בכניסה לתחנת הקורונה. צילום - יוסי זמיר

מחקר: כך הושפעו המורים, הרופאים והשוטרים – "הפנים של המדינה" בקורונה – מההחלטות הלא ברורות של הממשלה

9 פברואר, 2021

המאבק הממושך במגפת הקורונה המאתגר את כל החברה בישראל, מאתגר גם את מערכת היחסים המורכבת שבין עובדי הקצה לבין הפוליטיקאים. עובדי הקצה, אשר במובנים רבים משמשים "הפנים של המדינה", הם אנשי המקצוע המיישמים את מדיניות הממשלה בשטח - רופאים, מורים, שוטרים, עובדים סוציאליים ועוד. הציפייה של קובעי המדיניות מעובדים אלה היא לרוב לא ברורה מאליה ולעיתים גם לא ריאלית. לא רק שמצופה מהם ליישם מדיניות בהתאם לכללים ולהנחיות, המתאפיינים פעמים רבות בעמימות ובסתירות פנימיות, אלא שבמקביל נדרש מהם להיות להיענות לצרכים העולים מהשטח ומהציבור.

המקום שבו נערכו החפירות. צילום - ד"ר אריאל מלינסקי-בולר.

מחקר בפסגות ארמניה: השפעת העונתיות על ניידותם של הציידים-לקטים שחיו בקצה העולם המיושב לפני 45-60 אלף שנה

7 פברואר, 2021

קרא עוד
מחקר חדש שהתפרסם השבוע בכתב העת היוקרתיPLOS ONE  מתאר את תוצאות הפרויקט המשותף של החפירות המחודשות באתר קלבן 2 (Kalavan 2) שבארמניה, אזור מרתק שנמצא בלב נקודת המפגש בין אסיה ואירופה. החפירות נערכו בין השנים 2017-2019 בניהולם של דר' אריאל מלינסקי-בולר מהמכון לארכאולוגיה באוניברסיטה העברית וMONREPOS Archaeological Research Centre and Museum for Human Behavioral Evolution בגרמניה, בשיתוף בוריס גספריאן ודר' פיל גלברמן מהמכון לאתנוגרפיה וארכיאולוגיה מהאקדמיה למדעים בארמניה. החפירות הראשונות נערכו בשנים 2006-2007 על ידי צוות ארמני-צרפתי. מדובר בפרויקט נרחב ומשותף של לא פחות מ-21 אוניברסיטאות ומכוני מחקר מארמניה, ישראל, אירופה וארה"ב.

האתר שבו בוצע המחקר הוא אתר קטור (תחת כיפת השמיים) ומתוארך לפרק הזמן של לפני 60 ל-45 אלף שנה. הוא נישא לגובה של 1,640 מטר מעל פני הים, ונחשב למיקום אידיאלי המאפשר לשחזר את דגמי וצורת הניידות של ציידים-לקטים, וכן לבחון את צורת ההתאמה החברתית והכלכלית לטופוגרפיה והאקולוגיה של האזורים ההררים בהם התיישבו לאור שינויים עונתיים קיצוניים. בדומה לאתרים אחרים שנמצאו באפריקה ובאסיה בהם השונות העונתית הייתה פחות קיצונית, גם באזור "קלבן 2" הציידים-לקטים היו נוודים וחיו ביישובים זמניים. בניגוד לאתרים באפריקה ואסיה, הציידים לקטים שחיו בקווקז נאלצו להסתדר עם מזון מוגבל, תנאי מחיה קשים וצורך בניידות רבה יותר בשל אותם שינויים עונתיים קיצוניים. הקהילות הניידות דאגו למיפוי של המשאבים באזור כך שחזרו לאתרים שבהם הם ידעו כי הצליחו לשרוד בהם ויצליחו לעשות כן גם בעתיד. החלטותיהם של הציידים-לקטים בנוגע לאזורים שאליהם ינדדו לוקחות בחשבון גם גורמים חברתיים כגון מציאת שותפים לזיווג וכדאיות דמוגרפית, אבל השיקול העונתי היה כנראה המשמעותי ביותר.

האקלים כיום בארמניה מורכב משינויים חדים בטמפרטורות בין העונות וממשקעים שמשתנים במהירות. לדוגמה, הטמפרטורות הממוצעות בחודש יולי יכולות לנוע בין 19 ל-33 מעלות צלזיוס, ואילו הטמפרטורות בינואר יכולות לנוע מ4- ל27- מעלות צלזיוס, תלוי בגובה. "במהלך הפליסטוקן המאוחר, התנודות העונתיות בטמפרטורה ואחוזי הלחות היו בולטים אף יותר מהיום", הוסבר במאמר. "אנו יכולים לשער כי אסטרטגיות ההתיישבות של קבוצות ציידים-לקטים בתקופת הפלייסטוקן היו קשורות לטמפרטורות העונתיות התלויות בגובה וחלוקת המשקעים העונתית. אנו מצפים כי בחורף, בגבהים רמים במיוחד המאופיינים בטמפרטורות קיצוניות במיוחד - אזורים למחייה לא היו נגישים ואוכלוסיות עברו מהם לגבהים נמוכים יותר או לאתרים סגורים, ואולי ניצלו את הטמפרטורות המתונות של עמקי הנהרות ואגמים קדומים מקומיים. באביב ובסתיו, קבוצות הציידים-לקטים היו עוקבות אחר ההגירה של החיות ומרחיבות באופן תדיר את טווח הניידות שלהן לגבהים שונים. בקיץ ובסתיו קבוצות הציידים-לקטים היו עוברות להתגורר במשך תקופות ארוכות יותר בגבהים גבוהים יותר".

כשהחוקרים יצאו אל המרחבים הם הצליחו להתחקות אחר התנועה של הציידים-לקטים, וגילו שהיא הייתה יחסית גבוהה לעומת ציידים לקטים במקומות אחרים בעולם הקדום ונעשתה במעגליות מסוימת. מסתבר כי הציידים-לקטים שבו לנקודות מסוימות על פני הדרך שאותה יצרו מספר פעמים, כחלק אינטגרלי מתוך מערך מתוכנן של התיישבות במרחב וקבלת החלטות מתוכננת. זאת ועוד, עדויות להתיישבות באתר מעידות על חזרות נשנות אל האתר "קלבן 2" במהלך פרק הזמן של 15,000 שנה. שרידי פעילות אנושית שנמצאו בשלוש שכבות עיקריות בסביבת האתר ובכעשר שכבות דלילות נוספות מוכיחים זאת. "בזמן שאנחנו מעדיפים לנוע פחות בתקופות הקרות-קפואות של השנה, להתחמם בבתים שלנו ליד האח המחמם, בעידן הקדום העדיפו לנוע מהר יותר בתקופות הקרות - הציידים-לקטים בחרו לחפש מקומות חמים יותר מאשר לנסות את מזלם ולהמר על המדורה שהקימו במחנה על גבהי ההרים המושלגים", מסביר דר' מלינסקי-בולר.

עצמות של בעלי החיים שהתגלו באתר (2,163 עצמות) ונחקרו, מעידות כי הן נוצלו לצורכי אכילה והכנת בגדים על ידי האדם. מגוון החיות שנמצאו באתר, ביניהם פר בר - ביזון, סוסים, עז בר ואיילים, מכרסמים ומינים נוספים שנכחדו מאפשרים לשחזר את שהתרחש באזור. באתר נמצאו בעיקר שברים רבים של עצמות ארוכות שהיו פחות עשירות בבשר, דבר המצביע על כל שהוא ככל הנראה הצייד התרחש בקרבת מקום ואל האתר הובאו חלקים נבחרים. "הובלה סלקטיבית של חלקי גוף מאתרי ציד אל 'קלבן 2' ככל הנראה התבצעה בעקבות הסביבה התלולה למדי לאתר, שהפחיתה את קשיי ההובלה (לעומת אתרים אחרים באזור)", מוסבר במאמר.

עדות נוספת להובלת חומרי גלם בעלי חשיבות רבה ל'קלבן 2' ניתן למצוא בכלי האבן ששרדו באתר, בעיקר מאובסידיאן (זכוכית געשית). תוצאות בחינת חומרי הגלם של האובסידיאן הראו כי הם הגיעו מאזור בטווח רדיוס של כ-100 ק"מ של הליכה על פי תוואי השטח. מקורות נדירים יותר של חומרי גלם הגיעו עד מרחק של יותר מ-250 ק"מ של הליכה. "מרחקים כאלה נראים הרבה יותר גדולים בהשוואה לאלו שזוהו באירופה הים-תיכונית ובלבנט באותה התקופה. בקרב האתרים האירופאים, הים-תיכוניים והלבנטיניים של הציידים-לקטים, כמעט 90% מחומרי הגלם המורכבים מאבן הובאו משטחי ניצול קרובים במרחק של שעתיים הליכה מהאתר. הממצאים מ'קלבן 2' מעידים לעומת זאת על ניידות גבוהה על פני שטחים גדולים יותר", מסבירים החוקרים במאמר.

דר' מלינסקי-בולר מסכם: "בהתבסס על התנאים המקומיים הנוכחיים בארמניה (התפלגויות משקעים שנתית, כמויות שלגים, דפוסי נדידת בעלי חיים עונתית), אנו מניחים כי הנוף בפליסטוקן המאוחר של ארמניה היה מורכב מפיזור של משאבים מגוונים למרחקים שונים. אנחנו משערים כי הקבוצות האנושיות בתקופת הפלייסטוקן המאוחרת שרדו בזכות אסטרטגיות ניידות, שלוקחת בחשבון את המשאבים במרחב".

 

למאמר המדעי: https://journals.plos.org/plosone/article?id=10.1371/journal.pone.0245700

לפרסום בתקשורת:

ynet - https://www.ynet.co.il/environment-science/article/S1ZjWHTeu

הידען - https://www.hayadan.org.il/%D7%A7%D7%A8-%D7%99%D7%95%D7%AA%D7%A8-%D7%9E%...

קראו פחות
ראה גם: בתקשורת, מחקר
המיקרוסקופ שבו השתמש פרופ' אילון שרמן. קרדיט צילום - באדיבות דוברות האוניברסיטה העברית

מחקר חדש: האם הדרך לנצח את הסרטן טמונה בשיטת מיקרוסקופיה חדשנית ברזולוצית-על?

4 פברואר, 2021

פרופ' אילון שרמן, תלמיד המחקר במעבדתו ארן יעקוביאן ופרופ' ירדנה סמואלס ממכון ויצמן הצליחו לזהות לראשונה מקבצים של חלבונים אונקוגניים בתאי מלנומה ולהתבונן באינטראקציה בין החלבונים בשיטה זו, בדיוק של כ-20 ננומטר. המחקר פותח צוהר לטיפולים חדשניים נגד סוגי סרטן רבים

ראה גם: בתקשורת, מחקר
מעבדת ניר פרידמן

חוקרים מהאונ' העברית פיתחו שיטה לאבחון מגוון רחב של מחלות על ידי בדיקת דם פשוטה, שיכולה לייתר את הצורך בביופסיה ובדיקות פולשניות נוספות

4 פברואר, 2021

דגימת ביופסיה של תאים מאיברים חולים משמשת כיום כלי מרכזי לאבחון מחלות. לשיטה זו חסרונות רבים; פולשניות ההליך שבמקרים רבים כרוך בכאב רב למטופל, חוסר גישה אל התאים החולים במקרים מסוימים ולעתים גם חוסר הידיעה בצורך של בדיקה כזאת עד התפתחות מסוכנת של המחלה - למשל בשלבים המוקדמים של תהליך סרטני כאשר עדיין לא הופיעו תסמינים. מסיבות אלו מתעורר הצורך המשמעותי בפיתוח חלופות לא פולשניות לאבחון מוקדם של מחלות ומעקב רפואי.

תולעת סי אלגנס

חוקרים מהאונ' העברית הצליחו במחקר פורץ דרך להחדיר חיבורים מלאכותיים למערכת עצבים פגועה של תולעת, ובכך לשקם את תפקודה

3 פברואר, 2021

חופן חרצני זיתים מהמתקן באתר חישולי כרמל (צילום: אהוד גלילי)

מחקר: נמצאה העדות הקדומה ביותר להפקת זיתים למאכל – מלפני כ-6,600 שנים

2 פברואר, 2021

העדות הקדומה ביותר להפקת זיתים למאכל, מלפני כ-6,600 שנים, נמצאה באתר הכלקוליתי המוצף "חישולי כרמל" מול חופי חיפה, כך עולה ממחקר חדש שפורסם בכתב העת היוקרתי Scientific Reports על ידי חוקרים מהאוניברסיטה העברית, אוניברסיטת חיפה, הטכניון, אוניברסיטת אביב, מכון וולקני ומוסדות מחקר נוספים מהארץ והעולם. בכך מקדים הגילוי בכ-4000 שנים את העדויות הקדומות שהיו ידועות עד כה על הפקת זיתים למאכל. הגילוי האחרון משלים את רצף השימוש בעץ הזית, החל מהשימוש בעץ זה להסקה, דרך הפקת שמן לפני כ-7000 שנים ועד לממצא החדש שהתגלה, בו השתמשו בזית למאכל.

ראה גם: בתקשורת, מחקר
צילום מעבדה של העצם והחריטות עליה. קרדיט: מריון פרוו.

עצם עם 6 חריטות דומות נמצאה בחפירות ארכיאולוגיות באזור רמלה – אחת העדויות הקדומות בעולם לסימבוליקה אנושית

1 פברואר, 2021

קרא עוד
העצם מנשר רמלה היא הייצוג העתיק ביותר שידוע בלבנט לסמל מופשט. דר' זיידנר מהמכון לארכיאולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים, ממובילי המחקר: "אפשר להגיד שנמצאה עצם עם חריטה סמלית בין הקדומות ביותר בעולם, בטח שבלבנט"

בתקופה הפליאוליתית התיכונה (250,000–45,000 לפני זמננו) חריטות סימבוליות על גבי אבנים או עצמות נחשבו לתופעה נדירה מאוד. במחקר חדש שפורסם על ידי קבוצת חוקרים בראשות מריון פרוו ודר' יוסי זיידנר מהמכון לארכיאולוגיה באוניברסיטה העברית, ושותפיהם דר' איריס גרומן-ירוסלבסקי וגב' קת'רין קרייטר-גרשטיין מאוניברסיטת חיפה ומ- Le Centre national de la recherche scientifique  הצרפתי, שפורסם בכתב העת "Quaternary International", הוצגה עצם שבורה משתי צדיה ועליה מופיעות בבירור שש חריטות עמוקות, ארוכות ומקבילות זה לזה, שנראה כי הייתה להם משמעות סימלית או רוחנית ייחודית. באופן מפתיע החריטות השתמרו בשלמותן. העצם עם החריטות נמצאה באתר נשר רמלה, הממוקם במערב מורדות הרי יהודה במרכז ישראל. הפריט, שנמצא בתוך מצבור כלי אבן ועצמות בעלי החיים שמקורם בפעילות אנושית, תוארך לכ-120 אלף שנה לפני זממנו, מה שהופך אותו לפריט המחורט הקדום ביותר שהתגלה בלבנט ואחד הקדומים בעולם.

האתר בנשר רמלה התגלה לפני כמה שנים במהלך כריית מחצבה אזורית. ממחקר שפורסם לפני כשש שנים בכתב העת "Journal of Human Evolution" התברר כי מדובר באתר של בני התרבות המוסטרית, של ציידים-לקטים שחיו בתקופה הפליאוליתית התיכונה. לפי שחזור של חוקרי האתר, בראשם עומד דר' זיידנר, התברר שהאתר שימש כמחנה ציד או מקום מפגש לאחר הציד, שבו שחטו את בעלי החיים שניצודו. העצם עליה נחרטו הקווים היא של מין קדום של פרות - קרובת משפחה של הפרה המודרנית, חיה שהייתה נפוצה מאוד באזור זה. ההשערה הראשונית של החוקרים הייתה שהחריטות על פני העצם אינן קשורות לפעולות הציד של יושבי המקום.

החוקרים ביצעו ניתוח מעמיק של העצם ושל החריטות, והשתמשו בשיטות מחקר מתקדמות, שכללו סריקה תלת-ממדית, וניתוח מיקרוסקופי וייצור ניסיוני של חריטות דומות במעבדה לחקר סימני שימוש במכון זינמן לארכיאולוגיה באוניברסיטת חיפה. דר' גרומן-ירוסלבסקי אמרה בהקשר זה כי "על בסיס ניסויים מבוקרים שבוצעו במעבדה גילינו כי דגמי שחיקה מיקרוסקופיים על העצם מעידים שכדי לחרוט את העצם, הקדמונים השתמשו בקצה מעובד של כלי עשוי מאבן צור". החתך הארוך ביותר היה באורך של 42 מ"מ, והקצר ביותר - 38 מ"מ. החתך הארוך הוא גם העמוק מכולם, זאת "בגלל שהופעל לחץ חזק  יותר על ידי החורט. הייתה אחיזה טובה יותר במיקום זה, ולכן החרט היה יכול לשלוט בתנועות ובמנח הידיים שלו - כאשר יד אחת נדרשה להחזיק את העצם כדי לשמור על יציבות לביצוע החתך", כפי שהוסבר במאמר.

החוקרים מציינים בצורה מפורשת במאמרם כי אין כל סיכוי שהחריטות על העצם הינם נזקים שנגרמו כתוצאה מהחפירה הארכיאולוגית או מניקוי העצם, ואף לא בנזק שנגרם מטורפים, משחיטת החיה או מאופן האכילה שלה על ידי אחד מיושבי המקום. בעוד שהעצם הנחקרת מכילה חריצים רחבים וארוכים בצורת U, לחתכים שנגרמים באקראי בעצמות בשטח, כתוצאה מביתור בעלי חיים, היו בסימן V, רדודים וקצרים ולא הופיעו במקבצים של קווים מקבילים.

כמו כן, החוקרים קובעים כי החריטות הופקו על ידי אדם שביצע את העבודה ביד ימין (לפי כיוון החריטה). חשוב לציין כי אוכלוסיות פרהיסטוריות היו בעיקר ימניות - 90%. עוד נטען במאמר כי "לכל החתכים עומק וצורה דומים וכולם מסתיימים באותו כיוון, ומרמזים על אותה תנועה עוקבת.. זה עשוי להצביע על כך שהחריטות הופקו על ידי אותו אדם, אחת אחרי השנייה, ברצף".

לאור כל הממצאים החוקרים סבורים כי סדרת החריטות נוצרה בכוונה תחילה, למטרות שאינן תועלתניות. האפשרויות שעלו במאמר לביצוע החתכים הינם – שרבוטים ואיורים, סימון מספרי וייצוג סמלי. אלא שהחוקרים הבהירו כי "אנו דוחים את הרעיון שהחתכים על העצם מנשר רמלה מייצגים שרבוטים. פעולת השרבוט היא ללא מאמץ ואינה דורשת ריכוז ותשומת לב", וכן "במקרים מעטים מאוד חתכים כאלו על העצמות התפרשו כסימנים מספריים".

אם כן, מה המשמעות של אותן חריטות? החוקרים מציינים כי "ייצור החריטה קשור ככל הנראה להתנהגות סמלית. למעשה, העצם מנשר רמלה היא הייצוג והעתיק ביותר שידוע בלבנט לסמל מופשט. העצם הושמה בריכוז אנתרופוגני מעגלי קטן המורכב ממספר פריטים. היא הונחה עם החתכים כלפי מעלה, כך שהכוונה לא להסתיר את האובייקט הזה אלא להבליט אותו.. אנו יכולים להניח כי הבחירה בעצם הייתה מכוונת ואולי קשורה למעמדה של החיה שצדו באתר, בדומה לתופעה שנצפתה בקבוצות פליאינדיאניות שבהן היה קיים קשר רוחני בין הציידים לציד שלהם".

דר' זיידנר מסכם: "אפשר להגיד שנמצאה עצם עם חריטה סמלית בין הקדומות ביותר בעולם, בטח שבאזור הלבנט. זו אחת העדויות הקדומות בעולם לסימבוליקה. ניתן גם לקבוע שלמחקר יש השלכות משמעותיות על הבנתנו את הופעתה ואת שלבי התפתחותה של ההתנהגות הסמלית של האדם. מאידך, עד היום קשה לנו להסביר את משמעותם של סמלים אלה ואני מקווה שבמחקרי המשך נוכל להסביר זאת".

 

לפרסום בכתב העת: https://www.sciencedirect.com/science/article/abs/pii/S1040618221000021#

לפרסום בתקשורת: 

ynet - https://www.ynet.co.il/environment-science/article/H100aYurg00

שלושה שיודעים (כאן תרבות) - https://www.kan.org.il/radio/player.aspx?ItemId=197411

I24news: https://www.facebook.com/106993140795090/videos/457418565618656

 

קראו פחות
ראה גם: בתקשורת, מחקר
macrovector

מחקר חדש של חוקרים מהפקולטה לחקלאות באוניברסיטה העברית מתאר מה מאפשר לצמחים שונים ליצור מגוון אינסופי של צורות

1 פברואר, 2021

החסידות עם המשדרים. צילום: Michael Katz

מחקר בינלאומי חדש: התנהגות ופעילות של ציפורים בשלבי החיים הראשונים משמעותית לניבוי סיכויי שרידותן בנדידה

31 ינואר, 2021

קרא עוד

המחקר בוצע על חסידות לבנות (Ciconia ciconia) צעירות. פרופ' רן נתן, ממובילי המחקר, על אחד הממצאים החשובים שהתגלו במחקר: "מחקרים קודמים הציעו שלפרטים בעלי אופי פרואקטיבי - פעילים, נועזים ואגרסיביים יותר – סיכוי גבוה יותר לשרוד בתנאים מסוימים. תוצאות המחקר שלנו תומכות בהשערה זו"

שרידות מרבית בעלי חיים בטבע נמוכה במיוחד בתחילת חייהם. מי הם השורדים ומה מאפיין אותם הינה שאלה מרכזית באקולוגיה, אך גם כזאת שקשה לענות עליה עקב הקושי באיסוף נתונים מתאימים מחיות בר. ממחקרים קודמים ידוע כי תקופת החיים המוקדמת משפיעה באופן מכריע ולאורך טווח על הישרדות הפרט בהמשך חייו. תנאי מזג האוויר, בית הגידול, איכות הטיפול ההורי בתחילת החיים פועלים במקביל לתכונות תורשתיות ויחד משפיעים על מבנה הגוף, הכישורים ואפילו האופי של הצאצאים, ויכולים לשפר משמעותית את שרידותם בעתיד. גוזלים שמנים יותר או כאלו שבקעו מוקדם יותר בעונה, למשל, ידועים כבעלי סיכויי שרידות טובים יותר, ככל הנראה עקב יתרונם התחרותי על גוזלים רזים או כאלה שבקעו באיחור. אך מה לגבי ההתנהגות? האם הבדלים בהתנהגות בגיל מוקדם יכולים לנבא מי יהיו השורדים המצטיינים בהמשך החיים ומי אלה שלא ישרדו?

בציפורים נודדות, לפרחונים (ציפורים צעירות שרק פרחו מהקן) יש זמן קצר של שבועות בודדים לפני שהם יוצאים לנדידה הראשונה בחייהם - מבחן קשה פיזית ומסוכן שרבים מהם לא ישרדו. פעילות הצעירים בתקופה שבין הפריחה לנדידה חשובה ביותר ללמידת כישורים הכרחיים של תעופה וחיפוש מזון, ולכן אפשר להניח שהבדלים בין פרטים בפעילותם בתקופה זו יכולים לנבא מי מהם ישרוד בעתיד. סוגיה זו עמדה במוקד מחקר חדש שהתמקד בציפורים נודדות ונערך במעבדה לאקולוגיה של תנועה בראשות פרופ' רן נתן כחלק מעבודת הדוקטורט של ד"ר שי רוטיץ' במכון למדעי החיים באוניברסיטה העברית, וכלל עוד תשעה חוקרים מהמעבדה ומאוניברסיטת פוטסדם ומכון מקס פלאנק הגרמנים להתנהגות בעלי חיים. מאמר מדעי המתאר עבודה זו פורסם לפני מספר ימים (13 בינואר) בכתב העת "Proceedings of the royal society B". "ציפורים נודדות מהוות מודל מצוין לבחינת הקשר שבין הבדלים התנהגותיים בשלבי החיים המוקדמים להישרדות שלאחר מכן", נכתב במאמר.

במסגרת המחקר הוצמדו תגים קטנים המשדרים נתוני GPS (כל 5 דקות) ותאוצת הגוף (כל 15 שניות) ל 103- חסידות לבנות (Ciconia ciconia) צעירות כשבועיים לפני פריחתן מהקן. עבודה זו בוצעה בגרמניה לאורך ארבע שנים, בין 2011 ל-2014, שם מקננות החסידות ביישובים ושטחים חקלאיים. נדידת החסידה הלבנה נחקרה רבות בישראל ובעולם ומין זה מהווה סמל לנדידת הציפורים מימי ירמיהו הנביא ומודל מחקרי מצוין לבחינת הקשר בין הפעילות בתחילת החיים לפני הנדידה (בגרמניה) לשרידות במהלך השנה הראשונה לחיים (מאירופה לאפריקה ובחזרה, לרוב דרך ישראל). נתוני ה-GPS סיפקו מידע על תנועת הפרטים ונתוני תאוצת הגוף אפשרו לכמת את רמת הפעילות ולהבחין בין התנהגויות שונות (הליכה, ניקור מזון, מעוף דאייה או נפנוף, עמידה, ישיבה וניקוי נוצות) ברמת דיוק גבוהה. מצב הביצים והגוזלים בקינים תועד באמצעות רחפן. כך נאספו נתוני משקל הגוף, תאריכי בקיעה ונדידה, מספר האחים וזוויג הגוזלים - שנמצאו כמנבאי הישרדות במחקרים קודמים. אומדן השרידות נעשה לפי נתוני המיקום ותאוצת הגוף של הציפורים הממושדרות שאפשרו במקרים רבים הגעה פיזית לאתר כדי לאמת שאכן מדובר באירוע תמותה.

ממצאי המחקר הראו כי חסידות צעירות שהיו פעילות יותר בקן לפני הפריחה מממנו, היו גם יותר פעילות בתקופה העוקבת שלאחר הפריחה מהקן ועד לנדידה, ושרידותן בהמשך בנדידה ובמהלך השנה הראשונה לחייהן הייתה גבוהה יותר. כדי להתמקד בהשפעת פעילות החסידות בתחילת החיים, גורמים אחרים כמו תנאי מזג אוויר (שהיו שונים בארבע שנות המחקר) נלקחו בחשבון בניתוח הנתונים ונמצא שהבדלים ברמת הפעילות של החסידות לפני תחילת נדידתם מסבירים חלק ניכר מהשונות בהישרדותם בהמשך. בנוסף נמצא שלאחר פריחת הצעירים מהקן, רמת פעילותם היומית עלתה באופן הדרגתי, מגמה המשקפת ככל הנראה את קצב ההתפתחות המוטורית והלמידה המרחבית. החסידות השורדות-המצטיינות היו אלה שהראו רמת פעילות גבוהה וקצב שיפור יומי גבוה של רמת הפעילות בתקופה שלפני היציאה לנדידה. 

זאת ועוד, כפי שמוסבר במאמר, נתוני המעקב חשפו הבדלי איכות אישיים של הציפורים שעשויים להשפיע על הישרדותם בהמשך חייהם. פרופ' נתן מסביר: "הנתונים שלנו הראו שמעבר להשפעה של הניסיון, משקל גוף, הבדלים בתנאים בין השנים והשקעה הורית, רמת הפעילות מאפיינת את איכותו של הפרט. הבדלים באיכות הפרט יכולים לנבוע, למשל, מהבדלים בתכונות פיזיולוגיות או בתכונות האופי של כל ציפור. ההכרה שלבעלי חיים יש אופי מובחן נתמכת על ידי אלפי עבודות מדעיות בשנים האחרונות. דוגמה רלוונטית לעניינינו היא מחקר על חסידות לבנות בספרד שהציע שאופי פרואקטיבי – פרטים שהם פעילים, נועזים (bold) ואגרסיביים יותר – נמצא במתאם עם שרידות גבוהה יותר, לפחות בתנאים מסוימים. תוצאות המחקר שלנו תומכות בהשערה זו. לכן הצענו, בזהירות הנדרשת, שרמת פעילות גבוהה עשויה להעיד על אופי פרואקטיבי שמקנה לפרט הצעיר יתרון בשרידות כפי שמצאנו במחקר זה".

גורם מרכזי אחר שנחקר הוא משך התקופה שבין הפריחה מהקן לתחילת הנדידה, שהיא קריטית לאימונים והכשרה לקראת הנדידה. החוקרים שיערו שפרטים שיצאו לנדידה לאחר "תקופת הכשרה" ארוכה יותר יהיו בעלי שרידות גבוהה יותר.  הממצאים המרתקים הראו שכאשר משך תקופת ההכשרה הוא קצר, כשבוע בלבד, סיכויי השרידות אכן קטנים, כנראה משום שזמן קצר זה אינו מספיק לרכישת ניסיון וכישורים הכרחיים. כאשר משך תקופת ההכשרה הוא שבועיים או שלושה, סיכויי השרידות אכן עלו באופן ברור. אולם, בניגוד למשוער, כאשר תקופת ההכשרה ארוכה במיוחד, כחודש ואף יותר, סיכויי השרידות צנחו לערכים נמוכים. ההסבר לממצא מפתיע זה עלה מנתונים נוסף של הנתונים, כפי שמסביר פרופ' נתן: "מצאנו שקצב שיפור הפעילות היומי של הפרטים האלה הוא נמוך. כנראה מדובר בפרטים שקצב ההתפתחות או הלמידה שלהם איטי, לכן היציאה לנדידה מתעכבת יתר על המידה והישרדותם בהמשך הנדידה נמוכה".

לסיכום, ממצאי המחקר מדגישים שלתקופה קצרה בתחילת חיי הציפורים, בעיקר שבועות בודדים לאחר פריחתן מהקן, יש חשיבות קריטית בקביעת סיכויי הישרדותן במהלך הנדידה בהמשך חייהן. מחקר זה גם מדגיש את חשיבות בחינת ההבדלים בתכונות הפרט, כמו תכונות אופי, אותן ניתן לחקור לא רק באמצעות ניסויי מעבדה מבוקרים אלא גם בחיות בר חופשיות בסביבתן הטבעית באמצעות נתונים ממשדרי מעקב טלמטרית, ולנבא בעזרתם את סיכויי ההישרדות. מחקר זה הוא אחד הראשונים המדגים שימוש בנתוני מעקב לחקר טיפוסי התנהגות של חיות בר חופשיות בסביבתן הטבעית, ויש לו השלכות חשובות לממשק, שמירת טבע ולהצלחת תכניות השבה של ציפורים לבית גידולן הטבעי.

 

למאמר המדעי: https://royalsocietypublishing.org/doi/10.1098/rspb.2020.2670

 

Early-life behaviour predicts first-year survival in a long-distance avian migrant

פרסומים בתקשורת: https://www.ynet.co.il/environment-science/article/Syxy1rhyO

https://www.20il.co.il/%D7%92%D7%9D-%D7%94%D7%90%D7%95%D7%A4%D7%99-%D7%9...

https://www.hayadan.org.il/%D7%94%D7%AA%D7%A0%D7%94%D7%92%D7%95%D7%AA-%D...

https://www.bahazit.co.il/%d7%94%d7%aa%d7%a0%d7%94%d7%92%d7%95%d7%aa-%d7...

כאן תרבות: https://www.kan.org.il/radio/player.aspx?ItemId=198280

https://www.israel.agrisupportonline.com/news/csv/csvread.pl?show=8092&m...

קראו פחות
ראה גם: בתקשורת, מחקר
אין לימודים. צילום מתוך האתר unsplash, על ידי MChe Lee

נייר עמדה של מומחי בריאות הציבור של האונ' העברית והדסה: תחלואת ילדים בגל ה-3 והשלכותיה על פתיחת מערכת החינוך

28 ינואר, 2021

אמילי לנדקר ואלברט ריימן ג'וניור

האב תומך של היטלר, האם יהודיה שאביה נספה בשואה - הסיפור המדהים של המשפחה שתרמה מיליוני שקלים לאונ' העברית למטרת קידום מחקר בנושא זכויות אדם

27 ינואר, 2021

Photo by Patrick Hendry on Unsplash

כנס ״אקלים משתנה: הכנס הישראלי הראשון לחקר משבר האקלים במדעי הרוח והחברה״ שמוקדש לזכרו של פרופ' רוני אלנבלום ז"ל יתקיים היום ומחר

27 ינואר, 2021

 

אקלים משתנה: הכנס הישראלי הראשון לחקר משבר האקלים במדעי הרוח והחברה

 יתקיים בימים ד' – ה' (27.1 – 28.1)

הכנס שמופק על ידי האוניברסיטה העברית, אוניברסיטת תל אביב, אוניברסיטת חיפה ואוניברסיטת בן גוריון, מוקדש לזכרו של פרופ׳ רוני אלנבלום ז״ל, גיאוגרף, היסטוריון וחוקר אקלים מהאוניברסיטה העברית שנפטר בפתאומיות בתחילת החודש.

ראה גם: מחקר, סגל
איך מתמודדים מוזיאונים ואנדרטאות להנצחת השואה תחת מגבלות מגפת הקורונה בישראל ובעולם

יום השואה הבינלאומי: איך הקורונה שינתה את הנצחת השואה בארץ ובעולם, בדגש על אנדרטאות השואה ומוזיאונים?

26 ינואר, 2021

קרא עוד
מחקר חדש מהאוניברסיטה העברית בוחן איך מתמודדים מוזיאונים ואנדרטאות להנצחת השואה עם מגבלות מגפת הקורונה, וחושף דרכים מקוריות, חדשות ודיגיטליות להנצחת זיכרון השואה

כמדי שנה ב־27 בינואר יציינו בעולם ובישראל את יום הזיכרון הבינלאומי לשואה, היום שבו שוחרר מחנה ההשמדה אושוויץ מידי הנאצים. ביום זה, בתקופה שגרתית, פוקדים מאות אלפי יהודים את אתרי ההנצחה המרכזיים לשואה ולגבורה. מדינות רבות לוקחות חלק בהנצחה, וברחבי העולם קיימים כיום מעל 400 מוזיאונים, אתרי הנצחה ואנדרטאות לזכר השואה. התפשטות נגיף הקורונה (COVID-19) עצרה את היכולת להנציח את השואה בדרכים המקובלות עקב המגבלות המשמעויות שהוטלו בעולם. מגבלות אלה השפיעו במיוחד על אנדרטאות השואה והמוזיאונים, הנשענות על נוכחותם הפיזית של המבקרים. בשנה האחרונה, ציון 75 שנה לשחרור מחנות הריכוז הנאצים, הם נאלצו לסגור מאות תערוכות ואתרי זיכרון, ביטלו אירועים ציבוריים, ואינם יכלו להציע הרצאות, סמינרים או סיורים מודרכים.

בפרויקט מחקר חדשני מטעם האוניברסיטה העברית בוחנים ד"ר טוביאס אברכט-הרטמן ותום דיבון, סטודנט למחקר מתקדם במחלקה לתקשורת באוניברסיטה העברית, את האתגרים שעובר תחום ההנצחה. כחלק מהמחקר, שפורסם בידי ד"ר אברכט-הרטמן בכתב העת "Media, Culture & Society" ונתמך על ידי המכון למדעי האדם בווינה (IWM), נבדקו הדרכים בהן מוזיאונים ואנדרטאות התמודדו בשנה החולפת (2020) עם ההנצחה תחת מגבלות הקורונה.

תוצאות המחקר הציגו מגוון רחב ומרתק של פורמטים חדשניים שנראו לראשונה בהקשר של הנצחה, כמו סיורי "לייב" באינסטגרם במחנות ההשמדה, קמפיינים מבוססי Hashtags בפייסבוק ובטוויטר, סרטונים ויראליים ושיחות "זום" עם ניצולים מרחבי העולם. ממצאים אלו מעניינים בייחוד לאור העובדה שעד לפרוץ המגפה, הביעו האנדרטאות והמוזיאונים התנגדות לקדם את פעילויות הנצחת השואה בפלטפורמות הרשתות החברתיות, מתוך חשש ל"מסחור" ועיוות מאורעות השואה.

במחקר המשך, הנערך בימים אלו, עורכים ד"ר אברכט-הרטמן ועמיתו למחקר תום דיבון, סקר מקוון, בו משתתפים 32 מוזיאוני שואה ואנדרטאות מתשע מדינות, במטרה להבין באילו סוגים של פרויקטים דיגיטליים ובאילו פלטפורמות אנדרטאות שואה ומוזיאונים עושות שימוש מאז תחילת המגפה. בנוסף, הם מבצעים ניתוח חזותי של פרויקטים נבחרים של הנצחה דיגיטלית כדי לפענח את הדרכים בהן פרויקטים אלו מאפשרים הנצחה מרחוק.

מהמחקר עולה שמוזיאונים ואנדרטאות מגבירים פעילות דיגיטלית ושמים בה דגש על השתתפות של הקהל בהנצחה. המוסדות מתאימים את תוכן זיכרונות השואה להנצחה דיגיטלית ברשת במגוון פורמטים ובכך מעודדים את הקהל לקחת חלק בתהליך הזיכרון. ישנן אנדרטאות שפותחות פרופילים באינסטגרם וטיקטוק, יוצרות "אתגרים דיגיטליים" עבור הגולשים, ומוזיאונים שפותחים את שעריהם "הדיגיטליים" ומזמינים את המבקרים לאתרים וסיורים חיים. ניסיונות ההנצחה בפלטפורמות החדשות, כמו טיקטוק, מבטאים את רצונם של המוזיאונים והאנדרטאות להגיע אל הדור הרביעי והחמישי לשואה ולחבר אתם לזיכרונות שהולכים והופכים לא רלוונטיים עבורם.

בגזרה המקומית, אנשי אנדרטת השואה הישראלית "יד ושם" הרחיבו את טקס ההנצחה השנתי ביום השואה מהטלוויזיה, גם ליוטיוב. בנוסף, הם יזמו קמפיין להקראת שמות באופן וירטואלי ובו הזמינו את משתמשי המדיה החברתית להקליט את עצמם קוראים את שמות הקורבנות שנרצחו בשואה באמצעות הטלפונים הניידים, ולהעלות את הסרטונים לפייסבוק או לאינסטגרם עם האשטגים ספציפיים. בעזרת היצירה הדיגיטלית המשותפת, אירוע ההנצחה הווירטואלי אפשר לזיכרון השואה להתקיים גם מרחוק ואף ברחבי העולם.

באופן דומה, אנשי אנדרטת מחנה הריכוז "מאוטהאוזן" שבאוסטריה ביקשו מהציבור להעלות תמונות וציורים המנציחים את שחרור המחנה עם ההאשטג "Liberation1945#". התמונות והציורים הופיעו בסרטון שהופץ בכמה ערוצי מדיה חברתית של האנדרטה. בנוסף, אנדרטאות רבות באתרי מחנות ריכוז לשעבר השתמשו בהאשטגים כדי לתייג פרסומים הקשורים לפעילות הנצחה דיגיטלית ואירועים מיוחדים כמו ביקורים וירטואליים. בכך, הפכו ההאשטגים לאנדרטה מורחבת וירטואלית שחיברה בין מספר רב של הנצחות במגוון מקומות היסטוריים ברחבי העולם.

ד"ר טוביאס משתף: "למרות הממצאים, חשוב לציין שהאתרים הפיזיים נותרו חשובים לצורך הנצחת השואה, ולכן נראה שאנו מתקדמים לעבר תרבות הנצחה עתידית משולבת, פיזית ודיגיטלית. כחלק מהמחקר שלנו, יצרנו מאגר של פרויקטים דיגיטליים הקשורים לשואה, הזמינים באופן מקוון. זהו לא רק מקור חשוב למחקר עתידי, אלא גם אוסף של דוגמאות מומלצות למחנכים, אוצרים ואנשי תוכן ממוזיאונים ואנדרטאות השואה ברחבי העולם".

 

לעיון במחקר המדעי: https://journals.sagepub.com/doi/full/10.1177/0163443720983276

 

קראו פחות
ooking NE, 2013, NTEP, Photo by David Silverman and Yuval Nadel

טבריה: בין כנסייה ביזנטית היסטורית לבתי כנסת עתיקים שטרם נחפרו, נמצא המסגד (אל-ג'אמע) העתיק ביותר בעולם

21 ינואר, 2021

קרא עוד
פרויקט החפירות המחודש בטבריה בניהול ד"ר קטיה ציטרין-סלברמן מהמכון לארכיאולוגיה והחוג ללימודי האסלאם והמזה"ת באוניברסיטה העברית, חוקרת המתמחה בארכיאולוגיה של התקופה האסלאמית ובין היתר במבני דת, הניב לאורך השנים תגליות מרתקות, אולם אחת מהן ממשיכה להעסיק את ד"ר ציטרין-סלברמן וחוקרים נוספים עד היום - זיהוי מחדש של מבנה שחשיפתו הראשונית בשנת 1952 הייתה חלקית והפכה לתעלומה של ממש במרוצת השנים. בתחילה נחשב המבנה לשוק מקורה מהתקופה הביזנטית, אולם לאור השוואות לאתרים אחרים התברר כי מדובר במבנה דת בעל משמעות היסטורית. בשנים האחרונות הצליחה ד"ר ציטרין-סלברמן להוכיח כי מדובר במסגד גדול מהתקופה המוסלמית הקדומה, כאשר טבריה הייתה בירת מחוז מקומית. אלא שהסיפור הגדול של המבנה נמצא מתחתיו - מאז תחילת החפירות ב-2009, החוקרת הבינה כי בתוך האדמה נמצאים שרידים של מסגד קדום יותר, ככל הנראה מהמחצית השנייה של המאה ה-7 לספירה, מה שהופך אותו למסגד העתיק ביותר שנחשף ארכיאולוגית עד כה בכל העולם.

"למעשה, עד לאחרונה לא הבינו כלל כי מדובר בחלקים של מסגד קדום, או של מסגד בכלל. בכתבי עת מדעיים הזכרתי את התגלית בקצרה, אולם באף מאמר עד היום לא נכתב בצורה מפורטת על התגלית המרתקת הזאת. למרות שכרגע אני לא חופרת בו, ומתמקדת בשטחים אחרים של האתר, גיליתי לגבי המסגד הזה דברים מסקרנים בתקופה האחרונה. לדוגמה, מהתכתבות שערכתי עם ארכיאולוג מתימן, קיבלתי חיזוק להשערה שלי שטכנולוגיית הבנייה בשימוש במסגד הקדום, פשוטה ופרגמטית שלא מאפיינת את האזור, נכנסה לישראל כנראה החל מהכיבוש הערבי במאה השביעית לספירה. ייתכן שמדובר בטכנולוגיה שמקורה בחצי האי ערב", מסבירה ד"ר ציטרין-סלברמן.

עוד טוענת החוקרת בקשר למסגד התחתון שנמצא כי "ראוי לציין שאנחנו יודעים דרך המקורות על הרבה מסגדים קדומים בארץ ובעולם שנוסדו בתחילת האסלאם, רק שכיום לא ניתן לחפור בהם כי רובם נמצאים מתחת למסגדים פעילים. בטבריה הייתה לנו הזדמנות נדירה לחפור בשטח ולחקור, למעשה, מסגד קדום מתחת למסגד ששרד בחלקו. אגב, המסגד הקדום ביותר שנחשף עד כה היה זה שבוָאסִט, עִיראק (משנת 703), אלא שנראה לנו שזה שבטבריה קדום בכמה עשרות שנים, שזה מדהים כשלעצמו".

מהמסגד התחתון נשארו רק היסודות התחתונים, ובאמצעות הממצאים המאוחרים ביותר שהתגלו במילוי מתחת לרצפתו, התברר כי הוא הוקם במאה השביעית לספירה. נמצאו במילוי זה מטבעות וחרסים מתאימים לאותה תקופה. על פי ההערכה של החוקרת, גודל המסגד הקדום היה כ-22 על 49 מ', בצורת מלבן לא מושלם. המסגד שנמצא הוא למעשה מסג'ד אל-ג'מעה, מסגד קהילתי לצורך התכנסויות לשמיעת הדרשה (חֻ'טְבָה) של יום שישי, שנחשב למסגד הראשי של העיר.

בקרוב יתחדשו החפירות בטבריה, כשהפעם הן תהיו בשיתוף פעולה בין האוניברסיטה העברית והמכון הגרמני לארכיאולוגיה בהר הזיתים. עיריית טבריה, צעירי העיר והתאחדות בתי המלון הביעו נכונות להתגייס להצלחת החפירות. בין היתר, יבוצעו חפירות במבנה הנראה ככנסייה קטנה, 'קפלה', מהתקופה הצלבנית שבמאה ה-12, שנחשפה לראשונה ב-2018. לא הרבה ידוע על הכנסייה הזאת, שנבנתה בצמוד לחומת המסגד הגדול הנטוש שהוזכר לעיל, ולא רחוק מאתר הכנסייה הביזנטית של טבריה, שאף היא עמדה חרבה. כנסייה חרבה זו, שפעלה בין המאה ה-5 ועד לפחות למאה ה-10 לספירה, הייתה הגדולה באזור הגליל (אף גדולה מהכנסייה המונומנטאלית בציפורי), ככל הנראה זו אשר שימשה למושבו של הארכיבישוף האזורי.

לטענת החוקרת, המבנים הדתיים השונים שנמצאו באזור זה, האחד בצמוד לשני, מלמדים מצד אחד על הרב-דתיות של העיר לאורך התקופות, אך גם על מאבקי הכוח הדתיים-פוליטיים באותו מקום. החוקרת מאמינה כי למשך עשרות שנים הכנסייה המשיכה להיות המבנה הדומיננטי בעיר, יחד עם בית הכנסת אשר בחמת טבריה, עד שסביב שנות ה-20 של המאה ה-8 השלטון המוסלמי שינה את פני העיר בהקמת מבנה מסגד רחב ממדים, 78 על 90, שהאפיל את הכנסייה. מצד שני, החוקרת מאמינה כי היחסים בין הקבוצות הדתיות בטבריה באותה תקופה היו יחסית טובים ואפשרו לקיים חיים רב-דתיים.

"אנו מאמינים שלצד שני מבנים אלה גם עמד בית כנסת מונומנטאלי, בין הרבים שהיו בטבריה על פי המקורות הרבים", מתארת עוד החוקרת. "כלומר, מדובר באזור שהיה רב-דתי וסמל לדו-קיום אזורי מרגש במיוחד. חשוב להזכיר שבזמן שמבנים מונומנטאליים אלה עמדו במרכז העיר, תקופת פעילותם נחשבה לתקופת השיא של העיר. זאת התקופה של העשייה היהודית המרשימה והידועה לכולנו, בין היתר דרך כתב התנ"ך היקר לכולם – כתר ארם צובא, מתוארך למחצית הראשונה של המאה ה-10 לספירה".

לקריאת המאמר המדעי: https://act.ybz.org.il/he/tverya-tabur-1401?fbclid=IwAR2pObb_mTv4Jz74kqPkNfs7v_eRnlofMC340nTOwdSv2UoyVZRbKT5Owd8

פרסומים בתקשורת: 

https://www.haaretz.co.il/news/local/.premium-1.9470706

https://www.haaretz.com/archaeology/.premium-one-of-the-world-oldest-mos...

קראו פחות
ראה גם: בתקשורת, מחקר
מצבה

מחקר חדש של חוקרים מביה"ס לבריאות הציבור מצא כי ניצולי שואה מתים יותר ממחלות לב ומסרטן בהשוואה לקבוצת אוכלוסייה מקבילה עם נסיבות חיים שונות

7 אפריל, 2021

Racool_studio

מחקר בהובלת פרופ' מונסונגו אורנן מהפקולטה לחקלאות קבע: אכילת "ג'אנק פוד" בתקופת הגדילה פוגעת בהתפתחות התקינה של העצמות, גם בצריכה מתונה

24 מרץ, 2021

pills. by elsa olofsson, unsplash

מחקר חדש: רבים מתקשים לבלוע תרופות בגלל טעמן הדוחה – האם שיטה חדשה תהפוך אותן לידידותיות יותר לאדם?

18 מרץ, 2021

קרא עוד
חוקרים מהאונ' העברית פיתחו אלגוריתם ייחודי שחוזה כבר בשלבי תכנון החומר אם יהיה בעל טעם מר ודוחה, על בסיס המבנה הכימי שלו. האלגוריתם, שנוצר באמצעות Machine Learning, יוכל לזרז ולהוזיל תהליכי פיתוח תרופות ולמנוע ניסויים בבע"ח לצורך הערכת מרירות החומרים הנמצאים בפיתוח

המאמץ המחקרי בפיתוח תרופות מתרכז בפיתוח של תרופות יעילות ובטיחותיות, כך שיוכלו לרפא ממחלה במינימום של תופעות לוואי. השימוש בתהליכים מתוחכמים ואוטומטיים הוביל לאישורים של אלפי תרופות על ידי ה-FDA, כאשר רק ב-2020 אושרו 53 תרופות חדשות. עם זאת, ישנה בעיה שלא מקבלת מענה אופטימאלי  - לתרופות רבות יש טעם מר מאוד שמקשה על נטילתן דרך הפה. אמנם הכנסת התרופה לקפסולות לרוב פותרת את בעיית הטעם, אך מדובר בפתרון שלא תמיד אפשרי היות והוא מגדיל את התרופה ועלול ליצור קושי ממשי בבליעה.

בעוד שרבים מאיתנו מצליחים לבלוע את התרופה למרות הטעם הנורא שלה או גודלה הבעייתי, יש אוכלוסיות שמאוד מתקשות בכך, כולל פעוטות ומבוגרים עם קשיי בליעה. מחקרים הראו כי כאשר לתרופות היה טעם מר מאוד, נצפתה ירידה בהיענות לטיפול בקרב ילדים, מה שגרר סכנה בריאותית עקב אי השלמת הטיפול התרופתי. לדוגמה, מחקר שפורסם לפני זמן לא רב קבע כי למעלה מ-90% מרופאי הילדים מדווחים על ילדים רבים שאינם מוכנים לקבל תרופות בשל טעמן, והדבר חושף אותם לפגיעות בריאותיות ולהיעדר טיפול רפואי ראוי. זאת ועוד, בגלל הסיכונים הפוטנציאליים הנגרמים בעקבות טעמן המרתיע של תרופות רבות, ה-FDA האמריקאי ביקש לאחרונה להוסיף הערת טעם לרשימת תופעות הלוואי במרשמים של התרופות לילדים, כדי להזהיר הורים מפני אותם טעמים בעייתיים.

כיום, חברות התרופות יזהו שישנה בעיה של טעם מר מאוד רק בשלבים מתקדמים של פיתוחה, או בשלב הניסויים הקליניים עצמם, כאשר התרופה ניתנת לאלפי בני אדם המשמשים כנסיינים על מנת לבדוק את יעילותה. במקרה שזוהתה בעיית טעם חריגה במיוחד, החברות ייאלצו לחזור ולשנות את הפורמולציה של התרופות על מנת לנסות ולמסך את הטעם הנוראי (מה שלא תמיד אפשרי), דבר שיגרור דחייה נוספת בשחרור התרופה לשוק, הפסדים כספיים של מיליוני דולרים וניסויים נוספים ולא רצויים בבעלי חיים. לרוב חברות התרופות  יעדיפו להוציא לשוק תרופה גם אם כבר הבינו שהיא מרה מאוד, בתקווה שנתמודד עם הטעם הבלתי נסבל.

בקבוצת המחקר של פרופ' מאשה ניב, חוקרת טעם במכון לביוכימיה, מזון ותזונה בפקולטה לחקלאות, מזון וסביבה של האוניברסיטה העברית, הבינו את חומרת הבעיה, והצליחו לפתח אלגוריתם שחוזה מרירות חזקה של מולקולה רק על סמך המבנה הכימי התיאורטי שלה, עוד לפני שהיא נוצרה במעבדה. המחקר פורסם לאחרונה בעיתון Computational and Structural Biotechnology Journal.

איתן מרגוליס, דוקטורנט במעבדה של פרופ' ניב, מספר על המהלך המחקרי ותהליך יצירת האלגוריתם באמצעות שיטת למידת מכונה (Machine Learning) לגבי מרירות עזה: "אספנו מולקולות ממאגר ה-BitterDB שהוקם במעבדה שלנו ומכיל מידע על מעל 1000 תרכובות מרות. שילבנו מידע על טעמן של מולקולות שקיבלנו מעמיתינו בחברת התרופותGSK  ובחברת חומרי טבע AnalytiCon Discovery. לימדנו את המחשב להבין אילו קומבינציות של תכונות כימיות הכי חשובות על מנת שחומר מסוים ייתפס כבעל טעם מר מאוד ובכך 'אימנו' אותו לזהות במהירות האם מולקולה מסוימת עלולה להיות מרה מאוד או לא. כך, בעצם, יצרנו את האלגוריתםBitterIntense . לאחר בדיקת ביצועי המודל ראינו שהוא צודק ביותר מ-80% מהמקרים, מה שמחזק את פוטנציאל השימוש בו לצורך פיתוח תרופות ידידותיות מבחינת הטעם - ללא צורך בסינתזה מוקדמת של החומר ובבדיקתו בבני אדם או בבעלי חיים. בנוסף, היות ומדובר במודל חישובי, נוכל להמשיך ולשפר את דיוקו ככל שיצטבר עוד מידע על מולקולות מרות".

בניגוד לסברות מדעיות קודמות, נמצא מתוצאות החיזויים כי תרופות מרות מאוד לא נוטות להיות רעילות יותר לכבד מאשר תרופות פחות מרות. עם זאת חומרים מאוד מרים נראו כיותר רעילים ללב עקב יכולתם לחסום תעלות אשלגן. "העובדה שחומרים מאוד מרים הם עם פוטנציאל גבוה יותר להיות רעילים ללב מעניינת במיוחד משום שקולטנים לטעם המר מתבטאים גם בלב. מחקרים עכשוויים מתרכזים בתפקידיהם הפיזיולוגיים של קולטני טעם המתבטאים מחוץ לפה", מסבירה פרופ' ניב.

ומה לגבי תרופות למחלת הקורונה? הדוקטורנט איתן מרגוליס מוסיף ומסביר כי "ראינו ששכיחות התרופות המרות מאוד בקרב אלה שנמצאות כרגע בשלבי פיתוח או באישור לטיפול בקורונה, גבוה יותר מאשר בקבוצת התרופות הכללית. תוצאה זו מעניינת היות ואיבוד חוש הטעם הוא תסמין משמעותי מאוד ונפוץ בקרב הנדבקים בנגיף, כפי שהראו גם מחקרים במעבדתה של פרופ' ניב. עם זאת, העובדה שתרופות מאוד מרות יכולות להיות בעלות אפקט פיסיולוגי מיטיב, מדגיש את הצורך שלא לפסול על הסף את אותן תרופות מרות מאוד רק על סמך טעמן, אלא רק להיערך בהתאם".

לסיכום, החוקרים מאמינים כי BitterIntense היא שיטה שעשויה להפחית את העלויות הכספיות, את הניסויים בבעלי חיים ולקצר את זמן הגעת התרופה לקליניקה. היכולת לאתר מרירות גבוהה באופן אינטגרטיבי בתהליך גילוי ופיתוח, יעזור בפיתוח תרופות מתאימות לילדים ולמטופלים גריאטריים. בנוסף, BitterIntense רלוונטית גם לחברות ביוטכנולוגיה וחברות שעובדות על פיתוח ממתיקים חדשים (שלעתים גם מרירים) או מרכיבים טבעיים שמטרתם להשתלב במוצרי מזון.

איתן מרגוליס משתף בחווייה אישית לאור המחקר: "לאחר פרסום המאמר המדעי, פנו אלי צעירים ומבוגרים רבים דרך הרשתות החברתיות, וסיפרו לי שהם מאוד מזדהים עם בעיית המרירות של התרופות. חלקם סיפרו שעד עכשיו הם נאלצים ללעוס תרופות או לאכול אותן עם אוכל בעל טעם דומיננטי וגם אז זה לא תמיד עובד. אחרים שיתפו על התסכול של לתת כדורים מרים לילדים שבהרבה מקרים פולטים את הכדור, ואז לא יודעים אם לתת התרופה שוב או באיזה צורה ומינון. אנחנו מקווים שבזכות המחקר שלנו יינתן מענה טוב יותר לבעיית הטעם של התרופות, ומרכיבי מזון חדשניים".

 

קראו פחות
Gerd Altmann from Pixabay

עם זכיית פרופ' אבי ויגדרזון, לשעבר חוקר באונ' העברית וכיום ב-IAS בפרינסטון, בפרס ABEL - האונ' ממצבת את מעמדה כפס ייצור למצוינות מתמטית

18 מרץ, 2021

ariehmoussaieff

ד"ר אריה מוסאיוף: מטאבוליזם - התמונה הגדולה המורכבת ממולקולות קטנות

17 מרץ, 2021

קרא עוד

את לימודי הדוקטוראט שלי עשיתי בהנחייתם של פרופסור רפי משולם ופרופסור אסתי שוהמי על הכימיה והפרמקולוגיה של הלבונה – שרף מעץ, שהיה בשימוש רפואי וטקסי נרחב במשך אלפי שנים במסורות שונות ברחבי העולם. בידדתי מן השרף מולקולות קטנות ("מטאבוליטים") בעלות אופי שומני ("ליפידים"), שהראו פעילות במבחנים התנהגותיים בבעלי חיים ואף פעילות אנטי-דלקתית. מקומם החשוב של המטאבוליטים ובפרט הליפידים במערכות ביולוגיות מורכבות מרתק אותי. לשינויים בהרכב המולקולות הקטנות יש השפעות חשובות על תהליכי התפתחות, מחלה, או אפילו תודעה.

בתמונות: למעלה שמאל - מכשיר LC-MS (מכשיר המשמש לאפיון חומרים רבים בתוך דוגמא ביולוגית). למעלה באמצע principal component analysis - אנאליזה לבחינת ההבדל בין דוגמאות שונות, תוך שימוש במשתנים רבים מאוד. מימין  heat map- אמצעי ויזואליזציה של הבדלים בערכים אינדבדואלים של מספר משתנים גדול. למטה שמאל: מושבה של תאי גזע עובריים. למטה באמצע: תאי הגזע העובריים לאחר התמיינות.
 

במעבדתי שבבית הספר לרוקחות באוניברסיטה העברית, אנו חוקרים מטאבוליזם ותהליכים מטאבוליים במובן הרחב שלהם, שכולל שינויים בריכוזם של מטאבוליטים בתא, ברקמה או באורגניזם השלם, וכן את פעילותם. לשם כך, אנו משלבים כלים מדעיים חדשניים עם תפיסה מערכתית. אם להשתמש בדימוי, אנחנו משתדלים לראות את העצים הבודדים וגם את היער, מה שמאפשר הבנת תהליכים רחבים, מבלי לאבד את הפרטים. את הגישה הזו, הטמעתי במעבדתי, ולאורה, אנחנו חוקרים שינויים בהרכב המולקולות הקטנות במספר תחומים מרתקים.

אחד המאפיינים הבולטים של המטאבוליטים הוא העושר והרבגוניות יוצאי הדופן שלהם. מקובל לחלק אותם לתת קבוצות כדי להתמודד עם השונות הרבה. אחת החלוקות החשובות ביותר של חומרים אלה היא בין הליפידים - חומרים מסיסי שמן לחומרים מסיסי מים. לליפידים מבנים מורכבים, ופעילויות ביולוגיות רבות וחשובות, שגרמו לנו להתמקד בקבוצה זו של חומרים.

אנו חוקרים כיום את ההרכב של ליפידים בנשים שנמצאות בטיפולי פוריות ואת הקשר שלו להצלחת הטיפול והתפתחות הביצית והעובר. מצאנו קשר בין הרכב השומנים של הנוזל שעוטף את הביצית לבין יכולתה של הביצית המופרית להתפתח לעובר. ממצאינו מצביעים על כך שניתן ככל הנראה להשתמש בסמנים ליפידים של האישה כדי לחזות סיכויי הריון. ממצאינו מצביעים גם על כך שהרכב זה יכול להסביר מקרים של חוסר פוריות על רקע שהוגדר עד כה בלתי ידוע ולחזות את פוטנציאל ההיריון של המטופלת. כדי לחזק ממצאים אלה, אנו חוזרים על ניתוח ההרכב של הנוזל העוטף את הביצית בקבוצות נשים נוספות ומחפשים סמנים של הריון גם בדם המטופלות.

אנו חוקרים גם את ההשפעה של שינויים מטאבוליים על ההתמיינות של תאי גזע עובריים ותאי הגזע של השליה. העובר לפני השתרשותו ברחם מורכב מתאים בעלי יכולת להתמיין לכל תאי העובר ולשליה. מצאנו מספר דרכים, בהם שינויים מטאבוליים מווסתים את התמיינות התאים וחלוקתם ואולי אף את התפתחות העובר. מבין השינויים המטאבוליים שזיהינו, אנזים מעניין במיוחד בשם PEMT, שהופך קבוצה אחת של ליפידים לקבוצה אחרת, מראה פעילות במערכות רבות ומגוונות, כמו התמיינות תאי העובר המתפתח. הרבה מעבודתנו כעת מתמקדת בו. למרבה העניין, PEMT חשוב גם בהתפתחות של גידולים סרטניים ואנו חוקרים אותו גם בכיוון זה ומנסים לפגוע בגידול ובהתפתחותו.

אנו מקוים כי ממצאינו יובילו לתובנות עמוקות יותר של השפעת מטאבוליזם של ליפידים על התפתחות העובר ויעזרו לזוגות רבים הנזקקים לטיפולי פוריות על ידי מציאת סמנים להתפתחות תקינה של הביצית והעובר ועל ידי שיפור סביבה מטאבולית תומכת בהתפתחות העובר.

מאמר הדעה של ​ד"ר אריה מוסאיוף מביה"ס לרוקחות בפקולטה לרפואה שבאוניברסיטה העברית בירושלים פורסם במדור "חוקרים פרטיים" בynet:

https://www.ynet.co.il/environment-science/article/B1DN00f11Qu

 

 

קראו פחות
ראה גם: בתקשורת, סגל
חיטת בר

פרופ' צבי פלג וד"ר נמרוד שוורץ מהפקולטה לחקלאות החזירו מקטע גנטי של חיטת הבר לחיטה מודרנית ובכך הביאו לשיפור יעילות מערכת השורשים של החיטה

17 מרץ, 2021

CIT GIF

מחקר חדש: האם פיתוח של מבחן ה-CIT (עם אלגוריתם למידת מכונה) יוכל להחליף בעתיד הקרוב את הפוליגרף?

14 מרץ, 2021

תוצאות הניסוי מראות שניתן לנתח תגובות מוחיות של חשודים באמצעות אלגוריתם בזמן אמת, בדיוק רב, גם כשיש מאמץ מצד הנבדק להסתיר את המידע. החוקרים בטוחים כי השיטה החדש הייתה מסוגלת לפתור תעלומות פשע היסטוריות דוגמת פרשת דמיאניוק

ראה גם: בתקשורת, מחקר
צילום של דיסקת הג'ל. קרדיט - עידו לוין

"מחקר שרושם הצלחה גדולה בתחום בו הידע האנושי הוא מועט עד בלתי קיים": כיצד הצליחה יריעת ג'ל לשחות באופן עצמאי?

14 מרץ, 2021

קרא עוד

ליצור חומר המתנהג כמו יצור חי: הדוקטורנט עידו לוין ופרופ' ערן שרון ממכון רקח לפיזיקה באוניברסיטה העברית, בשיתוף פרופ' רוברט דיגן מאוניברסיטת מישיגן, ביצעו לאחרונה מחקר ראשון מסוגו. בעבודת המחקר שלהם הם ניסו ליצור יריעות שמגיבות לאותות שמגיעים מראקציות פנימיות באופן דומה לפעולות ברקמות חיות. דוגמה מובהקת לרקמה חיה כזאת היא הלב, שהתכווצותו המקומית מופעלת על ידי סינגל כימי-חשמלי (action potential) המתקדם בקרום הלב, באופן עצמאי. החוקרים הצליחו לפתח יריעות סינטטיות דקות, בצורת דיסק ג'ל שטוח, שהצליחו להפוך בצורה עצמונית לצורת "אוכף" כאשר הן "הרגישו" בחום, וחזרו למצבן הבסיסי כאשר 'חשו' בקור. לטענת החוקרים, הניסוי שפורסם פורץ דרך, כיוון שהוא יוכל לסייע בפיתוח אוסף גדול של שיטות מדעיות שונות כגון ההדפסה "ארבע-ממדית" וכן "תכנות" של צורות שונות ומגוונות ביריעות השטוחות, הפועלות בכוחות עצמן בעזרת גירויים מסוגים שונים.

"הצלחנו ליצור יריעות המבצעות מטבוליזם של ממש, כמו ביצור חי, וממירות אנרגיה כימית לתנועה ולשינוי צורה תלת-ממדי", מסביר פרופ' שרון בהתרגשות. "החומר שבו השתמשנו אינו ישות פאסיבית, בעלת צורה נתונה, אלא כזאת המכילה אינפורמציה שיכולה להתבטא בשינויי צורה. עם זאת, בהשוואה למערכות ביולוגיות, אשר משתנות באופן חופשי וללא אות או סימן חיצוני, המערכות הללו מוגבלות מאוד בחופשיות תנועתן. בתהליך שחשפנו, חומרים הנמצאים בסביבת הג׳ל שימשו כ'אוכל' - מקור אנרגיה להתכווצות מקומית ומשתנה, אשר בעקבותיה הג'ל שינה את צורתו ונראה כשוחה".

הבנייה של הג'ל המגיב לסביבה דומה לג'לים קודמים שבהם השתמשו החוקרים במעבדה, אלא שהפעם הוא הכיל ״מונומר״ המגיב לראקציה הכימית 'תגובתו המתנודדת של בלוסוב' (הידועה כיום כתגובת בלוסוב-ז'בוטינסקי, Belousov – Zhabotinsky). החומר ביצע מטבוליזם (חילוף חומרים) בכוחות עצמו. כאשר שמו החוקרים את הג'ל בתמיסה כימית, התחילו להופיע מעצמן תבניות שונות בתוך הג'ל - אזורים כתומים וירוקים המתפשטים כפאזות (גלים מחזוריים). כתוצאה מכך, שדה הניפוח של הג׳ל לא היה אחיד, עובדה המתורגמת לכך שצורתו התלת-ממדית של הג'ל השתנתה בזמן שבו הוא שהה בתמיסה. הג'ל היה מסוגל לבצע עשרות רבות של מחזורי ראקציה, כל עוד המשיך לשהות בתמיסה רעננה של כימיקלים. "למחקר הנוכחי יש התאמה גבוהה לתאוריה החוזה באופן כמותי את התפתחות צורת הג'ל בזמן", הוסיף פרופ' שרון.

הדרך להשגת התוצאות בג'ל לא הייתה קלה. ראשית, תהליך ההכנה של הג'ל התארך עד שהחוקרים הצליחו ליצור יריעות ג'ל גדולות ודקות, אשר מגיבות באופן חזק לריאקציה הכימית של התמיסה. לאחר שפיתוח החומר הושלם, ודגמים ראשונים אכן שינו את צורתם בתגובה לריאקציה, פותחה מערכת ייחודית המאפשרת למדוד באופן מדויק את צורתו התלת-ממדית של הג'ל המשתנה בזמן, בעודו שרוי בתוך הנוזל. ראשית, באמצעות רשת של נקודות שחורות מודפסות על הג'ל שתנועתן תועדה בעזרת שתי מצלמות. שנית, אלגוריתם שפותח במעבדה איתר את מיקום הנקודות בתמונה, ויצר צורה תלת-ממדית של התנועה של הג'ל לאורך זמן. שלישית, הפאזה של הריאקציה נמדדה דרך הצבע של הג'ל. רביעית, מראה הנשלטת בידי מחשב "שרטטה" בעזרת לייזר את התבנית הרצויה, ומשם הצליחו החוקרים לפתח חומר במבנה מסוים המסוגל לבצע ריאקציה המתפתחת באופן עצמוני. הדבר חשוב כדי להבין אם החומר מסוגל לעבור ראיקציה בתצורות שונות ומשונות.

עבודה זו כמעט סוגרת מעגל ביחד עם עבודות מתחום ההנדסה הרפואית, בהן מדפיסים מבנים מתאים חיים - בעוד שבעבודות אלו הופכים תאים חיים ל'חומר', בעבודה הנוכחית הופכים חומר סנטטי ל"חי". העבודה הנוכחית נותנות כלים חדשים למידול ולחקר יריעות ביולוגיות או סינטטיות, המופיעות בשלל הקשרים מחסרי חוליות ועד רובוטים רכים. "הצלחנו לגרום ליריעות פשוטות 'לשחות' ו'לזחול' על קרקעית התא. אמנם מדובר חשוב וחדשני, אך זהו מחקר בסיסי ולא מדובר באחד שניתן לתרגם אותו באופן מידי למוצר", מבהיר החוקר עידו לוין. "מאידך, הוא פורץ דרך מכיוון שהוא רושם הצלחה גדולה בתחום בו הידע האנושי הוא מועט עד בלתי קיים. ההבנה של הצורה בה רקמות ביולוגיות 'מעצבות את הצורה של עצמן', ונעות באופן עצמי הוא בחזית המחקר המדעי העכשווי.

ומה לגבי המשך הדרך? פרופ' שרון מבהיר כי "בשלב הבא נהיה מעוניינים ליצור מודל מכאני את האינטראקציה עם הנוזל, כדי לתכנן ולבנות 'שחיינים' מהירים יותר. במקביל, נעבוד על פיתוח היכולת להדפיס את הג'ל במדפסת תלת-ממד, כדי להרכיב בעתיד מבנים מורכבים אשר יכללו חלקים דמויי-שריר, וחלקים דמויי-עצבים המוליכים את האות המפעיל, ויוכלו להיות מושתלים בגוף האדם".

המחקר מומן על ידי הקרן הדו-לאומית למדע ישראל-ארה"ב (BSF) וקרן עזריאלי.

למאמר המדעי: https://journals.aps.org/prl/abstract/10.1103/PhysRevLett.125.178001

לפרסומים בתקשורת:

https://www.ynet.co.il/environment-science/article/rJDr7nqQd

התוכנית שלושה שיודעים: https://www.kan.org.il/radio/player.aspx?ItemId=205622 (תחילת השעה השנייה)

קראו פחות
ראה גם: בתקשורת, מחקר
מודל להאטה של מערכת העיכול בעקבות ביטוי של חלבון אלפא-סינוקלאין בגזע המוח. קרדיט - באדיבות החוקרים

עצירות והתכווצות תאי מוח - המפתח לאבחון מוקדם של מחלת הפרקינסון?

11 מרץ, 2021

במחקר פורץ דרך בהובלתו של פרופ' יהושע גולדברג מהאוניברסיטה העברית נמצא שהתכווצות תאי מוח עשויה להסביר את תסמין העצירות בקרב חולי פרקינסון. הממצא החשוב צפוי לסייע בעתיד באבחון מחלת הפרקינסון כבר בשלביה המוקדמים

ראה גם: בתקשורת, מחקר
graph up

פרופ' אורי חפץ מהמחלקה לכלכלה: השפל הגדול של שנות 30 במאה הקודמת לא חזר ב-2020, אפילו לא קרוב לכך

11 מרץ, 2021

 

קרא עוד

זה לא נגמר. וזה עשוי להידרדר שוב במפתיע. אבל שנה מאז שזה התחיל אפשר כבר לומר בזהירות: החששות הכלכליים הקודרים ביותר התבדו. משבר עולמי בממדי השפל הגדול של שנות ה-1930 לא חזר ב-2020. אפילו לא קרוב .

שנת 2020 הייתה שנה קשה, ואת הנזקים שלה, שממשיכים להצטבר אל תוך 2021 ושילוו אותנו שנים רבות, עוד נלמד ונחקור בעשורים הבאים. היא הייתה שנה שחילקה את הסבל - בריאותי, כלכלי, חברתי, ונפשי - באי שוויון משווע. המדינות התחלקו: אלו שנפגעו יותר ואלו שפחות. גם העובדים התחלקו: ענפים עתירי מדע מול ענפים עתירי מגע; עבודה מרחוק מול רחוק מעבודה. זו הייתה שנה ששינתה את הכול, ולא הכול יחזור להיות כשהיה: הבריאות, אורח החיים, האמון במוסדות השלטון, הסולידריות החברתית, הזכות לפרטיות, המערכת הפוליטית, מצב הדמוקרטיה במדינות השונות, ואפילו היחס שלנו לעובדות - הם כולם השתנו, בדרכים שעוד נגלה, לטוב ולרע. אבל בתוך כל זה, כשבוחנים את מצב הכלכלה העולמית, יכול היה להיות הרבה יותר גרוע.

נראה שהתגובה המאקרו-כלכלית, במיוחד בכלכלות המובילות, הצילה אותנו משפל גדול נוסף, לעת עתה. אולי עוד נפשל. עשינו טעויות ואולי עוד נעשה. פה לא עשינו מספיק, ושם הגזמנו, או עוד נגזים. אנחנו רק מתחילים להבין מה עבד ומה לא, איפה היה בזבוז ואיפה הישג, אילו מדינות הצליחו יותר ואילו פחות. אבל ביחד שלחנו מסר חד משמעי: אנחנו על זה. נעשה מה שצריך, בתעוזה ובהיקפים חסרי תקדים. ונראה שבגדול, זה הצליח. הצליח בגדול.

השפל הגדול והמלחמה

בסופו של דבר, מה שהוציא את העולם מהמשבר הכלכלי החמור ביותר במאה השנים האחרונות הייתה טרגדיה נוראה, מהמזוויעות שידעה האנושות. השפל הגדול של שנות ה-1930 הסתיים בעזרת מלחמת העולם השנייה. האבטלה המייאשת בארצות רבות, שהגיעה בשיאה לכמעט רבע (בארה״ב) ואפילו שליש (בגרמניה) מכוח העבודה, נעלמה כלא הייתה כשהמשקים המתועשים גויסו לטובת המאמץ המלחמתי. בארצות הברית, שיעור האבטלה, שהגיע לשיא ב-1933, היה עדיין 17% בשנת 1939, טרם המלחמה, למרות הניו דיל של פרנקלין רוזוולט, הרגולציה והחוקים החדשים, מפעלי העבודות הציבוריות, ולמרות קמפיין התקווה - לפחות כלפי הציבור - שהנשיא האמריקאי הביא.

בסופו של דבר, זה היה עניין של ביקוש מצרפי. עניין בסיסי במאקרו-כלכלה, בחשבונאות לאומית. ערב פרוץ המלחמה, ההוצאה הצבאית האמריקאית הייתה פחות מ-2% תוצר. בשנת 1944, כשהיא הגיעה לשיעור המדהים של 43% תוצר, האבטלה התאדתה, ושיעורה ירד לאחוז בודד, הנמוך ביותר שידעה ארה״ב מאז השנים ההן ועד היום.

היום אנחנו חושבים שהשפל הגדול היה, כמו המלחמה, טרגדיה מעשה ידי אדם, ויכול היה להימנע. היסטוריונים כלכליים מאשימים מדיניות מאקרו-כלכלית שגויה. הטראומה הכלכלית הזו, עם הייאוש שהיא הביאה ושתרם לעלייתו של היטלר ואחרים, הולידה גם אופטימיות, אמונה שאפשר לנהל את הכלכלה טוב יותר, שאפשר גם אחרת. היום אנחנו חושבים שהשפל הגדול לא היה גזירה משמיים. מאז, אנחנו הכלכלנים התנצלנו קולקטיבית בשם אבות אבותינו, והבטחנו לילדינו לא לוותר. הבטחנו שנעשה הכול בשביל למנוע שפל גדול נוסף. והפעם בלי מלחמת עולם. לא עוד.

מתוך השפל הגדול נולדה דיסציפלינה חדשה. ג׳ון מיינרד קיינס הבריטי, אבי המאקרו-כלכלה, פרסם את ספרו ב-1936, והפך את המחשבה השמרנית השלטת על פיה. הוא טען בין היתר, כנגד הדעה הרווחת בזמנו, שממשלות יכולות לסיים את השפל הגדול, להקטין אבטלה ולייצב את המשק באמצעות הגדלת הביקושים. המלחמה, שהגדילה את ההוצאה הציבורית, נהייתה בעל כורחה תצוגת תכלית של התיאוריה הקיינסיאנית החדשה. בארצות הברית, רכיב ההוצאה הציבורית בתוצר האמריקאי התנדנד סביב ה-15% בשנות השלושים, אבל זינק בחדות ב-1941, והגיע ל-48% תוצר ב-1943. הגירעון בתקציב הפדרלי, שבמרבית שנות השלושים היה בין 0% ל-5% תוצר, התנפח ל-27%. רק אחרי המלחמה חזרה ההוצאה הציבורית לרמתה המקורית, והגירעון הפך ליתרה (וגם זה, באופן זמני). אבל בינתיים, נראה שהתרופה הקיינסיאנית כבר עבדה: לא רק המלחמה נגמרה; גם השפל כבר לא חזר.

אז מה למדנו?

כשפרץ משבר הקורונה בתחילת 2020, הייתה הסכמה כמעט גורפת בקרב קהילת הכלכלנים העולמית - בהובלת עמיתינו בארה״ב ובאירופה - שבנוסף למדיניות מוניטרית מרחיבה מאוד, הממשלות צריכות להקדיש משאבים גדולים, תוך כניסה לגירעונות גדולים, כדי למנוע את קריסת המשקים הלאומיים. ואכן, הכלכלות המובילות תמכו באופן מסיבי וחסר תקדים במשקי הבית ובעסקים המקומיים. פרטי התוכניות היו שונים ממדינה למדינה, אבל העיקרון היה דומה: ללוות כסף ולהזרים אותו לידי הציבור, העובדים, המובטלים, והמעסיקים. זה יהיה יקר, הזהירו הכלכלנים, ומסוכן. אבל ההססנות, אמרנו באותה הנשימה, תהיה יקרה ומסוכנת יותר.

וזה אכן היה, ועודנו, יקר ומסוכן. כפי שהובטח. הגירעונות ב-2020 הרקיעו שחקים: אומדנים מצביעים על כ- 15% תוצר בארה״ב ובבריטניה, וכ-10% בגוש האירו וביפן. (בישראל, הגירעון היה כ-11% תוצר, כנראה שקצת מתחת לממוצע ה- OECD , מועדון המדינות המובילות.) החובות הלאומיים תפחו גם הם-בדיוק לפי הוראות ההפעלה. נראה שמילטון פרידמן צדק, אם כן, כשאמר לפני יותר מחמישים שנה שבמובן מסוים, כולנו קיינסיאנים עכשיו.

וזה עדיין מסוכן, וזה עדיין לא נגמר. ומה נעשה אם הריביות יעלו? אם האינפלציה תחזור? אם וריאנט חדש יגיע? דאגנו מאוד, ואנחנו עדיין דואגים. אבל כמו שאמר חסידו של קיינס, הכלכלן המנוח ג׳ון קנת גלבריית, על הניו דיל של רוזוולט: דאגנו-ועשינו את זה בכל זאת.

סיכום ביניים: המצב קשה, אבל יש מקום לאופטימיות זהירה

רק לפני שנה, האבטלה בארה״ב זינקה מ-3.5% בפברואר 2020 לכמעט 15% באפריל. זה זינוק, תוך חודשיים בלבד, משיעור האבטלה הנמוך ביותר בחמישים השנים האחרונות, לגבוה ביותר מאז השפל הגדול. התחזיות באפריל 2020 היו שהאבטלה, שהייתה כבר קרובה להחריד ל-17% של 1939, עוד תמשיך לטפס. התמונה במקומות אחרים בעולם נראתה מפחידה לא פחות.

בשבועות האחרונים, עם פרסום הנתונים המצרפים הראשוניים לגבי משקי העולם ב-2020, אפשר לעצור לרגע ולעשות סיכום ביניים. לחזור ולשאול: אז מה היה לנו שם?

היה לנו שם רע. מאוד. אבל יחסית לתרחישים הקודרים ביותר מהם חששנו, הצלחנו מעל ומעבר לציפיות. בדיעבד, מהרבה בחינות, אפריל המר של 2020 היה השיא, נקודת המפנה. הכלכלה העולמית השתפרה מאוד מאז. בארה״ב למשל, שיעור האבטלה מאז רק ירד, ובחודש שעבר כבר התקרב ל-6%. קרן המטבע הבינלאומית העריכה בינואר השנה שכלכלת העולם איבדה 3.5% תוצר ב-2020. זה כואב, אבל זה הרבה יותר טוב ממה שיכול היה להיות. זה אפילו יותר טוב, בלמעלה מאחוז, מהתחזית הקודמת של הקרן, מאוקטובר 2020, ומהעדכון שלפניה, מיוני. וזה צפוי להשתפר במהירות: הקרן צופה צמיחה עולמית של 5.5% ב-2021 ומעל 4% ב-2022, שני עדכונים חיוביים נוספים של התחזית הקודמת. בקרן מסבירים את העדכון בהתקדמות מבצעי החיסונים, אבל גם בתמריצים פיסקליים בכלכלות הגדולות, כמו ארה״ב ויפן.

וזו לא רק קרן המטבע. מגזין האקונומיסט, למשל, ליקט לאחרונה 14 תחזיות לצמיחה כלכלית בארה״ב ב-2021. החציונית קרובה ל-6%. וגם אצלנו, בנק ישראל חזה בתחילת ינואר השנה צמיחה שנתית של כ-6% בשנתיים הקרובות, תחת תרחיש התחסנות מהירה-וזה עוד לפני בשורת פברואר מהלמ״ס שהתוצר הישראלי התכווץ ב-2020 ב-2.4%, ולא ב-3.7% כפי שהעריכו בבנק. הפעם האחרונה בה ישראל צמחה בקצב של 6% בשנה הייתה לפני עשור, בשנים שלפני ואחרי המשבר הפיננסי העולמי. ארה״ב צמחה בכזה קצב רק שנה אחת בחמישים השנים האחרונות.

אז למרות שהצמיחה המצרפית הצפויה הזו מסתירה מאחוריה הרבה סבל ואי שיוויון, היא עדיפה בהרבה על מה שיכול היה להיות, ועל מה שעד לא מזמן צפינו שיהיה. האופטימיות שהיא מציגה חוזרת גם במדדים אחרים. בישראל למשל, שניים מתוך ארבעת הרכיבים של מדד אמון הצרכנים של הלמ״ס חזרו בשבועות הראשונים של 2021 לרמה קרובה לרמתם אשתקד. שניהם פונים אל העתיד: הם אומדים את השינוי הצפוי במצב הכלכלי בשנה הקרובה - האחד, של משקי הבית, והשני, של המדינה.

שני הרכיבים הנותרים במדד אמון הצרכנים של הלמ״ס פונים פחות אל העתיד ויותר אל ההווה והעבר: הם אומדים כוונות לרכישות גדולות בשנה הקרובה בהשוואה לשנה האחרונה, ואת השינוי במצב הכלכלי של משק הבית בשנה האחרונה. גם הם התאוששו לאחרונה, אבל הם עדיין רחוקים ממצבם בתחילת השנה שעברה. כי המצב הכלכלי עדיין קשה. וזה מבלי לדבר על הבריאות, החברה, החירות, החיים עצמם. עם מאות אלפים בישראל ומיליונים רבים בארצות אחרות שאיבדו את מקור ההכנסה בשנה האחרונה ושלא רואים את הסוף. עם סבל עולמי שמרוכז, כרגיל, בקרב בעלי השכלה נמוכה יותר, נשים, צעירים, אלו שאינם מועסקים פורמאלית, ובאופן כללי אלו שחיים במדינות החלשות.

מוכרחים להמשיך לסייע לכל אלו. אבל הסיוע כעת צריך להיות ממוקד. מבחינת המאקרו-כלכלה, אם הכל יילך כשורה, כנראה שהביקושים המצרפיים כבר החלו לחזור. חיברנו את המשק העולמי למכונת הנשמה, והוא התייצב. 2020 הייתה שנה נוראית, וזה עוד לא נגמר, אבל היא לא מתקרבת לטרגדיה של השפל הגדול. בהינו בתהום, אבל הפעם הכלכלות המובילות עשו את הדבר הנכון, והעולם לא נפל. יש מקום לאופטימיות זהירה.

* הכותב הוא פרופסור במחלקה לכלכלה ע״ש משפחת בוגן ובמרכז פדרמן לרציונליות באוניברסיטה העברית בירושלים; ובבית הספר ס.ק. ג׳ונסון למנהל עסקים באוניברסיטת קורנל.

*המאמר פורסם בעיתון גלובס: https://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1001363428&after_registra...

קראו פחות
אלברט איינשטיין

יום הולדת 142 לאלברט איינשטיין: אילו טכנולוגיות יומיומיות לא היו קיימות בלעדיו?

11 מרץ, 2021

יום הפאי, 14.3, ידוע כיום הולדתו של אבי תורת היחסות, חתן פרס נובל לפיסיקה ואחד ממקימי האוניברסיטה העברית, המדען המפורסם ביותר בעולם – אלברט איינשטיין.

לכבוד יום הולדתו, נזכיר כמה גדולה ומשמעותית היתה תרומתו של אלברט איינשטיין, לא רק למדענים, אלא לחיי היומיום של כולנו.

אז מהן הטכנולוגיות היומיומיות שלא היו נוצרות לולא איינשטיין?

קראו בכתבה על פועלו באתר גלובס.

ראה גם: בתקשורת
prof. barak kol. by Michael Yakirevich

פרופ' ברק קול ממכון רקח לפיזיקה חושף תאוריה חדשה לפתרון אחת הבעיות הוותיקות במדע

11 מרץ, 2021

קרא עוד
מחקר ישראלי חדש מבשר על גישה חדשה לבעיית שלושת הגופים וחוזה במדויק את הסטטיסטיקה של התנהגות המערכת

                                                            פרופ' ברק קול בהרצאה על הבעייה התלת-גופית

בעיית שלושת הגופים הכרחית להבנה של מגוון תהליכים אסטרונומיים ואף להבנה של מחלקה רחבה של בעיות במכניקה ולכן היא העסיקה את מיטב הפיזיקאים, האסטרונומים והמתמטיקאים למעלה משלוש מאות שנים. ניסיונותיהם הובילו לגילויים של מספר תחומי מדע חשובים, אך פתרונה נותר בגדר מסתורין ותעלומה.

בסוף המאה ה-17 סר אייזיק ניוטון הצליח להסביר את תנועתו של כל אחד מכוכבי הלכת סביב השמש על ידי חוק יחיד ופשוט המתאר את כוח המשיכה ביניהם. הוא שאף להסביר גם את תנועת הירח, ומכיוון שתנועתו נקבעת הן על ידי כדור הארץ והן על ידי השמש, התעניין בבעיה של חיזוי תנועתם של שלושה גופים כלשהם הנעים בחלל בהשפעתו של כוח הכבידה ההדדי ביניהם (ראו איור מצורף), בעיה שזכתה בהמשך לכינוי "הבעיה התלת-גופית". ואולם, בניגוד לבעיה הדו-גופית, ניוטון לא הצליח למצוא עבורה פתרון מתמטי סגור וכללי. אם כן, בעיית שלושת הגופים קלה להגדרה אך קשה לפתרון.

בשלהי המאה ה-19, לאחר כמאתיים שנות מחקר פורה בתחום כולל על ידי אוילר, לגרנז' ויעקובי, גילה המתמטיקאי הגדול פואנקרה (Poincare), שהבעיה מציגה רגישות גבוהה למיקומם ומהירותם ההתחלתיים של הגופים. לדבר משמעות מרחיקת לכת - רגישות זו מעידה שלא קיים פתרון דטרמיניסטי (קבוע מראש) ומדויק לבעיה התלת-גופית. במאה ה-20 פיתוחם של מחשבים איפשר לבחון מחדש את הבעיה בעזרת סימולציות המדמות את תנועת הגופים. הסימולציות הראו כי בדרך כלל מערכת תלת-גופית תחווה פרקי זמן של תנועה כאוטית (אקראית) וביניהן פרקי זמן של תנועה סדירה עד שלבסוף המערכת מתפרקת לזוג הסובב סביב מרכז המסה המשותף ולגוף שלישי המתרחק או נחלץ מהם. בשל הרגישות לתנאי התחלה גם הסימולציה הממוחשבת לא מספקת פתרון אמין עבור מערכת תלת-גופית בודדת, ואולם ביצוע סימולציות עבור אוספים גדולים של מערכות הוביל בשנת 1976 לרעיון שניתן לחזות את הסטטיסטיקה של תנועת המערכת, ובפרט לחזות את סיכוי ההיחלצות של כל אחד משלושת הגופים. במובן זה, השאלה המקורית, למצוא פתרון דטרמיניסטי, התגלתה כלא נכונה, והוכר כי השאלה הנכונה היא למצוא פתרון סטטיסטי.

קביעתו של הפתרון הסטטיסטי הוכחה כמשימה לא קלה בשל מספר אלמנטי קושי המתקיימים בבעיה זו: המערכת מציגה תנועה כאוטית המתחלפת בתנועה סדירה, והמערכת לא חסומה ומאפשרת התפרקות. פריצת דרך בנושא אירעה כאשר דר' ניקולס סטון ממכון רקח לפיזיקה באוניברסיטה העברית ושותפיו השתמשו בשיטת חישוב חדשה, והשיגו לראשונה ביטוי מתמטי סגור עבור הפתרון הסטטיסטי. לאחרונה אף שופרה שיטה זאת על ידי יונתן ברי גינת ופרופ' חגי פרץ מהטכניון. אך שיטה זו, כמו כל קודמותיה בנושא הפתרון הסטטיסטי, נשענת על הנחות מסוימות. בהשראתן של תוצאות אלו החל פרופ׳ ברק קול ממכון רקח לפיזיקה בבחינה מחודשת של ההנחות. נמצא כי ההנחה שהתנועה אקראית אינה מדויקת משום שאינה מביאה בחשבון את התנועה הסדירה שלאחר ההתפרקות, וכי באחד המשתנים ישנו מרכיב שרירותי.

במחקר שיפורסם בקרוב בכתב העת המדעי Celestial Mechanics and Dynamical Astronomy, הוצעה תאוריה חדשה לפתרון הסטטיסטי, אשר מתקנת פגמים אלו על ידי בסיס מושגי שונה. סיכויי ההיחלצות הנחזים על ידי תאוריה זו שונים מכל העבודות שקדמו לה, ופרופ' קול מדגיש כי "בחינתן על ידי מיליוני סימולציות ממוחשבות הראתה התאמה גבוהה בין התאוריה והסימולציה". התאמה זו מוכיחה כי הבנת המערכת דורשת שינוי תפיסתי וכי הבסיס המושגי החדש מתאר את המערכת היטב. מתברר אם כן, כי ניתן לחדש גם לגבי יסודותיה של בעיה כה וותיקה.

השלכותיו של מחקר זה רחבות. הוא צפוי להשפיע הן על פתרונן של מגוון בעיות אסטרו-פיזיקליות והן בהבנה של מחלקה שלמה של בעיות במכניקה. באסטרופיזיקה הוא עשוי לשמש למציאת המנגנון שיוצר זוגות של גופים קומפקטיים המהווים מקור של גלי כבידה, וכן להעמיק את ההבנה של הדינמיקה בתוך צבירי כוכבים. במכניקה, הבעיה התלת-גופית הינה אב-טיפוס למגוון בעיות כאוטיות, ולכן התקדמות בה צפויה להקרין על בעיות נוספות במחלקה חשובה זו.

למאמר המדעי: http://old.phys.huji.ac.il/~barak_kol/Kol_3body_CM.pdf

לפרסומים בתקשורת: https://www.hayadan.org.il/%D7%AA%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%94-%D7%97%D...

 

קראו פחות
Bacteria Streptococcus pyogenes

מחקר חדש חושף את האופן שבו ניתן לרסן חיידק טורף: "ישפר את היכולת לתכנן טיפולים יעילים נגדו"

10 מרץ, 2021

פרופ' עמנואל הנסקי מהאוניברסיטה העברית, עומד בראש צוות של מחקר משותף שנערך בסינגפור וישראל. הצוות פרסם מחקר בכתב העת היוקרתי Cell Reports: "מחקר זה מספק הבנה מדויקת של האינטראקציות בין החיידק סטרפטוקוקוס מסוג A למאכסן, ומשפר את היכולת לתכנן טיפולים יעילים נגדו, כגון פפטידים מהונדסים שהחיידק לא יכול לבקע"

ראה גם: בתקשורת, מחקר
lodgif

גמר חתימה טובה: הסכם שת"פ ייחודי בין העיר לוד לאוניברסיטה העברית

9 מרץ, 2021

קרא עוד
המטרה: הגדלה של מספר הסטודנטים בעיר ב – 25%. ראש העיר לוד, עו"ד יאיר רביבו: "זו הבעת אמון נוספת בקפיצת המדרגה של העיר לוד". רקטור האוניברסיטה העברית, פרופ' ברק מדינה: "מאמינים כי המיזם יוביל לשינוי חיובי ומהותי"

האם לוד בדרך להפוך לעיר אקדמית? הסכם ראשון מסוגו נחתם היום (רביעי) בין מוסד אקדמי – האוניברסיטה העברית, לעיר בישראל - לוד, כדי להנגיש את ההשכלה הגבוהה לצעירים ולעודד מסוגלות ללימודים אקדמיים בפריפריה העירונית.

שיתוף הפעולה צפוי לכלול עבודה מעמיקה בבתי ספר בלוד, הפעלת תוכניות חינוכיות משותפות ואיתור סטודנטים פוטנציאלים עבור לימודים באוניברסיטה. ראש העיר לוד עו"ד יאיר רביבו ורקטור האוניברסיטה העברית פרופ' ברק מדינה נפגשו בהיכל התרבות בלוד וחתמו על אמנת שיתוף פעולה, בנוכחות דיקן הסטודנטים של האוניברסיטה העברית פרופ' גיא הרפז, מנכ"ל כלכלית לוד עו"ד בן מיוסט, ומנהל אגף החינוך בעיריית לוד שלום עזרן, ונציגים מרכז הצעירים בלוד. שיתוף הפעולה בין הצדדים נועד להגדיל תוך חמש שנים את אחוז הסטודנטים והאקדמאיים בגילאי 25-50 בכ-25%.

העיר לוד בחרה בשת"פ עם האוניברסיטה העברית, האוניברסיטה המובילה בישראל, כדי לקדם מצוינות אקדמית ולאפשר לצעירי וצעירות לוד להתקדם ולממש את הפוטנציאל שלהם. בשנים האחרונות, עיריית לוד משקיעה רבות בחינוך, וזהו עוד נדבך חשוב ביותר בקידום העיר בתחום זה. שיתוף הפעולה יהיה גם בהקמת צוותי חשיבה לימודיים משותפים, בהענקת מלגות ובחשיפת הידע המדעי והמחקרי לילדי העיר לוד ולכלל תושבי העיר.

ראש עיריית לוד, עו״ד יאיר רביבו: "זו הבעת אמון נוספת בקפיצת המדרגה של העיר לוד ובהליכתה למרכז מגורים, תעסוקה ותחבורה בלב ישראל. העיר עוברת מהפיכה של ממש בתחום החינוך, כאשר היא עולה שנה אחר שנה בסולם הארצי, ממשיכה את מגמת העלייה באחוזי הזכאות לבגרות ואף זוכה בפרסים יוקרתיים. כעיר מובילה בתחום החינוך, ובאמצעות מרכז הצעירים הפועל מטעמה, ההשקעה בקידום והנגשת ההשכלה הגבוהה לתושביה הינו המשך טבעי למימוש חזון ופיתוח העיר".

נעמה יונה ממשרד הבריאות, בוגרת תואר ראשון במשפטים, ובוגרת תואר שני במדיניות ציבורית כחלק מהתכנית "צוערים לשירות המדינה" באוניברסיטה העברית שנאמה בכנס, סיפרה כי "כל האירוע הזה היה מרגש מאוד. כילידת העיר לוד, תמיד חלמתי ללמוד באוניברסיטה העברית בירושלים. החוויה האקדמית שלי החלה למעשה עוד בהליך הקבלה לאוניברסיטה – אם זה בלגשת פעמיים לפסיכומטרי, הדאגה לחסוך כסף לטובת הלימודים והמחייה בירושלים וההחלטה לוותר על הטיול הגדול של אחרי הצבא, שרבים מחבריי עשו. הלימודים עצמם באוניברסיטה היו מעצימים ומפתחים, החל מלמידה משותפת בקורסים יחד עם בן של פרופסור ובן של חבר כנסת, וכלה ביציאה לתכנית חילופי סטודנטים בחו"ל שנתנה נופך בינלאומי ללמידה האקדמית. התחושה הטובה בלימודים הובילה אותי יחד עם עוד חברים מהאוניברסיטה להקים את תכנית 'הזדמנות אמתית' עבור תושבים מהפריפריה החברתית והגאוגרפית בישראל, דרכה הזמנו צעירים להגיע ליום פתוח אלטרנטיבי באוניברסיטה העברית שבמהלכו הציגו להם מלגות, מסלולי מעבר, הטבות והקלות בלימודים ואת כל האופציות להצליח להגיע לאקדמיה איכותית ומובילה בישראל. בסוף התוכנית הוטמעה ביחידה למעורבות חברתית באוניברסיטה העברית".

רקטור האוניברסיטה העברית, פרופ' ברק מדינה, סיכם: "חלק מהחזון של האוניברסיטה העברית הוא להגדיל את מספר הסטודנטים המגיעים אלינו מאזורי פריפריה גיאוגרפית וכלכלית-חברתית, ולחתור לשוויון הזדמנויות בתחומי ההשכלה הגבוהה. לפיכך, הוחלט על שיתוף הפעולה בין האוניברסיטה לעיריית לוד. מטרתנו לפתוח את שערי האוניברסיטה עבור צעירים רבים מערים שונות ברחבי הארץ, ולעורר אצל כל מי שרק אפשר את הרצון להצליח ולהצטיין בלימודים אקדמיים. אנחנו מאמינים כי המיזם יוביל לשינוי חיובי ומהותי, ולקידום מערכת החינוך והחברה בישראל".

באמנה המשותפת נכתב, בין היתר, כי "האוניברסיטה העברית, המוסד האקדמי המוביל בישראל, חרטה על דגלה מחויבות עמוקה לקידום שוויון בחברה הישראלית. האוניברסיטה פועלת להגדלת מספר הסטודנטים המגיעים אליה מאזורי פריפריה גיאוגרפית וכלכלית-חברתית. עיריית לוד נבחרה להיות השותף האסטרטגי הראשון של האוניברסיטה מחוץ לעיר ירושלים, לאחר בחינת הנתונים המעידים כי קיים בה פוטנציאל משמעותי להגדלת מספר הסטודנטים מהעיר לוד באוניברסיטה העברית. עיריית לוד והאוניברסיטה העברית יאמצו תוכנית אסטרטגית משותפת ליצירת מרחב בעל אפשרויות מעשיות על מנת להתגבר על החסמים הקיימים כיום עבור הצעירים הניגשים ללימודים. נוסף על כך, מתוכננת השקעה ייחודית בקידום תוכניות לתואר ראשון ושני בקרב העובדים במסגרות השונות בעיריית לוד".

 

פרסומים בתקשורת:

https://www.inn.co.il/news/470333

https://yehudili.co.il/%d7%94%d7%90%d7%95%d7%a0%d7%99%d7%91%d7%a8%d7%a1%...

http://www.ezori.net/articles/lodnews/10517/

קראו פחות
היענות הציבור

צוות מומחים בין-תחומי: "האלטרנטיבה האמתית לסגר כללי - הירתמות הציבור"

8 ספטמבר, 2020

אחד הדברים המהותיים ביותר הוא שבעת מגפה נדרשת היענות של הציבור - לאורך תקופה ארוכה יחסית – באימוץ התנהגות שבמקרים רבים פוגעת ברווחה האישית ובחוסן הכלכלי של הפרטים. זו למעשה האלטרנטיבה האמתית לסגר כללי. צוות חוקרים ממוסדות אקדמיים רבים, ביניהם פרופ' אליצור בר-אשר סיגל, ד"ר נטע ברק קורן ופרופ' רות פת הורנצ'יק מהאוניברסיטה העברית, אפיין את האתגרים והמליץ המלצות ראשוניות כיצד להתמודד איתם. המסמך עומד על סוגי הבעיות המונעים מהציבור להירתם להתמודדות עם המגפה, ומצביע על תחומי הידע והמומחיות הרלוונטיים הנדרשים כדי להתמודד עם בעיות אלה.

img

בקרוב באוניברסיטה העברית: מעבדה אוניברסיטאית לאומית ראשונה בארץ לחקר נגיפי SARS-CoV-2 חיים

8 ספטמבר, 2020

מפא"ת במשרד הביטחון, יחד עם האוניברסיטה העברית בירושלים ומשרד האוצר, הכריזו היום על הקמת מעבדה חדשה וייחודית, שתאפשר לבצע מחקרים מדעיים ואקדמיים בנגיפי SARS-CoV-2 חיים. האגף הראשון של המעבדה לטיפול בנגיף וברקמות כבר נפתח לפעילות. האגף השני ייפתח במהלך חודש נובמבר.

אילוסטרציה של מבנה הניסוי

מחקר בינלאומי חדש בראשות פרופ' דני פורת: היכן בדיוק עובר הזרם החשמלי במולקולת דנ"א?

7 ספטמבר, 2020

בקצרה: מחקר שהתפרסם ב-Nature Nanotechnology בראשות פרופ' דני פורת מהאוני' העברית הדגים לראשונה הולכת זרם חשמלי משמעותי למרחק רב במולקולות של דנ"א. החוקרים הופתעו לגלות כי ההולכה החשמלית עוברת בשידרת הדנ"א, שנחשבה ערוץ הולכה לא סביר. הגילוי משמש כיום כבסיס לפיתוח גלאי שיוכל לזהות ברגישות ובמהירות סמנים לסרטן ואף את וירוס הקורונה.

קצב הגידול של המאושפזים במצב בינוני וקשה, המושפע מצעדי מנע והנחיות ממשלתיות, בעיכוב של כ-10-12 ימים. ניתן להבחין בצורות השונות של הגל הראשון והשני דרכו

חוקרים מהאוני' העברית בקבינט הקורונה: עלייה מובהקת בחולים החדשים במצב בינוני וקשה, חלה יציאה מיציבות, הסיכון הנוכחי מחייב פעולה נמרצת

3 ספטמבר, 2020

דו"ח חדש שפורסם ע"י צוות חוקרים מהאוניברסיטה העברית והדסה קובע כי מקדם ההדבקה עלה חזרה מעל ל-1, וכי בשבועיים הקרובים יש לצפות לכ-600 חולים במצב קשה מהנגיף. החשש שלהם הוא מפני אי ספיקה בבתי החולים. נתוני הדו"ח הוצג במהלך ישיבת קבינט הקורונה

ד"ר אורן קולודני. צילום נדיה בלקינד

חוקרים מציעים גישה חדשה להתמודדות עם הקורונה: הכנסת מערכת החיסון לפעולה עוד לפני שהגוף מותקף ע"י הנגיף

17 אוגוסט, 2020

לדברי חוקרים מהאוני' העברית, אוני' סטנפורד והמרכז הבינתחומי הרצליה, גישה זו עשויה לשפר את תגובת המערכת החיסונית לווירוס, לקצר את תקופת המחלה, להפחית את הסיכון לסיבוכים, ואף לקצר את תקופת ההדבקה. החוקרים: "אנו מקווים שבעקבות המאמר ייצאו לדרך ניסויים קליניים שיבחנו את הגישה החדשה"

שירת המרפסות

סקר בעברית ובערבית: המוסיקה מקלה על הלחץ והבדידות בזמן משבר הקורונה? استبيان ألموسيقى والتعامل مع أزمه الكورونا

13 אוגוסט, 2020

בימים אלה נערך מחקר בין-לאומי (הכולל את ישראל, ארבע מדינות מדרום אמריקה, סין, ארה"ב ושש מדינות מאירופה), במסגרתו נחקר העיסוק בפעילויות שונות ובהן מוסיקה, במטרה להקל על המתח, החרדה, והבדידות, ולחזק את החוסן והרווחה הנפשית שלהם בשגרת החיים הלא-צפויה והמורכבת שנכפתה על כולנו. נשמח להבין ממך כיצד עובר עליך משבר הקורונה ומה הן דרכי ההתמודדות שלך עם המצב. תשובותיך תוכלנה ללמד אותנו כיצד ניתן להתמודד עם משברים מורכבים ולשמור על בריאות נפשית מיטבית.

הושגה שליטה על הגל השני של הקורונה - חלק מדוח החוקרים

6 חוקרים מהאוני' העברית מדווחים: מתחזקים הסימנים שהושגה שליטה על הגל השני של הקורונה, מודל התמותה נותר ללא שנוי

31 יולי, 2020

Israel Defense Forces. צילום מתוך ויקישיתוף, באדיבות IDF

הקרב נגד הקורונה: כך הצליח צה"ל להימנע מהתפרצות הנגיף בבסיסים

30 יולי, 2020

מאמר שהתפרסם בכתב העת "הרפואה הצבאית" בתחילת החודש שעבר, על ידי רופאים-חוקרים מהחוג לרפואה צבאית באוניברסיטה העברית וחיל הרפואה, הוסברו הצעדים שננקטו במהלך הגל הראשון של התפרצות נגיף ה-COVID19 בבסיסי צה"ל, בדגש על הפעולות שננקטו בפיקוד הצפון. ד"ר דודי סגל, ממובילי המחקר: "העבודה המשמעותית של צוותי הרפואה הצבאיים בנקודות הקצה, בשילוב שינויים ארגוניים מושכלים הביאה להגבלת ההשלכות של המגיפה על כוחות צה"ל"

COVID19. photo: unsplash.com

חוקרי האוניברסיטה העברית: נמשכת ההאטה בקצב הנדבקים המזוהים והחלה האטה גם בקצב עליית המאושפזים במצב בינוני וקשה

20 יולי, 2020

להלן נתונים עדכניים וניתוח המצב נכון לעכשיו לפי צוות המומחים מהאונ' העברית:

img

מומחים ישראלים: בחלל סגור ניתן להידבק בקורונה דרך האוויר – אוורור נכון ושהות קצרה בתוכו יצמצמו את הסיכון

9 יולי, 2020

צוות מולטי-דיסיפלינרי של מומחים ישראלים שיגר למשרד הבריאות מכתב פתוח, בו הודגש החשש מפני הישארות בחללים סגורים לא מאווררים, וביקשו שתינתן התייחסות רבה יותר לדרכי מניעה יעילות של הדבקה דרך האוויר, לא רק דרך רסיסים טיפתיים – זאת בהמשך למכתב שנשלח אתמול בנושא על ידי 239 מדענים לארגון הבריאות העולמי