעבור הפריה חוץ גופית, איגודים מקצועיים, וקובעי מדיניות – לדון בתוצאות''.

 

קראו פחות
ראה גם: בתקשורת, מחקר
clouds. Daniel Páscoa, unsplash

מחקר חדש חושף את ההשפעות של הקרינה הקוסמית על העננים וחשוב מכך - על האקלים של כדור הארץ!

26 אוקטובר, 2021

קרא עוד

השיח סביב משבר האקלים הולך ותופס מקום נרחב בשיח הציבורי בשנים האחרונות. בעוד לרוב נוהגים לדון בגורמים למשבר כמו פליטת גזי החממה וכריתת יערות, חוקרים מביאים כעת עדות לגורם מפתיע שלא ידענו שצריך לקחת בחשבון - השמש, הכוכבים והעננים. הדבר מפתיע במיוחד, לאור כך שהקונצנזוס בקהילת האקלים עד היום היה שהשפעת הקרינה הקוסמית על גרעיני התעבות לעננים חלשה מכדי להשפיע על האקלים, ולא קיים קשר חזק בין קרינה קוסמית ועננות.

מחקר חדש של פרופ' ניר שביב ממכון רקח לפיזיקה באוניברסיטה העברית בירושלים וחוקרי מכון החלל הלאומי הדני, באוניברסיטה הטכנית של דנמרק, שפורסם לאחרונה בכתב העת המדעי היוקרתי "Scientific Reports", חושף כיצד השמש והכוכבים משפיעים על העננות, ובעקבות כך, על מאזן האנרגיה של כדור הארץ. החוקרים התחקו אחר השלכות התפרצויות של השמש על העננים, וגילו שהתפרצויות אלה מקטינות את שטף הקרינה הקוסמית שמגיע לכדור הארץ. קרינה זו מורכבת מחלקיקים אנרגטיים, שמגיעים לכוכב הלכת שלנו מכוכבים שהתפוצצו בשביל החלב.

למעשה, כאשר משבי רוח השמש מפחיתים את שטף הקרינה קוסמית שמגיע לכדור הארץ, ישנה יצירה מופחתת של ''אירוסולים קטנים'' - צבירים מולקולריים קטנים באוויר שגדלים בדרך כלל עד שאדי מים יכולים להתעבות עליהם, וכך ליצור עננים. החוקרים גילו שניתן לכמת את ההשפעה של התהליך על מאזן האנרגיה של כדור הארץ, באמצעות תצפיות לוויין מפורטות על ידי מערכת סרס (CERES) על לווייני הטרה והאקווה של נאס"א. בעזרת מדידות באור ניראה וכן באינפרה אדום, הצליחו החוקרים לכמת את ההשפעה הזו על מאזן האנרגיה ולראות שישנה עליה במאזן האנרגיה של 2 ואט למטר רבוע (מאד דומה להשפעה של גזי החממה על כדור הארץ). גילוי נוסף הוא שבגלל הרזולוציה הזמנית שנוצרת ממשבי הרוח, ניתן לראות כעת כיצד העננות מגיבה לשינויים בשטף הקרינה הקוסמית, כך שאפשר לראות את התהליך מתרחש, במקום לראות רק את ״התוצר״ שלו.

מחקר זה תומך במעל לשני עשורים של תגליות המצביעות על תפקיד משמעותי של הקרינה הקוסמית בשינויי אקלים על פני כדור הארץ. פרופ' שביב מסכם ואומר כי ״השפעות השמש במחקר זה הן על סקלות זמן קצרות מכדי להשפיע על האקלים לאורך זמן, אך הן ממחישות את המנגנון בו עננות מושפעת מקרינה קוסמית. מנגנון זה פועל להשפיע על האקלים גם על סקלות זמן ארוכות יותר, של עשרות ומאות שנים בעקבות שינויים איטיים בפעילות השמש, וסקלות זמן גיאולוגיות כתוצאה משינויים בשטף שמגיע מחוץ למערכת השמש''.

למאמר המדעי: https://www.nature.com/articles/s41598-021-99033-1

לפרסומים בתקשורת: N12מעריב, news1, בחזית

קראו פחות
ראה גם: בתקשורת, מחקר
covidpills. by Volodymyr Hryshchenko, unsplash

מחקר: מספר תרופות ניסיוניות במקביל לחולים קשה בקורונה – האם זה עוזר?

25 אוקטובר, 2021

קרא עוד
החיפוש אחר תרופה למחלת הקורונה שהובילה למגיפה נמצא בעיצומו. עד כה, הוצעו עשרות אם לא מאות תרופות ניסיוניות במטרה למצוא מזור למחלה, כאשר הרבה מהן כבר הוכנסו ונמצאות בשימוש במחקר קליני בבתי החולים. אך כיצד הן באות לידי שימוש בבתי החולים והאם שילובים אלו מועילים? מחקר חדש מהאוניברסיטה העברית ניסה להעריך את השאלה כיצד משתמשים בתרופות ניסיוניות בבית החולים, בדגש על מה היה המספר התרופות הניסיוניות שקיבל מטופל ממוצע במהלך הגל הראשון של הקורונה, האם חומרת המחלה של הייתה קשורה על מספר התרופות הניסיוניות שקיבל במהלך האשפוז והאם היה קשר בין מספר התרופות שניתנו להישרדות החולים?

המחקר התפרסם לאחרונה בעיתון המדעי Advances in Therapy, ונערך על ידי אור אסולין, סטודנט לרפואה באוניברסיטה העברית, יחד עם צוות חוקרים מהפקולטה לרפואה והמרכז הרפואי שערי צדק, בהובלת פרופ' שרון ענב מהמחלקה לטיפול נמרץ בשערי צדק. בשונה ממאמרים רבים שנכתבו על הקורונה בשנתיים האחרונות, כל הכותבים במחקר זה עמדו בחזית הטיפול בחולים והמאמר נכתב מתוך תצפית לגבי הנעשה בשטח ממקור ראשון. בנוסף, זהו המחקר הראשון שבדק את הקשר בין חומרת החולה לבין מתן תרופות מרובות.

במסגרת המחקר, שנערך בצורה תצפיתית בזמן אמת עם ניתוח נתונים רטרוספקטיבי, נאספו נתונים של 292 חולי קורונה בגירים שנבדקו בבדיקות PCR ואושרו כחולים בנגיף, ממצב קל עד אנוש מהגל הראשון (אושפזו בין התאריכים 1 במרץ עד ל-17 באפריל 2020). החוקרים אספו מידע בדגש על מספר התרופות הניסיוניות או "חמלתיות" שניתנו לחולים במהלך תקופת אשפוזם, ביניהן – הידרוקסיכלורוקווין, אזיטרומיצין, סטרואידים, פלזמה ממחלימים, רמדסיביר ועוד – במקביל או בשלבים מהירים. התברר ש -21% מהמטופלים שאושפזו במהלך הגל הראשון קיבלו שתיים או יותר תרופות ניסיוניות או "חמלתיות". "תרופות חמלתיות ניתנות לחולי קורונה שנמצאים בסכנת חיים, בשלב שבו נגמרו אפשרויות הטיפול המסורתיות או שכולן אינן מספקות, למרות היעדר הוכחה ברורה לתועלת של אותן תרופות עבור החולים", מוסבר במחקר.

במסגרת המחקר הראו החוקרים כי ככל שמצב המטופל היה חמור יותר, כך סיכוייו לקבל יותר מתרופה ניסיונית או חמלתית אחת היו גבוהים יותר. מטופל שלא נזקק לתמיכה נשימתית בכלל היה בעל סיכוי של 3% אחוזים ומטופל שהיה במצב שנזקק להנשמה מכנית או מכונת לב ריאה היה בעל סיכוי של 77.3% לקבל שתי תרופות ניסיוניות או יותר. למעשה, כמעט שליש מחולי הקורונה (31.5%) קיבלו תרופה ניסיונית אחת במהלך האשפוז, ו-20.9% מהחולים קיבלו יותר מתרופה ניסיונית אחת. המספר המירבי של תרופות שניתנו בבת אחת לחולה בודד היה ארבעה – אלו ניתנו לארבעה חולי קורונה במצב קשה.

לצורך הניתוח הסטטיסטי החולים חולקו לשתי קבוצות - קריטיים ולא קריטיים - וכך הראו החוקרים כי המספר הממוצע של התרופות שקיבלו חולים קריטיים היה 1.92 בממוצע לעומת 0.55 בחולים הלא-קריטיים. לבסוף, הם הצליחו להראות כי למספר התרופות הניסיוניות לא היה קשר להישרדות החולים מהמחלה, ואף יותר מכך, כפי שמצוין במחקר: "הממצאים מצביעים על כך שחולים שהיו במצב גרוע יותר עם ההגעה לאשפוז קיבלו יותר תמיכה נשימתית ויותר תרופות ניסיוניות וחמלתיות, שהו זמן ממושך יותר בבית החולים (אשפוז אורך), ושרדו פחות טוב למרות כל המאמצים הרפואיים".

המחקר משקף את המציאות שעלולה להיות בעייתית בבתי החולים בארץ ובעולם – מתן תרופות ניסיוניות מרובות לחולה אחד, עלול לפגוע ביכולת של הרופאים ומבצעי מחקרים הנוגעים לתחלואת קורונה לאמוד את היעילות של כל תרופה בנפרד, ולהבין את הפוטנציאל שלה בריפוי המחלה. על אף שהמחקר לא בדק שאלה זו, ידוע שיש מצבים בהם הטיפול במספר תרופות ניסיוניות ביחד עלול להחסיר מיתרון אפשרי של אחת התרופות, כפי שציינו זאת החוקרים במאמרם: "מתן של יותר מתרופה ניסיונית אחת עשוי לשנות באופן ישיר את השפעתה של תרופה אחרת".

החוקרים הביאו מספר דוגמאות ממחקרים גדולים שמובילים את הטיפול בקורונה כיום, והראו כי גם במחקרים אלה נעשה שימוש ביותר מתרופה ניסיונית אחת. עובדה זו מטרידה שכן תקנון עבור מתן מספר רב של תרופות ניסיוניות במקביל לעולם אינו מהוה תחליף למחקר מבוקר הנעשה על תרופה בודדת.

החוקר אור אסולין הבהיר כי "למרות שהמחקר נעשה במהלך הגל הראשון של הקורונה, אנו רואים היום במהלך הגל הרביעי את חשיבות המחקרים שנעשו במהלך הגל הראשון מבחינת האופציות הטיפוליות הקיימות לנו. המחקר שלנו העלה שאלה לגבי הצורה בה אנחנו משתמשים בתרופות ניסיוניות או רחמניות בבתי החולים והיכולת שלנו להסיק בצורה טובה לגבי כל תרופה ותרופה לאחר מכן. הצוותים הרפואיים וצוותי המחקר מסביב לעולם עושים ימים כלילות במטרה לטפל בחולי הקורונה וחשוב שכעת, אחרי הכאוס הראשוני שאפיין את תחילת המגפה, נסיק מסקנות ונראה כיצד אנחנו משפרים את הטיפול ויכולות המחקר שלנו בשביל שהמאמץ המושקע לא יהיה לשווא".

פרופ' ענב: "ראויה לשבח ועדת הלסינקי והעומד בראשה, על המהירות שבה הם יצרו מסלול לאישור מזורז של מחקרי קורונה. לולא מסלול זה לא ניתן היה לאסוף את הנתונים שאספנו למחקר זה בזמן אמת. תוצאות המחקר מראות את המצוקה הרבה של הרופאים העומדים בחזית הטיפול, כאשר ידיהן ריקות מתחמושת טיפולית יעילה והחולה הולך ומתמסמס בין הידיים. עד היום, למרות שיש 'פרוטוקולים טיפוליים', אין באמת תרופה לחולים הללו וגם אין שילוב של תרופות שהוכח כמציל חיים. יותר ממחצית החולים הקשים (כפי שהוגדרו במחקר) גם מתים. מתן יתר של תרופות לא בהכרח משיג יותר מבחינה בריאותית עבור החולים. לכן, אולי עדיף לתת פחות תרופות לחולי קורונה, אבל לתעד הרבה יותר, כדי שנוכל לצבור יותר ידע בשביל המטופלים הבאים. כך למדנו בעבר על הסרטן והאיידס, שהפכו ממחלות שהיו חשוכות מרפא למחלות שניתן לחיות איתן שנים. גם לגבי הקורונה החשיבה צריכה להיות ארוכת טווח".

 

למאמר המדעי: https://link.springer.com/article/10.1007/s12325-021-01890-9

לפרסום בתקשורת: דוקטורס אונלי, jpostבחזית, e-med, מגזין הבריאות של שרית יוכפז, מבזקים,

קראו פחות
ראה גם: בתקשורת, מחקר
ניתוח. מתוך האתר unsplash

דעה: לא רק המתמחים שחוקים - פרופ' עמיחי שטנר מסביר למה הרפואה שלנו כיום מבריקה, אך כושלת

24 אוקטובר, 2021

 

קרא עוד

אם בארצות שונות ורחוקות זו מזו, וכן למעשה בכל ענפי הרפואה, מוצאים עשרות אחוזים מבין הרופאים והרופאות הסובלים מ"שחיקה", כלל הנראה שאין זה רק "עוד" ממצא סטטיסטי יבש. שחיקה פירושה להגיע ליום העבודה בבית החולים או במרפאה בחוסר חשק, להרגיש עייפות מתמשכת ורצון לסיים את היום כמה שיותר מהר. רופא הסובל משחיקה – לא רק איכות החיים שלו (ושל משפחתו) נפגעת, אלא גם מתלווה לזה אובדן היכולת להתייחס לחולה באופן אישי, חוסר סבלנות, שטחיות, "נפנוף" החולה על ידי מתן הפניות, בדיקות או תרופות, ונטייה מוגברת לשגיאות באבחון ובטיפול כמו שהוכח במחקרים קודמים.

מהצד השני, גם החולים לעיתים קרובות אינם מרוצים. מי מאתנו לא שמע את התיאור של הביקור אצל הרופא השקוע כולו במחשב ובקושי מעיף מבט בחולה או קם מהכיסא? היבט זה פורסם גם במחקרים אשר כיום מכלילים יותר ויותר את נקודת המבט של החולה. איך ייתכן אפוא, שבשנים בהן הרפואה התקדמה לאין שיעור, עם יכולות וויזואליזציה מדהימות של כל פינה בגוף, טיפולים פולשניים הרבה פחות מאשר בעבר שמתבצעים "כהרף עין", תרופות ביולוגיות יעילות שאי אפשר היה אפילו לדמיין אותן לפני שנים, ובנוסף, מאמץ לבסס את ההחלטות על מידע מבוקר ומבוסס – איך ייתכן שדווקא עכשיו נוצר קרע אצל רופאים רבים בעבודתם וביחסיהם ההדדיים עם החולים, קרע שדומה שלא נצפה בעבר ובוודאי לא בממדים כאלה?

נראה שהשינויים המהירים ברפואה הביאו איתם גם כמה יסודות מזיקים אשר למרות כל ההתקדמות, הרופאים עדיין לא הצליחו להתמודד עמם. הנושא מורכב, וכדי ש"לא לשפוך את התינוק יחד עם מי האמבטיה" יש קודם כל להכיר בשפע המרכיבים הטובים, הישגים אשר הם כאן כדי להישאר ואין מי שחולק עליהם. כך, למשל, מעמדו החדש והמשופר של החולה כבעל/ת ידע, דעה ועצמאות להחליט בעזרת הרופאים, או הזמינות בלחיצת כפתור של מידע מפורט על החולה הכולל אשפוזים, תרופות, רגישות יתר, ומהלך של כל בדיקה והשתנותה על פני השנים – אוצר בלום שעוזר מאד בקבלת החלטות. גם הגישה הקלה למאגרי מידע מעודכנים הכוללים למשל הנחיות מקצועיות לטיפול, או מינונים ותופעות לוואי מפורטות של כל תרופה, מהווה זינוק חיובי קדימה, בתנאי שמשתמשים בה כמובן.

אלא שבמקביל הלכו והתפתחו שלוש 'מכשלות' עיקריות אשר נראה שהן אחראיות במידה רבה ל"קרע" השכיח כיום בין הרופא לעבודתו ובינו או בינה – לחולה. הכוונה היא קודם כל לחוסר הזמן של הרופא לעומת הדרישות והמטלות ההולכות ומצטברות; שנית, לאצבע הקלה מאד על ההדק של הפניות לבדיקות ושל רישום תרופות; ולבסוף, המחיר שגובה הופעת המחשב והפיכת יחסי רופא-חולה ליחסי רופא-חולה-מחשב. בעיות אלו כרוכות זו בזו.

ראשית, זמן המפגש במרפאה (אבל גם משך האשפוז שהלך והתקצר עם השנים) קצר מדי. החולים כיום מבוגרים יותר, מורכבים יותר, מטופלים בתרופות רבות יותר, ובדרך כלל התיק הרפואי שלהם מלא וגדוש בתוצאות בדיקות שנעשו בעבר. להתייחסות ראויה לכל אלה נדרש זמן. מה גם שהרופאים היום נדרשים לתת מענה לא רק לבעיה המידית אלא גם ללמד את החולה, להסביר, להמליץ על שיטות יעילות לקידום הבריאות ומניעה כמו אורח חיים בריא, חיסונים, ובדיקות סקירה מסוימות. כל זאת עוד לפני שהזכרנו את השונות האתנית הנפוצה כיום אצלנו ובכל העולם וכרוכה במכשולי שפה והבדלי תרבות אשר דורשים זמן ומאמץ. הפתרון צריך מן הסתם להיות משולב ולכלול הכרה מערכתית של הממשלה והקופות בצרכים, כלומר תוספת זמן וממילא, תקציב. גם הרופאים חייבים לתרום לפתרון. למשל, ניתן בדרך-כלל לקבוע עם החולה מפגש שני (ושלישי) לעיבוד שיטתי של כל הנתונים. אין חולה שלא יעריך את זה. בינתיים, גישה המבוססת על סקרנות, ריכוז, כבוד כנה לחולה, ורצון אמיתי לעשות עבורו את המיטב יחזירו את האמון לחולים, ולרופאים את הרגשת המשמעות שבתפקידם והשליטה על סדר היום. בתי הספר לרפואה שמים את הדגש על איסוף פרטי המחלה ה"ביולוגיים" (איפה הכאב? ממתי? מה מגביר אותו? וכדומה), אלא שלכל חולה יש לפחות עוד שני סיפורים המשוועים לתשומת לב: מי הבן אדם שנמצא מולנו ומאיזה 'מסגרת' של עבר, משפחה, עיסוק הוא או היא מגיעים? ולא פחות חשוב, איך המחלה משפיעה עליו – חרדה או דיכאון למשל נפוצים מאד. לוקח זמן קצר מאד להתייחס גם לשאלות אלו אם רק מכירים בחשיבותם וכמובן שהתגמול לרופא ולחולה כאחד – מובטח.

שנית, הנטייה להרבות בבדיקות, הפניות, ותרופות נובעת לא פעם מקוצר הזמן, מ"רפואה מתגוננת", מתפיסה (שמתבררת לא פעם כשגויה) שזה מה שהחולה רוצה, ומאבדן ביטחון של הרופא ביכולותיו. בדיקה גופנית מלאה אורכת דקות ויחד עם מהלך התלונות על ציר הזמן מספקת מידע חיובי (מועט) ושלילי (תכוף, וחשוב לא פחות). המגע הקרוב בעת הבדיקה גם תורם מאד לקשר ולאמון בין הצדדים ועשוי להפחית בדיקות מיותרות שלא פעם מזהות ממצא שולי, שאיך לא, מוליד סדרה של בדיקות חדשות הכרוכות לא פעם באבדן זמן, חרדה וקרינה.

שלישית ואחרונה, המחשב הוא כלי רב עוצמה אבל עלול גם להסיח את הדעת מהעיקר (האדם החולה). מערכתית, כדאי לשפר תוכנות כדי ש"יטרידו" את הרופא כמה שפחות (לדוגמא, חלונות קופצים שדורשים התייחסות) ויתמכו בהחלטות כמה שיותר (יש מאגרי מידע כאלה). אבל כדאי שגם הרופאים יתאמצו ובאופן "רפלקסיבי" יעיינו קצרות בתיק האלקטרוני לפני כניסת החולה, כולל אולי כמה רישומים קצרים. בדרך זו, בעת המפגש עם החולה, הרופאים יהיו פנויים יותר להקשיב, להתבונן (גם בשפת הגוף), לחשוב, ומה שלא פחות חשוב – להגיב, בהיעדר "מסיחים" בינם לבין המטופל שלהם.

_ _ _

עמיחי שטנר הוא פרופסור מן המניין לרפואה (אמריטוס), ביה"ס לרפואה של האוניברסיטה העברית והדסה, ירושלים וחוקר פעיל בתחומי איכות הטיפול הרפואי בארץ ובחו"ל.

פרסום בתקשורת: ynet

קראו פחות
צילום: דוד פרץ

הפקולטה לחקלאות מזון וסביבה של האוניברסיטה העברית אירחה את שר החקלאות ופיתוח הכפר, עודד פורר

21 אוקטובר, 2021

חוקרי הפקולטה הסבירו לשר על אתגרי החקלאות בעקבות שינויים האקלים, המחקר החדשני והפיתוחים המתהווים באוניברסיטה. השר פורר: "לאוניברסיטה חשיבות עצומה במפת ההזדמנויות שקיימת היום, להעניק יכולות טובות יותר לעולם. לצערי, הממשלה בשנים האחרונות זלזלה בחשיבות הנושא. בניגוד אליהם, אנחנו הולכים להשקיע הרבה מאוד בתחום"

 

Missile. Kurt Cotoaga, unsplash

דעה: שיעור בקבלת החלטות לכבוד יום השנה למשבר הטילים בקובה

20 אוקטובר, 2021

קרא עוד

משבר הטילים בקובה התרחש באוקטובר 1962 כאשר ברית המועצות, תחת הנהגת כרושצ'וב נענתה לבקשת שליט קובה, קסטרו, והקימה על אדמתו ארבעה אתרים לטילים בליסטיים גרעיניים, כ-240 קילומטרים מחופי פלורידה. זאת, במטרה להרתיע את האמריקאים מניסיון לפלוש לקובה ולהפיל את השלטון הפרו-קומוניסטי.

ב-14 באוקטובר, עם גילוי אתרי השיגור לטילים בליסטיים בקובה ואימות שאכן מדובר באתרים מבצעיים, כינס הנשיא קנדי את צוות יועציו הקרובים, שכונה Excomm וכלל 14 אנשים, כדי לדון במצב ולגבש חלופות לפעולה. בדיון הראשון שקיים הצוות דעת מרבית החברים הייתה שארה"ב צריכה להפציץ מהאוויר את אתרי הטילים ולפלוש לקובה. קנדי תמך בכך, אך ביקש לבחון חלופות נוספות לפני קבלת ההחלטה הסופית על דרך הפעולה בה תגיב ארה"ב. למרות המצב הלא צפוי והאיום המתגבש על ארה"ב, פעל הנשיא במספר דרכים במטרה להגיע להחלטה הטובה ביותר ולמנוע הידרדרות נוספת שיכולה הייתה להוביל למלחמה הגרעינית הראשונה בין מעצמות-העל.

Excomm התבקשו לבחון מספר חלופות ולהציג את היתרונות והחסרונות של כל דרך פעולה בפני הנשיא. קנדי בעצמו הקפיד שלא להשתתף בדיונים כדי לא להשפיע על תהליך החשיבה וההחלטה. שנית, הנשיא הנחה את ראשי המטות המשולבים של הכוחות המזוינים לגבש את עמדתם בנפרד ולהציגה בפניו. במקביל, ניהל הנשיא מערכה דיפלומטית חשאית, בה הועברו מסרים חשאיים לכרושצ'וב, ובה דרש קנדי להוציא את הטילים מקובה מבלי להידרש לפעולה צבאית או לעימות בין-מעצמתי גלוי. אולטימטום חשאי נוסף הועבר מטעם קנדי לקסטרו ובו הוצע לו לנתק קשר עם בריה"מ, או לאבד את השלטון בקובה.

בחינת החלופות על-ידי Excomm נמשכה ארבעה ימים. ביום השלישי למשבר נפגש הנשיא עם ראשי המטות המשולבים של הכוחות המזוינים, בהובלת גנרל מקסוול טיילור שהציג את עמדתם: בראייתם קובה מהווה איום ישיר על ארה"ב, ניתן להפיל את קסטרו "ללא כניסה למלחמה כוללת וללא השפעה על דעת הקהל העולמית". לאחר הצגת החלופות, הנשיא פנה בנאום לאומה, הודיע על הימצאותם של טילים גרעיניים סובייטים בקובה, קבע שכל התקפה קובנית תיחשב כהתקפה סובייטית, על כל המשתמע מכך והודיע על החלטת הממשל האמריקאי להטיל על קובה סגר ימי.

בחילופי אגרות חשאיים בין מנהיגי ארה"ב ובריה"מ, ב-26 באוקטובר הציע כרושצ'וב להוציא את הטילים מקובה בתמורה להתחייבות אמריקאית לא לפלוש לקובה ולא לתמוך בכל ניסיון פלישה כזה ודרש לפנות את בסיסי הטילים האמריקאים בטורקיה שהיוו איום ישיר על בריה"מ. קנדי, שלא רצה בעימות "חם", הודיע בפומבי על קבלת התנאי הראשון ובחשאי הודיע לכרושצ'וב גם על קבלת התנאי השני.

ניהול המשבר בצורה שקולה והגעה להחלטה לאחר בחינת כל החלופות מנעו התפרצות אלימה נרחבת: למרות הלחץ שנוצר בקרב בכירי הממשל האמריקני ובניגוד לתיאוריה שבעת משבר הזמן להחלטה קצר, אפשר קנדי לצוות לבחון לעומק חלופות שונות וההחלטה נתקבלה כעבור שלושה ימים בלבד. הנשיא התמודד עם עמדה מיליטנטית של חלק מהאנשים, לרבות ראשי המטות המשולבים אשר תמכו במהלך צבאי לתקיפת הטילים, בעיקר משיקולי שימור ההרתעה האמריקאית מול בריה"מ. אחרים בממשל טענו שיש לפעול דיפלומטית כדי למנוע הסלמה.

הנשיא בחר, לבסוף, בדרך פעולה של דיפלומטיה כפייתית, הפעלה מונעת של כוח בשילוב מסרים דיפלומטיים חשאיים. מדיניות זו מנעה עימות בין-מעצמתי. בעת משבר בעל אופי צבאי נוטים מנהיגים (ויועציהם) לבחור בתגובה צבאית, בעיקר משיקולי שימור ההרתעה. החלטת המנהיג לשקול לעומק את כלל החלופות ולהימנע מעימות צבאי צריכה לשמש נר לרגלי מקבלי ההחלטות בישראל (ובעולם) כיצד נכון להגיב בשעת משבר.

הכותב הוא ד"ר אמנון סופרין – מרצה במחלקה ליחסים בינלאומיים באוניברסיטה העברית, תת אלוף במילואים, שימש כקצין מודיעין שדה ראשי הראשון וכראש אגף המודיעין ב"מוסד".

פרסום בתקשורת: מעריב

קראו פחות
coffe._by_mike_kenneally_unsplash

"בין שתיים לשלוש כוסות קפה ביום זה בריא – בלי סוכר כמובן"

20 אוקטובר, 2021

 

 

קרא עוד

אז האם המדינה תחליט שהחסרונות עולים על היתרונות ותטיל מס על קפה כדי שאנשים יצרכו אותו פחות? במשרד הבריאות התייחסו לכך, ועל פי פרסום ב"מקור ראשון" (ראה למטה), טענו כי "הוחלט למסות משקאות שאין להם כל תרומה תזונתית ובריאותית, ולפיכך הוחלט למסות שתייה מתוקה, שתייה ממותקת בתחליפי סוכר, ומיצי פירות שבהם הסוכר מוגדר כסוכר מוסף מבחינת השפעתו הבריאותית. לא נידון מיסוי על משקאות קפה למיניהם, המכילים גם חלב ותחליפיו שיכולים להיות בעלי ערך תזונתי חיובי".

 

ועדיין, יש כאלה שחוששים כי המדינה תחליט להטיל "מס נזק לבריאות" על משקאות ממותקים. ייתכן שקפה ממכר, אבל האם הוא באמת לא בריא? "לקפה יש תכונות בריאותיות שאין במשקאות ממותקים", גונן על המשקה פרופ' אליוט בארי מהפקולטה לרפואה ומבית הספר לבריאות הציבור באוניברסיטה העברית בירושלים, בראיון ל"מקור ראשון". "הקפה מעורר אנשים, ומסייע במאבק במחלות קשות כמו אלצהיימר. הקפה יכול לגרום לשיפור בפעילות הגופנית וגם להועיל בזירוז חומרים. טקסי שתיית הקפה הם גם עניין חברתי, שמשפר מצב רוח. באיטליה תגלה שזה המשקה החברתי, ויש כללים מתי שותים אותו ומתי לא. אם תבקש קפוצ'ינו בארוחת צהריים, יבינו שאתה זר שמגיע מישראל".

כל סוגי הקפה בריאים?
"אני מתייחס לקפאין: אומרים שהכמות הטובה לשתייה היא בין 200 ל-400 מיליגרם קפה ביום. נשים בהיריון צריכות להפחית ל-200 מ"ג. אז בדרך כלל, בין שתיים לשלוש כוסות ביום זה בריא – בלי סוכר כמובן. הקפה בוודאי הרבה פחות מזיק מאלכוהול וממשקאות ממותקים. אין סיבה להטיל עליו מס".

ובכל זאת, פרופ' אליוט מזהיר כי "יש אנשים שיכולים לפרק קפאין מהר ויש כאלה שמפרקים אותו לאט, ולכן יש מי שאומרים שלא טוב לשתות קפה". 

לפרסום במקור ראשון: https://www.makorrishon.co.il/magazine/dyukan/410079/

מחקר שנערך לאחרונה על סגולותיו של הקפה, באוניברסיטה העברית:

 https://new.huji.ac.il/news/%D7%A7%D7%95%D7%93%D7%9D-%D7%9B%D7%9C-%D7%A7...

קראו פחות
ראה גם: בתקשורת, סגל
Malignant melanoma

השיטה שעשויה להפוך את הדור החדש של טיפולי הסרטן לנגיש יותר לחולים

17 אוקטובר, 2021

קרא עוד
(בתמונה מימין: Pigmented cells of a malignant melanoma metastasis of the occipital lobe of the brain)

מהפכת האימונותרפיה מפיחה רוח חדשה ואופטימית ברפואת הסרטן, אך ישנן מהמורות רבות בדרך: גישה טיפולית זו המתבססת על הפעלת המערכת החיסונית של החולים כנגד הגידול הסרטני, יכולה להצליח אם ורק אם המערכת החיסונית "רואה" את הגידול ומזהה אותו כזר לגוף שבתוכו הוא נמצא. ישנן אמנם דרכים לחדד את כושר הראייה של המערכת החיסונית, אך פתרונות אלה מוגבלים מטבעם, שכן מעצם הגדרתם הם מוכרחים להיות מותאמים אישית לכל חולה וחולה. לאחרונה פיתחו החוקרות פרופ' ירדנה סמואלס וד"ר אביה פרי ממכון ויצמן למדע, יחד עם למחקר פרופ' מאשה ניב מהפקולטה לחקלאות באוניברסיטה העברית, שיטה שעשויה לאפשר לחולים רבים יותר "ליהנות" מאימונותרפיה מותאמת אישית. השיטה החדשה מבוססת על זיהוי "נקודות חמות" לחיסול הסרטן – אפיונים המופיעים בגידולים סרטניים רבים ולכן עשויים לשמש לפיתוח טיפולים המתאימים לקבוצות חולים גדולות. במחקר המתפרסם היום בכתב-העת המדעי Journal of Clinical Investigation, זיהו המדענים באמצעות שיטה זו נקודה חמה המאפיינת תת-סוג אלים במיוחד של סרטן עור מסוג מלנומה.

נקודות חמות הן למעשה מבנים מולקולריים המוצגים על-גבי קרומי תאים סרטניים של חולים רבים ומהווים נקודת תורפה שעשויה לחשוף את הגידול בפני המערכת החיסונית. מבנים אלה אשר מכילים מקטעי חלבון שעברו מוטציות וקרויים ניאו-אנטיגנים, ניתנים לגילוי על-ידי החיילים הקרביים של המערכת החיסונית – תאי T. לאחר זיהוי המטרות, נקשרים תאי T לניאו-אנטיגנים אלה ומחסלים את התאים הסרטניים. פעולה זו של תאי T היא למעשה המטרה הסופית של כל סוגי האימונותרפיה, אך הבעיה היא שמרבית הניאו-אנטיגנים הם בגדר חלבוני "בוטיק", כלומר הם נובעים ממוטציות ייחודיות המאפיינות גידולים ספציפיים, ולכן כאשר משתמשים בהם למטרות טיפוליות – כדי לעורר לפעולה תאי T של חולה מסוים – הטיפול אינו מתאים לחולים נוספים. רק קמצוץ של ניאו-אנטיגנים – אלה הנוצרים כתוצאה ממוטציות שכיחות המאפיינות חולים רבים – יכולים להיחשב בגדר "נקודות חמות", אך קשה ביותר לאתרם. הקושי נובע בחלקו מכך שהם מוצגים על קרומי התאים באמצעות מערכים חלבוניים בשם HLA, שכשלעצמם מופיעים באלפי גרסאות שונות, כך שאם מביאים בחשבון גם את המוטציות הסרטניות המרובות, מתקבלים מיליוני דפוסים מולקולריים אפשריים.

עקב המגוון העצום, מרבית הנקודות החמות התגלו עד כה הודות למאמציה של אלת המזל, כלומר באקראי. במחקר החדש, פיתח צוות המחקר בראשות פרופ' סמואלס מהמחלקה לביולוגיה מולקולרית של התא, גישה לזיהוי שיטתי של נקודות חמות. תחילה השתמשו המדענים באלגוריתמים לחיפוש במאגרי מידע בין-לאומיים המכילים מידע גנטי של אלפי חולי סרטן. החוקרים התמקדו במלנומה, סוג הסרטן הנחקר במעבדתה של פרופ' סמואלס, וחיפשו מוטציות שכיחות באונקוגנים – גנים מחוללי סרטן – המוצגות על-ידי גרסאות שכיחות של מערכי HLA. כך הם זיהו כמה ניאו-אנטיגנים שהיו בגדר מועמדים להיות "נקודות חמות" ובודדו אותם במעבדה כדי לבדוק כיצד, אם בכלל, מגיבים אליהם תאי T. את המחקר הובילה ד"ר פרי, תלמידת דוקטורט מהמעבדה של פרופ' סמואלס, לצד פרופ' ניר פרידמן המנוח מהמחלקה לאימונולוגיה, פרופ' ניב, פרופ' סטיבן רוזנברג מהמכון הלאומי לסרטן של ארה"ב, פרופ' סיריל כהן מאוניברסיטת בר-אילן, ד"ר אנסומן סאתפתי מאוניברסיטת סטנפורד וחוקרים נוספים.

באמצעות גישה חדשה זו זיהו המדענים נקודה חמה שמקורה ב-RAS – אונקוגן המעורב בכשליש מכל מקרי הסרטן על סוגיו השונים. הנקודה החמה שהתגלתה קשורה לגרסה של  RAS הגורמת לסוג אלים במיוחד של מלנומה בכ-20% מהחולים. בשיתוף עם פרופ' פרידמן המנוח ועם ד"ר סאתפתי, בודדו המדענים את הקולטן של תאי T המזהה את הניאו-אנטיגן על גבי תאי המלנומה. לאחר מכן, יצרו תאי T מהונדסים המבטאים את הקולטן והכניסו אותם לכלי מעבדה עם דגימות רקמה מחולי מלנומה מתאימים. בעקבות החשיפה לנקודה החמה עברו תאי T הפעלה והשמידו את תאי הגידול באופן ממוקד, כלומר רק את התאים שנשאו את הנקודה החמה.  

"חשפנו ניאו-אנטיגן המופיע באלפי חולי מלנומה מדי שנה, והראינו כי ניתן להשתמש בו כדי לסמן את תאי הגידול כמטרה להשמדה של המערכת החיסונית", אומרת ד"ר פרי. ויש יתרון חשוב נוסף לשיטה החדשה: מכיוון שהגישה מבוססת על נקודות חמות שמקורן באונקוגנים אשר מתבטאים בכל תא ותא של הגידול, הטיפול צפוי לחסל בסבירות גבוהה את תאי הגידול כולם, ולא רק חלק מתאי הגידול כפי שעלול לקרות בטיפולים המכוונים לניאו-אנטיגנים "בוטיקיים" יותר.

"הגישה החדשה שלנו עשויה להוביל ל'אימונותרפיה להמונים', כלומר לפיתוח קולטנים של תאי T המזהים נקודות חמות ועשויים לשמש לטיפול בקבוצות חולים נרחבות. טיפולים מסוג זה צפויים להיות זולים ופשוטים יותר ליישום מאשר הכנת תאי T מותאמים אישית", אומרת פרופ' סמואלס. "כמו כן, אפשר ליישם גישה זו בסוגי סרטן רבים ושונים, לא רק מלנומה, והיא בשלה לעבור לשלב הפיתוח לקראת שימוש בה בבתי-חולים". במטרה לקדם את המעבר מהמעבדה לקליניקה, חברת "ידע", זרוע מסחור הקניין הרוחני של מדעני המכון, פועלת למסחר את הטכנולוגיה באמצעות חברה המצויה בשלבי הקמה.

במחקר השתתפו גם ארז גרינשטיין וד"ר שלומית רייך זליגר מהמחלקה לאימונולוגיה של המכון; ד"ר מיכל אלון, ד"ר שלי קלאורה, חיה ברבולין, ד"ר רונן לוי ופולינה גרינברג מהמחלקה לביולוגיה מולקולרית של התא של המכון; ג'וי פאי מאוניברסיטת סטנפורד; ד"ר תמיר דיניאן מהאוניברסיטה העברית בירושלים; ד"ר אילון ברנע ופרופ' אריה אדמון מהטכניון; קלאודיה ארנדו-פאק ופרופ' נוריה לופז-ביגאז מהמכון הטכנולוגי של ברצלונה; ד"ר ברקת דסה וד"ר אסתר פלדמסר מהמחלקה לתשתיות מחקר מדעי החיים של המכון; פינג שאנג, ד"ר ג'יימס וילמוט ופרופ' ריצ'ארד סקולייר מאוניברסיטת סידני; ד"ר ישי לוין מהמרכז הישראלי הלאומי לרפואה מותאמת אישית על-שם ננסי וסטיבן גרנד; ד"ר גיל בנדק ופרופ' מיכל לוטם מהמרכז הרפואי האוניברסיטאי הדסה; פרופ' מיטשל לבק מאוניברסיטת ציריך; פרופ' דוד אדמס ממכון סנג'ר של קרן ולקם; וד"ר גורן יונסון מאוניברסיטת לונד.   

לפרסום המחקרי: https://www.jci.org/articles/view/129466

לפרסומים בתקשורת: N12, ערוץ 7,

קראו פחות
ראה גם: בתקשורת, מחקר
tel aviv. by Magnus S, unsplash

בהובלת פרופ נעם שובל: הוקם המרכז לחדשנות עירונית

17 אוקטובר, 2021

קרא עוד
לעיר חכמה יש את היכולת לרתום טכנולוגיות מידע ותקשורת לשיפור בניית הקהילה, הניידות, השירותים הציבוריים, הבריאות והסביבה. יישומי חדשנות עירונית נעים בין ניטור איכות אוויר וכלה בבקרת תאורת רחוב או ניהול תנועה. התשתית הטכנולוגית אינה נראית לצרכני העיר, אך באופן טבעי יש לה השלכות הן על התפתחות העיר והן על התנהגויותינו כיחידים. בחזית היישום הטכנולוגי לערים חכמות נמצאת האוניברסיטה העברית, המנצלת את המומחיות הרב-תחומית שלה כדי להתמודד עם האתגר של חידוש הערים המודרניות. בשל כך, הוחלט להקים לאחרונה את המרכז לחדשנות עירונית בימים אלה באוניברסיטה, מרכז שיפעל בראשות פרופ' נעם שובל מהמחלקה לגאוגרפיה.

המרכז מוגדר כמרכז פקולטאי ומטרת העל שלו היא לנסות לענות על שאלות גדולות בנושאים עירוניים תוך שימוש בעיבוד נתונים ויכולות טכנולוגיות מתקדמות, ויצירת שיתופי פעולה עם המגזר הציבורי והפרטי. בהקמת המרכז וקידום המחקר והפיתוח לוקחים וייקחו חלק חוקרים וחוקרות בעלי שם המתמחים במחקר בסוגיות תחבורה, אקלים, מדיניות ציבורית, ביטחון במרחב הציבורי, תיירות ועוד. 

"בעבודת המרכז משולבים מחקר מדעי וידע טכנולוגי מתקדם", הסביר השבוע פרופ' שובל. "המחקר האקדמי תומך ונתמך ביכולות טכנולוגיות ומאגרי מידע שנמצאים מחוץ לאוניברסיטה, באמצעות שיתופי פעולה עם חברות טכנולוגיות, משרדי ממשלה ורשויות מקומיות. המטרה היא פיתוח מוצרים עירוניים חדשים, כלים ישומיים לטובת הקהילה, לצד ליווי והובלה של תהליכי חדשנות עירונית. כל זאת, מתוך תפישת המהות של 'ערים חכמות' לצד אידיאולוגיה של השתלבות האקדמיה אל הקהילה בה היא ממוקמת. בכך, המרכז יאפשר הבנה טובה יותר של העיר החדשנית, עיר העתיד, המבוססת על ידע ופרדיגמות מחקריות הקיימות באוניברסיטה".

המרכז פועל כיום באחת הסביבות העירוניות המרתקות והמאתגרות - העיר ירושלים - המשמשת כמעבדה ייחודית למחקר, הוראה והתנסות. אחד המחקרים הבולטים המקודמים כיום במרכז בהקשר לעיר הוא של ד"ר רותם בר-אור מהמחלקה לגאוגרפיה באוניברסיטה, בשיתוף פעולה עם החברות Kanarit ו-EnviroManager. מטרת המחקר היא יצירת תמונת מיקרו-אקלים עירוני מלאה, זאת לאור העבודה שהאקלים העירוני כמעט אינו נמדד בעיר (בה פועלות רק שתי תחנות מדידה מטאורולוגיות). כך, לדוגמה, לא ניתן להעריך כיום במדויק את עומסי החום בתוכה, לנטר את יצירת איי החום העירוניים, וקשה לשלב שיקולים תכנוניים במיתון האקלים העירוני ובהתמודדות עם שינויי האקלים הצפויים. כמו כן, תושבי העיר לא יכולים להעריך את מידת החשיפה שלהם לתנאים אקלימיים וסביבתיים שונים אשר יכולים להשפיע על בריאותם באזורים שונים של העיר.

באמצעות חיישנים לאיסוף מדדים סביבתיים (טמפרטורה, לחות יחסית, רעש, זיהום אוויר ועוד), שיותקנו על ציי כלי רכב בפרישה עירונית רחבה, בזמן אמת ולאורך כל שעות היום, מקווה ד"ר בר-אור כי המערכת תוכל לספק נתוני עתק (big data) שיאפשרו קבלת תמונה רחבה ואמינה של המצב הסביבתי ברחבי העיר. באמצעות נתונים אלה, ניתן יהיה לייצר מפת אקלים עירוני ברזולוציה גבוהה הן בזמן והן במרחב; לאתר איי חום עירוניים; לבחון קשרים בין עומסי תנועה ופרמטרים סביבתיים; לבחון קשרים סוציו-אקונומיים ופרמטרים סביבתיים ועוד.

"יש לציין בהקשר זה כי השנה תפתח תוכנית לימוד בינלאומית חדשה לתואר שני בערים חכמות באוניברסיטה העברית, ביוזמת המחלקה לגאוגרפיה ובשיתוף עם המרכז לחדשנות עירונית", מסכם פרופ' שובל.

 פרסומים בתקשורת: ynet,

קראו פחות
ד"ר יובל טבח. צילום באדיבות דוברות האוניברסיטה העברית

הכול למען "מלאכיות הדממה": האם ד"ר יובל טבח בדרך למציאת תרופה לתסמונת רט?

13 אוקטובר, 2021

קרא עוד
חוקרים באוניברסיטה העברית גילו באמצעות שיטה חדשה שיש 30 תרופות בשוק שיש להן פוטנציאל למצוא מזור לחולות רט, אחת המחלות הנדירות והקשות הקיימות כיום הפוגעת בעיקר בבנות. במחקר שפורסם ב-״eLife״, החוקרים מראים איך המהפכה הגנומית שמתחוללת בעת האחרונה, יכולה לשנות  את חוקי המשחק בזיהוי תרופות למחלות גנטיות חשוכות מרפא

מחלות יתומות הן מחלות נדירות ולרב חשוכות מרפא, אבל למרות השכיחות הנמוכה של כל מחלה, ביחד אלפי המחלות הנדירות פוגעות במאות אלפי אנשים רק בישראל. למרות זאת, מספר החולים הקטן מאוד בכל מחלה לרוב מונע מחברות תרופות להשקיע את המשאבים לחקור ולפתח עבורן תרופות. פתרון אפשרי לבעיה הוא סקירה של התרופות הקיימות וזיהוי של אלו שיכולות אולי לטפל גם במחלות יתומות (מקבץ של מחלות נדירות, אשר פוגעות בכאחוז אחד מהאוכלוסיה). במהלך השנים תרופות שנועדו לשימוש אחד והתבררו כמועילות לשימוש נוסף כמו אספירין, תרופה שנועדה לכאב ראש ונמצאת היום בשימוש נרחב לדילול דם. שימוש כזה חוסך את עלויות הפיתוח של תרופה חדשה והטיפול יכול להיות זמין לחולים תוך זמן קצר. עם זאת, כשמדובר במחלות יתומות, קשה לאגד מספיק נבדקים למחקרים קליניים ולכן צריך לבחור בקפידה אילו תרופות מתוך אלפי התרופות הקיימות בשוק היום בעלות הסיכוי הכי גבוה להועיל לחולים. 

במחקר חדש שפורסם במגזין המדעי ״eLife״ פיתחה קבוצת חוקרים תהליך בן שלושה שלבים שנועד לדרג תרופות קיימות לפי הסיכוי שלהן להועיל למחלה יתומה. את המחקר הובילה הדוקטורנטית עירין אונטרמן, בהנחיית ד״ר יובל טבח ופרופ׳ בן ברמן מהפקולטה רפואה באוניברסיטה העברית בירושלים. התהליך החדש מאפשר להגיע בצורה מהירה מחלבון פגוע שגורם למחלה, לרשימה קצרה של תרופות בעלות פוטנציאל לרפא או להפחית את תסמיני המחלה. בשלב הראשון ממפים את החלבונים שגורמים למחלה על ידי אלגוריתם שסורק את הקוד הגנטי של מאות בעלי חיים. מדובר באלגוריתם שפותח במעבדה של ד״ר טבח וכבר הצליח למצוא חלבונים חדשים שקשורים לסרטן השד ומחלות נוספות. בשלב השני, סורקים באמצעות אנליזה חישובית אלפי תרופות, ומזהים אילו תרופות משפיעות על החלבונים ויכולות לשנות את מהלך המחלה. באנליזה דומה זיהו החוקרים תרופות שיכולות להשפיע על מחלת הקורונה, כאב נורופאטי, וכיצד משפיעים החומרים הפעלים של צמח הקאנביס. בשלב השלישי  והארוך ביותר בודקים את השפעת התרופות על התקדמות המחלה בניסוי במעבדה.

המחקר התמקד בתסמונת רט, ונערך בשיתוף פעולה עם פרופ׳ ברוריה בן-זאב, נוירולוגית ילדים מומחית ומנהלת מרפאת הרט הארצית מבית החולים שיבא ועם פרופ׳ חיה ברודי מאוניברסיטת בר אילן שחוקרת תאי עצב ומחלות נדירות. על פי העמותה לתסמונת רט – מלאכיות הדממה, תסמונת רט היא מחלה נוירולוגית התפתחותית הנגרמת על ידי מוטציה גנטית שפוגעת בעיקר בבנות. התסמונת מתבטאת באובדן היכולות המוטוריות, יכולת הדיבור, התפתחות אפילפסיה, עקמת, דלדול עצם, בעיות עיכול ונשימה ובעצם פגיעה רב מערכתית. אי היכולת שלהן לדבר (אף על פי שהן מבינות הכל) הקנתה להן את השם "מלאכיות הדממה". בישראל מוכרות כיום 192 ילדות ונשים המאובחנות עם תסמונת רט, ושני בנים. ב-2021 אובחנו עשר בנות (נכון לאוקטובר 2021). שכיחות המחלה היא כ-1 ל-10,000 לידות של בנות. אי לכך שיעור החולות עומד על 468 חולות נכון ל-2020, קרי, 276 ילדות ונשים חולות בתסמונת רט אך אינן מאובחנות.

זאת ועוד, ביותר מ-90% מהמקרים התסמונת נגרמת על ידי מוטציות שונות בגן MECP2 שנמצא על כרומוזום ה-X. העובדה שמנגנון הפעולה של החלבון הפגוע עדיין אינו מובן לחלוטין לעולמות הרפואה והמדע מהווה אתגר עבור החוקרים שמנסים לחפש תרופה שתחזיר אותו לתפקוד תקין. 

אונטרמן וקבוצת החוקרים ביקשו ליישם ולשפר את התהליך כדי לנסות למצוא תרופות קיימות שיוכלו להשפיע על תסמונת רט. החוקרים מיפו את רשת החלבונים שקשורים למחלה. לשם כך הם הסתכלו על הקוד הגנטי של מאות יצורים וחיפשו אילו חלבונים באדם עברו מסלול התפתחות דומה לחלבון שגורם לתסמונת רט. המהפכה הגנומית מאפשרת לערוך השוואות ענק כאלה, שלפני שנים אחדות לא ניתן היה לדמיין. הם מצאו עשרות חלבונים נוספים שיכולים להיות קשורים לתסמונת.

בשלב השני בדקו אילו מהחלבונים הנוספים מושפעים על ידי תרופות. לשם כך השתמשו במאגרי מידע גדולים. החוקרים גילו שיש 30 תרופות בשוק שיש להן פוטנציאל להועיל לחולות רט. מתוכן, בדקו בשלב השלישי שלוש תרופות במערכת תאי מוח מסוגים שונים עם הפגיעה האופיינית לתסמונת רט. כל שלוש התרופות הצליחו לגרום לתאים החולים להתנהג יותר כמו תאים בריאים ברמה המולקולרית. 

כדי להגיע לשימוש קליני בתרופות שנמצאו לתסמונת רט עדיין צריך לבדוק את השפעתן בניסויים נוספים, אך  המחקר הנוכחי מהווה הוכחה לכך שניתן להגיע מחלבון אחד פגוע לרשימה קצרה של תרופות שעשויות להועיל למחלה במהירות יחסית ובמשאבים מוגבלים. השילוב של שיטות חישוביות ונתוני עתק יאפשר לקצר מאוד את משך הזמן מהבנת הבסיס הגנטי של מחלה למציאת תרופה. כעת המעבדה של ד״ר טבח מרחיבה את התהליך ובודקת אותו על מאות משפחות עם מחלות גנטיות נדירות. החוקרים מלאים תקווה שהתרופות שבדקו יצליחו להקל במעט על תסמיני המחלה.  

סיגל הרץ תירוש, מנכ"לית העמותה לתסמונת רט – מלאכיות הדממה: "אנחנו פועלות לילות כימים לקדם ולממן מחקרים למציאת תרופה לתסמונת רט. אנו אופטימיים היום יותר מתמיד לגבי עתידן של בנותינו, אחיותינו, נכדותינו וחברותינו שמתמודדות עם תסמונת רט. מחקר היום - תרופה מחר".

 

לפרסום המחקרי: https://elifesciences.org/articles/67085.

לפרסומים בתקשורת: דוקטורס אונליללא הגבלה, mednewsהידען, בחזית

 

קראו פחות
ראה גם: בתקשורת, מחקר
פרסום בעיתון מעריב

שנת הלימודים תשפ"ב תיפתח בשינויים!

12 אוקטובר, 2021

קרא עוד

קידום אקדמי גם לפי איכות ההוראה, הסוף לעומס בקורסי "מבוא", הפחתה דרסטית במבחנים "אמריקאים" ושיטה חדשה לחישוב נ"זים

רקטור האוניברסיטה העברית, פרופ' ברק מדינה: "שינוי התרבות הארגונית שלנו בכל הקשור להוראה הוא בנפשנו"

 

הנהלת האוניברסיטה העברית העבירה לאחרונה החלטה על ביצוע שורת צעדים שנועדו לקדם את איכות ההוראה האקדמית, לחזק את הקשר בין המרצים והמרצות לסטודנטים והסטודנטיות, ולעודד אנשי סגל אקדמי לשים דגש גם על המחקר וההוראה בצורה שווה. בתיאום עם הדיקנים וראשי החוגים והמחלקות, החליטה ההנהלה לבחון שיטה חדשה למדידת נקודות הזכות בקורסים מסוימים לפי "עומס למידה" ולא לפי מספר השיעורים בכיתה, לצמצם דרסטית קורסים בהשתתפות של מעל 150 סטודנטים בכיתה (כמו בקורסי מבואות), ולהפחית את השימוש במבחנים רבי-ברירה (מבחנים "אמריקאים") שנערכים בחלקם בשל נוחות מינהלית של הבדיקה. בכל מקרה לא מדובר בהחלטות גורפות והשינויים יבוצעו עם הזמן.

השינוי המשמעותי ביותר שהחליטה הנהלת האוניברסיטה לבצע הוא שכעת לשביעות הרצון מהוראה יהיה משקל מכריע בהחלטות על קבלה לסגל במוסד, ובעיקר על קבלת קביעות וקידום. לסקר שביעות רצון מההוראה, לפיכך, תהיה משמעות רבה יותר להמשך העתיד האקדמי של כל אחד מחברי הסגל האוניברסיטאי מעתה והלאה. כדי לסייע לחברי סגל חדשים שהחלו ללמד בשנים האחרונות, נקבע כי המרצים והמרצות יונחו בהכנת ביוגרפית הוראה (לצד הביוגרפיה המדעית) כחלק מתיק הקידום התעסוקתי שלהם.

זאת ועוד, כדי לחזק את הקשר בין הסטודנטים למרצים, נקבע עוד כי תורחב ההשתתפות של חברי הסגל בתוכנית ההנחיה האישית של סטודנטים, בדומה לאוניברסיטאות מובילות בארה"ב בהן מופעלת תכנית שכזאת, בה כל סטודנט לתואר ראשון זוכה להנחיה של חבר סגל בכל מהלך התואר, ועל הסטודנט והמנחה להיפגש לפחות אחת לסמסטר. הנהלת האוניברסיטה מעוניינת להעביר מסר חד וברור לגבי חשיבות ההשקעה בהוראה וחיזוק הקשר בין המרצים לסטודנטים, ולא רק בפרסום מחקרים בכתבי עת מובילים.

רקטור האוניברסיטה העברית, פרופ' ברק מדינה, הבהיר השבוע כי "הסברה שהשקעה בהוראה איכותית באה על חשבון המחקר היא שגויה, וכמוה הסברה שיש מי שאינם מתייחסים להוראה ברצינות לאור מעמדה של הערכת איכות ההוראה בהחלטות בדבר קביעות וקידום. הוראה איכותית היא קריטית לשם שיפור המחקר, היא הבסיס להצלחה במחקר. הוראה איכותית היא דרך מצוינת להגדיל את הסיכוי שסטודנטים יבחרו להמשיך ללמוד לתארים מתקדמים בהנחיית חבר הסגל, ולתרום בכך ישירות לקידום מחקרו של חבר הסגל".

עוד טען כי "הסטודנטים מצפים מאיתנו להוראה ברמה גבוהה, לדרישות תובעניות שיאתגרו אותם ויספקו אותם אינטלקטואלית. הם מצפים לבחינות הוגנות, שאינן בוחנות יכולת לאתר מסיחי-דעת ולהתגבר על ניסוחים מתחכמים או יכולות שינון בלבד. הסטודנטים מצפים לתיאום בין הקורסים, לכך שלא תהיה חפיפה בין קורסים שונים ולא יהיו טעויות בהנחות לגבי המיומנויות שכבר נרכשו בקורסים קודמים. הסטודנטים מצפים להכיר אותנו ושנכיר אותם, הם מצפים להנחיה אישית על-ידי חברי הסגל. הם מצפים שראשי היחידות האקדמיות ינהלו את ההוראה, ויכירו בכך שתפקידם הוא להבטיח הוראה איכותית, באמצעות קיום סדנאות הוראה יחידתיות, משוב עמיתים מעמיק, שיחות חתך עם סטודנטים וצעדים רבים נוספים. שינוי התרבות הארגונית שלנו בכל הקשור להוראה הוא בנפשנו".

פרסומים בתקשורת - מעריב:

קראו פחות
tel aviv. by alon sin moshe, hebrew university

דעה: המרדף המתמשך אחרי קרקעות עלול להסתיים בבכי

12 אוקטובר, 2021

קרא עוד
היימשך המרדף אחרי קרקעות ולאן הולכים מחירי הדירות? שאלה אקטואלית זאת חוזרת ועולה באחרונה הן על ידי היזמים והבונים והן על ידי מכלול רוכשי הדירות (זוגות צעירים, משפרי דיור ומשקיעים). כדי לענות על השאלה עלינו להבין תחילה את הקשר בין מחירי הקרקעות, שעולים בשנתיים האחרונות בחדות, למחירי הדירות.

המוצר הסופי הנמכר לציבור צרכני המגורים הוא, כמובן, דירות וקרקע היא חומר גלם מרכזי בעלות הקמת הדירות. בישראל למעלה מ- 90% מהקרקעות נמצאות בבעלות המדינה. שיעור הבעלות של המדינה אינו אחיד. באזורי הפריפריה שעור בעלות המדינה מתקרב ל- 100% ובאזורים המכונים אזורי הביקוש, קרי מחוזות תל אביב והמרכז, שעור הבעלות עומד על כ- 80% - 85%. ניהול קרקעות המדינה מבוצע על ידי רשות מקרקעי ישראל (רמ"י), שתפקידה העיקרי הוא לספק קרקע מתוכננת לבנייה. פירוש הדבר הוא שעל רמ"י להפוך קרקע גולמית לקרקע מתוכננת, שאותה ניתן למכור ליזמים שיבנו עליה דירות.

ניהול כלכלי נכון, דהיינו, כזה שתואם את האינטרסים הכלכליים של המדינה, היה צריך להוביל את רמ"י, לייצר מלאי, רצוי גדול, של קרקע מתוכננת, שיאפשר ליזמים להתאים בזמן את היקף הפעילות שלהם לביקושים השוטפים לדירות.

בשלב הזה של הפיכת קרקע גולמית לקרקע מתוכננת, ברת שיווק, טמון עיקר הכשל של רמ"י שלא הצליחה עד כה ליצר מלאי כזה. העדר המלאי מתבטא בין היתר בתנודות חריפות של מחירי הקרקעות. התנודות הללו מתבטאות בהגשת הצעות מחיר במכרזי רמ"י, שמנותקות לעיתים משווי כלכלי, הנובע ממחירי הדירות הנוכחיים, ומשקפות ציפיות לעלייה משמעותית של מחירי הדירות בשנים הקרובות. אולם  בהתנהלות כזאת שמתבססת על הציפיות הללו טמון גם סיכון משמעותי, כפי שיוסבר ויודגם בהמשך.

הגישה הנכונה כלכלית להערכת שווי קרקע, שהיא הבסיס להגשת הצעה במכרז על קרקע, היא גישת החילוץ, שמתבססת על חילוץ שווי הקרקע כ"שארית" (Residual Value) של תחזית המכירות של תמהיל השימושים הסחיר האופטימלי של הקרקע, קרי, דירות, שטחים מבונים מניבים אחרים, בניכוי כלל עלויות ההקמה והרווח היזמי.

שימוש בגישת החילוץ מחייב ניתוח מפורט של הסביבה העסקית גיבוש תמהיל שימושים אופטימלי, הגדרת מסלול מכירות אופטימלי (של מוצרי הנדל"ן) על ציר הזמן, הפחתה מותאמת של עלויות הבנייה והרווח היזמי והיוון תזרים השארית המשקף את שווי הקרקע.

מכאן נובע, שמבחינת היזמים לכיוון ההשתנות החזוי של מחירי הדירות השפעה מכרעת על המחירים המוצעים על ידם, הן במכרזי הקרקעות  של רמ"י והן ברכישת קרקע פרטית.

כדי להדגים את הקשר הגורדי שבין מחירי הדירות למחירים המוצעים על ידי היזמים במכרזי קרקע והסיכון הטמון בהם, להלן דוגמא לחילוץ מחיר קרקע ממחיר מכירה של דירה.

נתוני יסוד:

א.   מחיר מכירה נוכחי של הדירה, כולל מע"מ 17% (אלפי ₪) - 2,340.

ב.   רווח יזמי מתוכנן - 15% ממחיר המכירה נטו.

ג.   שטח דירה - 120 מ"ר.

ד.   עלות בנייה ישירה - 5,000 ₪ למ"ר.

ה.   תוספת בגין שטחי שירות - 20%.

ו.   עלויות עקיפות (אגרות, תכנון, ניהול, שיווק בצ"מ) - 2,000 ₪ למ"ר.

מנתוני היסוד נובע:

א.   סה"כ עלויות הקמה למ"ר - 8,000 ₪.

ב.   סה"כ עלות הקמה לדירה - 960,000 ₪.

ג.   רווח יזמי - 300,000 ₪ לדירה.

חישוב שווי קרקע מחולץ:

 מחיר מכירה נטו  - 2,000,000

-  רווח יזמי - 300,000

-  עלויות הקמה  - 960,000   

שווי קרקע מחולץ -   740,000

שווי קרקע מחולץ זה מותאם כמובן למחיר המכירה הנוכחי ואותו יכול היזם להציע במכרז.

הסיכון טמון בפער הזמן בין רכישת הקרקע למכירה הדירות.

בהנחה שפרק הזמן הצפוי בין רכישת הקרקע להוצאת היתרי בנייה הוא כ- 3 שנים ושהמחירים יעלו במהלך 3 השנים הללו במצטבר ב- 20%.

תחשיב שווי הקרקע יהיה כדלקמן:

מחיר מכירה נטו - 2,400,000

-  רווח יזמי  - 360,000

-  עלויות הקמה -  960,000

שווי קרקע מחולץ - 1,080,000

אם המחירים, ישארו ברמתם הנוכחית (בניגוד לציפיות היזמים) יתקבל התחשיב הבא:

מחיר מכירה נטו - 2,000,000

-  עלויות הקמה - 960,000   

-  תשלום עבור הקרקע - 1,080,000

רווח יזמי  - 40,000-

כלומר, ליזם יהיה רווח יזמי שלילי, שפירושו שחיקת ההון העצמי שהושקע במיזם.

אם המחירים ירדו ב- 10% (וכבר היו דברים מעולם) יתקבל התחשיב הבא:

מחיר מכירה נטו - 1,800,000

-  עלויות הקמה - 960,000   

-  תשלום עבור הקרקע - 1,080,000

רווח יזמי - 240,000-

כלומר, היזם יפסיד בפרויקט זה כ- 240,000 ₪ לדירה.

בהנחה שהיזם מימן כ- 25% מהמיזם בהון עצמי, הון זה ישחק ויעלם.

ציפיות לעליית מחירי הדירות ב- 20% הובילו אפוא לתוספת של 46% לשווי הקרקע המחולץ, לעומת התחשיב המקורי.

ניתוח מכרזי קרקע של רמ"י, במרחב תל אביב-יפו, פתח תקווה, רמת השרון, מודיעין-מכבים-רעות, רמלה ובאר יעקב, שנסגרו בשנים 2015 – 2016, טרום התוכנית "מחיר למשתכן", מעלה שהפער הממוצע בין מחיר השומה (מחושב על יד השמאי הממשלתי) למחיר ההצעה הזוכה עמד על כ- 18%. הפער בין ממוצע ההצעות למחיר השומה היה אפס. בהנחה שמחיר השומה נקבע על פי מחירי הדירות בעת קביעת השומה, משמעות הנתונים הללו היא שבממוצע ציפיות היזמים היו ליציבות במחירי הדירות. לעומת זאת ההצעות הזוכות שיקפו ציפייה לעלייה מצטברת של 8% במחירי הדירות במשך 3 – 4 שנים (פרק הזמן הצפוי כאמור בין זכייה במכרז קרקע מתוכננת להוצאת היתרי בנייה).

ניתוח מכרזי קרקע של רמ"י במרחב תל אביב-יפו, מודיעין-מכבים-רעות, רמת השרון, באר יעקב ואור יהודה, שנסגרו בשנים 2020 ו- 2021, לאחר סיום התכנית "מחיר למשתכן" (בתקופה זאת נמשך שיווק קרקעות במסגרת התכנית "מחיר למשתכן", אולם בהיקף נמוך יותר וכן הוגדל נתח השיווק של קרקע לשוק החופשי), מעלה ,שהפער הממוצע בין מחיר השומה למחיר ההצעה הזוכה עמד על כ- 69%. הפער בין ממוצע ההצעות למחיר השומה היה 54%.

משמעות הנתונים הללו היא שבשנים 2015 – 2016 שיקף ממוצע ההצעות של יזמים ציפיות ליציבות של מחירי הדירות. ההצעות הזוכות שיקפו ציפיות לעליות מחירים של כ- 1.5% - 2.5% לשנה, זאת בדומה לעליית הערך הממוצעת של דירות בישראל, בטווח הארוך, שעמדה בממוצע על כ- 2% - 3%. בשנת 2021 משקפות ההצעות הזוכות במכרזים ציפיות לעליית מחירי הדירות בשיעור מצטבר של כ- 30% במהלך 3 – 4 השנים הקרובות, דהיינו, עלייה שנתית ממוצעת של כ- 6% - 7%.

ממוצע ההצעות משקף ציפיות לעליית מחירי הדירות בשיעור מצטבר של כ- 24%, דהיינו, עלייה שנתית ממוצעת של כ – 5% - 5.5%, דהיינו, התייקרות שנתית גבוהה בהרבה מהממוצע ארוך הטווח.

על רקע נתוני היסוד שהוצגו והמשמעות הכלכלית שלהם, מתחדד באחרונה הוויכוח בין כלכלנים באשר לשאלה אם העלייה המתמשכת בשווי הנכסים, במכלול השווקים (שוק ההון, נדל"ן, נכסים אלטרנטיביים אחרים), משקפת בועת נכסים עצומת מימדים שסופה לפקוע ולהביא לקריסת מחירים משמעותית. הדוגמא המספרית שהוצגה לעיל וכן נתוני המכרזים באזורי הביקוש ממחישים את גודל הסיכון ליזמים, שכן אם אכן תתחולל קריסה כזאת במהלך השנה – שנתיים הקרובות והציפיות לעלייה משמעותית של מחירי הדירות לא תתממשנה, צפויה הזכייה של זוכי המכרזים להסתיים בבכי.

המאמר נכתב על ידי ד"ר יאיר דוכין, ראש תוכנית ה- MBA בהתמחות מימון נדל"ן, בית ספר למנהל עסקים באוניברסיטה העברית.
 

פרסום בתקשורת: גלובס,

קראו פחות
גזירת הסרט. במרכז - נשיא האוניברסיטה העברית פרופ אשר כהן [מימין], וראש העיר ירושלים משה ליאון [משמאל]. צילום - ברונו שרביט, האוניברסיטה העברית

"יעניק לתלמידי העיר י-ם הוראת מדעים מודרנית ברמה גבוהה": הושק מרכז שוורץ/רייסמן לחינוך מדעי

9 יוני, 2021

קרא עוד
ביום שלישי בצהריים (25.5) הושק מרכז שוורץ/רייסמן (מש/ר) לחינוך מדעי בקמפוס ספרא (ג. רם) באוניברסיטה העברית בשיתוף תכנית מורים-חוקרים. מדובר במרכז הרביעי מסוגו בארץ והיחיד בו מלמדים מורים שהם גם חוקרים פעילים באוניברסיטה. המרכז מהווה קמפוס עתידני, אשר יוכל להכיל עד כ-400 תלמידים, המיועד לספק לתלמידי התיכונים בעיר הבירה הוראת מדעים כמותיים איכותית, במתכונת חדשנית וברמה גבוהה. מטרתו של המרכז היא הקניית כלי חשיבה וטיפוח ההון האנושי הירושלמי. בערים ת"א, רחובות, וראשל"צ, בהן כבר פועלים מרכזים דומים, מספר לומדי הפיזיקה גדל בצורה ניכרת בעקבות הקמת המרכזים.

אל אירוע ההשקה הגיעו בכירים רבים, ביניהם נשיא האוניברסיטה פרופ' אשר כהן, ראש העיר מר משה ליאון, יו"ר עמותות מש/ר ונשיא מכון ויצמן לשעבר פרופ' דניאל זייפמן, מנכ"ל האוניברסיטה מר ישי פרנקל, ראש מינהל החינוך בירושלים (מנח"י) אביב קינן והמנהלים האקדמיים של תכנית מורים-חוקרים באוניברסיטה העברית: פרופ' ערן שרון, ראש מכון רקח לפיזיקה באוניברסיטה העברית, ופרופ' נטלי בלבן.

ראש העיר ירושלים, משה ליאון: "אני מברך על השקתו של הקמפוס המיוחד בירושלים, אשר יעניק לתלמידי התיכונים בבירה מסלול איכותי להוראת מדעים כמותיים. נמשיך להוביל עשייה לפיתוח וטיפוח החינוך כבסיס איתן לדור הצעיר".

נשיא האוניברסיטה העברית, פרופ' אשר כהן: "המרכז החדשני יעניק לתלמידי העיר ירושלים הוראת מדעים מודרנית ברמה גבוהה, ומהווה חלק מהעשייה של האוניברסיטה למען העיר וחיזוקה בתחום החינוך. אני מודה לכלל הגורמים שנרתמו להקמת המרכז ולחוקרי האוניברסיטה העברית שלוקחים חלק במיזם החשוב הזה".

ההוראה במרכז תסתמך על גישה ייחודית המשלבת את גישת "מרכזי שוורץ-רייסמן" שפותחה במכון ויצמן למדע (מייושמת ביתר המרכזים), בשילוב עם תוכנית "מורים חוקרים" שפותחה באוניברסיטה העברית בשיתוף עם מנח"י, ואשר הכשירה מורים מצטיינים במדעים המלמדים ב-14 בתי ספר בירושלים. המורים במרכז יהיובעלי תואר דוקטור העוסקים במחקר פעיל במקביל להוראה, בשילוב עם מורים בעלי תארים מתקדמים בתחומי הדעת הרלוונטים. המורים יוכשרו על ידי מש/ר, תוך שימוש בציוד לימודי ובערכות ניסויים והדגמות מתקדמות במיוחד, בכיתות המהוות "חממת הוראת המדע"- הן לתלמידים והן למורים. 50 תלמידי כיתה י' מחמישה בתי ספר החלו ללמוד השנה במרכז הירושלמי החדש, כשבשנה הבאה צפויים ללמוד בו כ-150 תלמידים משמונה תיכונים בעיר. 

"המרכז לא מכוון לאליטה - להיפך. אין בו מיון של תלמידים", מבהירה השבוע מנהלת התוכנית 'מורים-חוקרים' ומתאמת מש/ר מורים-חוקרים בירושלים, ד"ר ענת בר-גיל מהאוניברסיטה העברית, ומוסיפה כי "התלמידים מקבלים יותר שעות הוראה שבועיות מאשר בבתי הספר. הדבר מאפשר גם לתלמידים הזקוקים ליותר זמן להצליח. כמו כן, שיטת הלימוד מבוססת על התנסות מעשית. החיבור לאוניברסיטה מאפשר להעביר לתלמידים רעיונות ופרויקטים שהם בחזית המחקר - למשל העמדת ניסויים ייחודיים באמצעות ידע וחוקרים רלוונטים באוניברסיטה. בנוסף, תתאפשר השתתפות בקורס אקדמי ייעודי לתלמידי תיכון אשר יביא בפניהם טעימות מן המחקרים העדכניים ביותר בתחומי מדעי הטבע".

המרכז צפוי לגדול לאורך השנים הקרובות, וכרגע הוא מהווה שלב מעבר בדרך למרכז קבע גדול שיוכל לשרת את כל תלמידי העיר. עיריית ירושלים הקצתה סכום של כ-2.3 מיליון ש"ח לשם ההקמה הראשונית של המרכז בשטח שהקצתה האוניברסיטה העברית לטובתו. כמו כן, התקבלה תרומה של מעל 600 אלף שקלים מקרן שוורץ-רייסמן. המרכז כולל שלושה חללים מרכזיים המהווים כיתות מעבדה מרווחות ושני חדרי הכנה מהן מגיע הציוד המדעי אל התלמידים בכיתות. מבנה הכיתות תוכנן בצורה ייחודית, והוא מעודד התנסות מעשית תוך כדי עבודת צוות ודיון.

פרסומים בתקשורת: כל העיר,

קראו פחות
Photo by Ivan Bandura on Unsplash

חוקרים מהמכון למדעי החיים פיתחו שיטה לניטור מהיר ויעיל של חומרים מזיקים לבני אדם בדוגמאות סביבתיות

8 יוני, 2021

טיהור שפכים הוא תהליך של הרחקת חומרים מזהמים, כימיקלים וחיידקים המסוכנים לבני אדם ממי הביוב, במטרה להפוך אותם למי קולחין, בהם ניתן לבצע שימוש חוזר בחקלאות או הזרמה לנחלים. טיהור מי שפכים הוא תהליך חשוב והכרחי, כיוון שגם אם אין כוונה לבצע במים שימוש חוזר, רצוי להימנע מחדירה של החומרים המזיקים לסביבה או למי התהום. הואיל ודוגמאות סביבתיות, דוגמת מי שפכים (אבל גם מי ים, קרקע ואוויר), מכילות בדרך כלל מספר עצום של מרכיבים, האנליזה הכימית שלהן היא מסובכת, יקרה וממושכת – ולעיתים קרובות לא יעילה. עקרונית, אפשר לייעל בהרבה את האנליזה אם נתמקד רק במרכיבים הרעילים של הדוגמה.

בליינד דיי

בליינד דיי: בכירי משרד הרווחה והשרותים החברתיים ביקרו בבמרכז הלמידה לעיוור באוניברסיטה

7 יוני, 2021

ביום ראשון (6.6) הידוע כ"בליינד-דיי", יום להכרה בקשיים של אנשים עם מוגבלות ראייה, ביקר אביגדור קפלן, מנכ"ל משרד הרווחה והשרותים החברתיים, במרכז הלמידה לעיוור באוניברסיטה העברית יחד עם צוות מקצועי ממשרדו. מטרת הביקור היתה ללמוד על הקשיים הייחודיים של סטודנטים בעלי מוגבלויות שונות ודרכי ההתמודדות שלהם עם ההשתלבות בחברה ובקהילה. תוך כך, נפגש צוות המשרד עם סטודנטים בעלי מוגבלויות פיסיות, חושיות ושכליות, וסיירו במרכז לעיוור על מנת להבין את חשיבותו וכיצד הוא מסייע לסטודנטים בדרכם המורכבת לשילוב.

ראה גם: סגל, סטודנטים
חדשות סוף השבוע

2 מתוך 5 פריצות הדרך המדעיות של השנה של חוקרי האוניברסיטה העברית! צפו בכתבת חדשות סוף השבוע, ששודרה במוצ"ש 5.6 בערוץ 12

3 יוני, 2021
Jellyfish Galaxies. התמונה באדיבות דר אלעד זינגר ו-Kiyun Yun - סטודנט לדוקטורט בקבוצת המחקר בגרמניה

פרויקט המדוזות הקוסמיות יוצא לדרך, בואו לסייע!

2 יוני, 2021

קרא עוד
קבוצה של מדעניות ומדענים ממכון מקס פלאנק לאסטרונומיה בגרמניה ומהאוניברסיטה העברית מנסה לאתר בימים אלה חובבי מדע מישראל והעולם, שיוכלו לסייע להם לזהות גלקסיות בצורת מדוזה, כחלק מפרויקט "Citizen Science" המשלב אזרחים-מתנדבים בביצוע מחקר מדעי. מדובר בעבודה ייחודית העוסקת בסיווג של סוג מיוחד של גלקסות בשם "Jellyfish Galaxies". הפרויקט נערך בהובלת ד"ר אנאליסה פילפיץ', ראשת קבוצת מחקר במכון מקס פלאנק לאסטרונומיה, וד"ר גאנדאלי ג'ושי, חוקרת פוסט-דוקטורט בקבוצה ובשיתוף עם ד"ר אלעד זינגר ממכון רקח לפיזיקה מהאוניברסיטה העברית. האתר שבו יוצגו המשימות של הפרויקט זמין בשפות עברית, אנגלית וגרמנית.

"יצאנו בגרסה פומבית של הפרויקט על פלטפורמת Zooniverse", מסביר השבוע ד"ר זינגר. "המחקר שלנו מתבצע בעזרת סימולציות מחשב של היקום, דרכן ניתן ללמוד על הדרכים השונות שגלקסיות נוצרות ומתפתחות ביקום, הן בעקבות תהליכים תוך-גלקטיים והן בהשפעת הסביבה שלהן. גלקסיות ביקום הינן בעלות צורות שונות ומשונות. לחלקן יש צורה מאוד לא-סימטרית, המאופיינת ב'זנבות' ארוכים של חומר שנפרד מגוף הגלקסיה המרכזי, שמורכב מכוכבים וגז. צורת מדוזה זו, אנו מאמינים, קשורה לתהליכים פיזיקאליים הנובעים מהאינטראקציה של הגלקסיה עם סביבתה. על מנת לזהות וללמוד את התהליכים הללו, אנו צריכים להבדיל בין גלקסיות עם צורה רגילה לאלו עם צורת 'מדוזת-ים'. לשם כך, נרצה להיעזר בציבור הרחב ובאנשים חובבי מדע שיוכלו לבחון תמונות של גלקסיות, שנוצרו בסימולציות על גבי מחשבי-על, ודרך הראייה בלבד יוכלו לסווג את הגלקסיות. ניתן להתחבר לפרויקט מרחוק, דרך מחשב אישי או מכשיר נייד, ולסייע לנו מכל מקום ובכל זמן. עזרו לנו למצוא גלקסיות הדומות למדוזות!"

קישור: https://www.zooniverse.org/projects/apillepich/cosmological-jellyfish

לפרסום בתקשורת - ynet.

קראו פחות
גג פנאי

גן עדן על הגג: הפקולטה לרפואה חונכת שטח פנאי מעוצב אדריכלית לסטודנטים על גג בניין הספרייה בקמפוס עין כרם

1 יוני, 2021

הפקולטה לרפואה של האוניברסיטה העברית בעין כרם ידועה באיכותה האקדמית הבלתי מתפשרת ובמצוינות הסטודנטים ואנשי המקצוע שהיא מטפחת תחתיה, אך גם בצפיפות שנגרמת בעקבות מיקומה בקמפוס אוניברסיטאי קטן בצמוד לשטח המרכז הרפואי הדסה. לסטודנטים הלומדים בפקולטה אין הרבה שטחים שמוקדשים לזמן פנאי בהם הם יכולים להירגע בין השיעורים, כיוון שכיתות הלימוד ומעבדות המחקר תופסות את רוב המרחב הציבורי. דיקנית המשנה של הפקולטה לרפואה, ד"ר רונית הראל, בגיבוי של הנהלת הפקולטה, מצאה פתרון יצירתי להיעדר שטחי פנאי לסטודנטים. אין שטח? נקים גינה בגג!

Image by RSunset from Pixabay

מחקר חדש של ד"ר יונתן פרידמן מהפקולטה לחקלאות מזון וסביבה חושף איך אינטראקציות בין חיידקים יכולות לחזות שינויים אבולוציוניים במיקרוביום

1 יוני, 2021

כל אורגניזם בכדור בארץ, חיה, צמח או סביבה, הוא בית לחברות חיידקים מורכבות, הידועות בכינוי המיקרוביום. לחברות חיידקים אלו יש השפעה מכרעת על בריאותם של המאחסנים שלהם, ועל תפקודן של מערכות אקולוגיות גלובליות מכיוון שהן מעורבות במגוון רחב של תהליכים חשובים, דוגמת דישון קרקעות ופירוק מזון במערכת העיכול של בני אדם ובעלי חיים. לכן, בשנים האחרונות, מושקעים מאמצים רבים בהנדסת חברות חיידקים סינטטיות, שלא נוצרות באופן אורגני, בעלות הרכב חיידקים שנבחר על מנת לבצע פעולות מועילות כמו נטרול מזהמים סביבתיים, פירוק פסולת, ועיכוב של מחוללי מחלות.

באנר

מרכז ״אקורד״: כיצד עוצרים את ההידרדרות במערכת היחסים שבין יהודים וערבים?

24 מאי, 2021

שותפות ושותפים שלום,


אני כותב לכם בימים אלה של מלחמה בין ישראל לחמאס ואלימות בין אזרחים יהודים וערבים בישראל, כדי לשתף אתכם בכלים שפתחנו על מנת לסייע לשחקנים בשדה לעצור את ההידרדרות במערכת היחסים שבין יהודים וערבים ולקדם חברה משותפת.

potato

איך מרגיש תפו"א? חוקרים מהפקולטה לחקלאות פיתח חיישנים ביולוגיים בתפוחי אדמה ע"י הנדסה גנטית, שמתריעים בזמן אמת על מצוקה של הצמח

9 מאי, 2021

הפרסום בטוויטר של נאסא

המחקר שהלהיב את NASA: שיטה חדשה מאפשרת למפות מהחלל אגמים מדבריים ברחבי העולם

6 מאי, 2021

קרא עוד
אגמים באזורים מדבריים הם בדרך כלל רדודים (מספר מטרים) ושטוחים מאוד, ובעיקר מרוחקים מאזורים מיושבים. רוב הזמן הם ריקים לגמרי ממים, אך מדי פעם הם מתמלאים על ידי שיטפונות נדירים הזורמים במדבר. כמות זו כמובן אינה מספקת כדי להגיע למקום עם ספינה, ולמפות את צורת הקרקעית של אגמים כאלה – כך שאנו לא יכולים למדוד ולקבוע בצורה סבירה כמה מים האגמים אוצרים בכל רגע נתון.

"בדרך כלל, שיטפון מדברי אובד אל תוך קרקעית הנחל ונספג אל התשתית שלו או מתאדה, ולכן נעלם במורד נהרות מדבריים. פעם בכמה שנים שיטפון שכזה עשוי להגיע לאגם מדברי רדוד הנמצא במורד הנחל ולמלא אותו ובהדרגה, מים אלו שנעמדו באגם, מתאדים ממנו. כך יכול גם, לדוגמא, להיווצר נווה מדבר", מסביר קוקו (משה) ארמון מהמכון למדעי כדור הארץ באוניברסיטה העברית. "אגמים מדבריים עשויים לשמש אותנו בתור מאגרי מים טבעיים גדולים, והם מהווים בית למגוון גדול מאוד של מינים של צמחים ובעלי חיים מדבריים שמצליחים לשגשג רק בזמן שיטפונות. אגמים אלה משמשים חוקרי אקלים על מנת להבין מה היה האקלים בתקופות קדומות ולנסות להשליך מכך על העתיד. לדוגמא, אם מזהים תקופה בה האגם היה מלא באופן תדיר, אנחנו יכולים להבין שהאקלים היה רטוב יותר. אך 'יותר' הוא מושג יחסי ומטרתנו היא לקבוע כמה רטוב היה באותם מקומות".

כדי להבין מהי כמות המים באגם מדברי נדרש לדעת כיצד נראית הטופוגרפיה המדויקת של הקרקעית שלו – עבודה שנחשבת קשה מאוד לביצוע באגמים מדבריים. קוקו (משה) ארמון ביצע לאחרונה מחקר בו הוא בחן שיטה מקורית לקביעת הטופוגרפיה של אגמים מדבריים. לפני כשנה הוא ועמיתיו פרסמו מאמר מדעי שהופיע על השער של כתב העת "Geophysical Research Letters". כעת המאמר והשיטה המקורית זוכים לחשיפה מחודשת על ידי סוכנות החלל האמריקאית NASA, שפרסמה כתבה על כך היום (שלישי) ב-NASA Earth Observatory. את המחקר שלו ביצע ארמון יחד עם (לפי הסדר במאמר) ד"ר אלעד דנטה (המכון למדעי כדור הארץ באוניברסיטה העברית, המכון הגיאולוגי ומכון שמיר),  יובל שמילוביץ' (המכון למדעי כדור הארץ באוניברסיטה העברית והמכון הגיאולוגי), ד"ר עמית מושקין (המכון הגיאולוגי), פרופ' טים כהן (אוניברסיטת וולונגונג שבאוסטרליה), פרופ' אפרת מורין ופרופ' יהודה אנזל (שניהם מהמכון למדעי כדור הארץ באוניברסיטה העברית). 

המחקר התחיל למעשה לפני כשנתיים, אז שוגר לוויין חדש של נאס"א (ICESat-2) שתפקידו המקורי היה למדוד באופן מדויק מאוד את גובהם של הקרחונים בקטבים - כדי להבין טוב יותר איך משפיעה ההתחממות הגלובלית על אובדן והדקיקות של הקרח בקטבים. מדידות הגובה המדויקות התאפשרו באמצעות לייזר המוקרן מהחלל אל פני השטח של כדור הארץ. כך, אם מודדים את הזמן שלוקח לקרן הלייזר לחזור מפני השטח של כדור הארץ אל הלוויין, אפשר לחשב במדויק את גובה פני השטח. הלוויין ייחודי בכך שהוא מודד את גובה פני השטח בצורה מדויקת מאוד, בעזרת קרן לייזר ירוקה. מאחר שאור ירוק מסוגל לחדור כמה מטרים לתוך מים ועדיין לחזור אל הלוויין, ניתן לקבל דרך הלוויין מדידות גובה מדויקות אפילו מתחת למים, בצפיפות גבוהה מאוד לאורך מסדרונות מדידה צרים.

"חדירה של האור לעומק של מטרים בודדים הוא כל שהיינו זקוקים לו במקרה של אגמים רדודים", מסביר ארמון ומוסיף כי "באמצעות התוצאות שהתקבלו מהלוויין החדש הצלחנו למצוא, לנתח ולתאר במחקרנו את הקשר בין תדירות הופעת המים בכל אזור באגם (מתוך סדרה ארוכה של תצלומי לוויינים אחרים של נאס"א, לאורך השנים), ובין הגובה של אותם אזורים (מתוך הלוויין החדש). ברגע שאנחנו יודעים מהו הקשר, אנחנו יכולים לחשב באופן מדויק את העומק של כל נקודה באגם, אפילו שמדידת העומק המקורית מתבצעת רק לאורך מסדרונות צרים בו, ואפילו אם האגם מלא במים".

החוקרים השתמשו בשיטה שפיתחו למפות את הקרקעית של האגם המדברי הרדוד הגדול בעולם - ימת אייר שבאוסטרליה, שגודלו כמעט שליש משטחה של מדינת ישראל, וקיבלו תוצאות שהן כמעט בוודאות, לדברי החוקרים, טובות יותר מאלה שנמדדו באגם עצמו באמצעות ספינות מחקר בשנות ה-70 של המאה הקודמת. בעקבות התוצאות החליטו החוקרים למפות עוד שני אגמים מדבריים שעד כה לא הייתה שום דרך להבין מהי כמות המים האצורה בהם. אחד מהם נקרא סבחת אל-מלח, הנמצא במדבר הסהרה באלג'יריה והשני נקרא לאגו קויפסה ונמצא באלטיפלנו היבש בבוליביה, על מסלול הטיולים של רבים מהמוצ'ילרים הישראלים בדרום אמריקה. לגבי לאגו קויפסה, לדוגמה, הצליחו החוקרים לגלות שכמות המים שיכולה להאגר באגם גדולה ב-50% ממה שנהוג היה לחשוב עד היום. כמות כזאת כנראה מילאה את האגם לפני כ-12,000 שנים, אך המים נעלמו בהדרגה וכיום האגם מתמלא רק באופן חלקי.

ארמון מסכם וקובע כי "השיטה שפיתחנו יכולה לשמש למיפוי הקרקעית של אגמים מדבריים ברחבי העולם, ולעזור לנו להבין מה היה האקלים באותם אזורים בעולם בעבר ואולי אפילו בעתיד. אנחנו בטוחים שנצליח לפתח את השיטה עם הזמן, זוהי רק ההתחלה. כדי להיערך טוב יותר לשינויי האקלים באזורים מדבריים אנחנו חייבים לדעת כמה מים טבעיים קיימים בהם, אך עד היום היה קשה מאוד לעשות זאת. בעתיד נדע להעריך ברמת דיוק גבוהה את כמות המים בכל האגמים המדבריים ברחבי העולם".

הפרסום ב-NASA - earthobservatory.nasa.gov:

https://earthobservatory.nasa.gov/images/148230/sizing-up-remote-lakes

לפרסום המאמר המדעי: https://agupubs.onlinelibrary.wiley.com/doi/10.1029/2020GL087367

לפרסום בתקשורת:

https://www.ynet.co.il/article/SyHOhyZOd

קראו פחות
הפרסום בטוויטר של נאסא

המחקר שהלהיב את NASA: שיטה חדשה מאפשרת למפות מהחלל אגמים מדבריים ברחבי העולם

6 מאי, 2021

קרא עוד
אגמים באזורים מדבריים הם בדרך כלל רדודים (מספר מטרים) ושטוחים מאוד, ובעיקר מרוחקים מאזורים מיושבים. רוב הזמן הם ריקים לגמרי ממים, אך מדי פעם הם מתמלאים על ידי שיטפונות נדירים הזורמים במדבר. כמות זו כמובן אינה מספקת כדי להגיע למקום עם ספינה, ולמפות את צורת הקרקעית של אגמים כאלה – כך שאנו לא יכולים למדוד ולקבוע בצורה סבירה כמה מים האגמים אוצרים בכל רגע נתון.

"בדרך כלל, שיטפון מדברי אובד אל תוך קרקעית הנחל ונספג אל התשתית שלו או מתאדה, ולכן נעלם במורד נהרות מדבריים. פעם בכמה שנים שיטפון שכזה עשוי להגיע לאגם מדברי רדוד הנמצא במורד הנחל ולמלא אותו ובהדרגה, מים אלו שנעמדו באגם, מתאדים ממנו. כך יכול גם, לדוגמא, להיווצר נווה מדבר", מסביר קוקו (משה) ארמון מהמכון למדעי כדור הארץ באוניברסיטה העברית. "אגמים מדבריים עשויים לשמש אותנו בתור מאגרי מים טבעיים גדולים, והם מהווים בית למגוון גדול מאוד של מינים של צמחים ובעלי חיים מדבריים שמצליחים לשגשג רק בזמן שיטפונות. אגמים אלה משמשים חוקרי אקלים על מנת להבין מה היה האקלים בתקופות קדומות ולנסות להשליך מכך על העתיד. לדוגמא, אם מזהים תקופה בה האגם היה מלא באופן תדיר, אנחנו יכולים להבין שהאקלים היה רטוב יותר. אך 'יותר' הוא מושג יחסי ומטרתנו היא לקבוע כמה רטוב היה באותם מקומות".

כדי להבין מהי כמות המים באגם מדברי נדרש לדעת כיצד נראית הטופוגרפיה המדויקת של הקרקעית שלו – עבודה שנחשבת קשה מאוד לביצוע באגמים מדבריים. קוקו (משה) ארמון ביצע לאחרונה מחקר בו הוא בחן שיטה מקורית לקביעת הטופוגרפיה של אגמים מדבריים. לפני כשנה הוא ועמיתיו פרסמו מאמר מדעי שהופיע על השער של כתב העת "Geophysical Research Letters". כעת המאמר והשיטה המקורית זוכים לחשיפה מחודשת על ידי סוכנות החלל האמריקאית NASA, שפרסמה כתבה על כך היום (שלישי) ב-NASA Earth Observatory. את המחקר שלו ביצע ארמון יחד עם (לפי הסדר במאמר) ד"ר אלעד דנטה (המכון למדעי כדור הארץ באוניברסיטה העברית, המכון הגיאולוגי ומכון שמיר),  יובל שמילוביץ' (המכון למדעי כדור הארץ באוניברסיטה העברית והמכון הגיאולוגי), ד"ר עמית מושקין (המכון הגיאולוגי), פרופ' טים כהן (אוניברסיטת וולונגונג שבאוסטרליה), פרופ' אפרת מורין ופרופ' יהודה אנזל (שניהם מהמכון למדעי כדור הארץ באוניברסיטה העברית). 

המחקר התחיל למעשה לפני כשנתיים, אז שוגר לוויין חדש של נאס"א (ICESat-2) שתפקידו המקורי היה למדוד באופן מדויק מאוד את גובהם של הקרחונים בקטבים - כדי להבין טוב יותר איך משפיעה ההתחממות הגלובלית על אובדן והדקיקות של הקרח בקטבים. מדידות הגובה המדויקות התאפשרו באמצעות לייזר המוקרן מהחלל אל פני השטח של כדור הארץ. כך, אם מודדים את הזמן שלוקח לקרן הלייזר לחזור מפני השטח של כדור הארץ אל הלוויין, אפשר לחשב במדויק את גובה פני השטח. הלוויין ייחודי בכך שהוא מודד את גובה פני השטח בצורה מדויקת מאוד, בעזרת קרן לייזר ירוקה. מאחר שאור ירוק מסוגל לחדור כמה מטרים לתוך מים ועדיין לחזור אל הלוויין, ניתן לקבל דרך הלוויין מדידות גובה מדויקות אפילו מתחת למים, בצפיפות גבוהה מאוד לאורך מסדרונות מדידה צרים.

"חדירה של האור לעומק של מטרים בודדים הוא כל שהיינו זקוקים לו במקרה של אגמים רדודים", מסביר ארמון ומוסיף כי "באמצעות התוצאות שהתקבלו מהלוויין החדש הצלחנו למצוא, לנתח ולתאר במחקרנו את הקשר בין תדירות הופעת המים בכל אזור באגם (מתוך סדרה ארוכה של תצלומי לוויינים אחרים של נאס"א, לאורך השנים), ובין הגובה של אותם אזורים (מתוך הלוויין החדש). ברגע שאנחנו יודעים מהו הקשר, אנחנו יכולים לחשב באופן מדויק את העומק של כל נקודה באגם, אפילו שמדידת העומק המקורית מתבצעת רק לאורך מסדרונות צרים בו, ואפילו אם האגם מלא במים".

החוקרים השתמשו בשיטה שפיתחו למפות את הקרקעית של האגם המדברי הרדוד הגדול בעולם - ימת אייר שבאוסטרליה, שגודלו כמעט שליש משטחה של מדינת ישראל, וקיבלו תוצאות שהן כמעט בוודאות, לדברי החוקרים, טובות יותר מאלה שנמדדו באגם עצמו באמצעות ספינות מחקר בשנות ה-70 של המאה הקודמת. בעקבות התוצאות החליטו החוקרים למפות עוד שני אגמים מדבריים שעד כה לא הייתה שום דרך להבין מהי כמות המים האצורה בהם. אחד מהם נקרא סבחת אל-מלח, הנמצא במדבר הסהרה באלג'יריה והשני נקרא לאגו קויפסה ונמצא באלטיפלנו היבש בבוליביה, על מסלול הטיולים של רבים מהמוצ'ילרים הישראלים בדרום אמריקה. לגבי לאגו קויפסה, לדוגמה, הצליחו החוקרים לגלות שכמות המים שיכולה להאגר באגם גדולה ב-50% ממה שנהוג היה לחשוב עד היום. כמות כזאת כנראה מילאה את האגם לפני כ-12,000 שנים, אך המים נעלמו בהדרגה וכיום האגם מתמלא רק באופן חלקי.

ארמון מסכם וקובע כי "השיטה שפיתחנו יכולה לשמש למיפוי הקרקעית של אגמים מדבריים ברחבי העולם, ולעזור לנו להבין מה היה האקלים באותם אזורים בעולם בעבר ואולי אפילו בעתיד. אנחנו בטוחים שנצליח לפתח את השיטה עם הזמן, זוהי רק ההתחלה. כדי להיערך טוב יותר לשינויי האקלים באזורים מדבריים אנחנו חייבים לדעת כמה מים טבעיים קיימים בהם, אך עד היום היה קשה מאוד לעשות זאת. בעתיד נדע להעריך ברמת דיוק גבוהה את כמות המים בכל האגמים המדבריים ברחבי העולם".

הפרסום ב-NASA - earthobservatory.nasa.gov:

https://earthobservatory.nasa.gov/images/148230/sizing-up-remote-lakes

לפרסום המאמר המדעי: https://agupubs.onlinelibrary.wiley.com/doi/10.1029/2020GL087367

לפרסום בתקשורת:

https://www.ynet.co.il/article/SyHOhyZOd

קראו פחות
הפרסום בטוויטר של נאסא

המחקר שהלהיב את NASA: שיטה חדשה מאפשרת למפות מהחלל אגמים מדבריים ברחבי העולם

6 מאי, 2021

קרא עוד
אגמים באזורים מדבריים הם בדרך כלל רדודים (מספר מטרים) ושטוחים מאוד, ובעיקר מרוחקים מאזורים מיושבים. רוב הזמן הם ריקים לגמרי ממים, אך מדי פעם הם מתמלאים על ידי שיטפונות נדירים הזורמים במדבר. כמות זו כמובן אינה מספקת כדי להגיע למקום עם ספינה, ולמפות את צורת הקרקעית של אגמים כאלה – כך שאנו לא יכולים למדוד ולקבוע בצורה סבירה כמה מים האגמים אוצרים בכל רגע נתון.

"בדרך כלל, שיטפון מדברי אובד אל תוך קרקעית הנחל ונספג אל התשתית שלו או מתאדה, ולכן נעלם במורד נהרות מדבריים. פעם בכמה שנים שיטפון שכזה עשוי להגיע לאגם מדברי רדוד הנמצא במורד הנחל ולמלא אותו ובהדרגה, מים אלו שנעמדו באגם, מתאדים ממנו. כך יכול גם, לדוגמא, להיווצר נווה מדבר", מסביר קוקו (משה) ארמון מהמכון למדעי כדור הארץ באוניברסיטה העברית. "אגמים מדבריים עשויים לשמש אותנו בתור מאגרי מים טבעיים גדולים, והם מהווים בית למגוון גדול מאוד של מינים של צמחים ובעלי חיים מדבריים שמצליחים לשגשג רק בזמן שיטפונות. אגמים אלה משמשים חוקרי אקלים על מנת להבין מה היה האקלים בתקופות קדומות ולנסות להשליך מכך על העתיד. לדוגמא, אם מזהים תקופה בה האגם היה מלא באופן תדיר, אנחנו יכולים להבין שהאקלים היה רטוב יותר. אך 'יותר' הוא מושג יחסי ומטרתנו היא לקבוע כמה רטוב היה באותם מקומות".

כדי להבין מהי כמות המים באגם מדברי נדרש לדעת כיצד נראית הטופוגרפיה המדויקת של הקרקעית שלו – עבודה שנחשבת קשה מאוד לביצוע באגמים מדבריים. קוקו (משה) ארמון ביצע לאחרונה מחקר בו הוא בחן שיטה מקורית לקביעת הטופוגרפיה של אגמים מדבריים. לפני כשנה הוא ועמיתיו פרסמו מאמר מדעי שהופיע על השער של כתב העת "Geophysical Research Letters". כעת המאמר והשיטה המקורית זוכים לחשיפה מחודשת על ידי סוכנות החלל האמריקאית NASA, שפרסמה כתבה על כך היום (שלישי) ב-NASA Earth Observatory. את המחקר שלו ביצע ארמון יחד עם (לפי הסדר במאמר) ד"ר אלעד דנטה (המכון למדעי כדור הארץ באוניברסיטה העברית, המכון הגיאולוגי ומכון שמיר),  יובל שמילוביץ' (המכון למדעי כדור הארץ באוניברסיטה העברית והמכון הגיאולוגי), ד"ר עמית מושקין (המכון הגיאולוגי), פרופ' טים כהן (אוניברסיטת וולונגונג שבאוסטרליה), פרופ' אפרת מורין ופרופ' יהודה אנזל (שניהם מהמכון למדעי כדור הארץ באוניברסיטה העברית). 

המחקר התחיל למעשה לפני כשנתיים, אז שוגר לוויין חדש של נאס"א (ICESat-2) שתפקידו המקורי היה למדוד באופן מדויק מאוד את גובהם של הקרחונים בקטבים - כדי להבין טוב יותר איך משפיעה ההתחממות הגלובלית על אובדן והדקיקות של הקרח בקטבים. מדידות הגובה המדויקות התאפשרו באמצעות לייזר המוקרן מהחלל אל פני השטח של כדור הארץ. כך, אם מודדים את הזמן שלוקח לקרן הלייזר לחזור מפני השטח של כדור הארץ אל הלוויין, אפשר לחשב במדויק את גובה פני השטח. הלוויין ייחודי בכך שהוא מודד את גובה פני השטח בצורה מדויקת מאוד, בעזרת קרן לייזר ירוקה. מאחר שאור ירוק מסוגל לחדור כמה מטרים לתוך מים ועדיין לחזור אל הלוויין, ניתן לקבל דרך הלוויין מדידות גובה מדויקות אפילו מתחת למים, בצפיפות גבוהה מאוד לאורך מסדרונות מדידה צרים.

"חדירה של האור לעומק של מטרים בודדים הוא כל שהיינו זקוקים לו במקרה של אגמים רדודים", מסביר ארמון ומוסיף כי "באמצעות התוצאות שהתקבלו מהלוויין החדש הצלחנו למצוא, לנתח ולתאר במחקרנו את הקשר בין תדירות הופעת המים בכל אזור באגם (מתוך סדרה ארוכה של תצלומי לוויינים אחרים של נאס"א, לאורך השנים), ובין הגובה של אותם אזורים (מתוך הלוויין החדש). ברגע שאנחנו יודעים מהו הקשר, אנחנו יכולים לחשב באופן מדויק את העומק של כל נקודה באגם, אפילו שמדידת העומק המקורית מתבצעת רק לאורך מסדרונות צרים בו, ואפילו אם האגם מלא במים".

החוקרים השתמשו בשיטה שפיתחו למפות את הקרקעית של האגם המדברי הרדוד הגדול בעולם - ימת אייר שבאוסטרליה, שגודלו כמעט שליש משטחה של מדינת ישראל, וקיבלו תוצאות שהן כמעט בוודאות, לדברי החוקרים, טובות יותר מאלה שנמדדו באגם עצמו באמצעות ספינות מחקר בשנות ה-70 של המאה הקודמת. בעקבות התוצאות החליטו החוקרים למפות עוד שני אגמים מדבריים שעד כה לא הייתה שום דרך להבין מהי כמות המים האצורה בהם. אחד מהם נקרא סבחת אל-מלח, הנמצא במדבר הסהרה באלג'יריה והשני נקרא לאגו קויפסה ונמצא באלטיפלנו היבש בבוליביה, על מסלול הטיולים של רבים מהמוצ'ילרים הישראלים בדרום אמריקה. לגבי לאגו קויפסה, לדוגמה, הצליחו החוקרים לגלות שכמות המים שיכולה להאגר באגם גדולה ב-50% ממה שנהוג היה לחשוב עד היום. כמות כזאת כנראה מילאה את האגם לפני כ-12,000 שנים, אך המים נעלמו בהדרגה וכיום האגם מתמלא רק באופן חלקי.

ארמון מסכם וקובע כי "השיטה שפיתחנו יכולה לשמש למיפוי הקרקעית של אגמים מדבריים ברחבי העולם, ולעזור לנו להבין מה היה האקלים באותם אזורים בעולם בעבר ואולי אפילו בעתיד. אנחנו בטוחים שנצליח לפתח את השיטה עם הזמן, זוהי רק ההתחלה. כדי להיערך טוב יותר לשינויי האקלים באזורים מדבריים אנחנו חייבים לדעת כמה מים טבעיים קיימים בהם, אך עד היום היה קשה מאוד לעשות זאת. בעתיד נדע להעריך ברמת דיוק גבוהה את כמות המים בכל האגמים המדבריים ברחבי העולם".

הפרסום ב-NASA - earthobservatory.nasa.gov:

https://earthobservatory.nasa.gov/images/148230/sizing-up-remote-lakes

לפרסום המאמר המדעי: https://agupubs.onlinelibrary.wiley.com/doi/10.1029/2020GL087367

לפרסום בתקשורת:

https://www.ynet.co.il/article/SyHOhyZOd

קראו פחות
הפרסום בטוויטר של נאסא

המחקר שהלהיב את NASA: שיטה חדשה מאפשרת למפות מהחלל אגמים מדבריים ברחבי העולם

6 מאי, 2021

קרא עוד
אגמים באזורים מדבריים הם בדרך כלל רדודים (מספר מטרים) ושטוחים מאוד, ובעיקר מרוחקים מאזורים מיושבים. רוב הזמן הם ריקים לגמרי ממים, אך מדי פעם הם מתמלאים על ידי שיטפונות נדירים הזורמים במדבר. כמות זו כמובן אינה מספקת כדי להגיע למקום עם ספינה, ולמפות את צורת הקרקעית של אגמים כאלה – כך שאנו לא יכולים למדוד ולקבוע בצורה סבירה כמה מים האגמים אוצרים בכל רגע נתון.

"בדרך כלל, שיטפון מדברי אובד אל תוך קרקעית הנחל ונספג אל התשתית שלו או מתאדה, ולכן נעלם במורד נהרות מדבריים. פעם בכמה שנים שיטפון שכזה עשוי להגיע לאגם מדברי רדוד הנמצא במורד הנחל ולמלא אותו ובהדרגה, מים אלו שנעמדו באגם, מתאדים ממנו. כך יכול גם, לדוגמא, להיווצר נווה מדבר", מסביר קוקו (משה) ארמון מהמכון למדעי כדור הארץ באוניברסיטה העברית. "אגמים מדבריים עשויים לשמש אותנו בתור מאגרי מים טבעיים גדולים, והם מהווים בית למגוון גדול מאוד של מינים של צמחים ובעלי חיים מדבריים שמצליחים לשגשג רק בזמן שיטפונות. אגמים אלה משמשים חוקרי אקלים על מנת להבין מה היה האקלים בתקופות קדומות ולנסות להשליך מכך על העתיד. לדוגמא, אם מזהים תקופה בה האגם היה מלא באופן תדיר, אנחנו יכולים להבין שהאקלים היה רטוב יותר. אך 'יותר' הוא מושג יחסי ומטרתנו היא לקבוע כמה רטוב היה באותם מקומות".

כדי להבין מהי כמות המים באגם מדברי נדרש לדעת כיצד נראית הטופוגרפיה המדויקת של הקרקעית שלו – עבודה שנחשבת קשה מאוד לביצוע באגמים מדבריים. קוקו (משה) ארמון ביצע לאחרונה מחקר בו הוא בחן שיטה מקורית לקביעת הטופוגרפיה של אגמים מדבריים. לפני כשנה הוא ועמיתיו פרסמו מאמר מדעי שהופיע על השער של כתב העת "Geophysical Research Letters". כעת המאמר והשיטה המקורית זוכים לחשיפה מחודשת על ידי סוכנות החלל האמריקאית NASA, שפרסמה כתבה על כך היום (שלישי) ב-NASA Earth Observatory. את המחקר שלו ביצע ארמון יחד עם (לפי הסדר במאמר) ד"ר אלעד דנטה (המכון למדעי כדור הארץ באוניברסיטה העברית, המכון הגיאולוגי ומכון שמיר),  יובל שמילוביץ' (המכון למדעי כדור הארץ באוניברסיטה העברית והמכון הגיאולוגי), ד"ר עמית מושקין (המכון הגיאולוגי), פרופ' טים כהן (אוניברסיטת וולונגונג שבאוסטרליה), פרופ' אפרת מורין ופרופ' יהודה אנזל (שניהם מהמכון למדעי כדור הארץ באוניברסיטה העברית). 

המחקר התחיל למעשה לפני כשנתיים, אז שוגר לוויין חדש של נאס"א (ICESat-2) שתפקידו המקורי היה למדוד באופן מדויק מאוד את גובהם של הקרחונים בקטבים - כדי להבין טוב יותר איך משפיעה ההתחממות הגלובלית על אובדן והדקיקות של הקרח בקטבים. מדידות הגובה המדויקות התאפשרו באמצעות לייזר המוקרן מהחלל אל פני השטח של כדור הארץ. כך, אם מודדים את הזמן שלוקח לקרן הלייזר לחזור מפני השטח של כדור הארץ אל הלוויין, אפשר לחשב במדויק את גובה פני השטח. הלוויין ייחודי בכך שהוא מודד את גובה פני השטח בצורה מדויקת מאוד, בעזרת קרן לייזר ירוקה. מאחר שאור ירוק מסוגל לחדור כמה מטרים לתוך מים ועדיין לחזור אל הלוויין, ניתן לקבל דרך הלוויין מדידות גובה מדויקות אפילו מתחת למים, בצפיפות גבוהה מאוד לאורך מסדרונות מדידה צרים.

"חדירה של האור לעומק של מטרים בודדים הוא כל שהיינו זקוקים לו במקרה של אגמים רדודים", מסביר ארמון ומוסיף כי "באמצעות התוצאות שהתקבלו מהלוויין החדש הצלחנו למצוא, לנתח ולתאר במחקרנו את הקשר בין תדירות הופעת המים בכל אזור באגם (מתוך סדרה ארוכה של תצלומי לוויינים אחרים של נאס"א, לאורך השנים), ובין הגובה של אותם אזורים (מתוך הלוויין החדש). ברגע שאנחנו יודעים מהו הקשר, אנחנו יכולים לחשב באופן מדויק את העומק של כל נקודה באגם, אפילו שמדידת העומק המקורית מתבצעת רק לאורך מסדרונות צרים בו, ואפילו אם האגם מלא במים".

החוקרים השתמשו בשיטה שפיתחו למפות את הקרקעית של האגם המדברי הרדוד הגדול בעולם - ימת אייר שבאוסטרליה, שגודלו כמעט שליש משטחה של מדינת ישראל, וקיבלו תוצאות שהן כמעט בוודאות, לדברי החוקרים, טובות יותר מאלה שנמדדו באגם עצמו באמצעות ספינות מחקר בשנות ה-70 של המאה הקודמת. בעקבות התוצאות החליטו החוקרים למפות עוד שני אגמים מדבריים שעד כה לא הייתה שום דרך להבין מהי כמות המים האצורה בהם. אחד מהם נקרא סבחת אל-מלח, הנמצא במדבר הסהרה באלג'יריה והשני נקרא לאגו קויפסה ונמצא באלטיפלנו היבש בבוליביה, על מסלול הטיולים של רבים מהמוצ'ילרים הישראלים בדרום אמריקה. לגבי לאגו קויפסה, לדוגמה, הצליחו החוקרים לגלות שכמות המים שיכולה להאגר באגם גדולה ב-50% ממה שנהוג היה לחשוב עד היום. כמות כזאת כנראה מילאה את האגם לפני כ-12,000 שנים, אך המים נעלמו בהדרגה וכיום האגם מתמלא רק באופן חלקי.

ארמון מסכם וקובע כי "השיטה שפיתחנו יכולה לשמש למיפוי הקרקעית של אגמים מדבריים ברחבי העולם, ולעזור לנו להבין מה היה האקלים באותם אזורים בעולם בעבר ואולי אפילו בעתיד. אנחנו בטוחים שנצליח לפתח את השיטה עם הזמן, זוהי רק ההתחלה. כדי להיערך טוב יותר לשינויי האקלים באזורים מדבריים אנחנו חייבים לדעת כמה מים טבעיים קיימים בהם, אך עד היום היה קשה מאוד לעשות זאת. בעתיד נדע להעריך ברמת דיוק גבוהה את כמות המים בכל האגמים המדבריים ברחבי העולם".

הפרסום ב-NASA - earthobservatory.nasa.gov:

https://earthobservatory.nasa.gov/images/148230/sizing-up-remote-lakes

לפרסום המאמר המדעי: https://agupubs.onlinelibrary.wiley.com/doi/10.1029/2020GL087367

לפרסום בתקשורת:

https://www.ynet.co.il/article/SyHOhyZOd

קראו פחות
Medical photo created by freepik - www.freepik.com

ד"ר שהם חשן הלל מביה"ס למנהל עסקים ומרכז פדרמן לחקר הרציונליות בקריאה: קבלו את ההחלטה הנכונה וקצרו את תורנויות הרופאים המתמחים

10 אוקטובר, 2021

מתוך המחקר של דר אסף חרש

מחקר שהתפרסם ב-Science: קניבליזם קוסמי כפול - פיצוץ ענק בחלל שפך אור על תעלומה אסטרונומית

7 אוקטובר, 2021

קרא עוד
מחקר בינלאומי חדש בהשתתפות חוקרים מהאוניברסיטאות תל אביב והאוניברסיטה העברית אישש לראשונה את קיומה של  תופעת ה"קניבליזם הקוסמי הכפול" – תופעה נדירה שבה כוכב בולע עצם דחוס כגון חור שחור או כוכב נויטרונים, והעצם בתורו "זולל" את ליבת הכוכב. סופו של התהליך ההרסני בפיצוץ אדיר שבמרכזו נשאר ככל הנראה חור שחור.

המחקר נערך בהשתתפותם של האסטרופיזיקאים הישראלים פרופ' אהוד נקר מבית הספר לפיזיקה באוניברסיטת תל אביב, וד"ר אסף חרש ממכון רקח לפיזיקה באוניברסיטה העברית, כשלצדם מדענים מארצות הברית, יפן וקנדה. המחקר פורסם לאחרונה בעיתון המדעי היוקרתי "Science".

 

התמונה השמאלית העליונה היא תמונת רדיו מ-1997. השמאלית התחתונה היא תמונה של אותו המקום מ-2017, שבה רואים בבירור את מקור הרדיו החדש. התמונה מימין היא תמונה באור נראה שצולמה על ידי טלסקופ החלל האבל, שבה רואים את הגלקסיה שבה אירעה הסופרנובה

(צילום: מתוך המחקר)

 

ההוכחות התצפיתיות לקיומה של התופעה הגיעו משילוב של מידע ממספר טלסקופים. הראשון הוא "המערך הגדול מאוד" (Very Large Array), שהוא מצפה של טלסקופי רדיו הממוקם בניו מקסיקו. במהלך סריקות שבוצעו במצפה בקיץ 2017 הופיע אות רדיו חזק מאוד שנוצר בעקבות פיצוץ כוכב, או סופרנובה, המרוחק כ-500 מיליון שנות אור מכדור הארץ. "חשבנו שמדובר בפיצוץ מעניין אבל לא ידענו שזוהי רק ההתחלה של תעלומה רחבת היקף", אומר פרופ' נקר, ששימש התאורטיקן הראשי של המחקר. "המידע שהעמיתים שלנו ליקטו ממקורות תצפיתיים שונים, שכל אחד מהם מתבסס על תחום ספקטרלי אחר, עזר לנו לגבש את הבסיס התאורטי להבנת התופעה המרתקת הזאת".

צוות החוקרים ניתח את הנתונים וביצע תצפיות נוספות ב-VLA וכן בטלסקופ במצפה Keck שבהוואי, המבוסס על אור נראה. הטלסקופ במצפה Keck קלט שטף אור שהעיד על התנגשות בין חומר שהועף עקב פיצוץ הכוכב במהירות עצומה של כ-5 מיליון קילומטר בשעה (כחצי אחוז ממהירות האור), לחומר איטי הרבה יותר שנזרק מהמעטפת החיצונית של הכוכב כ-100-1000 שנה לפני הפיצוץ. ממהירות החומר שהועף בפיצוץ והמרחק ממרכז הפיצוץ למקום ההתנגשות הסיקו החוקרים שהפיצוץ אירע בערך ב-2014.  

בהתאם לכך, בחיפוש בתצפיות עבר על האזור בשמים בו אירע הפיצוץ, איתר הצוות במידע שנשמר בטלסקופ MAXI היפני המוצב בתחנת החלל הבינלאומית, התפרצות קרני רנטגן חזקה ביותר שהתרחשה ב 2014. מההתאמה במקום ובזמן לפיצוץ שהתגלה בקרינת הרדיו הסיקו החוקרים שבסבירות גבוהה מאוד קרינת הרנטגן נפלטה במהלך פיצוץ הכוכב. ניתוח של קרינה זו העלה שמקורה חייב להיות סילון יחסותי (הנע במהירות הקרובה מאוד למהירות האור) של אנרגיה וחומר.

מאיסוף חלקי הפאזל יחדיו, החלה להצטייר התמונה הבאה: לפני זמן רב, זוג כוכבים נולדו כאשר הם מקיפים זה את זה במסלוליהם (זו תופעה נפוצה מאוד ביקום). הכוכב הכבד יותר מת ראשון בסופרנובה שאירעה לפני זמן רב מאוד והסתיימה ביצירתו של עצם דחוס מאוד – כוכב נויטרונים או חור שחור. לאחר מכן הכוכב הנותר התנפח, כפי שקורה לכל הכוכבים בערוב ימיהם ו"בלע" את הכוכב המת אל בין השכבות החיצוניות שלו כך שנוצרה "מעטפת משותפת" (Common Envelope).

כך, העצם הדחוס הקיף את ליבת הכוכב החי בעודו נע דרך המעטפת החיצונית שלו. לאינטראקציה בין הכוכב הדחוס למעטפת היו שתי תוצאות, הראשונה היא שהמעטפת נזרקה לחלל המקיף את שני הכוכבים והשנייה שהכוכב המת שקע עמוק יותר ויותר לעבר הליבה של הכוכב החי עד שלבסוף שקע למרכזה. בשלב זה החל העצם הקומפקטי לבלוע לתוכו חומר מליבת הכוכב החי. 

פרופ' נקר, שחוקר בין השאר סילונים יחסותיים מוסיף: "נדיר מאוד שכוכבים שמתפוצצים יוצרים סילוני אנרגיה במהלך הפיצוץ. אולם, אם חור שחור (או כוכב ניוטרונים) מוצא את דרכו לליבת כוכב חי אז כוחות כבידה ואינטראקציות מגנטיות מורכבות שמקורן בתהליך ה'זלילה' צפויים לשחרר סילוני אנרגיה אדירים ובמקביל לגרום לפיצוץ של הכוכב החי כסופרנובה. ככל הנראה זה מה שאירע במקרה הזה כאשר הסילונים פלטו את קרני הרנטגן שנצפו ב-2014 והתרסקותו של החומר שהועף במהלך הפיצוץ במהירות שיא על המעטפת שנזרקה בשלב השקיעה של הכוכב המת לעבר ליבת הכוכב החי, הביא להיווצרותם של אות הרדיו שנצפה ב-2017 ב-VLA וכן של השטף הזוהר שנצפה במצפה Keck. התאמתם של הממצאים התצפיתיים לתאוריה זו, הביאה לפתרון התעלומה".

עוד ציין פרופ' נקר כי "ההשערה התאורטית שדברים כאלה קורים ככל הנראה במקום כלשהו ביקום הועלתה כבר לפני כעשור, וכאן זה המקום להזכיר את פרופ' נועם סוקר מהטכניון שלקח חלק בשנים האחרונות בחקר התהליך. בכל מקרה, זו הפעם הראשונה שיש לפנינו מראה עיניים – זו, כך נראה, תופעה אמיתית ומוחשית, על אף נדירותה. ההסבר התאורטי שנתנו עשוי להוות פתח להסבר של תופעות אחרות באסטרופיזיקה הקשורות בסופרנובות ובחורים שחורים".

ד"ר אסף חרש מהאוניברסיטה העברית, אשר לקח חלק בניתוח תצפיות הרדיו, סיכם: "בשנים האחרונות, אנחנו מגלים עוד ועוד תופעות חדשות באמצעות פרוייקטים חדשניים בתחום אסטרונומיית הרדיו. אני צופה שטלסקופי רדיו יחשפו בשנים הקרובות עוד תופעות מרתקות, כמו זו האחרונה, הקשורות במוות של כוכבים, כוכבי ניטרונים וחורים שחורים״.

למאמר המדעי: https://www.science.org/doi/full/10.1126/science.abg6037?casa_token=-DZW...

פרסום בתקשורת: ynet

קראו פחות
שירים יהודיים-ספרדיים ממזרח הים התיכון בארכיון אי-אם-איי

פרס יוקרתי הוענק לפרסום של המרכז חקר המוסיקה היהודית באוניברסיטה העברית

6 אוקטובר, 2021

המרכז לחקר המוסיקה היהודית שמח להודיע ​​שפרסומו "שירים יהודיים-ספרדיים ממזרח הים תיכון בארכיון EMI (1907-1912)", פענוח ודברי הסבר מאת רבקה הבסי ואדוין סרוסי (אנתולוגיה של מסורות מוסיקה בישראל, כרך 27), זכה בפרס אגודת האוספים של קול מוקלט (ARSC) לשנת 2021 למצוינות בקטגוריית המחקר ההיסטורי הטוב ביותר במוזיקת בלוז, פולק או עולם.

ראה גם: סגל, סטודנטים
Image by David L from Pixabay

פרופ' שמשון בלקין ופרופ' אהרון אגרנט מצאו פתרון לבעיית שדות מוקשים שמסכנת מיליונים: חיידקים מהונדסים גנטית שמזהים מוקשים חיים

6 אוקטובר, 2021

קרא עוד
פיתוח פורץ דרך של חוקרים מהאוניברסיטה העברית מאפשר לזהות מוקשים חיים מרחוק, ללא סיכון חיי אדם או בעלי חיים, ובכך לשחרר שטחים נרחבים בעולם מהאיום של שדות מוקשים פעילים שנותרו ממלחמות עבר

שדות מוקדים שנותרו ממלחמות עבר מהווים איום ממשי למיליוני אנשים ברחבי העולם. בשנת 2019, נפגעו יותר מ-5,500 בני אדם ממוקשים יבשתיים, 80% מהם אזרחים, על פי הארגון הבינלאומי זוכה פרס נובל לשלום לאיסור על השימוש במוקשים (ICBL). ישנם אומדנים שונים לגבי מספר המוקשים ברחבי העולם, אך בכולם מדובר על כ-100 מיליון מוקשים. גם בישראל, נותרו שדות מוקשים בשטחים של כ-200 אלף דונמים, שסילוקם דורש תכנון מדוקדק ועבודה מדויקת עם קרבה פיזית של אנשים או בעלי חיים, לעיתים תוך סיכון ממשי של חיי העוסקים במלאכת הסילוק. נכון להיום, אין כל שיטה בשימוש לגילוי מרחוק של מוקשים חיים. פיתוח של קבוצות המחקר של פרופ' שמשון בלקין מהמכון למדעי החיים ופרופ' אהרון אגרנט מהמחלקה לפיסיקה יישומית מהאוניברסיטה העברית, מאפשר לזהות מוקשים חיים על ידי חיידקים שמגיבים לאדי חומרי הנפץ, וזוהרים באור שגלוי גם לעין בלתי מזוינת. אור זה ניתן לצילום מרחוק, ובכך למנוע את הצורך בכניסה לשדה המוקשים. המחקר נתמך על ידי משרד ההגנה של ארה"ב.

"המחקר עוסק מזה מספר שנים במערכת לגילוי מרחוק של מוקשים מוטמנים", מסביר פרופ' בלקין. "הפתרון המוצע מבוסס על כך שמוקשים אינם לגמרי אטומים, ושרידים של חומרי נפץ 'בורחים' ממעטפת המוקש ומצטברים בקרקע שמעליו. זו הסיבה, למשל, שאפשר לאלף כלבים להריח מוקשים – הם אינם מריחים את המוקש, אלא את חומרי הנפץ שמעליו". במקום כלבים, החוקרים משתמשים בחיידקי E. coli. "במהלך המחקר נבחנו פתרונות בתצורות שונות, כולל פיתוח חיישן ייעודי הניתן לפריסה במספרים  גדולים בשטח החשוד בנוכחות חומר הנפץ" מוסיף פרופ' אגרנט. "המחקר כיום מתמקד בהעצמת הנראות של האור המופק על ידי החיידקים, וזאת על מנת לשפר את הדיוק של הגילוי." 

על ידי הנדסה גנטית של החיידקים, החוקרים גרמו להם לזהות חומר כימי בשם DNT, תוצר לוואי נדיף של חומר הנפץ TNT. עם הזמן, אדי DNT מחלחלים לאדמה שמכסה את המוקש, והחיידקים יכולים "לרחרח" אותם. בתגובה למגע עם DNT, החיידקים פולטים אור זוהר שניתן לזיהוי ומהיר. כדי לייצר אפקט הארה, החוקרים השתמשו בגנים מחיידקים ימיים הפולטים באופן טבעי אור באוקיאנוס. החוקרים מפזרים את החיידקים על הקרקע או כשהם מקובעים בכדוריות הידרוג'ל זעירות, או מכונסים בתוך יחידות אופטו-אלקטרוניות מתוחכמות. את האור הנפלט ניתן לצלם מרחוק, למשל בעזרת רחפן, ובכך להימנע מהצורך להיכנס לשדה המוקשים. זוהי השיטה הראשונה בעולם שמאפשרת גילוי מרחוק של מוקשים, ללא סיכון חיי אדם או בעלי חיים.

"היתרונות בשימוש בחיידקי E.coli הוא העובדה שהם זמינים, זולים, מתכלים וניתן דרכם לבדוק שטח אדמה גדול יחסית", הוסיף פרופ' אגרנט. "בנוסף, החיידקים מצליחים לזהות את המוקשים במהירות, תוך מספר שעות". ופרופ' אגרנט מוסיף:  "חשוב לציין שהשיטה המפותחת על ידנו ורסטילית מאוד, וניתן, ע"י התאמת החיידק להגיב לחומרים אחרים, לרתום אותה לשימושים רבים נוספים".

 

לכתבה ב-N12

קראו פחות
CERN

הישג מדהים לאקדמיה הישראלית: פרופ' אליעזר רבינוביץ ממכון רקח נבחר לנשיא ה-24 של הארגון האירופי למחקר גרעיני CERN

24 ספטמבר, 2021

קרא עוד
מועצת CERN הודיעה היום (ו') על בחירתו של פרופסור אליעזר רבינוביץ' לנשיאה ה-24 החל מינואר 2022. הוא יחליף בתפקיד את ד"ר אורסולה באסלר, אשר מסיימת שלוש שנות כהונה. CERN, הממוקם בג'נבה, הינו המרכז הגדול בעולם לחקר מאיצי חלקיקים. המרכז הבינלאומי מעסיק מאות פיזיקאים מובילים מרחבי העולם, המבצעים ניסויים מדעיים במאיצי החלקיקים וחוקרים את הצדדים התאורטיים של פיזיקת החלקיקים. בארגון חברות 23 מדינות, מתוכן ישראל, המדינה החברה היחידה שאינה מאירופה. ישראל הצטרפה לארגון כחברה מלאה בדצמבר 2013, לאחר שנים רבות שבהן השתתפה רק כמשקיפה.

פרופסור רבינוביץ' הוא חוקר מוביל ומוערך במכון רקח לפיסיקה של האוניברסיטה העברית ויו"ר מכון des Hautes Études Scientifiques (IHES). הוא קיבל את הדוקטורט שלו בפיסיקה באנרגיות גבוהות צמכון ויצמן בשנת 1974. רבינוביץ' הינו חוקר בכיר באוניברסיטה העברית משנת 1977, והיה ראש מכון רקח לפיסיקה בין השנים 2005-2012.

"כבוד גדול להיבחר ולהיות הנשיא של מועצת CREN, ארגון שבו נפגשים הרצון ליצור ידע לטובת האנושות כולה ושיתוף פעולה בינלאומי של כל החוקרים המובילים בעולם. אני גאה ונרגש להוביל את המחקר הכי מתקדם בעולם עם החוקרים המובילים בעולם", אמר פרופ' רבינוביץ'.

"פרופ' רבינוביץ' הוא תיאורטיקן מבריק בתחומי המחקר המתקדמים ביותר. במהלך שנות נשיאותי, הזדמן לי לעתים קרובות להתדיין עם פרופסור רבינוביץ', שעצותיו ותרומותיו תמיד היו מועילות מאוד לניהול הדיונים המתמשכים. אני בטוחה כי המועצה ממנה נשיא מצוין, שדאגתו למדע היא בעלת חשיבות עליונה", אמרה ד"ר באסלר.

פרופ' אשר כהן, נשיא האוניברסיטה העברית, בירך גם הוא את פרופ' רבינוביץ': "אנו שמחים וגאים על בחירתו של פרופסור אליעזר רבינוביץ לנשיא CREN.  בחירתו של פרופסור רבינוביץ לנשיא מוסד בינלאומי כל כך חשוב היא תעודת כבוד למדינה, לאקדמיה הישראלית ולאוניברסיטה העברית".

קראו פחות
האגם במערת אילון צילם י. נעמן

מרגש: ניצחון אדיר לחוקרי וחוקרות האוניברסיטה ושותפיהם במאבק להצלת מערת איילון!

14 ספטמבר, 2021

קרא עוד

בחודש אפריל השנה החלו חוקרים וחוקרות מהאוניברסיטה העברית וגופים נוספים לבחון את דרכי הצלת המערכת ההידרולוגית והאקולוגית של מערת איילון. האיום על המערה הגיע כתוצאה מתכנונים לעבודות תשתית שלפיהם מי הגשמים מנחל איילון יווסתו אל תוך שטח המערה, במקרה כזה, המערה והמערכת האקולוגית שבה צפויים היו להיהרס. במילים אחרות, שמו של האיום על המערה נקרא "תת"ל 33 א'", תוכנית של נתיבי ישראל שביקשה לכלול את מערת איילון במיזם למיתון השיטפונות באגן האיילון. אלא שהיום, החליטה הוועדה לתשתיות לאומיות על שינוי התוכנית וכי יש להסיט את מי הגשמים למקורות חילופיים, ובכך בחרה להציל את החיים הנדירים שנוצרו בתוך המערה - עליהם דווח לאחרונה בהרחבה בתקשורת. 

מערת איילון היא רשת מחילות אדירה וטבעית, באורך של 2,700 מטר, באזור מחצבת מפעל נשר ברמלה שבשפלת יהודה. רשת מחילות זו ידועה כמקום היחיד בעולם שמערכת החי שלו אינה קיימת בשום מקום אחר - כל מיני בעלי חיים שהתגלו בה הם אנדמיים, כלומר אינם מוכרים ממקומות אחרים. לבעלי החיים היבשתיים שנמצאו במערה לא נמצאו קרובים ברמת המין והסוג בשום מקום אחר בעולם - מה שמעיד על ייחודם, בידודם ורמת האנדמיות שלהם. בניגוד לרוב החי בעולם שמנצל את אנרגיית השמש, בעלי החיים שבמערה מתקיימים על מקורות אנרגיה פנימיים במי התהום הנחשפים במערה.

בכתב העת Quaternary International נחשף לאחרונה במאמר מדעי חשיבות החיים במערה, להבנת ההתפתחות הביו-גיאוגרפית והגיאולוגית של ישראל ומזרח הים התיכון. המאמר נכתב בידי פרופ' עמוס פרומקין, ד"ר חנן דימנטמן וישראל נעמן מהאוניברסיטה העברית. במחקר התברר כי האבות הקדומים של בעלי החיים הייחודיים למערת איילון חדרו למערה לפני מיליוני שנים, עוד טרם ירדו פני הים התיכון במה שמכונה "האירוע המסיני". באירוע זה הים-התיכון כמעט והתייבש, כך שבעלי החיים שבמערה מהווים סוג של 'מאובנים-חיים' שמתעדים את האקלים הלח-חם ששרר באזורנו בתקופת המיוקן, עוד לפני תקופות הקרח והיובש שגרמו להכחדת אבותיהם מחוץ למערה. קרוביהם של כמה מבעלי החיים במימי המערה חדרו עוד קודם אל אזור הכנרת וים המלח, אשר היו מחוברים אז אל הים התיכון ויצרו לגונה גדולה. 

גילוי מערת איילון התרחש באופן מקרי, כאשר דחפור עסק בכרייה במחצבה בשנת 2006 ובמהלך עבודתו חתך את אחת ממחילות המערה. בחינת הפתח וגילוי המערה אליה הוא מוביל נעשתה על ידי ישראל נעמן, לשעבר תלמיד תואר שני לגאולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים. מאז נחקרת המערה על ידי צוותים מהאוניברסיטה העברית ומארצות שונות. חקר מערת איילון הוא דוגמה למחקר רב-תחומי הכולל גיאולוגיה, הידרולוגיה, גיאומורפולוגיה, גיאוכימיה, מיקרוביולוגיה וזואולוגיה. לכן, מעורבים במחקר חוקרים ממוסדות ותחומי מדע רבים.

למזלם של החיים במערה ולשמחת חוקרי וחוקרות האוניברסיטה העברית שנלחמו עליה, בשלב העברת התוכנית לעיון הציבור התקבלו השגות בנוגע להחדרת מים במחצבת נשר בשל מערכת אקולוגית ייחודית שהתגלתה במערה בתחתית המחצבה. חוקרים רבים מהאקדמיה בישראל ובעולם הציגו בפני הוות"ל נתונים לפיהם איגום או החדרה יגרמו להצפת המערה במי נגר ולשינוי דרסטי של התנאים הכימיים במערה, המאפשרים את קיומה של המערכת האקולוגית הייחודית. בסופו של דבר, נראה כי מקבלי ההחלטות קיבלו את דברי אנשי המקצוע שהתנגדו למהלך השנוי במחלוקת והפרסומים הרבים שעלו בנושא, והלחץ הציבורי שנוצר בשל כך, ובחרו להורות על מציאת אתר חלופי במקום המערה הייחודית במסגרת התוכנית למיתון השיטפונות באגן האיילון. למעשה, הוועדה הורתה לחברת נתיבי ישראל, יוזמת התוכנית, כי בתוך פרק זמן של חצי שנה עליה למצוא אתר חלופי לאיגום מי גשמים - במקום אתר מחצבת נשר בו נמצאה המערה. 

ממנהל התכנון - הות"ל נמסר לגבי ההחלטה: "הוועדה לתשתיות לאומיות במינהל התכנון, בראשות יו"ר מטה התכנון, שלומי הייזלר, קיימה היום (שני) דיון בנוגע לתוכנית המשלימה לניהול הנגר באגן נחל איילון (תת"ל 33 א) שמטרתה ריסון מי הנגר (מי גשמים) באגן האיילון לצד התוכנית להקמת מסילה רביעית באיילון. בשלב העברת התוכנית לעיון הציבור בחודשים האחרונים, התקבלו השגות בנוגע להחדרת מים במחצבת נשר בשל מערכת אקולוגית ייחודית שהתגלתה במערה בתחתית המחצבה. חוקרים רבים מהאקדמיה בארץ ובעולם הציגו בפני הות"ל נתונים לפיהם איגום או החדרה יגרמו להצפת המערה במי נגר ולשינוי דרסטי של התנאים הכימיים במערה, המאפשרים את קיומה של המערכת האקולוגית הייחודית. הוועדה הורתה לחברת נתיבי ישראל, יוזמת התוכנית, כי בפרק זמן של חצי שנה ימצא אתר חלופי לאיגום מי גשמים - במקום אתר מחצבת נשר בו נמצאה מערת איילון".

באוניברסיטה העברית הביעו שמחה גדולה על ההחלטה. פרופ' עמוס פרומקין, המכון למדעי כדור הארץ באוניברסיטה העברית, הגיב בהתרגשות: "אנו מברכים את הות"ל בראשות יו"ר מטה התכנון, שלומי הייזלר, בנוגע לתוכנית תת"ל 33 א' על שקיבלה את ההחלטה המתבקשת למניעת פגיעה במערת איילון ועולם החי המיוחד שלה. אנו מקווים ששיקולים סביבתיים ימשיכו להנחות את המערכת השלטונית והציבורית בישראל ויובילו לעולם איכותי יותר שנוריש לדורות הבאים. אנו מודים לכל המשתתפים במאבק ולציבור הרחב שתמך בו".

פרופ' אריאל צ'יפמן, ראש החוג למדעי החיים באוניברסיטה העברית, שפעל בצורה נמרצת נגד התוכנית: "משמח מאוד לשמוע שעולם החי היחודי והפגיע של מערת איילון ניצל מהכחדה. בעלי החיים של איילון מהווים דוגמה נדירה ברמה העולמית למערכת אקולוגית שלמה המנותקת מן העולם שבחוץ. עצירת התכנית לנקז מי נגר לתוך המערה מנעה את חשיפת החיים במערה לעולם החיצוני, דבר שהיה משבש את המערכת האקולוגית הייחודית ומעלים אותה. חשוב מאוד שגופי התכנון השכילו להבין את הסכנה בהפרעות מסוג זה למערכות רגישות".

ד"ר אפרת גביש-רגב מאוספי הטבע הלאומיים באוניברסיטה העברית, שלקחה חלק מרכזי במאבק: "החלטה חשובה זו היא צעד חשוב בקידום שמירת המערכת האקולוגית של מערת איילון הייחודית בקנה מידה עולמי. מערת איילון מהווה חלון לביום ה'אופל' הכולל בתי גידול אקווטיים ויבשתיים המתקיימים מיליוני שנים בתת הקרקע. אוצרות אוספי הטבע הלאומיים שבאוניברסיטה העברית בירושלים כוללים פרטים שנאספו ממערת איילון ושימשו למחקר טקסונומי בתיאור המינים הייחודים רק למערה זו. אנו שמחים כי הפרטים המופקדים באוסף לא יישארו כמזכרת למינים שנכחדו, אלא יהוו תזכורת לעולם סמוי מן העין אך בעל חשיבות מדעית רבה".

מרשות הטבע והגנים נכתב: "נצחון לטבע! מערת איילון לא תיפגע! הוועדה לתשתיות לאומיות הורתה על מציאת אתר חלופי במסגרת התכנית למיתון השיטפונות באגן האיילון. רשות הטבע והגנים התנגדה לפגיעה במערה יוצאת הדופן והובילה את המהלכים למציאת חלופות. אנחנו מודים לכל מי שהיה שותף למאבק וגם לציבור שגילה התעניינות".

מהחברה להגנת הטבע: "חדשות טובות לטבע! תקופה ארוכה שאחד מאתרי הטבע הכי ייחודיים בישראל, ואולי בעולם כולו, עמד בפני סכנת השמדה. עד היום. היום אנחנו שמחים לבשר: מערת איילון לא תיפגע! מערת איילון, שנמצאת בסמוך למפעל נשר ליד רמלה, מאכלסת חיים שלא קיימים בשום מקום אחר. סרטנים, עקרבים, ומגוון פרוקי רגליים שפשוט לא חיים באף מקום אחר בעולם, ויחודיים למערה הזאת. הסיבה? הניתוק שלהם מפני השטח. הסיבה שהמערה עמדה בסכנה הייתה ניסיון להזרים למערה מי שיטפונות. היום החליטה הוועדה לתשתיות לאומיות במינהל התכנון שלא לכלול את מערת איילון במסגרת התוכנית למיתון השיטפונות באגן האיילון – בדיוק בגלל הייחודיות המדהימה של המערה, והחיים הנדירים בה, שאסור שייעלמו. אנחנו מברכים את הוועדה על ההחלטה. אין ספק שצריך לשמור על מקום מיוחד כמו מערת איילון, שיש לו מקבילות מועטות בעולם כולו".

אנשי תקשורת ונבחרי ציבור הגיבו אף הם בהתרגשות לגבי הפרסום אודות מערת איילון. דני קושמרו, שהכין את הכתבה הנרחבת על המערה יחד עם אוהד חמו באולפן שישי כתב בטוויטר: "בעקבות הכתבה באולפן שישי עם אוהד חמו מערת איילון תשמר למחקר!", רותם ידלין, ראשת מועצה אזורית גזר, הגיבה: "במסגרת הליכי התכנון, המועצה הגישה התנגדות להפיכת חלק ממחצבת נשר לאתר מיתון שטפונות לאגן איילון, מחשש לפגיעה במערה הייחודית, ואף הכריזה על תמיכה בהפיכת המערה לשמורת טבע, צעד שרשות הטבע והגנים המתינו לו מאז שנת 2008, בכדי להגן על המערה מפני פיתוח בתחום שמורת הטבע. נצחון לטבע. מערת איילון שלנו לא תיפגע!"

פרסומים בתקשורת: N12, ynet, המהדורה הצעירה - ערוץ 12ישראל היום, הידען,

 

 

קראו פחות
Image by PublicDomainPictures from Pixabay

במאמר ב-Science: צוות בינלאומי מצא קשר בין ההתחממות הגלובלית לעלייה באירועי הקור הקיצוניים בחורף

5 ספטמבר, 2021

קרא עוד
במאמר פורץ דרך שפורסם בכתב העת Science, צוות החוקרים מארה"ב ומהאוניברסיטה העברית הציגו מנגנון המסביר איך שינויי האקלים באזור הארקטי משפיע על קווי הרוחב הבינוניים באופן שלא הוצג בעבר. "מגמת העלייה באירועי חורף קיצוניים  מתיישבת בקו אחד עם שינויי האקלים הידועים ואינה תירוץ לעיכוב ההפחתה בפליטת גזי חממה"

 

במהלך שלושת העשורים האחרונים, האזור הארקטי, הסובב את הקוטב הצפוני, חווה את שינויי האקלים הגדולים ביותר מכל מקום על פני כדור הארץ, כולל קצב עליית הטמפרטורות, התכה של קרח בים והפחתת כיסוי השלג יבשתי בזמן האביב. התחממות מהירה באזור הארקטי ביחס לשאר כדור הארץ מכונה הגברה ארקטית. על אף ההתחממות הגלובלית, לתהליך ההגברה הארקטית יש קשר ישיר, באופן לא צפוי, דווקא לתדירות אירועי קור קיצוניים. מחקר חדש שנערך על ידי צוות חוקרים בינלאומי והתפרסם בכתב העת הנחשב Science, בחן האם שינוי האקלים יכול להוביל דווקא לאירועי קור בקווי הרוחב הבינוניים, למרות המגמה הנחזית של עלייה בטמפרטורה.

צוות החוקרים בהובלת פרופ' יהודה כהן מאוניברסיטת MIT ומ-AER ובהשתתפות פרופ' חיים גרפינקל וד"ר איאן וויט מהאוניברסיטה העברית, יחד עם פרופ' מתיו ברלאו ופרופ' לורי אגל מאוניברסיטת מסצ'וסטס, ערך מחקר מקיף על פני 42 שנים, בו בחנו את השינויים במערבולות הארקטיות והפריסה שלהן לאזורים הקרובים יותר לקו המשווה בעקבות שינויי האקלים. מאז שנת 1979, המערבולות הארקטיות משנות את פריסתן, "נמתחות" ומרחיבות את תחומי ההשפעה שלהן. על ידי ניתוח תצפיתי בשילוב מודלים חישוביים, הראו החוקרים כי שינויים באזור הארקטי הנובעים מהתחממות מואצת, דוגמת התכה של קרח ים והגברת ירידה של שלג סיבירי בסתיו, מובילים לשינוי הפריסה של המערבולת הארקטית, שבעקבותיו נוצרים אירועי קור קיצוניים בצפון אמריקה ממזרח לרוקי.

המאמר מציג מנגנון פיזיקלי של שינויי האקלים בכלל והשינוי הארקטי בפרט באופן שלא הוצג בעבר. החוקרים הראו כיצד ההגברה הארקטית תורמת למזג אוויר חורפי קשה יותר למרות תופעה כוללת של התחממות האקלים. עד כה, מרבית התיאוריות על הקשר בין הגברה ארקטית למזג אוויר חורפי בקווי הרוחב הבינוניים טענו כי הקשר הוא דרך זרם הסילון (זרם אוויר חזק בגובה כ-11 קילומטר מעל פני הים) או התחממות פתאומית בסטרטוספרה (שכבת אטמוספירת  בין 10 ל-50 ק"מ מעל השטח), שהן ההפרעות הגדולות והנלמדות ביותר במערבולת הארקטיות. המחקר החדש מספק עדות משכנעת לכך שהקשר החזק ביותר בין מזג האוויר הארקטי לקווי הרוחב הבינוניים, לפחות בארה"ב, עשוי להיות באמצעות חריגה פחות נרחבת וחלשה יותר: "מתיחה" של מערבולת הקוטב.

"השתמשנו בניתוח של תצפיות בשילוב עם פלט ממודלים שהרצנו", הסביר פרופ' גרפינקל. "הראינו שעל אף שבממוצע גלובלי ישנה ירידה באירועי קור קיצוניים, בקווי הרוחב הבינוניים בחורף יש עלייה והעלייה הזאת נובעת ממנגנון חדש. היה ידוע לפנינו שהיחלשות במערבולות הארקטיות כ-30 ק"מ מעל השטח יכולה להוביל לגל קור בסיביר וצפון אירופה, אך חשבו שההשפעה על צפון אמריקה יחסית קטנה. בניגוד לדעה המקובלת, המחקר שלנו דווקא הראה שכחודש אחרי תחילת האירוע ההשפעה בצפון אמריקה יותר חזקה. גם הראנו שיש מגמה של עלייה במנגנון החדש הזה".

"אנחנו נמצאים בעיצומה של ההתחממות הגלובלית שנגרמה כתוצאה ממעשי ידי אנוש, ושמצד אחד גורמת לקיץ להתארך, אך מצד שני מובילה לתדירות גבוהה יותר של אירועי קור קיצוניים בחורף", הוסיף פרופ' יהודה כהן. "החורף האחרון היה רווי באירועי קור קיצוניים בכל העולם, סיביר, אירופה, אסיה ואמריקה, כשהזכור ביותר היה בפברואר השנה במדינת טקסס בארצות הברית, שם נזקי גל הקור וכמויות השלג חסרות התקדים נאמדים בכ-200 מיליארד דולר. תוצאות המחקר מוכיחות שהעובדה שכדור הארץ מתחמם, לא תגן עלינו מהשפעות הרסניות של מזג אוויר חורפי קשה".

פרופ' חיים גרפינקל מסכם: "קיימת סתירה ארוכת שנים בין עלייה לכאורה של אירועי הקור הקיצוני בחורף בקווי הרוחב הבינוניים, בזמן שהטמפרטורות בעולם מתחממות. המחקר שלנו מסייע בפתרון סתירה זו. אירועי הקיצון באמצע החורף כבר אינם תירוץ לעיכוב בפעולה הדרושה בדחיפות להפחתת פליטת גזי החממה".

 

למאמר ב-Science

לכתבה באתר ynet

קראו פחות
מתוך דוח חוקרי הקורונה לתאריך 3 בספטמבר 2021

דוח חדש של החוקרים והחוקרות המנטרים את מצב תחלואת הקורונה בישראל: נשמרת ההערכה שגל התחלואה הנוכחי נבלם

3 ספטמבר, 2021

קרא עוד

** הדו"ח המלא מצורף בקובץ למטה! **

המשך האטה בתחלואה קשה, והמשך הירידה במאומתים בקרב בני 40+. נשמרת הערכה על בלימת הגל.
חשש לחידוש התפרצות במקרה של חריגה מההנחיות.

 

נמשכת הירידה החזויה במספר חולים קשה חדשים ומספר חולים קשים באשפוז.

האצה בקצב העליה במספר המאומתים בקרב גילאי 0 -18.
עצירה בירידה במקדם ההדבקה האפקטיבי בשכבת גיל 20-60.
נמשכת הירידה בקצב איתור המאומתים בקרב גילאי 40+ .

להערכתנו העליה הגבוהה בקצב איתור החולים החדשים בגילאי 0 -18 קשורה לבדיקות הרחבות של שכבת גיל זו.  איתור חולים בשכבת גיל זו יכול להוביל לעליה קטנה במקדם ההדבקה בגילאים 20-60. במידה ואכן העליה נגררה מאיתור תחלואה, הצפי הוא שמספר המאותרים לא ימשיך לעלות בימים הקרובים ויחל לרדת. המשך הירידה בתחלואה בקרב האוכלוסיה מעל גיל 60 וההתאמה לירידה הנצפית בתחלואה קשה ובינונית מצביע על המגמה הצפויה של המשך הירידה בעומס האשפוזים בזמן הקרוב. וזאת בהתאם לתחזית.

מקדם ההדבקה של אוכלוסיה מבוגרת, יחד עם המיגון המסופק ע״י מנת הדחף מובילים לצפי להמשך ירידה לפחות בתווך הזמן של כשבועיים קרובים וירידה מתחת ל 500 חולים קשה באשפוז בתוך כשבוע עד שבועיים. נשמרת ההערכה שגל התחלואה הנוכחי נבלם בזכות השילוב בין מבצע הבוסטר ויישום מגבלות רכות. יש לציין שחריגה ממגבלות בהתקהלות המוניות יכולה לגרור חידוש התפרצות תחלואה לאור מספר החולים הגבוה כיום. לאור זאת יש להקפיד על שימור ההגבלות הנוכחיות.

את הדו"ח כתבו: פרופ' ינון אשכנזי, פרופ' דורון גזית ופרופ' נדב כץ ממכון רקח לפיזיקה באוניברסיטה העברית, יחד עם פרופ' רונית קלדרון-מרגלית ופרופ' רן ניר-פז מבית הספר לבריאות הציבור ורפואה קהילתית באוניברסיטה העברית בירושלים ומבית חולים הדסה, ומאיר בינג מהאוניברסיטה העברית.

לפרסומים בתקשורת: N12וואלה ,מעריב, הארץבחדרי חרדים, מבזק ynet, eatwell, ynet, N12, חמל

 

קראו פחות
פרופ שרוני שפיר, מתוך אתר האוניברסיטה

"מחקרים כיום ממשיכים להראות לנו עד כמה היכולות הקוגניטיביות של דבורת הדבש מדהימות"

1 ספטמבר, 2021

קרא עוד
ראש השנה כבר כאן, ואיתו אחד המנהגים האהובים ביותר: אכילת התפוח בדבש. כדי שהדבש יגיע אל הצלחות שלנו, הדבורים, שהן ללא ספק אחד מבעלי החיים המרשימים והחשובים בטבע, משקיעות עבודה רבה – שתחילתה בבניית הכוורות המפורסמות, על תאיהן המשושים הרבים. במחקר אמריקאי-גרמני חדש נבחן האופן שבו הדבורים בונות את כוורותיהן בטבע, ונמצא שהתכנון האדריכלי שלהן אף יעיל ומתוחכם יותר משחשבנו עד כה.

"כוורת היא דוגמה מעולה לבנייה ירוקה", אומר פרופ' שרון שפיר, ראש המרכז לחקר דבורים בפקולטה לחקלאות באוניברסיטה העברית, בראיון מיוחד לקראת ראש השנה בחדשות 12. "הן משתמשות בדונג, שהוא חומר טבעי, ובונות תאים שיש להם כמה שימושים – אחסון ולדות או אחסון מזון, בהתאם לעונה".

לדברי שפיר, קיים היגיון פנימי בחלוקת התאים בתוך הכוורת. "בחודשי האביב, התאים שבמרכז יאחסנו את הוולדות הזכרים, שלא עובדים – אלו תאים טיפה יותר גדולים, בגודל של כ-37.5 מילימטר רבוע", הוא אומר. "מסביב לתאים אלו יש פס צר של תאים שבהם מאוכסנת אבקת פרחים, שאותה אוכלים הוולדות". לדבריו, בפריפריה של הכוורת יש תאים קטנים יותר, בגודל 25.5 מילימטר רבוע, שבהם מאוחסנים דבש וכן ביצים שיופרו ושמהן יבקעו העמלות – הדבורים שבונות את הכוורת ושאוספות את הדבש, שהוא המזון לטווח הארוך. "בזכות הדבש, החלק הפנימי של הכוורת הוא המבודד ביותר, ולכן הוולדות, שרגישים לטמפרטורה משתנה, ממוקמים שם".

התאים בכוורת לא מקבילים לחלוטין לקרקע, אלא נבנים בשיפוע של כ-13 מעלות ביחס אליה. "הזווית הזו מונעת מהמזון ומהוולדות ליפול אל מחוץ לכוורת", מסביר שפיר. בכוורות מסחריות שמשמשות להפקת דבש, הדבורים מקבלות תבנית של משושים מושלמים, שעליה הן בונות את הכוורת. עם זאת, כשדבורים בונות כוורות בטבע, הן לא "מושלמות", ולא מורכבות אך ורק ממשושים: פעמים רבות הדבורים נאלצות לבנות את הכוורות במיקומים לא אופטימליים, לשפץ את הכוורת בעקבות פגיעה בה או להתאים אותה לעונה אחרת של השנה. לכן, הדבורים נאלצות לפעמים "לאלתר" בעת בניית הכוורת – לאחד תאים שונים או לשנות את זווית התאים או את צורתם כך, אפשר לראות כוורות עם תאים שצורתם היא לא משושה – אלא מחומש, מתומן או מצולע אחר, בהתאם לתנאי השטח.

במחקר החדש, שהתפרסם לאחרונה בכתב העת המדעי PNAS, נבחן האופן שבו דבורת הדבש בונה ומשפצת את הכוורת שלה בטבע. "על אף שהאנושות מכירה ומתפעלת מהדרך המדהימה שבה דבורי הדבש בונות את חלות הדבש כבר מאות שנים ויותר, עד היום לא היו מצלמות וכלים חזקים ומדויקים מספיק מבחינה חישובית כדי לאפשר לבחון לעומק את השאלות שנוגעות למה שמתרחש בתהליך הבניה", אומר שפיר.

במחקר בחנו החוקרים 12 מושבות של דבורים, שבנו במצטבר 23 כוורות שכללו מעל 12 אלף תאים. לאחר שהדבורים סיימו לבנות כל כוורת - תהליך מהיר שלוקח יומיים-שלושה, החוקרים צילמו את הכוורות וביצעו ניתוח ממוחשב של המבנה שלהן. הבנייה נעשית כאמור על ידי הדבורים העמלות, ודבורים שונות מתחילות במקביל את בניית התאים הגדולים והקטנים מנקודות שונות. החוקרים התמקדו בשלב הבנייה שבו רצועות התאים בגדלים השונים "נפגשות", ועל הדבורים לדאוג לחיבור חלק ביניהן. על פי ממצאי המחקר, העמלות נקטו בשתי טכניקות הנדסיות שונות כדי להתמודד עם הבעיה.

הטכניקה הראשונה שימשה את הדבורים בנקודות החיבור בין תאים גדולים וקטנים. הן שיפצו את צלעות התאים המשושים הקטנים והאריכו אותן, עד שהתקבלו משושים בגודל "בינוני" מתאים, שאיפשרו לחבר בין התאים בגדלים השונים.

בטכניקה השנייה, הדבורים עברו לבנות תאים בצורת מצולעים אחרים במקום בצורת משושה. כך לדוגמה, כשהדבורים נאלצו לחבר בין תא משושה שנבנה בזווית של 9 מעלות בלבד מהקרקע לבין כזה שנבנה בזווית של 17 מעלות, הן בנו ביניהם תאים בצורת מצולעים משוכללים - כאלו שכל צלעותיהם שוות - אחרים: בין אם היו אלה ריבועים, בעלי 4 צלעות, או אף מתושעים, בעלי 9 צלעות. בניית התאים בצורות אלה אפשרה לדבורים להטות חזרה את הזווית הממוצעת של חלת הדבש ל-13 מעלות. על פי ניתוח התמונות, מתוך מספר כולל של כ-12 אלף תאים שנבנו בכל הכוורות, צורתם של לא פחות מ-530 תאים הייתה של מצולע שהוא לא משושה. הצורות שבחרו הדבורים לבנות לא היו אקראיות, ושילובים מסוימים חזרו יותר – למשל צמד של תא מחומש לצד תא משובע (בעל 7 צלעות).

לטענת שפיר, ממצאי המחקר החדש מראים עד כמה המערכת שהדבורים מקיימות מורכבת ורגישה, ועד כמה האדם צריך להיזהר בהשפעתו על הסביבה. "גם אם נחיל על כימיקלים כמו חומרי הדברה מסוימים רגולציה שתמנע מהם להרוג את הדבורים, לא נוכל לדעת איך הכימיקלים ישפיעו על היכולות הקוגניטיביות והיצירתיות ההנדסית שמתוארות במאמר המדעי", הוא אומר. "אולי לא נהרוג אותן, אבל ייתכן שהדבורים לא יוכלו לבנות כוורות כמו בעבר. מחקרים כמו זה ממשיכים להראות לנו עד כמה היכולות הקוגניטיביות של דבורת הדבש מדהימות. בכל פעם אנחנו חושבים שגילינו הכול – וממצאים כאלה מראים לנו שהידע שלנו הוא עדיין מוגבל מאוד".

לפרסום בתקשורת: mako, המבשר

קראו פחות
ראה גם: בתקשורת, סגל
by the national cancer institute, unsplash

מחקר: מנת ה'בוסטר' מעלה את ההגנה מהדבקה ומתחלואה קשה פי עשרה לעומת מחוסנים במנה שנייה בלבד

31 אוגוסט, 2021

קרא עוד
במסיבת העיתונאים שקיים שר הבריאות ניצן הורוביץ ובכירי מערכת הבריאות בתחילת השבוע, הוצגו תוצאות ראשונות של מחקר משותף של המשרד עם האוניברסיטה העברית - פרופ' מיכה מנדל מהמחלקה לסטטיסטיקה ומדע הנתונים, הטכניון, מכון ויצמן ומכון המחקר גרטנר. הממצאים שהוצגו הראו כי ככל שחולף הזמן מהחיסון השני המוגנות הולכת ופוחתת, ושהמנה השלישית מעלה את ההגנה מהדבקה ותחלואה קשה פי עשרה בהשוואה למחוסנים שקיבלו מנה שנייה לפני יותר מחצי שנה. ההגנה מהמנה השלישית משמעותית כבר שבוע לאחר קבלתה - מנת החיסון השלישית מביאה אותנו להגנה כמו במנת החיסון השנייה.

המחקר חשף גם כי תופעות הלוואי לאחר החיסון השלישי נמוכות יותר מאשר המנה השנייה והראשונה. כמו כן, לא נצפו תופעות לוואי חריגות או חדשות או יוצאות דופן. נתונים נוספים שהוצגו מראים זינוק במספר החולים הקשים בגל הרביעי - בעיקר אלה שנדבקו חמישה, שישה ושבעה חודשים לאחר החיסון השני. לפי הנתונים, 9% מהחולים במצב קשה מעל גיל 60 חוסנו לפני חמישה חודשים, 39% חוסנו לפני שישה חודשים ו-36% חוסנו לפני שבעה חודשים. בקרב חולים במצב קשה בני פחות מ-60, 4% חוסנו לפני שישה חודשים ו-5% לפני שבעה חודשים.

הניתוח השווה את הסיכויים להדבקה ולמחלה קשה של אנשים שהתחסנו במנה השלישית, לאלו של אנשים שהתחסנו בשתי מנות חיסון. נלקחו בחשבון השפעות של גיל, מגדר, מגזר, מועדי החיסון והזמן שחלף מקבלת המנה השנייה. המחקר הראה כי מנת הבוסטר מספקת הגנה טובה יותר של כמעט פי 10 כנגד הידבקות וכנגד תחלואה קשה בקרב מי שהתחסנו במנה השלישית, לעומת מי שחוסנו בשתיים בלבד. 

לפרסום המחקרי: https://www.gov.il/BlobFolder/reports/vaccine-efficacy-safety-follow-up-...

לפרסומים בתקשורת: ישראל היום, דוקטורס אונלי,

קראו פחות
פרופ ישי יפה, האוניברסיטה העברית. צילום תומר אפלבאום

פרופ' ישי יפה מביה"ס למנהל עסקים - ברשימת 100 המשפיעים והמשפיעות של ישראל ע"פ עיתון "דה מרקר"

30 אוגוסט, 2021

קרא עוד

אסא ששון בחר בפרופ' ישי יפה, חוקר ומרצה למימון באוניברסיטה העברית וראש הוועדה לבחינת דמי הניהול, ברשימה המכובדת!



מתוך ההחלטה לבחור בו:

בפברואר 2020 מונה ישי יפה ליו"ר ועדה שהקימה רשות שוק ההון, במטרה לתת מענה קבוע לסוגיית ההוצאות הישירות בגין ביצוע עסקות על ידי הגופים המוסדיים עבור לקוחותיהם. עוד חברים בוועדה פרופ' אסף חמדני (עד אפריל 2021), פרופ' אלון ברב, פרופ' אתי איינהורן, ד"ר נדין בודו טרכטנברג, עו"ד ורו"ח מיכל עבאדי־בויאנג'ו וד"ר הראל פרימק. מסקנות הוועדה היו לא פחות ממהפכניות, ואם יתקבלו במלואן, הן עשויות לשנות את שוק הפנסיה בישראל.

הוצאות ישירות – או "דמי ניהול חיצוניים" – הן תוספת לדמי הניהול השוטפים שמשלמים החוסכים עבור ניהול חיצוני שרוכש מנהל השקעות בגוף מוסדי עבור חלק מכספי הפנסיה. דמי הניהול החיצוניים מועברים על ידי קופות הגמל, קרנות ההשתלמות, ביטוחי המנהלים וקרנות הפנסיה, לגופים חיצוניים, עבור ניהול השקעות – לרוב אלטרנטיביות, כמו קרנות גידור, נדל"ן וקרנות השקעה פרטיות. סכום זה מגדיל בפועל את דמי הניהול שהחוסך משלם, ללא דיווח מסודר וללא שקיפות.

בוועדה טענו כי השימוש בהשקעות אלטרנטיביות לא בהכרח אפקטיבי, ולכן מומלץ לשנות את מבנה דמי הניהול באמצעות מעבר למחיר ידוע מראש, המחושב כשיעור מהצבירה, וכולל את דמי הניהול מצבירה ומהפקדה וגם סוגי הוצאות ישירות שונות. בנוסף הם קבעו כי יש לעודד מסלולי השקעה פסיביים בעלות נמוכה, שכל אחד מהם יעקוב אחרי כמה מדדי מניות ומדדי אג"ח בולטים בעולם בכלל ובארץ בפרט; לאפשר לגופים המוסדיים להציע מסלולי השקעה בדמי ניהול מבוססי ביצועים, שיחושבו באופן סימטרי על בסיס ארוך טווח, מעל מדדי הייחוס ומתחתם; לשפר את שקיפות המידע המוצג לרשות שוק ההון ולחוסכים; להגביר את העצמאות, לחזק את הסמכויות ולהגדיל את התקציב של הרשות; ולשפר את יכולת הפיקוח שלה על תהליכי השקעה, בפרט על השקעות באפיקים לא סחירים. באופן צפוי, בשוק לא ממש אהבו את ההמלצות, ועכשיו הקרב רק מתחיל.

https://www.themarker.com/magazine/EXT-STATIC-1.10160215?fbclid=IwAR1-rU...

קראו פחות
ראה גם: בתקשורת, סגל
lockdown. pic: engin akyurt

פרופ' אבי שמחון בהרצאה לסטודנטים מביה"ס למנהל עסקים באוני' העברית: "לא חושב שהמשבר יגרום לעלייה במחירי הדיור"

8 יולי, 2020

בסדרת מפגשים וירטואליים ייחודית שנפתחה השבוע (שני) לקהילת בביה"ס למנהל עסקים באוניברסיטה העברית בירושלים, אירחה ד"ר מרים שוורץ-זיו מסגל ביה"ס את פרופ' אבי שמחון, ראש המועצה הלאומית לכלכלה, להרצאה קצרה ושו"ת עם סטודנטים ובוגרי ביה"ס בנוגע למשבר הקורונה והשפעתו הכלכלית על המשק הישראלי. נושא ההרצאה של פרופ' שמחון היה "במה שונה משבר הקורונה ממשברים קודמים ומהן ההשלכות על המדיניות הכלכלית?". פרופ' אבי שמחון משמש כיום גם כחבר סגל במחלקה לכלכלת סביבה וניהול באוניברסיטה העברית.

corona mask

הודעה חשובה: החל מה-5.7.20, בשל משבר הקורונה - הקמפוסים של האוניברסיטה העברית יהיו סגורים למבקרים

5 יולי, 2020

 

החל מהבוקר (ראשון, 5.7.2020) בעקבות משבר הקורונה והעלייה בתחלואה ברחבי הארץ, כל הקמפוסים של האוניברסיטה העברית יהיו סגורים למבקרים ולביקורים. עמכם הסליחה.

 

קורונה

ניתוח של חוקרי האוני' העברית: ללא פעולה מיידית נאלץ לחזור לסגר - תוך שבועיים, חשש למעל 100 נפטרים בשבועות הקרובים

3 יולי, 2020

ניתוח שבוצע על ידי צוות חוקרים ממכון רקח לפיסיקה ובית הספר לבריאות הציבור מהאוניברסיטה העברית, שעוסק בניטור מגפת הקורונה, העלה כי קצב העלייה במאושפזים נתמכים נשימתית "מיישר קו" עם קצב העלייה של הנדבקים החדשים. עלייה זו צפויה להוביל למעל ל-100 נפטרים בשבועות הקרובים. בקצב ההכפלה הנוכחי, טוענים החוקרים, בעוד כשבועיים נהיה בהתדרדרות שעלולה להוביל לכשל ביכולת העמידה של מערכת הבריאות ותחייב סגר מוחלט. על המסמך חתומים פרופ' ינון אשכנזי, פרופ' רן ניר פז, פרופ' דורון גזית,

גבר מריח עשבים

סקר עולמי בהובלת פרופ' מאשה ניב מהאוני' העברית ועמיתיה מוכיח: חולי קורונה רבים חווים פגיעה בחושי הטעם והריח

21 יוני, 2020

בחודש מרץ השנה החלו להופיע דיווחים על פגיעה בחוש הריח ולעתים גם בחוש הטעם של חולי קורונה. לאחרונה, אנוסמיה (תתרנות) צורפה כתסמין מחלה רשמי במדינות מסוימות אך שאלות רבות עדיין פתוחות וללא מענה חד-משמעי מטעם חוקרים ורופאים ברחבי העולם - כמה חזקה הפגיעה בחושים? איך היא שונה משפעת או מחלה נשימתית אחרת? האם תפיסת הטעם נפגעת ישירות, או בעקיפין, בשל פגיעה בריח? כמה זמן עובר עד שהחושים חוזרים לתפקד כרגיל והאם פגיעה בחושים אלה מצביעה על מהלך מחלה חמור יותר, או דווקא ההיפך?

מארק ניימן, לע"מ

נשיא המדינה ביקר במעבדות המחקר של המרכז לחקר מדעי המוח ושמע על פריצות הדרך האחרונות בחקר הקורונה

18 יוני, 2020

בעקבות ריבוי המחקרים וריכוז המאמצים למאבק בקורונה באוניברסיטה העברית, ביקר נשיא המדינה ראובן (רובי) ריבלין הבוקר, יום חמישי, כ"ו בסיוון, 18 ביוני, במעבדות המחקר של המרכז לחקר מדעי המוח ע"ש אדמונד ולילי ספרא. הסיור התקיים בליווי נשיא האוניברסיטה העברית, פרופ' אשר כהן וסגן הנשיא לקשרי חוץ, יוסי גל.

 

קורונה

פוענח המנגנון בקרב חולי קורונה שגורם לתמותה מוגברת מהנגיף

17 יוני, 2020

במחקר שבוצע לראשונה בארץ, במרכז הרפואי הדסה על ידי פרופ' עבד אל-ראוף חג'אזי, מנהל מערך המעבדות בהדסה וחוקר באוני' העברית, נמצא המנגנון האחראי על יצירת קרישיות יתר בדמם של חולי COVID-19, שהביא לתמותה נרחבת בקרב חולים בנגיף ברחבי העולם. החוקר: "אם נצליח למנוע את היווצרות קרישי הדם לפני שהם נוצרים כנראה שהחולים לא יזדקקו למכונות הנשמה או לטיפול נמרץ"

מעבדה

חוקרים מהאוניברסיטה העברית: עדיין לא ניתן לקבוע באופן מלא האם יש התפרצות כוללת של קורונה

9 יוני, 2020

צוות חוקרים ממכון רקח לפיסיקה ומהפקולטה לרפואה באוניברסיטה העברית ערך ביום א׳ ניתוח של העלייה בשיעורי ההדבקה בנגיף הקורונה מאז תחילת הקלות הסגר, ובמיוחד בעשרת הימים האחרונים.

לאחר בדיקת פרמטרים רלוונטיים, כמו מספר החולים המאותרים, שינוי במספר המאושפזים והשוואה בין מדינות שנקטו במדיניות טיפול דומה בנגיף, החוקרים הגיעו למספר מסקנות:

סיגריה

סקר: כמחצית מהמעשנים הישראלים הגדילו את כמות הסיגריות היומית במהלך משבר הקורונה

31 מאי, 2020

 

סקר ישראלי חדש חושף כי המעשנים בארץ הגדילו בממוצע את כמות הסיגריות היומית שלהם במהלך משבר הקורונה בכ-3 סיגריות ליום. בנוסף, 8.8% מהמעשנים דיווחו על שינוי בכללי העישון בתוך הבית במהלך תקופת הקורונה - ממצב שבו אסור לעשן בתוך הבית בכלל למצב שבו מותר לעשן במרפסת או בחדרים מסוימים

 

logo

הבהרה: מתווה הלימודים הקיים נמשך

28 מאי, 2020
מרבית השיעורים ממשיכים להתקיים לעת עתה באופן מקוון, ולצדם יתקיימו שיעורים מסוימים בקמפוס. נמסרה הודעה לסטודנטים שמשתתפים בקורסים שיתקיימו מעתה בקמפוס. סטודנטים שלא יוכלו להגיע לקמפוס יוכלו להמשיך ללמוד בהוראה מרחוק. אם לא נמסרה הודעה אחרת למשתתפים בקורס, השיעורים בקורס ממשיכים להתקיים מרחוק. הבחינות יתקיימו בקמפוס.
שוחטר במהלך משבר הקורונה. צילום באדיבות דוברות משטרת ישראל

סקר: איומים בקנסות או במעצר במשבר הקורונה לא שינו את התנהגות הישראלים

26 מאי, 2020

קרא עוד
סקר חדש שנערך בימים אלה בהובלת פרופ' חגי לוין מביה"ס לבריאות הציבור באוניברסיטה העברית בירושלים ויו"ר איגוד רופאי בריאות הציבור, ובשותפות עם פרופ' ענת זיידמן-זית מבית הספר לחינוך באוניברסיטת תל-אביב - כחלק מסדנה מסכמת בבית הספר לבריאות הציבור של האוניברסיטה העברית והדסה - בחן את דעת הקהל הישראלי במהלך משבר הקורונה. מדובר בסקר שבוצע כחלק ממחקר בינלאומי נרחב, לו שותפים יותר מ-50 מדינות, שנועד להעריך את הערכת תפיסות הציבור ברחבי העולם לאחר משבר הקורונה.

הסקר חולק לשני שלבים - גלים, כשהגל הראשון נועד להעריך את תפיסות הציבור, הדאגות והתגובות לצעדים השונים שנקבעו כדי למנוע או להפחית את התפשטות נגיף הקורונה. הגל השני של השאלון נועד להעריך כיצד נגיף הקורונה משפיע על היבטים שונים בחייהם של אנשים, שהשתנו מאוד בגלל המגיפה. ניתן למלא את השאלון בקישור: http://Mbmc-cmcm.ca/covid19/

בשאלון בעברית עליו ענו המשתתפים ישנם שישה נושאים עיקריים ועשרות שאלות אישיות שנוגעות לתקופת משבר הקורונה, כמו מה היו מקורות המידע שעליהם הסתמכו הנבדקים בנוגע להתפרצות נגיף ה-COVID-19, ועד כמה פחדו לפתוח מכתבים ומשלוחים מחשש להידבק בנגיף. בנוסף, הופיעו שאלות על התחושות בנוגע לפעולות שננקטו על ידי הממשלה ורשות הבריאות המקומית כדי למנוע ו/או להפחית את התפשטות ה-COVID-19, ועד כמה היה קשה לעבוד מהבית במהלך תקופת הסגר. כן, הוסבר כי כל הנתונים נאספים באחסון מאובטח בשרת של אוניברסיטת קוויבק במונטריאול (קנדה), המפעיל את תוכנת איסוף הנתונים של השאלון, והובטח כי תוצאות המחקר יפורסמו באתר המחקר הראשי והם יהיו זמינים לכלל הציבור.

בקרב 1,523 ישראלים )מתוכם 65% נשים( שהשתתפו בסקר הישראלי בעברית (בעולמי השתתפו בסך הכל בגל הזה כ-35,000 נבדקים), 86% ציינו כי הצעדים שננקטו בישראל היו חשובים מאוד לעצירת ההתפשטות. מאידך, 67% סברו שהצעדים היו מותאמים למצב, בעוד ש-18% סברו שהצעדים היו לעיתים מחמירים מדי. בקרב משתתפי הסקר ממדינות אחרות, רק 6% סברו שהצעדים היו מחמירים מדי, כלומר בישראל פי שלושה סברו שהצעדים היו מחמירים מדי בהשוואה למדינות אחרות. כמו כן, המשתתפים, הן בישראל והן בעולם, דאגו יותר מכך שבני משפחתם שאינם גרים איתם יידבקו בנגיף הקורונה מאשר שהם יידבקו בו בעצמם.

הגורמים שדווחו כמשפיעים ביותר על ההיענות להנחיות הריחוק הפיזי היו מידע על אופן התפשטות הנגיף, כיצד פעולות של כל אדם תסייענה להאטת התפשטות הנגיף וכיצד הן מצילות חיים. לעומת זאת לאיומים בקנסות, למעצר או אשפוז בכפייה של מפרי בידוד ו\או של האוכלוסייה כולה שהייתה בסגר, שהוצגו והועברו מדי ערב על ידי כלי התקשורת, הייתה ההשפעה הנמוכה ביותר. כלומר, הישראלים לא התרגשו מהאיומים במהלך משבר הקורונה.

פרופ' חגי לוין מסביר כי "הבנת הגורמים המניעים את הציבור ליישם התנהגות בריאותית כדוגמת ריחוק פיזי, חיונית בכל שלבי המגפה. הפחדה איננה הכלי המיטבי להנעת הציבור לפעולה ועדיף לתת לציבור מידע, דוגמא אישית והמלצות מעשיות כיצד להגן על בריאותו ובריאות היקרים לו. לקראת המשך החיים בצל הקורונה כיום והאפשרות של גל שני בעתיד, חיוני ללמוד את הלקחים לשיפור התקשורת עם הציבור, והנעתו להתנהגות בריאותית נכונה בהתאם למצב התפשטות הנגיף". פרופ' זיידמן-זית הוסיפה: "ככל שיותר אנשים יימלאו את הסקר, כך נוכל ללמוד כיצד ניתן לעזור לציבור להתמודד טוב יותר עם ההשפעות של נגיף הקורונה".

הסקר הישראלי נערך בהשתתפות הסטודנטיות יפעת אורי, רות סניר, שירלי אדלשטיין ותאנה גולדפרד. כאמור, המחקר כולו מאוגד במרכז לרפואה התנהגותית במונטריאול (www.mbmc-cmcm.ca), המשויך לאוניברסיטת קוויבק באוניברסיטת מונטריאול ואוניברסיטת קונקורדיה בקנדה, שריכז צוות בינלאומי של מעל 130 חוקרים ביותר מ-40 מדינות ברחבי העולם, ביניהם גם הצוות הישראלי.

 

מבין הפרסומים בתקשורת לגבי הסקר:

כאן 11: https://www.kan.org.il/Item/?itemId=71447

מקור ראשון: https://www.makorrishon.co.il/news/231831/

בחדרי חרדים: https://www.bhol.co.il/news/1103870

ערוץ 7: https://www.inn.co.il/News/News.aspx/438386

כל רגע: http://kore.co.il/viewArticle/64331

קראו פחות
רון גרליץ

מעסיקים, אל תיתנו לעובדים החלשים לשלם את מחיר המגפה

19 מאי, 2020

בימים אלה המשק חוזר לפעילות, ומעסיקים מחזירים לעבודה חלק מהעובדים שהוצאו לחל"ת – אך לא את כולם. על פי הערכות של שירות התעסוקה, כחמישית מהעובדים שהוצאו לחל"ת, כ־200 אלף עובדים, לא יחזרו לעבודה עד סוף השנה ואולי אף מעבר לכך. מי הם העובדים שייחרץ גורלם להישאר מחוץ לשוק העבודה, ואולי אף לזמן רב?