היסטוריה | האוניברסיטה העברית בירושלים | The Hebrew University of Jerusalem
Skip to Hebrew
Skip to English
Skip to Arabic
Skip to Site Map

היסטוריה

קיצור תולדות האוניברסיטה

1925-1882

הרעיון

הדחף ליצור מוסד יהודי להשכלה גבוהה בארץ ישראל התעורר בשִלהי המאה התשע-עשרה עוד בטרם נולדה הציונות. רעיונות שונים הועלו באותה עת, חלקם נגנזו ואחרים הגיעו מאוחר יותר לידי מימוש.
ב-1882 הציע צבי הרמן שפירא, רב ופרופסור למתמטיקה ואיש חיבת ציון, לייסד בית ספר גבוה, מוסד שתצא ממנו תורה וחכמה לכל בית ישראל. שפירא העלה את הרעיון לדיון בקונגרס הציוני הראשון (1897), אך הקונגרס לא הגיע לכלל החלטה.
ב-1902 חיים ויצמן, מרטין בובר וברתולד פייבל פרסמו עלון ושמו "בית ספר גבוה יהודי". בעלון הוצגו קווי יסוד לארגון האוניברסיטה של העם היהודי.
ב-1913 הצביע הקונגרס הציוני האחד-עשר בעד ייסוד אוניברסיטה בירושלים ששפת ההוראה בה עברית.

אבני הפינה
ב-24 ביולי 1918 (ט"ו באב תרע"ח), חודשים אחדים לפני תום מלחמת העולם הראשונה, קיבלה התנועה הציונית היתר מהבריטים להניח אבן פינה לאוניברסיטה. הוחלט להניח שתים-עשרה אבנים כמניין שבטי ישראל, אך בלחץ גופים נוספים מהיישוב היהודי עלה מניינן.
הטקס התקיים בשטח אחוזת גריי היל. אלפים הגיעו מכל רחבי הארץ ומחוצה לה, יהודים ואחרים, ובהם פילדמרשל אדמונד אלנבי, ראש הממשל הצבאי הבריטי הגנרל מאני והמופתי של ירושלים כאמל אלחוסייני. חיים ויצמן כתב אחר כך: "מסגרת הנוף של הטקס היה בה מן היופי הנעלה שאינו משתכח. השמש השוקעת הציפה את הרי יהודה ומואב בנגוהות זהב. נדמה לי כי ההרים אשר שינו צורתם הביטו משתאים, ואולי מנחשים, שזו תחילת שיבת בניהם".

ב-1923 ביקר בארץ פרופסור אלברט איינשטיין, חתן פרס נובל בפיזיקה לשנת 1921, תומך נלהב של רעיון הקמת האוניברסיטה וחבר המועצה האקדמית. בהגיעו להר הצופים, נשא איינשטיין הרצאה על תורת היחסות שהייתה להרצאה המדעית הראשונה בדברי ימי האוניברסיטה.
ב-1924 החל לעבוד המכון לכימיה.
בדצמבר 1924 נחנך המכון למדעי היהדות. בנאום שנשא בטקס הפתיחה קנצלר האוניברסיטה ד"ר יהודה לייב מאגנס אמר: "רוצים אנו שהאוניברסיטה תהיה למקום בו ילמדו את כל מדעי היהדות על בוריים וכן את מדעי הרוח הכלליים ואת כל החומר הרבגוני שהתרבות המודרנית מורכבת ממנו". מאגנס פתח את נאומו בברכת שהחיינו ובברכת חנוכה "שעשה נסים לאבותינו בימים ההם בזמן הזה", ותהה "האין זה נס?"
 

1 באפריל 1925
הפתיחה הרשמית של האוניברסיטה

הפתיחה הרשמית של האוניברסיטה צוינה בטקס חגיגי ב-1 באפריל 1925 בתאטרון המעלות (האמפיתאטרון) בהר הצופים. יותר מעשרת אלפים אורחים ומוזמנים השתתפו באירוע ובהם נציגיהן של אוניברסיטאות בעולם. אגרות ברכה ממדינות רבות בעולם התקבלו לרגל פתיחת האוניברסיטה.
על בימת עץ, בלא מיקרופון או אמצעי הגברה אחר, נאמו בזה אחר זה: הרב הראשי לארץ ישראל הרב אברהם יצחק הכהן קוק (הראי"ה); חיים ויצמן; הלורד בלפור; הנְציב העליון לארץ ישראל סֵר הרברט סמואל והמשורר חיים נחמן ביאליק. בנאומו אמר ביאליק: "כולם יודעים ומרגישים כי ברגע הזה הדליק ישראל על הר הצופים את הנר הראשון לחנוכת חיי רוחו".

1933-1925
בונים אוניברסיטה

ב-1926 נפתח המכון למדעי המזרח.
בשנת 1927 רעדה האדמה בארץ ישראל ובעטייה ניזוקו המעבדות ואולמות ההרצאה במכונים לכימיה ולביולוגיה. הנהלת האוניברסיטה החליטה להמשיך ולפתח את ההר ולהפעיל מחדש את המכונים שנפגעו. אלו היו ימים של התחלה. הכיתות היו קטנות והסטודנטים – עדיין מעטים. שיעורים רבים התקיימו בשעות אחר הצהריים כדי שתלמידים שנאלצו לעבוד לפרנסתם יוכלו ללמוד. רבים מהם שימשו פועלים בעבודת הבנייה של הקמפוס.

את דמותה של האוניברסיטה בשנותיה הראשונות עיצב ד"ר יהודה לייב מאגנס, "הקנצלר" כפי שכּונה, ולימים נשיאה הראשון של האוניברסיטה. נאומיו בתחילת כל שנת לימודים היו למסורת והציגו את שלבי הצמיחה וההתפתחות.

כדי להפוך ל"מרכז הכובד" המדעי בארץ ישראל, חיפשה האוניברסיטה פרופסורים מצטיינים בכל רחבי העולם שייאותו לעבוד בתנאים חלוציים. האוניברסיטה אף גייסה סטודנטים בארץ ובעולם. בעבורם הייתה האוניברסיטה היכל הדעת אבל גם נקודת אחיזה ציונית.

ב-1928 נחנך המכון למתמטיקה.

בקיץ 1928 הוחלט על ייסוד הפקולטה למדעי הרוח.

ב-1930 נחנך בית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי בבניין על שם דוד וולפסון.

ב-1932 החלו נטיעות ראשונות בגן הבוטני סמוך למערות הקבורה מימי בית שני ובהן מערת ניקנור.
באותה שנה הוענקו תוארי המוסמך הראשונים לשלושה-עשר סטודנטים.

1945-1933
לנוכח מלחמת העולם

בשנות השלושים רשמה האוניברסיטה צמיחה מדעית, חוגים חדשים ומחלקות חדשות נפתחו. האוניברסיטה קלטה חוקרים מגרמניה ומאיטליה וסייעה לצעירים יהודים רבים מאירופה לקבל סרטיפיקטים (אישורי עלייה לארץ מטעמה).

ב-1934 הונחה בהר הצופים אבן הפינה לבית חולים אוניברסיטאי, תרומתן של נשות הדסה.
ב-1935 נפתחה הפקולטה למדעי הטבע.
ב-1935 נוסדה המחלקה להכשרת מורים, המחלקה הראשונה שעסקה בהכשרה מעשית.
ב-1936 הוענק תואר הדוקטור הראשון לדוקטורנט רפאל פטאי.
ב-1936 נחתם הסכם בין הסתדרות הדסה לאוניברסיטה על הקמת מרכז רפואי בהר הצופים, וב-1939 פתח בית החולים הדסה את שעריו לציבור. בזכות שיתוף הפעולה בין האוניברסיטה לנשות הדסה החלו בין כותלי הבית מחקר רפואי והשתלמויות לרופאים.

בספטמבר 1939, עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, נותקו קשרי המחקר ושיתוף הפעולה בין האוניברסיטה למוסדות להשכלה גבוהה באירופה. סטודנטים רבים מאירופה איבדו את הקשר עם משפחותיהם בחו"ל וגם את תמיכתם הכספית. קרנות חירום סייעו לסטודנטים להתגבר על מצוקתם.
מאות סטודנטים הצטרפו לשורות הצבא הבריטי ועמם גם מרצים. וברוח דבריו של בן-גוריון: הם סייעו לבריטים כאילו לא היה ספר לבן והתנגדו לבריטים כאילו לא הייתה מלחמה בגרמניה הנאצית. תרומת האוניברסיטה למאמץ המלחמתי זכתה למחמאות רבות מפי מומחים צבאיים ומדענים דגולים. לרשותם של שלטונות המנדט הועמדו שירותים מדעיים שונים: חוקרים בתחום הרפואה קיימו קורסים שהוקדשו למחלות אנדמיות, בהשתתפות קציני תברואה של בעלות הברית, ובמעבדות האוניברסיטה הפיקו חיסונים נגד מחלות מידבקות כמו טיפוס ודיזנטריה.
זלמן שוקן, יו"ר הוועד הפועל של האוניברסיטה, כתב באותם ימים: "אוניברסיטה צעירה – מן הדין שתגדל ותתרחב אף בימי מלחמה, אם אין רוצים לבלום את התפתחותה". ואכן מספר הסטודנטים גדל והבנייה המשיכה בהר. שנות השיא שבהן למדו יותר מ-1,000 תלמידי מוסמך היו 1940-1939, בראשית המלחמה, ולאחריה 1947-1946. בשנים 1942-1941 נרשמה ירידה גדולה במספר הסטודנטים והוא נע בין 500 ל-600. 
ב-1942 נפתח המכון למדעי החקלאות בעיר רחובות, לימים הפקולטה לחקלאות.
 

1948-1947
ימי מלחמת העצמאות

עם סיום מלחמת העולם השנייה החל המאבק למען עצמאות לאומית. הדרך אל הר הצופים עברה בשטח מאוכלס בערבים, והשיירות שעלו אל ההר היו מטרה נוחה לצלפים הערבים.
בינואר 1948 הופסקו הלימודים בקמפוס.

ב-13 באפריל 1948 תקפו פורעים ערבים שיירה של רופאים, אחיות, ועובדים של בית החולים הדסה והאוניברסיטה העברית. השיירה הותקפה ממארב בשכונת שייח' ג'ראח בדרכה אל הר הצופים. חיילי הצבא הבריטי שהיו עדים לטבח מנעו מאנשי ההגנה להגיע אל השיירה המותקפת ולסייע לה. התקפת הדמים נמשכה שעות ארוכות ובמהלכה נרצחו שבעים ושמונה איש (שיירת הע"ח). הר הצופים נותק מירושלים והקמפוס היה למובלעת ישראלית בלב השטח שבידי ירדן. חודש לאחר מכן התקיפו לגיונרים ירדנים את הר הצופים אך ההתקפה כשלה.

באוגוסט 1948 ייחדה הממשלה הזמנית בראשות דוד בן-גוריון ישיבה מיוחדת לאוניברסיטה. באגרת ששיגר בן-גוריון להנהלת האוניברסיטה נכתב כי "על האוניברסיטה העברית להמשיך ולפתח פעולתה בתוך ירושלים כמוסד מדעי מרכזי של ארץ ישראל ושל מדינת ישראל". הממשלה קראה ליהודים ברחבי תבל לבוא לעזרת האוניברסיטה במילוי תפקידה.

1954-1949
מחפשים מקום

באביב 1949, לאחר חתימת הסכמי שביתת הנשק, נפתחו הלימודים מחדש – הרחק מן ההר. אף שהירדנים התחייבו להתיר גישה לקמפוס הר הצופים, הם הפרו את ההסכם וחסמו את הדרך להר. האוניברסיטה מצאה לה משכן זמני בבניינים שונים בירושלים והנודע בהם בניין טרה סנטה. בבניין זה, בפינת הרחובות בן מימון וקרן היסוד, התקיימו הלימודים במדעי הרוח. בית הספר לרפואה השתכן במגרש הרוסים, והפקולטה למדעי הטבע ומעבדות שונות ברחוב ממילא, בקרבת הגבול. הסטודנטים וסגל האוניברסיטה הפכו לחלק קרוב ואינטימי של חיי העיר.
ב-1949 נפתחו הפקולטה לרפואה, הפקולטה למשפטים, המרכז לחינוך מבוגרים ותכנית הקיץ הראשונה לסטודנטים אמריקנים.
ב-1952, עשר שנים אחרי הקמתו, הפך המכון לחקלאות ברחובות לפקולטה. באותה שנה נוסד בית הספר לחינוך והוענקו שישים ושלושה תוארי דוקטור לבוגרי המחזור הראשון של בית הספר לרפואה.
ב-1953 נוסדו בית הספר לכלכלה, בית הספר לרפואת שיניים ובית הספר לרוקחות.

1967-1954
קמפוס חדש

האוניברסיטה ביקשה לרכז את פעילותה במקום אחד ולשם כך חיפשה אתרים הולמים בירושלים ובסביבותיה. ההצעות שקיבלה מהממשלה ומבן-גוריון שעמד בראשה לא השביעו את רצונה והיא נאלצה לצאת למאבק קשה לקבלת שטח מתאים. המאבק נשא פרי וממשלת ישראל החליטה להקצות שטח מקריית הממשלה לטובת האוניברסיטה. אבן הפינה לקמפוס חדש הונחה על גבעת טרשים שוממה בין רחביה לבית הכרם, גבעת רם (לימים קמפוס אדמונד י' ספרא).

ב-1954 החלה בניית הקמפוס. 

ב-1955 נפתחה התכנית החד שנתית לתלמידים מחו"ל.

ב-1957 הוענקו לראשונה תוארי בוגר במדעי הטבע.
ב-1958 נחנך קמפוס גבעת רם. טקס חנוכת הקמפוס היה חלק מחגיגות העשור של מדינת ישראל.
הקמפוס התמלא באנשי רוח וברוח חיים. מספר הסטודנטים הגדול הביא לירושלים חיי לילה שלא ידעה מעולם.

ב-1960 חנכה האוניברסיטה את המרכז הרפואי בעין כרם. כמו גבעת רם, גם הוא נועד לשמש חלופה לבית החולים בהר הצופים.
ב-1964 הוקמה יישום - החברה לפיתוח המחקר של האוניברסיטה העברית.
ב-1966 נוסד המכון למחקר ע"ש הרי ס' טרומן למען קידום השלום.

1999-1967
השיבה אל ההר

החששות הכבדים בתקופת ההמתנה במאי 1967 הפכו לניצחון של שישה ימים. ב-7 ביוני שוחררה העיר העתיקה בירושלים ואוחדו שני חלקי העיר. השיבה אל הר הצופים החלה מיד בשוך הקרבות, אך שיקום הקמפוס ובנייתו נמשכו שנים אחדות.
ימים מספר אחרי מלחמת ששת הימים החליט סינט האוניברסיטה העברית להעניק תואר דוקטור לפילוסופיה לשם כבוד לרמטכ"ל יצחק רבין. הסינט ביקש להביע לרמטכ"ל ולפיקודיו את הוקרתו "על חירוף נפשם ומסירותם בחילוצה של מדינת ישראל מסכנות שארבו לה מתוקפיה", ולהודות "על השבת ירושלים כולה לגבולה של מדינת ישראל והחזרת הר הצופים לאוניברסיטה העברית". בדברים שנשא בטקס קבלת התואר בהר הצופים שיבח רבין את מוסריותו של הצבא ואת עוז רוחו, ואמר "כמייצגו של צה"ל, בשם החיילים כולם, מקבל אני בגאווה את הוקרתכם".

בחורף 1973, עוד בטרם הושלמה המלאכה, פרצה מלחמת יום הכיפורים. יותר ממאה סטודנטים מורים ועובדים באוניברסיטה נפלו במלחמה, וכמה מאות נפצעו. השנה האקדמית אוחדה עם זו שאחריה ובנייתם של מבנים חדשים הופסקה זמנית.
ב-1975 נפתח המכון ללימודים מתקדמים.
ב-1981 נחנך הקמפוס המחודש בהר הצופים.
ב-1985 נפתח בית הספר לרפואה וטרינרית.
ב-1999 נפתח בית הספר להנדסה ולמדעי המחשב.

2000-היום

רוח מדע ותרבות

גם בשנות האלפיים לא תם תפקידה המרכזי של האוניברסיטה בעיצוב דמותה של החברה הישראלית. תרומתה של האוניברסיטה אינה ניכרת רק בשדה הרוח אלא במחקר, בהוראה ובמדע היישומי.

בשנת 2000 ציינה האוניברסיטה 75 שנה לפתיחתה הרשמית.
ב-2002 נוסד בית הספר ע"ש פדרמן למדיניות ציבורית וממשל.
ב-2008 הושלם מיזם של שנתיים לשימור ולפיתוח של הגן הבוטני בהר הצופים.

ב-2008 נוסד המכון למחקר רפואי ישראל-קנדה IMRIC.

ב-2009 הוקם בבית הספר לרוקחות המכון למדעי התרופה.

ב-2010 הוקם מרכז אדמונד ולילי ספרא למדעי המוח ELSC.

ב-2012 הונחה אבן פינה לבית הספר ע"ש ג'ק, ג'וזף ומורטון מנדל ללימודים מתקדמים במדעי הרוח.

זהו עשור שבו הוענקו פרסי נובל ופילדס לחברי סגל האוניברסיטה ולבוגריה:

פרס נובל בכלכלה לשנת 2002 לפרופ' דניאל כהנמן; פרס נובל בפיזיקה לשנת 2004 לפרופ' דוד גרוס; פרס נובל בכימיה לשנת 2004 לפרופ' אברהם הרשקו; פרס נובל בכימיה לשנת 2004 לפרופ' אהרן צ'חנובר; פרס נובל בכלכלה לשנת 2005 לפרופ' ישראל אומן; פרס נובל בכימיה לשנת 2006  לפרופ' רוג'ר קורנברג; פרס נובל בכימיה לשנת 2009 לפרופ' עדה יונת. מדליית פילדס לשנת 2010 לפרופ' אילון לינדנשטראוס.

חלפו יותר מ-90 שנה מיום הנחת אבן הפינה לאוניברסיטה, מדינת ישראל כבר חצתה את 60 שנותיה, מילניום שלישי בעולם והאוניברסיטה העברית מקיימת מחקר והוראה, ומתוך מבני האבן נושבת רוח מדע ותרבות.

תמונה שמאלית 
היסטוריה