הכתובת של 'כריסטוס שנולד ממריה' (צילום באדיבות צחי לאנג, רשות העתיקות)

בזכות חוקרת האונ' העברית: פוענחה כתובת בת 1,500 שנה, "כריסטוס, שנולד ממריה", שנחשפה ע"י רשות העתיקות

20 ינואר, 2021

קרא עוד
בחפירת רשות העתיקות בכפר טייבה שבעמק יזרעאל, נמצאה לאחרונה כתובת הקדשה לישוע, בנה של מריה הכתובת היתה שייכת למשקוף דלת כנסייה בתקופה הביזנטית (שלהי המאה ה-5 לספירה) ונחרתה ביוונית על אבן. היא נמצאה כשהיא משולבת בשימוש חוזר, באחד מקירותיו של מבנה מפואר המתוארך לתקופה הביזנטית או הערבית הקדומה, אשר ממנו נחשפו שני חדרים בעלי רצפת פסיפס עם עיטור גיאומטרי. הכתובת התגלתה במהלך חפירה ארכיאולוגיות שניהלו צחי לאנג וקוג'אן חאכו מרשות העתיקות, לפני סלילת כביש פנימי ביישוב. כחלק ממדיניות רשות העתיקות לקירוב הציבור לארכיאולוגיה, השתתפו בחפירה חניכי המכינות הקדם-צבאיות הרדוף וחנתון, תלמידים מבית הספר "דמוקרטי בעמק", וכן מתנדבים ועובדים מהקהילה המקומית. 

ד"ר לאה די-סגני, מומחית לכתובות יווניות עתיקות מהמכון לארכיאולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים, אשר פיענחה את הכתובת, אמרה כי "הביטוי 'כריסטוס שנולד ממריה', נועדה להגן על הקוראים אותה מעין הרע, והיא הייתה נפוצה בתחילת כתובות ומסמכים בני התקופה. 'כריסטוס' - בתרגום מיוונית - 'משיח', היה כינויו של ישוע". די-סגני הוסיפה כי הכתובת מברכת את הבאים לשערי המקום ומברכת אותם דבר שמעיד על כך שהיא הוצבה במקור על כנסייה ולא מנזר. "בעוד שהכנסייה ברכה על כניסת מאמינים בשעריה במנזרים נמנעו מלעשות כן", ציינה. 

תאודוסיוס, המוזכר בכתובת כאחראי על ייסוד המבנה, היה מהבישופים הראשונים בנצרות. הוא שימש כארכיבישוף האזורי שהיא הסמכות הדתית העליונה של מיטרופוליט בית שאן, אשר טייבה בעמק השתייכה אליו. ד"ר וואליד אטרש מרשות העתיקות אמר כי "מדובר בעדות הראשונה לכנסייה מהתקופה הביזנטית בטייבה, המצטרפת לעדויות נוספות לפעילותם של תושבים נוצרים באזור. בעבר נחשפו במקום שרידים של כנסיה מהתקופה הצלבנית, ולאחרונה נתגלה במקום מנזר מאותה סידרה של מנזרים הכפופים למיטרופוליט של בית שאן".

פרסומים בתקשורת: 

https://www.ynet.co.il/environment-science/article/S1ThA4HJu

https://travel.walla.co.il/item/3412575

 

קראו פחות
ראה גם: בתקשורת, מחקר
סטודנטים בקמפוס הר הצופים, מדשאות רוח. צילום ששון תירם

מחקר חדש: הרחבת ההשכלה חשובה לסטודנטים חדשים לא פחות מרכישת מקצוע

19 ינואר, 2021

קרא עוד

ההרשמה לאוניברסיטאות ולמכללות צפויה להיפתח כמעט בכל מוסדות הלימוד האקדמיים ב-17.1. בשנה שעברה חלה עלייה במספר הנרשמים ברוב מוסדות הלימוד, המסלולים, החוגים והפקולטות, לעומת השנה שעברה (תשפ"א לעומת תש"פ), זאת למרות התפרצות מגיפת הקורונה והאילוץ שנוצר ללמוד מרחוק. האם הצורך לרכוש מקצוע בתקופה מדאיגה ומאתגרת כמו זאת שאנחנו נמצאים בה כיום הוא שמוביל צעירים רבים להצטרף לעולם האקדמי, או דווקא הלחץ הסביבתי שמופעל עליהם? האם לסטודנטים חדשים חשוב להרחיב אופקים יותר מאשר לרכוש מקצוע מכובד בבואם ללמוד באקדמיה? האם היוקרה שבלימודי התואר הראשון חשובה להם?

מחקר שנערך לאחרונה באוניברסיטה העברית על-ידי צוות שכלל את הדוקטורנטיות תרצה וילנר ושאדה קשקוש, בהנחית ובהובלת דר' יוליה ליפשיץ-ברזילר, מרצה בבית הספר לחינוך ע"ש שלמה (סימור) פוקס באוניברסיטה ופרופ' איתמר גתי מביה"ס לחינוך והמחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטה, ניסה לענות על שאלות אלה. המחקר ביקש לבדוק מהי הסיבה המרכזית שבעטיה סטודנטים חדשים נרשמים ללימודים אקדמיים - האם זה כדי לרכוש מקצוע, להעשיר את הידע הכללי שלהם וההשכלה, האם בשל הרצון להצטרף לחברה הסטודנטיאלית, אולי בגלל היוקרה של התואר אליו הם נרשמו או שמא החלו ללמוד בעקבות לחץ משפחתי?

השאלות כולן אוגדו לשאלון קצר שהועבר למעל 1,000 סטודנטים מהאוניברסיטה העברית, יהודים וערבים, במהלך חודש אוקטובר 2020, בזמן משבר הקורונה - כשהנתונים שעלו הושוו לנתונים שהתקבלו מתשובותיהם של 1,000 סטודנטים שנאספו באוקטובר 2019 לפני משבר הקורונה, ולנתונים שהתקבלו ממעל ל-1,000 סטודנטים מהחברה הערבית ונאספו לפני תחילת שנת הלימודים תש"ף בשנת 2019, ממגוון מוסדות להשכלה גבוהה בישראל.

המשיבים סימנו כי המניע שנמצא במקום הראשון לבחירה בלימודים אקדמיים הוא רכישת השכלה וידע, במקום השני - רכישת מקצוע, בשלישי - מסגרת חברתית, ברביעי - יוקרה, כאשר לחץ מהסביבה הוא המניע השכיח פחות. ניכר גם כי ישנם ההבדלים בין התשובות של סטודנטים ב-2020 מול אלו ב-2019, אחרי ולפני פרוץ מגפת הקורונה. הסטודנטים שהתחילו ללמוד השנה היו פחות מעוניינים ברכישת ידע והשכלה, והשיקול של יוקרה בלט פחות בהשוואה לשנה שעברה. מאידך, ניכר כי חלה עלייה משנה שעברה בכמות הנשאלים שציינו שהם היו מעוניינים להשתלב בלימודי ההשכלה הגבוהה בעקבות רצונם להשתלב במסגרת חברתית אקדמית. נתונים אלה יכולים להיות מפתיעים שכן כיום רוב הלימודים האקדמיים ברוב המוסדות מתקיימים בזום, מרחוק.

מההשוואה מגזרית בין המניעים של סטודנטים יהודים וסטודנטים ערבים להשתלב בלימודים אקדמיים, מתברר כי ישנם הבדלים מובהקים בארבעה מניעים – מסגרת חברתית, יוקרה, רכישת ידע והשכלה, ורכישת מקצוע. הסטודנטים הערבים מיחסים חשיבות גבוהה יותר ליוקרה, לרכישת ידע והשכלה ולרכישת מקצוע בהגיעם ללמוד במערכת ההשכלה הגבוהה, וחשיבות מעטה יותר למסגרת החברתית. הסטודנטים היהודים מייחסים חשיבות רבה יותר לעומת הסטודנטים הערבים למסגרת החברתית, אך במידה פחותה יותר מהם לרכישת ידע והשכלה, רכישת מקצוע ויוקרה כמניעים התורמים למוטיבציה להצטרף ללימודים אקדמיים. המניעים הבולטים ביותר ללימודים אקדמיים בשתי הקבוצות הם רכישת ידע והשכלה ורכישת מקצוע. כמו כן, בולט שלימודים בגלל "לחץ ההורים" (או המשפחה) אינם בולטים גם בקרב הצעירים מהחברה הערבית, בדומה לחברה היהודית.

ממצאים אלו ואחרים של המחקר יוצגו בכנס השנתי של הארגון הישראלי לפסיכומטריה שיתקיים מיד לאחר פתיחת ההרשמה לשנת הלימודים הבאה. פרופ' גתי, ראש צוות המחקר, מומחה לייעוץ והכוונה בבחירת תחום לימודים ומקצוע, ציין השבוע כי "האתגר של המוסדות להשכלה גבוהה הוא מורכב ורב-ממדי – כיצד לתת מענה למגוון הציפיות של הסטודנטים שבאו ללמוד תחומים שונים ומסיבות שונות. בפרט, האתגר הוא התמהיל בין הקניית השכלה ורכישת ידע שיסייע בהשתלבות תעסוקתית, להצדיק את יוקרת התואר האקדמי, לאפשר מגוון פעילויות חברתיות, והרחבת מעגל ומגוון החברים ללימודים, ולשכנע את המעטים שבאו בגלל לחץ סביבתי שיש תמורה ללימודיהם ולמאמץ הנדרש מהם כדי להצליח".

פרסומים בתקשורת: 

ישראל היום: https://www.ifatmediasite.com/CustomerMedia/S_ShowItem.aspx?FromMail=tru...

לימודים כחול לבן: https://limudimisrael.co.il/%d7%9e%d7%97%d7%a7%d7%a8-%d7%97%d7%93%d7%a9-...

ערוץ 7: https://www.inn.co.il/news/465056

קראו פחות
brain. Alina Grubnyak unsplash

מחקר חדש: כך מקים הגוף צוות חירום ייחודי נגד שבץ מוחי - שברי RNA-מוביל

18 ינואר, 2021

שבריRNA-מוביל, שעד לאחרונה נודעו כשלבי פירוק של הרנ״א-המוביל בדרך לסילוקם מהגוף, התגלו במחקר חדש שבוצע בהובלת פרופ' חרמונה שורק מהאונ' העברית, כמולקולות בעלות חשיבות רבה למניעת קריסת מערכת החיסון בעקבות שבץ מוחי, שהסיכון לו עולה בחולי קורונה

ראה גם: בתקשורת, מחקר
אמיר לולו

"היהודים, כרגיל, יהרסו את עצמם": חוקר באונ' העברית חושף את ההבדלים הפוליטיים בין האחים נתניהו

12 ינואר, 2021

קרא עוד
מה יוני נתניהו היה חושב על מהלכיו הפוליטיים של ביבי אילו היה חי? האם היה מסוגל לתמוך בהם? מחקר שבוצע לאחרונה באוניברסיטה העברית, על ידי הדוקטורנט אמיר לולו מהמחלקה למדע המדינה, תחת הכותרת "בין יוני לביבי: השוואה בין השקפות האחים נתניהו", ניסה למצוא הבדלים בין התפיסות הפוליטית של שני האחים המפורסמים. להפתעתו, הוא מצא כי אכן ניכרים הבדלים משמעותיים בגישתם הפוליטית, כשההבדל המרכזי הוא בתפיסה של כל אחד את הבעיה המרכזית של העם היהודי החי בישראל.

על פי המחקר, בעוד יוני האמין שהסכנה הגדולה ביותר של ישראל היא חוסר באמון הפנימי של היהודים בנוגע לצדקת דרכם, האחדות של העם והיכולת שלו לא להתנוון ולהישבר אל מול המציאות של המדינה (בעיה פנימית), מכתיבתו של בנימין, אבל לא פחות במהלכים המדיניים בשנים האחרונות, נראה כי הוא מתרכז בעיקר בחיזוק כוחה הבינלאומי של ישראל (בעיה חיצונית). למעשה, יוני ראה את הקיום של המדינה היהודית כדבר המוטל בספק, בעוד אחיו הצעיר בנימין לא הביע זאת בכתביו וראה בישראל מדינה מספיק חזקה כדי להתמודד עם משברים פנימיים. משברים חיצוניים, בין מדינתיים, הם שהטרידו אותו.

במסגרת המחקר בוצעה השוואה בין הספרים של בנימין נתניהו – ביניהם "מקום תחת השמש", ו"מלחמה בטרור" וגם "נאום בר אילן" לבין הספר הערוך של יוני נתניהו - "מכתבי יוני". נוסף על כך, נעשה שימוש במקורות משניים כמו הספר של אנשל פפר על בנימין נתניהו – "ישראל על פי נתניהו: מה השתנה בחזון של רה"מ ב-25 השנים האחרונות", הספר של הייסטינגס על יוני נתניהו – "יוני", וכתבות מהתקופה האחרונה בשביל לתת הקשר לימינו.

בשנים האחרונות עמל ביבי לחזק את מעמדה הבינלאומי של ישראל, אם זה מול מדינות ערב או אל מול מדינות אחרות בעולם שלא בהכרח מעורבות בסכסוך הישראלי ערבי. דוגמה טובה לכך ניתן למצוא בהתרכזותו בנורמליזציה מול מדינות ערב בעת האחרונה, וכינון יחסי שלום עם מספר מדינות ערביות עמן לא התקיימו יחסים מדיניים. התפיסה של ביבי היא שדרך חיזוק העוצמה הבינלאומית של ישראל היא תצליח לשנות את המציאות האזורית שלה. במילים אחרות, אם אנחנו מעוניינים להגיע להישגים כמו הסכם קבע עם הפלסטינים, אנחנו קודם צריכים להיות כוח משמעותי יותר בזירה העולמית.

בספרו "מקום תחת השמש", בפרק האחרון, תחת הכותרת "לשאלת הכוח היהודי", ביבי מקדיש חלקים נרחבים ממנו בשביל לחדד את תפיסתו בנוגע לבעיה המרכזית שעומדת בפני בישראל ופוגעת באינטרסים שלה. לפי ביבי הבעיה של הפוליטיקה הישראלית היא שהיא לא נותנת מספיק התייחסות לזירה הבינלאומית. ישראל, ביבי גורס, היא אומה קטנה שלא יכולה להסתמך רק על הכוח הצבאי שלה, ולכן היא זקוקה לצאת מהפוליטיקה של הגטאות ולהילחם גם בזירה הבינלאומית - דרך עבודה דיפלומטית במישור הבינלאומי אל מול הממשלות הזרות, ולא פחות חשוב, בגיוס תמיכה ציבורית רחבה, תוכל ישראל לקיים בריתות. ההזנחה של הזירה הבינלאומית אל מול הפלסטינים לפי הבנתו היא שזו שפוגעת בשימור ההישגים של ישראל, ורק דרך פעולה אקטיבית יהיה אפשר לשנות את המצב.

יוני לא ראה בזירה הבינלאומית עניין חשוב כמו אחיו הצעיר בנימין. הוא אמנם חשב שלזירה הבינלאומית יש השפעה חשובה על ישראל, אך לצד התסכול ממדינות העולם שעלה מכתביו יש נקודה אחת שיותר בולטת בכתיבה שלו והיא הסכנה שבחוסן של מדינת ישראל. יוני לא פעם חוזר במכתביו על החשש מפני הסכנה שהיחלשות של העם היהודי אשר נלחם על חייו. ההיחלשות היא תולדה של המלחמה, ההיסטוריה, אבל בעיקר של הפוליטיקה הפנימית. יוני כותב בהקשר זה, לדוגמה, כי "בלי מטרה מוגדרת ומציאותית, לא נצטרך להילחם בערבים כדי לחיות. לערבים לא יהיה צורך בכך. היהודים, כרגיל, יהרסו את עצמם", או על ההיסטוריה של עם ישראל כי "גם אז [בהיסטוריה] כמו היום היו הרבה תקופות מכוערות בדברי ימינו שרק בנו האשם לקיומן".

נדמה שיוני, יותר מכל דבר אחר, חשש ליכולת של העם היהודי להחזיק לאורך המאבק המתמשך אל מול מדינות ערב. בניגוד לדעתו של ביבי לאורך השנים, הפחד שלו היה שהיהודים לא מספיק חזקים מבפנים (אחרי כל שנות הגלות) בשביל לקיים מדינה עצמאית וחופשית היה גדול ביותר.  לא פעם החשש הזה גבר על הפחד ממלחמה, ולבטח חשש זה היה גדול יותר מהדאגות שלו בדבר מעצמות העולם. דברים אלה הטרידו את יוני, אבל לדברים אלה לא היה משקל זהה כמו לחשש שלו מפני כוחם הפנימי ואחדותם של העם היהודי: "כשאין היהודים בצרה, שמאחדת אותם, הם מתחילים להילחם זה בזה... אני נעשה פסימי לגבי סיכויינו להחזיק מעמד...  עם ציבור תושבים שכזה. אם לא נהרס מבחוץ – הנחה היפותטית, כמובן, כיוון שאני בטוח ב-100% שזה לא יקרה – נהרס מבפנים".

"המחקר מספק לנו נקודת מבט שכמעט ולא נחקרה או לא נחקרה בכלל ובכך הוא תורם לקורא רובד נוסף שדרכו ניתן להתבונן על שני אישים חשובים אלה", מסביר החוקר. "במילים פשוטות, העבודה היא מצפן להגות הפוליטית של יוני ובנימין, שתי דמויות מרכזיות, המשפיעות על התרבות הישראלית המודרנית. יונתן שזכה למעמד אלמותי על גבורתו ודרך חייו אשר הפכו לאגדה לאחר מותו, וראש הממשלה בנימין נתניהו שמוגדר כדמות היהודית-ישראלית החשובה ביותר במאה ה-21. החקירה הנוכחית מכילה בתוכה גם את ההנחה שהקשר החזק בין האחים יכול ללמד אותנו על ההגות של כל אחד מהם, ולכן היא (החקירה) חשובה גם למציאות הפוליטית של ימינו. יוני הוא כנראה הדמות המשמעותית ביותר או אחת מהמשמעויות בחייו של בנימין נתניהו. לפיכך אין זה מפתיע שיש דמיון רב בין ההשקפות שלהם, למרות שנמצאו ביניהם גם מספר הבדלים משמעותיים. אפשר להגיד בביטחון שיוני היה גאה ברוב ההחלטות של אחיו הצעיר, אבל היה מזכיר לו כל פעם מחדש, כמה העם היהודי רך מבפנים".

פרסומים בתקשורת: https://103fm.maariv.co.il/programs/media.aspx?ZrqvnVq=IEMKGM&c41t4nzVQ=FJF

קראו פחות
ראה גם: מחקר
dogs. by Anoir Chafik UNSPLASH

הכלב הוא (תמיד) חברו הטוב ביותר של האדם: מחקר מצא כי תקופת הקורונה עודדה אימוץ כלבים

12 ינואר, 2021

קרא עוד
האם היחסים בין כלבים ובעליהם הורעו במהלך משבר הקורונה? האם יותר כלבים אומצו ו/או ננטשו בעקבות התפשטות הנגיף בארץ והתעצמות בעיות כלכליות וחברתיות בקרב בעלי הכלבים? האם כלבים סבלו יותר במהלך משבר הקורונה – עד כדי הופעת בעיות חברתיות חדשות על ידי בעליהם? מחקר שבוצע לאחרונה על ידי חוקרות וחוקרים מהאוניברסיטה העברית, ד״ר ליאת מורגן וד״ר טל רז מביה"ס לרפואה וטרינרית באוניברסיטה העברית, וד״ר בוריס יעקובסון מהשירותים הווטרינרים במשרד החקלאות (נערך במימון מלא של השירותים הווטרינרים במשרד החקלאות), ופורסם בכתב העת היוקרתי Humanities and Social Sciences Communications מבית nature, ניסה לענות על שאלות אלה ובעיקר לבחון את השפעת הסגר והבידוד החברתי שנכפו על תושבי ישראל על ההתנהגות בעלי הכלבים והכלבים עצמם, ורווחתם האישית.

"הדיווחים על בעלי חיים כנשאים פוטנציאליים של נגיף ה-Covid19, המשבר הכלכלי ובמיוחד הבהלה שנוצרת סביב הנגיף במהלך המגיפה הזאת, עלולים לגרום לעלייה דרמטית בנטישת כלבים", ציינו החוקרים במאמרם. "ההערכה היא שמיליוני חיות מחמד ננטשים מדי שנה בעולם, בלי קשר למגפה הנוכחית. כתוצאה מכך, מספר הולך וגדל של בעלי חיים משוטטים ברחובות חופשיים, המקלטים שמקבלים את אותם בעלי חיים הופכים לצפופים, רווחת חייהם של בעלי החיים נפגעת, והסיטואציה הנוכחית עלולה להוות נטל על משלמי המיסים. יתר על כן, נוצרת בעיה חמורה בכל הנוגע לבריאות הציבור, עקב העברה פוטנציאלית של מחלות זואונוטיות (כגון כלבת) והתקפות על אנשים על ידי בעלי חיים משוטטים".

כדי לבחון את כמות הכלבים שאומצו וננטשו, ואת רווחת בעלי הכלבים בישראל במהלך משבר הקורונה, נעזרו החוקרים בארבעה אמצעים - (1) נתונים שנאספו בין ינואר 2016 למאי 2020 מאתר Yad4, מנוע חיפוש מקוון לאימוץ חיות מחמד בישראל, שד"ר מורגן הינה המייסדת שלו; (2) נתונים שנאספו בין נובמבר 2016 עד מאי 2020 דרך Google Trends לגבי חיפושים אינטרנטיים ברחבי העולם אודות כלבים מאומצים; (3) נתונים שנאספו משאלון מקוון לבעלי כלבים בישראל, שהיה זמין למילוי בין התאריכים 27 במרץ 2020 ל-30 באפריל 2020, במהלך משבר הקורונה והסגר הראשון; (4) נתונים שנאספו משאלון מקוון המיועד לאנשים בישראל שאימצו כלבים ממקלטים במהלך משבר הקורונה, והיה זמין למילוי בין ה-20 במאי ל-25 במאי 2020 – ממש לאחר סיום הסגר בישראל.

ניתוח הנתונים מאתר Yad4 נעשה באמצעות שימוש ב-Google Analytics. ממצאי הבדיקה התברר כי ככל שההגבלות החברתיות היו החמירו במהלך מגפת הקורונה בישראל, מספר המאמצים הפוטנציאליים (אנשים המעוניינים לאמץ כלב), כמו גם מספר מאמצי הכלבים גדל משמעותית. זאת ועוד, מבדיקה לגבי כמות הכלבים שננטשו, דרך האתר, התגלה כי לא חל שינוי משמעותי לעומת החודשים שלפני התפרצות הקורונה בארץ. "מספר הכלבים שפורסמו באתר, המייצג את מרבית הכלבים הנטושים בישראל, לא השתנה באופן משמעותי לאורך שנות הבדיקה, כולל במהלך תקופת מגיפת הקורונה. מאידך, אימוץ כלבים השתנה דרסטית לעומת תקופות קודמות, במיוחד לאחר שאובחן המטופל הראשון ב-COVID-19 בארץ, ואף במידה נוספת במהלך הסגר", הוסבר במאמר.

כך, לדוגמה, בתקופה שבין אבחון חולה הקורונה הראשון בארץ ועד תחילת הסגר הראשון המספר ממוצע הבקשות לאימוץ שהוגשו באופן מקוון היה 31.1 בקשות ליום בממוצע, במהלך הסגר המספר הממוצע של בקשות לאימוץ כלבים היה 111.3 בקשות ביום; ובמהלך הפתיחה ההדרגתית לאחר הסגר בחודש מאי הוגשו 73 בקשות אימוץ ליום. עם זאת, לפני התפרצות נגיף הקורונה בסין, הרבה לפני הבהלה העולמית, המספר היומי הממוצע של בקשות לאימוץ כלבים עמד על ​25.7 בקשות ביום בלבד.

מספר המבקרים היומי באתר Yad4, מאז נודע על החולה הראשון ב-COVID-19 בישראל ועד לסיום הסגר הראשון, היה גבוה משמעותית בהשוואה לתקופות לפני פרוץ מגיפת הקורונה. לדוגמה, המספר המוחלט של ביקורים מקוונים בחודש אפריל 2020 היה 221,959 ביקורים, בהשוואה ל-72,703 בחודש אפריל 2019, ו- 91,920 ביקורים באוקטובר 2019 – שהוא החודש שנחשב לעמוס ביותר מבחינת טראפיק (תנועת גולשים) באתר Yad4. זאת ועוד, על פי נתוני Google Trends, חיפושים מקוונים ברחבי העולם אחר המילים "אימוץ כלב" היו גבוהות משמעותית בתקופות ההתפרצות הקורונה בסין ולאחריה, בעיקר בתקופות שבהן מדינות בעולם הכריזו על סגרים, דבר המצביע על כך שלא מדובר רק בתופעה מקומית.

אפשרות נוספת העומדת לרשות הציבור באתר Yad4 הייתה למלא בקשה לשמש כמשפחת אומנה, כחלופה לאימוץ. לפני הקורונה, הביקוש למשפחות אומנה בקרב ארגוני בעלי חיים היה גבוה במיוחד, אך מספר המשפחות האומנות הזמינות היה נמוך מאוד. למעשה, הארגונים נעזרו בכל המשפחות שהיו זמינות. בתקופת המגיפה, מהדיווחים הראשונים להתפשטות נגיף ה-Covid-19 בסין ועד לאחר סיום הסגר הראשון בישראל, מספר המשפחות האומנות שהצטרפו לרשימת המשפחות הפנויות לאימוץ היה גבוה לעומת הביקוש, כשהכמות עלתה בהתמדה לאורך הזמן. על פי תוצאות המחקר, בזמן התפרצות הקורונה בסין, 226 משפחות אומנה הפכו זמינות וביקשו לקבל כלבים לאומנה, כשבסוף חודש אפריל האחרון היו לא פחות מ-844 משפחות אומנה זמינות לאימוץ כלבים.

השאלונים המקוונים, שהועברו על ידי צוות המחקר לאנשים שאימצו כלבים במהלך משבר הקורונה, נכתבו בשפה העברית והתבססו על מיקוד לקבוצת מגיבים שהוגדרה מראש, ברמת דיוק גבוהה, המאופיינת בתחומי העניין שלהם והתנהגותם המקוונת (למשל, משתמשים שקונים באינטרנט מזון לכלבים או מבצעים חיפושים לקבלת מידע כללי על כלבים). החוקרים נעזרו ברשתות החברתיות כדי להפיץ את הסקר שלהם. מתוך 508 מגיבים, 312 מהנשאלים הצהירו כי אימצו כלב/ים במהלך משבר הקורונה (בחודשים ינואר – מאי), כשמתוכם 38.5% הצהירו כי שקלו לאמץ כלב במשך זמן רב כשמבחינתם זו הייתה הזדמנות טובה לנצל את הסגר לאמץ חיית מחמד, 37.8% מהם ציינו כי תכננו לאמץ כלב ללא כל קשר למגיפת הקורונה; 8.0% ציינו כי הם מרגישים בודדים ו/או לחוצים והאמינו כי בעלות על יצור חי עשויה לסייע למצבם; ו-9.3% שמעו על נטישת כלבים בתקשורת וחשו שזו תקופה טובה לאמץ כלבים כדי להצילם. רק 8 משתתפים, שאימצו כלב במהלך המגפה (2.6%), החזירו או ויתרו על הכלב שלהם או ציינו כי שקלו לנטוש אותו בשאלון.

על מנת לחקור את הקשר בין איכות חייהם של הבעלים וכלביהם בתקופת הקורונה, הופץ שאלון מקוון נוסף לבעלי כלבים, גם הוא בשפה העברית, באמצעותו נבחנו שאלות הנוגעות לרווחתם בעלי הכלבים, כמו גם רווחת הכלבים עצמם. נכללו שאלות כמו השפעת המגפה על רמות הלחץ והמצב הכלכלי של בעלי הכלבים, רמת הדאגה שלהם לבריאותם והתפיסות שלהם בנוגע לרווחת הכלב שלהם ולהתנהגותם תחת הסגר. החלק המעניין בשאלון נוגע לבקשה לציין בעיות התנהגות חדשות שהופיעו אצל הכלבים מאז פרוץ המגיפה בישראל, והאם המשיבים שקלו לוותר על הכלב שלהם בשל כך. מספר המשיבים שזיהו בעיות התנהגות בכלב/ים שלהם היה נמוך (11.6% מבעלי הכלבים), כמו גם מספר האנשים ששקלו לוותר על הכלב/ים שלהם (1%). "אנחנו משערים כי לבעלי הכלבים היה יותר זמן לבלות עם הכלב שלהם במהלך הסגר, מה שעשוי היה להקל על פיתוח היחסים ביניהם. עם זאת, השערה זו מצריכה בדיקה מחקרית נוספת לאורך טווח", נכתב במאמר המדעי.

"לסיכום, המחקר שלנו מצביע על כך שככל שהבידוד החברתי החמיר במהלך מגפת הקורונה, כך גובר העניין באימוץ כלבים", ציינו החוקרים בסיום מאמרם. "שיעור האימוץ עלה משמעותית במשבר, בעוד שנטישת הכלבים כמעט לא השתנתה לעומת תקופות קודמות להופעת וירוס הקורונה. הממצאים מציגים את היתרונות הפוטנציאליים של יחסי אדם וכלב במהלך מגיפת ה-COVID-19. אנו משערים שבעלות על כלב עשויה אפילו למנוע התפתחות של הפרעות דחק פוסט-טראומטיות (PTSD) הנגרמות כתוצאה מהמגיפה או לפחות להקל על ההתמודדות איתה, ברגע שהיא התרחשה. לאחר התפרצות ה-SARS בשנת 2003, שעשויה להיות שוות ערך מבחינות בריאותיות וחברתיות למגפת ה-COVID-19, דווח כי חולים רבים סבלו מהפרעות דחק פוסט-טראומטיות. ידוע כי לכלבים יש השפעה חיובית על הטיפול ב-PTSD. לפיכך, זהו כיוון מחקר עתידי חשוב".

---

לקריאת המאמר המדעי: https://www.nature.com/articles/s41599-020-00649-x

לפרסומים בתקשורת

וואלה - https://finance.walla.co.il/item/3411003

ישראל היום - https://www.israelhayom.co.il/article/837965

ynet - https://www.ynet.co.il/laisha/article/ryteqp1fd

פורטל הכרמל והצפון - http://www.karmel.co.il/%d7%a9%d7%95%d7%a0%d7%95%d7%aa/%d7%aa%d7%a7%d7%9...

קראו פחות
prof._lee_mordechai

ד"ר לי מרדכי במחקר חדש: כך מצליחים להפוך את מגיפת הקורונה לגרסה שנייה של "המוות השחור"

11 ינואר, 2021

קרא עוד

חוקרים מהאוניברסיטה העברית ואוניברסיטת מרילנד בחנו במחקר חדש כיצד אנו נוטים לפרש באופן קיצוני את ההשפעות של מגפות בעבר ובהווה, ועד כמה קל לנו לקשר בינם לבין אירועים היסטוריים אחרים כדי ליצור דרמה ואקשן, ולהאדיר פנדמיות שלא לצורך

https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%94%D7%9E%D7%92%D7%A4%D7%94_%D7%94%D7%9...

צמד החוקרים ד"ר לי מרדכי מהחוג להיסטוריה באוניברסיטה העברית בירושלים והפוסט דוקטורנט מריל אייזנברג מה-The National Socio-Environmental Synthesis Center באוניברסיטת מרילנד שבארה"ב, גילו שפרשנויות מהמאה ה-19 לגבי מגפות בעולם העתיק ממשיכות לעצב את התפיסה המודרנית שלנו, על פיה פנדמיות גורמות בהכרח למוות המוני ושינויים היסטוריים רחבי טווח. המחקר, שמפורסם כעת בכתב העת היוקרתי American Historical Review, מסביר כי מסביבות שנת 1900 חוקרים פירשו שורה של התפרצויות מקומיות בעולם העתיק כפנדמיה נוראית אחת, שאותה תיארו כאירוע היסטורי מסיבי שהוביל לסוף העולם העתיק.

שני ההיסטוריונים הצביעו במחקריהם הקודמים על היעדר ההוכחות לטענה שהפנדמיה היוסטיניאנית הרגה עשרות מליוני אנשים מסביב לים התיכון, והובילה לשינויים היסטוריים דרסטיים בין המאות השישית לשמינית. הפרשנות הלא-ביקורתית שניתנה לפנדמיה ממשיכה לעוות עד היום, לטענת החוקרים, את הציפיות שלנו מפנדמיות קשות, בנות זמננו. לאורך מאה השנים האחרונות, טוענים ד"ר מרדכי ואייזנברג, החברה המודרנית הפנימה מודל שרואה במחלות מסוימות – כמו למשל ה'דבר' – כפנדמיות פוטנציאליות שעשויות לגרום למוות המוני בקנה מידה היסטורי ברמת ה'מוות השחור', שהרג בין רבע לחצי מאוכלוסיית אירופה בימי הביניים. כשאנחנו משתמשים במודל כזה, אנחנו נוטים לפרש באופן קיצוני הן את ההשפעות של מגפות היסטוריות בעבר והן את ההשפעות האפשריות של מגפות בהווה, כפי שראינו בתחילת משבר הקורונה.

כמקרה בוחן, ד"ר מרדכי ואייזנברג עקבו אחרי המחקרים על הפנדמיה היוסטיניאנית וגילו שחוקרים החלו לשים לב אליה בסוף המאה ה-19, בזמן מגפת הדבר העולמית. כדי להמחיש את הסכנה הפוטנציאלית במגפה זו וכדי לשכנע מקבלי החלטות שדרושות פעולות נחרצות, רופאים ומדענים החלו להדגיש את ההשפעות של מחלות דומות בעבר. היחלשות מגפת הדבר בשנות ה-20 של המאה ה-20 נחשבה להוכחה שהרפואה המודרנית הצליחה לנצח את מגפת הדבר, ולמנוע השפעות קטסטרופליות כמו אלו להם גרמה בעבר.

אלא שבמקביל הפרשנות המחקרית לפאנדמיה היוסטיניאנית הלכה והקצינה לאורך המאה ה-20 – עד שהגיעה לתאר מצב של פנדמיה שנמשכה כמאתיים שנה, הרגה עשרות מליוני אנשים והשפיעה על שטח עצום מאנגליה ועד אתיופיה. למרות מיעוט העדויות התומכות בהסברים כאלו, ככל שהפנדמיה גדלה כך ההשפעות הפוליטיות החברתיות והתרבותיות שיוחסו לה גדלו. לאחרונה נטען שהפנדמיה הזאת מסבירה אפילו אירועים היסטוריים גדולים עוד יותר, כמו למשל נפילת האימפריה הרומית או עליית האיסלאם, שלא בצדק.

ההנחות המוקדמות של חוקרים שבחנו פנדמיות בעבר, לגבי ההשפעות הקיצוניות להן פנדמיות כאלו היו עשויות לגרום, השפיעו באופן משמעותי על השאלות שאותן שאלו במחקריהם, טוענים ד"ר מרדכי ואייזנברג. כלומר, התפיסות המוטעות מראש עשויות להשפיע בצורה שלילית על מחקריהם השונים. אותן ההנחות גם ממשיכות להגדיל את החששות שלנו ממגפות במאה ה-21, כפי שראינו במקרים של שפעת העופות, שפעת החזירים וכמובן עכשיו גם הקורונה. הנחות אלו מסבירות מדוע אנחנו כל כך חוששים ממגפות היום ולמה התייחסנו לקורונה כ"מוות שחור" נוסף.

"המסר שלי הוא שאסור ליפול לפרשנויות-כזב שנוצרות סביב הפנדמיות", מסכם ד"ר מרדכי. "במקום לבדוק את מה שקרה במגפות בעבר או בהווה, אנחנו פשוט מניחים מה אמור לקרות במהלכן ובסופן, בלי להתבסס על נתונים אמיתיים או מדויקים או ממצאים ברורים. תגובות עתידיות למחלות מדבקות צריכות להתבסס אך ורק על הראיות והנסיבות הקשורות למקרה ספציפי – ולא על הנחות מוקדמות מהעבר שעשויות להיות לא מדויקות".

לפרסום המדעי:https://academic.oup.com/ahr/advance-article/doi/10.1093/ahr/rhaa510/604...  

לפרסום בתקשורת: https://www.ynet.co.il/environment-science/article/HJBd5ndRw

קראו פחות
Doctors performing surgery. unspalsh

מחקר ישראלי חדש חושף ממצאים מדאיגים על שכיחות הפרעות קצב לב אצל חולי קורונה

31 דצמבר, 2020

ד"ר משה רב-אחא, ד"ר אמיר אורלב וד"ר יואב מיכוביץ מהאונ' העברית והמרכז הרפואי שערי צדק מצאו קשר מובהק בין קורונה לבין הפרעות קצב לב, וחשפו לראשונה את הדרך המהירה ביותר עבור רופאים לאפיין מי חולה בסיכון גבוה ומי נחשב בסיכון נמוך, כדי להקל על מערכות הבריאות בגלי תחלואה קשים

מתיחת גבות. engin akyurt, unsplash

כיווץ השפתיים והרמת גבות: חוקרות הצליחו להאיץ את פעילות מעיים הכרחית וחשובה לאחר ניתוח קיסרי בעזרת תרגילים מיוחדים

31 דצמבר, 2020

ראה גם: בתקשורת, מחקר
ריח בתמונה

הדוקטורנט ולד שומייקו ופרופ' עודד שוסיוב מהפקולטה לחקלאות פיתחו אף אופטי ממוחשב שיכול לזהות ריחות ולהפוך אותם לתמונה על מסך המחשב

9 מרץ, 2021

2

יום האישה 2021 - מהאקדמיה לחזית הקורונה

8 מרץ, 2021

מגפת הקורונה טלטלה גם את שגרת יומן של החוקרות הבכירות של האוניברסיטה העברית וגייסה אותן לחזית העשייה והמחקר בתחום. ברב שיח מיוחד הן מספרות על הבחירות בחייהן, על האתגרים המקצועיים והאישיים של נשים באקדמיה, ועל ההתמודדות המפתיעה בתקופת הקורונה.

לקריאת הכתבה בגיליון מיוחד של מגזין דה-מרקר ליום האישה, לחצו כאן.

ראה גם: בתקשורת, סגל
לימודים באוניברסיטה העברית

האוניברסיטה תחדש את הלימודים והפעילות המחקרית בכל הקמפוסים לבעלי "תו ירוק" או תשובה שלילית לבדיקת קורונה!

7 מרץ, 2021

קרא עוד
הנהלת האוניברסיטה העברית הודיעה היום לכל קהילת האוניברסיטה העברית כי בשבועות הקרובים הסטודנטים וצוותי המחקר יוחזרו לשגרת לימודים פרונטליים כבר בשבועות הקרובים.

החזרה לשגרה תיערך בשתי פעימות: הפעימה הראשונה תחל ביום ראשון, 14.3.21, מועד פתיחת סמסטר ב' תשפ"א, ומסתיימת בחופשת פסח. בתקופה זו, הכניסה לקמפוסים של האוניברסיטה תמשיך להיעשות בהתאם למגבלות "התו הסגול", שעיקרן הצהרת בריאות או הצגת תו ירוק בכניסה לקמפוס. בתקופה זו, ההוראה בקורסים ה"רגילים" תעשה מרחוק, בדומה להוראה בסמסטר א'. הפעילות במעבדות המחקר תותר אך ורק למי שברשותם "תו ירוק" שהנפיק משרד הבריאות (מתחסנים ומחלימים) או שקיבלו תשובה שלילית בבדיקת קורונה עדכנית (עד 72 שעות לפני מועד הכניסה לקמפוס). גם ההשתתפות בפעילות במעבדות ההוראה, הכשרות מעשיות ולימודים קליניים תפעל לפי אותה מתכונת תותנה בהצגת "תו ירוק" או תשובה שלילית עדכנית, ובכפוף להנחיות המוסד שבו נערכות ההכשרות והפעילות הקלינית. סטודנטים שאינם יכולים לעמוד בתנאים אלה יפנו אל רכז\ת הקורס לקביעת הסדר המיוחד.

הפעימה השנייה תחל ביום ראשון, 4.4.21, עם סיום חופשת פסח. במועד זה תתחדש ההוראה הפרונטלית בכיתות בכל הקמפוסים. החל ממועד זה, הכניסה לכל הקמפוסים של האוניברסיטה העברית תותנה בהצגת "תו ירוק" או תשובה שלילית עדכנית (מי שלפי הנחייה רפואית אינם רשאים להתחסן יוכלו לקבל אישור כניסה מיוחד). ההסדרים המדויקים לעניין הוראה בכיתות ייקבעו בהתאם להנחיות משרד הבריאות שיהיו בתוקף.

הנהלת האוניברסיטה הדגישה בהודעה שהנחיות אלה אינן סופיות ויתכנו בהם שינויים בהתאם להנחיות של משרד הבריאות. בקורסי החובה תהיה אפשרות גם לצפייה מרחוק על ידי הרואה מקבילה.

נשיא האוניברסיטה העברית, פרופ' אשר כהן: "האוניברסיטה העברית ממשיכה לפעול מתוך שאיפה למלא את ייעודה בתחומי ההוראה, המחקר, הפעילות המינהלית והתרומה הציבורית, תוך הגנה על הבריאות של כלל חברי קהילת האוניברסיטה ותוך נקיטת יוזמה והובלה הנדרשים להגשמת מטרותינו. אנו מבקשים לחזור ולהדגיש שהתחסנות היא אחריות  אזרחית ראשונה במעלה שמוטלת על כולנו; היא נחוצה לשם הגנה על הבריאות של הפרט ושל זולתו ולשם המשך החזרה לשגרה והסרת המגבלות ששיבשו את הפעילות שלנו בשנה האחרונה".

פרסומים בתקשורת:

חמל (וואלה!) - https://www.hamal.co.il/post/-MVCkj1Nrj2MJPNFA3uD

News1 - https://www.news1.co.il/Archive/001-D-437860-00.html

כל העיר - https://www.kolhair.co.il/jerusalem-news/154537/

מבזקים - https://www.mivzaklive.co.il/archives/415554

לימודים אינפו - http://www.limudim-info.co.il/one_news.asp?IDNews=15560#.YEZeqGgzY2w

לימודים כחול לבן - https://limudimisrael.co.il/%D7%9E%D7%AA%D7%97%D7%A1%D7%A0%D7%99%D7%9D-%...

קראו פחות
פרופ' אלי קשת. קרדיט צילום - קרן א.מ.ן

חתן פרס ישראל בתחום חקר מדעי החיים לשנת תשפ"א הוא פרופ' אלי קשת מהפקולטה לרפואה

25 פברואר, 2021

קרא עוד
פרופ' אלי קשת מהפקולטה לרפואה באוניברסיטה העברית הוא חתן פרס ישראל בתחום חקר מדעי החיים לשנת תשפ"א. ועדת הפרס התכנסה בראשותו של פרופ' יוסף ירדן ובהשתתפותם של החברים: פרופ' יהודית ברגמן, פרופ' שולמית מיכאלי ופרופ' גרא נויפלד. בנימוקיה ציינה הוועדה כי: "פרס ישראל בתחום חקר מדעי החיים לשנת תשפ"א מוענק לפרופ' אלי קשת, מהאוניברסיטה העברית, על תרומותיו החלוציות בהבנת המנגנון בו תנאי מחסור בחמצן מעוררים צמיחה של כלי דם חדשים. לתהליך זה יש השפעות מרחיקות לכת על התפתחות מחלות רבות כגון מחלות רשתית העין וסרטן. תגליותיו אלו הביאו להכרה בכך שעודף חמצן הניתן בטיפול בפגים מוביל לעיוורונם והביא לשינוי  בטיפול בפגים לאחר לידתם".

עוד הדגישה הועדה כי "תגליותיו הביאו לזיהוי הפקטור העיקרי האחראי לעידוד צמיחת כלי דם חדשים אל תוך גידולים סרטניים. תגליות אלו תרמו לפיתוח תרופות המעכבות התפתחות של גידולים. פרופסור קשת הוא מורה בחסד והעמיד תלמידים רבים הממשיכים את דרכו המדעית". 

פרופ' אלי קשת נולד בישראל ב 1945 ולאחר שירותו הצבאי למד ביולוגיה באוניברסיטה העברית. את עבודת הדוקטור ביצע בשנים 1970 עד 1975 בהנחית פרופ' נתן דה-גרוט במחלקה לביוכימיה, בנושא האינטראקציות בין ריבוזומים ו-tRNA .לאחר סיום הדוקטורט נסע להשתלמות בתר דוקטורט באוניברסיטה של ויסקונסין, בהנחייתו של חתן פרס נובל לרפואה, מגלה הרברס- טרנסקריפטזה, פרופ' Temin Howard. לאחר השתלמות בנושא רטרווירוסים ומנגנוני האינטגרציה שלהם לגנום, התמקדה עבודתו של פרופ' קשת כחוקר עצמאי ברטרוטרנספוזונים תאיים ומנגנוני יצירת סרטן. במשך כעשור חקר נושא זה במעבדתו בפקולטה לרפואה באוניברסיטה העברית, והגיע לתגליות חשובות של משפחות טרנספוזונים חדשות, וכן הדגמה כיצד טרנספוזונים משנים את דגמי הביטוי של גנים תאיים שבסמיכותם.

בשנת 1982 מונה למרצה בכיר בפקולטה לרפואה באוניברסיטה העברית, בשנת 1986 מונה לפרופסור חבר ומאז 1993 הינו פרופסור מן המנין. בשנת 1991 שינה פרופ' קשת את כיוון מחקרו באופן דרמטי בעקבות ממצאים מפתיעים שהתקבלו במעבדתו ותובנות תאורטיות חדשות אליהן הגיע, ופנה לחקור את תהליך היצירה של כלי דם חדשים (אנגיוגנזה). בתחום זה הוא עוסק עד היום ובו הפך למוביל עולמי האחראי למספר פריצות דרך קונצפטואליות בעלות משמעות לטיפול במספר רב של מחלות חשובות. עבודתו הראשונה בתחום האנגיוגנזה נחשבת עד היום לעבודה המכוננת של התחום, שזיהתה את הפקטור האנגיוגני המרכזי (VEGF) ואת המנגנון הבסיסי השולט על ביטוי הגן ל-VEGF ועל תהליך היצירה של כלי דם בבריאות ובחולי: מחסור רקמתי בחמצן.

בשלושת העשורים שחלפו פרסם קשת מספר רב של עבודות שגילו זוויות חדשות על תהליכי היצירה של כלי דם, על המשמעות הפיסיולוגית והפתולוגית של יצירת כלי דם, ועל הפוטנציאל התרפויטי הגלום בתובנות חדשות אלה. בשנים האחרונות מתמקד מחקרו בהבנת האינטראקציות ההדוקות של המערכת הוסקולרית והפקטור VEGF עם התפתחות ותפקוד מערכת העצבים והמערכת ההמטופואטית, אינטראקציות המגלמות בחובן משמעויות תרפויטיות מלהיבות למגוון מחלות אנושיות.

בסך הכל פרסם פרופ' קשת מעל 130 מאמרים בעיתונים מהשורה הראשונה ואשר צוטטו למעלה מ-33,000 פעמים. פרופ' קשת זכה בפרסים יוקרתיים רבים לאורך השנים, כולל פרס א.מ.ת. בשנת 2006 שהוענק לו "על מחקריו החלוציים ופורצי הדרך בחקר מערכת כלי הדם ונגיעותיה לסרטן ולמחלות קרדיו וסקולריות ועל שילוב נדיר של מצויינות וגישות מחקר חדשניות שהביאו לתובנות כיצד ניתן ליישם את הידע אודות יצירת כלי דם למטרות רפואיות". פרס רוטשילד (2014) הוענק לו על מחקריו פורצי הדרך בביולוגיה של כלי דם, בהם גילוי חשיבותו של גורם גידול האנדותל (VEGF) בתהליכי היווצרותם של כלי דם, גילויים שתרמו רבות לפיתוח שיטות ריפוי חדשות לסרטן וברפואת העין". הוא גם זכה בפרס המייסדים של "טבע" (2014) ,ופרס מפעל-חיים האמריקאי הגבוה ביותר למחקר מחלות כלי-דם (2016 ,Award Meritorious Beneditt). בשנת 2015 נבחר פרופ' קשת כחבר באקדמיה הישראלית למדעים.

תלמידיו הרבים לתארים מתקדמים (18 דוקטורנטים, 10 פוסט-דוקטורנטים) מאיישים כיום משרות בכירות באקדמיה, בתעשיה, ובמערכות החינוך והבריאות.

 

קראו פחות
sleeping

ישן כמו תינוק? מחקר חדש קובע - שנת לילה לקויה של תינוקות עלולה להשפיע על היכולת של ההורים להיות טובים יותר

25 פברואר, 2021

קרא עוד
קשיי שינה בגיל הרך הינה סוגיה שמטרידה הורים רבים. חלקם מנסים לקבל את המצב ו"להתעלם" מקשיי השינה, מתוך תקווה או אמונה שקשיים אלה יחלפו באופן טבעי, בעוד שהורים אחרים נעזרים בטיפולים שמטרתם לעזור לילדים לרכוש את היכולת להירדם באופן עצמאי ולישון ברציפות. לא משנה כיצד ההורים מתמודדים עם סוגיה זו, אחת השאלות המרכזיות שמעסיקה את אנשי המקצוע בתחום היא האם קשיי השינה של הילדים משפיעים לרעה גם על שנת ההורים ועל תפקודם במהלך היום. קבוצת חוקרים מהאוניברסיטה העברית ומאוניברסיטת בן-גוריון בנגב התעניינה כיצד קשיי השינה הללו, הנפוצים אצל משפחות רבות ברחבי העולם, קשורים ליחסים שמתפתחים ונוצרים בין הורים לילדיהם בגילים מוקדמים. "מעניין אם הורים חושבים בכלל ששינה לא טובה של ילדיהם עלולה להשפיע  או להיות קשורה להתנהגות היומיומית שלהם כלפי ילדיהם", תוהה ד"ר דנה ורצברגר, בעבר דוקטורנטית במחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטה העברית וכיום פוסט דוקטורנטית במחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטה סטנפורד.

במחקר חדש שהתפרסם לאחרונה על ידי ד״ר ורצברגר יחד עם אוריה ברוכי ופרופ׳ אריאל כנפו-נעם מהמחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטה העברית, ובשיתוף פרופ' ליאת טיקוצקי מאוניברסיטת בן-גוריון בנגב, בכתב העת המדעי Journal of developmental and behavioral pediatrics, נבחן הקשר בין הרגלי השינה של פעוטות לבין איכות ההורות אותה הם מקבלים, ומצא כי שנת תינוקות וילדים קטנים קשורה להתפתחות היחסים בין הילדים עם הוריהם, ובעיקר עם אמם. עד כה היה ידוע כי בין 20% –30% מכלל התינוקות והילדים חווים נדודי שינה התנהגותיים, ואם לא ניקח זאת בחשבון ונתייחס לכך בהתאם - עלולות להיות לכך השלכות שליליות על תפקודנו כהורים, קובעים החוקרים. למרבה הפלא, מעט מאוד ידוע כיום במחקר לגבי הקשר בין שנת הלילה של התינוקות לדפוסים השליליים שמפתחים הורים כלפי ילדיהם עם הזמן, ולגבי עוצמת אותן תחושות.

במחקר הנוכחי השתתפו 392 משפחות ישראליות והוא נערך במעבדה להתפתחות חברתית בראשות פרופ׳ כנפו-נעם, במסגרת המחקר הישראלי להתפתחות המשפחה (מ.י.ל.ה). במסגרת המחקר הוזמנו הורים והתינוקות שלהם למעבדה - פעם אחת כשהפעוטות היו בני 9 חודשים, ופעם נוספת כשהיו בני 18 חודשים. בנוסף למטלות שונות שהפעוטות והוריהם עשו במעבדה, כגון מטלות שבודקות את האמפתיה של התינוקות או הפחד שלהם מזרים, ההורים התבקשו לענות על שאלון שבחן את ההורות שלהם ואת הרגלי השינה של ילדיהם - למשל, באיזו שעה הפעוטות הולכים לישון, כמה שעות הם ישנים במהלך הלילה, ומשך זמן הערות שלהם בשעות הלילה, משך חביון השינה הלילי (הזמן שלקח לתינוק להירדם). בנוסף, ההורים מילאו שאלון שנוגע להתנהגות ההורית שלהם כלפי ילדיהם. כדי לבחון את תחושות ההורים, הם נדרשו להתייחס בשאלון למשפטים כמו "אני לא מתייחס לתינוק שלי", "אני מעניש את הילד שלי בצורה קשה כשאני כועס", "התינוק שלי הוא מטרד בעיניי" ועוד. על השאלון הם נדרשו לענות פעמיים – בכל פעם שהגיעו למעבדה.

מתוצאות המחקר עולה בבירור כי חלה עלייה ברגש השלילי של הורים לתינוקות מגיל 9 חודשים לגיל 18 חודשים, שהייתה קשורה, בחלקה, לבעיות השינה של אותם תינוקות בגיל 9 חודשים. "התוצאות הללו התקבלו בעקבות הדיווחים של ההורים על עצמם. הניתוח הסטטיסטי הראה שבעיות השינה של התינוקות ניבאו עליה בהורות השלילית כלפי התינוקות מצד ההורים", מסבירה ד"ר ורצברגר. עוד נמצא במחקר כי תפיסת ההורים את שנת ילדיהם כבעייתית יותר בגיל 9 חודשים ניבאה עלייה ברגש השלילי של האם, ולא אצל האב, כלפי אותו הילד עד גיל 18 חודשים (שנה וחצי). החוקרים הציעו כי "הבדלים בין אמהות לבין אבות (בממצאים) עשויים להתרחש במידה שאמהות מעורבות יותר בטיפול בתינוקות בלילות מאשר האבות (סוגיה שלא הייתה יכולה להיבדק במסגרת המחקר הנוכחי)". כמו כן, נבדק אם התוצאות הושפעו בעקבות הרגלי האכלה שונים של התינוקות (כלומר, הנקה או בבקבוק) או סידורי שינה שונים של התינוקות (למשל, שינה לבד או עם אחים), אך לא נמצאו עדויות לכך. עוד התגלה שבממוצע שנת הילדים משתפרת ככל שהפעוטות גדלים והופכים לילדים.

"בעיות שינה של פעוטות, שאמנם טבעיות בינקות, עלולות להשפיע על איכות השינה של ההורים בלילה, אשר בתורה עלולה להשפיע על איכות ההורות שהפעוטות חווים. התוצאות אליהן הגענו מדגישות שהורים לא רק משפיעים על התפתחות ילדיהם, אלא עשויים להיות גם מושפעים מנטיות ילדיהם (במקרה זה שנת ילדיהם), כבר מהינקות, ומדגישה את העובדה שגם לילד יש תפקיד משמעותי ביחסי הורה-ילד. על ההורים להיות מודעים להשפעה שיש לילדיהם עליהם ועל התנהגותם כלפי ילדיהם, על מנת שיוכלו לצמצם השפעה שלילית אפשרית, ויאפשרו לילד לגדול בסביבה מטיבה", מסכמת ד"ר ורצברגר. 

לפרסום המדעי:https://journals.lww.com/jrnldbp/Abstract/9000/Parents__Perceptions_of_Infants__Nighttime_Sleep.98995.aspx

לפרסום בתקשורת:

https://www.mako.co.il/home-family-kids/education/Article-a32249ebf12d77...

קראו פחות
פרופ' נחמיאס

טכנולוגיה חדשנית שפיתח פרופ׳ יעקב נחמיאס מהמכון למדעי החיים מאפשרת פיתוח מהיר של תרופות בעזרת שבבים ביוניים, ללא צורך בניסויים בבעלי חיים

25 פברואר, 2021

מחקר חדש בהובלת פרופ' יעקב נחמיאס, ראש המרכז לביו-הנדסה באוניברסיטה העברית ומייסד חברת טישו דינאמיקס שפורסם בכתב העת היוקרתי Science Translational Medicine, פיתחו החוקרים מערכת כליה על שבב שמכילה סנסורים זעירים המדווחים על ההשפעה הישירה של תרופות על הרקמה האנושית. הטכנולוגיה אפשרה לצוות לפתח תרופה חדשה למניעת זנק כיליתי בטיפולי כימותרפיה על רקמות אנושיות. הטכנולוגיה מאפשרת לראשונה לבטל את השימוש בחיות מעבדה לצרכי ניסוי. 

nsp2. צילום באדיבות דר דינה שניידמן

"התחלה עם בשורות טובות": חוקרות וחוקרים הצליחו לפענח את המבנה והפעילות של 3 מחלבוני SARS-COV-2

23 פברואר, 2021

אחד החלבונים הגדולים ביותר של הנגיף, אותו הצליחו החוקרות לפענח בשיטה חדשה וייחודית, הוא חלבון בשם Nsp2, שנודע כ"סרבן" לפיענוח מבני. דר' דינה שניידמן: "עכשיו יש לנו טכנולוגיה ופרוטוקול ניסויי לחקור לא רק את חלבוני הנגיף עצמם, כי אם גם את השותפים שלהם מתוך התא האנושי". פרופ' מיכל ליניאל: "בהמשך יהיה צורך לפצח את הנגיף השלם בהקשר התאי כדי לדמות את כל חלבוני הנגיף והאינטאקציות ביניהם"

TD_GIF, Credit - NASA's Goddard Space Flight Center

ד"ש לוהט ממרחקים: חלקיק נייטרינו הגיע לכדור הארץ מסביבת חור שחור סופר מאסיבי

23 פברואר, 2021

קרא עוד

צוות מדענים בינלאומי נרחב - הכולל כ-60 חוקרים ממרכז המחקר DESY הגרמני, מאוניברסיטת הומבולדט של ברלין, אוניברסיטאות ניו-יורק, מרילנד וקולומביה האמריקאיות, אוניברסיטת ליידן ההולנדית, אוניברסיטת קורטין האוסטרלית, ואניברסטאות נוספות בהן גם האסטרופיזיקאי התצפיתי ממכון רקח לפיסיקה ד״ר אסף חרש והדוקטורנט איתי ספרדי מהאוניברסיטה העברית וכן האסטרופיזיקאי פרופ׳ אבישי גל-ים ממכון וייצמן - גילה לראשונה חלקיק נייטרינו המגיע מסביבת חור שחור סופר מאסיבי לאחר אירוע קטסטרופלי בו כוכב נקרע לגזרים בעקבות כוחות גאות חזקים שהפעיל עליו החור השחור. גילוי זה מעיד על כך שאירועים מהסוג הזה משמשים כמאיצים טבעיים של חלקיקים לאנרגיות מאד גבוהות. המחקר פורסם כיום (שני) בכתב העת המדעי המפורסם nature astronomy, המחקר השני של ד"ר חרש שנוגע לחורים שחורים, המתפרסם בגיליון זה.

הנייטרינו (מאיטלקית, נייטרלי קטן) הוא חלקיק יסוד בעל מסה נמוכה במיוחד (כמעט חסר מסה) ונטול מטען חשמלי (ועל כן אינו מגיב לכוח אלקטרומגנטי). ההסתברות לאינטראקציה של נייטרינו עם אטומי החומר דרכו הוא עובר היא נמוכה מאוד, ולכן יכול לעבור בתוך חומר בקלות ולאורך דרך ארוכה מאד מבלי שיקרה לו דבר או מבלי שיעבור התמזגות עם חומר אחר. הוא יכול להגיע אלינו ממרחקים מבלי להתפזר בדרך. לשם הבנת ייחודיותו, נדרש קיר עופרת בעובי מספר שנות אור על מנת לחסום מחצית מכמות חלקיקי הנייטרינו העוברים דרכו. באופן כללי חלקיקים מהסוג הזה שוטפים את כדור הארץ כל הזמן. לדוגמה, שטפי נייטרינים (נייטרינו ברבים) מגיעים מהשמש שלנו, אך גם ממקורות אסטרופיזיקליים אחרים. דוגמא מפורסמת היא שטף חלקיקי הנייטרינו שהתגלה מסופרנובה 1987A (שהתרחשה במרחק של כ – 170 אלף שנות אור מאתנו).

בשנים האחרונות, מתגלים עוד ועוד הבזקי אור נראה (אופטי) בהירים במרכזי גלקסיות. הבזקי האור נמשכים מספר שבועות עד חודשים. הדעה הרווחת היא שהבזקי אור אלו נובעים מאירוע אלים במיוחד, במהלכו כוכב נע קרוב מידי לחור שחור סופר מאסיבי הנמצא במרכז אותה הגלקסיה, ונקרע לגזרים על ידי כוחות הגאות שמפעיל עליו החור השחור. הכוכב חדל להתקיים כשהגז שהרכיב את הכוכב עד כה הופך לזרם של חומר (גז) שחלקו נשאר לחוג מסביב לחור השחור, וחלקו עף במהירות עצומה הרחק מן החור השחור. אירועים מהסוג הזה נקראים אירועי הרס כוכבים על ידי כוחות גאות (Tidal Disruption Events, או בקיצור TDEs).

אירוע מסוג זה התגלה בחודש אפריל 2019 כהבזק אור נראה (ניתן לו השם AT2019DSG), על ידי פרויקט ZTF (The Zwicky Transient Facility). בעקבות גילוי אירוע זה, אסטרונומים ברחבי העולם כיוונו טלסקופים הצופים באורכי גל שונים (אור נראה, קרינת X, וקרינת רדיו) לעבר האירוע על מנת לאסוף עליו עוד נתונים ולעמוד על טיבו (צוות מהאוניברסיטה העברית בראשותו של ד״ר אסף חרש ביצע תצפיות רדיו על האירוע במשך חודשים באמצעות טלסקופ בשםAMI  הנמצא באנגליה). בהמשך, כחצי שנה לאחר גילוי הבזק האור הנראה, גילו מדענים בפרוייקטIceCube , הנמצא בקוטב הדרומי של כדור הארץ, חלקיק נייטרינו, והמדענים מאמינים כי החלקיק נוצר בתהליך שקשור להרס הכוכב שהתגלה חצי שנה קודם לכן. גלאי Icecube מורכב למעשה מסדרה של גלאים על פני שטח ענקי בתוך הקרח האנטרקטי (בקוטב). החוקרים באתר זה גילו כי חלקיק הנייטרינו פגע בקרח האנטרקטי באנרגיה של יותר מ-100 טרה אלקטרון וולט (שקול לפי עשר מהאנרגיה שאליה אפשר להאיץ חלקיק במאיץ החלקיקים הכי חזק בעולם).

המידע שנאסף בתצפיות על האירוע מתחילתו יכול להיות מוסבר על ידי זריקה של חומר בצורה סילונית במהירות גבוהה מסביבת החור השחור בעקבות אירוע הרס הכוכב, שלמעשה יצר מעין ״מנוע״ אנרגיה מרכזי האחראי לזריקת החומר והפועל במשך חודשים. ״מנוע״ זה יכול להסביר ככל הנראה גם את החלקיק שהתגלה. "מקור החלקיק באירוע המדובר הוא לא בכוכב עצמו. עקב הרס הכוכב, ככל הנראה יש ספיחה של חומר מן הכוכב שנהרס אל תוך החור השחור", מסביר ד"ר חרש. "התהליך הזה של הספיחה יוצר כנראה סילונים של חומר שעף במהירות עצומה מסביבת החור השחור (חשוב לציין שפרטי התהליך לא ידועים לגמרי למדע). בתהליך שבו נוצרים הסילונים שמעיפים חומר במהירות גבוהה גם ישנה האצה של חלקיקים לאנרגיות גבוהות ונוצרים כתוצאה מכך גם נייטרינים. אחד החלקיקים האלה עשה דרכו אלינו והתגלה".

לסיום מבהיר ד"ר חרש כי ״אירועים של הרס כוכבים על ידי כוחות גאות מחורים שחורים הם תופעות שאנחנו יודעים עליהם עדיין מעט מאוד. גילוי הנייטרינו מאירוע אלים כזה הוא עדות לכך שבאירועים אלו מופעל מנגנון המאיץ חלקיקים לאנרגיות מאוד גבוהות. החלקיק שהתגלה הוא פיסת מידע חשובה בהבנה הכוללת שלנו את האירועים הללו. עצם השימוש באמצעי התצפית הרבים באירוע הנוכחי, החל מגילוי האירוע לראשונה באור נראה לעין, מעקב אחר התפתחות קרינת הרדיו מהאירוע מרגע גילויו וכלה בגילוי חלקיק הנייטרינו, מדגים את הכוח המדעי הנוצר בשילוב מספר ערוצי תצפית יחדיו. שילוב זה הולך ונעשה נפוץ יותר ויותר בעולם האסטרופיזיקה כיום ומגדיל את פוטנציאל הגילוי המדעי בכל אירוע אסטרונומי״.

לפרסום המדעי: https://www.nature.com/articles/s41550-020-01295-8

לפרסומים בתקשורת: 

https://www.haaretz.co.il/science/space/.premium.HIGHLIGHT-MAGAZINE-1.95...

https://www.ynet.co.il/environment-science/article/267U52A39

https://www.hayadan.org.il/%D7%9C%D7%A8%D7%90%D7%A9%D7%95%D7%A0%D7%94-%D...

שלושה שיודעים בכאן תרבות [להאזנה, החל מדקה 30:00]: https://www.kankids.org.il/Podcast/item.aspx?pid=21182

קראו פחות
ראה גם: בתקשורת, מחקר
דר אסף חרש. צילום - Michael Yakirevich.

הרדיו ״מתעורר״: דר' אסף חרש מהאונ' העברית חשף תופעה חדשה ומפתיעה הנוגעת להרס כוכבים על ידי חורים שחורים

23 פברואר, 2021

קרא עוד
החוקר וצוותו הצליחו לחשוף שחרור של הבזקי קרינת רדיו חודשים ושנים לאחר שהכוכב נקרע לראשונה לחתיכות ע"י החור השחור. עד כה לא הצליח אף חוקר להוכיח שקיימים הבזקי קרינת רדיו כאלה, זמן רב יחסית לאחר הרס הכוכב. המחקר אף מוכיח את עוצמת האירוע ואת ההבנה החלקית של עולם המדע בנושא. המחקר פורסם ב-nature astronomy

בשנים האחרונות, מתגלים עוד ועוד הבזקי אור נראה (אופטי) בהירים במרכזי גלקסיות. הבזקי האור נמשכים מספר שבועות עד חודשים. הדעה הרווחת היא שהבזקי אור אלו נובעים מאירוע אלים במיוחד, במהלכו כוכב נע קרוב מידי לחור שחור סופר מאסיבי הנמצא במרכז אותה הגלקסיה, ונקרע לגזרים על ידי כוחות הגאות שמפעיל עליו החור השחור. הכוכב חדל להתקיים כשהגז שהרכיב את הכוכב עד כה הופך לזרם של חומר (גז) שחלקו נשאר לחוג מסביב לחור השחור, וחלקו עף במהירות עצומה הרחק מן החור השחור. אירועים מהסוג הזה נקראים אירועי הרס כוכבים על ידי כוחות גאות (Tidal Disruption Events, או בקיצור TDEs).

לאירועים מעין אלה יש חשיבות רבה בתחום של חקר חורים שחורים. ראשית, אנו יודעים כיום שברוב מרכזי הגלקסיות כיום קיים חור שחור סופר-מאסיבי (לדוגמא בגלקסיית שביל החלב שלנו קיים חור שחור במסה של כארבע מיליון מסות שמש, גילוי שעבורו הוענק פרס נובל השנה). בחלק מהגלקסיות החור השחור מוגדר כפעיל - ישנו מאגר גז גדול במרכז הגלקסיה בתצורה של דיסקה, הנקראת דיסקת ספיחה, מסביב לחור השחור וחומר מהדיסקה נספח אל החור השחור. בתהליך זה משתחררת קרינה חזקה וכתוצאה מכך מסביבת החור השחור (אך לא ממנו ישירות) נפלטים סילונים רבי עוצמה שנראים באורכי גל שונים ובמיוחד בקרינת רדיו. ישנם גם חורים שחורים ״רדומים״ שאין מסביבם דיסקה שכזו ולא נפלטת מאזור זה קרינה חזקה באופן יוצא דופן.

אירועי הרס כוכבים עם ידי כוחות גאות של חור שחור יכולים להתרחש גם בעקבות מעבר של כוכב בסביבה של חורים שחורים אלו (הרדומים כביכול), ובעצם גילוי הבזק הקרינה הזמני כתוצאה מקריעת הכוכב על יד החור השחור הרדום מעידים על קיום אותו חור שחור במרכז אותה הגלקסיה. אירוע זה, אם כך, הוא דרך נוספת לחשוף חורים שחורים. הוא גם מאפשר לנו ללמוד על מבנה החומר הנמצא בסביבה המאוד קרובה של החור השחור, גם בגלקסיות רחוקות, מה שלא מתאפשר בשום דרך אחרת כיום. מעבר לכך אירועים אלו מאפשרים לנו לחקור תהליכים של ספיחת חומר אל החור השחור. לדוגמה, לא ברור לנו כיצד נוצרות דיסקות הספיחה. גם כשהכוכב נקרע לגזרים על ידי החור השחור ישנה שאלה פתוחה מה מוביל להבזק האור שאנו רואים - האם הוא נגרם כתוצאה מספיחה מהירה של החומר של הכוכב אל תוך החור השחור? יש הגורסים שספיחה של חומר מן הכוכב שחדל להתקיים לא יכולה להתרחש באופן מיידי, וזרם החומר שנקרע מהכוכב ממשיך לחוג מסביב לחור השחור, ושגלי הלם שנוצרים מהפגיעה של חלק אחד של הזרם בחלק אחר שלו גורמים להבזק האור שאנו רואים.

קבוצת המחקר בראשות ד״ר אסף חרש מכון רקח לפיסיקה באוניברסיטה העברית, בשיתוף מנהל טלסקופ החלל סוויפט פרופ׳ בראד סנקו, וד״ר יאיר הרכבי מהחוג לאסטרופיזיקה באוניברסיטת תל אביב, חוקרת בעת האחרונה אירועים מהסוג הזה על ידי תצפיות של חיפוש אחר קרינת רדיו המסוגלת להגיע לכדור הארץ ולבשר על פעילות החור השחור. מחקר חדש של הקבוצה התפרסם השבוע בכתב העת המדעי היוקרתי nature astronomy. החוקרים הצליחו להבחין בקרינת רדיו שהתגלתה רק במעט אירועים מן הסוג הזה, ובדרך כלל מעידה על קיומו של חומר המועף מיד לאחר אירוע קריעת כוכב במהירות גבוהה (או מסילון רב עוצמה הנפלט מסביבת החור השחור כתוצאה מהספיחה, אם מתקיימת, של חומר מהכוכב שנהרס בגלל פעילות החור השחור). עם זאת,  בכל המקרים המועטים שבהן התגלתה קרינת רדיו עד כה, באירועים מסוג זה, היא התגלתה כמעט מיד לאחר הרס הכוכב, דבר שמעיד על חומר המועף במהירות גבוהה מסביבת החור השחור באופן מיידי באירוע. הפעם לעומת זאת, הופתעו החוקרים לגלות הבזקי רדיו מהאירוע שנפלטו באיחור של חודשים (ולאחר מכן בנוסף גם שנים) לאחר הזמן בו נהרס הכוכב.

תצפיות הרדיו הרגישות בוצעו במסגרת מחקר על אירוע (המכונה ASASSN-15oi) של הרס כוכב על ידי כוחות גאות של חור שחור, חושפות בפעם הראשונה הבזקי רדיו מאוחרים (בהשהייה) הנפלטים באירועים מסוג זה. אירוע הרס הכוכב התגלה כהבזק אור נראה לעין בפרויקטASASSN . מיד עם גילוי האירוע, ביצע דר' חרש ועמיתיו למחקר תצפית רדיו על האירוע עם טלסקופ הרדיו הידוע בשם ״המערך הגדול מאוד״ (Very Large Array), שבניו מקסיקו בארה״ב (טלסקופ המורכב מ-27 אנטנות רדיו בקוטר של 25 מטר כל אחת).

בתצפית הראשונה לא התגלתה קרינת רדיו למרות הרגישות הגבוהה של התצפית. החוקרים חזרו על התצפית פעמיים נוספות בשלושת החודשים שלאחר התצפית הראשונה, וגם בתצפיות אלו לא התגלתה כל קרינת רדיו. למרבה הפלא, התעקשותם של החוקרים בראשות דר׳ חרש להמשיך ולבצע בדיקות הייתה משתלמת. "התאוריה הרווחת בשלב זה היא שאם לא התגלתה קרינת רדיו אז לא מצופה שתתגלה קרינה בהמשך", מספר דר' חרש. "עם זאת, החלטנו לצאת מגבולות התחזיות של התיאוריות המוכרות, ולבצע תצפית נוספת כחצי שנה לאחר הזמן שבו התגלה לראשונה האירוע באור נראה לעין, ולהפתעתנו הרבה גילינו קרינת רדיו בהירה. מיד לאחר הגילוי אספנו נתונים נוספים ומפורטים יותר באמצעות טלסקופ הרדיו לאורך כשנה, במהלכה דעכה קרינת הרדיו. בנוסף, גילינו בניתוח נתונים שנאספו כחלק מסקר שמיים גדול (שבוצע על ידי המצפה הלאומי לאסטרונומיית רדיו של ארה״ב באמצעות אותו טלסקופ הרדיו) בשנת 2019 הבזק רדיו נוסף (שני) מאותה נקודה בשמיים, כארבע שנים לאחר הגילוי הראשון של האירוע באור נראה לעין. זו הפעם הראשונה בה מתגלים הבזקי קרינת רדיו המתרחשים בדיליי (השהייה) של חודשים ושנים לאחר האירוע הראשוני בו נהרס כוכב על ידי חור שחור".

ניתוח הממצאים העלה שלוש מסקנות מרכזיות. הראשונה, שאף אחד מהמודלים הסטנדרטים של הרס כוכב על ידי חור שחור לא יכולים להסביר את הבזקי הרדיו המופיעים בהשהייה כל כך ארוכה לאחר הרס הכוכב (ובכלל זה לא את התנהגות קרינת הרדיו שהתפתחה באופן שונה מהדרך בה מתפתחת קרינת רדיו באירועים דומים, בהן התגלתה קרינת רדיו בעבר סמוך לזמן הרס הכוכב). השנייה, שישנה אפשרות שהתפרצויות של קרינות רדיו מאוחרות באירועים אלה הינן תופעות שכיחות ושניתן יהיה לגלות עוד כאלו, ולחקור את התופעה החדשה שהתגלתה אם יערכו תצפיות רדיו בזמנים מאוחרים יותר מכפי שהיה נהוג לעשות עד כה. השלישית, שאפשרי כי חלק מהחומר שנותר מהכוכב ההרוס נספח אל החור השחור ביעילות גבוהה אך לא מיידית, באיחור של מספר חודשים.

"מה גרם לעיכוב זה ומה הוביל בסופו של דבר לספיחה של החומר לחור השחור, אלו שאלות שעדיין נותרו פתוחות. אם אכן התרחשה ספיחת חומר מאוחרת שכזאת, יתכן שייפלט סילון במהירות גדולה לאחר הספיחה, כשהסילון הוא שיהיה אחראי להבזק הרדיו המאוחר אותו גילינו במחקר הנוכחי", מסביר דר' חרש שאף מאמין כי התגלית שלו חשובה כדי להבין כיצד חורים שחורים גדלים (צוברים מסה) ביקום, ואיך הם מתפתחים והופכים להיות סופר-מאסיביים. ספיחת חומר היא דרך אחת לגידול החורים השחורים וגילוי תקופות שבהן מתרחשת גדילה של החור שחור על ידי ספיחה מושהת (אם השערה זו תוכח בהמשך) היא צעד חשוב נוסף להבנת התהליך כולו.

כמו כן, דר' חרש וצוות מחקרו מאמינים כי גילוי התפרצויות רדיו מאוחרות (מושהות) יאפשרו לא רק לחקור את הפיזיקה שמאחורי אירועים אלו, אלא הן יכולות לחשוף ולהעיד על קיומם של חורים שחורים נוספים במרכזי גלקסיות. לדוגמה, לא תמיד יתגלה הבזק אור נראה כשייהרס כוכב על ידי חור שחור, אבל אם כתוצאה מכך ייווצרו מספר הבזקי קרינת רדיו מאוחרים, אלו האחרונים יחשפו את קיומו של החור השחור המעורב באירוע ויאפשרו לחקור אותו. "לאור גילויים אלו אנו נערכים לבצע תצפיות רדיו נוספות על אירועים מסוג זה באמצעות טלסקופי רדיו ברחבי העולם, על מנת לנסות ולגלות הבזקי רדיו נוספים מסוג זה ולרדת לעומק התופעה", מציין דר' חרש.

 

לפרסום המדעי: https://www.nature.com/articles/s41550-021-01300-8

לפרסומים בתקשורת: 

https://www.ynet.co.il/environment-science/article/267U52A39

https://www.haaretz.co.il/science/space/.premium.HIGHLIGHT-MAGAZINE-1.95...

שלושה שיודעים בכאן תרבות [להאזנה, החל מדקה 30:00]: https://www.kankids.org.il/Podcast/item.aspx?pid=21182

https://www.israelhayom.com/2021/02/28/radio-emissions-from-galaxy-chall...

קראו פחות
ראה גם: בתקשורת, מחקר
NASA’s Perseverance rover touched down on Mars on February 18, 2021

פרופ' עמרי ונדל אודות רכב החלל Perseverance, שנחת ב-18.2 ויחפש חיים על פני במאדים

21 פברואר, 2021

שמונה חודשים טסה משימת Mars 2020 עם רכב המחקר Perseverance (התמדה) של נאס"א בדרך למאדים, עד לנחיתה המורכבת אך המוצלחת שאירעה ביום חמישי. הנחיתה אירעה שמונה שנים אחרי משימה דומה, Curiosity (סקרנות) שעדיין חוקרת את פני מאדים – וגם הפעם נעתקה נשמתם של מיליוני חובבי חלל ומדענים מנאס"א שצפו בדריכות בחלק האחרון והמסוכן ביותר במסלול בן 500 מיליון הקילומטרים מכדור הארץ, ההאטה באטמוספירה של מאדים, אשר דוברי נאס"א כינו בשם "7 דקות של אימה".

broken glass. by jilbert ebrahimi unsplash

"תוצאות מפתיעות": מחקר בראשות פרופ' ג'אי פיינברג מהאונ' העברית חושף לראשונה מה קורה בקצהו של הסדק

17 פברואר, 2021

קרא עוד

סדקים מחלישים חומר שנשבר, את זה רבים יודעים, אך קיומם הם הדבר הקובע את מידת חוזקו של חומר באופן כללי. סדקים מרכזים כמות עצומה של אנרגיה באזור הקצה שלהם, כשהמאמצים באזור המיקרוסקופי הזה יכולים להגיע מבחינה מתמטית עד אינסוף. בטבע, בניגוד לתחזיות התיאורטיות, מנגנון מיקוד המאמצים המופעל ברגע של יצירת סדק בחומר משתנה בין חומר לחומר, וכמובן שיש גבול לכל מאמץ אנרגטי המתבטא בסופו של תהליך בשבר של החומר. לדוגמה, הזכוכית היא חומר שמציב גבול חלש יחסית למאמצים האינסופיים שסדק מרכז בקצה שלו - ועל כן היא נשברת בקלות כשהוא נוצר. לעומתה, באלומיניום או בפלדה מתרחש בקצה הסדק מנגנון אחר, אשר מונע ממאמצי הסדק לשבור את החומר.

במחקר שפורסם לאחרונה ביצעו חוקרים באופן יזום "רעידות אדמה" קטנות בחומר פרספקס (perspex, סוג של זכוכית אקרילית שקופה) והפנו את ה"זרקורים" על ההתנהגות המסתורית המתרחשת בקצוות סדקים בזמן שבירה. מחקר זה, שבוצע לאחרונה על ידי פרופ' ג'אי פיינברג ונרי ברמן ממכון רקח לפיסיקה, פורסם בעיתון היוקרתי Physical Review Letters. המחקר חשף, לראשונה, את ההתנהגות בסביבה הקרובה של קצה הסדק. למעשה, זאת הפעם הראשונה בעולם שאזור זעיר זה, בו שבירת חומרים מתרחשת, נצפה בניסוי מעבדה.

אחד הממצאים החשובים במחקר הוא שקצה הסדק עובר פאזה במהירות התקדמות קריטית, בה הוא משנה לחלוטין את אופיו. מעבר הפאזה אנלוגי למעבר הפאזה המאפיין את המעבר של המים לקרח. "הקושי המרכזי בצפייה בקצה הסדק הוא הגודל המיקרוסקופי של האזור, המסוגל לנוע במהירות הקול (כ-ק''מ/שנייה)", מסביר פרופ' פיינברג. "למרות המדידה המאתגרת, הצלחנו לראשונה לבצע הדמיה של הסדקים הרצים במהירות הקול, וגילינו דרכה את הצורה שבה החומר עצמו מתארגן על מנת למנוע את הלחצים הגדולים הנמצאים בקצה הסדק. כלומר החומר מושפע מהתהליך של יצירת הסדק. הצורה שהתגלתה התבררה כשונה לחלוטין מהציפיות המתוארות בספרות המדעית בעשרות שנים האחרונות".

אין מדובר בעבודה הראשונה של פרופ' פיינברג בנוגע לאינסופיות של מאמצי סדקים. בפרסום קודם בכתב העת היוקרתי Nature, הסביר פרופ' פיינברג כי "כשחקרנו את תופעת החיכוך במעבדה, גילינו שתחילת תהליך ההחלקה, בעצם, מתוארת על ידי התקדמותן של רעידות אדמה השוברות את המגעים בין כל שני גופים המתחככים זה על זה. 'רעידות האדמה' אלו המתחילים בנקודה חלשה ומתקדמים במהירות המתקרבת למהירות הקול. כדי להבין את התנהגותן, המצאנו שיטה המאפשרת לנו לעקוב אחרי מהלכי רעידות האדמה הללו באמצעות צילום מהיר (כמיליון תמונות בשנייה) של שטח המגע בכל נקודת מגע בין שני לוחות המחליקים זה  על זה.. מדידות אלו הראו שרעידות האדמה מהוות את המנגנון שדרכו חיכוך מתנהל. זאת הייתה הפעם הראשונה שמישהו מדד דבר כזה. מעבר לכך, הראנו כי לרעידות אדמה תכונות שמקבילות לחלוטין לתכונותיהם של סדקים נעים. במחקר הנוכחי, ניצלנו את הידע הזה כדי לפענח את התנהגותם של חומרים בהשפעת המאמצים האדירים הנוצרים בקצה של סדק בזמן שבו חומרים נשברים".

למחקר עשויות להיות השלכות רבות, היות ותוצאותיו מערערות את התפיסה הבסיסית בנוגע לתכונותיהם ויציבותם של חומרים. התפיסה המסורתית מניחה כי בזמן השבירה החומר הוא די פסיבי, דהיינו הוא מושפע על ידי הלחצים האדירים המופעלים עליו – אך הוא אינו משפיע על מאמצים אלו, ובוודאי לא אמור היה להשפיע על צורת ההתארגנות של המאמצים המופעלים עליו. "לאור התוצאות המפתיעות של המחקר, אנו חייבים לקחת את ההדדיות הזאת בחשבון", מבהיר פרופ' פיינברג. זאת ועוד, המודלים החדשים שיפותחו יצטרכו לכלול את תהליכי 'מעבר הפאזה' המתרחשים כאשר חומר נכנע ללחצים המופעלים עליו – ואולי זה יהיה המפתח בהבנת השוני הגדול בחוזקם של חומרים – בעיקר בנוגע לחומרים שדומים מאוד בכל יתר התכונות המכאניות המאפיינות אותם.

מחקר עתידי של פרופ' פיינברג ינסה לבחון כיצד ניתן להשפיע על האזור המיקרוסקופי של הסדק על מנת לשנות את ההתנהגות והחוזק של חומרים ברבדים השונים. אפיונו של אזור קריטי זה הוא הצעד הראשון לקראת שינוי תכונותיו בצורה יזומה, אפשרות מרתקת שבעזרתה ייתכן ויתאפשר להנדס בצורה משכילה את התכונות של חומרים חדשים, וליצור חומרים חזקים יותר לתועלת האנושית. פרופ' גאי פיינברג מסכם: "בהרבה מקרים, השגת הבנה חדשה מובילה לדרכים חדשות 'לכוון' ולשנות התנהגות טבעית. אנו מצפים (ומקווים) שהשגת ההבנה החדשה הזאת בהתנהגותו של החומר בקצה של סדק, תוביל לפיתוח של חומרים חדשים שניתן יהיה 'לכוון' את חוזקם".

למאמר המדעי: https://journals.aps.org/prl/abstract/10.1103/PhysRevLett.125.125503

לפרסום בתקשורת: 

ynet: https://www.ynet.co.il/environment-science/article/HyeNPV9Zu

שלושה שודעים, כאן תרבות: https://www.kan.org.il/radio/player.aspx?ItemId=191579

קראו פחות
ראה גם: בתקשורת, מחקר
covid19_vaccine._by_hakan_nural_unsplash

"חיסונים, התניות ונשיאה בעלויות": נייר עמדה חדש לגבי מדיניות ההבחנה בין מתחסנים ולא מתחסנים בכניסה למקומות ציבוריים

17 פברואר, 2021

קרא עוד
נייר עמדה חדש (מצ"ב למטה) נערך על ידי קבוצת חוקרים בפקולטה למשפטים ובחוג לפילוסופיה באוניברסיטה העברית בירושלים, הכוללת את פרופ׳ דוד אנוך, ד״ר נטע ברק-קורן, פרופ׳ מיכל שור-עופרי, פרופ׳ דוד הד וד״ר עופר מלכאי - אודות מדיניות ההבחנה בין מתחסנים ולא מתחסנים בכניסה למקומות ציבוריים וההגבלות שניתן להשית על לא-מתחסנים נוכח המגיפה.

stock photo ig: @hakannural
המסמך נשלח ליועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט וצוותו וכן למשרד הבריאות!

בניגוד להנחה של בכירי משרד המשפטים (כפי שצוטטו בתקשורת בימים האחרונים היועמ״ש והמשנה ליועמ״ש), אנו טוענים כי אין צורך בחקיקה חדשה על מנת להגביל לא-מתחסנים בכניסה למקומות ציבוריים או להטיל חובת חיסון על אוכלוסיות מסוימות, אם הדבר נדרש מבחינה רפואית ואפידמיולוגית, וכי הגבלות כאלה צפויות להיות מוצדקות ומידתיות, מוסרית ומשפטית, כל עוד יעוצבו לפי השיקולים והתכליות שאנו פורסים בנייר העמדה.

תמצית העמדה:

מדיניות חיסונים להתמודדות עם מגיפת הקורונה ונזקיה היא עניין הנוגע לבריאות הציבור ולא עניין רפואי ייחודי ואישי.

המסגרת המשפטית הכללית שיש להחיל על הסוגיה היא פקודת בריאות העם, שנועדה להתמודדות עם מגיפות ומעניקה סמכות למשרד הבריאות להטיל הגבלות על לא-מתחסנים ואף לחייב חיסון במקרים מתאימים.

אין צורך בחקיקה חדשה על מנת לנקוט בצעדים אלה, בכפוף לכך שיהיו לתכלית ראויה ומידתיים.

ארבעה שיקולים יכולים להצדיק הבחנות בין מתחסנים (ומחלימים) ללא-מתחסנים: מניעת תחלואה וצמצום נזקיה; שיקום הכלכלה וחזרה לחיי שגרה; השתת עלויות ההחלטה שלא להתחסן על מקבליה; מתן תמריצים להתחסנות.

עמדת המומחים: צעדים שנועדו להגשמת תכליות אלה, המשמרים את הגישה של לא-מחוסנים לפעולות חיוניות ואת יכולתם להשתתף בפעילויות ציבוריות מרחוק או בכפוף להוכחת היעדר מסוכנות (באמצעות בדיקת קורונה עדכנית), צפויים להיות ראויים מוסרית, וגם מוצדקים מבחינה משפטית.

כאשר אדם מחליט לא להתחסן ומחליט, בנוסף, לבוא במגע עם אחרים – ההחלטה שלו לא להתחסן אינה רק החלטה אישית ופרטית. להחלטה שלא להתחסן יש עליות חברתיות משמעותיות ביותר.

המומחים דוחים את הטענה כי הבחנה בין מחוסנים ללא-מחוסנים פוגעת בשוויון. כל עוד התחסנות נרחבת דרושה על מנת לבלום את המגיפה ואת נזקיה המערכתיים, הבחנה בין המחוסנים ללא מחוסנים אינה מהווה אפליה כי אם שוני רלוונטי וחיוני.

פתיחת המשק למחוסנים אינה מרעה את מצב הלא-מחוסנים בהשוואה למצב הנוכחי, אלא מיטיבה את מצב המחוסנים. זכויות היסוד הדמוקרטיות אינן דורשות מיתר בני החברה לשאת בעלויות הבחירה שלא להתחסן, והבחנה בין מי שמקיים את חובתו האזרחית ומתחסן למי שבוחר שלא לעשות כן היא הבחנה חיונית ומותרת – משפטית ומוסרית כאחד. וכמובן, בפני מי שבחר שלא להתחסן פתוחה תמיד הדרך ליהנות מהיתרונות שהחיסון מעניק, לקיים את חובתו, ולהטות שכם למאבק הקולקטיבי במגיפה.

פרסומים בתקשורת:

https://www.israelhayom.co.il/article/852743

https://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1001361555

https://103fm.maariv.co.il/programs/Media.aspx?ZrqvnVq=IFHDEH&c41t4nzVq=EF

סדר עולמי, קשת 12: https://www.ifatmediasite.com/ms/radiomp4/2021/02/20/10495800.mp4

https://www.news1.co.il/Archive/001-D-437204-00.html

https://www.makorrishon.co.il/opinion/316025/, https://www.makorrishon....

https://www.inn.co.il/news/468136

[להאזנה] בוקר טוב ישראל, גל"צ: https://www.ifatmediasite.com/ms/radio/2021/02/17/10489401.mp3

[להאזנה] השורה התחתונה, גל"צ: http://www.ifatmediasite.com/ms/radio/2021/02/22/10501621.mp3

[להאזנה] סדר יום, כאן ב': https://www.ifatmediasite.com/ms/radio/2021/02/17/10490079.mp3

קראו פחות
סטודנטים וסטודנטיות בינלאומיים שקיבלו את המנה הראשונה של החיסון בקמפוס הר הצופים

נותנים כתף: מבצע חיסונים מיוחד בקמפוס הר הצופים עבור סטודנטים וסטודנטיות בינלאומיים

16 פברואר, 2021

קרא עוד
דואגים שכולם מתחסנים! באוניברסיטה העברית בירושלים הוחלט על מבצע חיסונים מיוחד וחד-יומי, בסיוע צוות ממגן דוד אדום, לטובת סטודנטים ולאנשי מחקר בינלאומיים שעדיין לא זכו להתחסן במנה הראשונה (חלקם הצליחו לעשות זאת בכוחות עצמם, אך יש כאלה שנתקלו בקשיים). וכך, כ-500 סטודנטיות וסטודנטיות ממדינות כגון סין, הודו, דנמרק, צרפת, פינלנד, אירלנד, פרו, מקסיקו, קניה, טיוואן ואחרות שהיו מעוניינים להתחסן קיבלו אתמול (ראשון) באולם מקסיקו שבקמפוס הר הצופים את מנת חיסוני הקורונה הראשונה, כשהיד עוד נטויה – את הסבב השני של החיסונים הם יחזרו לעשות בקמפוס, בעוד כשלושה שבועות.

כעשרה אנשי מד"א שקיבלו את פניהם של הסטודנטים והסטודנטיות הפנו אותם לארבע עמדות חיסונים, שפעלו משעה עשר בבוקר עד חמש אחר הצהריים. לאחר שסיימו לחסן את כולם, יצאו אנשי מד"א לסייר בקמפוס ולהציע לאנשי מחקר ישראלים שחייבים להגיע לקמפוס בימים אלה להתחסן בחיסונים שנותרו. הגיעו לצפות במבצע: נשיא האוניברסיטה העברית פרופ' אשר כהן וסגן נשיא לבינלאומיות פרופ' אורון שגריר.

לפרסום בתקשורת: https://finance.walla.co.il/item/3417904

קראו פחות
גזירת הסרט. במרכז - נשיא האוניברסיטה העברית פרופ אשר כהן [מימין], וראש העיר ירושלים משה ליאון [משמאל]. צילום - ברונו שרביט, האוניברסיטה העברית

"יעניק לתלמידי העיר י-ם הוראת מדעים מודרנית ברמה גבוהה": הושק מרכז שוורץ/רייסמן לחינוך מדעי

9 יוני, 2021

קרא עוד
ביום שלישי בצהריים (25.5) הושק מרכז שוורץ/רייסמן (מש/ר) לחינוך מדעי בקמפוס ספרא (ג. רם) באוניברסיטה העברית בשיתוף תכנית מורים-חוקרים. מדובר במרכז הרביעי מסוגו בארץ והיחיד בו מלמדים מורים שהם גם חוקרים פעילים באוניברסיטה. המרכז מהווה קמפוס עתידני, אשר יוכל להכיל עד כ-400 תלמידים, המיועד לספק לתלמידי התיכונים בעיר הבירה הוראת מדעים כמותיים איכותית, במתכונת חדשנית וברמה גבוהה. מטרתו של המרכז היא הקניית כלי חשיבה וטיפוח ההון האנושי הירושלמי. בערים ת"א, רחובות, וראשל"צ, בהן כבר פועלים מרכזים דומים, מספר לומדי הפיזיקה גדל בצורה ניכרת בעקבות הקמת המרכזים.

אל אירוע ההשקה הגיעו בכירים רבים, ביניהם נשיא האוניברסיטה פרופ' אשר כהן, ראש העיר מר משה ליאון, יו"ר עמותות מש/ר ונשיא מכון ויצמן לשעבר פרופ' דניאל זייפמן, מנכ"ל האוניברסיטה מר ישי פרנקל, ראש מינהל החינוך בירושלים (מנח"י) אביב קינן והמנהלים האקדמיים של תכנית מורים-חוקרים באוניברסיטה העברית: פרופ' ערן שרון, ראש מכון רקח לפיזיקה באוניברסיטה העברית, ופרופ' נטלי בלבן.

ראש העיר ירושלים, משה ליאון: "אני מברך על השקתו של הקמפוס המיוחד בירושלים, אשר יעניק לתלמידי התיכונים בבירה מסלול איכותי להוראת מדעים כמותיים. נמשיך להוביל עשייה לפיתוח וטיפוח החינוך כבסיס איתן לדור הצעיר".

נשיא האוניברסיטה העברית, פרופ' אשר כהן: "המרכז החדשני יעניק לתלמידי העיר ירושלים הוראת מדעים מודרנית ברמה גבוהה, ומהווה חלק מהעשייה של האוניברסיטה למען העיר וחיזוקה בתחום החינוך. אני מודה לכלל הגורמים שנרתמו להקמת המרכז ולחוקרי האוניברסיטה העברית שלוקחים חלק במיזם החשוב הזה".

ההוראה במרכז תסתמך על גישה ייחודית המשלבת את גישת "מרכזי שוורץ-רייסמן" שפותחה במכון ויצמן למדע (מייושמת ביתר המרכזים), בשילוב עם תוכנית "מורים חוקרים" שפותחה באוניברסיטה העברית בשיתוף עם מנח"י, ואשר הכשירה מורים מצטיינים במדעים המלמדים ב-14 בתי ספר בירושלים. המורים במרכז יהיובעלי תואר דוקטור העוסקים במחקר פעיל במקביל להוראה, בשילוב עם מורים בעלי תארים מתקדמים בתחומי הדעת הרלוונטים. המורים יוכשרו על ידי מש/ר, תוך שימוש בציוד לימודי ובערכות ניסויים והדגמות מתקדמות במיוחד, בכיתות המהוות "חממת הוראת המדע"- הן לתלמידים והן למורים. 50 תלמידי כיתה י' מחמישה בתי ספר החלו ללמוד השנה במרכז הירושלמי החדש, כשבשנה הבאה צפויים ללמוד בו כ-150 תלמידים משמונה תיכונים בעיר. 

"המרכז לא מכוון לאליטה - להיפך. אין בו מיון של תלמידים", מבהירה השבוע מנהלת התוכנית 'מורים-חוקרים' ומתאמת מש/ר מורים-חוקרים בירושלים, ד"ר ענת בר-גיל מהאוניברסיטה העברית, ומוסיפה כי "התלמידים מקבלים יותר שעות הוראה שבועיות מאשר בבתי הספר. הדבר מאפשר גם לתלמידים הזקוקים ליותר זמן להצליח. כמו כן, שיטת הלימוד מבוססת על התנסות מעשית. החיבור לאוניברסיטה מאפשר להעביר לתלמידים רעיונות ופרויקטים שהם בחזית המחקר - למשל העמדת ניסויים ייחודיים באמצעות ידע וחוקרים רלוונטים באוניברסיטה. בנוסף, תתאפשר השתתפות בקורס אקדמי ייעודי לתלמידי תיכון אשר יביא בפניהם טעימות מן המחקרים העדכניים ביותר בתחומי מדעי הטבע".

המרכז צפוי לגדול לאורך השנים הקרובות, וכרגע הוא מהווה שלב מעבר בדרך למרכז קבע גדול שיוכל לשרת את כל תלמידי העיר. עיריית ירושלים הקצתה סכום של כ-2.3 מיליון ש"ח לשם ההקמה הראשונית של המרכז בשטח שהקצתה האוניברסיטה העברית לטובתו. כמו כן, התקבלה תרומה של מעל 600 אלף שקלים מקרן שוורץ-רייסמן. המרכז כולל שלושה חללים מרכזיים המהווים כיתות מעבדה מרווחות ושני חדרי הכנה מהן מגיע הציוד המדעי אל התלמידים בכיתות. מבנה הכיתות תוכנן בצורה ייחודית, והוא מעודד התנסות מעשית תוך כדי עבודת צוות ודיון.

פרסומים בתקשורת: כל העיר,

קראו פחות
Photo by Ivan Bandura on Unsplash

חוקרים מהמכון למדעי החיים פיתחו שיטה לניטור מהיר ויעיל של חומרים מזיקים לבני אדם בדוגמאות סביבתיות

8 יוני, 2021

טיהור שפכים הוא תהליך של הרחקת חומרים מזהמים, כימיקלים וחיידקים המסוכנים לבני אדם ממי הביוב, במטרה להפוך אותם למי קולחין, בהם ניתן לבצע שימוש חוזר בחקלאות או הזרמה לנחלים. טיהור מי שפכים הוא תהליך חשוב והכרחי, כיוון שגם אם אין כוונה לבצע במים שימוש חוזר, רצוי להימנע מחדירה של החומרים המזיקים לסביבה או למי התהום. הואיל ודוגמאות סביבתיות, דוגמת מי שפכים (אבל גם מי ים, קרקע ואוויר), מכילות בדרך כלל מספר עצום של מרכיבים, האנליזה הכימית שלהן היא מסובכת, יקרה וממושכת – ולעיתים קרובות לא יעילה. עקרונית, אפשר לייעל בהרבה את האנליזה אם נתמקד רק במרכיבים הרעילים של הדוגמה.

בליינד דיי

בליינד דיי: בכירי משרד הרווחה והשרותים החברתיים ביקרו בבמרכז הלמידה לעיוור באוניברסיטה

7 יוני, 2021

ביום ראשון (6.6) הידוע כ"בליינד-דיי", יום להכרה בקשיים של אנשים עם מוגבלות ראייה, ביקר אביגדור קפלן, מנכ"ל משרד הרווחה והשרותים החברתיים, במרכז הלמידה לעיוור באוניברסיטה העברית יחד עם צוות מקצועי ממשרדו. מטרת הביקור היתה ללמוד על הקשיים הייחודיים של סטודנטים בעלי מוגבלויות שונות ודרכי ההתמודדות שלהם עם ההשתלבות בחברה ובקהילה. תוך כך, נפגש צוות המשרד עם סטודנטים בעלי מוגבלויות פיסיות, חושיות ושכליות, וסיירו במרכז לעיוור על מנת להבין את חשיבותו וכיצד הוא מסייע לסטודנטים בדרכם המורכבת לשילוב.

ראה גם: סגל, סטודנטים
חדשות סוף השבוע

2 מתוך 5 פריצות הדרך המדעיות של השנה של חוקרי האוניברסיטה העברית! צפו בכתבת חדשות סוף השבוע, ששודרה במוצ"ש 5.6 בערוץ 12

3 יוני, 2021
Jellyfish Galaxies. התמונה באדיבות דר אלעד זינגר ו-Kiyun Yun - סטודנט לדוקטורט בקבוצת המחקר בגרמניה

פרויקט המדוזות הקוסמיות יוצא לדרך, בואו לסייע!

2 יוני, 2021

קרא עוד
קבוצה של מדעניות ומדענים ממכון מקס פלאנק לאסטרונומיה בגרמניה ומהאוניברסיטה העברית מנסה לאתר בימים אלה חובבי מדע מישראל והעולם, שיוכלו לסייע להם לזהות גלקסיות בצורת מדוזה, כחלק מפרויקט "Citizen Science" המשלב אזרחים-מתנדבים בביצוע מחקר מדעי. מדובר בעבודה ייחודית העוסקת בסיווג של סוג מיוחד של גלקסות בשם "Jellyfish Galaxies". הפרויקט נערך בהובלת ד"ר אנאליסה פילפיץ', ראשת קבוצת מחקר במכון מקס פלאנק לאסטרונומיה, וד"ר גאנדאלי ג'ושי, חוקרת פוסט-דוקטורט בקבוצה ובשיתוף עם ד"ר אלעד זינגר ממכון רקח לפיזיקה מהאוניברסיטה העברית. האתר שבו יוצגו המשימות של הפרויקט זמין בשפות עברית, אנגלית וגרמנית.

"יצאנו בגרסה פומבית של הפרויקט על פלטפורמת Zooniverse", מסביר השבוע ד"ר זינגר. "המחקר שלנו מתבצע בעזרת סימולציות מחשב של היקום, דרכן ניתן ללמוד על הדרכים השונות שגלקסיות נוצרות ומתפתחות ביקום, הן בעקבות תהליכים תוך-גלקטיים והן בהשפעת הסביבה שלהן. גלקסיות ביקום הינן בעלות צורות שונות ומשונות. לחלקן יש צורה מאוד לא-סימטרית, המאופיינת ב'זנבות' ארוכים של חומר שנפרד מגוף הגלקסיה המרכזי, שמורכב מכוכבים וגז. צורת מדוזה זו, אנו מאמינים, קשורה לתהליכים פיזיקאליים הנובעים מהאינטראקציה של הגלקסיה עם סביבתה. על מנת לזהות וללמוד את התהליכים הללו, אנו צריכים להבדיל בין גלקסיות עם צורה רגילה לאלו עם צורת 'מדוזת-ים'. לשם כך, נרצה להיעזר בציבור הרחב ובאנשים חובבי מדע שיוכלו לבחון תמונות של גלקסיות, שנוצרו בסימולציות על גבי מחשבי-על, ודרך הראייה בלבד יוכלו לסווג את הגלקסיות. ניתן להתחבר לפרויקט מרחוק, דרך מחשב אישי או מכשיר נייד, ולסייע לנו מכל מקום ובכל זמן. עזרו לנו למצוא גלקסיות הדומות למדוזות!"

קישור: https://www.zooniverse.org/projects/apillepich/cosmological-jellyfish

לפרסום בתקשורת - ynet.

קראו פחות
Image by RSunset from Pixabay

מחקר חדש של ד"ר יונתן פרידמן מהפקולטה לחקלאות מזון וסביבה חושף איך אינטראקציות בין חיידקים יכולות לחזות שינויים אבולוציוניים במיקרוביום

1 יוני, 2021

כל אורגניזם בכדור בארץ, חיה, צמח או סביבה, הוא בית לחברות חיידקים מורכבות, הידועות בכינוי המיקרוביום. לחברות חיידקים אלו יש השפעה מכרעת על בריאותם של המאחסנים שלהם, ועל תפקודן של מערכות אקולוגיות גלובליות מכיוון שהן מעורבות במגוון רחב של תהליכים חשובים, דוגמת דישון קרקעות ופירוק מזון במערכת העיכול של בני אדם ובעלי חיים. לכן, בשנים האחרונות, מושקעים מאמצים רבים בהנדסת חברות חיידקים סינטטיות, שלא נוצרות באופן אורגני, בעלות הרכב חיידקים שנבחר על מנת לבצע פעולות מועילות כמו נטרול מזהמים סביבתיים, פירוק פסולת, ועיכוב של מחוללי מחלות.

גג פנאי

גן עדן על הגג: הפקולטה לרפואה חונכת שטח פנאי מעוצב אדריכלית לסטודנטים על גג בניין הספרייה בקמפוס עין כרם

1 יוני, 2021

הפקולטה לרפואה של האוניברסיטה העברית בעין כרם ידועה באיכותה האקדמית הבלתי מתפשרת ובמצוינות הסטודנטים ואנשי המקצוע שהיא מטפחת תחתיה, אך גם בצפיפות שנגרמת בעקבות מיקומה בקמפוס אוניברסיטאי קטן בצמוד לשטח המרכז הרפואי הדסה. לסטודנטים הלומדים בפקולטה אין הרבה שטחים שמוקדשים לזמן פנאי בהם הם יכולים להירגע בין השיעורים, כיוון שכיתות הלימוד ומעבדות המחקר תופסות את רוב המרחב הציבורי. דיקנית המשנה של הפקולטה לרפואה, ד"ר רונית הראל, בגיבוי של הנהלת הפקולטה, מצאה פתרון יצירתי להיעדר שטחי פנאי לסטודנטים. אין שטח? נקים גינה בגג!

באנר

מרכז ״אקורד״: כיצד עוצרים את ההידרדרות במערכת היחסים שבין יהודים וערבים?

24 מאי, 2021

שותפות ושותפים שלום,


אני כותב לכם בימים אלה של מלחמה בין ישראל לחמאס ואלימות בין אזרחים יהודים וערבים בישראל, כדי לשתף אתכם בכלים שפתחנו על מנת לסייע לשחקנים בשדה לעצור את ההידרדרות במערכת היחסים שבין יהודים וערבים ולקדם חברה משותפת.

potato

איך מרגיש תפו"א? חוקרים מהפקולטה לחקלאות פיתח חיישנים ביולוגיים בתפוחי אדמה ע"י הנדסה גנטית, שמתריעים בזמן אמת על מצוקה של הצמח

9 מאי, 2021

הפרסום בטוויטר של נאסא

המחקר שהלהיב את NASA: שיטה חדשה מאפשרת למפות מהחלל אגמים מדבריים ברחבי העולם

6 מאי, 2021

קרא עוד
אגמים באזורים מדבריים הם בדרך כלל רדודים (מספר מטרים) ושטוחים מאוד, ובעיקר מרוחקים מאזורים מיושבים. רוב הזמן הם ריקים לגמרי ממים, אך מדי פעם הם מתמלאים על ידי שיטפונות נדירים הזורמים במדבר. כמות זו כמובן אינה מספקת כדי להגיע למקום עם ספינה, ולמפות את צורת הקרקעית של אגמים כאלה – כך שאנו לא יכולים למדוד ולקבוע בצורה סבירה כמה מים האגמים אוצרים בכל רגע נתון.

"בדרך כלל, שיטפון מדברי אובד אל תוך קרקעית הנחל ונספג אל התשתית שלו או מתאדה, ולכן נעלם במורד נהרות מדבריים. פעם בכמה שנים שיטפון שכזה עשוי להגיע לאגם מדברי רדוד הנמצא במורד הנחל ולמלא אותו ובהדרגה, מים אלו שנעמדו באגם, מתאדים ממנו. כך יכול גם, לדוגמא, להיווצר נווה מדבר", מסביר קוקו (משה) ארמון מהמכון למדעי כדור הארץ באוניברסיטה העברית. "אגמים מדבריים עשויים לשמש אותנו בתור מאגרי מים טבעיים גדולים, והם מהווים בית למגוון גדול מאוד של מינים של צמחים ובעלי חיים מדבריים שמצליחים לשגשג רק בזמן שיטפונות. אגמים אלה משמשים חוקרי אקלים על מנת להבין מה היה האקלים בתקופות קדומות ולנסות להשליך מכך על העתיד. לדוגמא, אם מזהים תקופה בה האגם היה מלא באופן תדיר, אנחנו יכולים להבין שהאקלים היה רטוב יותר. אך 'יותר' הוא מושג יחסי ומטרתנו היא לקבוע כמה רטוב היה באותם מקומות".

כדי להבין מהי כמות המים באגם מדברי נדרש לדעת כיצד נראית הטופוגרפיה המדויקת של הקרקעית שלו – עבודה שנחשבת קשה מאוד לביצוע באגמים מדבריים. קוקו (משה) ארמון ביצע לאחרונה מחקר בו הוא בחן שיטה מקורית לקביעת הטופוגרפיה של אגמים מדבריים. לפני כשנה הוא ועמיתיו פרסמו מאמר מדעי שהופיע על השער של כתב העת "Geophysical Research Letters". כעת המאמר והשיטה המקורית זוכים לחשיפה מחודשת על ידי סוכנות החלל האמריקאית NASA, שפרסמה כתבה על כך היום (שלישי) ב-NASA Earth Observatory. את המחקר שלו ביצע ארמון יחד עם (לפי הסדר במאמר) ד"ר אלעד דנטה (המכון למדעי כדור הארץ באוניברסיטה העברית, המכון הגיאולוגי ומכון שמיר),  יובל שמילוביץ' (המכון למדעי כדור הארץ באוניברסיטה העברית והמכון הגיאולוגי), ד"ר עמית מושקין (המכון הגיאולוגי), פרופ' טים כהן (אוניברסיטת וולונגונג שבאוסטרליה), פרופ' אפרת מורין ופרופ' יהודה אנזל (שניהם מהמכון למדעי כדור הארץ באוניברסיטה העברית). 

המחקר התחיל למעשה לפני כשנתיים, אז שוגר לוויין חדש של נאס"א (ICESat-2) שתפקידו המקורי היה למדוד באופן מדויק מאוד את גובהם של הקרחונים בקטבים - כדי להבין טוב יותר איך משפיעה ההתחממות הגלובלית על אובדן והדקיקות של הקרח בקטבים. מדידות הגובה המדויקות התאפשרו באמצעות לייזר המוקרן מהחלל אל פני השטח של כדור הארץ. כך, אם מודדים את הזמן שלוקח לקרן הלייזר לחזור מפני השטח של כדור הארץ אל הלוויין, אפשר לחשב במדויק את גובה פני השטח. הלוויין ייחודי בכך שהוא מודד את גובה פני השטח בצורה מדויקת מאוד, בעזרת קרן לייזר ירוקה. מאחר שאור ירוק מסוגל לחדור כמה מטרים לתוך מים ועדיין לחזור אל הלוויין, ניתן לקבל דרך הלוויין מדידות גובה מדויקות אפילו מתחת למים, בצפיפות גבוהה מאוד לאורך מסדרונות מדידה צרים.

"חדירה של האור לעומק של מטרים בודדים הוא כל שהיינו זקוקים לו במקרה של אגמים רדודים", מסביר ארמון ומוסיף כי "באמצעות התוצאות שהתקבלו מהלוויין החדש הצלחנו למצוא, לנתח ולתאר במחקרנו את הקשר בין תדירות הופעת המים בכל אזור באגם (מתוך סדרה ארוכה של תצלומי לוויינים אחרים של נאס"א, לאורך השנים), ובין הגובה של אותם אזורים (מתוך הלוויין החדש). ברגע שאנחנו יודעים מהו הקשר, אנחנו יכולים לחשב באופן מדויק את העומק של כל נקודה באגם, אפילו שמדידת העומק המקורית מתבצעת רק לאורך מסדרונות צרים בו, ואפילו אם האגם מלא במים".

החוקרים השתמשו בשיטה שפיתחו למפות את הקרקעית של האגם המדברי הרדוד הגדול בעולם - ימת אייר שבאוסטרליה, שגודלו כמעט שליש משטחה של מדינת ישראל, וקיבלו תוצאות שהן כמעט בוודאות, לדברי החוקרים, טובות יותר מאלה שנמדדו באגם עצמו באמצעות ספינות מחקר בשנות ה-70 של המאה הקודמת. בעקבות התוצאות החליטו החוקרים למפות עוד שני אגמים מדבריים שעד כה לא הייתה שום דרך להבין מהי כמות המים האצורה בהם. אחד מהם נקרא סבחת אל-מלח, הנמצא במדבר הסהרה באלג'יריה והשני נקרא לאגו קויפסה ונמצא באלטיפלנו היבש בבוליביה, על מסלול הטיולים של רבים מהמוצ'ילרים הישראלים בדרום אמריקה. לגבי לאגו קויפסה, לדוגמה, הצליחו החוקרים לגלות שכמות המים שיכולה להאגר באגם גדולה ב-50% ממה שנהוג היה לחשוב עד היום. כמות כזאת כנראה מילאה את האגם לפני כ-12,000 שנים, אך המים נעלמו בהדרגה וכיום האגם מתמלא רק באופן חלקי.

ארמון מסכם וקובע כי "השיטה שפיתחנו יכולה לשמש למיפוי הקרקעית של אגמים מדבריים ברחבי העולם, ולעזור לנו להבין מה היה האקלים באותם אזורים בעולם בעבר ואולי אפילו בעתיד. אנחנו בטוחים שנצליח לפתח את השיטה עם הזמן, זוהי רק ההתחלה. כדי להיערך טוב יותר לשינויי האקלים באזורים מדבריים אנחנו חייבים לדעת כמה מים טבעיים קיימים בהם, אך עד היום היה קשה מאוד לעשות זאת. בעתיד נדע להעריך ברמת דיוק גבוהה את כמות המים בכל האגמים המדבריים ברחבי העולם".

הפרסום ב-NASA - earthobservatory.nasa.gov:

https://earthobservatory.nasa.gov/images/148230/sizing-up-remote-lakes

לפרסום המאמר המדעי: https://agupubs.onlinelibrary.wiley.com/doi/10.1029/2020GL087367

לפרסום בתקשורת:

https://www.ynet.co.il/article/SyHOhyZOd

קראו פחות
הפרסום בטוויטר של נאסא

המחקר שהלהיב את NASA: שיטה חדשה מאפשרת למפות מהחלל אגמים מדבריים ברחבי העולם

6 מאי, 2021

קרא עוד
אגמים באזורים מדבריים הם בדרך כלל רדודים (מספר מטרים) ושטוחים מאוד, ובעיקר מרוחקים מאזורים מיושבים. רוב הזמן הם ריקים לגמרי ממים, אך מדי פעם הם מתמלאים על ידי שיטפונות נדירים הזורמים במדבר. כמות זו כמובן אינה מספקת כדי להגיע למקום עם ספינה, ולמפות את צורת הקרקעית של אגמים כאלה – כך שאנו לא יכולים למדוד ולקבוע בצורה סבירה כמה מים האגמים אוצרים בכל רגע נתון.

"בדרך כלל, שיטפון מדברי אובד אל תוך קרקעית הנחל ונספג אל התשתית שלו או מתאדה, ולכן נעלם במורד נהרות מדבריים. פעם בכמה שנים שיטפון שכזה עשוי להגיע לאגם מדברי רדוד הנמצא במורד הנחל ולמלא אותו ובהדרגה, מים אלו שנעמדו באגם, מתאדים ממנו. כך יכול גם, לדוגמא, להיווצר נווה מדבר", מסביר קוקו (משה) ארמון מהמכון למדעי כדור הארץ באוניברסיטה העברית. "אגמים מדבריים עשויים לשמש אותנו בתור מאגרי מים טבעיים גדולים, והם מהווים בית למגוון גדול מאוד של מינים של צמחים ובעלי חיים מדבריים שמצליחים לשגשג רק בזמן שיטפונות. אגמים אלה משמשים חוקרי אקלים על מנת להבין מה היה האקלים בתקופות קדומות ולנסות להשליך מכך על העתיד. לדוגמא, אם מזהים תקופה בה האגם היה מלא באופן תדיר, אנחנו יכולים להבין שהאקלים היה רטוב יותר. אך 'יותר' הוא מושג יחסי ומטרתנו היא לקבוע כמה רטוב היה באותם מקומות".

כדי להבין מהי כמות המים באגם מדברי נדרש לדעת כיצד נראית הטופוגרפיה המדויקת של הקרקעית שלו – עבודה שנחשבת קשה מאוד לביצוע באגמים מדבריים. קוקו (משה) ארמון ביצע לאחרונה מחקר בו הוא בחן שיטה מקורית לקביעת הטופוגרפיה של אגמים מדבריים. לפני כשנה הוא ועמיתיו פרסמו מאמר מדעי שהופיע על השער של כתב העת "Geophysical Research Letters". כעת המאמר והשיטה המקורית זוכים לחשיפה מחודשת על ידי סוכנות החלל האמריקאית NASA, שפרסמה כתבה על כך היום (שלישי) ב-NASA Earth Observatory. את המחקר שלו ביצע ארמון יחד עם (לפי הסדר במאמר) ד"ר אלעד דנטה (המכון למדעי כדור הארץ באוניברסיטה העברית, המכון הגיאולוגי ומכון שמיר),  יובל שמילוביץ' (המכון למדעי כדור הארץ באוניברסיטה העברית והמכון הגיאולוגי), ד"ר עמית מושקין (המכון הגיאולוגי), פרופ' טים כהן (אוניברסיטת וולונגונג שבאוסטרליה), פרופ' אפרת מורין ופרופ' יהודה אנזל (שניהם מהמכון למדעי כדור הארץ באוניברסיטה העברית). 

המחקר התחיל למעשה לפני כשנתיים, אז שוגר לוויין חדש של נאס"א (ICESat-2) שתפקידו המקורי היה למדוד באופן מדויק מאוד את גובהם של הקרחונים בקטבים - כדי להבין טוב יותר איך משפיעה ההתחממות הגלובלית על אובדן והדקיקות של הקרח בקטבים. מדידות הגובה המדויקות התאפשרו באמצעות לייזר המוקרן מהחלל אל פני השטח של כדור הארץ. כך, אם מודדים את הזמן שלוקח לקרן הלייזר לחזור מפני השטח של כדור הארץ אל הלוויין, אפשר לחשב במדויק את גובה פני השטח. הלוויין ייחודי בכך שהוא מודד את גובה פני השטח בצורה מדויקת מאוד, בעזרת קרן לייזר ירוקה. מאחר שאור ירוק מסוגל לחדור כמה מטרים לתוך מים ועדיין לחזור אל הלוויין, ניתן לקבל דרך הלוויין מדידות גובה מדויקות אפילו מתחת למים, בצפיפות גבוהה מאוד לאורך מסדרונות מדידה צרים.

"חדירה של האור לעומק של מטרים בודדים הוא כל שהיינו זקוקים לו במקרה של אגמים רדודים", מסביר ארמון ומוסיף כי "באמצעות התוצאות שהתקבלו מהלוויין החדש הצלחנו למצוא, לנתח ולתאר במחקרנו את הקשר בין תדירות הופעת המים בכל אזור באגם (מתוך סדרה ארוכה של תצלומי לוויינים אחרים של נאס"א, לאורך השנים), ובין הגובה של אותם אזורים (מתוך הלוויין החדש). ברגע שאנחנו יודעים מהו הקשר, אנחנו יכולים לחשב באופן מדויק את העומק של כל נקודה באגם, אפילו שמדידת העומק המקורית מתבצעת רק לאורך מסדרונות צרים בו, ואפילו אם האגם מלא במים".

החוקרים השתמשו בשיטה שפיתחו למפות את הקרקעית של האגם המדברי הרדוד הגדול בעולם - ימת אייר שבאוסטרליה, שגודלו כמעט שליש משטחה של מדינת ישראל, וקיבלו תוצאות שהן כמעט בוודאות, לדברי החוקרים, טובות יותר מאלה שנמדדו באגם עצמו באמצעות ספינות מחקר בשנות ה-70 של המאה הקודמת. בעקבות התוצאות החליטו החוקרים למפות עוד שני אגמים מדבריים שעד כה לא הייתה שום דרך להבין מהי כמות המים האצורה בהם. אחד מהם נקרא סבחת אל-מלח, הנמצא במדבר הסהרה באלג'יריה והשני נקרא לאגו קויפסה ונמצא באלטיפלנו היבש בבוליביה, על מסלול הטיולים של רבים מהמוצ'ילרים הישראלים בדרום אמריקה. לגבי לאגו קויפסה, לדוגמה, הצליחו החוקרים לגלות שכמות המים שיכולה להאגר באגם גדולה ב-50% ממה שנהוג היה לחשוב עד היום. כמות כזאת כנראה מילאה את האגם לפני כ-12,000 שנים, אך המים נעלמו בהדרגה וכיום האגם מתמלא רק באופן חלקי.

ארמון מסכם וקובע כי "השיטה שפיתחנו יכולה לשמש למיפוי הקרקעית של אגמים מדבריים ברחבי העולם, ולעזור לנו להבין מה היה האקלים באותם אזורים בעולם בעבר ואולי אפילו בעתיד. אנחנו בטוחים שנצליח לפתח את השיטה עם הזמן, זוהי רק ההתחלה. כדי להיערך טוב יותר לשינויי האקלים באזורים מדבריים אנחנו חייבים לדעת כמה מים טבעיים קיימים בהם, אך עד היום היה קשה מאוד לעשות זאת. בעתיד נדע להעריך ברמת דיוק גבוהה את כמות המים בכל האגמים המדבריים ברחבי העולם".

הפרסום ב-NASA - earthobservatory.nasa.gov:

https://earthobservatory.nasa.gov/images/148230/sizing-up-remote-lakes

לפרסום המאמר המדעי: https://agupubs.onlinelibrary.wiley.com/doi/10.1029/2020GL087367

לפרסום בתקשורת:

https://www.ynet.co.il/article/SyHOhyZOd

קראו פחות
הפרסום בטוויטר של נאסא

המחקר שהלהיב את NASA: שיטה חדשה מאפשרת למפות מהחלל אגמים מדבריים ברחבי העולם

6 מאי, 2021

קרא עוד
אגמים באזורים מדבריים הם בדרך כלל רדודים (מספר מטרים) ושטוחים מאוד, ובעיקר מרוחקים מאזורים מיושבים. רוב הזמן הם ריקים לגמרי ממים, אך מדי פעם הם מתמלאים על ידי שיטפונות נדירים הזורמים במדבר. כמות זו כמובן אינה מספקת כדי להגיע למקום עם ספינה, ולמפות את צורת הקרקעית של אגמים כאלה – כך שאנו לא יכולים למדוד ולקבוע בצורה סבירה כמה מים האגמים אוצרים בכל רגע נתון.

"בדרך כלל, שיטפון מדברי אובד אל תוך קרקעית הנחל ונספג אל התשתית שלו או מתאדה, ולכן נעלם במורד נהרות מדבריים. פעם בכמה שנים שיטפון שכזה עשוי להגיע לאגם מדברי רדוד הנמצא במורד הנחל ולמלא אותו ובהדרגה, מים אלו שנעמדו באגם, מתאדים ממנו. כך יכול גם, לדוגמא, להיווצר נווה מדבר", מסביר קוקו (משה) ארמון מהמכון למדעי כדור הארץ באוניברסיטה העברית. "אגמים מדבריים עשויים לשמש אותנו בתור מאגרי מים טבעיים גדולים, והם מהווים בית למגוון גדול מאוד של מינים של צמחים ובעלי חיים מדבריים שמצליחים לשגשג רק בזמן שיטפונות. אגמים אלה משמשים חוקרי אקלים על מנת להבין מה היה האקלים בתקופות קדומות ולנסות להשליך מכך על העתיד. לדוגמא, אם מזהים תקופה בה האגם היה מלא באופן תדיר, אנחנו יכולים להבין שהאקלים היה רטוב יותר. אך 'יותר' הוא מושג יחסי ומטרתנו היא לקבוע כמה רטוב היה באותם מקומות".

כדי להבין מהי כמות המים באגם מדברי נדרש לדעת כיצד נראית הטופוגרפיה המדויקת של הקרקעית שלו – עבודה שנחשבת קשה מאוד לביצוע באגמים מדבריים. קוקו (משה) ארמון ביצע לאחרונה מחקר בו הוא בחן שיטה מקורית לקביעת הטופוגרפיה של אגמים מדבריים. לפני כשנה הוא ועמיתיו פרסמו מאמר מדעי שהופיע על השער של כתב העת "Geophysical Research Letters". כעת המאמר והשיטה המקורית זוכים לחשיפה מחודשת על ידי סוכנות החלל האמריקאית NASA, שפרסמה כתבה על כך היום (שלישי) ב-NASA Earth Observatory. את המחקר שלו ביצע ארמון יחד עם (לפי הסדר במאמר) ד"ר אלעד דנטה (המכון למדעי כדור הארץ באוניברסיטה העברית, המכון הגיאולוגי ומכון שמיר),  יובל שמילוביץ' (המכון למדעי כדור הארץ באוניברסיטה העברית והמכון הגיאולוגי), ד"ר עמית מושקין (המכון הגיאולוגי), פרופ' טים כהן (אוניברסיטת וולונגונג שבאוסטרליה), פרופ' אפרת מורין ופרופ' יהודה אנזל (שניהם מהמכון למדעי כדור הארץ באוניברסיטה העברית). 

המחקר התחיל למעשה לפני כשנתיים, אז שוגר לוויין חדש של נאס"א (ICESat-2) שתפקידו המקורי היה למדוד באופן מדויק מאוד את גובהם של הקרחונים בקטבים - כדי להבין טוב יותר איך משפיעה ההתחממות הגלובלית על אובדן והדקיקות של הקרח בקטבים. מדידות הגובה המדויקות התאפשרו באמצעות לייזר המוקרן מהחלל אל פני השטח של כדור הארץ. כך, אם מודדים את הזמן שלוקח לקרן הלייזר לחזור מפני השטח של כדור הארץ אל הלוויין, אפשר לחשב במדויק את גובה פני השטח. הלוויין ייחודי בכך שהוא מודד את גובה פני השטח בצורה מדויקת מאוד, בעזרת קרן לייזר ירוקה. מאחר שאור ירוק מסוגל לחדור כמה מטרים לתוך מים ועדיין לחזור אל הלוויין, ניתן לקבל דרך הלוויין מדידות גובה מדויקות אפילו מתחת למים, בצפיפות גבוהה מאוד לאורך מסדרונות מדידה צרים.

"חדירה של האור לעומק של מטרים בודדים הוא כל שהיינו זקוקים לו במקרה של אגמים רדודים", מסביר ארמון ומוסיף כי "באמצעות התוצאות שהתקבלו מהלוויין החדש הצלחנו למצוא, לנתח ולתאר במחקרנו את הקשר בין תדירות הופעת המים בכל אזור באגם (מתוך סדרה ארוכה של תצלומי לוויינים אחרים של נאס"א, לאורך השנים), ובין הגובה של אותם אזורים (מתוך הלוויין החדש). ברגע שאנחנו יודעים מהו הקשר, אנחנו יכולים לחשב באופן מדויק את העומק של כל נקודה באגם, אפילו שמדידת העומק המקורית מתבצעת רק לאורך מסדרונות צרים בו, ואפילו אם האגם מלא במים".

החוקרים השתמשו בשיטה שפיתחו למפות את הקרקעית של האגם המדברי הרדוד הגדול בעולם - ימת אייר שבאוסטרליה, שגודלו כמעט שליש משטחה של מדינת ישראל, וקיבלו תוצאות שהן כמעט בוודאות, לדברי החוקרים, טובות יותר מאלה שנמדדו באגם עצמו באמצעות ספינות מחקר בשנות ה-70 של המאה הקודמת. בעקבות התוצאות החליטו החוקרים למפות עוד שני אגמים מדבריים שעד כה לא הייתה שום דרך להבין מהי כמות המים האצורה בהם. אחד מהם נקרא סבחת אל-מלח, הנמצא במדבר הסהרה באלג'יריה והשני נקרא לאגו קויפסה ונמצא באלטיפלנו היבש בבוליביה, על מסלול הטיולים של רבים מהמוצ'ילרים הישראלים בדרום אמריקה. לגבי לאגו קויפסה, לדוגמה, הצליחו החוקרים לגלות שכמות המים שיכולה להאגר באגם גדולה ב-50% ממה שנהוג היה לחשוב עד היום. כמות כזאת כנראה מילאה את האגם לפני כ-12,000 שנים, אך המים נעלמו בהדרגה וכיום האגם מתמלא רק באופן חלקי.

ארמון מסכם וקובע כי "השיטה שפיתחנו יכולה לשמש למיפוי הקרקעית של אגמים מדבריים ברחבי העולם, ולעזור לנו להבין מה היה האקלים באותם אזורים בעולם בעבר ואולי אפילו בעתיד. אנחנו בטוחים שנצליח לפתח את השיטה עם הזמן, זוהי רק ההתחלה. כדי להיערך טוב יותר לשינויי האקלים באזורים מדבריים אנחנו חייבים לדעת כמה מים טבעיים קיימים בהם, אך עד היום היה קשה מאוד לעשות זאת. בעתיד נדע להעריך ברמת דיוק גבוהה את כמות המים בכל האגמים המדבריים ברחבי העולם".

הפרסום ב-NASA - earthobservatory.nasa.gov:

https://earthobservatory.nasa.gov/images/148230/sizing-up-remote-lakes

לפרסום המאמר המדעי: https://agupubs.onlinelibrary.wiley.com/doi/10.1029/2020GL087367

לפרסום בתקשורת:

https://www.ynet.co.il/article/SyHOhyZOd

קראו פחות
הפרסום בטוויטר של נאסא

המחקר שהלהיב את NASA: שיטה חדשה מאפשרת למפות מהחלל אגמים מדבריים ברחבי העולם

6 מאי, 2021

קרא עוד
אגמים באזורים מדבריים הם בדרך כלל רדודים (מספר מטרים) ושטוחים מאוד, ובעיקר מרוחקים מאזורים מיושבים. רוב הזמן הם ריקים לגמרי ממים, אך מדי פעם הם מתמלאים על ידי שיטפונות נדירים הזורמים במדבר. כמות זו כמובן אינה מספקת כדי להגיע למקום עם ספינה, ולמפות את צורת הקרקעית של אגמים כאלה – כך שאנו לא יכולים למדוד ולקבוע בצורה סבירה כמה מים האגמים אוצרים בכל רגע נתון.

"בדרך כלל, שיטפון מדברי אובד אל תוך קרקעית הנחל ונספג אל התשתית שלו או מתאדה, ולכן נעלם במורד נהרות מדבריים. פעם בכמה שנים שיטפון שכזה עשוי להגיע לאגם מדברי רדוד הנמצא במורד הנחל ולמלא אותו ובהדרגה, מים אלו שנעמדו באגם, מתאדים ממנו. כך יכול גם, לדוגמא, להיווצר נווה מדבר", מסביר קוקו (משה) ארמון מהמכון למדעי כדור הארץ באוניברסיטה העברית. "אגמים מדבריים עשויים לשמש אותנו בתור מאגרי מים טבעיים גדולים, והם מהווים בית למגוון גדול מאוד של מינים של צמחים ובעלי חיים מדבריים שמצליחים לשגשג רק בזמן שיטפונות. אגמים אלה משמשים חוקרי אקלים על מנת להבין מה היה האקלים בתקופות קדומות ולנסות להשליך מכך על העתיד. לדוגמא, אם מזהים תקופה בה האגם היה מלא באופן תדיר, אנחנו יכולים להבין שהאקלים היה רטוב יותר. אך 'יותר' הוא מושג יחסי ומטרתנו היא לקבוע כמה רטוב היה באותם מקומות".

כדי להבין מהי כמות המים באגם מדברי נדרש לדעת כיצד נראית הטופוגרפיה המדויקת של הקרקעית שלו – עבודה שנחשבת קשה מאוד לביצוע באגמים מדבריים. קוקו (משה) ארמון ביצע לאחרונה מחקר בו הוא בחן שיטה מקורית לקביעת הטופוגרפיה של אגמים מדבריים. לפני כשנה הוא ועמיתיו פרסמו מאמר מדעי שהופיע על השער של כתב העת "Geophysical Research Letters". כעת המאמר והשיטה המקורית זוכים לחשיפה מחודשת על ידי סוכנות החלל האמריקאית NASA, שפרסמה כתבה על כך היום (שלישי) ב-NASA Earth Observatory. את המחקר שלו ביצע ארמון יחד עם (לפי הסדר במאמר) ד"ר אלעד דנטה (המכון למדעי כדור הארץ באוניברסיטה העברית, המכון הגיאולוגי ומכון שמיר),  יובל שמילוביץ' (המכון למדעי כדור הארץ באוניברסיטה העברית והמכון הגיאולוגי), ד"ר עמית מושקין (המכון הגיאולוגי), פרופ' טים כהן (אוניברסיטת וולונגונג שבאוסטרליה), פרופ' אפרת מורין ופרופ' יהודה אנזל (שניהם מהמכון למדעי כדור הארץ באוניברסיטה העברית). 

המחקר התחיל למעשה לפני כשנתיים, אז שוגר לוויין חדש של נאס"א (ICESat-2) שתפקידו המקורי היה למדוד באופן מדויק מאוד את גובהם של הקרחונים בקטבים - כדי להבין טוב יותר איך משפיעה ההתחממות הגלובלית על אובדן והדקיקות של הקרח בקטבים. מדידות הגובה המדויקות התאפשרו באמצעות לייזר המוקרן מהחלל אל פני השטח של כדור הארץ. כך, אם מודדים את הזמן שלוקח לקרן הלייזר לחזור מפני השטח של כדור הארץ אל הלוויין, אפשר לחשב במדויק את גובה פני השטח. הלוויין ייחודי בכך שהוא מודד את גובה פני השטח בצורה מדויקת מאוד, בעזרת קרן לייזר ירוקה. מאחר שאור ירוק מסוגל לחדור כמה מטרים לתוך מים ועדיין לחזור אל הלוויין, ניתן לקבל דרך הלוויין מדידות גובה מדויקות אפילו מתחת למים, בצפיפות גבוהה מאוד לאורך מסדרונות מדידה צרים.

"חדירה של האור לעומק של מטרים בודדים הוא כל שהיינו זקוקים לו במקרה של אגמים רדודים", מסביר ארמון ומוסיף כי "באמצעות התוצאות שהתקבלו מהלוויין החדש הצלחנו למצוא, לנתח ולתאר במחקרנו את הקשר בין תדירות הופעת המים בכל אזור באגם (מתוך סדרה ארוכה של תצלומי לוויינים אחרים של נאס"א, לאורך השנים), ובין הגובה של אותם אזורים (מתוך הלוויין החדש). ברגע שאנחנו יודעים מהו הקשר, אנחנו יכולים לחשב באופן מדויק את העומק של כל נקודה באגם, אפילו שמדידת העומק המקורית מתבצעת רק לאורך מסדרונות צרים בו, ואפילו אם האגם מלא במים".

החוקרים השתמשו בשיטה שפיתחו למפות את הקרקעית של האגם המדברי הרדוד הגדול בעולם - ימת אייר שבאוסטרליה, שגודלו כמעט שליש משטחה של מדינת ישראל, וקיבלו תוצאות שהן כמעט בוודאות, לדברי החוקרים, טובות יותר מאלה שנמדדו באגם עצמו באמצעות ספינות מחקר בשנות ה-70 של המאה הקודמת. בעקבות התוצאות החליטו החוקרים למפות עוד שני אגמים מדבריים שעד כה לא הייתה שום דרך להבין מהי כמות המים האצורה בהם. אחד מהם נקרא סבחת אל-מלח, הנמצא במדבר הסהרה באלג'יריה והשני נקרא לאגו קויפסה ונמצא באלטיפלנו היבש בבוליביה, על מסלול הטיולים של רבים מהמוצ'ילרים הישראלים בדרום אמריקה. לגבי לאגו קויפסה, לדוגמה, הצליחו החוקרים לגלות שכמות המים שיכולה להאגר באגם גדולה ב-50% ממה שנהוג היה לחשוב עד היום. כמות כזאת כנראה מילאה את האגם לפני כ-12,000 שנים, אך המים נעלמו בהדרגה וכיום האגם מתמלא רק באופן חלקי.

ארמון מסכם וקובע כי "השיטה שפיתחנו יכולה לשמש למיפוי הקרקעית של אגמים מדבריים ברחבי העולם, ולעזור לנו להבין מה היה האקלים באותם אזורים בעולם בעבר ואולי אפילו בעתיד. אנחנו בטוחים שנצליח לפתח את השיטה עם הזמן, זוהי רק ההתחלה. כדי להיערך טוב יותר לשינויי האקלים באזורים מדבריים אנחנו חייבים לדעת כמה מים טבעיים קיימים בהם, אך עד היום היה קשה מאוד לעשות זאת. בעתיד נדע להעריך ברמת דיוק גבוהה את כמות המים בכל האגמים המדבריים ברחבי העולם".

הפרסום ב-NASA - earthobservatory.nasa.gov:

https://earthobservatory.nasa.gov/images/148230/sizing-up-remote-lakes

לפרסום המאמר המדעי: https://agupubs.onlinelibrary.wiley.com/doi/10.1029/2020GL087367

לפרסום בתקשורת:

https://www.ynet.co.il/article/SyHOhyZOd

קראו פחות
מברכים את פרופ' ג'ושוע אנגריסט, על זכייתו בפרס נובל לכלכלה

מברכים את פרופ' ג'ושוע אנגריסט, על זכייתו בפרס נובל לכלכלה

11 אוקטובר, 2021

קרא עוד
האוניברסיטה העברית מברכת את פרופ' ג'ושוע אנגריסט, לשעבר חבר סגל במחלקה לכלכלה, על זכייתו בפרס נובל לכלכלה.

פרופ' אנגריסט היה סטודנט לתואר שני וחבר סגל, לימד באוניברסיטה העברית במהלך שנות ה-90 ואף מבקר בה כחוקר אורח לאורך שנים. הוא זכה בפרס יחד עם פרופ' גוידו אמבנס על תרומתם המתודולוגית לניתוח הקשרים הסיבתיים ויחד עם פרופ' דיויד קאר.

אנו מברכים את את פרופ' אינגריסט על זכייתו בפרס הנובל לכלכלה לשנת 2021. אינגריסט למד חלק מהתואר השני שלו באוניברסיטה העברית במהלך שנות ה-80 ובשנות ה-90 היה חבר סגל במחלקה לכלכלה. בשנת 2004 חזר לאוניברסיטה העברית כעמית מחקר למשך שנה.

פרופ' אשר כהן, נשיא האוניברסיטה העברית, בירך את פרופ' אינגריסט: "אנחנו מברכים את פרופ' אינגריסט בזכייתו בפרס היוקרתי ביותר בעולם המדע בתחום הכלכלה. במשך מספר שנים היה חבר סגל במחלקה לכלכלה. גם זכיה זאת היא עדות להיותנו אוניברסיטה מובילה אקדמית בארץ ובעולם. זהו כבוד לאוניברסיטה העברית בפרט, לאקדמיה הישראלית בכלל וזכות גדולה לסטודנטים שזכו ללמוד אצלו"

פרופ' ויקטור לביא, קולגה של פרופ' אינגריסט מהמחלקה לכלכלה באוניברסיטה העברית וחבר אישי קרוב, בירך גם הוא: "ג'ושוע אינגריסט הוא ידיד נאמן למדינת ישראל ולאוניברסיטה העברית. הוא משקיע חלק נכבד מזמנו למחקר בנושאים הנוגעים לחינוך וכלכלה בישראל. ג'וש הוא שותף אישי שלי למחקר כבר עשרות שנים וחבר אישי קרוב. אני מאוד שמח בשבילו וגאה בו על ההישג המדהים".

קראו פחות
ראה גם: מחקר, סגל
Medical photo created by freepik - www.freepik.com

ד"ר שהם חשן הלל מביה"ס למנהל עסקים ומרכז פדרמן לחקר הרציונליות בקריאה: קבלו את ההחלטה הנכונה וקצרו את תורנויות הרופאים המתמחים

10 אוקטובר, 2021

מתוך המחקר של דר אסף חרש

מחקר שהתפרסם ב-Science: קניבליזם קוסמי כפול - פיצוץ ענק בחלל שפך אור על תעלומה אסטרונומית

7 אוקטובר, 2021

קרא עוד
מחקר בינלאומי חדש בהשתתפות חוקרים מהאוניברסיטאות תל אביב והאוניברסיטה העברית אישש לראשונה את קיומה של  תופעת ה"קניבליזם הקוסמי הכפול" – תופעה נדירה שבה כוכב בולע עצם דחוס כגון חור שחור או כוכב נויטרונים, והעצם בתורו "זולל" את ליבת הכוכב. סופו של התהליך ההרסני בפיצוץ אדיר שבמרכזו נשאר ככל הנראה חור שחור.

המחקר נערך בהשתתפותם של האסטרופיזיקאים הישראלים פרופ' אהוד נקר מבית הספר לפיזיקה באוניברסיטת תל אביב, וד"ר אסף חרש ממכון רקח לפיזיקה באוניברסיטה העברית, כשלצדם מדענים מארצות הברית, יפן וקנדה. המחקר פורסם לאחרונה בעיתון המדעי היוקרתי "Science".

 

התמונה השמאלית העליונה היא תמונת רדיו מ-1997. השמאלית התחתונה היא תמונה של אותו המקום מ-2017, שבה רואים בבירור את מקור הרדיו החדש. התמונה מימין היא תמונה באור נראה שצולמה על ידי טלסקופ החלל האבל, שבה רואים את הגלקסיה שבה אירעה הסופרנובה

(צילום: מתוך המחקר)

 

ההוכחות התצפיתיות לקיומה של התופעה הגיעו משילוב של מידע ממספר טלסקופים. הראשון הוא "המערך הגדול מאוד" (Very Large Array), שהוא מצפה של טלסקופי רדיו הממוקם בניו מקסיקו. במהלך סריקות שבוצעו במצפה בקיץ 2017 הופיע אות רדיו חזק מאוד שנוצר בעקבות פיצוץ כוכב, או סופרנובה, המרוחק כ-500 מיליון שנות אור מכדור הארץ. "חשבנו שמדובר בפיצוץ מעניין אבל לא ידענו שזוהי רק ההתחלה של תעלומה רחבת היקף", אומר פרופ' נקר, ששימש התאורטיקן הראשי של המחקר. "המידע שהעמיתים שלנו ליקטו ממקורות תצפיתיים שונים, שכל אחד מהם מתבסס על תחום ספקטרלי אחר, עזר לנו לגבש את הבסיס התאורטי להבנת התופעה המרתקת הזאת".

צוות החוקרים ניתח את הנתונים וביצע תצפיות נוספות ב-VLA וכן בטלסקופ במצפה Keck שבהוואי, המבוסס על אור נראה. הטלסקופ במצפה Keck קלט שטף אור שהעיד על התנגשות בין חומר שהועף עקב פיצוץ הכוכב במהירות עצומה של כ-5 מיליון קילומטר בשעה (כחצי אחוז ממהירות האור), לחומר איטי הרבה יותר שנזרק מהמעטפת החיצונית של הכוכב כ-100-1000 שנה לפני הפיצוץ. ממהירות החומר שהועף בפיצוץ והמרחק ממרכז הפיצוץ למקום ההתנגשות הסיקו החוקרים שהפיצוץ אירע בערך ב-2014.  

בהתאם לכך, בחיפוש בתצפיות עבר על האזור בשמים בו אירע הפיצוץ, איתר הצוות במידע שנשמר בטלסקופ MAXI היפני המוצב בתחנת החלל הבינלאומית, התפרצות קרני רנטגן חזקה ביותר שהתרחשה ב 2014. מההתאמה במקום ובזמן לפיצוץ שהתגלה בקרינת הרדיו הסיקו החוקרים שבסבירות גבוהה מאוד קרינת הרנטגן נפלטה במהלך פיצוץ הכוכב. ניתוח של קרינה זו העלה שמקורה חייב להיות סילון יחסותי (הנע במהירות הקרובה מאוד למהירות האור) של אנרגיה וחומר.

מאיסוף חלקי הפאזל יחדיו, החלה להצטייר התמונה הבאה: לפני זמן רב, זוג כוכבים נולדו כאשר הם מקיפים זה את זה במסלוליהם (זו תופעה נפוצה מאוד ביקום). הכוכב הכבד יותר מת ראשון בסופרנובה שאירעה לפני זמן רב מאוד והסתיימה ביצירתו של עצם דחוס מאוד – כוכב נויטרונים או חור שחור. לאחר מכן הכוכב הנותר התנפח, כפי שקורה לכל הכוכבים בערוב ימיהם ו"בלע" את הכוכב המת אל בין השכבות החיצוניות שלו כך שנוצרה "מעטפת משותפת" (Common Envelope).

כך, העצם הדחוס הקיף את ליבת הכוכב החי בעודו נע דרך המעטפת החיצונית שלו. לאינטראקציה בין הכוכב הדחוס למעטפת היו שתי תוצאות, הראשונה היא שהמעטפת נזרקה לחלל המקיף את שני הכוכבים והשנייה שהכוכב המת שקע עמוק יותר ויותר לעבר הליבה של הכוכב החי עד שלבסוף שקע למרכזה. בשלב זה החל העצם הקומפקטי לבלוע לתוכו חומר מליבת הכוכב החי. 

פרופ' נקר, שחוקר בין השאר סילונים יחסותיים מוסיף: "נדיר מאוד שכוכבים שמתפוצצים יוצרים סילוני אנרגיה במהלך הפיצוץ. אולם, אם חור שחור (או כוכב ניוטרונים) מוצא את דרכו לליבת כוכב חי אז כוחות כבידה ואינטראקציות מגנטיות מורכבות שמקורן בתהליך ה'זלילה' צפויים לשחרר סילוני אנרגיה אדירים ובמקביל לגרום לפיצוץ של הכוכב החי כסופרנובה. ככל הנראה זה מה שאירע במקרה הזה כאשר הסילונים פלטו את קרני הרנטגן שנצפו ב-2014 והתרסקותו של החומר שהועף במהלך הפיצוץ במהירות שיא על המעטפת שנזרקה בשלב השקיעה של הכוכב המת לעבר ליבת הכוכב החי, הביא להיווצרותם של אות הרדיו שנצפה ב-2017 ב-VLA וכן של השטף הזוהר שנצפה במצפה Keck. התאמתם של הממצאים התצפיתיים לתאוריה זו, הביאה לפתרון התעלומה".

עוד ציין פרופ' נקר כי "ההשערה התאורטית שדברים כאלה קורים ככל הנראה במקום כלשהו ביקום הועלתה כבר לפני כעשור, וכאן זה המקום להזכיר את פרופ' נועם סוקר מהטכניון שלקח חלק בשנים האחרונות בחקר התהליך. בכל מקרה, זו הפעם הראשונה שיש לפנינו מראה עיניים – זו, כך נראה, תופעה אמיתית ומוחשית, על אף נדירותה. ההסבר התאורטי שנתנו עשוי להוות פתח להסבר של תופעות אחרות באסטרופיזיקה הקשורות בסופרנובות ובחורים שחורים".

ד"ר אסף חרש מהאוניברסיטה העברית, אשר לקח חלק בניתוח תצפיות הרדיו, סיכם: "בשנים האחרונות, אנחנו מגלים עוד ועוד תופעות חדשות באמצעות פרוייקטים חדשניים בתחום אסטרונומיית הרדיו. אני צופה שטלסקופי רדיו יחשפו בשנים הקרובות עוד תופעות מרתקות, כמו זו האחרונה, הקשורות במוות של כוכבים, כוכבי ניטרונים וחורים שחורים״.

למאמר המדעי: https://www.science.org/doi/full/10.1126/science.abg6037?casa_token=-DZW...

פרסום בתקשורת: ynet

קראו פחות
שירים יהודיים-ספרדיים ממזרח הים התיכון בארכיון אי-אם-איי

פרס יוקרתי הוענק לפרסום של המרכז חקר המוסיקה היהודית באוניברסיטה העברית

6 אוקטובר, 2021

המרכז לחקר המוסיקה היהודית שמח להודיע ​​שפרסומו "שירים יהודיים-ספרדיים ממזרח הים תיכון בארכיון EMI (1907-1912)", פענוח ודברי הסבר מאת רבקה הבסי ואדוין סרוסי (אנתולוגיה של מסורות מוסיקה בישראל, כרך 27), זכה בפרס אגודת האוספים של קול מוקלט (ARSC) לשנת 2021 למצוינות בקטגוריית המחקר ההיסטורי הטוב ביותר במוזיקת בלוז, פולק או עולם.

ראה גם: סגל, סטודנטים
Image by David L from Pixabay

פרופ' שמשון בלקין ופרופ' אהרון אגרנט מצאו פתרון לבעיית שדות מוקשים שמסכנת מיליונים: חיידקים מהונדסים גנטית שמזהים מוקשים חיים

6 אוקטובר, 2021

קרא עוד
פיתוח פורץ דרך של חוקרים מהאוניברסיטה העברית מאפשר לזהות מוקשים חיים מרחוק, ללא סיכון חיי אדם או בעלי חיים, ובכך לשחרר שטחים נרחבים בעולם מהאיום של שדות מוקשים פעילים שנותרו ממלחמות עבר

שדות מוקדים שנותרו ממלחמות עבר מהווים איום ממשי למיליוני אנשים ברחבי העולם. בשנת 2019, נפגעו יותר מ-5,500 בני אדם ממוקשים יבשתיים, 80% מהם אזרחים, על פי הארגון הבינלאומי זוכה פרס נובל לשלום לאיסור על השימוש במוקשים (ICBL). ישנם אומדנים שונים לגבי מספר המוקשים ברחבי העולם, אך בכולם מדובר על כ-100 מיליון מוקשים. גם בישראל, נותרו שדות מוקשים בשטחים של כ-200 אלף דונמים, שסילוקם דורש תכנון מדוקדק ועבודה מדויקת עם קרבה פיזית של אנשים או בעלי חיים, לעיתים תוך סיכון ממשי של חיי העוסקים במלאכת הסילוק. נכון להיום, אין כל שיטה בשימוש לגילוי מרחוק של מוקשים חיים. פיתוח של קבוצות המחקר של פרופ' שמשון בלקין מהמכון למדעי החיים ופרופ' אהרון אגרנט מהמחלקה לפיסיקה יישומית מהאוניברסיטה העברית, מאפשר לזהות מוקשים חיים על ידי חיידקים שמגיבים לאדי חומרי הנפץ, וזוהרים באור שגלוי גם לעין בלתי מזוינת. אור זה ניתן לצילום מרחוק, ובכך למנוע את הצורך בכניסה לשדה המוקשים. המחקר נתמך על ידי משרד ההגנה של ארה"ב.

"המחקר עוסק מזה מספר שנים במערכת לגילוי מרחוק של מוקשים מוטמנים", מסביר פרופ' בלקין. "הפתרון המוצע מבוסס על כך שמוקשים אינם לגמרי אטומים, ושרידים של חומרי נפץ 'בורחים' ממעטפת המוקש ומצטברים בקרקע שמעליו. זו הסיבה, למשל, שאפשר לאלף כלבים להריח מוקשים – הם אינם מריחים את המוקש, אלא את חומרי הנפץ שמעליו". במקום כלבים, החוקרים משתמשים בחיידקי E. coli. "במהלך המחקר נבחנו פתרונות בתצורות שונות, כולל פיתוח חיישן ייעודי הניתן לפריסה במספרים  גדולים בשטח החשוד בנוכחות חומר הנפץ" מוסיף פרופ' אגרנט. "המחקר כיום מתמקד בהעצמת הנראות של האור המופק על ידי החיידקים, וזאת על מנת לשפר את הדיוק של הגילוי." 

על ידי הנדסה גנטית של החיידקים, החוקרים גרמו להם לזהות חומר כימי בשם DNT, תוצר לוואי נדיף של חומר הנפץ TNT. עם הזמן, אדי DNT מחלחלים לאדמה שמכסה את המוקש, והחיידקים יכולים "לרחרח" אותם. בתגובה למגע עם DNT, החיידקים פולטים אור זוהר שניתן לזיהוי ומהיר. כדי לייצר אפקט הארה, החוקרים השתמשו בגנים מחיידקים ימיים הפולטים באופן טבעי אור באוקיאנוס. החוקרים מפזרים את החיידקים על הקרקע או כשהם מקובעים בכדוריות הידרוג'ל זעירות, או מכונסים בתוך יחידות אופטו-אלקטרוניות מתוחכמות. את האור הנפלט ניתן לצלם מרחוק, למשל בעזרת רחפן, ובכך להימנע מהצורך להיכנס לשדה המוקשים. זוהי השיטה הראשונה בעולם שמאפשרת גילוי מרחוק של מוקשים, ללא סיכון חיי אדם או בעלי חיים.

"היתרונות בשימוש בחיידקי E.coli הוא העובדה שהם זמינים, זולים, מתכלים וניתן דרכם לבדוק שטח אדמה גדול יחסית", הוסיף פרופ' אגרנט. "בנוסף, החיידקים מצליחים לזהות את המוקשים במהירות, תוך מספר שעות". ופרופ' אגרנט מוסיף:  "חשוב לציין שהשיטה המפותחת על ידנו ורסטילית מאוד, וניתן, ע"י התאמת החיידק להגיב לחומרים אחרים, לרתום אותה לשימושים רבים נוספים".

 

לכתבה ב-N12

קראו פחות
CERN

הישג מדהים לאקדמיה הישראלית: פרופ' אליעזר רבינוביץ ממכון רקח נבחר לנשיא ה-24 של הארגון האירופי למחקר גרעיני CERN

24 ספטמבר, 2021

קרא עוד
מועצת CERN הודיעה היום (ו') על בחירתו של פרופסור אליעזר רבינוביץ' לנשיאה ה-24 החל מינואר 2022. הוא יחליף בתפקיד את ד"ר אורסולה באסלר, אשר מסיימת שלוש שנות כהונה. CERN, הממוקם בג'נבה, הינו המרכז הגדול בעולם לחקר מאיצי חלקיקים. המרכז הבינלאומי מעסיק מאות פיזיקאים מובילים מרחבי העולם, המבצעים ניסויים מדעיים במאיצי החלקיקים וחוקרים את הצדדים התאורטיים של פיזיקת החלקיקים. בארגון חברות 23 מדינות, מתוכן ישראל, המדינה החברה היחידה שאינה מאירופה. ישראל הצטרפה לארגון כחברה מלאה בדצמבר 2013, לאחר שנים רבות שבהן השתתפה רק כמשקיפה.

פרופסור רבינוביץ' הוא חוקר מוביל ומוערך במכון רקח לפיסיקה של האוניברסיטה העברית ויו"ר מכון des Hautes Études Scientifiques (IHES). הוא קיבל את הדוקטורט שלו בפיסיקה באנרגיות גבוהות צמכון ויצמן בשנת 1974. רבינוביץ' הינו חוקר בכיר באוניברסיטה העברית משנת 1977, והיה ראש מכון רקח לפיסיקה בין השנים 2005-2012.

"כבוד גדול להיבחר ולהיות הנשיא של מועצת CREN, ארגון שבו נפגשים הרצון ליצור ידע לטובת האנושות כולה ושיתוף פעולה בינלאומי של כל החוקרים המובילים בעולם. אני גאה ונרגש להוביל את המחקר הכי מתקדם בעולם עם החוקרים המובילים בעולם", אמר פרופ' רבינוביץ'.

"פרופ' רבינוביץ' הוא תיאורטיקן מבריק בתחומי המחקר המתקדמים ביותר. במהלך שנות נשיאותי, הזדמן לי לעתים קרובות להתדיין עם פרופסור רבינוביץ', שעצותיו ותרומותיו תמיד היו מועילות מאוד לניהול הדיונים המתמשכים. אני בטוחה כי המועצה ממנה נשיא מצוין, שדאגתו למדע היא בעלת חשיבות עליונה", אמרה ד"ר באסלר.

פרופ' אשר כהן, נשיא האוניברסיטה העברית, בירך גם הוא את פרופ' רבינוביץ': "אנו שמחים וגאים על בחירתו של פרופסור אליעזר רבינוביץ לנשיא CREN.  בחירתו של פרופסור רבינוביץ לנשיא מוסד בינלאומי כל כך חשוב היא תעודת כבוד למדינה, לאקדמיה הישראלית ולאוניברסיטה העברית".

קראו פחות
האגם במערת אילון צילם י. נעמן

מרגש: ניצחון אדיר לחוקרי וחוקרות האוניברסיטה ושותפיהם במאבק להצלת מערת איילון!

14 ספטמבר, 2021

קרא עוד

בחודש אפריל השנה החלו חוקרים וחוקרות מהאוניברסיטה העברית וגופים נוספים לבחון את דרכי הצלת המערכת ההידרולוגית והאקולוגית של מערת איילון. האיום על המערה הגיע כתוצאה מתכנונים לעבודות תשתית שלפיהם מי הגשמים מנחל איילון יווסתו אל תוך שטח המערה, במקרה כזה, המערה והמערכת האקולוגית שבה צפויים היו להיהרס. במילים אחרות, שמו של האיום על המערה נקרא "תת"ל 33 א'", תוכנית של נתיבי ישראל שביקשה לכלול את מערת איילון במיזם למיתון השיטפונות באגן האיילון. אלא שהיום, החליטה הוועדה לתשתיות לאומיות על שינוי התוכנית וכי יש להסיט את מי הגשמים למקורות חילופיים, ובכך בחרה להציל את החיים הנדירים שנוצרו בתוך המערה - עליהם דווח לאחרונה בהרחבה בתקשורת. 

מערת איילון היא רשת מחילות אדירה וטבעית, באורך של 2,700 מטר, באזור מחצבת מפעל נשר ברמלה שבשפלת יהודה. רשת מחילות זו ידועה כמקום היחיד בעולם שמערכת החי שלו אינה קיימת בשום מקום אחר - כל מיני בעלי חיים שהתגלו בה הם אנדמיים, כלומר אינם מוכרים ממקומות אחרים. לבעלי החיים היבשתיים שנמצאו במערה לא נמצאו קרובים ברמת המין והסוג בשום מקום אחר בעולם - מה שמעיד על ייחודם, בידודם ורמת האנדמיות שלהם. בניגוד לרוב החי בעולם שמנצל את אנרגיית השמש, בעלי החיים שבמערה מתקיימים על מקורות אנרגיה פנימיים במי התהום הנחשפים במערה.

בכתב העת Quaternary International נחשף לאחרונה במאמר מדעי חשיבות החיים במערה, להבנת ההתפתחות הביו-גיאוגרפית והגיאולוגית של ישראל ומזרח הים התיכון. המאמר נכתב בידי פרופ' עמוס פרומקין, ד"ר חנן דימנטמן וישראל נעמן מהאוניברסיטה העברית. במחקר התברר כי האבות הקדומים של בעלי החיים הייחודיים למערת איילון חדרו למערה לפני מיליוני שנים, עוד טרם ירדו פני הים התיכון במה שמכונה "האירוע המסיני". באירוע זה הים-התיכון כמעט והתייבש, כך שבעלי החיים שבמערה מהווים סוג של 'מאובנים-חיים' שמתעדים את האקלים הלח-חם ששרר באזורנו בתקופת המיוקן, עוד לפני תקופות הקרח והיובש שגרמו להכחדת אבותיהם מחוץ למערה. קרוביהם של כמה מבעלי החיים במימי המערה חדרו עוד קודם אל אזור הכנרת וים המלח, אשר היו מחוברים אז אל הים התיכון ויצרו לגונה גדולה. 

גילוי מערת איילון התרחש באופן מקרי, כאשר דחפור עסק בכרייה במחצבה בשנת 2006 ובמהלך עבודתו חתך את אחת ממחילות המערה. בחינת הפתח וגילוי המערה אליה הוא מוביל נעשתה על ידי ישראל נעמן, לשעבר תלמיד תואר שני לגאולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים. מאז נחקרת המערה על ידי צוותים מהאוניברסיטה העברית ומארצות שונות. חקר מערת איילון הוא דוגמה למחקר רב-תחומי הכולל גיאולוגיה, הידרולוגיה, גיאומורפולוגיה, גיאוכימיה, מיקרוביולוגיה וזואולוגיה. לכן, מעורבים במחקר חוקרים ממוסדות ותחומי מדע רבים.

למזלם של החיים במערה ולשמחת חוקרי וחוקרות האוניברסיטה העברית שנלחמו עליה, בשלב העברת התוכנית לעיון הציבור התקבלו השגות בנוגע להחדרת מים במחצבת נשר בשל מערכת אקולוגית ייחודית שהתגלתה במערה בתחתית המחצבה. חוקרים רבים מהאקדמיה בישראל ובעולם הציגו בפני הוות"ל נתונים לפיהם איגום או החדרה יגרמו להצפת המערה במי נגר ולשינוי דרסטי של התנאים הכימיים במערה, המאפשרים את קיומה של המערכת האקולוגית הייחודית. בסופו של דבר, נראה כי מקבלי ההחלטות קיבלו את דברי אנשי המקצוע שהתנגדו למהלך השנוי במחלוקת והפרסומים הרבים שעלו בנושא, והלחץ הציבורי שנוצר בשל כך, ובחרו להורות על מציאת אתר חלופי במקום המערה הייחודית במסגרת התוכנית למיתון השיטפונות באגן האיילון. למעשה, הוועדה הורתה לחברת נתיבי ישראל, יוזמת התוכנית, כי בתוך פרק זמן של חצי שנה עליה למצוא אתר חלופי לאיגום מי גשמים - במקום אתר מחצבת נשר בו נמצאה המערה. 

ממנהל התכנון - הות"ל נמסר לגבי ההחלטה: "הוועדה לתשתיות לאומיות במינהל התכנון, בראשות יו"ר מטה התכנון, שלומי הייזלר, קיימה היום (שני) דיון בנוגע לתוכנית המשלימה לניהול הנגר באגן נחל איילון (תת"ל 33 א) שמטרתה ריסון מי הנגר (מי גשמים) באגן האיילון לצד התוכנית להקמת מסילה רביעית באיילון. בשלב העברת התוכנית לעיון הציבור בחודשים האחרונים, התקבלו השגות בנוגע להחדרת מים במחצבת נשר בשל מערכת אקולוגית ייחודית שהתגלתה במערה בתחתית המחצבה. חוקרים רבים מהאקדמיה בארץ ובעולם הציגו בפני הות"ל נתונים לפיהם איגום או החדרה יגרמו להצפת המערה במי נגר ולשינוי דרסטי של התנאים הכימיים במערה, המאפשרים את קיומה של המערכת האקולוגית הייחודית. הוועדה הורתה לחברת נתיבי ישראל, יוזמת התוכנית, כי בפרק זמן של חצי שנה ימצא אתר חלופי לאיגום מי גשמים - במקום אתר מחצבת נשר בו נמצאה מערת איילון".

באוניברסיטה העברית הביעו שמחה גדולה על ההחלטה. פרופ' עמוס פרומקין, המכון למדעי כדור הארץ באוניברסיטה העברית, הגיב בהתרגשות: "אנו מברכים את הות"ל בראשות יו"ר מטה התכנון, שלומי הייזלר, בנוגע לתוכנית תת"ל 33 א' על שקיבלה את ההחלטה המתבקשת למניעת פגיעה במערת איילון ועולם החי המיוחד שלה. אנו מקווים ששיקולים סביבתיים ימשיכו להנחות את המערכת השלטונית והציבורית בישראל ויובילו לעולם איכותי יותר שנוריש לדורות הבאים. אנו מודים לכל המשתתפים במאבק ולציבור הרחב שתמך בו".

פרופ' אריאל צ'יפמן, ראש החוג למדעי החיים באוניברסיטה העברית, שפעל בצורה נמרצת נגד התוכנית: "משמח מאוד לשמוע שעולם החי היחודי והפגיע של מערת איילון ניצל מהכחדה. בעלי החיים של איילון מהווים דוגמה נדירה ברמה העולמית למערכת אקולוגית שלמה המנותקת מן העולם שבחוץ. עצירת התכנית לנקז מי נגר לתוך המערה מנעה את חשיפת החיים במערה לעולם החיצוני, דבר שהיה משבש את המערכת האקולוגית הייחודית ומעלים אותה. חשוב מאוד שגופי התכנון השכילו להבין את הסכנה בהפרעות מסוג זה למערכות רגישות".

ד"ר אפרת גביש-רגב מאוספי הטבע הלאומיים באוניברסיטה העברית, שלקחה חלק מרכזי במאבק: "החלטה חשובה זו היא צעד חשוב בקידום שמירת המערכת האקולוגית של מערת איילון הייחודית בקנה מידה עולמי. מערת איילון מהווה חלון לביום ה'אופל' הכולל בתי גידול אקווטיים ויבשתיים המתקיימים מיליוני שנים בתת הקרקע. אוצרות אוספי הטבע הלאומיים שבאוניברסיטה העברית בירושלים כוללים פרטים שנאספו ממערת איילון ושימשו למחקר טקסונומי בתיאור המינים הייחודים רק למערה זו. אנו שמחים כי הפרטים המופקדים באוסף לא יישארו כמזכרת למינים שנכחדו, אלא יהוו תזכורת לעולם סמוי מן העין אך בעל חשיבות מדעית רבה".

מרשות הטבע והגנים נכתב: "נצחון לטבע! מערת איילון לא תיפגע! הוועדה לתשתיות לאומיות הורתה על מציאת אתר חלופי במסגרת התכנית למיתון השיטפונות באגן האיילון. רשות הטבע והגנים התנגדה לפגיעה במערה יוצאת הדופן והובילה את המהלכים למציאת חלופות. אנחנו מודים לכל מי שהיה שותף למאבק וגם לציבור שגילה התעניינות".

מהחברה להגנת הטבע: "חדשות טובות לטבע! תקופה ארוכה שאחד מאתרי הטבע הכי ייחודיים בישראל, ואולי בעולם כולו, עמד בפני סכנת השמדה. עד היום. היום אנחנו שמחים לבשר: מערת איילון לא תיפגע! מערת איילון, שנמצאת בסמוך למפעל נשר ליד רמלה, מאכלסת חיים שלא קיימים בשום מקום אחר. סרטנים, עקרבים, ומגוון פרוקי רגליים שפשוט לא חיים באף מקום אחר בעולם, ויחודיים למערה הזאת. הסיבה? הניתוק שלהם מפני השטח. הסיבה שהמערה עמדה בסכנה הייתה ניסיון להזרים למערה מי שיטפונות. היום החליטה הוועדה לתשתיות לאומיות במינהל התכנון שלא לכלול את מערת איילון במסגרת התוכנית למיתון השיטפונות באגן האיילון – בדיוק בגלל הייחודיות המדהימה של המערה, והחיים הנדירים בה, שאסור שייעלמו. אנחנו מברכים את הוועדה על ההחלטה. אין ספק שצריך לשמור על מקום מיוחד כמו מערת איילון, שיש לו מקבילות מועטות בעולם כולו".

אנשי תקשורת ונבחרי ציבור הגיבו אף הם בהתרגשות לגבי הפרסום אודות מערת איילון. דני קושמרו, שהכין את הכתבה הנרחבת על המערה יחד עם אוהד חמו באולפן שישי כתב בטוויטר: "בעקבות הכתבה באולפן שישי עם אוהד חמו מערת איילון תשמר למחקר!", רותם ידלין, ראשת מועצה אזורית גזר, הגיבה: "במסגרת הליכי התכנון, המועצה הגישה התנגדות להפיכת חלק ממחצבת נשר לאתר מיתון שטפונות לאגן איילון, מחשש לפגיעה במערה הייחודית, ואף הכריזה על תמיכה בהפיכת המערה לשמורת טבע, צעד שרשות הטבע והגנים המתינו לו מאז שנת 2008, בכדי להגן על המערה מפני פיתוח בתחום שמורת הטבע. נצחון לטבע. מערת איילון שלנו לא תיפגע!"

פרסומים בתקשורת: N12, ynet, המהדורה הצעירה - ערוץ 12ישראל היום, הידען,

 

 

קראו פחות
Image by PublicDomainPictures from Pixabay

במאמר ב-Science: צוות בינלאומי מצא קשר בין ההתחממות הגלובלית לעלייה באירועי הקור הקיצוניים בחורף

5 ספטמבר, 2021

קרא עוד
במאמר פורץ דרך שפורסם בכתב העת Science, צוות החוקרים מארה"ב ומהאוניברסיטה העברית הציגו מנגנון המסביר איך שינויי האקלים באזור הארקטי משפיע על קווי הרוחב הבינוניים באופן שלא הוצג בעבר. "מגמת העלייה באירועי חורף קיצוניים  מתיישבת בקו אחד עם שינויי האקלים הידועים ואינה תירוץ לעיכוב ההפחתה בפליטת גזי חממה"

 

במהלך שלושת העשורים האחרונים, האזור הארקטי, הסובב את הקוטב הצפוני, חווה את שינויי האקלים הגדולים ביותר מכל מקום על פני כדור הארץ, כולל קצב עליית הטמפרטורות, התכה של קרח בים והפחתת כיסוי השלג יבשתי בזמן האביב. התחממות מהירה באזור הארקטי ביחס לשאר כדור הארץ מכונה הגברה ארקטית. על אף ההתחממות הגלובלית, לתהליך ההגברה הארקטית יש קשר ישיר, באופן לא צפוי, דווקא לתדירות אירועי קור קיצוניים. מחקר חדש שנערך על ידי צוות חוקרים בינלאומי והתפרסם בכתב העת הנחשב Science, בחן האם שינוי האקלים יכול להוביל דווקא לאירועי קור בקווי הרוחב הבינוניים, למרות המגמה הנחזית של עלייה בטמפרטורה.

צוות החוקרים בהובלת פרופ' יהודה כהן מאוניברסיטת MIT ומ-AER ובהשתתפות פרופ' חיים גרפינקל וד"ר איאן וויט מהאוניברסיטה העברית, יחד עם פרופ' מתיו ברלאו ופרופ' לורי אגל מאוניברסיטת מסצ'וסטס, ערך מחקר מקיף על פני 42 שנים, בו בחנו את השינויים במערבולות הארקטיות והפריסה שלהן לאזורים הקרובים יותר לקו המשווה בעקבות שינויי האקלים. מאז שנת 1979, המערבולות הארקטיות משנות את פריסתן, "נמתחות" ומרחיבות את תחומי ההשפעה שלהן. על ידי ניתוח תצפיתי בשילוב מודלים חישוביים, הראו החוקרים כי שינויים באזור הארקטי הנובעים מהתחממות מואצת, דוגמת התכה של קרח ים והגברת ירידה של שלג סיבירי בסתיו, מובילים לשינוי הפריסה של המערבולת הארקטית, שבעקבותיו נוצרים אירועי קור קיצוניים בצפון אמריקה ממזרח לרוקי.

המאמר מציג מנגנון פיזיקלי של שינויי האקלים בכלל והשינוי הארקטי בפרט באופן שלא הוצג בעבר. החוקרים הראו כיצד ההגברה הארקטית תורמת למזג אוויר חורפי קשה יותר למרות תופעה כוללת של התחממות האקלים. עד כה, מרבית התיאוריות על הקשר בין הגברה ארקטית למזג אוויר חורפי בקווי הרוחב הבינוניים טענו כי הקשר הוא דרך זרם הסילון (זרם אוויר חזק בגובה כ-11 קילומטר מעל פני הים) או התחממות פתאומית בסטרטוספרה (שכבת אטמוספירת  בין 10 ל-50 ק"מ מעל השטח), שהן ההפרעות הגדולות והנלמדות ביותר במערבולת הארקטיות. המחקר החדש מספק עדות משכנעת לכך שהקשר החזק ביותר בין מזג האוויר הארקטי לקווי הרוחב הבינוניים, לפחות בארה"ב, עשוי להיות באמצעות חריגה פחות נרחבת וחלשה יותר: "מתיחה" של מערבולת הקוטב.

"השתמשנו בניתוח של תצפיות בשילוב עם פלט ממודלים שהרצנו", הסביר פרופ' גרפינקל. "הראינו שעל אף שבממוצע גלובלי ישנה ירידה באירועי קור קיצוניים, בקווי הרוחב הבינוניים בחורף יש עלייה והעלייה הזאת נובעת ממנגנון חדש. היה ידוע לפנינו שהיחלשות במערבולות הארקטיות כ-30 ק"מ מעל השטח יכולה להוביל לגל קור בסיביר וצפון אירופה, אך חשבו שההשפעה על צפון אמריקה יחסית קטנה. בניגוד לדעה המקובלת, המחקר שלנו דווקא הראה שכחודש אחרי תחילת האירוע ההשפעה בצפון אמריקה יותר חזקה. גם הראנו שיש מגמה של עלייה במנגנון החדש הזה".

"אנחנו נמצאים בעיצומה של ההתחממות הגלובלית שנגרמה כתוצאה ממעשי ידי אנוש, ושמצד אחד גורמת לקיץ להתארך, אך מצד שני מובילה לתדירות גבוהה יותר של אירועי קור קיצוניים בחורף", הוסיף פרופ' יהודה כהן. "החורף האחרון היה רווי באירועי קור קיצוניים בכל העולם, סיביר, אירופה, אסיה ואמריקה, כשהזכור ביותר היה בפברואר השנה במדינת טקסס בארצות הברית, שם נזקי גל הקור וכמויות השלג חסרות התקדים נאמדים בכ-200 מיליארד דולר. תוצאות המחקר מוכיחות שהעובדה שכדור הארץ מתחמם, לא תגן עלינו מהשפעות הרסניות של מזג אוויר חורפי קשה".

פרופ' חיים גרפינקל מסכם: "קיימת סתירה ארוכת שנים בין עלייה לכאורה של אירועי הקור הקיצוני בחורף בקווי הרוחב הבינוניים, בזמן שהטמפרטורות בעולם מתחממות. המחקר שלנו מסייע בפתרון סתירה זו. אירועי הקיצון באמצע החורף כבר אינם תירוץ לעיכוב בפעולה הדרושה בדחיפות להפחתת פליטת גזי החממה".

 

למאמר ב-Science

לכתבה באתר ynet

קראו פחות
מתוך דוח חוקרי הקורונה לתאריך 3 בספטמבר 2021

דוח חדש של החוקרים והחוקרות המנטרים את מצב תחלואת הקורונה בישראל: נשמרת ההערכה שגל התחלואה הנוכחי נבלם

3 ספטמבר, 2021

קרא עוד

** הדו"ח המלא מצורף בקובץ למטה! **

המשך האטה בתחלואה קשה, והמשך הירידה במאומתים בקרב בני 40+. נשמרת הערכה על בלימת הגל.
חשש לחידוש התפרצות במקרה של חריגה מההנחיות.

 

נמשכת הירידה החזויה במספר חולים קשה חדשים ומספר חולים קשים באשפוז.

האצה בקצב העליה במספר המאומתים בקרב גילאי 0 -18.
עצירה בירידה במקדם ההדבקה האפקטיבי בשכבת גיל 20-60.
נמשכת הירידה בקצב איתור המאומתים בקרב גילאי 40+ .

להערכתנו העליה הגבוהה בקצב איתור החולים החדשים בגילאי 0 -18 קשורה לבדיקות הרחבות של שכבת גיל זו.  איתור חולים בשכבת גיל זו יכול להוביל לעליה קטנה במקדם ההדבקה בגילאים 20-60. במידה ואכן העליה נגררה מאיתור תחלואה, הצפי הוא שמספר המאותרים לא ימשיך לעלות בימים הקרובים ויחל לרדת. המשך הירידה בתחלואה בקרב האוכלוסיה מעל גיל 60 וההתאמה לירידה הנצפית בתחלואה קשה ובינונית מצביע על המגמה הצפויה של המשך הירידה בעומס האשפוזים בזמן הקרוב. וזאת בהתאם לתחזית.

מקדם ההדבקה של אוכלוסיה מבוגרת, יחד עם המיגון המסופק ע״י מנת הדחף מובילים לצפי להמשך ירידה לפחות בתווך הזמן של כשבועיים קרובים וירידה מתחת ל 500 חולים קשה באשפוז בתוך כשבוע עד שבועיים. נשמרת ההערכה שגל התחלואה הנוכחי נבלם בזכות השילוב בין מבצע הבוסטר ויישום מגבלות רכות. יש לציין שחריגה ממגבלות בהתקהלות המוניות יכולה לגרור חידוש התפרצות תחלואה לאור מספר החולים הגבוה כיום. לאור זאת יש להקפיד על שימור ההגבלות הנוכחיות.

את הדו"ח כתבו: פרופ' ינון אשכנזי, פרופ' דורון גזית ופרופ' נדב כץ ממכון רקח לפיזיקה באוניברסיטה העברית, יחד עם פרופ' רונית קלדרון-מרגלית ופרופ' רן ניר-פז מבית הספר לבריאות הציבור ורפואה קהילתית באוניברסיטה העברית בירושלים ומבית חולים הדסה, ומאיר בינג מהאוניברסיטה העברית.

לפרסומים בתקשורת: N12וואלה ,מעריב, הארץבחדרי חרדים, מבזק ynet, eatwell, ynet, N12, חמל

 

קראו פחות
פרופ שרוני שפיר, מתוך אתר האוניברסיטה

"מחקרים כיום ממשיכים להראות לנו עד כמה היכולות הקוגניטיביות של דבורת הדבש מדהימות"

1 ספטמבר, 2021

קרא עוד
ראש השנה כבר כאן, ואיתו אחד המנהגים האהובים ביותר: אכילת התפוח בדבש. כדי שהדבש יגיע אל הצלחות שלנו, הדבורים, שהן ללא ספק אחד מבעלי החיים המרשימים והחשובים בטבע, משקיעות עבודה רבה – שתחילתה בבניית הכוורות המפורסמות, על תאיהן המשושים הרבים. במחקר אמריקאי-גרמני חדש נבחן האופן שבו הדבורים בונות את כוורותיהן בטבע, ונמצא שהתכנון האדריכלי שלהן אף יעיל ומתוחכם יותר משחשבנו עד כה.

"כוורת היא דוגמה מעולה לבנייה ירוקה", אומר פרופ' שרון שפיר, ראש המרכז לחקר דבורים בפקולטה לחקלאות באוניברסיטה העברית, בראיון מיוחד לקראת ראש השנה בחדשות 12. "הן משתמשות בדונג, שהוא חומר טבעי, ובונות תאים שיש להם כמה שימושים – אחסון ולדות או אחסון מזון, בהתאם לעונה".

לדברי שפיר, קיים היגיון פנימי בחלוקת התאים בתוך הכוורת. "בחודשי האביב, התאים שבמרכז יאחסנו את הוולדות הזכרים, שלא עובדים – אלו תאים טיפה יותר גדולים, בגודל של כ-37.5 מילימטר רבוע", הוא אומר. "מסביב לתאים אלו יש פס צר של תאים שבהם מאוכסנת אבקת פרחים, שאותה אוכלים הוולדות". לדבריו, בפריפריה של הכוורת יש תאים קטנים יותר, בגודל 25.5 מילימטר רבוע, שבהם מאוחסנים דבש וכן ביצים שיופרו ושמהן יבקעו העמלות – הדבורים שבונות את הכוורת ושאוספות את הדבש, שהוא המזון לטווח הארוך. "בזכות הדבש, החלק הפנימי של הכוורת הוא המבודד ביותר, ולכן הוולדות, שרגישים לטמפרטורה משתנה, ממוקמים שם".

התאים בכוורת לא מקבילים לחלוטין לקרקע, אלא נבנים בשיפוע של כ-13 מעלות ביחס אליה. "הזווית הזו מונעת מהמזון ומהוולדות ליפול אל מחוץ לכוורת", מסביר שפיר. בכוורות מסחריות שמשמשות להפקת דבש, הדבורים מקבלות תבנית של משושים מושלמים, שעליה הן בונות את הכוורת. עם זאת, כשדבורים בונות כוורות בטבע, הן לא "מושלמות", ולא מורכבות אך ורק ממשושים: פעמים רבות הדבורים נאלצות לבנות את הכוורות במיקומים לא אופטימליים, לשפץ את הכוורת בעקבות פגיעה בה או להתאים אותה לעונה אחרת של השנה. לכן, הדבורים נאלצות לפעמים "לאלתר" בעת בניית הכוורת – לאחד תאים שונים או לשנות את זווית התאים או את צורתם כך, אפשר לראות כוורות עם תאים שצורתם היא לא משושה – אלא מחומש, מתומן או מצולע אחר, בהתאם לתנאי השטח.

במחקר החדש, שהתפרסם לאחרונה בכתב העת המדעי PNAS, נבחן האופן שבו דבורת הדבש בונה ומשפצת את הכוורת שלה בטבע. "על אף שהאנושות מכירה ומתפעלת מהדרך המדהימה שבה דבורי הדבש בונות את חלות הדבש כבר מאות שנים ויותר, עד היום לא היו מצלמות וכלים חזקים ומדויקים מספיק מבחינה חישובית כדי לאפשר לבחון לעומק את השאלות שנוגעות למה שמתרחש בתהליך הבניה", אומר שפיר.

במחקר בחנו החוקרים 12 מושבות של דבורים, שבנו במצטבר 23 כוורות שכללו מעל 12 אלף תאים. לאחר שהדבורים סיימו לבנות כל כוורת - תהליך מהיר שלוקח יומיים-שלושה, החוקרים צילמו את הכוורות וביצעו ניתוח ממוחשב של המבנה שלהן. הבנייה נעשית כאמור על ידי הדבורים העמלות, ודבורים שונות מתחילות במקביל את בניית התאים הגדולים והקטנים מנקודות שונות. החוקרים התמקדו בשלב הבנייה שבו רצועות התאים בגדלים השונים "נפגשות", ועל הדבורים לדאוג לחיבור חלק ביניהן. על פי ממצאי המחקר, העמלות נקטו בשתי טכניקות הנדסיות שונות כדי להתמודד עם הבעיה.

הטכניקה הראשונה שימשה את הדבורים בנקודות החיבור בין תאים גדולים וקטנים. הן שיפצו את צלעות התאים המשושים הקטנים והאריכו אותן, עד שהתקבלו משושים בגודל "בינוני" מתאים, שאיפשרו לחבר בין התאים בגדלים השונים.

בטכניקה השנייה, הדבורים עברו לבנות תאים בצורת מצולעים אחרים במקום בצורת משושה. כך לדוגמה, כשהדבורים נאלצו לחבר בין תא משושה שנבנה בזווית של 9 מעלות בלבד מהקרקע לבין כזה שנבנה בזווית של 17 מעלות, הן בנו ביניהם תאים בצורת מצולעים משוכללים - כאלו שכל צלעותיהם שוות - אחרים: בין אם היו אלה ריבועים, בעלי 4 צלעות, או אף מתושעים, בעלי 9 צלעות. בניית התאים בצורות אלה אפשרה לדבורים להטות חזרה את הזווית הממוצעת של חלת הדבש ל-13 מעלות. על פי ניתוח התמונות, מתוך מספר כולל של כ-12 אלף תאים שנבנו בכל הכוורות, צורתם של לא פחות מ-530 תאים הייתה של מצולע שהוא לא משושה. הצורות שבחרו הדבורים לבנות לא היו אקראיות, ושילובים מסוימים חזרו יותר – למשל צמד של תא מחומש לצד תא משובע (בעל 7 צלעות).

לטענת שפיר, ממצאי המחקר החדש מראים עד כמה המערכת שהדבורים מקיימות מורכבת ורגישה, ועד כמה האדם צריך להיזהר בהשפעתו על הסביבה. "גם אם נחיל על כימיקלים כמו חומרי הדברה מסוימים רגולציה שתמנע מהם להרוג את הדבורים, לא נוכל לדעת איך הכימיקלים ישפיעו על היכולות הקוגניטיביות והיצירתיות ההנדסית שמתוארות במאמר המדעי", הוא אומר. "אולי לא נהרוג אותן, אבל ייתכן שהדבורים לא יוכלו לבנות כוורות כמו בעבר. מחקרים כמו זה ממשיכים להראות לנו עד כמה היכולות הקוגניטיביות של דבורת הדבש מדהימות. בכל פעם אנחנו חושבים שגילינו הכול – וממצאים כאלה מראים לנו שהידע שלנו הוא עדיין מוגבל מאוד".

לפרסום בתקשורת: mako, המבשר

קראו פחות
ראה גם: בתקשורת, סגל
by the national cancer institute, unsplash

מחקר: מנת ה'בוסטר' מעלה את ההגנה מהדבקה ומתחלואה קשה פי עשרה לעומת מחוסנים במנה שנייה בלבד

31 אוגוסט, 2021

קרא עוד
במסיבת העיתונאים שקיים שר הבריאות ניצן הורוביץ ובכירי מערכת הבריאות בתחילת השבוע, הוצגו תוצאות ראשונות של מחקר משותף של המשרד עם האוניברסיטה העברית - פרופ' מיכה מנדל מהמחלקה לסטטיסטיקה ומדע הנתונים, הטכניון, מכון ויצמן ומכון המחקר גרטנר. הממצאים שהוצגו הראו כי ככל שחולף הזמן מהחיסון השני המוגנות הולכת ופוחתת, ושהמנה השלישית מעלה את ההגנה מהדבקה ותחלואה קשה פי עשרה בהשוואה למחוסנים שקיבלו מנה שנייה לפני יותר מחצי שנה. ההגנה מהמנה השלישית משמעותית כבר שבוע לאחר קבלתה - מנת החיסון השלישית מביאה אותנו להגנה כמו במנת החיסון השנייה.

המחקר חשף גם כי תופעות הלוואי לאחר החיסון השלישי נמוכות יותר מאשר המנה השנייה והראשונה. כמו כן, לא נצפו תופעות לוואי חריגות או חדשות או יוצאות דופן. נתונים נוספים שהוצגו מראים זינוק במספר החולים הקשים בגל הרביעי - בעיקר אלה שנדבקו חמישה, שישה ושבעה חודשים לאחר החיסון השני. לפי הנתונים, 9% מהחולים במצב קשה מעל גיל 60 חוסנו לפני חמישה חודשים, 39% חוסנו לפני שישה חודשים ו-36% חוסנו לפני שבעה חודשים. בקרב חולים במצב קשה בני פחות מ-60, 4% חוסנו לפני שישה חודשים ו-5% לפני שבעה חודשים.

הניתוח השווה את הסיכויים להדבקה ולמחלה קשה של אנשים שהתחסנו במנה השלישית, לאלו של אנשים שהתחסנו בשתי מנות חיסון. נלקחו בחשבון השפעות של גיל, מגדר, מגזר, מועדי החיסון והזמן שחלף מקבלת המנה השנייה. המחקר הראה כי מנת הבוסטר מספקת הגנה טובה יותר של כמעט פי 10 כנגד הידבקות וכנגד תחלואה קשה בקרב מי שהתחסנו במנה השלישית, לעומת מי שחוסנו בשתיים בלבד. 

לפרסום המחקרי: https://www.gov.il/BlobFolder/reports/vaccine-efficacy-safety-follow-up-...

לפרסומים בתקשורת: ישראל היום, דוקטורס אונלי,

קראו פחות
lockdown. pic: engin akyurt

פרופ' אבי שמחון בהרצאה לסטודנטים מביה"ס למנהל עסקים באוני' העברית: "לא חושב שהמשבר יגרום לעלייה במחירי הדיור"

8 יולי, 2020

בסדרת מפגשים וירטואליים ייחודית שנפתחה השבוע (שני) לקהילת בביה"ס למנהל עסקים באוניברסיטה העברית בירושלים, אירחה ד"ר מרים שוורץ-זיו מסגל ביה"ס את פרופ' אבי שמחון, ראש המועצה הלאומית לכלכלה, להרצאה קצרה ושו"ת עם סטודנטים ובוגרי ביה"ס בנוגע למשבר הקורונה והשפעתו הכלכלית על המשק הישראלי. נושא ההרצאה של פרופ' שמחון היה "במה שונה משבר הקורונה ממשברים קודמים ומהן ההשלכות על המדיניות הכלכלית?". פרופ' אבי שמחון משמש כיום גם כחבר סגל במחלקה לכלכלת סביבה וניהול באוניברסיטה העברית.

corona mask

הודעה חשובה: החל מה-5.7.20, בשל משבר הקורונה - הקמפוסים של האוניברסיטה העברית יהיו סגורים למבקרים

5 יולי, 2020

 

החל מהבוקר (ראשון, 5.7.2020) בעקבות משבר הקורונה והעלייה בתחלואה ברחבי הארץ, כל הקמפוסים של האוניברסיטה העברית יהיו סגורים למבקרים ולביקורים. עמכם הסליחה.

 

קורונה

ניתוח של חוקרי האוני' העברית: ללא פעולה מיידית נאלץ לחזור לסגר - תוך שבועיים, חשש למעל 100 נפטרים בשבועות הקרובים

3 יולי, 2020

ניתוח שבוצע על ידי צוות חוקרים ממכון רקח לפיסיקה ובית הספר לבריאות הציבור מהאוניברסיטה העברית, שעוסק בניטור מגפת הקורונה, העלה כי קצב העלייה במאושפזים נתמכים נשימתית "מיישר קו" עם קצב העלייה של הנדבקים החדשים. עלייה זו צפויה להוביל למעל ל-100 נפטרים בשבועות הקרובים. בקצב ההכפלה הנוכחי, טוענים החוקרים, בעוד כשבועיים נהיה בהתדרדרות שעלולה להוביל לכשל ביכולת העמידה של מערכת הבריאות ותחייב סגר מוחלט. על המסמך חתומים פרופ' ינון אשכנזי, פרופ' רן ניר פז, פרופ' דורון גזית,

גבר מריח עשבים

סקר עולמי בהובלת פרופ' מאשה ניב מהאוני' העברית ועמיתיה מוכיח: חולי קורונה רבים חווים פגיעה בחושי הטעם והריח

21 יוני, 2020

בחודש מרץ השנה החלו להופיע דיווחים על פגיעה בחוש הריח ולעתים גם בחוש הטעם של חולי קורונה. לאחרונה, אנוסמיה (תתרנות) צורפה כתסמין מחלה רשמי במדינות מסוימות אך שאלות רבות עדיין פתוחות וללא מענה חד-משמעי מטעם חוקרים ורופאים ברחבי העולם - כמה חזקה הפגיעה בחושים? איך היא שונה משפעת או מחלה נשימתית אחרת? האם תפיסת הטעם נפגעת ישירות, או בעקיפין, בשל פגיעה בריח? כמה זמן עובר עד שהחושים חוזרים לתפקד כרגיל והאם פגיעה בחושים אלה מצביעה על מהלך מחלה חמור יותר, או דווקא ההיפך?

מארק ניימן, לע"מ

נשיא המדינה ביקר במעבדות המחקר של המרכז לחקר מדעי המוח ושמע על פריצות הדרך האחרונות בחקר הקורונה

18 יוני, 2020

בעקבות ריבוי המחקרים וריכוז המאמצים למאבק בקורונה באוניברסיטה העברית, ביקר נשיא המדינה ראובן (רובי) ריבלין הבוקר, יום חמישי, כ"ו בסיוון, 18 ביוני, במעבדות המחקר של המרכז לחקר מדעי המוח ע"ש אדמונד ולילי ספרא. הסיור התקיים בליווי נשיא האוניברסיטה העברית, פרופ' אשר כהן וסגן הנשיא לקשרי חוץ, יוסי גל.

 

קורונה

פוענח המנגנון בקרב חולי קורונה שגורם לתמותה מוגברת מהנגיף

17 יוני, 2020

במחקר שבוצע לראשונה בארץ, במרכז הרפואי הדסה על ידי פרופ' עבד אל-ראוף חג'אזי, מנהל מערך המעבדות בהדסה וחוקר באוני' העברית, נמצא המנגנון האחראי על יצירת קרישיות יתר בדמם של חולי COVID-19, שהביא לתמותה נרחבת בקרב חולים בנגיף ברחבי העולם. החוקר: "אם נצליח למנוע את היווצרות קרישי הדם לפני שהם נוצרים כנראה שהחולים לא יזדקקו למכונות הנשמה או לטיפול נמרץ"

מעבדה

חוקרים מהאוניברסיטה העברית: עדיין לא ניתן לקבוע באופן מלא האם יש התפרצות כוללת של קורונה

9 יוני, 2020

צוות חוקרים ממכון רקח לפיסיקה ומהפקולטה לרפואה באוניברסיטה העברית ערך ביום א׳ ניתוח של העלייה בשיעורי ההדבקה בנגיף הקורונה מאז תחילת הקלות הסגר, ובמיוחד בעשרת הימים האחרונים.

לאחר בדיקת פרמטרים רלוונטיים, כמו מספר החולים המאותרים, שינוי במספר המאושפזים והשוואה בין מדינות שנקטו במדיניות טיפול דומה בנגיף, החוקרים הגיעו למספר מסקנות:

סיגריה

סקר: כמחצית מהמעשנים הישראלים הגדילו את כמות הסיגריות היומית במהלך משבר הקורונה

31 מאי, 2020

 

סקר ישראלי חדש חושף כי המעשנים בארץ הגדילו בממוצע את כמות הסיגריות היומית שלהם במהלך משבר הקורונה בכ-3 סיגריות ליום. בנוסף, 8.8% מהמעשנים דיווחו על שינוי בכללי העישון בתוך הבית במהלך תקופת הקורונה - ממצב שבו אסור לעשן בתוך הבית בכלל למצב שבו מותר לעשן במרפסת או בחדרים מסוימים

 

logo

הבהרה: מתווה הלימודים הקיים נמשך

28 מאי, 2020
מרבית השיעורים ממשיכים להתקיים לעת עתה באופן מקוון, ולצדם יתקיימו שיעורים מסוימים בקמפוס. נמסרה הודעה לסטודנטים שמשתתפים בקורסים שיתקיימו מעתה בקמפוס. סטודנטים שלא יוכלו להגיע לקמפוס יוכלו להמשיך ללמוד בהוראה מרחוק. אם לא נמסרה הודעה אחרת למשתתפים בקורס, השיעורים בקורס ממשיכים להתקיים מרחוק. הבחינות יתקיימו בקמפוס.
שוחטר במהלך משבר הקורונה. צילום באדיבות דוברות משטרת ישראל

סקר: איומים בקנסות או במעצר במשבר הקורונה לא שינו את התנהגות הישראלים

26 מאי, 2020

קרא עוד
סקר חדש שנערך בימים אלה בהובלת פרופ' חגי לוין מביה"ס לבריאות הציבור באוניברסיטה העברית בירושלים ויו"ר איגוד רופאי בריאות הציבור, ובשותפות עם פרופ' ענת זיידמן-זית מבית הספר לחינוך באוניברסיטת תל-אביב - כחלק מסדנה מסכמת בבית הספר לבריאות הציבור של האוניברסיטה העברית והדסה - בחן את דעת הקהל הישראלי במהלך משבר הקורונה. מדובר בסקר שבוצע כחלק ממחקר בינלאומי נרחב, לו שותפים יותר מ-50 מדינות, שנועד להעריך את הערכת תפיסות הציבור ברחבי העולם לאחר משבר הקורונה.

הסקר חולק לשני שלבים - גלים, כשהגל הראשון נועד להעריך את תפיסות הציבור, הדאגות והתגובות לצעדים השונים שנקבעו כדי למנוע או להפחית את התפשטות נגיף הקורונה. הגל השני של השאלון נועד להעריך כיצד נגיף הקורונה משפיע על היבטים שונים בחייהם של אנשים, שהשתנו מאוד בגלל המגיפה. ניתן למלא את השאלון בקישור: http://Mbmc-cmcm.ca/covid19/

בשאלון בעברית עליו ענו המשתתפים ישנם שישה נושאים עיקריים ועשרות שאלות אישיות שנוגעות לתקופת משבר הקורונה, כמו מה היו מקורות המידע שעליהם הסתמכו הנבדקים בנוגע להתפרצות נגיף ה-COVID-19, ועד כמה פחדו לפתוח מכתבים ומשלוחים מחשש להידבק בנגיף. בנוסף, הופיעו שאלות על התחושות בנוגע לפעולות שננקטו על ידי הממשלה ורשות הבריאות המקומית כדי למנוע ו/או להפחית את התפשטות ה-COVID-19, ועד כמה היה קשה לעבוד מהבית במהלך תקופת הסגר. כן, הוסבר כי כל הנתונים נאספים באחסון מאובטח בשרת של אוניברסיטת קוויבק במונטריאול (קנדה), המפעיל את תוכנת איסוף הנתונים של השאלון, והובטח כי תוצאות המחקר יפורסמו באתר המחקר הראשי והם יהיו זמינים לכלל הציבור.

בקרב 1,523 ישראלים )מתוכם 65% נשים( שהשתתפו בסקר הישראלי בעברית (בעולמי השתתפו בסך הכל בגל הזה כ-35,000 נבדקים), 86% ציינו כי הצעדים שננקטו בישראל היו חשובים מאוד לעצירת ההתפשטות. מאידך, 67% סברו שהצעדים היו מותאמים למצב, בעוד ש-18% סברו שהצעדים היו לעיתים מחמירים מדי. בקרב משתתפי הסקר ממדינות אחרות, רק 6% סברו שהצעדים היו מחמירים מדי, כלומר בישראל פי שלושה סברו שהצעדים היו מחמירים מדי בהשוואה למדינות אחרות. כמו כן, המשתתפים, הן בישראל והן בעולם, דאגו יותר מכך שבני משפחתם שאינם גרים איתם יידבקו בנגיף הקורונה מאשר שהם יידבקו בו בעצמם.

הגורמים שדווחו כמשפיעים ביותר על ההיענות להנחיות הריחוק הפיזי היו מידע על אופן התפשטות הנגיף, כיצד פעולות של כל אדם תסייענה להאטת התפשטות הנגיף וכיצד הן מצילות חיים. לעומת זאת לאיומים בקנסות, למעצר או אשפוז בכפייה של מפרי בידוד ו\או של האוכלוסייה כולה שהייתה בסגר, שהוצגו והועברו מדי ערב על ידי כלי התקשורת, הייתה ההשפעה הנמוכה ביותר. כלומר, הישראלים לא התרגשו מהאיומים במהלך משבר הקורונה.

פרופ' חגי לוין מסביר כי "הבנת הגורמים המניעים את הציבור ליישם התנהגות בריאותית כדוגמת ריחוק פיזי, חיונית בכל שלבי המגפה. הפחדה איננה הכלי המיטבי להנעת הציבור לפעולה ועדיף לתת לציבור מידע, דוגמא אישית והמלצות מעשיות כיצד להגן על בריאותו ובריאות היקרים לו. לקראת המשך החיים בצל הקורונה כיום והאפשרות של גל שני בעתיד, חיוני ללמוד את הלקחים לשיפור התקשורת עם הציבור, והנעתו להתנהגות בריאותית נכונה בהתאם למצב התפשטות הנגיף". פרופ' זיידמן-זית הוסיפה: "ככל שיותר אנשים יימלאו את הסקר, כך נוכל ללמוד כיצד ניתן לעזור לציבור להתמודד טוב יותר עם ההשפעות של נגיף הקורונה".

הסקר הישראלי נערך בהשתתפות הסטודנטיות יפעת אורי, רות סניר, שירלי אדלשטיין ותאנה גולדפרד. כאמור, המחקר כולו מאוגד במרכז לרפואה התנהגותית במונטריאול (www.mbmc-cmcm.ca), המשויך לאוניברסיטת קוויבק באוניברסיטת מונטריאול ואוניברסיטת קונקורדיה בקנדה, שריכז צוות בינלאומי של מעל 130 חוקרים ביותר מ-40 מדינות ברחבי העולם, ביניהם גם הצוות הישראלי.

 

מבין הפרסומים בתקשורת לגבי הסקר:

כאן 11: https://www.kan.org.il/Item/?itemId=71447

מקור ראשון: https://www.makorrishon.co.il/news/231831/

בחדרי חרדים: https://www.bhol.co.il/news/1103870

ערוץ 7: https://www.inn.co.il/News/News.aspx/438386

כל רגע: http://kore.co.il/viewArticle/64331

קראו פחות
רון גרליץ

מעסיקים, אל תיתנו לעובדים החלשים לשלם את מחיר המגפה

19 מאי, 2020

בימים אלה המשק חוזר לפעילות, ומעסיקים מחזירים לעבודה חלק מהעובדים שהוצאו לחל"ת – אך לא את כולם. על פי הערכות של שירות התעסוקה, כחמישית מהעובדים שהוצאו לחל"ת, כ־200 אלף עובדים, לא יחזרו לעבודה עד סוף השנה ואולי אף מעבר לכך. מי הם העובדים שייחרץ גורלם להישאר מחוץ לשוק העבודה, ואולי אף לזמן רב?