באנר

מחקר: למרות הסטיגמה - המזרחית מורכבת יותר מבחינה מוזיקלית מהפופ-רוק הישראלי

9 מאי, 2021

קרא עוד

המוסיקה הפופולרית בישראל מתאפיינת במתח בין התרבות הגלובלית ובין התרבות המקומית. שני הסגנונות המרכזיים בשדה בסוף המאה ה-20 ובתחילת המאה ה-21 – המוסיקה המזרחית והפופ-רוק הישראלי – מציגים תמהיל שונה וייחודי של מרכיבים גלובליים ומקומיים; בנוסף, שני הסגנונות נתונים לתהליכים דינאמיים של שינוי והשפעה הדדית. המוסיקה המזרחית – שהודרה בתחילת דרכה מן הזרם המרכזי של המוסיקה הישראלית על ידי הממסד התרבותי – תפסה במאה ה-21 את מקומו של הפופ-רוק הישראלי, בהופכה לסגנון המוביל בישראל.

מחקר חדש שבוצע על ידי ד"ר אדם יודפת במסגרת עבודת הדוקטורט שלו בחוג למוסיקולוגיה, בהדרכתו של פרופ' נפתלי וגנר, ופורסם תחת הכותרת "אלף שירים ושיר: חמישה עשורים של שירי מזרחית ורוק בישראל – איפיון מוסיקלי", מקיים דיון אודות שני סגנונות אלה, וחושף ממצאים מרתקים. המאמר שהתפרסם הוא חלק מעבודתו של ד"ר יודפת לשם קבלת תואר דוקטור לפילוסופיה באוניברסיטה העברית. המוסיקה הפופולרית בישראל נחקרה עד כה בעיקר מנקודת מבט סוציולוגית ותרבותית, ואילו המחקר הנוכחי מוסיף לגוף הידע המצטבר בנושא את נקודת המבט המוסיקלית.

המחקר מבוסס על מאגר מידע ממוחשב ובו רשומות תוצאות ניתוחים מוסיקליים של מדגם בן 1,001 שירים. שירי המדגם נבחרו בעיקר מן המצעדים העבריים השנתיים המשודרים בתחנות הרדיו הציבוריות בישראל, תוך כדי הקפדה על איזון כמותי בין שני הסגנונות המרכזיים, ולאורך חמשת עשורי המדגם. השיוך הסגנוני של השירים נקבע על פי ההקשר החברתי-תרבותי של מבצעיהם. המאפיינים הריתמיים, הצורניים, ההרמוניים, ומאפייני הגוון של כל שיר נותחו באופן ידני, קודדו ותועדו בגיליון נתונים ממוחשב. בנוסף התבצע רישום וניתוח ידני ראשוני של מילות השירים. מאגר המידע המכיל את כלל הניתוחים של שירי המדגם זמין ברשת ופתוח לשימוש קהילת החוקרים.

ממצאי המחקר מציגים באופן מפורט את תהליכי השינוי במוסיקה הפופולרית בישראל משנות ה-70 ועד לעשור השני של המאה ה-21, כפי שאלה מתבטאים במאפיינים מוסיקליים ספציפיים כמו גווני הגיטרה החשמלית; מידות השימוש בכלי נגינה המזוהים עם המוסיקה המזרחית, כגון דרבוקה ובוזוקי; מידת השימוש בגוונים אלקטרוניים ומסונתזים; תבניות המקצב האופייניות לכל אחד מן הסגנונות המרכזיים; אופני השימוש במודאליות הפריגית, הידועה גם כ"טונאליות ים תיכונית"; ועוד. הממצאים הללו מוצגים תחילה כנתונים סטטיסטיים המפולחים על פני הסגנונות והעשורים, ומתפקדים כנקודות מוצא לניתוחים איכותניים של מקרי מבחן ספציפיים. אלה בתורם מהווים פתח לדיון ממוקד בתופעות המוסיקליות בפופ הישראלי, ובתהליכי השינוי המתרחשים ביחס אליהן – תוך כדי הצעת הסברים אפשריים לגורמים התרבותיים הקשורים בתהליכים ובתופעות הללו. מלבד הניתוח הסטטיסטי של הנתונים, נעשה גם שימוש בשיטות ניתוח מתחום למידת המכונה.

נושא מרכזי שנבחן במחקר הוא עניין המורכבות המוסיקלית. לאורך השנים נטען בזירה הציבורית כי המוסיקה המזרחית כסגנון הינה נחותה ודלה מבחינה איכותית. בעוד ש"איכות" הינה קריטריון אסתטי סובייקטיבי, המורכבות מהווה קריטריון כמותי הניתן למדידה. בהתבסס על מאגר המידע ועל הניתוחים הידניים של שירי המדגם, פותחו ארבעה מדדי מורכבות כמותיים עבור כל אחד מארבעת המאפיינים המוסיקליים שנותחו במחקר – קצב, צורה, הרמוניה וגוונים. בנוסף, פותח גם מדד מורכבות ריתמית אוטומטי, במסגרתו נותחו המאפיינים הריתמיים של שירי המדגם גם בצורה ממוחשבת. דבר זה נעשה על ידי שימוש במאפייני השמע (audio features) של השירים, ופיתוח אלגוריתם מקורי המקבל כקלט קובץ שמע, עורך חישוב המבוסס על קרוס-קורלציה, ומוציא כפלט את ערך המורכבות הריתמית של השיר. ערכי הניתוח הממוחשב שולבו עם ערכי הניתוח הידני, ליצירת מדד מורכבות ריתמית משוכלל. לבסוף שוקללו ארבעת מדדי המורכבות הפרמטריים לכדי מדד מורכבות כולל, המדרג את כל שירי המדגם על פי מורכבותם.

על פי ממצאי המחקר התגלה כי מאז שנות ה-80 המוסיקה המזרחית עוברת במורכבותה הסגנונית הממוצעת את הפופ-רוק הישראלי, וכי הפער במורכבות בין שני הסגנונות הולך וגדל עם הזמן. הממצאים הכמותיים הנוגעים למורכבות מהווים אף הם נקודת מוצא לדיון איכותני בתופעת המורכבות והפשטות בשירי פופ ישראליים. עם תום שלב הצגת הממצאים מובא דיון המבקש ללכת אל מעבר לנתונים, אשר מתמקד בכמה מן ההתפתחויות המרכזיות במוסיקה הישראלית הפופולרית בעשור השני של המאה ה-21.

"יחסי הכוח בחברה הישראלית של סוף המאה ה-20 עיצבו את שדה המוסיקה הפופולרית באופן א­-סימטרי: מצד אחד הפופ-רוק הישראלי נתפס כברירת המחדל של הזרם המרכזי, וזכה להערכה ביקורתית שלוותה בהילה של 'אותנטיות' אמנותית; ומצד שני המוסיקה המזרחית נחשבה לסגנון נחות – בעל ערכי הפקה דלים וירודים בתחילת דרכו, ובהמשך, משזכה הסגנון להצלחה מסחרית – הצטייר כרדוד, בידורי וקלישאתי. תפיסה זו נבעה בחלקה מסלידה מ'פופ', ובחלקה מדעות קדומות, מגזענות, ומהיצמדות של שומרי הסף אל מוקדי הכוח שלהם. ממצאי המחקר הנוכחי מבליטים את הפער שבין המציאות המוסיקלית המורכבת והמגוונת של סגנון המזרחית בשנות ה-80 וה-90, ובין הדימוי שדבק בו – ואשר מלווה אותו במידה מסוימת עד לימינו – של סגנון נחות ו'לא איכותי'", מסכם ד"ר יודפת.

למאמר המדעי: https://www.academia.edu/45342000/%D7%90%D7%9C%D7%A3_%D7%A9%D7%99%D7%A8%...

לפרסום בתקשורת:

הארץ - https://www.haaretz.co.il/gallery/music/selective-hearing/.premium-1.976...

שלושה שיודעים - https://www.kan.org.il/radio/player.aspx?ItemId=212407

קראו פחות
ראה גם: בתקשורת, מחקר
potato

איך מרגיש תפו"א? חוקרים מהפקולטה לחקלאות פיתח חיישנים ביולוגיים בתפוחי אדמה ע"י הנדסה גנטית, שמתריעים בזמן אמת על מצוקה של הצמח

9 מאי, 2021

הפרסום בטוויטר של נאסא

המחקר שהלהיב את NASA: שיטה חדשה מאפשרת למפות מהחלל אגמים מדבריים ברחבי העולם

6 מאי, 2021

קרא עוד
אגמים באזורים מדבריים הם בדרך כלל רדודים (מספר מטרים) ושטוחים מאוד, ובעיקר מרוחקים מאזורים מיושבים. רוב הזמן הם ריקים לגמרי ממים, אך מדי פעם הם מתמלאים על ידי שיטפונות נדירים הזורמים במדבר. כמות זו כמובן אינה מספקת כדי להגיע למקום עם ספינה, ולמפות את צורת הקרקעית של אגמים כאלה – כך שאנו לא יכולים למדוד ולקבוע בצורה סבירה כמה מים האגמים אוצרים בכל רגע נתון.

"בדרך כלל, שיטפון מדברי אובד אל תוך קרקעית הנחל ונספג אל התשתית שלו או מתאדה, ולכן נעלם במורד נהרות מדבריים. פעם בכמה שנים שיטפון שכזה עשוי להגיע לאגם מדברי רדוד הנמצא במורד הנחל ולמלא אותו ובהדרגה, מים אלו שנעמדו באגם, מתאדים ממנו. כך יכול גם, לדוגמא, להיווצר נווה מדבר", מסביר קוקו (משה) ארמון מהמכון למדעי כדור הארץ באוניברסיטה העברית. "אגמים מדבריים עשויים לשמש אותנו בתור מאגרי מים טבעיים גדולים, והם מהווים בית למגוון גדול מאוד של מינים של צמחים ובעלי חיים מדבריים שמצליחים לשגשג רק בזמן שיטפונות. אגמים אלה משמשים חוקרי אקלים על מנת להבין מה היה האקלים בתקופות קדומות ולנסות להשליך מכך על העתיד. לדוגמא, אם מזהים תקופה בה האגם היה מלא באופן תדיר, אנחנו יכולים להבין שהאקלים היה רטוב יותר. אך 'יותר' הוא מושג יחסי ומטרתנו היא לקבוע כמה רטוב היה באותם מקומות".

כדי להבין מהי כמות המים באגם מדברי נדרש לדעת כיצד נראית הטופוגרפיה המדויקת של הקרקעית שלו – עבודה שנחשבת קשה מאוד לביצוע באגמים מדבריים. קוקו (משה) ארמון ביצע לאחרונה מחקר בו הוא בחן שיטה מקורית לקביעת הטופוגרפיה של אגמים מדבריים. לפני כשנה הוא ועמיתיו פרסמו מאמר מדעי שהופיע על השער של כתב העת "Geophysical Research Letters". כעת המאמר והשיטה המקורית זוכים לחשיפה מחודשת על ידי סוכנות החלל האמריקאית NASA, שפרסמה כתבה על כך היום (שלישי) ב-NASA Earth Observatory. את המחקר שלו ביצע ארמון יחד עם (לפי הסדר במאמר) ד"ר אלעד דנטה (המכון למדעי כדור הארץ באוניברסיטה העברית, המכון הגיאולוגי ומכון שמיר),  יובל שמילוביץ' (המכון למדעי כדור הארץ באוניברסיטה העברית והמכון הגיאולוגי), ד"ר עמית מושקין (המכון הגיאולוגי), פרופ' טים כהן (אוניברסיטת וולונגונג שבאוסטרליה), פרופ' אפרת מורין ופרופ' יהודה אנזל (שניהם מהמכון למדעי כדור הארץ באוניברסיטה העברית). 

המחקר התחיל למעשה לפני כשנתיים, אז שוגר לוויין חדש של נאס"א (ICESat-2) שתפקידו המקורי היה למדוד באופן מדויק מאוד את גובהם של הקרחונים בקטבים - כדי להבין טוב יותר איך משפיעה ההתחממות הגלובלית על אובדן והדקיקות של הקרח בקטבים. מדידות הגובה המדויקות התאפשרו באמצעות לייזר המוקרן מהחלל אל פני השטח של כדור הארץ. כך, אם מודדים את הזמן שלוקח לקרן הלייזר לחזור מפני השטח של כדור הארץ אל הלוויין, אפשר לחשב במדויק את גובה פני השטח. הלוויין ייחודי בכך שהוא מודד את גובה פני השטח בצורה מדויקת מאוד, בעזרת קרן לייזר ירוקה. מאחר שאור ירוק מסוגל לחדור כמה מטרים לתוך מים ועדיין לחזור אל הלוויין, ניתן לקבל דרך הלוויין מדידות גובה מדויקות אפילו מתחת למים, בצפיפות גבוהה מאוד לאורך מסדרונות מדידה צרים.

"חדירה של האור לעומק של מטרים בודדים הוא כל שהיינו זקוקים לו במקרה של אגמים רדודים", מסביר ארמון ומוסיף כי "באמצעות התוצאות שהתקבלו מהלוויין החדש הצלחנו למצוא, לנתח ולתאר במחקרנו את הקשר בין תדירות הופעת המים בכל אזור באגם (מתוך סדרה ארוכה של תצלומי לוויינים אחרים של נאס"א, לאורך השנים), ובין הגובה של אותם אזורים (מתוך הלוויין החדש). ברגע שאנחנו יודעים מהו הקשר, אנחנו יכולים לחשב באופן מדויק את העומק של כל נקודה באגם, אפילו שמדידת העומק המקורית מתבצעת רק לאורך מסדרונות צרים בו, ואפילו אם האגם מלא במים".

החוקרים השתמשו בשיטה שפיתחו למפות את הקרקעית של האגם המדברי הרדוד הגדול בעולם - ימת אייר שבאוסטרליה, שגודלו כמעט שליש משטחה של מדינת ישראל, וקיבלו תוצאות שהן כמעט בוודאות, לדברי החוקרים, טובות יותר מאלה שנמדדו באגם עצמו באמצעות ספינות מחקר בשנות ה-70 של המאה הקודמת. בעקבות התוצאות החליטו החוקרים למפות עוד שני אגמים מדבריים שעד כה לא הייתה שום דרך להבין מהי כמות המים האצורה בהם. אחד מהם נקרא סבחת אל-מלח, הנמצא במדבר הסהרה באלג'יריה והשני נקרא לאגו קויפסה ונמצא באלטיפלנו היבש בבוליביה, על מסלול הטיולים של רבים מהמוצ'ילרים הישראלים בדרום אמריקה. לגבי לאגו קויפסה, לדוגמה, הצליחו החוקרים לגלות שכמות המים שיכולה להאגר באגם גדולה ב-50% ממה שנהוג היה לחשוב עד היום. כמות כזאת כנראה מילאה את האגם לפני כ-12,000 שנים, אך המים נעלמו בהדרגה וכיום האגם מתמלא רק באופן חלקי.

ארמון מסכם וקובע כי "השיטה שפיתחנו יכולה לשמש למיפוי הקרקעית של אגמים מדבריים ברחבי העולם, ולעזור לנו להבין מה היה האקלים באותם אזורים בעולם בעבר ואולי אפילו בעתיד. אנחנו בטוחים שנצליח לפתח את השיטה עם הזמן, זוהי רק ההתחלה. כדי להיערך טוב יותר לשינויי האקלים באזורים מדבריים אנחנו חייבים לדעת כמה מים טבעיים קיימים בהם, אך עד היום היה קשה מאוד לעשות זאת. בעתיד נדע להעריך ברמת דיוק גבוהה את כמות המים בכל האגמים המדבריים ברחבי העולם".

הפרסום ב-NASA - earthobservatory.nasa.gov:

https://earthobservatory.nasa.gov/images/148230/sizing-up-remote-lakes

לפרסום המאמר המדעי: https://agupubs.onlinelibrary.wiley.com/doi/10.1029/2020GL087367

לפרסום בתקשורת:

https://www.ynet.co.il/article/SyHOhyZOd

קראו פחות
הפרסום בטוויטר של נאסא

המחקר שהלהיב את NASA: שיטה חדשה מאפשרת למפות מהחלל אגמים מדבריים ברחבי העולם

6 מאי, 2021

קרא עוד
אגמים באזורים מדבריים הם בדרך כלל רדודים (מספר מטרים) ושטוחים מאוד, ובעיקר מרוחקים מאזורים מיושבים. רוב הזמן הם ריקים לגמרי ממים, אך מדי פעם הם מתמלאים על ידי שיטפונות נדירים הזורמים במדבר. כמות זו כמובן אינה מספקת כדי להגיע למקום עם ספינה, ולמפות את צורת הקרקעית של אגמים כאלה – כך שאנו לא יכולים למדוד ולקבוע בצורה סבירה כמה מים האגמים אוצרים בכל רגע נתון.

"בדרך כלל, שיטפון מדברי אובד אל תוך קרקעית הנחל ונספג אל התשתית שלו או מתאדה, ולכן נעלם במורד נהרות מדבריים. פעם בכמה שנים שיטפון שכזה עשוי להגיע לאגם מדברי רדוד הנמצא במורד הנחל ולמלא אותו ובהדרגה, מים אלו שנעמדו באגם, מתאדים ממנו. כך יכול גם, לדוגמא, להיווצר נווה מדבר", מסביר קוקו (משה) ארמון מהמכון למדעי כדור הארץ באוניברסיטה העברית. "אגמים מדבריים עשויים לשמש אותנו בתור מאגרי מים טבעיים גדולים, והם מהווים בית למגוון גדול מאוד של מינים של צמחים ובעלי חיים מדבריים שמצליחים לשגשג רק בזמן שיטפונות. אגמים אלה משמשים חוקרי אקלים על מנת להבין מה היה האקלים בתקופות קדומות ולנסות להשליך מכך על העתיד. לדוגמא, אם מזהים תקופה בה האגם היה מלא באופן תדיר, אנחנו יכולים להבין שהאקלים היה רטוב יותר. אך 'יותר' הוא מושג יחסי ומטרתנו היא לקבוע כמה רטוב היה באותם מקומות".

כדי להבין מהי כמות המים באגם מדברי נדרש לדעת כיצד נראית הטופוגרפיה המדויקת של הקרקעית שלו – עבודה שנחשבת קשה מאוד לביצוע באגמים מדבריים. קוקו (משה) ארמון ביצע לאחרונה מחקר בו הוא בחן שיטה מקורית לקביעת הטופוגרפיה של אגמים מדבריים. לפני כשנה הוא ועמיתיו פרסמו מאמר מדעי שהופיע על השער של כתב העת "Geophysical Research Letters". כעת המאמר והשיטה המקורית זוכים לחשיפה מחודשת על ידי סוכנות החלל האמריקאית NASA, שפרסמה כתבה על כך היום (שלישי) ב-NASA Earth Observatory. את המחקר שלו ביצע ארמון יחד עם (לפי הסדר במאמר) ד"ר אלעד דנטה (המכון למדעי כדור הארץ באוניברסיטה העברית, המכון הגיאולוגי ומכון שמיר),  יובל שמילוביץ' (המכון למדעי כדור הארץ באוניברסיטה העברית והמכון הגיאולוגי), ד"ר עמית מושקין (המכון הגיאולוגי), פרופ' טים כהן (אוניברסיטת וולונגונג שבאוסטרליה), פרופ' אפרת מורין ופרופ' יהודה אנזל (שניהם מהמכון למדעי כדור הארץ באוניברסיטה העברית). 

המחקר התחיל למעשה לפני כשנתיים, אז שוגר לוויין חדש של נאס"א (ICESat-2) שתפקידו המקורי היה למדוד באופן מדויק מאוד את גובהם של הקרחונים בקטבים - כדי להבין טוב יותר איך משפיעה ההתחממות הגלובלית על אובדן והדקיקות של הקרח בקטבים. מדידות הגובה המדויקות התאפשרו באמצעות לייזר המוקרן מהחלל אל פני השטח של כדור הארץ. כך, אם מודדים את הזמן שלוקח לקרן הלייזר לחזור מפני השטח של כדור הארץ אל הלוויין, אפשר לחשב במדויק את גובה פני השטח. הלוויין ייחודי בכך שהוא מודד את גובה פני השטח בצורה מדויקת מאוד, בעזרת קרן לייזר ירוקה. מאחר שאור ירוק מסוגל לחדור כמה מטרים לתוך מים ועדיין לחזור אל הלוויין, ניתן לקבל דרך הלוויין מדידות גובה מדויקות אפילו מתחת למים, בצפיפות גבוהה מאוד לאורך מסדרונות מדידה צרים.

"חדירה של האור לעומק של מטרים בודדים הוא כל שהיינו זקוקים לו במקרה של אגמים רדודים", מסביר ארמון ומוסיף כי "באמצעות התוצאות שהתקבלו מהלוויין החדש הצלחנו למצוא, לנתח ולתאר במחקרנו את הקשר בין תדירות הופעת המים בכל אזור באגם (מתוך סדרה ארוכה של תצלומי לוויינים אחרים של נאס"א, לאורך השנים), ובין הגובה של אותם אזורים (מתוך הלוויין החדש). ברגע שאנחנו יודעים מהו הקשר, אנחנו יכולים לחשב באופן מדויק את העומק של כל נקודה באגם, אפילו שמדידת העומק המקורית מתבצעת רק לאורך מסדרונות צרים בו, ואפילו אם האגם מלא במים".

החוקרים השתמשו בשיטה שפיתחו למפות את הקרקעית של האגם המדברי הרדוד הגדול בעולם - ימת אייר שבאוסטרליה, שגודלו כמעט שליש משטחה של מדינת ישראל, וקיבלו תוצאות שהן כמעט בוודאות, לדברי החוקרים, טובות יותר מאלה שנמדדו באגם עצמו באמצעות ספינות מחקר בשנות ה-70 של המאה הקודמת. בעקבות התוצאות החליטו החוקרים למפות עוד שני אגמים מדבריים שעד כה לא הייתה שום דרך להבין מהי כמות המים האצורה בהם. אחד מהם נקרא סבחת אל-מלח, הנמצא במדבר הסהרה באלג'יריה והשני נקרא לאגו קויפסה ונמצא באלטיפלנו היבש בבוליביה, על מסלול הטיולים של רבים מהמוצ'ילרים הישראלים בדרום אמריקה. לגבי לאגו קויפסה, לדוגמה, הצליחו החוקרים לגלות שכמות המים שיכולה להאגר באגם גדולה ב-50% ממה שנהוג היה לחשוב עד היום. כמות כזאת כנראה מילאה את האגם לפני כ-12,000 שנים, אך המים נעלמו בהדרגה וכיום האגם מתמלא רק באופן חלקי.

ארמון מסכם וקובע כי "השיטה שפיתחנו יכולה לשמש למיפוי הקרקעית של אגמים מדבריים ברחבי העולם, ולעזור לנו להבין מה היה האקלים באותם אזורים בעולם בעבר ואולי אפילו בעתיד. אנחנו בטוחים שנצליח לפתח את השיטה עם הזמן, זוהי רק ההתחלה. כדי להיערך טוב יותר לשינויי האקלים באזורים מדבריים אנחנו חייבים לדעת כמה מים טבעיים קיימים בהם, אך עד היום היה קשה מאוד לעשות זאת. בעתיד נדע להעריך ברמת דיוק גבוהה את כמות המים בכל האגמים המדבריים ברחבי העולם".

הפרסום ב-NASA - earthobservatory.nasa.gov:

https://earthobservatory.nasa.gov/images/148230/sizing-up-remote-lakes

לפרסום המאמר המדעי: https://agupubs.onlinelibrary.wiley.com/doi/10.1029/2020GL087367

לפרסום בתקשורת:

https://www.ynet.co.il/article/SyHOhyZOd

קראו פחות
הפרסום בטוויטר של נאסא

המחקר שהלהיב את NASA: שיטה חדשה מאפשרת למפות מהחלל אגמים מדבריים ברחבי העולם

6 מאי, 2021

קרא עוד
אגמים באזורים מדבריים הם בדרך כלל רדודים (מספר מטרים) ושטוחים מאוד, ובעיקר מרוחקים מאזורים מיושבים. רוב הזמן הם ריקים לגמרי ממים, אך מדי פעם הם מתמלאים על ידי שיטפונות נדירים הזורמים במדבר. כמות זו כמובן אינה מספקת כדי להגיע למקום עם ספינה, ולמפות את צורת הקרקעית של אגמים כאלה – כך שאנו לא יכולים למדוד ולקבוע בצורה סבירה כמה מים האגמים אוצרים בכל רגע נתון.

"בדרך כלל, שיטפון מדברי אובד אל תוך קרקעית הנחל ונספג אל התשתית שלו או מתאדה, ולכן נעלם במורד נהרות מדבריים. פעם בכמה שנים שיטפון שכזה עשוי להגיע לאגם מדברי רדוד הנמצא במורד הנחל ולמלא אותו ובהדרגה, מים אלו שנעמדו באגם, מתאדים ממנו. כך יכול גם, לדוגמא, להיווצר נווה מדבר", מסביר קוקו (משה) ארמון מהמכון למדעי כדור הארץ באוניברסיטה העברית. "אגמים מדבריים עשויים לשמש אותנו בתור מאגרי מים טבעיים גדולים, והם מהווים בית למגוון גדול מאוד של מינים של צמחים ובעלי חיים מדבריים שמצליחים לשגשג רק בזמן שיטפונות. אגמים אלה משמשים חוקרי אקלים על מנת להבין מה היה האקלים בתקופות קדומות ולנסות להשליך מכך על העתיד. לדוגמא, אם מזהים תקופה בה האגם היה מלא באופן תדיר, אנחנו יכולים להבין שהאקלים היה רטוב יותר. אך 'יותר' הוא מושג יחסי ומטרתנו היא לקבוע כמה רטוב היה באותם מקומות".

כדי להבין מהי כמות המים באגם מדברי נדרש לדעת כיצד נראית הטופוגרפיה המדויקת של הקרקעית שלו – עבודה שנחשבת קשה מאוד לביצוע באגמים מדבריים. קוקו (משה) ארמון ביצע לאחרונה מחקר בו הוא בחן שיטה מקורית לקביעת הטופוגרפיה של אגמים מדבריים. לפני כשנה הוא ועמיתיו פרסמו מאמר מדעי שהופיע על השער של כתב העת "Geophysical Research Letters". כעת המאמר והשיטה המקורית זוכים לחשיפה מחודשת על ידי סוכנות החלל האמריקאית NASA, שפרסמה כתבה על כך היום (שלישי) ב-NASA Earth Observatory. את המחקר שלו ביצע ארמון יחד עם (לפי הסדר במאמר) ד"ר אלעד דנטה (המכון למדעי כדור הארץ באוניברסיטה העברית, המכון הגיאולוגי ומכון שמיר),  יובל שמילוביץ' (המכון למדעי כדור הארץ באוניברסיטה העברית והמכון הגיאולוגי), ד"ר עמית מושקין (המכון הגיאולוגי), פרופ' טים כהן (אוניברסיטת וולונגונג שבאוסטרליה), פרופ' אפרת מורין ופרופ' יהודה אנזל (שניהם מהמכון למדעי כדור הארץ באוניברסיטה העברית). 

המחקר התחיל למעשה לפני כשנתיים, אז שוגר לוויין חדש של נאס"א (ICESat-2) שתפקידו המקורי היה למדוד באופן מדויק מאוד את גובהם של הקרחונים בקטבים - כדי להבין טוב יותר איך משפיעה ההתחממות הגלובלית על אובדן והדקיקות של הקרח בקטבים. מדידות הגובה המדויקות התאפשרו באמצעות לייזר המוקרן מהחלל אל פני השטח של כדור הארץ. כך, אם מודדים את הזמן שלוקח לקרן הלייזר לחזור מפני השטח של כדור הארץ אל הלוויין, אפשר לחשב במדויק את גובה פני השטח. הלוויין ייחודי בכך שהוא מודד את גובה פני השטח בצורה מדויקת מאוד, בעזרת קרן לייזר ירוקה. מאחר שאור ירוק מסוגל לחדור כמה מטרים לתוך מים ועדיין לחזור אל הלוויין, ניתן לקבל דרך הלוויין מדידות גובה מדויקות אפילו מתחת למים, בצפיפות גבוהה מאוד לאורך מסדרונות מדידה צרים.

"חדירה של האור לעומק של מטרים בודדים הוא כל שהיינו זקוקים לו במקרה של אגמים רדודים", מסביר ארמון ומוסיף כי "באמצעות התוצאות שהתקבלו מהלוויין החדש הצלחנו למצוא, לנתח ולתאר במחקרנו את הקשר בין תדירות הופעת המים בכל אזור באגם (מתוך סדרה ארוכה של תצלומי לוויינים אחרים של נאס"א, לאורך השנים), ובין הגובה של אותם אזורים (מתוך הלוויין החדש). ברגע שאנחנו יודעים מהו הקשר, אנחנו יכולים לחשב באופן מדויק את העומק של כל נקודה באגם, אפילו שמדידת העומק המקורית מתבצעת רק לאורך מסדרונות צרים בו, ואפילו אם האגם מלא במים".

החוקרים השתמשו בשיטה שפיתחו למפות את הקרקעית של האגם המדברי הרדוד הגדול בעולם - ימת אייר שבאוסטרליה, שגודלו כמעט שליש משטחה של מדינת ישראל, וקיבלו תוצאות שהן כמעט בוודאות, לדברי החוקרים, טובות יותר מאלה שנמדדו באגם עצמו באמצעות ספינות מחקר בשנות ה-70 של המאה הקודמת. בעקבות התוצאות החליטו החוקרים למפות עוד שני אגמים מדבריים שעד כה לא הייתה שום דרך להבין מהי כמות המים האצורה בהם. אחד מהם נקרא סבחת אל-מלח, הנמצא במדבר הסהרה באלג'יריה והשני נקרא לאגו קויפסה ונמצא באלטיפלנו היבש בבוליביה, על מסלול הטיולים של רבים מהמוצ'ילרים הישראלים בדרום אמריקה. לגבי לאגו קויפסה, לדוגמה, הצליחו החוקרים לגלות שכמות המים שיכולה להאגר באגם גדולה ב-50% ממה שנהוג היה לחשוב עד היום. כמות כזאת כנראה מילאה את האגם לפני כ-12,000 שנים, אך המים נעלמו בהדרגה וכיום האגם מתמלא רק באופן חלקי.

ארמון מסכם וקובע כי "השיטה שפיתחנו יכולה לשמש למיפוי הקרקעית של אגמים מדבריים ברחבי העולם, ולעזור לנו להבין מה היה האקלים באותם אזורים בעולם בעבר ואולי אפילו בעתיד. אנחנו בטוחים שנצליח לפתח את השיטה עם הזמן, זוהי רק ההתחלה. כדי להיערך טוב יותר לשינויי האקלים באזורים מדבריים אנחנו חייבים לדעת כמה מים טבעיים קיימים בהם, אך עד היום היה קשה מאוד לעשות זאת. בעתיד נדע להעריך ברמת דיוק גבוהה את כמות המים בכל האגמים המדבריים ברחבי העולם".

הפרסום ב-NASA - earthobservatory.nasa.gov:

https://earthobservatory.nasa.gov/images/148230/sizing-up-remote-lakes

לפרסום המאמר המדעי: https://agupubs.onlinelibrary.wiley.com/doi/10.1029/2020GL087367

לפרסום בתקשורת:

https://www.ynet.co.il/article/SyHOhyZOd

קראו פחות
הפרסום בטוויטר של נאסא

המחקר שהלהיב את NASA: שיטה חדשה מאפשרת למפות מהחלל אגמים מדבריים ברחבי העולם

6 מאי, 2021

קרא עוד
אגמים באזורים מדבריים הם בדרך כלל רדודים (מספר מטרים) ושטוחים מאוד, ובעיקר מרוחקים מאזורים מיושבים. רוב הזמן הם ריקים לגמרי ממים, אך מדי פעם הם מתמלאים על ידי שיטפונות נדירים הזורמים במדבר. כמות זו כמובן אינה מספקת כדי להגיע למקום עם ספינה, ולמפות את צורת הקרקעית של אגמים כאלה – כך שאנו לא יכולים למדוד ולקבוע בצורה סבירה כמה מים האגמים אוצרים בכל רגע נתון.

"בדרך כלל, שיטפון מדברי אובד אל תוך קרקעית הנחל ונספג אל התשתית שלו או מתאדה, ולכן נעלם במורד נהרות מדבריים. פעם בכמה שנים שיטפון שכזה עשוי להגיע לאגם מדברי רדוד הנמצא במורד הנחל ולמלא אותו ובהדרגה, מים אלו שנעמדו באגם, מתאדים ממנו. כך יכול גם, לדוגמא, להיווצר נווה מדבר", מסביר קוקו (משה) ארמון מהמכון למדעי כדור הארץ באוניברסיטה העברית. "אגמים מדבריים עשויים לשמש אותנו בתור מאגרי מים טבעיים גדולים, והם מהווים בית למגוון גדול מאוד של מינים של צמחים ובעלי חיים מדבריים שמצליחים לשגשג רק בזמן שיטפונות. אגמים אלה משמשים חוקרי אקלים על מנת להבין מה היה האקלים בתקופות קדומות ולנסות להשליך מכך על העתיד. לדוגמא, אם מזהים תקופה בה האגם היה מלא באופן תדיר, אנחנו יכולים להבין שהאקלים היה רטוב יותר. אך 'יותר' הוא מושג יחסי ומטרתנו היא לקבוע כמה רטוב היה באותם מקומות".

כדי להבין מהי כמות המים באגם מדברי נדרש לדעת כיצד נראית הטופוגרפיה המדויקת של הקרקעית שלו – עבודה שנחשבת קשה מאוד לביצוע באגמים מדבריים. קוקו (משה) ארמון ביצע לאחרונה מחקר בו הוא בחן שיטה מקורית לקביעת הטופוגרפיה של אגמים מדבריים. לפני כשנה הוא ועמיתיו פרסמו מאמר מדעי שהופיע על השער של כתב העת "Geophysical Research Letters". כעת המאמר והשיטה המקורית זוכים לחשיפה מחודשת על ידי סוכנות החלל האמריקאית NASA, שפרסמה כתבה על כך היום (שלישי) ב-NASA Earth Observatory. את המחקר שלו ביצע ארמון יחד עם (לפי הסדר במאמר) ד"ר אלעד דנטה (המכון למדעי כדור הארץ באוניברסיטה העברית, המכון הגיאולוגי ומכון שמיר),  יובל שמילוביץ' (המכון למדעי כדור הארץ באוניברסיטה העברית והמכון הגיאולוגי), ד"ר עמית מושקין (המכון הגיאולוגי), פרופ' טים כהן (אוניברסיטת וולונגונג שבאוסטרליה), פרופ' אפרת מורין ופרופ' יהודה אנזל (שניהם מהמכון למדעי כדור הארץ באוניברסיטה העברית). 

המחקר התחיל למעשה לפני כשנתיים, אז שוגר לוויין חדש של נאס"א (ICESat-2) שתפקידו המקורי היה למדוד באופן מדויק מאוד את גובהם של הקרחונים בקטבים - כדי להבין טוב יותר איך משפיעה ההתחממות הגלובלית על אובדן והדקיקות של הקרח בקטבים. מדידות הגובה המדויקות התאפשרו באמצעות לייזר המוקרן מהחלל אל פני השטח של כדור הארץ. כך, אם מודדים את הזמן שלוקח לקרן הלייזר לחזור מפני השטח של כדור הארץ אל הלוויין, אפשר לחשב במדויק את גובה פני השטח. הלוויין ייחודי בכך שהוא מודד את גובה פני השטח בצורה מדויקת מאוד, בעזרת קרן לייזר ירוקה. מאחר שאור ירוק מסוגל לחדור כמה מטרים לתוך מים ועדיין לחזור אל הלוויין, ניתן לקבל דרך הלוויין מדידות גובה מדויקות אפילו מתחת למים, בצפיפות גבוהה מאוד לאורך מסדרונות מדידה צרים.

"חדירה של האור לעומק של מטרים בודדים הוא כל שהיינו זקוקים לו במקרה של אגמים רדודים", מסביר ארמון ומוסיף כי "באמצעות התוצאות שהתקבלו מהלוויין החדש הצלחנו למצוא, לנתח ולתאר במחקרנו את הקשר בין תדירות הופעת המים בכל אזור באגם (מתוך סדרה ארוכה של תצלומי לוויינים אחרים של נאס"א, לאורך השנים), ובין הגובה של אותם אזורים (מתוך הלוויין החדש). ברגע שאנחנו יודעים מהו הקשר, אנחנו יכולים לחשב באופן מדויק את העומק של כל נקודה באגם, אפילו שמדידת העומק המקורית מתבצעת רק לאורך מסדרונות צרים בו, ואפילו אם האגם מלא במים".

החוקרים השתמשו בשיטה שפיתחו למפות את הקרקעית של האגם המדברי הרדוד הגדול בעולם - ימת אייר שבאוסטרליה, שגודלו כמעט שליש משטחה של מדינת ישראל, וקיבלו תוצאות שהן כמעט בוודאות, לדברי החוקרים, טובות יותר מאלה שנמדדו באגם עצמו באמצעות ספינות מחקר בשנות ה-70 של המאה הקודמת. בעקבות התוצאות החליטו החוקרים למפות עוד שני אגמים מדבריים שעד כה לא הייתה שום דרך להבין מהי כמות המים האצורה בהם. אחד מהם נקרא סבחת אל-מלח, הנמצא במדבר הסהרה באלג'יריה והשני נקרא לאגו קויפסה ונמצא באלטיפלנו היבש בבוליביה, על מסלול הטיולים של רבים מהמוצ'ילרים הישראלים בדרום אמריקה. לגבי לאגו קויפסה, לדוגמה, הצליחו החוקרים לגלות שכמות המים שיכולה להאגר באגם גדולה ב-50% ממה שנהוג היה לחשוב עד היום. כמות כזאת כנראה מילאה את האגם לפני כ-12,000 שנים, אך המים נעלמו בהדרגה וכיום האגם מתמלא רק באופן חלקי.

ארמון מסכם וקובע כי "השיטה שפיתחנו יכולה לשמש למיפוי הקרקעית של אגמים מדבריים ברחבי העולם, ולעזור לנו להבין מה היה האקלים באותם אזורים בעולם בעבר ואולי אפילו בעתיד. אנחנו בטוחים שנצליח לפתח את השיטה עם הזמן, זוהי רק ההתחלה. כדי להיערך טוב יותר לשינויי האקלים באזורים מדבריים אנחנו חייבים לדעת כמה מים טבעיים קיימים בהם, אך עד היום היה קשה מאוד לעשות זאת. בעתיד נדע להעריך ברמת דיוק גבוהה את כמות המים בכל האגמים המדבריים ברחבי העולם".

הפרסום ב-NASA - earthobservatory.nasa.gov:

https://earthobservatory.nasa.gov/images/148230/sizing-up-remote-lakes

לפרסום המאמר המדעי: https://agupubs.onlinelibrary.wiley.com/doi/10.1029/2020GL087367

לפרסום בתקשורת:

https://www.ynet.co.il/article/SyHOhyZOd

קראו פחות
lockdown. Lucrezia Carnelos, unsplash

מחקר ענק בחן לעומק את מידת הפגיעה בבריאותם הנפשית של אוכלוסיית המבוגרים במשבר הקורונה

4 מאי, 2021

קרא עוד
במחקר, שכלל 33,485 נבדקים מ-17 מדינות, נמצא כי לא רק שהתקשורת האלקטרונית לא הצליחה לשמש תחליף לתקשורת פנים אל פנים במהלך משבר הקורונה, אלא שהיא תרמה להחרפת המצב הנפשי של המבוגרים והקשישים. החוקרים: "ראוי היה לנקוט במדיניות התרחקות דיפרנציאלית, בה אנשים מבוגרים עם פחות גורמי סיכון רשאים לשמור על קשר פנים אל פנים עם קבוצה קבועה של אנשים ממשקי בית אחרים"

אינטראקציה חברתית, פנים אל פנים, נחשבת כמפתח להזדקנות בריאה ואיכותית. מחקרים שבוצעו בשנים האחרונות חיזקו הנחה זאת, כשאחד מהם אף קבע כי שכיחות נמוכה של קשרים חברתיים אישיים עם חברים ובני משפחה ניבאו את הסיכון לסבול מחרדה ודיכאון בגילים מאוחרים. האם הדבר נכון גם לגבי קשרים חברתיים בעידן הקורונה? קשרים חברתיים מקוונים לא הוכחו עד כה כיעילים לשיפור הרווחה הנפשית אצל אוכלוסיות המבוגרים והקשישים. יתר על כן, עד כה לא פורסמו תוצאות של מחקרים על השפעת אופי הרשתות החברתיות על בריאות הנפש בשלבים המאוחרים של החיים, במהלך מגפת הקורונה. מחקר חדש, אותו ביצעו פרופ' האווי ליטוין והדוקטורנטית מיכל לוינסקי מביה"ס לעבודה סוציאלית ולרווחה חברתית באוניברסיטה העברית בירושלים, ניסה לבחון לראשונה את השינויים שאירעו ברשתות החברתיות האישיות בקרב אוכלוסיות המבוגרים והשפעתם על בריאות הנפש (דיכאון וחרדה) לאור התפרצות מגיפת הקורונה.

"דיווחים שפורסמו לאחר התפרצות המגפה מצביעים על כך שהתקופה הנוכחית אכן עוררה חרדות (לדוגמה, מחקרים של קואלו, סוטיוואן, אראטו וזידו מ-2020). מחקר בריטי מצא כי לאחר שישה שבועות של סגר בלונדון, במהלך משבר הקורונה, כ-13% מהאנשים המבוגרים הבריאים דיווחו כי הם חשים רע יותר מבחינת החרדות והדיכאון שלהם, במיוחד נשים ומבוגרים שהתגוררו בגפם", נכתב במאמר המדעי שפורסם על ידי החוקרים בכתב העת המדעי "Aging & Mental Health".

במחקר נבחנו כמה שאלות מרכזיות, ביניהן: האם משבר הקורונה השפיע לרעה על בריאותם הנפשית של אירופאים וישראלים בני 50 ומעלה? האם היו השפעות שונות על המדינות בהקשר לכך? באיזה אופן הרשתות החברתיות האישיות מיתנו את השפעת המשבר על בריאות הנפש של אותם מבוגרים? והאם היה הבדל בהשפעות של רשתות חברתיות פנים אל פנים לעומת שימוש במדיות אלקטרוניות על בריאותם של המבוגרים שנבדקו?

המחקר הנוכחי מתבסס על הסקר האירופי לבחינת בריאות, הזדקנות ופרישה, המכונה גם 'סקר SHARE' (The Survey of Health, Aging and Retirement in Europe), שהתחיל בשנת 2004 ונמשך עד היום. נערכו יותר מ-480,000 ראיונות עומק פנים-אל-פנים ב-8 גלים במסגרת הסקר, עם כ-140,000 איש בני 50 ומעלה מ-28 מדינות אירופה וישראל. כוחו המדעי של הסקר טמון בנתוני האורך, המאפשרים לתפוס את האופי הדינמי של השינויים במהלך שנות ההזדקנות. בסקר נבדקים שלושה תחומים עיקריים – הפן החברתי, הפן הכלכלי והפן הבריאותי של אוכלוסיות המבוגרים. סקר SHARE ישראל נערך בחסות מרכז הידע לחקר הזדקנות האוכלוסייה בישראל באוניברסיטה העברית ומבוצע במסגרת התקשרות של המשרד לשוויון חברתי עם מרכז הידע. במימונו השתתפו משרד ראש הממשלה, משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים, משרד המדע והטכנולוגיה, משרד הבריאות, המוסד לביטוח לאומי והוועדה לתכנון ותקצוב. עם פרוץ הקורונה, נעצר איסוף הנתונים של הגל השמיני והשאלון הותאם לסקר טלפוני, ונבנה מחדש עם שאלות מותאמות לתקופת הקורונה.

במדגם של המחקר הרלוונטי נכללו 33,485 נבדקים מבוגרים (מעל גיל 50) מ-17 מדינות, ונבדק הפער במצבם הנפשי לפני ובמהלך משבר הקורונה. בין היתר, נבחן השינוי בבריאות הנפשית שלהם באמצעות שתי שאלות על קיומן של תחושות דיכאון וחרדה, כששתיהן נמדדו לפני ובהתפרצות המגפה. מדדי התקשורת החברתית חושבו על פי שני מדדים  - ממוצע תדירות התקשורת פנים אל פנים וממוצע תדירות התקשורת האלקטרונית (טלפון, דואר אלקטרוני או כל אמצעי אלקטרוני אחר) ועם אנשים שונים (ילדים, הורים, קרובי משפחה ואחרים). בניתוחים עצמם נכללה חלוקה לקבוצות גיל בתוך האוכלוסייה המבוגרת, בנוסף למדינת מגורים, ומשתני רקע נוספים.

ממצאי המחקר העלו כי קשר פנים אל פנים הפחית משמעותית את הסבירות להרעה בבריאות הנפשית של הנבדקים לאחר פרוץ המגיפה, בעוד שתקשורת אלקטרונית דווקא הגדילה אותה. מעבר לכך, לא נמצאה משמעות לקבוצות הגיל השונות, כך שלמעשה נמצא כי ההתרחקות החברתית גובה מחיר מכל המבוגרים, בכל גיל. "אף קבוצת גיל במדגם שלנו,  לא הרוויחה ממש ממגע חברתי מקוון בתחילת משבר הקורונה, בעוד שכל הגילאים נהנו מההשפעה חיובית של מגע פנים אל פנים (על הבריאות הנפשית). המשמעות היא שההתרחקות החברתית אכן גובה מחיר מכל המבוגרים", קבעו החוקרים במאמרם.

עוד נמצא במחקר הנוכחי כי לנשים היו קשיים נפשיים רבים יותר מאשר גברים במהלך משבר הקורונה, כפי שדווח במחקרים דומים שבוצעו לאחרונה. בנוסף, מגיבים שציינו כי הם בעלי השכלה גבוהה ניהלו פחות קשרים חברתיים פנים אל פנים ויותר קשרים מקוונים. כמו כן, התברר כי למגפה היו השפעות שליליות יותר על הבריאות הנפשית של האוכלוסיות המבוגרות במדינות מסוימות מאשר במדינות אחרות - במיוחד במדינות עם שיעורי הדבקה ו/או מקרי מוות גבוהים כגון פורטוגל, איטליה וספרד.

"תוצאות אלה מדגישות את המורכבות הקיימת בתקופה הנוכחית עבור נשים וגברים בגילאי 50 ומעלה", מציינת לוינסקי. "מצד אחד, הממצאים מעלים שתקשורת פנים אל פנים עשויה למתן את ההשפעות השליליות של תקופת הקורונה על הבריאות הנפשית. מצד שני, מדיניות הריחוק החברתי, שמטרתה לעצור את המגיפה, פועלת כיום דווקא למזעור סוג תקשורת זו. מי שבעיקר סובל מהניגודיות הזאת היא האוכלוסייה הבוגרת. יש צורך לבחון במחקר עתידי האם היקף המגיפה בכל מדינה הוא שהחריף את בריאותם הנפשית של חבריה המבוגרים, וכן את השפעת היקף יישום מגבלות הסגר בכל מדינה על בריאותם הנפשית".

לסיכום, הממצאים מדגישים את הסיכון שיש בסגר ובהתרחקות החברתית על בריאותם הנפשית של אנשים מבוגרים. ממשלות רבות מבקשות לבודד אנשים מבוגרים לתקופות ארוכות יחסית, למנוע קרבה פיזית עם קרוביהם, וכן מעודדות להישאר בבית ולתקשר באמצעים אלקטרוניים. במחקר נמצא כי באופן מפתיע, לא רק שתקשורת אלקטרונית אינה מחליפה את התפקיד החיובי של תקשורת פנים אל פנים בבריאות הנפשית, אלא היא אף עשויה להחמיר את המצב הנפשי. המסקנות שעולות ממחקר זה עשויות להצביע על כך שעל הרשויות לנקוט במדיניות שמעודדת יותר תקשורת פנים אל פנים, על מנת למנוע נזקים נוספים של המגיפה. "כך, לדוגמא, ראוי היה לנקוט במדיניות התרחקות דיפרנציאלית, בה אנשים מבוגרים עם פחות גורמי סיכון רשאים לשמור על קשר פנים אל פנים עם קבוצה קבועה של אנשים ממשקי בית אחרים", מציין פרופ' ליטוין.

לפרסום המדעי

https://www.tandfonline.com/doi/full/10.1080/13607863.2021.1902468

פרסומים בתקשורת

הארץ - https://www.haaretz.co.il/news/nurit/.premium-1.9769499

סבאל'ה - https://www.sabale.co.il/%d7%97%d7%93%d7%a9%d7%95%d7%aa/%d7%9e%d7%97%d7%...

ערוץ 7 - https://www.inn.co.il/news/491411

MSN - https://www.msn.com/he-il/lifestyle/lifestyle-beauty/%d7%94%d7%96%d7%95%...

קראו פחות
ראה גם: בתקשורת, מחקר
פרח צומח. nikola_jovanovic_unsplash

האוניברסיטה העברית מקימה מרכז כלל-אוניברסיטאי לקיימות

3 מאי, 2021

קרא עוד

במכתב לקהיליית האוניברסיטה הוכרז על החלטתה האסטרטגית של הנהלת האוניברסיטה להציב את תחום הקיימות בראש סדרי העדיפויות ולהקים את המרכז לקיימות. מנהלת המרכז, פרופ' יעל מישאל: "אתגר הקיימות הינו צו השעה ברמה העולמית, והמדע מתגייס כולו להתמודדות עם אתגר זה". כיום, יותר מ-130 מרצים ומרצות באונ' העברית חוקרים, מלמדים ועוסקים בנושאי קיימות, סביבה ואקלים

מרכז כלל-אוניברסיטאי לקיימות, חדש וראשון מסוגו, מוקם בימים אלה באוניברסיטה העברית, כחלק מהחלטתה האסטרטגית של הנהלת האוניברסיטה להציב את אתגר הקיימות הגלובלי בראש סדרי העדיפויות של המוסד האקדמי. הקמת מרכז זה (שכנס להשקתו הרשמית מתוכנן בירושלים בפני סגל האוניברסיטה בקיץ הקרוב) נועדה בין היתר להגביר באופן משמעותי את המחקר וההוראה בנושאי קיימות, תוך עידוד פעילות משולבת חוצת-דיסציפלינות והרחבת הספטקרום המחקרי וההוראתי באופן שישקלל שלל היבטי קיימות רלוונטים. מטרה מרכזית נוספת של המרכז היא לקדם ולהטמיע קיימות מעבר לגבולות האוניברסיטה. לשם כך, המרכז ישתף פעולה עם גורמי תעשייה והסקטור הפרטי, החברה האזרחית, האקדמיה והממשל, בארץ ובעולם, לטובת קידום ופיתוח פתרונות טכנולוגיים, העלאת המודעות הציבורית, מדיניות והטמעה בתחומי הקיימות.

במרכז צפויים לפעול חוקרים בעלי שם, וכן עמיתים ותלמידים לתארים מתקדמים באוניברסיטה. בשלב הראשון, המרכז יפיץ קולות קוראים למימון מחקרים שיקדמו נושאי קיימות, בדגש על שיתופי פעולה בין-תחומיים ובין-קמפוסיים. ראוי לציין כי מעבר להקמת המרכז, מתעסקים כיום מעל ל-130 מרצים ומרצות בנושאי קיימות, סביבה ואקלים במחלקות, בפקולטות ובחוגים ברחבי האוניברסיטה.

אתגר הקיימות העומד בפנינו כולל את הרצון לאפשר את המשך קיום החברה האנושית בדור הנוכחי ברווחה, תוך שמירה ואף שיפור רמת החיים לדורות הבאים. מדובר באחד האתגרים המשמעותיים והבוערים שידעה האנושות. על רקע התנאים האקלימיים המשתנים במהירות והשימוש הבלתי מושכל שנעשה בדורות האחרונים במשאבי כדור הארץ, מתגבשת הבנה נרחבת ברחבי העולם באשר לחשיבותה הקריטית של הקיימות ומתהווה פעילות גוברת והולכת לקידומה. בתוך כך, אוניברסיטאות מובילות בעולם התגייסו באופן מרשים לקידום קיימות, בהתאם ליעדי העל לפיתוח בר-קיימא של האו"ם (Sustainable Development Goals – SDGs).

פרופ' יעל מישאל מהפקולטה לחקלאות, מזון וסביבה ע"ש רוברט ה. סמית נבחרה לכהן כמנהלת המרכז, ולצידה מונתה ועדה אקדמית שמורכבת מנציגים ונציגות של כלל הקמפוסים באוניברסיטה. במרכז יפעלו גם עמיתים ותלמידים לתארים מתקדמים באוניברסיטה. פרופ' מישאל מסרה כי "אתגר הקיימות הינו צו השעה ברמה העולמית, והמדע מתגייס כולו להתמודדות עם אתגר זה. האוניברסיטה העברית מחויבת ליטול חלק מרכזי במאמץ להציע פתרונות לעמידה ביעדי האו"ם ולמציאת דרכים לניהול אורח חיים בר-קיימא. אחת החוזקות של האוניברסיטה העברית היא שכבר כיום קיימת פעילות מחקרית והוראתית ענפה באפיקים שונים ומגוונים בתחומי הקיימות. נדרשת הרחבה, העמקה ומציאת אפיקיי מחקר חדשים שיתרמו לקידום הידע. באופן חד-משמעי, שיתוף פעולה בין החוקרים ליצירת מחקר בין-תחומי ורב-תחומי, יוביל לפריצות דרך - מכיוון שמגוון מעודד חדשנות, מחזק יצירתיות ומוביל לקבלת החלטות טובה יותר. במקביל לפעילות המחקרית, נפעל ליצירת יחסי גומלין בין האוניברסיטה והגופים הציבוריים הרלוונטיים במדינת ישראל, כך שהידע המחקרי יתורגם להמלצות רגולטוריות ויועבר למקבלי ההחלטות. גישה זו, מחקר חדשני רב-תחומי ובין-תחומי בתחום הקיימות במובן הרחב שיתכתב עם גורמים מדיניים וציבוריים הינו ייחודי".

במכתב שנשלח לאחרונה בנושא זה לקהיליית האוניברסיטה, כתבו נשיא האוניברסיטה, פרופ' אשר כהן, רקטור האוניברסיטה פרופ' ברק מדינה ומנכ"ל האוניברסיטה וסגן הנשיא ישי פרנקל: "רבים מקהילת האוניברסיטה מקדמים את הנושא גם במישור הלאומי. הקמת המרכז האוניברסיטאי נועדה להרחיב, לתכלל ולשכלל את כלל הפעילות בתחום הקיימות כתחום מועדף ובינתחומי כלל-אוניברסיטאי, בהתאם לאתגרים העומדים לפתחנו. אנו פועלים לגייס כספים חיצוניים בהיקפים משמעותיים להמשך פעילות המרכז. אנו קוראים לכם/לכן חברי וחברות הסגל באוניברסיטה, מכלל תחומי המחקר, לבחון דרכים לשלב בפעילות האקדמית והציבורית שלהם היבטים שקשורים לקיימות. מוטלת על כולנו אחריות חברתית וציבורית ראשונה במעלה לתרום תרומה מדעית להתמודד עם האתגר הגדול שמוטל בעת הזו על האנושות".

לפני מספר חודשים הוחלט באוניברסיטה העברית להקים את המרכז לחקר אקלים HUCS (Hebrew University center for Climate Science), בראשו עומדים כיום פרופ' חזי גילדור ודר' אורי אדם. הפרויקט הייחודי מאפשר בפעם הראשונה בארץ לחוקרים מתחומים שונים (מתמטיקה, סטטיסטיקה, פיזיקה, מדעי כדור הארץ, גאוגרפיה, מדע המדינה, חקלאות, מדעי המחשב, ועוד) לשלב כוחות בכדי לפתח מודל אקלימי שיוכל לצפות ולהסביר את השינויים הצפויים להתרחש באזורנו בצורה טובה משמעותית ממודלים קיימים. כמו כן, המרכז מאפשר שילוב של רעיונות ומחקרים וסיעור מוחות בין חוקרים מתחומים שונים סביב נושא האקלים, ויתקיימו בו שיתופי פעולה עם השירות המטאורולוגי ומוסדות שונים בארץ, כדי לקדם את ההבנה של השינויים האזוריים לטובת מקבלי ההחלטות.

 

לפרסום בתקשורת: https://www.ynet.co.il/article/SJmPNITDO

קראו פחות
קורונה

מחקר בינלאומי ענק מחזק את הקשר שנמצא בין קורונה לשבץ מוחי – בעיקר בקרב צעירים שחלו בנגיף

3 מאי, 2021

קרא עוד
במחקר, בו השתתפו חוקרים מישראל, ארה"ב, קנדה, אוסטרליה, מצרים, איראן, לבנון ואיחוד האמירויות, ועוד נמצאו בעיקר חסימות של כלי דם גדולים במוחם של הנבדקים הצעירים. את הצד הישראלי ייצג הנוירולוג והחוקר פרופ' רונן לקר, מנהל יחידת השבץ במרכז הרפואי הדסה והאוניברסיטה העברית

מחקרים שבוצעו בעת האחרונה ניסו למצוא את הקשר בין תחלואה בקורונה והסיכון לסבול מאירועים מוחיים. דיווח של בית החולים מאונט סיני בניו יורק בתחילת השנה על מקרי שבץ של חמישה חולי קורונה צעירים, העלה חשש לעלייה בשכיחות של שבץ מוחי גם בקרב חולים צעירים ללא גורמי סיכון וסקולריים, כמו יתר לחץ דם, סוכרת או עישון. מחקר חדש ונרחב שפורסם לאחרונה בכתב העת Stroke, בו לקח חלק הנוירולוג והחוקר פרופ' רונן לקר מהמרכז הרפואי הדסה והאוניברסיטה העברית, ניסה לבחון לעומק את הקשר בין מחלת הקורונה לשבץ מוחי, ומצא מספר לא מבוטל של מקרי שבץ מוחי בקרב חולי קורונה בגילאים צעירים בהשוואה למקרי שבץ קודמים באוכלוסייה דומה לפני פרוץ המגפה.

במחקר השתתפו לא פחות מ-89 חוקרים וחוקרות מ 136 מוסדות אקדמיים שונים ברחבי העולם – ביניהם גם מאיראן, לבנון ואיחוד האמירויות. הם ערכו מחקר תצפיתי על חולים שלקו בשבץ מוחי איסכמי חריף, דימום תוך גולגולתי, ופקקת ורידית מוחית (נוכחות של קריש דם בורידי המוח או בסינוסים הורידים הדוראליים, המנקזים את הדם מהמוח) בקרב חולי קורונה שאושפזו בבתי החולים ובדקו את חומרת השבץ ותת-סוג שבץ. בנוסף, ביצעו החוקרים לאותם חולים הדמיה עצבית, ובחנו את ההבדלים הין חולים סימפטומטיים ללא-סימפטומטיים לאחר שנדבקו ב-SARS-CoV-2 תוך הופעת שבץ מוחי. בנוסף, נבדקה ההשפעה של תחלואה באזורים גיאוגרפיים שונים על חומרת המחלה.

מבין 136 מרכזים ב-32 מדינות שהשתתפו במחקר זה, ב-71 מרכזים מ-17 מדינות היו לפחות מטופל או מטופלת אחד/אחת שסבלו מקורונה ושבץ מוחי בו זמנית או מיד לאחר ההחלמה מקורונה. מתוך 432 חולים שנמצאו סובלים משבץ מוחי, 323 (74.8%) סבלו משבץ מוחי איסכמי הנובע מחסימת כלי דם במוח, 91 (21.1%) מדימום תוך גולגולתי ו-18 (4.2%) מפקקת ורידי המוח.

מסתמן כי גיל חולי הקורונה שלוקים בשבץ מוחי הוא נמוך. "לא הגבלנו את עצמנו לקבוצת גיל מסוימת במהלך עבודת המחקר שלנו, אבל שמנו לב שאחוז נכבד מהחולים היו מתחת לגיל 55, שזה יותר משאנחנו רואים בדרך כלל במקרים של שבץ", מבהיר השבוע פרופ' לקר. "הגיל הממוצע של חולי קורונה שסבלו משבץ מוחי היה 68, כשבימים ללא קורונה הגיל הממוצע של חולי שבץ בארץ עמד על 80. זה פער משמעותי. הממצא הזה הוכיח לנו שיש כיום יותר חולים צעירים בשבץ בעקבות הידבקות קורונה, ושהגיל הממוצע לחטוף שבץ בימי קורונה יורד. בנוסף, נמצא ש24% מחולי הקורונה שסבלו משבץ היו מתחת לגיל 55 – אחוז הרבה יותר גבוה מתקופה מקבילה ללא קורונה בגילאים אלו".

תופעה מעניינת נוספת שהתגלתה הייתה שרוב מקרי השבץ נגרמו כתוצאה מפגיעה בכלי דם גדולים לעומת כלי דם קטנים במוח, מה שאינו שגרתי כיוון שבשנים בהן לא הייתה קורונה כמות המקרים המשניים לחסימה של כלי דם קטנים עולה על זאת הנובעת מחסימת כלי דם גדולים. בנוסף, שכיחות השבץ האיסכמי בקרב צעירים ללא גורמי סיכון קלאסיים לשבץ הייתה גבוהה הרבה יותר מהצפוי, דבר שאשרר את תוצאות המחקר הקודם של חוקרי מאונט סיני על שכיחות יתר של שבץ בצעירים חולי קורונה.

זאת ועוד, מתוך כלל חולי השבץ, 183 (42.4%) חולים היו נשים ולפיכך, אין מדובר בתופעה המאפיינת מגדר מסוים. במדינות שבהן יש השקעה גבוהה בבריאות, נמצאו שיעורים גבוהים יותר של טיפולים באמצעות צינתורי מוח בחולים צעירים עם חסימה של עורק גדול במוח לעומת מדינות עניות יותר, כך שיותר חולים ניצלו בהן ממוות משני לשבץ. בנוסף, 380 מתוך 432 חולים במחקר שידוע כי סבלו מנגיף הקורונה ושבץ מוחי בו זמנית נבדקו, ונמצא כי 144 (37.8%) מהם היו ללא תסמינים (א-סימפטומטיים) של קורונה (ללא חום שיעול שלשולים כאבי בטן וכדו') ורק בדיקה של כלל חולי השבץ המתקבלים לבית החולים לקורונה גילתה שלקו בקורונה. במילים אחרות, 72% מחולי הקורונה שנפגעו בשבץ מוחי סבלו גם מתסמיני קורונה בדרגות שונות. 

"המחקר מחזק את הקשר בין קורונה לשבץ כתוצאה מחסימת כלי דם גדולים בקרב צעירים הסובלים מקורונה, אם כי קשר זה לא הוכח כנפוץ מאוד", מסביר השבוע פרופ' לקר. "מדובר באחד המחקרים הגדולים שנעשו בנוגע לקשר הזה, מחקר בינלאומי שנועד ללמוד על מאפייני תחלואת שבץ בתקופת הקורונה, בו נמצא שיש יותר חולים צעירים ויותר חסימות של כלי דם גדולים בקרב אותם חולים צעירים, אך פחות חסימות של כלי דם קטנים כגורם לשבץ - לעומת התקופה המקבילה לפני הקורונה. תוצאות המחקר גם מעודדות לבצע בדיקת קורונה לכל מטופל צעיר עם שבץ מוחי, כתוצאה מחסימה של כלי דם גדול במוח שאין לו גורמי סיכון קלאסיים שמסבירים את השבץ. נדגיש שאין מדובר כאן במקרי שבץ איסכמי או פקקת ורידית מוחית משניים לחיסוני קורונה (תופעות אילו לא היו קיימות בזמן איסוף הנתונים שנעשה עוד טרם להמצאות חיסונים בארץ או בעולם). מחקר זה מהווה עוד סיבה ללכת ולהתחסן כיון שהחיסון מוריד את התחלואה בקורונה ומכאן שגם את הסיכון לשבץ משני למחלת הקורונה בגיל צעיר. אני מקווה שמחקרים נוספים בתחום זה יוכלו לתרום עוד להבנת הקשר בין קורונה לשבץ מוחי".

לפרסום המדעי 

פרסומים בתקשורת המקומית:

מאקו - https://www.mako.co.il/health-illnesses-and-medicines/illnesses-the_novel_coronavirus/Article-7f42db420513971027.htm

Ynet אתר: https://www.ynet.co.il/health/article/r1Cbmq0wu

אולפן ynet: http://www.ifatmediasite.com/ms/radiomp4/2021/05/04/10653437.mp4

רדיו ירושלים: https://www.jerusalemnet.co.il/%d7%a7%d7%95%d7%a8%d7%95%d7%a0%d7%94-%d7%94%d7%9e%d7%93%d7%95%d7%a8-%d7%94%d7%9e%d7%99%d7%95%d7%97%d7%93/%d7%9e%d7%97%d7%a7%d7%a8-%d7%91%d7%99%d7%a0%d7%9c%d7%90%d7%95%d7%9e%d7%99-%d7%a2%d7%a0%d7%a7-%d7%9e%d7%97%d7%96%d7%a7-%d7%90%d7%aa-%d7%94%d7%a7%d7%a9%d7%a8-%d7%a9%d7%a0%d7%9e%d7%a6%d7%90-%d7%91%d7%99%d7%9f-%d7%a7%d7%95%d7%a8%d7%95%d7%a0%d7%94-%d7%9c%d7%a9%d7%91%d7%a5-%d7%9e%d7%95%d7%97%d7%99-%d7%91%d7%a2%d7%99%d7%a7%d7%a8-%d7%91%d7%a7%d7%a8%d7%91-%d7%a6%d7%a2%d7%99%d7%a8%d7%99%d7%9d-%d7%a9%d7%97%d7%9c%d7%95-%d7%91%d7%a0%d7%92%d7%99%d7%a3-476472

ערוץ 20 - https://www.20il.co.il/%d7%97%d7%95%d7%a7%d7%a8%d7%99%d7%9d-%d7%9e%d7%99%d7%a9%d7%a8%d7%90%d7%9c-%d7%90%d7%99%d7%a8%d7%90%d7%9f-%d7%95%d7%9e%d7%93%d7%99%d7%a0%d7%95%d7%aa-%d7%a0%d7%95%d7%a1%d7%a4%d7%95%d7%aa-%d7%a7%d7%a9/

מקור ראשון - https://www.makorrishon.co.il/news/343781/

כאן תרבות, שלושה שיודעים - https://omny.fm/shows/three-who-know/48046dcc-bea5-46c5-8efb-ad18008b09b6

דוקטורס אונלי - https://doctorsonly.co.il/2021/05/227510/

הידען - https://www.hayadan.org.il/%D7%9E%D7%97%D7%A7%D7%A8-%D7%91%D7%99%D7%A0%D7%9C-%D7%A2%D7%A0%D7%A7-%D7%9E%D7%97%D7%96%D7%A7-%D7%90%D7%AA-%D7%94%D7%A7%D7%A9%D7%A8-%D7%91%D7%99%D7%9F-%D7%A7%D7%95%D7%A8%D7%95%D7%A0%D7%94-%D7%9C

בחזית - https://www.bahazit.co.il/%d7%94%d7%a7%d7%a9%d7%a8-%d7%91%d7%99%d7%9f-%d7%a7%d7%95%d7%a8%d7%95%d7%a0%d7%94-%d7%9c%d7%a9%d7%91%d7%a5-%d7%9e%d7%95%d7%97%d7%99-%d7%91%d7%a2%d7%99%d7%a7%d7%a8-%d7%91%d7%a7%d7%a8%d7%91/

מדפייג - https://medpage.co.il/%d7%9e%d7%94%d7%a9%d7%9c%d7%9b%d7%95%d7%aa-%d7%94%...

כל רגע - https://kore.co.il/viewArticle/81426

עיתון המבשר - http://www.ifatmediasite.com/CustomerMedia/S_ShowItem.aspx?FromMail=true&ItemID=KKEIEMGGJ&CustomerID=EDDHFHE&InfoTypeID=0&PageIndex=1&EmailGroupID=FEHIF

עיתון שחרית - http://www.ifatmediasite.com/CustomerMedia/S_ShowItem.aspx?FromMail=true&ItemID=KKEIFDKFE&CustomerID=EDDHFHE&InfoTypeID=0&PageIndex=1&EmailGroupID=FEHIF

עיתון יתד נאמן - https://www.ifatmediasite.com/CustomerMedia/S_ShowItem.aspx?FromMail=tru...

קראו פחות
תרנגולים

מחקר חדש מהפקולטה לחקלאות מזון וסביבה מגלה כי ביצועי הרבייה של תרנגולים משתפרים בהתאם לשינויים בצבע התאורה

29 אפריל, 2021

לקיחת דם מסוס. צילום באדיבות דר גילי שוורץ

מחקר בינלאומי חדש חושף לראשונה: נגיף ממשפחת הקורונה שפוגע בסוסים אובחן לראשונה בישראל

29 אפריל, 2021

אבחון של קורונה בישראל – הפעם לא בבני אדם. קבוצת חוקרים מביה"ס לרפואה וטרינרית ע"ש קורט בשיתוף עם חוקרים מהמחלקה לווירולוגיה במכון הווטרינרי ע"ש קימרון וחוקרים מביה"ס לרפואה וטרינרית בדייויס )ארה"ב( הצליחו למצוא לראשונה עדות לנוכחות של נגיף הקורונה בסוסים בישראל (ECoV) אשר למעט דיווח בודד מערב הסעודית הינו היחיד מהמזרח התיכון. העבודה המחקרית בוצעה כחלק מעבודת הדוקטורט של ד"ר גילי שורץ, ופורסמה לאחרונה בז'ורנל המדעי Animals.

עוגן בחוף קדם. צילום - גדעון הדס

עוגן מתקופת המלך הורדוס התניע את מחקר פעילות עיינות קדם ושיחזור מפלסי ים המלח לאורך אלפי השנים האחרונות

28 אפריל, 2021

ים המלח, המקום הנמוך ביותר על פני כדור הארץ (מפלסו הנוכחי 435 מ' מתחת לפני הים), קולט מים וחומרי סחף מאגן ניקוז רחב המשתרע בין המדבר ואזור האקלים הים-תיכוני, ומשמש כ"מד גשם" של אזור הלבנט. האם תמיד היה ים המלח במפלס כל כך נמוך והאם תמיד היה אגן הניקוז של האגם צחיח במיוחד – או ששינויי האקלים בהווה והשפעת האדם הם שתרמו לירידה המשמעותית בגובה המפלס מאז שנות החמישים של המאה שעברה (כאשר המפלס עמד על גובה של 400 מ' מתחת לפני הים)?

ראה גם: בתקשורת, מחקר
תעודת הוראה

מחקר חדש: האם מורים ומורות רבים יעזבו בקרוב את מקצוע ההוראה?

28 אפריל, 2021

קרא עוד
"תקופת הקורונה תביא לעזיבה של מורים רבים וטובים את המערכת בעקבות תחושת הזלזול של המערכת עצמה והציבור בישראל": כך נטען, בין היתר, במחקר חדש שבוצע על ידי חוקרות מביה"ס לחינוך באוניברסיטה העברית, ובחן את תחושותיהם של המורים והמורות בישראל

עם הירידה בתחלואת הקורונה, במערכת החינוך חזרו להוראה ולמידה פנים-אל-פנים בכיתה, אך את השפעות הקורונה והלמידה מרחוק על המורים השחוקים ותלמידיהם, כנראה שנרגיש עוד זמן רב. במחקר חדש, בחנו ד"ר טוני גוטנטג ופרופ' קריסטה אסטרחן מביה"ס לחינוך באוניברסיטה העברית בירושלים את שחיקת המורים והמורות בישראל עקב ההוראה מרחוק בקורונה והקשר שלה לאיכות הלמידה. במחקר השתתף מדגם מייצג של כ-500 מורים בבתי ספר ממלכתיים וממלכתיים דתיים בשיא הסגרים השני והשלישי. המחקר התבסס על סקר אינטרנטי שהופץ לאנשי ההוראה בבתי הספר. המורים והמורות שנבחרו למחקר מלמדים בחטיבות ביניים שלמדו מרחוק במהלך רוב שנת הלימודים הנוכחית.

המחקר שילב מתודה כמותית ושאלות פתוחות. השאלות הכמותיות בחנו את תחושותיהם של המורים והמורות במהלך משבר הקורונה. בין היתר נדרשו הנבדקים לסמן את שביעות הרצון שלהם בעבודה: האם הם מרגישים שעבודתם מוערכת, האם הם עצמם מרגישים שעבודתם חסרת משמעות, המידה שבה חווים קשיים ביורוקרטיים בעבודה,  המידה שבה הם חווים מחלוקות בינם לבין המורים/ות שעמם הם עובדים וכו'. בנוסף, נדרשו לסמן את מידת השחיקה שלהם - באיזו מידה הם מרגישים סחוטים נפשית מעבודתם, האם אכפת להם ממה שקורה לתלמידיהם ועד כמה העבודה עם התלמידים הפכה עבורם למעמסה והאם הם מוצאים משמעות בעבודתם. שאלה משמעותית לגבי כוונות עזיבה, שהוצגה לנבדקים, הייתה: "באיזו תדירות את/ה חושב/ת ברצינות על לעזוב את מקצוע ההוראה?". בסוף הסקר ניתן למורים מקום להוסיף הערות ותגובות משלהם.

ממצאי הסקר חשפו כי ההוראה מרחוק בתקופת המגפה גבתה מחיר רב מהמורים. המורים דיווחו כי בהוראה מרחוק הם חשו יותר לחץ ופחות אמפתיה כלפי התלמידים בהשוואה ללמידה פנים-אל-פנים. 63% חשו לחץ בינוני עד גבוה ו-20% דיווחו על שחיקה בינונית עד רבה. השחיקה התבטאה בעיקר בתשישות רגשית של 47% ודה-פרסונאליזציה של התלמידים בקרב 14%. ד"ר גוטנטג הוסיפה וציינה בהקשר לממצא זה כי "מצאנו ששחיקת המורים – רובן מורות, אגב – נבעה מהימצאותם 'בין הפטיש לסדן' בקונפליקט הבית-עבודה: מחד מחוייבותם למקצוע ההוראה, ומאידך מחוייבותם למשפחתם". מורה לאנגלית שענתה על הסקר טענה כי "אני חושבת שמבחינתי הכי מאתגר היה ללמד מרחוק בזמן ששני ילדים שלי - בני 3 ו-4 - נמצאים בבית, ואני צריכה גם להשגיח עליהם וגם להיות בזום. זה הפך את הלמידה מרחוק מבחינתי לסבל". לכך הצטרף הקושי הטכנולוגי להפעיל לראשונה למידה מרחוק, שתרם אף הוא לשחיקה. מהעבר השני, החוקרות מצאו ממצא מעודד – המורים שציינו שיש להם יותר שליטה על המתרחש דיווחו על פחות שחיקה במהלך משבר הקורונה.

המורים השחוקים דיווחו שהם פחות שבעי רצון מעבודתם כמורים, וחושבים יותר על עזיבת מקצוע ההוראה.  מבחינת שביעות הרצון, מורים שחוקים הרגישו שפחות מעריכים את עבודתם, דיווחו על קשיים בירוקרטיים בעבודתם, מחלוקות עם- וחוסר חיבה כלפי- המורים הקולגות, פחות אהבה כלפי מקצוע ההוראה ותחושה שמקצוע ההוראה חסר משמעות. מבחינת כוונות עזיבה, 1 מתוך 6 מורים חשב/ה במידה רבה או במידה רבה מאוד לעזוב את מקצוע ההוראה. במילותיה של מורה לתיאטרון: "עד תקופת הקורונה מאוד אהבתי את מקצוע ההוראה. השנה מצאתי את עצמי כל כך הרבה פעמים במשבר אמיתי בעבודה שלי". מורה לאסטרטגיות למידה ומקצועות רבי מלל: "תקופת הקורונה גרמה ותביא לעזיבה של מורים רבים וטובים את המערכת בעקבות תחושת הזלזול של המערכת עצמה והציבור בישראל".

כמו כן, באופן רחב יותר, מורים שחוקים דיווחו על יותר הרגשת דיכאון וחרדה ועל פחות שביעות רצון מחייהם. 26% דיווחו על הרגשת דיכאון לעיתים עד כל הזמן ו-25% דיווחו על חרדה יותר ממחצית מהזמן עד כמעט כל יום. מורה לספרות ותנ"ך: "אני סבורה שהלחץ הנפשי נובע בכללי משיגרת הקורונה והאווירה המלחיצה. הלחץ בעבודה נובע מדרישות רבות של המערכת, הדרישות הכפילו את עצמן... ולכן הלחץ הנפשי של המורים גדל".

בנוסף להשלכות על רווחת המורים עצמם, יש לשחיקה בתקופת ההוראה מרחוק גם מחיר עבור איכות ההוראה. מורים שחוקים נטו פחות להשתמש בטכניקות הוראה איכותיות בזום, בהשוואה למורים פחות שחוקים. פרופ' אסטרחן הסבירה כי: "הם פחות השתמשו בשיח לימודי פורה עם תלמידיהם. מחקרים שבוצעו במקומות שונים בעולם  הראו ששיח לימודי פורה עם תלמידים מקדם הישגים, למידה משמעותית ואף פיתוח כישורי חשיבה. שיח כזה מאופיין על-ידי כך שהמורה מעודד שאילת שאלות, הסברים מפורטים ונימוקים, בחינת פרספקטיבות מגוונות, ההשתתפות ערה ושוויונית ועיגון של דעות והסברים במקורות ידע מקובלים. הוראה כזאת קשורה לאופני הוראה שמשתפים יותר את התלמידים בשיעור (כגון עבודה בקבוצות, עידוד שאילת שאלות), אך לא לאופנים שלא משתפים אותם (כגון הוראה פרונטאלית, שאילת שאלות 'סגורות')".

שימוש מועט יותר בעקרונות הוראה איכותית מסוג זה הלך יד ביד עם לחץ רב יותר של המורים, אמפתיה נמוכה יותר כלפי תלמידיהם ותחושת מסוגלות נמוכה יותר בהוראה של אותם המורים. כמו כן, נמצאה "עייפות זום": 60% דיווחו שההוראה המקוונת מעייפת יותר מההוראה בכיתה; 15% דיווחו שההוראה המקוונת מעייפת כמו ההוראה בכיתה; ורק 25% דיווחו שההוראה המקוונת מעייפת פחות מההוראה בכיתה.

ד"ר גוטנטג: "כשבחנו את הסוגייה בקרב תלמידי חטיבות הביניים באותה התקופה, הם הסכימו עם המורים שמתקיים פחות שיח לימודי פורה בהוראה מרחוק (זום ודומיו) בקורונה. תלמידיהם של מורים שבכל זאת השתמשו בעקרונות הוראה איכותית בכיתתם, דיווחו כי למרות הלמידה הווירטואלית, חשו נוכחות חברתית רבה יותר של המורה ושל חברי הכיתה, יותר מעורבות בלמידה, תחושת מסוגלות לימודית גבוהה יותר, שחיקה לימודית נמוכה יותר ולמידה לשם למידה (להבדיל מלמידה לשם ציונים או תגמולים חיצוניים אחרים)".

החוקרות ציינו לאור ממצאי המחקר שנותר להן לקוות שעם החזרה לשגרה וללמידה פנים-אל-פנים בכיתה, המחירים של ההוראה מרחוק הן עבור המורים והן עבור התלמידים יתגמדו. עם זאת, גם בזמן החזרה לשגרה, אל לנו לשכוח את המורים השחוקים. במילותיה של מורה לספרות: "אני שמחה לראות שיש מישהו שמתענין במצב של עובדי ההוראה וחוקר זאת לעומק, ולא אומר כי הם 'מרוויחים' ו'מכייפים', כי האמת היא ההיפך הגמור". יש לתת להם מענה, אחרת השחיקה תתרגם לעזיבה המונית של מקצוע ההוראה, ולפגיעה ממשית בבריאות הנפש של המורים.

לפרסום בתקשורת: 

מעריב-

http://www.ifatmediasite.com/CustomerMedia/S_ShowItem.aspx?FromMail=true&ItemID=KKDKFIEGF&CustomerID=EDDHFHE&InfoTypeID=0&PageIndex=1&EmailGroupID=FEHIF

https://www.maariv.co.il/news/Education/Article-836818

קראו פחות
ציפורים

מחקר חשף: כיצד הצליחו הציפורים לעוף (ומדוע בני האדם לא מנתרים כל היום)?

15 יוני, 2021

במחקר בינלאומי חדש, שבוצע בין היתר בהובלת פרופ׳ אביהו קלר מבית הספר לרפואה באונ' העברית, ופורסם בכתב העת היוקרתי Science Advances, מופתה הרשת העצבית של העופות, המבקרת את התנועה המתואמת של הכנפיים. הם מצאו שהבסיס האבולוציוני להתפתחות יכולת הנפנוף המתואמת והאחידה של הכנפיים בציפורים נוצר בזכות מוטציה טבעית שהתפתחה בגן נחייה, שגרמה להתפתחות של רשת עצבית ייחודית

ראה גם: בתקשורת, מחקר
כלל המשלחת

סיכום ההישגים של הסטודנטים והסטודנטיות שלנו באליפות באילת

13 יוני, 2021

 

קרא עוד
היחידה לספורט הישגי של עמותת קוסל גאה לבשר על ההישגים של חמש הנבחרות שייצגו את האוניברסיטה העברית באליפויות הסטודנטים וסטודנטיות באילת (בחוד יוני) בענפים - טיפוס, שחייה, טניס, כדורעף חופים וכדורסל.

שחייה:
בר ירדני (סטודנטית מהפקולטה ברחובות) זכתה במדליית זהב ב-50 מטר גב, ובמדליית כסף ב-50 מטר חתירה.
נוער סער (סטודנטית מהר הצופים) זכתה במדליית זהב ב-200 מטר מעורב אישי, ובמקום 3 ב-100 מטר חזה.
כרמל פרחי (סטודנט מהפקולטה ברחובות) זכה במדליית ארד ב-100 מטר גב.

ריצת שליחים:

מקום השלישי - זכייה במדליות ארד על סיום במקום השלישי ב-4*50 מעורב וב-4*50 חתירה בנשים ובגברים.

 

כדורסל נשים:

מקום שלישי באליפות 3על3 בטורניר שהיה חלק מהסבב העולמי (הסטודנטיות: גילי ליאור, עדן פורת, מורן שחם ודבי בלייברג).

טיפוס:

הסטודנטית אמי זמלר (סטודנטית מהר הצופים) סיימה במקום החמישי הסופי והמכובד בתחרות, מתוך כ-80 מטפסות.


טניס:

הסטודנטית ליתום פרץ סיימה במקום השלישי והמכובד.

ברכות לכולם/ן!

קראו פחות
Dr Orna Keren-Carmel

מאמר דעה: למה ישראל חייבת להכיר לעומק את המודל הנורדי?

13 יוני, 2021

קרא עוד
המודל הנורדי הוא תפיסה כלכלית-חברתית ייחודית שהתפתחה החל משנות ה-30 של המאה ה-20 בשוודיה, דנמרק, נורווגיה, פינלנד ואיסלנד, ואשר הפכה לאחת המצליחות בעולם על-פי מדדים של ה-OECD. ב-2013 הוכתר המודל ב"אקונומיסט" בתואר The Next Supermodel, בהתבסס על השילוב שמתקיים בו בין תחרותיות, יוזמה, שוויון ורווחה. הקונצנזוס סביב מדינת הרווחה, שניצבת במוקד המודל הנורדי, כה רחב שאין כיום אף מפלגה פוליטית נורדית, מהקצה השמרני ועד לזה הליברלי, שמציעה לבטל אותה. ההבדלים בין המפלגות נוגעים רק למידת הרווחה הראויה, לא לעצם קיומה.

המודל הנורדי לא מעניין רק את הנורדים עצמם. ברני סנדרס מנסה בעקביות ליישם תהליכי-מדיניות המבוססים על אלה של המודל הנורדי, מדינות רווחה במערב נושאות אליו עיניים ואפילו מדינות מסוימות באסיה מביעות בו לאחרונה עניין רב. מכאן, שגם למנהיגי ישראל כדאי להכיר מודל זה, שמוכיח את עצמו קרוב למאה שנים, יותר לעומק, ויש גם מי שכבר מבקש לאמץ חלקים ממנו בהקדם. ח"כ לשעבר עליזה לביא ממפלגת "יש עתיד" אמרה עליו: "המודל הנורדי נוחל הצלחה מסחררת ומוביל לירידה חדה בצריכת הזנות".

בזירה הבינלאומית, אחד מיתרונותיו הבולטים של המודל הוא שאין צורך (וגם לא ניתן) להעתיקו במלואו. מספיק לאמץ, בשינויים המתבקשים, רכיבים מסוימים מתוכו ואת ההשפעה ניתן יהיה לזהות במעגלים רחבים יותר. לאחר המחאה החברתית העזה של 2011, כשמיליון ישראלים יצאו לרחובות, עלה המודל לרגע קצר לכותרות בישראל כדגם שראוי לחקותו. אלא שבאותה מהירות הוא גם ירד. הטענה השגורה הייתה ש"אנחנו לא נורווגיה, לא שוודיה ולא דנמרק", כפי שהכריז באותה שנה שר האוצר דאז יובל שטייניץ, היות ולא ניתן להשוות בין ההומוגניות של האוכלוסייה השוודית להטרוגניות של זו הישראלית. האם יש כיום פוליטיקאי/ת בישראל, מימין או משמאל, שיצאו בגלוי כנגד רכיבים במודל הנורדי כגון הגברת השקיפות לצמצום השחיתות, תמיכה בחיבורים פוליטיים חוצי-מפלגות, נסיון למיגור העוני והאבטלה, העלאת תחושת הסולידריות בתוך ובין המגזרים השונים והגדלת האמון של האזרח במוסדות המדינה? אני מאמינה שלא. הממד החברתי של המודל מקיף יותר מהממד הכלכלי שלו, ועל כן פעמים רבות הוא עומד מעל המחלוקות הקונבנציונליות בפוליטיקה הישראלית. ייתכן כי בישראל יוכל המודל הנורדי לשמש מעין גשר בין בעלי עמדות פוליטיות מנוגדות.

המודל הנורדי מתפרש על מגוון רחב של תחומי מדיניות, ביניהם ביטחון, עבודה, רווחה, פוליטיקה, תקשורת, חינוך, כלכלה, משבר האקלים, קיימות, עיצוב ודיפלומטיה. המשותף לכולם – וזהו הייחוד של המודל הנורדי – הוא שילוב הערכים שמונחים בבסיס המודל: אמון רחב, גם כלפי מוסדות המדינה וגם כלפי יתר האזרחים (גם אנחנו כאן, בישראל, זקוקים לו כעת אפילו יותר מתמיד); דגש על דמוקרטיה יום-יומית באמצעות שימוש בכלים להגברת המעורבות והאחריות של הפרט בחיי הקהילה והמדינה; אוניברסליות, משמע הכללה של כל חלקי החברה במדינת הרווחה הן מבחינת מיסוי והן מבחינת זכויות, בדגש על מעמד הביניים; איגודי עובדים חזקים, שפורשים רשת בטחון לעובד/ת תוך כדי קידום תחרותיות בינלאומית; חתירה לשוויון, גם במובן של צמצום פערי שכר וגם במובן המגדרי; מסורת של התפשרות והגעה להסכמות בין המדינה, העובדים והמעבידים; ולבסוף טיפוח של ההון האנושי – המשאב החשוב ביותר של מדינת הרווחה.  

בתחום הביטחוני, המדינות הנורדיות משמשות, כבר מאז ימי המלחמה הקרה, דוגמה ל'קהילה בטחונית' (Security Community) שהסיכון במסגרתה לסכסוכים אזוריים אלימים נמוך מאד, בזכות שיתופי-פעולה הדוקים בתחום הצבאי, בפוליטיקה הבינלאומית ולא פחות מכך בתחומי הכלכלה והתרבות. לאחר 1989 ניתן אפילו לזהות התקרבות נוספת של המדינות הנורדיות בתחום הבטחוני, כתוצאה מהאיום הרוסי המתגבר. האם ניתן לייצר גם במזרח התיכון, בהתאמות הנדרשות, קהילה בטחונית שמבוססת יותר על שיתופי פעולה ופחות על סכסוכים?

גם בשילוב בין כלכלה לרווחה, נחשבות המדינות הנורדיות למובילות. מדובר במדינות קטנות ובעלות כלכלות סטארט-אפ מפותחות, מבוססות יצוא, אשר בד בבד מצליחות גם לשמור על תנאי רווחה ברמה גבוהה לעובד/ת. השילוב הזה מתאפשר הודות למדיניות ה-flexicurity שמשלב גמישות בתנאי ההעסקה (והפיטורים) עבור המעסיקים ובטחון תעסוקתי עם רשת תמיכה נרחבת עבור העובדים. כך, הכלכלה הנורדית מאפשרת לעסקים ליטול חלק בתחרות הבינלאומית, ובמקביל מנווטת את העובדים לתעשיות רווחיות.

בפוליטיקה, המודל הנורדי בא לידי ביטוי בממשלות מיעוט, אשר נסמכות על תמיכה מהאופוזיציה (הדבר נכון בעיקר בדנמרק, שוודיה ונורווגיה, ואילו בפינלנד ובאיסלנד יש בדרך כלל ממשלות רוב). התרבות הפרלמנטרית הנורדית מבוססת על פשרות חוצות-מפלגות ובמקרים של רפורמות משמעותיות - על הגעה להסכמות נרחבות ככל הניתן. לא משהו שניתן למצוא כרגע בפוליטיקה הישראלית רווית הסכסוכים והיעדר הפשרות.

לסיכום, נהוג לתאר את המודל הנורדי כמודל אחד עם חמישה יוצאי דופן. כל אחת מהמדינות הנורדיות הגיעה אליו בעקבות תהליכים היסטוריים שונים, ופעמים רבות ההבדלים בין המדינות בדרך שבה המודל בא לידי ביטוי עולים בהרבה על הדמיון ביניהן. חשוב גם לציין, כי למרות הצלחתו של המודל הנורדי, הוא אינו נטול אתגרים ומכשולים. עליית הימין הקיצוני, גלי הגירה שמערערים את האיזון העדין בין החברה לכלכלה, הזדקנות האוכלוסייה ועוד הם האתגרים שעמם מתמודד המודל הנורדי בהווה. ובכל זאת – כדאי למנהיגי ישראל להכיר אותו יותר לעומק. יש מה ללמוד ממנו.

הכותבת היא ד"ר אורנה קרן-כרמל מהתוכנית ללימודי אירופה באוניברסיטה העברית, אחת ממארגנות הכנס "The Nordic Model: an Israeli Viewpoint" שהתקיים ב-9 ביוני באוניברסיטה.

לאתר הכנס: https://nordic.huji.ac.il/ 

לפרסומים בתקשורת: גלובס

קראו פחות
בולות מחימר שהתגלו בתל צף. צילום - טל רוגובסקי

איך אטמו מבנים ומשלוחים לפני 7,000 שנה? עדות לצורת מינהל ששרדה מהאלף ה-5 לפנה"ס באתר חפירות בעמק בית שאן

10 יוני, 2021

טביעת החותם הנדירה שנמצאה היא העדות הקדומה ביותר בארץ לשימוש בחותם לצורך חתימת משלוחים או נעילת דלתות. החותם מתוארך לתקופה הכלקוליתית התיכונה, כאלפיים שנה לפני הופעת הכתב

צילום: שי בן אפרים

חיי יום יום של יהודים באירופה בימי הביניים: עבודות מחקר של סטודנטים הפכו לתערוכת אומנות בהשתתפות אמנים ישראלים

10 יוני, 2021

התערוכה "פנים וחוץ, בתווך ומעֵבר: חיי יום יהודיים באירופה בימי הביניים" כוללת יצירות אומנות בהשראת עבודות המחקר של הסטודנטים בקבוצת המחקר "אל מעבר לאליטה" ומוצגת בגלריה בקמפוס הר הצופים

 

גזירת הסרט. במרכז - נשיא האוניברסיטה העברית פרופ אשר כהן [מימין], וראש העיר ירושלים משה ליאון [משמאל]. צילום - ברונו שרביט, האוניברסיטה העברית

"יעניק לתלמידי העיר י-ם הוראת מדעים מודרנית ברמה גבוהה": הושק מרכז שוורץ/רייסמן לחינוך מדעי

9 יוני, 2021

קרא עוד
ביום שלישי בצהריים (25.5) הושק מרכז שוורץ/רייסמן (מש/ר) לחינוך מדעי בקמפוס ספרא (ג. רם) באוניברסיטה העברית בשיתוף תכנית מורים-חוקרים. מדובר במרכז הרביעי מסוגו בארץ והיחיד בו מלמדים מורים שהם גם חוקרים פעילים באוניברסיטה. המרכז מהווה קמפוס עתידני, אשר יוכל להכיל עד כ-400 תלמידים, המיועד לספק לתלמידי התיכונים בעיר הבירה הוראת מדעים כמותיים איכותית, במתכונת חדשנית וברמה גבוהה. מטרתו של המרכז היא הקניית כלי חשיבה וטיפוח ההון האנושי הירושלמי. בערים ת"א, רחובות, וראשל"צ, בהן כבר פועלים מרכזים דומים, מספר לומדי הפיזיקה גדל בצורה ניכרת בעקבות הקמת המרכזים.

אל אירוע ההשקה הגיעו בכירים רבים, ביניהם נשיא האוניברסיטה פרופ' אשר כהן, ראש העיר מר משה ליאון, יו"ר עמותות מש/ר ונשיא מכון ויצמן לשעבר פרופ' דניאל זייפמן, מנכ"ל האוניברסיטה מר ישי פרנקל, ראש מינהל החינוך בירושלים (מנח"י) אביב קינן והמנהלים האקדמיים של תכנית מורים-חוקרים באוניברסיטה העברית: פרופ' ערן שרון, ראש מכון רקח לפיזיקה באוניברסיטה העברית, ופרופ' נטלי בלבן.

ראש העיר ירושלים, משה ליאון: "אני מברך על השקתו של הקמפוס המיוחד בירושלים, אשר יעניק לתלמידי התיכונים בבירה מסלול איכותי להוראת מדעים כמותיים. נמשיך להוביל עשייה לפיתוח וטיפוח החינוך כבסיס איתן לדור הצעיר".

נשיא האוניברסיטה העברית, פרופ' אשר כהן: "המרכז החדשני יעניק לתלמידי העיר ירושלים הוראת מדעים מודרנית ברמה גבוהה, ומהווה חלק מהעשייה של האוניברסיטה למען העיר וחיזוקה בתחום החינוך. אני מודה לכלל הגורמים שנרתמו להקמת המרכז ולחוקרי האוניברסיטה העברית שלוקחים חלק במיזם החשוב הזה".

ההוראה במרכז תסתמך על גישה ייחודית המשלבת את גישת "מרכזי שוורץ-רייסמן" שפותחה במכון ויצמן למדע (מייושמת ביתר המרכזים), בשילוב עם תוכנית "מורים חוקרים" שפותחה באוניברסיטה העברית בשיתוף עם מנח"י, ואשר הכשירה מורים מצטיינים במדעים המלמדים ב-14 בתי ספר בירושלים. המורים במרכז יהיובעלי תואר דוקטור העוסקים במחקר פעיל במקביל להוראה, בשילוב עם מורים בעלי תארים מתקדמים בתחומי הדעת הרלוונטים. המורים יוכשרו על ידי מש/ר, תוך שימוש בציוד לימודי ובערכות ניסויים והדגמות מתקדמות במיוחד, בכיתות המהוות "חממת הוראת המדע"- הן לתלמידים והן למורים. 50 תלמידי כיתה י' מחמישה בתי ספר החלו ללמוד השנה במרכז הירושלמי החדש, כשבשנה הבאה צפויים ללמוד בו כ-150 תלמידים משמונה תיכונים בעיר. 

"המרכז לא מכוון לאליטה - להיפך. אין בו מיון של תלמידים", מבהירה השבוע מנהלת התוכנית 'מורים-חוקרים' ומתאמת מש/ר מורים-חוקרים בירושלים, ד"ר ענת בר-גיל מהאוניברסיטה העברית, ומוסיפה כי "התלמידים מקבלים יותר שעות הוראה שבועיות מאשר בבתי הספר. הדבר מאפשר גם לתלמידים הזקוקים ליותר זמן להצליח. כמו כן, שיטת הלימוד מבוססת על התנסות מעשית. החיבור לאוניברסיטה מאפשר להעביר לתלמידים רעיונות ופרויקטים שהם בחזית המחקר - למשל העמדת ניסויים ייחודיים באמצעות ידע וחוקרים רלוונטים באוניברסיטה. בנוסף, תתאפשר השתתפות בקורס אקדמי ייעודי לתלמידי תיכון אשר יביא בפניהם טעימות מן המחקרים העדכניים ביותר בתחומי מדעי הטבע".

המרכז צפוי לגדול לאורך השנים הקרובות, וכרגע הוא מהווה שלב מעבר בדרך למרכז קבע גדול שיוכל לשרת את כל תלמידי העיר. עיריית ירושלים הקצתה סכום של כ-2.3 מיליון ש"ח לשם ההקמה הראשונית של המרכז בשטח שהקצתה האוניברסיטה העברית לטובתו. כמו כן, התקבלה תרומה של מעל 600 אלף שקלים מקרן שוורץ-רייסמן. המרכז כולל שלושה חללים מרכזיים המהווים כיתות מעבדה מרווחות ושני חדרי הכנה מהן מגיע הציוד המדעי אל התלמידים בכיתות. מבנה הכיתות תוכנן בצורה ייחודית, והוא מעודד התנסות מעשית תוך כדי עבודת צוות ודיון.

פרסומים בתקשורת: כל העיר,

קראו פחות
Photo by Ivan Bandura on Unsplash

חוקרים מהמכון למדעי החיים פיתחו שיטה לניטור מהיר ויעיל של חומרים מזיקים לבני אדם בדוגמאות סביבתיות

8 יוני, 2021

טיהור שפכים הוא תהליך של הרחקת חומרים מזהמים, כימיקלים וחיידקים המסוכנים לבני אדם ממי הביוב, במטרה להפוך אותם למי קולחין, בהם ניתן לבצע שימוש חוזר בחקלאות או הזרמה לנחלים. טיהור מי שפכים הוא תהליך חשוב והכרחי, כיוון שגם אם אין כוונה לבצע במים שימוש חוזר, רצוי להימנע מחדירה של החומרים המזיקים לסביבה או למי התהום. הואיל ודוגמאות סביבתיות, דוגמת מי שפכים (אבל גם מי ים, קרקע ואוויר), מכילות בדרך כלל מספר עצום של מרכיבים, האנליזה הכימית שלהן היא מסובכת, יקרה וממושכת – ולעיתים קרובות לא יעילה. עקרונית, אפשר לייעל בהרבה את האנליזה אם נתמקד רק במרכיבים הרעילים של הדוגמה.

חדשות סוף השבוע

2 מתוך 5 פריצות הדרך המדעיות של השנה של חוקרי האוניברסיטה העברית! צפו בכתבת חדשות סוף השבוע, ששודרה במוצ"ש 5.6 בערוץ 12

3 יוני, 2021
יהלום. באדיבות החוקרים

מחקר חדש: איך ניתן באמצעות יהלומים לפענח תעלומות גיאולוגיות של מעל מיליארדי שנים?

2 יוני, 2021

צוות חוקרים הצליח, דרך פענוח גילים של יהלומים בני עשרות ומאות מיליוני שנה, לזהות שלוש תקופות שונות להיווצרותם בעומק של כמאתיים ק"מ מתחת לדרום אפריקה של ימינו. ד"ר יעקב וייס: "זהו צעד משמעותי לא רק בחקר היהלומים, אלא גם בחקר אבולוציית היבשות בכדור הארץ"

ראה גם: בתקשורת, מחקר
Jellyfish Galaxies. התמונה באדיבות דר אלעד זינגר ו-Kiyun Yun - סטודנט לדוקטורט בקבוצת המחקר בגרמניה

פרויקט המדוזות הקוסמיות יוצא לדרך, בואו לסייע!

2 יוני, 2021

קרא עוד
קבוצה של מדעניות ומדענים ממכון מקס פלאנק לאסטרונומיה בגרמניה ומהאוניברסיטה העברית מנסה לאתר בימים אלה חובבי מדע מישראל והעולם, שיוכלו לסייע להם לזהות גלקסיות בצורת מדוזה, כחלק מפרויקט "Citizen Science" המשלב אזרחים-מתנדבים בביצוע מחקר מדעי. מדובר בעבודה ייחודית העוסקת בסיווג של סוג מיוחד של גלקסות בשם "Jellyfish Galaxies". הפרויקט נערך בהובלת ד"ר אנאליסה פילפיץ', ראשת קבוצת מחקר במכון מקס פלאנק לאסטרונומיה, וד"ר גאנדאלי ג'ושי, חוקרת פוסט-דוקטורט בקבוצה ובשיתוף עם ד"ר אלעד זינגר ממכון רקח לפיזיקה מהאוניברסיטה העברית. האתר שבו יוצגו המשימות של הפרויקט זמין בשפות עברית, אנגלית וגרמנית.

"יצאנו בגרסה פומבית של הפרויקט על פלטפורמת Zooniverse", מסביר השבוע ד"ר זינגר. "המחקר שלנו מתבצע בעזרת סימולציות מחשב של היקום, דרכן ניתן ללמוד על הדרכים השונות שגלקסיות נוצרות ומתפתחות ביקום, הן בעקבות תהליכים תוך-גלקטיים והן בהשפעת הסביבה שלהן. גלקסיות ביקום הינן בעלות צורות שונות ומשונות. לחלקן יש צורה מאוד לא-סימטרית, המאופיינת ב'זנבות' ארוכים של חומר שנפרד מגוף הגלקסיה המרכזי, שמורכב מכוכבים וגז. צורת מדוזה זו, אנו מאמינים, קשורה לתהליכים פיזיקאליים הנובעים מהאינטראקציה של הגלקסיה עם סביבתה. על מנת לזהות וללמוד את התהליכים הללו, אנו צריכים להבדיל בין גלקסיות עם צורה רגילה לאלו עם צורת 'מדוזת-ים'. לשם כך, נרצה להיעזר בציבור הרחב ובאנשים חובבי מדע שיוכלו לבחון תמונות של גלקסיות, שנוצרו בסימולציות על גבי מחשבי-על, ודרך הראייה בלבד יוכלו לסווג את הגלקסיות. ניתן להתחבר לפרויקט מרחוק, דרך מחשב אישי או מכשיר נייד, ולסייע לנו מכל מקום ובכל זמן. עזרו לנו למצוא גלקסיות הדומות למדוזות!"

קישור: https://www.zooniverse.org/projects/apillepich/cosmological-jellyfish

לפרסום בתקשורת - ynet.

קראו פחות
linkedin-sales-solutions-mnhygvt_nshyt-unsplash

יום האישה 2022: פרספקטיבה אישית על מיעוט נשים בעמדות הובלה באוניברסיטאות

7 מרץ, 2022

קרא עוד
התפיסות החברתיות של תכונות אופי של מנהלות ומנהלים, מובילות לפער בין גברים ונשים בהגעה למשרות ניהוליות בכירות באקדמיה - כיצד אנו יכולות לשנות את המציאות הזו?

כאשר אני חושבת על מצב הנשים באקדמיה, נגלה לעיני "גרף המספריים" המפורסם שמראה כי אחוז הנשים הולך וקטן עם הקידום במעלה הסולם האקדמי. הסיבות לכך רבות ומגוונות, וכמו כל אישה זה פגש אותי בצמתים השונים של הקרירה האקדמית. כיום כחברת סגל בדרגת פרופ' חבר, אני מתבוננת באחוזון זה (29% נשים בדרגת פרופ' חבר) ובאחוזון של פרופ' מן המניין (17% נשים), ותוהה מדוע ישנה עוד "קפיצה" מטה בקצה הגרף? בדרגות אלה, מצופה מחברי וחברות הסגל ליטול חלק בוועדות חשובות, וכן לשמש בתפקידי ניהול בהובלת האוניברסיטה. כאן אנחנו נכשלות באופן בולט.

למעשה הנתונים העולים מדו"ח מבקר המדינה לשנת 2014, מראים תשקיף עגום בסקירת ההתפלגות המגדרית בתפקידים בכירים באוניברסיטאות (נכון לשנת 2011). בשנת 2011, כיהנו 11 נשים לעומת 45 גברים במשרות דיקן, 11 לעומת 24 למשרות משנים וסגני דיקן, 1 לעומת 3 רקטורים ו-1 לעומת 4 נשיאים. האחוז המצטבר של נשות אקדמיה בתפקידים הללו עומד על 22%. לא נכללו תפקידי ניהול אחרים כגון ראשי מחלקות, חוגים ותוכניות, כך שסביר להניח שהמצב חמור מהנתונים הללו. תת-ייצוג במשרות בחירות באקדמיה מדיר נשים ממוקדי קבלת החלטות ויכול אף להנציח את אי-השיוון ואי-מיצוי הפוטנציאל הניהולי וההון האנושי של מחצית מהאוכלוסייה. ואכן, בהסתכלות על הסגל המוביל את האקדמיה בארץ, החסר הנשי בולט ומדגיש תקרת זכוכית, שכנראה אין די דגש עליה.

חלק יטענו שאחוז הנשים בדרגות הניהוליות משול לאחוזון הנשים בדרגת פרופ' מן המנין, אבל כאמור, התפקידים שנבדקו על-ידי מבקר המדינה בשנת 2014 אינם משקפים את כלל התפקידים הניהוליים באוניברסיטה, ביניהם נכללים מנהלי תוכניות, מחלקות, חוגים, וועדות ופורומים אקדמיים אחרים שבפעילותם מהווים מוקדים מרכזיים לקבלת החלטות. בנוסף, מצב בו נשים הינן מיעוט בפורומים הללו, אינו מאפשר להן באמת להשפיע, אלא דומה יותר לכורח מציאות שמכתיבה איזושהי נוכחות נשית. מעבר לכך, אני תוהה מהי התרבות הארגונית שמרפה את ידיהן של נשים כה רבות וכה מוכשרות מליטול חלק בפעילויות במוסדות אקדמיים?

השאלה הזו מחזירה אותי לאירוע שהתקיים לפני מספר שנים בבית השגריר הגרמני לציון שיתופי הפעולה בין המדינות תוך דגש על תרומתן של נשות האקדמיה. בשולחן שלי ישבה פרופ' אוה אילוז ודברה ברהיטות על האופן שבו נשים מצליחות נתפסות. היא הביאה אוסף מאמרים וסקרים שהצביעו על כך שתדמית האישה האימהית, המכילה והרכה לעיתים נמצאת בקונפליקט כשאותה אישה צריכה להוביל, להחליט, לדרוש או ליזום - כל אלה נכנסו תחת מושג שהיה חדש לי דאז המכונה "הטייה מגדרית". בשיחה עמה, פרופ' אילוז האירה את עיני על כך שישנם מחקרים רבים שמראים כי נשים מוערכות על-פי האישיות שלהן ולא על-פי יכולותיהן או ביצועיהן המקצועיים. בנוסף, היא ציינה בפני כי במקרים בהם שאישה נחשבת כמצליחה, אישיותה נתפסת לעיתים כ"בעייתית". אווירה זו מקשה על נשים להתקדם ולהוכיח את עצמן בסביבת העבודה.

שיחה זו באותו ערב מהדהדת בי עד היום וגורמת לי להעריך הרבה יותר את קשייהן של נשות האקדמיה שבוחרות כן ליטול חלק בהובלת המוסד. ההתמודדות המתמדת עם "הטייפ קאסט" יוצרת קושי יומיומי בביצוע תפקידן, ואני מתארת לעצמי שזה יכול לעיתים לגרום אף ל"קיצור קדנציה" או להימנעות מהצגת מועמדות לתפקיד זה או אחר. מיעוט הנשים בעמדות אלה והקושי שנובע מהטייה מגדרית רווחת, יכולים להזין עוד יותר את חוסר הרצון בקרב חלק מחברותיי למקצוע ליטול חלק בהובלה האקדמית.

ברמה האישית, אני מודה שהיו לא מעט פעמים שהפגנתי אסרטיביות ודרשתי דבר מה, אם בזכות או מתוך צורך שעלה מתפקידי, אלא שבקשותיי לא התקבלו באותה הבנה שהופגנה למול הקולגות הגבריים. היה נדמה לי שלקולגות הגבריים היה קל יותר לזכות לאוזן קשבת, שיתוף פעולה או לקבל הכרה וקידום בעבודה. הסביבה שופטת לחומרה התנהגות אסרטיבית בקרב נשים, כך שלעיתים מתייגים את חברות הסגל הללו כ"קשות אופי" או "קשוחות". כל אלה פידבקים מהסביבה שמחלישים את מעמדן של נשים ומרפים את ידיהן מלקחת חלק בתפקידים מובילים באקדמיה. מצאתי את עצמי לא פעם מביטה בגיחוך בסיטואציות הללו, אך האמת המרה היא שהשיח הזה צריך להיפסק. שיח כזה עובר גם לדור הבא ומנציח עוד יותר את תקרת הזכוכית. כולנו צריכים לשים לב שלא לחטוא באמירות הללו או להשתתף בשיח כזה בשל הפגיעה הברורה בנשים.

ישנן לא מעט נשים מנהלות שהצליחו בתפקידן למרות הקושי והתרבות הארגונית המגמתית הזו. יש לעודד נשים נוספות להצטרף לשורות הקדמיות באקדמיה ולחגוג את אשר השיגו בעמלן. הרי שאם התכונות הניהוליות והאסרטיביות שלנו הביאו אותנו להישגים עד כה - למה שהמוסדות לא יראו זאת כמשאב יקר ערך שיכול להצעיד את המוסד קדימה?

הכותבת מודה לפרופ' אוה אילוז, פרופ' נטלי קרבצ'נקו-בלשה וד"ר אריאל גינזברג על השיח והפידבקים שתרמו לכתיבת המאמר.

פרופ, מונה דביר-גינזברג, הפקולטה לרפואת שיניים.

קראו פחות
קרדיט: ברונו שרביט

האוניברסיטה העברית קוראת לחוקרים וסטודנטים אזרחי אוקראינה להמשיך את הפעילות המחקרית אצלנו!

6 מרץ, 2022

הנהלת האוניברסיטה העברית ואגודת הסטודנטים הציבו היום את דגל אוקראינה ברחבת הדגלים בקמפוס בהר הצופים כאות הזדהות עם העם באוקראינה. הצבת הדגל מבקשת להעביר מסר של חיזוק ותמיכה באוקראינה שנמצאת זה השבוע השני בפלישה אגרסיבית של הצבא הרוסי בשטחה.

פרופ' אשר כהן, נשיא האוניברסיטה העברית ציין כי: "הצבת הדגל מהווה מבחינתו אמירה חשובה שאנו באוניברסיטה העברית לא נשארים אדישים אל מול האסון המתרחש באוקראינה, וכי אנו שולחים מסר של חיזוק ועמידה איתנה לעם באוקראינה. ליבנו עם העם האוקראיני ועם הסבל הנורא המתרחש שם שנובע מהתנהגות ברברית שאינה מתקבלת על הדעת".

 יום האישה 2022: פרויקט מאמרי דעה של עמיתות מיזם "לוקחות במה" באוניברסיטה

יום האישה 2022: פרויקט מאמרי דעה של עמיתות מיזם "לוקחות במה" באוניברסיטה

2 מרץ, 2022

קרא עוד

יום האישה הבינלאומי 2022

פרויקט מאמרי דעה של עמיתות מיזם "לוקחות במה" באוניברסיטה
שנועד להגדיל את הייצוג והחשיפה של חברות הסגל כדוברות ושותפות בשיח הציבורי

 

 

אנדומטריוזיס: מחלה אחת, נשים שונות

ד״ר דנה לסרי, ביה''ס לעבודה סוציאלית

איה ורטהיימר, מנכ''לית שותפה בקהילת אנדומטריוזיס ישראל 

למרות שמדובר במחלה שמשפיעה על 10% מהנשים בעולם וגובה מחיר פיזי ונפשי משמעותי מהנשים המתמודדות עימה, אנדומטריוזיס עדיין לא נמצאת מספיק בשיח.

לקריאת הכתבה >

 

 

כמה עולה להיות אישה?

פרופ' רננה פרס, ביה''ס למנהל עסקים

הסטודנטיות דנה טיילר ונסיה מוראי 

המס הורוד הוא מס סמוי שמוטל על נשים בלבד, ומשמעותו מחיר גבוה יותר על מוצרי צריכה בסיסיים. למה זה קורה וכיצד אנחנו יכולות לשנות את זה?

לקריאת הכתבה >

 

איפה אתם הגברים? ריפוי בעיסוק קורא לכם! 

ד"ר יפית גלבוע, ד"ר לנה ליפסקיה וד"ר מור נחום, ביה''ס לריפוי בעיסוק

מהי תופעת "ההדרה העיסוקית", כיצד היא משפיעה על בחירותיהם המקצועיות של גברים ונשים ומהם הפערים החברתיים שנוצרים בעקבות כך?

לקריאת הכתבה >

 

פרספקטיבה אישית על מיעוט הנשים בעמדות מפתח באוניברסיטאות

פרופ מונה דביר-גינזברג, הפקולטה לרפואת שיניים

התפיסות החברתיות של תכונות אופי של מנהלות ומנהלים, מובילות לפער בין גברים ונשים בהגעה למשרות ניהוליות בכירות באקדמיה - כיצד אנו יכולות לשנות את המציאות הזו?

לקריאת הכתבה > 

 

"למען הדורות הבאות" 

ד''ר שהם חשן-הלל, מביה''ס למנהל עסקים

פרופ' נטע קליגלר-וילנצ'יק, המחלקה לתקשורת ועיתונאות

פרופ' נטע ברק-קורן, הפקולטה למשפטים 

 

פנייה של צוות חוקרות להנהלת האוניברסיטה, הובילה לגיבוש מסמך הנחיות מקיפות ראשון מסוגו, המגנות על זכויותיהן של חוקרות בחופשת לידה.

לקריאת הכתבה > 

 

 

איך שומרים על מגוון ומה למדתי מעולם הצמחים? 

ד"ר תמר פרידלנדר, הפקולטה לחקלאות מזון וסביבה

תופעת ההפרייה העצמית אומנם מאפיינת צמחים רבים, אך גם עשויה לפגוע במגוון הגנטי ולהשפיע על ההתפתחות האבולוציונית של הצמח.

לקריאת הכתבה > 

 

למה נשים (לא) לומדות מדעי המחשב?

פרופ' יפעת בן-דוד קוליקנט, ביה''ס לחינוך ושרה גנוט מהמרכז האקדמי לב

האם הסיבה לרתיעה של נשים מלימודי המחשב נעוצה בסביבה הגברית המאפיינת אותם? נתונים חדשים מוכיחים שכן.

לקריאת הכתבה > 

 

מעורבותן של נערות ערביות באלימות ועבריינות

פרופ' מונא חורי-כסאברי, סגנית נשיא האוניברסיטה לאסטרטגיה ומגוון

לנא ג'יריס-לולו, ביה"ס לעבודה סוציאלית ורווחה חברתית

התרגלנו לשמוע על אלימות גברית, אבל ממה נובעת אלימות נשית? אלימות נשים במגזר הערבי קשורה לחוויות פרסונליות של אפליה מגדרית ואתניתולכן דורשת יותר רגישות מצד אנשי מקצוע כשמתמודדים עם ההדרה הכפולה.

לקריאת הכתבה > 

 

 

קראו פחות
pexels-chokniti-khongchum-3938022

ד"ר הייתם עמל על הקשר המפתיע בין אוטיזם לאלצהיימר

21 פברואר, 2022

שיחה עם ד"ר הייתם עמל, מהמכון לחקר התרופה, בית הספר לרוקחות, הפקולטה לרפואה. לאחרונה נבחר ד"ר עמל לאחד מארבעים הצעירים והצעירות המבטיחים בישראל של מגזין דה מרקר. זו היתה הפעם הראשונה בה נחשף לקהל הרחב, אבל בקהילה המדעית - בטח בין העוסקים באוטיזם ואלצהיימר - ד"ר עמל הוא שם ידוע ומוכר כמי שחתום על הגילוי הראשון בספרות של הקשר בין תחמוצת החנקן (NO) לאוטיזם.

ראה גם: סגל
איינשטיין

תמיכה בכנסים מדעיים בינלאומיים

21 פברואר, 2022

קרא עוד
האוניברסיטה מעודדת קיומם של כנסים מדעיים בינלאומיים המאורגנים על-ידי חוקריה, ורואה חשיבות בכנסים אלו להידוק הקשרים בין החוקרים לעמיתיהם בארץ ובעולם. לצורך כך מקצה האוניברסיטה משאבים כספיים ופיזיים שחלוקתם נקבעת על ידי הוועדה לכנסים מדעיים בינלאומיים, בראשות סגן הרקטור, המתכנסת פעמיים בשנה.
הקול הקורא מתפרסם בסמוך לתחילת כל סמסטר.

ועדת הכנסים פועלת מתוקף הוראת ההנהלה מס' 17-001. בסמכות הוועדה להעניק סיוע כספי לארגון כנס בינלאומי, אשר נע בדרך כלל בין $500 ל-$5,000. החלטות הוועדה מתקבלות בהתאם לאמות מידה שנקבעו לעניין זה.

על אמות המידה לתמיכה בכנסים מדעיים בינלאומיים קרא כאן.
הטיפול המנהלי בבקשות המוגשות לוועדה נעשה ע"י הרשות לבינלאומיות.
לשאלות אנא פנו לגב' אלמה לסינג, ​טל': 02-855-0454, דוא"ל: almal@savion.huji.ac.il

​מימון חיצוני לארגון כנסים מדעיים ניתן לחפש באמצעות החיפוש המתקדם.

תאריך הגשה קובע: יום שלישי, 17 במאי 2022
 קול קורא מקורי

קראו פחות
Ousa Chea, unsplash

שלושה חוקרים מהאוניברסיטה זכו במענקי מחקר יוקרתיים מטעם תכנית האיחוד האירופי למחקר וחדשנות (ERC)

10 פברואר, 2022

קרא עוד

שלושה חוקרים מהאוניברסיטה העברית – פרופ' יוסי בוגנים מהמחלקה לביולוגיה התפתחותית וחקר הסרטן בפקולטה לרפואה, פרופ' עפרה בני מבית הספר לרוקחות בפקולטה לרפואה ופרופ' אורי בנין מהמכון לכימיה בפקולטה למתמטיקה ולמדעי הטבע – זכו במענקי European Research Council (ERC) על מחקריהם פורצי הדרך. מדובר במענקי המשך בשווי ממוצע של 150 אלף יורו כל אחד, אשר יסייעו להם לגשר על הפער בין תוצאות המחקר החלוצי שלהם לבין השלבים המוקדמים של מסחורו. המענקים הם חלק מתוכנית Horizon Europe  של האיחוד האירופי בתחומי המחקר והחדשנות.

מימין לשמאל: פרופ' בנין (קרדיט תמונה: נתי שוחט, פלאש 90), פרופ' בני (קרדיט תמונה: Yoram Aschheim) ופרופ' בוגנים (קרדיט תמונה: AG).

מימון זה יועיל לפרויקטים במגוון תחומים, למשל ביצירת ערכת כלים חדשה לפיתוח המחקרים. בזכות המענק, פרופ' בוגנים ועמיתיו מפתחים עתה שיטת טיפול חדשנית לתופעת הניוון המקולרי הקשור לגיל (Age-Related Macular Degeneration), המהווה הגורם המוביל בעולם לעיוורון ופגעה בשנים האחרונות ב-196 מיליון בני אדם ברחבי העולם. "השיטה החדשה לא רק תאפשר לעכב את המחלה, אלא גם תשפר את התפקוד התאי בטיפול בה", משתף פרופ' בוגנים. התוצאות כבר מוכיחות שהטכניקה המוצעת בטוחה ויעילה בשיפור תפקוד תאי עור זקנים אצל עכברים, והמוצר הסופי, המכונה "I See", יציע טיפול ראשון מסוגו שיכול לשחזר את הראייה גם אצל בני אדם.

מחקרו של פרופ' בנין מתמקד בננו-גבישים, נקודות קוונטיות, המכונים גם "אטומים מלאכותיים". חלקיקים אלה מיושמים כיום במסכי תצוגה, כאשר כל אחד מהם מעניק למסך צבע שונה המרכיב את התמונה המלאה. על-ידי שינוי גודל הגביש, ניתן לשלוט גם בצבע האור שהוא פולט. הרעיון של פרופ' בנין ועמיתיו היה לחבר ננו-גבישים כאלה כאטומים מלאכותיים וליצור מהם מולקולות מלאכותיות. למולקולות מלאכותיות אלה עשוי להיות יישום במסכים. פרופ' בנין מסביר כי "כל מולקולה מלאכותית כזו, המורכבת מננו-גבישים, תכיל את כל הצבעים הבסיסיים של המסך, ולאו דווקא צבע אחד שמוגדר בהתאם לגודל שלה. נוכל לשלוט בצבע של המולקולה באמצעות הפרעה חשמלית, כך שזה צפוי לחסוך שלבים רבים בייצור המסכים העתידיים". המענק הנוכחי יאפשר פיתוח מעשי והמעבר למולקולות האלה נראה לחוקרים כבעל פוטנציאל להקל על תהליך הייצור הטכנולוגי.

כמו כן, המענק יאפשר פריצת דרך משמעותית בתחום הננו-רפואה והטיפול במחלת הסרטן. צוות המחקר בהובלת פרופ׳ עפרה בני מפתח ננו-חלקיקים מכילי תרופה המורכבים מפולימר מתכלה ומתכת. החלקיקים המולטי-פונקציונליים מתוכננים למיקוד מקסימלי בגידול הדרוש לריפוי מחלת הסרטן. הננו-חלקיקים פוגעים בתאי סרטן בו זמנית באמצעות טיפול תרופתי, וגם באמצעות חימום המקום הנגוע – שיטה שמייעלת את חיסול המחלה. "הטכנולוגיה החדשה בה אנו מכינים את החלקיקים מאפשרת שליטה בתכונות הפיזיות שלהם כך שיוכלו לחדור לתאים הסרטניים בלבד, מבלי לפגוע בתאים בריאים מסביב. המענק יאפשר את פיתוח הטכנולוגיה ליצירת נשאי התרופה המתוחכמים, אשר תשפר את יעילות הטיפול בסרטן", מסבירה פרופ' בני.

המענקים החדשים הוענקו בסך הכל ל-18 חוקרים הפועלים בישראל, מתוכם שלושת חוקרי האוניברסיטה העברית. הם מצטרפים ל-166 חוקרים ברחבי העולם שזכו במענקי הוכחה למחקריהם מטעם התוכנית.

קראו פחות
Antenna, unsplash

פרופ׳ צפירה גרבלסקי ליכטמן על הסודות לפיצוח הצלחה בעמידה מול קהל

7 פברואר, 2022

קרא עוד
פרופ׳ צפירה גרבלסקי ליכטמן מתארחת בפודקאסט של ורד רמון ריבלין ברדיו תל אביב בשיחה על תקשורת לא-מילולית

ורד רמון ריבלין משוחחת עם פרופ׳ צפירה גרבלסקי ליכטמן מהמחלקה לתקשורת ועיתונאות באוניברסיטה על הסודות לפיצוח ההצלחה בעמידה מול קהל, הופעה מול מצלמה ומול עובדים ובמשא ומתן. פרופ' גרבלסקי ליכטמן זוכה כבר 24 שנים ברציפות בתואר המרצה המצטיינת והיא החוקרת היחידה בארץ בתחום המומחיות של התקשורת הלא-מילולית.

להאזנה לפודקאסט המלא - "המשפיעות" רדיו תל אביב 102FM

קראו פחות
ראה גם: בתקשורת, סגל
Glenn Carstens-Peters, unsplash

השקעה לטווח ארוך: תקצוב ראוי למערכת ההשכלה הגבוהה

23 ינואר, 2022

קרא עוד
על רקע התפשטות זן האומיקרון והחשש שרופאים רבים ייכנסו לבידוד, במשרד הבריאות שקלו להתיר לרופאים ורופאות שנמצאו חיוביים לקורונה להמשיך לעבוד- כל זמן שאינם מגלים סימפטומים. המצב הזה של מחסור בצוות רפואי אינה בעיה שהחלה עם מגיפת הקורונה. הוא קשור כמובן לשאלות של תקצוב ותכנון ארוך טווח שבוודאי ניתן לפתרון.  

צריך לומר ביושר, רופאים שלומדים ומוכשרים כאן בישראל, הולכים ומתמעטים. על פי נתוני משרד הבריאות מבין הרופאים שקיבלו רשיון לעסוק ברפואה בישראל בשנת 2020 רק 36% למדו בישראל, לעומת כ- 50% לפני עשור. ואילו אחוז הבוגרים ממוסדות ממזרח אירופה, בשנת 2020 עמד על כ- 50%. המצב ברפואת שיניים גרוע עוד יותר. רק 22% בלבד מרופאי השיניים שקיבלו רשיון בשנה שעברה הם בוגרים שלמדו בארץ!

תמונת המצב הזו של לימודי הרפואה בישראל היא רק דוגמא אחת להיחלשות מערכת ההשכלה הגבוהה בארץ.

ההסבר להיחלשות הזו פשוט למדיי. לפי נתוני מרכז המידע והמחקר של הכנסת תקציב ההשכלה הגבוהה שעמד בשנת 2015 על סך של 3% מתקציב המדינה, ירד משמעותית בכ- 10% לשיעור של 2.7% מהתקציב הכולל. גם בהשוואה בינלאומית מצבנו לא טוב. ההשקעה השנתית לסטודנט נמוכה בישראל בכ- 20% ביחס לממוצע במדינות ה-OECD. לא כך צריכים להיות הנתונים במדינה דלת משאבים פיזיים שחרטה על דגלה יצירת כלכלה מבוססת ידע.

על מנת שמערכת ההשכלה הגבוהה תמשיך לייצר את הבסיס לשוויון חברתי ולשגשוג כלכלי במדינה, יש להעלות את התקציב לכל הפחות לרמות היחסיות שהיה בהן, ולהתייצב על תקצוב שאינו נופל מזה של  המדינות המפותחות. השקעה כספית מושכלת יכולה לייצר הצלחות גדולות. כך, לדוגמא, לפני כחמש שנים הגדירה הות"ת בשיתוף פעולה הדוק עם שר החינוך דאז נפתלי בנט, תכנית להגדלת מספר הלומדים במקצועות ההייטק באוניברסיטאות. בתכנית הושקעו כמיליארד שקלים, והיעד היה הגדלת מספר הבוגרים בתחומים אלה ב-40%. התכנית הצליחה מעל למשוער, ובתוך חמש שנים גדל מספר הסטודנטים ב-60%. סטודנטים אלה השתלבו בשנים האחרונות בתעשיית ההיי טק והם חלק מהסיבה לגידול המבורך של הסקטור הזה בשנים האחרונות. השקעה מושכלת הניבה תוצאה מצוינת.

מערכת ההשכלה הגבוהה משוועת לתכנית חומש מתוקצבת באופן מספק ולתכנון מושכל ושאפתני.
אם לא נעשה זאת היום, לא נצליח להגדיל את שיעורם של הסטודנטים החרדים והערבים בקמפוסים שלנו, והמדינה לא תצליח ליישר קו בתחום ההשכלה בין המגזרים השונים בעשורים הקרובים. השקעה שכזו בסטודנטים, בייחוד אלה שבאים מרקע מוחלש, תתרום גם להעלאת הפריון במשק.
אם לא נשקיע מספיק, נמצא עצמנו הולכים ומידרדרים בתחומי ידע שיגדירו את עתידנו – בינה מלאכותית, ביולוגיה סינתטית ומיחשוב קוונטי. אנחנו הולכים ומידרדרים בתוצרי המחקר שלנו בגלל השקעה שהולכת ופוחתת בהשוואה למקבילים לנו בעולם.

אם לא נשקיע מספיק, לא נראה הרבה רופאים שיוכשרו בבאר-שבע, בתל-אביב או בירושלים. השקעה דלה תמשיך ותאלץ את מיטב בנותינו ובנינו לנדוד ללמוד רפואה בחו"ל, פעמים רבות במוסדות שרמתם ירודה. והרי ברור לכולנו שלאזרחי ישראל מגיע להיות מטופלים על ידי הטובים ביותר.

לאחרונה הקימה הממשלה כח משימה לטיפול במחסור באנשי הייטק, ובמקביל פועלות גם כמה ועדות שמייעצות בנושא המחסור באנשי צוות רפואי. צריך לומר ביושר - הפתרונות הנדרשים אינם כאלה שיניבו תוצאה מהירה. הם מצריכים השקעה תשתיתית בהשכלה הגבוהה. לא יספיקו כאן פלסטרים, מעקפים ופטנטים יצירתיים. כבר מאוחר מדי להגדיל באופן משמעותי את היצע המהנדסים בשלוש השנים הקרובות, אולם עבודה מושכלת תשפר את מצבנו בעוד ארבע שנים ויותר. באופן דומה, לא ניתן לתקן את מספר תלמידי הרפואה בישראל בחמש השנים הקרובות. אבל אם נפעל כעת, נוכל לשפר את המצב במחצית השנייה של שנות ה-20.

מערכת ההשכלה הגבוהה נהנית מתכנון עם אופק רחוק יותר ממרבית הסקטורים במדינה. המערכת שלנו פועלת על פי תכניות חמש-שנתיות. שתי תכניות החומש האחרונות הביאו להצלחות בכמה תחומים, אולם אין בכך די. לקראת תכנית החומש הבאה, זו שתתחיל בשנת 2023, נכון שהמדינה תשקיע סכומים שהמערכת ראוייה להם, ולכל הפחות תשווה את ההשקעה למדינות הדומות לנו בגדלן ובאופי המשק והתעסוקה שלהן. השקעה מושכלת תייצר פירות שהחברה והכלכלה בארצנו משוועות להם.

הכותב הוא ישי פרנקל, מנכ"ל האוניברסיטה העברית.

קראו פחות
Colin C Murphy, unsplash

יום השואה הבינלאומי: גרמנים רבים זכו לפיצוי ממשלת מערב גרמניה עבור רכוש אבוד שגזלו מיהודים

16 ינואר, 2022

קרא עוד
מחקר שביצעה חוקרת מהאוניברסיטה מגלה קשר לכאורה, בין הפיצויים לניצולי שואה לבין פיצויים שניתנו לגרמנים ממיעוטים אתניים, שהשתלטו על רכוש יהודי במדינות מזרח ומרכז אירופה וגורשו משם בתום מלחמת העולם השנייה

ד"ר איריס נחום המתמחה בהיסטוריה מודרנית של מרכז אירופה מהחוג להיסטוריה באוניברסיטה העברית בירושלים, חוקרת את סוגיית הפיצויים בעבור עוולות היסטוריים, בהקשר היהודי-גרמני והפנים-גרמני. מחקרה מתבסס על ניתוח איכותי של חומר ארכיוני שטרם נחשף לציבור. הארכיון הממוקם בעיר ביירוית בגרמניה ונקרא Lastenausgleichsarchiv "ארכיון השוואת הנטל". ד"ר נחום מצאה בו 55 אלף תיקים העוסקים בגזילת רכוש יהודי במרכז ומזרח אירופה. בנוסף, הארכיון מתעד גירוש גרמנים אתניים לגרמניה מאזורים במרכז ומזרח אירופה שנכבשו או סופחו ע"י גרמניה הנאצית ושוחררו אחרי מלחמת העולם השנייה.

מהמחקר עולה, כי החל משנות ה-50 של המאה ה-20, מערב-גרמניה שילמה פיצויים, לא רק לניצולי שואה, אלא גם למיעוטים גרמנים אתניים, שהשתלטו על רכוש יהודי במרכז ומזרח אירופה, תחת השלטון הנאצי. אותם מיעוטים איבדו את הרכוש כתוצאה מתבוסת גרמניה, אך זכו לפיצויים בגין הרכוש שאבד כתוצאה מגירושם. לטענת המחקר, קיים קשר נסיבתי בין הפיצויים עבור ניצולי השואה לפיצויים עבור המגורשים הגרמניים והוא מראה שגרמנים רבים פוצו על-ידי מערב גרמניה, בעבור רכוש אבוד, שבמקורו בבעלות יהודית.

במחקר, בוחנת ד"ר נחום כיצד הקשר הובא לידי ביטוי בהסכם השילומים משנת 1952, בין ישראל למערב-גרמניה ועורכת השוואה בין טיפול החוק הגרמני בגרמני אתני שביקש פיצויים עבור רכוש אבוד שהיה שייך במקור ליהודי, לעומת פניות של יהודים עבור אותו הרכוש. הממצאים העיקריים הם ש"מערכת הפיצויים" המערב-גרמנית העדיפה ניצולי שואה מרקע גרמני על פני ניצולי שואה ללא רקע גרמני. מסתבר, שככל שמגורש גרמני אתני שכנע את שלטונות המערב-גרמניים שהרכוש היהודי הגיע לידיו במהלך הרייך השלישי באופן "תקין" ו"הוגן" - כך גברו סיכויו לזכות בפיצויים. בעוד שלא כל ניצול שואה יהודי שאיבד רכוש במהלך השואה היה רשאי לבקש פיצויים, אלא רק אם יכול היה להוכיח, שלפני המלחמה הוא היה חלק מהעם הגרמני. ברוב המקרים הפיצוי לגרמנים הלא יהודיים היה גבוה בהשוואה לפיצוי ליהודים.

המחקר מעמיד באור חדש את מתן הפיצויים לניצולי השואה ולמגורשים הגרמנים האתניים ומאיר בזווית חדשה את  היחסים בין יהודים לגרמנים בסוגיית הפיצויים, יחס שלטונות מערב-גרמניה לניצולי השואה ולמגורשים ומעורבותם של גרמנים אתניים בגזלת הרכוש היהודי במרכז ומזרח אירופה במהלך הרייך השלישי.

קראו פחות
Image by Klaus Hausmann from Pixabay

פרופ' אמנון להד: הסגר איננו נחוץ, איננו יעיל ונזקיו גדולים

16 אוגוסט, 2021

מאמר מאת פרופ' אמנון להד, ראש החוג לרפואת המשפחה באוניברסיטה

 

כשדנים בסגר צריך קודם כל לחזור ולשאול לשם מה? בסגר הראשון, בזמן שידענו כה מעט, המטרה הייתה למנוע את קריסת מערכת הבריאות. הונחינו על ידי פיזיקאים ומתמטיקאים ללא ידע וניסיון רפואי שבנו מודלים אפוקליפטיים וניבאו התמוטטות המערכת. כיום דווקא עם ההצלחה של החיסונים בהקטנת תחלואה קשה המערכת איננה קרובה לקריסה. רוב הטיפול והמעקב עברו לקהילה וניתן להרחיב זאת כפי שנעשה בשכונות חרדיות.

פרופ' עמית רפאל צורן Amit Raphael Zoran. The School of Engineering and Computer Science, The Hebrew University of Jerusalem

אינטראקציה מממדים גבוהים: מניפסט לשמאניזם דיגיטלי

15 אוגוסט, 2021

מאמר דעה של עמית רפאל צורן הוא פרופסור חבר בבית הספר להנדסה ומדעי המחשב באוניברסיטה העברית. המאמר הופיע בכתב העת "צירופים חדשים": https://zerufim.siach.org.il/author/amit-zoran/

* * *

Photo by Andrea Piacquadio from Pexels

פרופ' רונית קלדרון מרגלית: הציבור עייף ולכן הסגר לא יעבוד - הגבלות רכות הן הפתרון

12 אוגוסט, 2021

פרופ' רונית קלדרון מרגלית מביה"ס לבריאות הציבור ורפואה קהילתית באוניברסיטה העברית וביה"ח הדסה, במאמר דעה על האופציה לסגר רביעי

הגל הנוכחי, הרביעי במספר, בתחלואה בקורונה מאכזב במיוחד. כבר הרגשנו שהמגיפה מאחורינו. יצאנו ממצבים של ריחוק חברתי ועטית מסיכות וחזרנו לחיים של מפגשים חברתיים, סעודות משפחתיות גדולות וחגיגות, הופעות בחללים סגורים ופתוחים, ממש כמו פעם.

"משחקי מחשב הם אמנות במלוא מובן המילה״ - מאמר דעה מאת אליי קורנצקי, סטודנט לתואר שני בחוג לספרות עברית

"משחקי מחשב הם אמנות במלוא מובן המילה״ - מאמר דעה מאת אליי קורנצקי, סטודנט לתואר שני בחוג לספרות עברית

8 אוגוסט, 2021
לקריאת הכתבה המלאה לחצו כאן 
Croes, Rob C. / Anefo - [1] Dutch National Archives, The Hague, Fotocollectie Algemeen Nederlands Persbureau (ANeFo), 1945-1989

"פיסיקאי מחונן, יהודי חם ותומך ישראל נלהב": פרופ' צבי פירן ממכון רקח לפיסיקה על זוכה פרס הנובל הפיסיקאי פרופ' סטיבן ויינברג, שהלך לעולמו

27 יולי, 2021

Dr Orna Keren-Carmel

מאמר דעה: למה ישראל חייבת להכיר לעומק את המודל הנורדי?

13 יוני, 2021

קרא עוד
המודל הנורדי הוא תפיסה כלכלית-חברתית ייחודית שהתפתחה החל משנות ה-30 של המאה ה-20 בשוודיה, דנמרק, נורווגיה, פינלנד ואיסלנד, ואשר הפכה לאחת המצליחות בעולם על-פי מדדים של ה-OECD. ב-2013 הוכתר המודל ב"אקונומיסט" בתואר The Next Supermodel, בהתבסס על השילוב שמתקיים בו בין תחרותיות, יוזמה, שוויון ורווחה. הקונצנזוס סביב מדינת הרווחה, שניצבת במוקד המודל הנורדי, כה רחב שאין כיום אף מפלגה פוליטית נורדית, מהקצה השמרני ועד לזה הליברלי, שמציעה לבטל אותה. ההבדלים בין המפלגות נוגעים רק למידת הרווחה הראויה, לא לעצם קיומה.

המודל הנורדי לא מעניין רק את הנורדים עצמם. ברני סנדרס מנסה בעקביות ליישם תהליכי-מדיניות המבוססים על אלה של המודל הנורדי, מדינות רווחה במערב נושאות אליו עיניים ואפילו מדינות מסוימות באסיה מביעות בו לאחרונה עניין רב. מכאן, שגם למנהיגי ישראל כדאי להכיר מודל זה, שמוכיח את עצמו קרוב למאה שנים, יותר לעומק, ויש גם מי שכבר מבקש לאמץ חלקים ממנו בהקדם. ח"כ לשעבר עליזה לביא ממפלגת "יש עתיד" אמרה עליו: "המודל הנורדי נוחל הצלחה מסחררת ומוביל לירידה חדה בצריכת הזנות".

בזירה הבינלאומית, אחד מיתרונותיו הבולטים של המודל הוא שאין צורך (וגם לא ניתן) להעתיקו במלואו. מספיק לאמץ, בשינויים המתבקשים, רכיבים מסוימים מתוכו ואת ההשפעה ניתן יהיה לזהות במעגלים רחבים יותר. לאחר המחאה החברתית העזה של 2011, כשמיליון ישראלים יצאו לרחובות, עלה המודל לרגע קצר לכותרות בישראל כדגם שראוי לחקותו. אלא שבאותה מהירות הוא גם ירד. הטענה השגורה הייתה ש"אנחנו לא נורווגיה, לא שוודיה ולא דנמרק", כפי שהכריז באותה שנה שר האוצר דאז יובל שטייניץ, היות ולא ניתן להשוות בין ההומוגניות של האוכלוסייה השוודית להטרוגניות של זו הישראלית. האם יש כיום פוליטיקאי/ת בישראל, מימין או משמאל, שיצאו בגלוי כנגד רכיבים במודל הנורדי כגון הגברת השקיפות לצמצום השחיתות, תמיכה בחיבורים פוליטיים חוצי-מפלגות, נסיון למיגור העוני והאבטלה, העלאת תחושת הסולידריות בתוך ובין המגזרים השונים והגדלת האמון של האזרח במוסדות המדינה? אני מאמינה שלא. הממד החברתי של המודל מקיף יותר מהממד הכלכלי שלו, ועל כן פעמים רבות הוא עומד מעל המחלוקות הקונבנציונליות בפוליטיקה הישראלית. ייתכן כי בישראל יוכל המודל הנורדי לשמש מעין גשר בין בעלי עמדות פוליטיות מנוגדות.

המודל הנורדי מתפרש על מגוון רחב של תחומי מדיניות, ביניהם ביטחון, עבודה, רווחה, פוליטיקה, תקשורת, חינוך, כלכלה, משבר האקלים, קיימות, עיצוב ודיפלומטיה. המשותף לכולם – וזהו הייחוד של המודל הנורדי – הוא שילוב הערכים שמונחים בבסיס המודל: אמון רחב, גם כלפי מוסדות המדינה וגם כלפי יתר האזרחים (גם אנחנו כאן, בישראל, זקוקים לו כעת אפילו יותר מתמיד); דגש על דמוקרטיה יום-יומית באמצעות שימוש בכלים להגברת המעורבות והאחריות של הפרט בחיי הקהילה והמדינה; אוניברסליות, משמע הכללה של כל חלקי החברה במדינת הרווחה הן מבחינת מיסוי והן מבחינת זכויות, בדגש על מעמד הביניים; איגודי עובדים חזקים, שפורשים רשת בטחון לעובד/ת תוך כדי קידום תחרותיות בינלאומית; חתירה לשוויון, גם במובן של צמצום פערי שכר וגם במובן המגדרי; מסורת של התפשרות והגעה להסכמות בין המדינה, העובדים והמעבידים; ולבסוף טיפוח של ההון האנושי – המשאב החשוב ביותר של מדינת הרווחה.  

בתחום הביטחוני, המדינות הנורדיות משמשות, כבר מאז ימי המלחמה הקרה, דוגמה ל'קהילה בטחונית' (Security Community) שהסיכון במסגרתה לסכסוכים אזוריים אלימים נמוך מאד, בזכות שיתופי-פעולה הדוקים בתחום הצבאי, בפוליטיקה הבינלאומית ולא פחות מכך בתחומי הכלכלה והתרבות. לאחר 1989 ניתן אפילו לזהות התקרבות נוספת של המדינות הנורדיות בתחום הבטחוני, כתוצאה מהאיום הרוסי המתגבר. האם ניתן לייצר גם במזרח התיכון, בהתאמות הנדרשות, קהילה בטחונית שמבוססת יותר על שיתופי פעולה ופחות על סכסוכים?

גם בשילוב בין כלכלה לרווחה, נחשבות המדינות הנורדיות למובילות. מדובר במדינות קטנות ובעלות כלכלות סטארט-אפ מפותחות, מבוססות יצוא, אשר בד בבד מצליחות גם לשמור על תנאי רווחה ברמה גבוהה לעובד/ת. השילוב הזה מתאפשר הודות למדיניות ה-flexicurity שמשלב גמישות בתנאי ההעסקה (והפיטורים) עבור המעסיקים ובטחון תעסוקתי עם רשת תמיכה נרחבת עבור העובדים. כך, הכלכלה הנורדית מאפשרת לעסקים ליטול חלק בתחרות הבינלאומית, ובמקביל מנווטת את העובדים לתעשיות רווחיות.

בפוליטיקה, המודל הנורדי בא לידי ביטוי בממשלות מיעוט, אשר נסמכות על תמיכה מהאופוזיציה (הדבר נכון בעיקר בדנמרק, שוודיה ונורווגיה, ואילו בפינלנד ובאיסלנד יש בדרך כלל ממשלות רוב). התרבות הפרלמנטרית הנורדית מבוססת על פשרות חוצות-מפלגות ובמקרים של רפורמות משמעותיות - על הגעה להסכמות נרחבות ככל הניתן. לא משהו שניתן למצוא כרגע בפוליטיקה הישראלית רווית הסכסוכים והיעדר הפשרות.

לסיכום, נהוג לתאר את המודל הנורדי כמודל אחד עם חמישה יוצאי דופן. כל אחת מהמדינות הנורדיות הגיעה אליו בעקבות תהליכים היסטוריים שונים, ופעמים רבות ההבדלים בין המדינות בדרך שבה המודל בא לידי ביטוי עולים בהרבה על הדמיון ביניהן. חשוב גם לציין, כי למרות הצלחתו של המודל הנורדי, הוא אינו נטול אתגרים ומכשולים. עליית הימין הקיצוני, גלי הגירה שמערערים את האיזון העדין בין החברה לכלכלה, הזדקנות האוכלוסייה ועוד הם האתגרים שעמם מתמודד המודל הנורדי בהווה. ובכל זאת – כדאי למנהיגי ישראל להכיר אותו יותר לעומק. יש מה ללמוד ממנו.

הכותבת היא ד"ר אורנה קרן-כרמל מהתוכנית ללימודי אירופה באוניברסיטה העברית, אחת ממארגנות הכנס "The Nordic Model: an Israeli Viewpoint" שהתקיים ב-9 ביוני באוניברסיטה.

לאתר הכנס: https://nordic.huji.ac.il/ 

לפרסומים בתקשורת: גלובס

קראו פחות
באנר

מרכז ״אקורד״: כיצד עוצרים את ההידרדרות במערכת היחסים שבין יהודים וערבים?

24 מאי, 2021

שותפות ושותפים שלום,


אני כותב לכם בימים אלה של מלחמה בין ישראל לחמאס ואלימות בין אזרחים יהודים וערבים בישראל, כדי לשתף אתכם בכלים שפתחנו על מנת לסייע לשחקנים בשדה לעצור את ההידרדרות במערכת היחסים שבין יהודים וערבים ולקדם חברה משותפת.

דר גודה קולר. צילום ארקדי ורונין

דר' ג'ודה קולר במאמר דעה לרגל חודש קבלת האוטיזם: אוטיזם היא לא מילה גסה

11 אפריל, 2021

קרא עוד
בשנה שעברה הופנתה למעבדה שלנו משפחה לצורך מחקר על ילדים צעירים עם אוטיזם. המשפחה בהחלט התאימה למחקר אבל הייתה בעיה אחת: ההורים לא ידעו שילדם מאובחן עם אוטיזם. הסיבה לכך היא שגם בשיחה עם הצוות המאבחן וגם בדו"ח האבחון שנמסר להם, נאמר להם שלילדם יש "בעיית תקשורת". המונח הבעייתי הזה נפוץ היום במידה כזאת שהשם הרשמי לכיתות המיועדות לילדים עם אוטיזם הוא "כיתות תקשורת". ריכוך זה של המונח להורים אינו משרת אף אחד, והוא גם לא מדויק.

כדי לאבחן א/נשים עם אוטיזם, צריכים להימצא ליקויים בתקשורת ובאינטראקציה החברתית, כמו גם התנהגויות מוגבלות וחזרתיות ו/או תחומי עניין סטריאוטיפיים שמקשים על היכולת של האדם לתפקד באופן יומיומי. תקשורת נמצאת במרכז הסיפור, אך אינה עומדת בפני עצמה. כאן ראוי לציין כי ישנם אנשים עם אוטיזם בעלי יכולות תקשורת תקינות (כלומר מסוגלים להעביר ולקבל מסרים מאחרים), המתקשים רק בשימוש החברתי או הפרגמטי בשפה.

השימוש היופמיסטי ב"תקשורת" אינו האתגר היחיד בטרמינולוגיה בתחום האוטיזם כיום. האם עלינו לומר שמישהו הוא "אוטיסט" או "על הספקטרום"? "הפרעת ספקטרום האוטיסטי" או פשוט "אוטיזם"? במקרה הזה אין נכון או לא נכון, אלא רק ביטוי של השקפות שונות בנוגע לקטגוריה האבחנתית ומוגבלויות בכלל. לעומת זאת, למונח "תקשורת" אין מקום בשיח על אוטיזם. תחשבו רגע על המשפחה מהמחקר שקבלה אבחנה אבל למעשה לא קבלה. שעברה את כל החששות והספקות, לגבי ילדם ולגבי עצמם כהורים, שעברו את רשימת ההמתנה, את התהליך האבחוני ובסוף יצאו עם אבחנה שהיא לא אבחנה. בלי לדעת לאן פניהם ואפילו איזה מילים להכניס לגוגל. כל זה בגלל שמישהו חשש לפגוע, להגיד ולכתוב משהו שאולי יוביל לדמעות, לעצב, לכעס. אלא שזה גם עלול להוביל לתמיכה, ולתהליך של השלמה והתקדמות.

אפשר רק להניח, באופן דומה, שהשימוש המקורי במונח "תקשורת" במשרד החינוך היה ניסיון להגן על משפחות וילדים מפני אמירת המילה "אוטיזם" בקול. אך אנחנו יודעים שכאשר אנו נמנעים משימוש במילה מסוימת, הסטיגמה סביבה גדלה וגדלה, מהדהדת דרך גני ילדים, חצרות בית ספר ומקומות עבודה. כך המונח "אוטיסט" הופך למונח שנעשה בו שימוש מפחית ערך על-ידי ילדים ומבוגרים כאחד. אולי אם ילדים לא-אוטיסטים היו שומעים את התלמידים מהכיתה בהמשך המסדרון, או את הילד בכיתה שלהם, מדברים בפתיחות על היותם אוטיסטים, הם היו מרגישים פחות בנוח עם שימוש בלתי הולם במונח.

בתחילת מרץ פרסמה אגודת האוטיזם באמריקה וארגוני מוגבלויות מובילים אחרים הצהרה כי תפסיק לקרוא לחודש אפריל חודש המודעות לאוטיזם ותתחיל לקרוא לו חודש קבלת האוטיזם. אי לכך, הוחלט על ידי רבים ברחבי העולם כי נציין בסופ"ש הקרוב את יום המודעות והקבלה הבינלאומי לאוטיזם. מודעות? כולם שמעו כבר על אוטיזם, החברה מודעת למונח. בכך שאנו מקבלים ולא רק מודעים לשם הזה, על ידי אמירתו בקול רם, על ידי דחיית הסטריאוטיפים וההטיה הנמשכים, אנו יכולים להתקדם כחברה ממודעות לקבלה.

 

דר' ג'ודה קולר הוא ראש המגמה לחינוך מיוחד ומרצה לפסיכולוגיה קלינית של הילד באוניברסיטה העברית. שם הוא מנהל את המעבדה לחקר אוטיזם בילדים ומשפחות ובין מייסדי המרכז לאוטיזם של האוניברסיטה.

 

פרסום בתקשורת: https://www.zman.co.il/writer/13964/

קראו פחות
graph up

פרופ' אורי חפץ מהמחלקה לכלכלה: השפל הגדול של שנות 30 במאה הקודמת לא חזר ב-2020, אפילו לא קרוב לכך

11 מרץ, 2021

 

קרא עוד

זה לא נגמר. וזה עשוי להידרדר שוב במפתיע. אבל שנה מאז שזה התחיל אפשר כבר לומר בזהירות: החששות הכלכליים הקודרים ביותר התבדו. משבר עולמי בממדי השפל הגדול של שנות ה-1930 לא חזר ב-2020. אפילו לא קרוב .

שנת 2020 הייתה שנה קשה, ואת הנזקים שלה, שממשיכים להצטבר אל תוך 2021 ושילוו אותנו שנים רבות, עוד נלמד ונחקור בעשורים הבאים. היא הייתה שנה שחילקה את הסבל - בריאותי, כלכלי, חברתי, ונפשי - באי שוויון משווע. המדינות התחלקו: אלו שנפגעו יותר ואלו שפחות. גם העובדים התחלקו: ענפים עתירי מדע מול ענפים עתירי מגע; עבודה מרחוק מול רחוק מעבודה. זו הייתה שנה ששינתה את הכול, ולא הכול יחזור להיות כשהיה: הבריאות, אורח החיים, האמון במוסדות השלטון, הסולידריות החברתית, הזכות לפרטיות, המערכת הפוליטית, מצב הדמוקרטיה במדינות השונות, ואפילו היחס שלנו לעובדות - הם כולם השתנו, בדרכים שעוד נגלה, לטוב ולרע. אבל בתוך כל זה, כשבוחנים את מצב הכלכלה העולמית, יכול היה להיות הרבה יותר גרוע.

נראה שהתגובה המאקרו-כלכלית, במיוחד בכלכלות המובילות, הצילה אותנו משפל גדול נוסף, לעת עתה. אולי עוד נפשל. עשינו טעויות ואולי עוד נעשה. פה לא עשינו מספיק, ושם הגזמנו, או עוד נגזים. אנחנו רק מתחילים להבין מה עבד ומה לא, איפה היה בזבוז ואיפה הישג, אילו מדינות הצליחו יותר ואילו פחות. אבל ביחד שלחנו מסר חד משמעי: אנחנו על זה. נעשה מה שצריך, בתעוזה ובהיקפים חסרי תקדים. ונראה שבגדול, זה הצליח. הצליח בגדול.

השפל הגדול והמלחמה

בסופו של דבר, מה שהוציא את העולם מהמשבר הכלכלי החמור ביותר במאה השנים האחרונות הייתה טרגדיה נוראה, מהמזוויעות שידעה האנושות. השפל הגדול של שנות ה-1930 הסתיים בעזרת מלחמת העולם השנייה. האבטלה המייאשת בארצות רבות, שהגיעה בשיאה לכמעט רבע (בארה״ב) ואפילו שליש (בגרמניה) מכוח העבודה, נעלמה כלא הייתה כשהמשקים המתועשים גויסו לטובת המאמץ המלחמתי. בארצות הברית, שיעור האבטלה, שהגיע לשיא ב-1933, היה עדיין 17% בשנת 1939, טרם המלחמה, למרות הניו דיל של פרנקלין רוזוולט, הרגולציה והחוקים החדשים, מפעלי העבודות הציבוריות, ולמרות קמפיין התקווה - לפחות כלפי הציבור - שהנשיא האמריקאי הביא.

בסופו של דבר, זה היה עניין של ביקוש מצרפי. עניין בסיסי במאקרו-כלכלה, בחשבונאות לאומית. ערב פרוץ המלחמה, ההוצאה הצבאית האמריקאית הייתה פחות מ-2% תוצר. בשנת 1944, כשהיא הגיעה לשיעור המדהים של 43% תוצר, האבטלה התאדתה, ושיעורה ירד לאחוז בודד, הנמוך ביותר שידעה ארה״ב מאז השנים ההן ועד היום.

היום אנחנו חושבים שהשפל הגדול היה, כמו המלחמה, טרגדיה מעשה ידי אדם, ויכול היה להימנע. היסטוריונים כלכליים מאשימים מדיניות מאקרו-כלכלית שגויה. הטראומה הכלכלית הזו, עם הייאוש שהיא הביאה ושתרם לעלייתו של היטלר ואחרים, הולידה גם אופטימיות, אמונה שאפשר לנהל את הכלכלה טוב יותר, שאפשר גם אחרת. היום אנחנו חושבים שהשפל הגדול לא היה גזירה משמיים. מאז, אנחנו הכלכלנים התנצלנו קולקטיבית בשם אבות אבותינו, והבטחנו לילדינו לא לוותר. הבטחנו שנעשה הכול בשביל למנוע שפל גדול נוסף. והפעם בלי מלחמת עולם. לא עוד.

מתוך השפל הגדול נולדה דיסציפלינה חדשה. ג׳ון מיינרד קיינס הבריטי, אבי המאקרו-כלכלה, פרסם את ספרו ב-1936, והפך את המחשבה השמרנית השלטת על פיה. הוא טען בין היתר, כנגד הדעה הרווחת בזמנו, שממשלות יכולות לסיים את השפל הגדול, להקטין אבטלה ולייצב את המשק באמצעות הגדלת הביקושים. המלחמה, שהגדילה את ההוצאה הציבורית, נהייתה בעל כורחה תצוגת תכלית של התיאוריה הקיינסיאנית החדשה. בארצות הברית, רכיב ההוצאה הציבורית בתוצר האמריקאי התנדנד סביב ה-15% בשנות השלושים, אבל זינק בחדות ב-1941, והגיע ל-48% תוצר ב-1943. הגירעון בתקציב הפדרלי, שבמרבית שנות השלושים היה בין 0% ל-5% תוצר, התנפח ל-27%. רק אחרי המלחמה חזרה ההוצאה הציבורית לרמתה המקורית, והגירעון הפך ליתרה (וגם זה, באופן זמני). אבל בינתיים, נראה שהתרופה הקיינסיאנית כבר עבדה: לא רק המלחמה נגמרה; גם השפל כבר לא חזר.

אז מה למדנו?

כשפרץ משבר הקורונה בתחילת 2020, הייתה הסכמה כמעט גורפת בקרב קהילת הכלכלנים העולמית - בהובלת עמיתינו בארה״ב ובאירופה - שבנוסף למדיניות מוניטרית מרחיבה מאוד, הממשלות צריכות להקדיש משאבים גדולים, תוך כניסה לגירעונות גדולים, כדי למנוע את קריסת המשקים הלאומיים. ואכן, הכלכלות המובילות תמכו באופן מסיבי וחסר תקדים במשקי הבית ובעסקים המקומיים. פרטי התוכניות היו שונים ממדינה למדינה, אבל העיקרון היה דומה: ללוות כסף ולהזרים אותו לידי הציבור, העובדים, המובטלים, והמעסיקים. זה יהיה יקר, הזהירו הכלכלנים, ומסוכן. אבל ההססנות, אמרנו באותה הנשימה, תהיה יקרה ומסוכנת יותר.

וזה אכן היה, ועודנו, יקר ומסוכן. כפי שהובטח. הגירעונות ב-2020 הרקיעו שחקים: אומדנים מצביעים על כ- 15% תוצר בארה״ב ובבריטניה, וכ-10% בגוש האירו וביפן. (בישראל, הגירעון היה כ-11% תוצר, כנראה שקצת מתחת לממוצע ה- OECD , מועדון המדינות המובילות.) החובות הלאומיים תפחו גם הם-בדיוק לפי הוראות ההפעלה. נראה שמילטון פרידמן צדק, אם כן, כשאמר לפני יותר מחמישים שנה שבמובן מסוים, כולנו קיינסיאנים עכשיו.

וזה עדיין מסוכן, וזה עדיין לא נגמר. ומה נעשה אם הריביות יעלו? אם האינפלציה תחזור? אם וריאנט חדש יגיע? דאגנו מאוד, ואנחנו עדיין דואגים. אבל כמו שאמר חסידו של קיינס, הכלכלן המנוח ג׳ון קנת גלבריית, על הניו דיל של רוזוולט: דאגנו-ועשינו את זה בכל זאת.

סיכום ביניים: המצב קשה, אבל יש מקום לאופטימיות זהירה

רק לפני שנה, האבטלה בארה״ב זינקה מ-3.5% בפברואר 2020 לכמעט 15% באפריל. זה זינוק, תוך חודשיים בלבד, משיעור האבטלה הנמוך ביותר בחמישים השנים האחרונות, לגבוה ביותר מאז השפל הגדול. התחזיות באפריל 2020 היו שהאבטלה, שהייתה כבר קרובה להחריד ל-17% של 1939, עוד תמשיך לטפס. התמונה במקומות אחרים בעולם נראתה מפחידה לא פחות.

בשבועות האחרונים, עם פרסום הנתונים המצרפים הראשוניים לגבי משקי העולם ב-2020, אפשר לעצור לרגע ולעשות סיכום ביניים. לחזור ולשאול: אז מה היה לנו שם?

היה לנו שם רע. מאוד. אבל יחסית לתרחישים הקודרים ביותר מהם חששנו, הצלחנו מעל ומעבר לציפיות. בדיעבד, מהרבה בחינות, אפריל המר של 2020 היה השיא, נקודת המפנה. הכלכלה העולמית השתפרה מאוד מאז. בארה״ב למשל, שיעור האבטלה מאז רק ירד, ובחודש שעבר כבר התקרב ל-6%. קרן המטבע הבינלאומית העריכה בינואר השנה שכלכלת העולם איבדה 3.5% תוצר ב-2020. זה כואב, אבל זה הרבה יותר טוב ממה שיכול היה להיות. זה אפילו יותר טוב, בלמעלה מאחוז, מהתחזית הקודמת של הקרן, מאוקטובר 2020, ומהעדכון שלפניה, מיוני. וזה צפוי להשתפר במהירות: הקרן צופה צמיחה עולמית של 5.5% ב-2021 ומעל 4% ב-2022, שני עדכונים חיוביים נוספים של התחזית הקודמת. בקרן מסבירים את העדכון בהתקדמות מבצעי החיסונים, אבל גם בתמריצים פיסקליים בכלכלות הגדולות, כמו ארה״ב ויפן.

וזו לא רק קרן המטבע. מגזין האקונומיסט, למשל, ליקט לאחרונה 14 תחזיות לצמיחה כלכלית בארה״ב ב-2021. החציונית קרובה ל-6%. וגם אצלנו, בנק ישראל חזה בתחילת ינואר השנה צמיחה שנתית של כ-6% בשנתיים הקרובות, תחת תרחיש התחסנות מהירה-וזה עוד לפני בשורת פברואר מהלמ״ס שהתוצר הישראלי התכווץ ב-2020 ב-2.4%, ולא ב-3.7% כפי שהעריכו בבנק. הפעם האחרונה בה ישראל צמחה בקצב של 6% בשנה הייתה לפני עשור, בשנים שלפני ואחרי המשבר הפיננסי העולמי. ארה״ב צמחה בכזה קצב רק שנה אחת בחמישים השנים האחרונות.

אז למרות שהצמיחה המצרפית הצפויה הזו מסתירה מאחוריה הרבה סבל ואי שיוויון, היא עדיפה בהרבה על מה שיכול היה להיות, ועל מה שעד לא מזמן צפינו שיהיה. האופטימיות שהיא מציגה חוזרת גם במדדים אחרים. בישראל למשל, שניים מתוך ארבעת הרכיבים של מדד אמון הצרכנים של הלמ״ס חזרו בשבועות הראשונים של 2021 לרמה קרובה לרמתם אשתקד. שניהם פונים אל העתיד: הם אומדים את השינוי הצפוי במצב הכלכלי בשנה הקרובה - האחד, של משקי הבית, והשני, של המדינה.

שני הרכיבים הנותרים במדד אמון הצרכנים של הלמ״ס פונים פחות אל העתיד ויותר אל ההווה והעבר: הם אומדים כוונות לרכישות גדולות בשנה הקרובה בהשוואה לשנה האחרונה, ואת השינוי במצב הכלכלי של משק הבית בשנה האחרונה. גם הם התאוששו לאחרונה, אבל הם עדיין רחוקים ממצבם בתחילת השנה שעברה. כי המצב הכלכלי עדיין קשה. וזה מבלי לדבר על הבריאות, החברה, החירות, החיים עצמם. עם מאות אלפים בישראל ומיליונים רבים בארצות אחרות שאיבדו את מקור ההכנסה בשנה האחרונה ושלא רואים את הסוף. עם סבל עולמי שמרוכז, כרגיל, בקרב בעלי השכלה נמוכה יותר, נשים, צעירים, אלו שאינם מועסקים פורמאלית, ובאופן כללי אלו שחיים במדינות החלשות.

מוכרחים להמשיך לסייע לכל אלו. אבל הסיוע כעת צריך להיות ממוקד. מבחינת המאקרו-כלכלה, אם הכל יילך כשורה, כנראה שהביקושים המצרפיים כבר החלו לחזור. חיברנו את המשק העולמי למכונת הנשמה, והוא התייצב. 2020 הייתה שנה נוראית, וזה עוד לא נגמר, אבל היא לא מתקרבת לטרגדיה של השפל הגדול. בהינו בתהום, אבל הפעם הכלכלות המובילות עשו את הדבר הנכון, והעולם לא נפל. יש מקום לאופטימיות זהירה.

* הכותב הוא פרופסור במחלקה לכלכלה ע״ש משפחת בוגן ובמרכז פדרמן לרציונליות באוניברסיטה העברית בירושלים; ובבית הספר ס.ק. ג׳ונסון למנהל עסקים באוניברסיטת קורנל.

*המאמר פורסם בעיתון גלובס: https://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1001363428&after_registra...

קראו פחות
NASA’s Perseverance rover touched down on Mars on February 18, 2021

פרופ' עמרי ונדל אודות רכב החלל Perseverance, שנחת ב-18.2 ויחפש חיים על פני במאדים

21 פברואר, 2021

שמונה חודשים טסה משימת Mars 2020 עם רכב המחקר Perseverance (התמדה) של נאס"א בדרך למאדים, עד לנחיתה המורכבת אך המוצלחת שאירעה ביום חמישי. הנחיתה אירעה שמונה שנים אחרי משימה דומה, Curiosity (סקרנות) שעדיין חוקרת את פני מאדים – וגם הפעם נעתקה נשמתם של מיליוני חובבי חלל ומדענים מנאס"א שצפו בדריכות בחלק האחרון והמסוכן ביותר במסלול בן 500 מיליון הקילומטרים מכדור הארץ, ההאטה באטמוספירה של מאדים, אשר דוברי נאס"א כינו בשם "7 דקות של אימה".

covid-19 vaccine stock photo by hakannural, from UNSPLASH

החיסונים לקורונה כבר כאן - ומה עם חיסון למגפת השנאה?

6 ינואר, 2021

האתגר שנשות ואנשי חינוך נדרשים אליו בימים אלה הוא עצום. הם מתמודדים עם עומס עבודה חריג, עדכון בלתי פוסק של מערכות, למידה בזום, מאמצים כבירים למנוע נשירה ומתן מענה לאינספור מצוקות. במציאות משברית זו, כל נושא או תחום שאינו נתפס כדחוף נדחק להמתנה עד לחזרה המיוחלת לשגרה. כשהכול דחוף ובוער, מי יכול להקדיש זמן לנושאים שנתפסים כמותרות, ראויים ככל שיהיו?

פרופ' אלון פלד

מאמר דעה: כמחצית מהנדבקים בגל השני אותרו בסיוע איכוני השב"כ – האם הביקורת הקשה כלפיו הוגנת?

4 אוקטובר, 2020

המונח ״איכוני השב״כ״ הפך למטבע לשון נפוץ. כותרות עיתונים משדרות מסר קליט - האיכונים לא מדויקים, יש תחליפים טכנולוגיים טובים לאיכונים אלו, והפגיעה בפרטיות האזרח בלתי נסבלת. אבל אם נבחן את משימת המאבק בקורונה של שירות הביטחון הכללי במונחים של מבצע ביג דאטה נראה כי בפועל עבודת השירות משתפרת בהתמדה, האיכונים רבי ערך, והפגיעה בפרטיות האזרח כמעט ולא קיימת.

סטודנטים וסטודנטיות בינלאומיים שקיבלו את המנה הראשונה של החיסון בקמפוס הר הצופים

נותנים כתף: מבצע חיסונים מיוחד בקמפוס הר הצופים עבור סטודנטים וסטודנטיות בינלאומיים

16 פברואר, 2021

קרא עוד
דואגים שכולם מתחסנים! באוניברסיטה העברית בירושלים הוחלט על מבצע חיסונים מיוחד וחד-יומי, בסיוע צוות ממגן דוד אדום, לטובת סטודנטים ולאנשי מחקר בינלאומיים שעדיין לא זכו להתחסן במנה הראשונה (חלקם הצליחו לעשות זאת בכוחות עצמם, אך יש כאלה שנתקלו בקשיים). וכך, כ-500 סטודנטיות וסטודנטיות ממדינות כגון סין, הודו, דנמרק, צרפת, פינלנד, אירלנד, פרו, מקסיקו, קניה, טיוואן ואחרות שהיו מעוניינים להתחסן קיבלו אתמול (ראשון) באולם מקסיקו שבקמפוס הר הצופים את מנת חיסוני הקורונה הראשונה, כשהיד עוד נטויה – את הסבב השני של החיסונים הם יחזרו לעשות בקמפוס, בעוד כשלושה שבועות.

כעשרה אנשי מד"א שקיבלו את פניהם של הסטודנטים והסטודנטיות הפנו אותם לארבע עמדות חיסונים, שפעלו משעה עשר בבוקר עד חמש אחר הצהריים. לאחר שסיימו לחסן את כולם, יצאו אנשי מד"א לסייר בקמפוס ולהציע לאנשי מחקר ישראלים שחייבים להגיע לקמפוס בימים אלה להתחסן בחיסונים שנותרו. הגיעו לצפות במבצע: נשיא האוניברסיטה העברית פרופ' אשר כהן וסגן נשיא לבינלאומיות פרופ' אורון שגריר.

לפרסום בתקשורת: https://finance.walla.co.il/item/3417904

קראו פחות
בכניסה לתחנת הקורונה. צילום - יוסי זמיר

מחקר: כך הושפעו המורים, הרופאים והשוטרים – "הפנים של המדינה" בקורונה – מההחלטות הלא ברורות של הממשלה

9 פברואר, 2021

המאבק הממושך במגפת הקורונה המאתגר את כל החברה בישראל, מאתגר גם את מערכת היחסים המורכבת שבין עובדי הקצה לבין הפוליטיקאים. עובדי הקצה, אשר במובנים רבים משמשים "הפנים של המדינה", הם אנשי המקצוע המיישמים את מדיניות הממשלה בשטח - רופאים, מורים, שוטרים, עובדים סוציאליים ועוד. הציפייה של קובעי המדיניות מעובדים אלה היא לרוב לא ברורה מאליה ולעיתים גם לא ריאלית. לא רק שמצופה מהם ליישם מדיניות בהתאם לכללים ולהנחיות, המתאפיינים פעמים רבות בעמימות ובסתירות פנימיות, אלא שבמקביל נדרש מהם להיות להיענות לצרכים העולים מהשטח ומהציבור.

אין לימודים. צילום מתוך האתר unsplash, על ידי MChe Lee

חוקרי האונ' העברית והדסה במכתב לראש הממשלה נתניהו ולשרי הממשלה: "הילדים הפכו לקורבנות הקשים ביותר של ההתמודדות עם הנגיף"

8 פברואר, 2021

קרא עוד
מגיפת הקורונה צפויה להשאר איתנו עוד זמן רב ומחייבת מדיניות בת קיימא בכל הנוגע לחינוך ילדי ישראל. הזכות לחינוך הינה זכות בסיסית וגם חובה בחוק בישראל כבר משנת 1949. למעשה, ילדי ישראל סגורים בבתיהם זמן ממושך בהרבה מבני גילם ברוב מדינות ה-OECD. יש לזכור שגם בין הסגרים מערכת החינוך פעלה באופן חלקי ביותר ואין דין הוראה מרחוק כהוראה בכתה. הבנו מהתקשורת ששוב יש מתווה קצר טווח שאינו משמש פתרון לטווח הארוך.

העדר אסטרטגיה בת קיימא לחינוך פרונטאלי פוגע בילדי ישראל ושולל מהם את הזכות לחינוך. זכות זו צריכה לעמוד בראש סדרי העדיפויות הלאומיים באופן בלתי קשור לזכות הוריהם להתפרנס או לצרכי המשק הכלכליים.

כמומחים בתחומים שונים של רפואה ובריאות הציבור, חתרנו בעקביות להשפיע על קובעי המדיניות לאזן את הגישה הצרה לריסון התחלואה והתמותה מקורונה על ידי התחשבות בהשלכות הרחבות של המגיפה, בעיקר בכל הנוגע בילדים. עמדנו על כך שהחלטות הדרג הפוליטי חייבות להיות מבוססות על מידע אמין ומקיף.  מאז תחילת המגפה דגלנו בחזרה זהירה, בטוחה ומנוטרת למסגרות החינוך תוך ביצוע שינויים אפשריים וחשובים להפחתת הצפיפות בכיתות על מנת לצמצם הדבקה ולאפשר רציפות לימודית. הזהרנו מפני השפעה שלילית אפשרית של סגירת מסגרות החינוך על בריאות הילדים ולצערנו חששותינו התאמתו וכיום ניתן לקבוע בוודאות כי ההעדרות הממושכת ממסגרות חינוכיות היא בעלת השפעות הרסניות. נתונים אמפיריים מראים שמצוקה נפשית, הפרעות אכילה ושינה, שימוש באלכוהול ובידוד חברתי אינן רק השלכות תיאורטיות של מדיניות המתעלמת מצרכי הילדים אלא תוצאותיה בפועל. אנו גם יודעים כי רכישת השכלה הינה אחד הגורמים החברתיים החשובים ביותר הקובעים את בריאות האוכלוסיה. לפיכך, למניעת חינוך ראוי ממליוני ילדים ולפגיעה בהתפתחותם צפויות להיות השלכות כלכליות ובריאותיות קשות לטווח ארוך.

אנו מודעים לחומרת המגיפה והשלכותיה. חלקנו מעורבים ישירות בטיפול בחולים בבית החולים ובקהילה ומודעים לחלוטין לעומס שמגפת הקורונה משיתה על מערכת הבריאות. איננו מזלזלים בסיכונים לילדים, שיישארו ללא אפשרות להתחסן, גם כאשר יופיעו וריאנטים חדשים. אנו עוקבים מקרוב בשנה האחרונה אחר תחלואת הקורונה בילדים ומנתחים אותה. אנו מודעים היטב לכך שבגל השלישי, ילדים נדבקו יותר, אפילו במהלך הסגר. עם זאת, לשמחתנו הרבה, מרבית הילדים עדיין מוגנים מהשלכות קליניות קשות של הנגיף  וגם מתחלואה נילווית מאוחרת. לא נכון ואף לא מוסרי להטיל עליהם את האחריות להעברת המחלה בקהילה. לאורך כל המגפה הייתה נטיה להתיחס לאוכלוסיית הילדים כקבוצה מאיימת ולסרב להכיר בכך שהם קבוצה פגיעה ונפגעת. אמנם ישנה אפשרות שילדים ידביקו את הסובבים אותם (דוגמת צוות חינוכי ובני משפחה), אך למקבלי ההחלטות היה במשך הסגר האחרון (והסגרים הקודמים) די והותר זמן לגיבוש צעדים להקטנת סיכונים אלו וליצירת שגרה חינוכית הולמת, תוך מתן מענה לצרכים החינוכיים, החברתיים והרגשיים של הילדים ובני הנוער.

למרות שהילדים נפגעים לרוב בצורה קלה ממחלת הקורונה עצמה, הם הפכו לקורבנות הקשים ביותר של ההתמודדות עם הנגיף. חוסר מידתיות זה חייב להיפסק לאלתר. הדבר פוגע בבריאות הציבור עליה אתם מופקדים. אנו, שעוקבים אחר מדיניות הממשלה בשנה האחרונה, לא יכולים עוד לעמוד מנגד לנוכח סדר העדיפויות המעוות, לפיו אישור לטייק-אווי קודם לפתיחת מסגרות החינוך. לילדים, למרבה הצער, אין לובי, אין קול במדיה ואין זכות הצבעה, ומכאן שאינם יכולים להשפיע על גורלם. חובתנו המקצועית לזעוק את שוועתם.

אנו קוראים לממשלת ישראל לפעול באופן מיידי להבטחת סביבה בטוחה ורצף חינוכי שיאפשרו שגרת לימודים עם נוכחות פיזית עד תום המגיפה ולאחריה. בטחון חינוכי הוא חלק אינטגרלי מבטחון לאומי.

על החתום: הצוות הבין תחומי לילדים וקורונה של הדסה והאוניברסיטה העברית, דר' אלכס גיללס-הלל, דר' חגית הוכנר, פרופ' דוד חיניץ, דר' קטיה יז'מסקי, פרופ' אמנון להד, פרופ' אורלי מנור, פרופ' רן ניר-פז, פרופ' אורה פלטיאל, מר ארי פלטיאל, פרופ' רונית קלדרון-מרגלית.

המכתב נשלח ל: ראש הממשלה בנימין נתניהו, שר הבריאות יולי אדלשטיין, שר החינוך יואב גלנט ואחרים (בתאריך 7.2.21).

פרסומים בתקשורת -

ידיעות אחרונות:

כלכליסט: https://www.calcalist.co.il/local/articles/0,7340,L-3892438,00.html

חמל מבית וואלה: https://www.hamal.co.il/post/-MT-IIkZWESgzlkoFVWI

103FM: https://103fm.maariv.co.il/programs/media.aspx?ZrqvnVq=IFFKLM&c41t4nzVQ=ELD

News1: https://www.news1.co.il/Archive/001-D-436917-00.html

בחזית המדע: https://www.bahazit.co.il/%d7%a1%d7%93%d7%a8-%d7%a2%d7%93%d7%99%d7%a4%d7...

בוקרא: https://www.bokra.net/Article-1456189

קראו פחות
אין לימודים. צילום מתוך האתר unsplash, על ידי MChe Lee

נייר עמדה של מומחי בריאות הציבור של האונ' העברית והדסה: תחלואת ילדים בגל ה-3 והשלכותיה על פתיחת מערכת החינוך

28 ינואר, 2021

איך מתמודדים מוזיאונים ואנדרטאות להנצחת השואה תחת מגבלות מגפת הקורונה בישראל ובעולם

יום השואה הבינלאומי: איך הקורונה שינתה את הנצחת השואה בארץ ובעולם, בדגש על אנדרטאות השואה ומוזיאונים?

26 ינואר, 2021

קרא עוד
מחקר חדש מהאוניברסיטה העברית בוחן איך מתמודדים מוזיאונים ואנדרטאות להנצחת השואה עם מגבלות מגפת הקורונה, וחושף דרכים מקוריות, חדשות ודיגיטליות להנצחת זיכרון השואה

כמדי שנה ב־27 בינואר יציינו בעולם ובישראל את יום הזיכרון הבינלאומי לשואה, היום שבו שוחרר מחנה ההשמדה אושוויץ מידי הנאצים. ביום זה, בתקופה שגרתית, פוקדים מאות אלפי יהודים את אתרי ההנצחה המרכזיים לשואה ולגבורה. מדינות רבות לוקחות חלק בהנצחה, וברחבי העולם קיימים כיום מעל 400 מוזיאונים, אתרי הנצחה ואנדרטאות לזכר השואה. התפשטות נגיף הקורונה (COVID-19) עצרה את היכולת להנציח את השואה בדרכים המקובלות עקב המגבלות המשמעויות שהוטלו בעולם. מגבלות אלה השפיעו במיוחד על אנדרטאות השואה והמוזיאונים, הנשענות על נוכחותם הפיזית של המבקרים. בשנה האחרונה, ציון 75 שנה לשחרור מחנות הריכוז הנאצים, הם נאלצו לסגור מאות תערוכות ואתרי זיכרון, ביטלו אירועים ציבוריים, ואינם יכלו להציע הרצאות, סמינרים או סיורים מודרכים.

בפרויקט מחקר חדשני מטעם האוניברסיטה העברית בוחנים ד"ר טוביאס אברכט-הרטמן ותום דיבון, סטודנט למחקר מתקדם במחלקה לתקשורת באוניברסיטה העברית, את האתגרים שעובר תחום ההנצחה. כחלק מהמחקר, שפורסם בידי ד"ר אברכט-הרטמן בכתב העת "Media, Culture & Society" ונתמך על ידי המכון למדעי האדם בווינה (IWM), נבדקו הדרכים בהן מוזיאונים ואנדרטאות התמודדו בשנה החולפת (2020) עם ההנצחה תחת מגבלות הקורונה.

תוצאות המחקר הציגו מגוון רחב ומרתק של פורמטים חדשניים שנראו לראשונה בהקשר של הנצחה, כמו סיורי "לייב" באינסטגרם במחנות ההשמדה, קמפיינים מבוססי Hashtags בפייסבוק ובטוויטר, סרטונים ויראליים ושיחות "זום" עם ניצולים מרחבי העולם. ממצאים אלו מעניינים בייחוד לאור העובדה שעד לפרוץ המגפה, הביעו האנדרטאות והמוזיאונים התנגדות לקדם את פעילויות הנצחת השואה בפלטפורמות הרשתות החברתיות, מתוך חשש ל"מסחור" ועיוות מאורעות השואה.

במחקר המשך, הנערך בימים אלו, עורכים ד"ר אברכט-הרטמן ועמיתו למחקר תום דיבון, סקר מקוון, בו משתתפים 32 מוזיאוני שואה ואנדרטאות מתשע מדינות, במטרה להבין באילו סוגים של פרויקטים דיגיטליים ובאילו פלטפורמות אנדרטאות שואה ומוזיאונים עושות שימוש מאז תחילת המגפה. בנוסף, הם מבצעים ניתוח חזותי של פרויקטים נבחרים של הנצחה דיגיטלית כדי לפענח את הדרכים בהן פרויקטים אלו מאפשרים הנצחה מרחוק.

מהמחקר עולה שמוזיאונים ואנדרטאות מגבירים פעילות דיגיטלית ושמים בה דגש על השתתפות של הקהל בהנצחה. המוסדות מתאימים את תוכן זיכרונות השואה להנצחה דיגיטלית ברשת במגוון פורמטים ובכך מעודדים את הקהל לקחת חלק בתהליך הזיכרון. ישנן אנדרטאות שפותחות פרופילים באינסטגרם וטיקטוק, יוצרות "אתגרים דיגיטליים" עבור הגולשים, ומוזיאונים שפותחים את שעריהם "הדיגיטליים" ומזמינים את המבקרים לאתרים וסיורים חיים. ניסיונות ההנצחה בפלטפורמות החדשות, כמו טיקטוק, מבטאים את רצונם של המוזיאונים והאנדרטאות להגיע אל הדור הרביעי והחמישי לשואה ולחבר אתם לזיכרונות שהולכים והופכים לא רלוונטיים עבורם.

בגזרה המקומית, אנשי אנדרטת השואה הישראלית "יד ושם" הרחיבו את טקס ההנצחה השנתי ביום השואה מהטלוויזיה, גם ליוטיוב. בנוסף, הם יזמו קמפיין להקראת שמות באופן וירטואלי ובו הזמינו את משתמשי המדיה החברתית להקליט את עצמם קוראים את שמות הקורבנות שנרצחו בשואה באמצעות הטלפונים הניידים, ולהעלות את הסרטונים לפייסבוק או לאינסטגרם עם האשטגים ספציפיים. בעזרת היצירה הדיגיטלית המשותפת, אירוע ההנצחה הווירטואלי אפשר לזיכרון השואה להתקיים גם מרחוק ואף ברחבי העולם.

באופן דומה, אנשי אנדרטת מחנה הריכוז "מאוטהאוזן" שבאוסטריה ביקשו מהציבור להעלות תמונות וציורים המנציחים את שחרור המחנה עם ההאשטג "Liberation1945#". התמונות והציורים הופיעו בסרטון שהופץ בכמה ערוצי מדיה חברתית של האנדרטה. בנוסף, אנדרטאות רבות באתרי מחנות ריכוז לשעבר השתמשו בהאשטגים כדי לתייג פרסומים הקשורים לפעילות הנצחה דיגיטלית ואירועים מיוחדים כמו ביקורים וירטואליים. בכך, הפכו ההאשטגים לאנדרטה מורחבת וירטואלית שחיברה בין מספר רב של הנצחות במגוון מקומות היסטוריים ברחבי העולם.

ד"ר טוביאס משתף: "למרות הממצאים, חשוב לציין שהאתרים הפיזיים נותרו חשובים לצורך הנצחת השואה, ולכן נראה שאנו מתקדמים לעבר תרבות הנצחה עתידית משולבת, פיזית ודיגיטלית. כחלק מהמחקר שלנו, יצרנו מאגר של פרויקטים דיגיטליים הקשורים לשואה, הזמינים באופן מקוון. זהו לא רק מקור חשוב למחקר עתידי, אלא גם אוסף של דוגמאות מומלצות למחנכים, אוצרים ואנשי תוכן ממוזיאונים ואנדרטאות השואה ברחבי העולם".

 

לעיון במחקר המדעי: https://journals.sagepub.com/doi/full/10.1177/0163443720983276

 

קראו פחות
dogs. by Anoir Chafik UNSPLASH

הכלב הוא (תמיד) חברו הטוב ביותר של האדם: מחקר מצא כי תקופת הקורונה עודדה אימוץ כלבים

12 ינואר, 2021

קרא עוד
האם היחסים בין כלבים ובעליהם הורעו במהלך משבר הקורונה? האם יותר כלבים אומצו ו/או ננטשו בעקבות התפשטות הנגיף בארץ והתעצמות בעיות כלכליות וחברתיות בקרב בעלי הכלבים? האם כלבים סבלו יותר במהלך משבר הקורונה – עד כדי הופעת בעיות חברתיות חדשות על ידי בעליהם? מחקר שבוצע לאחרונה על ידי חוקרות וחוקרים מהאוניברסיטה העברית, ד״ר ליאת מורגן וד״ר טל רז מביה"ס לרפואה וטרינרית באוניברסיטה העברית, וד״ר בוריס יעקובסון מהשירותים הווטרינרים במשרד החקלאות (נערך במימון מלא של השירותים הווטרינרים במשרד החקלאות), ופורסם בכתב העת היוקרתי Humanities and Social Sciences Communications מבית nature, ניסה לענות על שאלות אלה ובעיקר לבחון את השפעת הסגר והבידוד החברתי שנכפו על תושבי ישראל על ההתנהגות בעלי הכלבים והכלבים עצמם, ורווחתם האישית.

"הדיווחים על בעלי חיים כנשאים פוטנציאליים של נגיף ה-Covid19, המשבר הכלכלי ובמיוחד הבהלה שנוצרת סביב הנגיף במהלך המגיפה הזאת, עלולים לגרום לעלייה דרמטית בנטישת כלבים", ציינו החוקרים במאמרם. "ההערכה היא שמיליוני חיות מחמד ננטשים מדי שנה בעולם, בלי קשר למגפה הנוכחית. כתוצאה מכך, מספר הולך וגדל של בעלי חיים משוטטים ברחובות חופשיים, המקלטים שמקבלים את אותם בעלי חיים הופכים לצפופים, רווחת חייהם של בעלי החיים נפגעת, והסיטואציה הנוכחית עלולה להוות נטל על משלמי המיסים. יתר על כן, נוצרת בעיה חמורה בכל הנוגע לבריאות הציבור, עקב העברה פוטנציאלית של מחלות זואונוטיות (כגון כלבת) והתקפות על אנשים על ידי בעלי חיים משוטטים".

כדי לבחון את כמות הכלבים שאומצו וננטשו, ואת רווחת בעלי הכלבים בישראל במהלך משבר הקורונה, נעזרו החוקרים בארבעה אמצעים - (1) נתונים שנאספו בין ינואר 2016 למאי 2020 מאתר Yad4, מנוע חיפוש מקוון לאימוץ חיות מחמד בישראל, שד"ר מורגן הינה המייסדת שלו; (2) נתונים שנאספו בין נובמבר 2016 עד מאי 2020 דרך Google Trends לגבי חיפושים אינטרנטיים ברחבי העולם אודות כלבים מאומצים; (3) נתונים שנאספו משאלון מקוון לבעלי כלבים בישראל, שהיה זמין למילוי בין התאריכים 27 במרץ 2020 ל-30 באפריל 2020, במהלך משבר הקורונה והסגר הראשון; (4) נתונים שנאספו משאלון מקוון המיועד לאנשים בישראל שאימצו כלבים ממקלטים במהלך משבר הקורונה, והיה זמין למילוי בין ה-20 במאי ל-25 במאי 2020 – ממש לאחר סיום הסגר בישראל.

ניתוח הנתונים מאתר Yad4 נעשה באמצעות שימוש ב-Google Analytics. ממצאי הבדיקה התברר כי ככל שההגבלות החברתיות היו החמירו במהלך מגפת הקורונה בישראל, מספר המאמצים הפוטנציאליים (אנשים המעוניינים לאמץ כלב), כמו גם מספר מאמצי הכלבים גדל משמעותית. זאת ועוד, מבדיקה לגבי כמות הכלבים שננטשו, דרך האתר, התגלה כי לא חל שינוי משמעותי לעומת החודשים שלפני התפרצות הקורונה בארץ. "מספר הכלבים שפורסמו באתר, המייצג את מרבית הכלבים הנטושים בישראל, לא השתנה באופן משמעותי לאורך שנות הבדיקה, כולל במהלך תקופת מגיפת הקורונה. מאידך, אימוץ כלבים השתנה דרסטית לעומת תקופות קודמות, במיוחד לאחר שאובחן המטופל הראשון ב-COVID-19 בארץ, ואף במידה נוספת במהלך הסגר", הוסבר במאמר.

כך, לדוגמה, בתקופה שבין אבחון חולה הקורונה הראשון בארץ ועד תחילת הסגר הראשון המספר ממוצע הבקשות לאימוץ שהוגשו באופן מקוון היה 31.1 בקשות ליום בממוצע, במהלך הסגר המספר הממוצע של בקשות לאימוץ כלבים היה 111.3 בקשות ביום; ובמהלך הפתיחה ההדרגתית לאחר הסגר בחודש מאי הוגשו 73 בקשות אימוץ ליום. עם זאת, לפני התפרצות נגיף הקורונה בסין, הרבה לפני הבהלה העולמית, המספר היומי הממוצע של בקשות לאימוץ כלבים עמד על ​25.7 בקשות ביום בלבד.

מספר המבקרים היומי באתר Yad4, מאז נודע על החולה הראשון ב-COVID-19 בישראל ועד לסיום הסגר הראשון, היה גבוה משמעותית בהשוואה לתקופות לפני פרוץ מגיפת הקורונה. לדוגמה, המספר המוחלט של ביקורים מקוונים בחודש אפריל 2020 היה 221,959 ביקורים, בהשוואה ל-72,703 בחודש אפריל 2019, ו- 91,920 ביקורים באוקטובר 2019 – שהוא החודש שנחשב לעמוס ביותר מבחינת טראפיק (תנועת גולשים) באתר Yad4. זאת ועוד, על פי נתוני Google Trends, חיפושים מקוונים ברחבי העולם אחר המילים "אימוץ כלב" היו גבוהות משמעותית בתקופות ההתפרצות הקורונה בסין ולאחריה, בעיקר בתקופות שבהן מדינות בעולם הכריזו על סגרים, דבר המצביע על כך שלא מדובר רק בתופעה מקומית.

אפשרות נוספת העומדת לרשות הציבור באתר Yad4 הייתה למלא בקשה לשמש כמשפחת אומנה, כחלופה לאימוץ. לפני הקורונה, הביקוש למשפחות אומנה בקרב ארגוני בעלי חיים היה גבוה במיוחד, אך מספר המשפחות האומנות הזמינות היה נמוך מאוד. למעשה, הארגונים נעזרו בכל המשפחות שהיו זמינות. בתקופת המגיפה, מהדיווחים הראשונים להתפשטות נגיף ה-Covid-19 בסין ועד לאחר סיום הסגר הראשון בישראל, מספר המשפחות האומנות שהצטרפו לרשימת המשפחות הפנויות לאימוץ היה גבוה לעומת הביקוש, כשהכמות עלתה בהתמדה לאורך הזמן. על פי תוצאות המחקר, בזמן התפרצות הקורונה בסין, 226 משפחות אומנה הפכו זמינות וביקשו לקבל כלבים לאומנה, כשבסוף חודש אפריל האחרון היו לא פחות מ-844 משפחות אומנה זמינות לאימוץ כלבים.

השאלונים המקוונים, שהועברו על ידי צוות המחקר לאנשים שאימצו כלבים במהלך משבר הקורונה, נכתבו בשפה העברית והתבססו על מיקוד לקבוצת מגיבים שהוגדרה מראש, ברמת דיוק גבוהה, המאופיינת בתחומי העניין שלהם והתנהגותם המקוונת (למשל, משתמשים שקונים באינטרנט מזון לכלבים או מבצעים חיפושים לקבלת מידע כללי על כלבים). החוקרים נעזרו ברשתות החברתיות כדי להפיץ את הסקר שלהם. מתוך 508 מגיבים, 312 מהנשאלים הצהירו כי אימצו כלב/ים במהלך משבר הקורונה (בחודשים ינואר – מאי), כשמתוכם 38.5% הצהירו כי שקלו לאמץ כלב במשך זמן רב כשמבחינתם זו הייתה הזדמנות טובה לנצל את הסגר לאמץ חיית מחמד, 37.8% מהם ציינו כי תכננו לאמץ כלב ללא כל קשר למגיפת הקורונה; 8.0% ציינו כי הם מרגישים בודדים ו/או לחוצים והאמינו כי בעלות על יצור חי עשויה לסייע למצבם; ו-9.3% שמעו על נטישת כלבים בתקשורת וחשו שזו תקופה טובה לאמץ כלבים כדי להצילם. רק 8 משתתפים, שאימצו כלב במהלך המגפה (2.6%), החזירו או ויתרו על הכלב שלהם או ציינו כי שקלו לנטוש אותו בשאלון.

על מנת לחקור את הקשר בין איכות חייהם של הבעלים וכלביהם בתקופת הקורונה, הופץ שאלון מקוון נוסף לבעלי כלבים, גם הוא בשפה העברית, באמצעותו נבחנו שאלות הנוגעות לרווחתם בעלי הכלבים, כמו גם רווחת הכלבים עצמם. נכללו שאלות כמו השפעת המגפה על רמות הלחץ והמצב הכלכלי של בעלי הכלבים, רמת הדאגה שלהם לבריאותם והתפיסות שלהם בנוגע לרווחת הכלב שלהם ולהתנהגותם תחת הסגר. החלק המעניין בשאלון נוגע לבקשה לציין בעיות התנהגות חדשות שהופיעו אצל הכלבים מאז פרוץ המגיפה בישראל, והאם המשיבים שקלו לוותר על הכלב שלהם בשל כך. מספר המשיבים שזיהו בעיות התנהגות בכלב/ים שלהם היה נמוך (11.6% מבעלי הכלבים), כמו גם מספר האנשים ששקלו לוותר על הכלב/ים שלהם (1%). "אנחנו משערים כי לבעלי הכלבים היה יותר זמן לבלות עם הכלב שלהם במהלך הסגר, מה שעשוי היה להקל על פיתוח היחסים ביניהם. עם זאת, השערה זו מצריכה בדיקה מחקרית נוספת לאורך טווח", נכתב במאמר המדעי.

"לסיכום, המחקר שלנו מצביע על כך שככל שהבידוד החברתי החמיר במהלך מגפת הקורונה, כך גובר העניין באימוץ כלבים", ציינו החוקרים בסיום מאמרם. "שיעור האימוץ עלה משמעותית במשבר, בעוד שנטישת הכלבים כמעט לא השתנתה לעומת תקופות קודמות להופעת וירוס הקורונה. הממצאים מציגים את היתרונות הפוטנציאליים של יחסי אדם וכלב במהלך מגיפת ה-COVID-19. אנו משערים שבעלות על כלב עשויה אפילו למנוע התפתחות של הפרעות דחק פוסט-טראומטיות (PTSD) הנגרמות כתוצאה מהמגיפה או לפחות להקל על ההתמודדות איתה, ברגע שהיא התרחשה. לאחר התפרצות ה-SARS בשנת 2003, שעשויה להיות שוות ערך מבחינות בריאותיות וחברתיות למגפת ה-COVID-19, דווח כי חולים רבים סבלו מהפרעות דחק פוסט-טראומטיות. ידוע כי לכלבים יש השפעה חיובית על הטיפול ב-PTSD. לפיכך, זהו כיוון מחקר עתידי חשוב".

---

לקריאת המאמר המדעי: https://www.nature.com/articles/s41599-020-00649-x

לפרסומים בתקשורת

וואלה - https://finance.walla.co.il/item/3411003

ישראל היום - https://www.israelhayom.co.il/article/837965

ynet - https://www.ynet.co.il/laisha/article/ryteqp1fd

פורטל הכרמל והצפון - http://www.karmel.co.il/%d7%a9%d7%95%d7%a0%d7%95%d7%aa/%d7%aa%d7%a7%d7%9...

קראו פחות
prof._lee_mordechai

ד"ר לי מרדכי במחקר חדש: כך מצליחים להפוך את מגיפת הקורונה לגרסה שנייה של "המוות השחור"

11 ינואר, 2021

קרא עוד

חוקרים מהאוניברסיטה העברית ואוניברסיטת מרילנד בחנו במחקר חדש כיצד אנו נוטים לפרש באופן קיצוני את ההשפעות של מגפות בעבר ובהווה, ועד כמה קל לנו לקשר בינם לבין אירועים היסטוריים אחרים כדי ליצור דרמה ואקשן, ולהאדיר פנדמיות שלא לצורך

https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%94%D7%9E%D7%92%D7%A4%D7%94_%D7%94%D7%9...

צמד החוקרים ד"ר לי מרדכי מהחוג להיסטוריה באוניברסיטה העברית בירושלים והפוסט דוקטורנט מריל אייזנברג מה-The National Socio-Environmental Synthesis Center באוניברסיטת מרילנד שבארה"ב, גילו שפרשנויות מהמאה ה-19 לגבי מגפות בעולם העתיק ממשיכות לעצב את התפיסה המודרנית שלנו, על פיה פנדמיות גורמות בהכרח למוות המוני ושינויים היסטוריים רחבי טווח. המחקר, שמפורסם כעת בכתב העת היוקרתי American Historical Review, מסביר כי מסביבות שנת 1900 חוקרים פירשו שורה של התפרצויות מקומיות בעולם העתיק כפנדמיה נוראית אחת, שאותה תיארו כאירוע היסטורי מסיבי שהוביל לסוף העולם העתיק.

שני ההיסטוריונים הצביעו במחקריהם הקודמים על היעדר ההוכחות לטענה שהפנדמיה היוסטיניאנית הרגה עשרות מליוני אנשים מסביב לים התיכון, והובילה לשינויים היסטוריים דרסטיים בין המאות השישית לשמינית. הפרשנות הלא-ביקורתית שניתנה לפנדמיה ממשיכה לעוות עד היום, לטענת החוקרים, את הציפיות שלנו מפנדמיות קשות, בנות זמננו. לאורך מאה השנים האחרונות, טוענים ד"ר מרדכי ואייזנברג, החברה המודרנית הפנימה מודל שרואה במחלות מסוימות – כמו למשל ה'דבר' – כפנדמיות פוטנציאליות שעשויות לגרום למוות המוני בקנה מידה היסטורי ברמת ה'מוות השחור', שהרג בין רבע לחצי מאוכלוסיית אירופה בימי הביניים. כשאנחנו משתמשים במודל כזה, אנחנו נוטים לפרש באופן קיצוני הן את ההשפעות של מגפות היסטוריות בעבר והן את ההשפעות האפשריות של מגפות בהווה, כפי שראינו בתחילת משבר הקורונה.

כמקרה בוחן, ד"ר מרדכי ואייזנברג עקבו אחרי המחקרים על הפנדמיה היוסטיניאנית וגילו שחוקרים החלו לשים לב אליה בסוף המאה ה-19, בזמן מגפת הדבר העולמית. כדי להמחיש את הסכנה הפוטנציאלית במגפה זו וכדי לשכנע מקבלי החלטות שדרושות פעולות נחרצות, רופאים ומדענים החלו להדגיש את ההשפעות של מחלות דומות בעבר. היחלשות מגפת הדבר בשנות ה-20 של המאה ה-20 נחשבה להוכחה שהרפואה המודרנית הצליחה לנצח את מגפת הדבר, ולמנוע השפעות קטסטרופליות כמו אלו להם גרמה בעבר.

אלא שבמקביל הפרשנות המחקרית לפאנדמיה היוסטיניאנית הלכה והקצינה לאורך המאה ה-20 – עד שהגיעה לתאר מצב של פנדמיה שנמשכה כמאתיים שנה, הרגה עשרות מליוני אנשים והשפיעה על שטח עצום מאנגליה ועד אתיופיה. למרות מיעוט העדויות התומכות בהסברים כאלו, ככל שהפנדמיה גדלה כך ההשפעות הפוליטיות החברתיות והתרבותיות שיוחסו לה גדלו. לאחרונה נטען שהפנדמיה הזאת מסבירה אפילו אירועים היסטוריים גדולים עוד יותר, כמו למשל נפילת האימפריה הרומית או עליית האיסלאם, שלא בצדק.

ההנחות המוקדמות של חוקרים שבחנו פנדמיות בעבר, לגבי ההשפעות הקיצוניות להן פנדמיות כאלו היו עשויות לגרום, השפיעו באופן משמעותי על השאלות שאותן שאלו במחקריהם, טוענים ד"ר מרדכי ואייזנברג. כלומר, התפיסות המוטעות מראש עשויות להשפיע בצורה שלילית על מחקריהם השונים. אותן ההנחות גם ממשיכות להגדיל את החששות שלנו ממגפות במאה ה-21, כפי שראינו במקרים של שפעת העופות, שפעת החזירים וכמובן עכשיו גם הקורונה. הנחות אלו מסבירות מדוע אנחנו כל כך חוששים ממגפות היום ולמה התייחסנו לקורונה כ"מוות שחור" נוסף.

"המסר שלי הוא שאסור ליפול לפרשנויות-כזב שנוצרות סביב הפנדמיות", מסכם ד"ר מרדכי. "במקום לבדוק את מה שקרה במגפות בעבר או בהווה, אנחנו פשוט מניחים מה אמור לקרות במהלכן ובסופן, בלי להתבסס על נתונים אמיתיים או מדויקים או ממצאים ברורים. תגובות עתידיות למחלות מדבקות צריכות להתבסס אך ורק על הראיות והנסיבות הקשורות למקרה ספציפי – ולא על הנחות מוקדמות מהעבר שעשויות להיות לא מדויקות".

לפרסום המדעי:https://academic.oup.com/ahr/advance-article/doi/10.1093/ahr/rhaa510/604...  

לפרסום בתקשורת: https://www.ynet.co.il/environment-science/article/HJBd5ndRw

קראו פחות
covid-19 vaccine stock photo by hakannural, from UNSPLASH

החיסונים לקורונה כבר כאן - ומה עם חיסון למגפת השנאה?

6 ינואר, 2021

האתגר שנשות ואנשי חינוך נדרשים אליו בימים אלה הוא עצום. הם מתמודדים עם עומס עבודה חריג, עדכון בלתי פוסק של מערכות, למידה בזום, מאמצים כבירים למנוע נשירה ומתן מענה לאינספור מצוקות. במציאות משברית זו, כל נושא או תחום שאינו נתפס כדחוף נדחק להמתנה עד לחזרה המיוחלת לשגרה. כשהכול דחוף ובוער, מי יכול להקדיש זמן לנושאים שנתפסים כמותרות, ראויים ככל שיהיו?

img

פרופ' דורון גזית, מצוות חוקרי הקורונה באונ' העברית, בראיון נרחב: "יש פה וירוס שמדבק יותר ועובר 'טוב יותר' דרך הילדים"

31 דצמבר, 2020

מה משמעות המוטציה מבחינת השפעתה על מהלך המגפה ועל ההתמודדות אתה? האם מתחילה פה סוג של מגפה חדשה, ועד כמה היא צריכה להדאיג אותנו?

Doctors performing surgery. unspalsh

מחקר ישראלי חדש חושף ממצאים מדאיגים על שכיחות הפרעות קצב לב אצל חולי קורונה

31 דצמבר, 2020

ד"ר משה רב-אחא, ד"ר אמיר אורלב וד"ר יואב מיכוביץ מהאונ' העברית והמרכז הרפואי שערי צדק מצאו קשר מובהק בין קורונה לבין הפרעות קצב לב, וחשפו לראשונה את הדרך המהירה ביותר עבור רופאים לאפיין מי חולה בסיכון גבוה ומי נחשב בסיכון נמוך, כדי להקל על מערכות הבריאות בגלי תחלואה קשים

פרופ' נחמיאס

תרופה לקורונה? נתונים קליניים ראשונים מאששים את התוצאות של פרופ' יעקב נחמיאס לגבי יעילות תרופות ממשפחת הפיבראטים נגד הקורונה

21 דצמבר, 2020

כפי שפורסם ביולי האחרון, פרופ' יעקב נחמיאס, ראש המרכז לביו-הנדסה באוניברסיטה העברית, הצליח לפצח את מנגנון השכפול של נגיף SARS-CoV-2 בתאי ריאה אנושיים, שמשתלט על מנגנון חילוף החומרים של התאים ומונע מהם פירוק שומנים באופן יעיל. בהמשך, איתר פרופ' נחמיאס תרופה בשם Fenofibrate (Ticor), תרופה מוכרת שמאושרת לשימוש על ידי ה-FDA משנת 1975 וייעודה לטיפול ברמות גבוהות של טריגליצרידים בדם. התרופה מאיצה את פירוק השומנים  בתאי הריאה, ובכך עוצרת את התפתחות המחלה.

האוטובוס בדרכו ליעד

"תואר עד הבית": ביה"ס למנהל עסקים באוניברסיטה העברית במיזם יצירתי וייחודי להענקת תעודות סיום התואר

21 דצמבר, 2020

מאות עוברים ושבים שגדשו ביום שישי (18.12) בצהריים את פארק צ'ארלס קלור בחוף הדרומי של תל אביב, נתקלו במחזה משונה.

קרא עוד
באמצע הרחוב נעצר אוטובוס שנשא את הסמל והצבעים של האוניברסיטה העברית, ומתוכו יצאו מספר חברי סגל. הם חצו את המדשאה, ניגשו לאחת המשפחות שישבה על שמיכה דקה, נהנתה ממזג האוויר הנעים וערכה פיקניק - ופנו לאישה הצעירה שישבה שם. "רותם? מזל טוב. בשעה טובה. אנחנו שמחים להעניק לך את תעודת סיום התואר השני במנהל עסקים, בהצטיינות!", הודיעה ד"ר רננה פרס, סגנית הדיקן בבית הספר למנהל עסקים, לצעירה המופתעת.

הטקס הזה, שחזר על עצמו באותו יום ביישוב בית חורון, בכפר האורנים שליד מודיעין, בגבעתיים ובמקומות שונים ברחבי תל אביב, וימשיך גם בשבועות הקרובים בימי שישי הוא חלק ממיזם יצירתי וייחודי שיזמו מרצי ועובדי בית הספר למנהל עסקים "תואר עד הבית". בראש המיזם עומדת ד"ר פרס, שיצאה אל השטח כדי לחלק את התארים. בגלל אילוצי הקורונה, סטודנטים שסיימו את התואר הראשון במנהל עסקים או חשבונאות, ומסיימי ה-MBA לא זכו לחגוג השנה את טקס הסיום המסורתי טקס הסיום המסורתי. בביה"ס למנהל עסקים שם הם לומדים הוחלט כי אם הסטודנטים לא יכולים להגיע לטקס – המרצים עצמם יגיעו לביתם או למקום מפגש כדי להעניק להם אישית את התואר.

במהלך סדרת המסעות, שהחלה כאמור ביום שישי, יצא אוטובוס מקושט וצבעוני מטעם האוניברסיטה למסלולים שונים ברחבי הארץ. על האוטובוס היו דיקנית בית הספר למנהל עסקים פרופ' ניקול אדלר, מרצים ומרצות, עובדי בית הספר, וצוות צילום. הסטודנטים התבקשו להתארגן בקבוצות קטנות, כדי לשמור על כללי התו הסגול, ולתאם זמן ומועד הגעה. התחנה הראשונה של האוטובוס הייתה בישוב בית חורון שעל כביש 443. היעד – אסף ברקוביץ, שמסיים תואר שני במנהל עסקים. הסטנדאפיסטית תמרי שחר, שהתלוותה לסיור ושימשה כמנחת התכנית האמנותית חיברה שיר אישי ומיוחד לכבודו, ובעקבותיה נכנסו חברי הסגל להענקת התעודה. ברקוביץ, עורך דין ורואה חשבון, לא הסתיר את התרגשותו. "אשתי, אלומה שנמצאת פה אתי, והילדים – כולם רצו להיות בטכס, והצטערנו שלא היה טכס רשמי ומרכזי. אבל בדיעבד, לא יכולתי לבקש סיום מוצלח יותר. כאן, במקום בו אני גר, מוקף בבני המשפחה", סיפר. 

פרופ' ניקול אדלר, דיקנית ביה"ס למנהל עסקים, סיפרה שהיוזמה נתנה לסגל בית הספר את האפשרות להכיר את הסטודנטים במקומות בהם הם חיים: "תמיד ידעתי שהסטודנטים שלנו חכמים ומיוחדים, ושהתקופה שלהם אצלנו היא משמעותית ומיוחדת עבורם, אבל אני חושבת שרק עכשיו הבנתי כד כמה. לראות אותם מחגים לנו בכל מקום, מתכוננים ומתרגשים, לראות את המגוון העצום ממנו הם מגיעים ולראות, על הדרך את המדינה היפה שלנו – זאת זכות והתרגשות".

ד"ר רננה פרס הוסיפה וסיפרה: "רצינו לייצר הזדמנות להיפרד מהסטודנטים שלנו באופן אישי, ולהעניק להם את ברכת הדרך. קשה היה לנו לחשוב שתעודת הסיום, שמסמלת שיא בחיים של הסטודנטים הצעירים והמוכשרים שלנו תישלח אליהם בדואר. לכן החלטנו, שאם הם לא יכולים להגיע אלינו - אנחנו נגיע אליהם. עודדנו אותם להזמין בני משפחה וחברים לאירוע – עד עשרה אנשים בחלל סגור, ועשרים בשטח פתוח. הסטודנטים שלנו הם הנכס היקר ביותר שלנו - בכל מקום בו הם נמצאים ורוצים אותנו, הם ומשפחותיהם, קבוצת חברים, או אפילו סטודנט אחד - אנחנו שם בשבילם".

תמונות: רן ברטוב, האוניברסיטה העברית.

 

פרסומים בתקשורת:

https://www.ynet.co.il/environment-science/article/rkdTinahP

https://www.themarker.com/blogs/ariella-danielli/BLOG-1.9368598

 

קראו פחות